בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף ז׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    וקטליאותתכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין:

    חבל המצריעשוי מצורי דקל מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו:

    וקושר למעלה מדדיהכדי שלא ישמטו בגדיה לארץ:

    שלבה גס בהכשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדש על המים:

    וכל הנשים מותרות לראותהלקמן פריך והא תנא רישא כל הרוצה לראות בה רואה ואפילו אנשים:

    ונוסרו כל הנשיםמקרא הוא ביחזקאל:

    גמ' מנא הני מילידבעיא ב"ד הגדול נהי דבירושלים בעינן להשקותה כדכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה' אבל ב"ד הגדול דהיינו שבעים ואחד מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה כדאמר בסנהדרין (דף פו:):

    מה להלןבזקן ממרא:

    בשבעים ואחדדכתיב (דברים י״ז:י׳) מן המקום ההוא מקום מיוחד דהיינו לשכת הגזית שאפילו מצאן אבי פגי והמרה עליהן ילפינן מיניה דאין המראתו המראה (סנהדרין דף יד:):

    עמדי על בורייךהיסמכי על נקיותיך:

    קודם שנמחקה מגילהכדי שלא ימחה השם מאיימין שלא לשתות ולאחר שנמחקה אומרים לה דברי תנחומין לשתות אם נקיה היא כדי להתירה לבעלה שלא תירא מן המים ותאמר טמאה אני והיא טהורה ותוציא לעז על עצמה ועל בניה:

    בכתובים הראשוניםבדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון הגדה זו דאשר חכמים יגידו ויודו על חטאם ולא כחדו עונם מאבותיהם ומי הם ראובן במעשה בלהה כדלקמן ויהודה במעשה תמר צדקה ממני:

    להם לבדם נתנה הארץיהודה זכה למלכות בתוספת' דברכות (פ"ד) ראובן נטל חלק תחילה בארץ בעבר הירדן:

    ולא עבר זר בתוכםדרש רבי תנחומא אימתי לא עבר זר בתוכם כשבא משה לברכן:

    יחי ראובן וזאת ליהודהאין לך בברכת כל השבטים מתחלת וזאת חוץ מזו:

    עצמותיו של יהודה מתגלגלין בארוןעצמות כל השבטים העלו ממצרים והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם (שמות י״ג:י״ט) עם עצמותיכם והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין בארונו מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין וחטאתי לך כל הימים (בראשית מ״ג:ט׳) אפי' לעולם הבא ומהכא נפקא לן (מכות דף יא:) נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא:

    מי גרם לראובן שיודהבמעשה יצועי אביו:

    יהודהשהודה במעשה תמר וכן היה מסורת בידיהם ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי ועכשיו יחי ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת ליהודה שהוא מתגלגל:

    לשפאלמקום שנתקו משם כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב:):

    למתיבתאלישא וליתן עם שאר החכמים:

    למשקל ומטרחלישא וליתן:

    ידיו רב לויהא לו נצחון לריב ריבו והאי דכתיב ידיו לשון מלחמה הוא מלחמתה של תורה:

    אליבא דהילכתאלא היה זוכה לומר דבר המתקבל:

    מאן דמפריט חטאיהלרבים נראה שאינו נכלם בדבר:

    דלא ליחשדו אחוהישלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם:

    שמע מינה כותבין שוברופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי היא בבבא בתרא (דף קע:) דקאמר רבי יהודה אין כותבין שובר אלא יקרעו את השטר דאם כן צריך זה לשמור שוברו מן העכברים:

    תני מקרעתשטר כתובתה:

    במקום שאין כותבין כתובהאלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה וכשמגרשה מוציאה גיטה וגובה בה וכשנתאלמנה מביאה עדי מיתה וגובה והתם כיון דלא אפשר מודי רבי יהודה שכותבין שובר דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע כדי שלא תחזור ותביא עדי מיתה אחרים בבית דין אחר ותתבענו:

    סוטה ז עמוד ב

    1וקטליאות, נזמים וטבעות מעבירין ממנה, כדי לנוולה. ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה,׃

    2וכל הרוצה לראות בא לראות, חוץ מעבדיה ושפחותיה, מפני שלבה גס בהן. וכל הנשים מותרות לראותה, שנאמר: ״(יחזקאל כג״, מח) ״ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה״.

    גמ׳ · גמרא

    3מנהני מילי? א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בר' חנינא אתיא תורה תורה כתיב ״הכא (במדבר״, ה ל) ועשה לה הכהן את כל התורה וכתיב ״התם (דברים יז״, יא) על פי התורה אשר יורוך מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד׃

    4ומאיימין עליה וכו'. ורמינהו כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין עליה שתשתה אומרים לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום׃

    5לא קשיא כאן קודם שנמחקה מגילה כאן לאחר שנמחקה מגילה׃

    6ואומר לפניה וכו' ת"ר אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון (איוב טו, יח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃

    7יהודה הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ראובן הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ומה שכרן מה שכרן כדקא אמרינן אלא מה שכרן בעולם הזה (איוב טו, יט) להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃

    8בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב ״(בראשית לח״, כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנלן דאודי׃

    9דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאי דכתיב ״(דברים לג״, ו) יחי ראובן ואל ימות (דברים לג, ז) וזאת ליהודה׃

    10כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו. של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה׃

    11מיד (דברים לג, ז) שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא (דברים לג, ז) ואל עמו תביאנו ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן (דברים לג, ז) ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא (דברים לג, ז) ועזר מצריו תהיה׃

    12בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי (בר ישראל) דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו אחוהי׃

    13אם אמרה טמאה אני וכו' שמעת מינה כותבין שובר׃

    14אמר אביי תני מקרעת א"ל רבא והא שוברת קתני אלא אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן׃

    15ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח. מעלין אותה?!

    תוספות

    ואחר כך מביא חבל המצריבירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא:

    מה להלן בשבעים ואחדתימה אמאי לא תני להו לסוטה וזקן ממרא בפ"ק דסנהדרין (דף ב.) בהדי הני דהוו בב"ד של שבעים ואחד וי"ל משום דגמר של סוטה וזקן ממרא לא היה בבית דין של שבעים ואחד:

    מה להלן בבית דין של שבעים ואחדקשיא כיון דילפינן מזקן ממרא אית לך למימר גבי סוטה שהמקום גורם כמו גבי זקן ממרא ולכך היו מעלין אותה ללשכת הגזית א"כ פסקו המים המרים מיום שגלתה סנהדרין וישבה לה בחנות כדאמר בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.) לפי שלא רצו לדון דיני נפשות לפי שהמקום גורם ובפרק בתרא דמכילתין (לקמן סוטה דף מז.) אמרינן דרבן יוחנן בן זכאי הפסיקן וקודם גלות סנהדרין אומר בפרק היו בודקין (סנהדרין מא.) דרבן יוחנן בן זכאי תלמיד יושב לפני רבו היה ולא מקרי רבן ונראה דאיום לא היה מעכב ואם לא היו מאיימין כלל אעפ"כ היתה שותה הילכך היתה נוהגת אפי' לאחר גלות:

    לא עבר זר בתוכםפירש ר"י בשם רבי שמואל היינו בחלוקת יחזקאל שראובן ויהודה שכנים:

    שמעת מינה כותבין שוברתימה והא הכא לא אפשר בלא שובר אם היא אומרת אבדה כתובתי במה יכוף אותה להחזיר כתובתה בשלמא לוה בעלמא מעכב הפרעון עד שיחזיר מלוה את השטר אבל כאן אין פרעון שהרי כאן אבדה כתובתה והיכא דלא אפשר דברי הכל כותבין וי"ל שהיה יכול לעכב את הגט אצלו עד שתחזיר לו הכתובה אבל תמיה לפום מאי דמסיק במקום שאין כותבין כתובה כותבין שובר למה לי למיכתב שובר יקרע הגט ויכתוב עליו גיטא דנן דקרענוהו לא משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא תהדר ותגבי ביה זימנא אחריתי כדאמרינן בפ' הכותב (כתובות דף פט:) ובפרק קמא דבבא מציעא (דף יח.) וי"ל דהכא מיירי מן הסכנה ואילך דאמר בפרק הכותב (כתובות דף פט:) דגובה בעדי גירושין אפילו בלא גט:

    אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינןמקשים הא במקום שכותבין אין כותבין שובר ובגט פשוט (ב"ב ד' קעא:) אמר ה"נ מסתברא דכותבין שובר דאי אין כותבין יאכל הלה וחדי א"ל אביי אלא מאי כותבין אבד שוברו יאכל הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה אלמא דקיבל אותה סברא דכותבין ונראה דרבא ס"ל כותבין אבל הכא דחייה בעלמא הוא דליכא למשמע מהכא דכותבין שובר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    זה שביארנו במשנה שאין משקין את הסוטה אלא בב"ד הגדול לא ממה שכתוב בה לפני ה' כדכתיב והעמיד אותה הכהן לפני ה' שכל שבירושלם לפני ה' קרינן ביה והרי בירושלם היו שני בתי דינין של עשרים ושלשה חוץ מבית דין הגדול אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה אלא כך למדוה תורה תורה מזקן ממרא מה להלן בשבעים ואחד כמו שביארנו במקומו אף כאן בשבעים ואחד:

    אע"פ שקודם שנמחקה מגלה מאיימין אותה שלא תשתה כדי שלא ימחה שם הקדוש על המים כמו שביארנו מ"מ לאחר שנמחקה אם ראינוה רועדת משתדלין עמה שתשתה ואומרין לה בתי אם טהורה את עמדי על בורייך ר"ל על אותה טענה שאת טוענת בבריא שטהורה את ואל תפחידך שתיית המים לומר טמאה אני בחנם ולהפסיד כתובתך ולהוציא לעז על בניך ועל עצמך שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי שאם יש שם מכה מחלחל ויורד ואם אין שם מכה אינו מחלחל כלום:

    אע"פ שאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא אין הכונה אלא על תכלית השכר הנצחי ומ"מ כל שאין עון מעכב אף הוא נגמל בעולם הזה כמו שביארנו בחבור התשובה והוא שאמרו כאן בראובן ויהודה שהודו ולא בשו מה היה בסופן נחלו העולם הבא ומה היה שכרן בעולם הזה להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם והוא שיהודה נטל מלכות וראובן נטל חלקו בעבר הירדן:

    בהרבה מקומות ביארנו שנדוי על תנאי ר"ל שנתנדה אם יעשה כך או אם לא יעשה אע"פ שנתקיים התנאי שעליו נתנדה מ"מ נדוי הוא וצריך הפרה ואפילו נדה הוא את עצמו והוא שאמרו כאן דרך הערה כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מגולגלין בארון והענין הוא שיוצאי מצרים העלו כל עצמות השבטים עמהם והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם כלומר עם העצמות שלכם וכולם היה שלדן קיימת חוץ מיהודה על שנדה את עצמו בעירבונו של בנימין כדכתיב וחטאתי לאבי כל הימים ודרשו בו אפי' לעולם הבא ושאר הדברים שבהגדה זו פירשנו בקצת חיבורינו:

    אעפ"י שבכל עבירות שבין אדם למקום אמרו שעזות הוא לו לפרסם חטאו וכן שהכתוב אומר על זה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ולא נאמר מכסה פשעיו לא יצליח אלא בעבירות שבין אדם לחברו מ"מ כל שהדבר צריך לכך לאי זו סבה ראוי לחוטא שיודה ויפרסם וזו היא שהשתדלנו בסוטה שתודה כדי שלא ימחה שם הנכתב בקדושה על המים וכן להוציא תעלומתה לאור עם בעלה אם להיתר אם לאיסור וכן יהודה כשנשתבח בהודאתו במעשה תמר הענין כדי שלא יביאה לבית השריפה ואף ראובן נשתבח בהודאתו כדי שלא יחשדו שאר האחים אצל אביהם וכן כל כיוצא בזה:

    כבר ביארנו בפרק הכותב שהלכה כותבין שובר ר"ל שכל שחייב לחברו בשטר ואינו מוצא השטר ותובע חובו בלא שטר ואף הלוה מודה שלוה הימנו ואינו פוטר עצמו בשום טענה אלא שאומר לא אפרעך עד שתחזיר לי שטרי ואיני סומך על שובר שאהא צריך לשומרו מן העכברים כופין אותו לפרוע והלה כותב לו שובר וכן בכתובה אם אבדה ואין הלכה כדברי האומר אין כותבין שובר ומ"מ אף לדברי האומר אין כותבין או במקום שאין כותבין הואיל ואי אפשר אלא בכך כותבין:

    ולענין ביאור מיהא מה שאמרו כאן שמעת מינה כותבין שובר יש שואלין ומאי אוכחתיה מהא דילמא בעלמא אין כותבין ואינו פורעו עד שיחזיר הלה שטרו אבל זו אינה באה ליפרע ואין זה כלום שמאחר שהפסידה כתובתה כופין אותה להחזירה אלמלא שכותבין שובר ושמא תאמר והא אף בעלמא לא אמרו כותבין אלא כשהשטר אבד הימנו אבל זו הרי לא אבדה כתבתה והיאך מספיק לה בשובר אף זו כמי שאין השטר בידה הוא שבודאי לא הכריחוה להביא כתובתה בירושלם על הספק ושמע מינה שאף האומר יש לי שטר אבל אינו בידי ובמקום פלוני הוא שכותבין שובר:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף ז׳ עמוד ב׳

    מסכת סוטה דף ז׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־393 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    וקטליאות תכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין:

    חבל המצרי עשוי מצורי דקל מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו:

    וקושר למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ:

    שלבה גס בה כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדש על המים:

    וכל הנשים מותרות לראותה לקמן פריך והא תנא רישא כל הרוצה לראות בה רואה ואפילו אנשים:

    ונוסרו כל הנשים מקרא הוא ביחזקאל:

    גמ' מנא הני מילי דבעיא ב"ד הגדול נהי דבירושלים בעינן להשקותה כדכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה' אבל ב"ד הגדול דהיינו שבעים ואחד מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה כדאמר בסנהדרין (דף פו:):

    מה להלן בזקן ממרא:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 7b · Sefaria

    תוספות

    ואחר כך מביא חבל המצרי בירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא:

    מה להלן בשבעים ואחד תימה אמאי לא תני להו לסוטה וזקן ממרא בפ"ק דסנהדרין (דף ב.) בהדי הני דהוו בב"ד של שבעים ואחד וי"ל משום דגמר של סוטה וזקן ממרא לא היה בבית דין של שבעים ואחד:

    מה להלן בבית דין של שבעים ואחד קשיא כיון דילפינן מזקן ממרא אית לך למימר גבי סוטה שהמקום גורם כמו גבי זקן ממרא ולכך היו מעלין אותה ללשכת הגזית א"כ פסקו המים המרים מיום שגלתה סנהדרין וישבה לה בחנות כדאמר בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.) לפי שלא רצו לדון דיני נפשות לפי שהמקום גורם ובפרק בתרא דמכילתין (לקמן סוטה דף מז.) אמרינן דרבן יוחנן בן זכאי הפסיקן וקודם גלות סנהדרין אומר בפרק היו בודקין (סנהדרין מא.) דרבן יוחנן בן זכאי תלמיד יושב לפני רבו היה ולא מקרי רבן ונראה דאיום לא היה מעכב ואם לא היו מאיימין כלל אעפ"כ היתה שותה הילכך היתה נוהגת אפי' לאחר גלות:

    לא עבר זר בתוכם פירש ר"י בשם רבי שמואל היינו בחלוקת יחזקאל שראובן ויהודה שכנים:

    שמעת מינה כותבין שובר תימה והא הכא לא אפשר בלא שובר אם היא אומרת אבדה כתובתי במה יכוף אותה להחזיר כתובתה בשלמא לוה בעלמא מעכב הפרעון עד שיחזיר מלוה את השטר אבל כאן אין פרעון שהרי כאן אבדה כתובתה והיכא דלא אפשר דברי הכל כותבין וי"ל שהיה יכול לעכב את הגט אצלו עד שתחזיר לו הכתובה אבל תמיה לפום מאי דמסיק במקום שאין כותבין כתובה כותבין שובר למה לי למיכתב שובר יקרע הגט ויכתוב עליו גיטא דנן דקרענוהו לא משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא תהדר ותגבי ביה זימנא אחריתי כדאמרינן בפ' הכותב (כתובות דף פט:) ובפרק קמא דבבא מציעא (דף יח.) וי"ל דהכא מיירי מן הסכנה ואילך דאמר בפרק הכותב (כתובות דף פט:) דגובה בעדי גירושין אפילו בלא גט:

    אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן מקשים הא במקום שכותבין אין כותבין שובר ובגט פשוט (ב"ב ד' קעא:) אמר ה"נ מסתברא דכותבין שובר דאי אין כותבין יאכל הלה וחדי א"ל אביי אלא מאי כותבין אבד שוברו יאכל הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה אלמא דקיבל אותה סברא דכותבין ונראה דרבא ס"ל כותבין אבל הכא דחייה בעלמא הוא דליכא למשמע מהכא דכותבין שובר:

    Tosafot on Sotah 7b · Sefaria

    מאירי

    זה שביארנו במשנה שאין משקין את הסוטה אלא בב"ד הגדול לא ממה שכתוב בה לפני ה' כדכתיב והעמיד אותה הכהן לפני ה' שכל שבירושלם לפני ה' קרינן ביה והרי בירושלם היו שני בתי דינין של עשרים ושלשה חוץ מבית דין הגדול אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה אלא כך למדוה תורה תורה מזקן ממרא מה להלן בשבעים ואחד כמו שביארנו במקומו אף כאן בשבעים ואחד:

    אע"פ שקודם שנמחקה מגלה מאיימין אותה שלא תשתה כדי שלא ימחה שם הקדוש על המים כמו שביארנו מ"מ לאחר שנמחקה אם ראינוה רועדת משתדלין עמה שתשתה ואומרין לה בתי אם טהורה את עמדי על בורייך ר"ל על אותה טענה שאת טוענת בבריא שטהורה את ואל תפחידך שתיית המים לומר טמאה אני בחנם ולהפסיד כתובתך ולהוציא לעז על בניך ועל עצמך שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי שאם יש שם מכה מחלחל ויורד ואם אין שם מכה אינו מחלחל כלום:

    אע"פ שאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא אין הכונה אלא על תכלית השכר הנצחי ומ"מ כל שאין עון מעכב אף הוא נגמל בעולם הזה כמו שביארנו בחבור התשובה והוא שאמרו כאן בראובן ויהודה שהודו ולא בשו מה היה בסופן נחלו העולם הבא ומה היה שכרן בעולם הזה להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם והוא שיהודה נטל מלכות וראובן נטל חלקו בעבר הירדן:

    בהרבה מקומות ביארנו שנדוי על תנאי ר"ל שנתנדה אם יעשה כך או אם לא יעשה אע"פ שנתקיים התנאי שעליו נתנדה מ"מ נדוי הוא וצריך הפרה ואפילו נדה הוא את עצמו והוא שאמרו כאן דרך הערה כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מגולגלין בארון והענין הוא שיוצאי מצרים העלו כל עצמות השבטים עמהם והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם כלומר עם העצמות שלכם וכולם היה שלדן קיימת חוץ מיהודה על שנדה את עצמו בעירבונו של בנימין כדכתיב וחטאתי לאבי כל הימים ודרשו בו אפי' לעולם הבא ושאר הדברים שבהגדה זו פירשנו בקצת חיבורינו:

    אעפ"י שבכל עבירות שבין אדם למקום אמרו שעזות הוא לו לפרסם חטאו וכן שהכתוב אומר על זה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ולא נאמר מכסה פשעיו לא יצליח אלא בעבירות שבין אדם לחברו מ"מ כל שהדבר צריך לכך לאי זו סבה ראוי לחוטא שיודה ויפרסם וזו היא שהשתדלנו בסוטה שתודה כדי שלא ימחה שם הנכתב בקדושה על המים וכן להוציא תעלומתה לאור עם בעלה אם להיתר אם לאיסור וכן יהודה כשנשתבח בהודאתו במעשה תמר הענין כדי שלא יביאה לבית השריפה ואף ראובן נשתבח בהודאתו כדי שלא יחשדו שאר האחים אצל אביהם וכן כל כיוצא בזה:

    כבר ביארנו בפרק הכותב שהלכה כותבין שובר ר"ל שכל שחייב לחברו בשטר ואינו מוצא השטר ותובע חובו בלא שטר ואף הלוה מודה שלוה הימנו ואינו פוטר עצמו בשום טענה אלא שאומר לא אפרעך עד שתחזיר לי שטרי ואיני סומך על שובר שאהא צריך לשומרו מן העכברים כופין אותו לפרוע והלה כותב לו שובר וכן בכתובה אם אבדה ואין הלכה כדברי האומר אין כותבין שובר ומ"מ אף לדברי האומר אין כותבין או במקום שאין כותבין הואיל ואי אפשר אלא בכך כותבין:

    ולענין ביאור מיהא מה שאמרו כאן שמעת מינה כותבין שובר יש שואלין ומאי אוכחתיה מהא דילמא בעלמא אין כותבין ואינו פורעו עד שיחזיר הלה שטרו אבל זו אינה באה ליפרע ואין זה כלום שמאחר שהפסידה כתובתה כופין אותה להחזירה אלמלא שכותבין שובר ושמא תאמר והא אף בעלמא לא אמרו כותבין אלא כשהשטר אבד הימנו אבל זו הרי לא אבדה כתבתה והיאך מספיק לה בשובר אף זו כמי שאין השטר בידה הוא שבודאי לא הכריחוה להביא כתובתה בירושלם על הספק ושמע מינה שאף האומר יש לי שטר אבל אינו בידי ובמקום פלוני הוא שכותבין שובר:

    Meiri on Sotah 7b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    מה להלן בשבעים ואחד הקשה הרב ר' אלחנן אמאי לא חשיב לה בפרק קמא דסנהדרין בהדי הנך דברים שצריכין שבעים ואחד. וי"ל דתנא ושייר דהכי נמי לא תנא זקן ממרא. הרא"ש ז"ל בפירושיו :

    שמע מינה כותבין שובר תימה מאי קאמר שמע מינה כותבין שובר דאפילו אי בעלמא אין כותבין שובר ללוה עד שיחזיר לו המלוה את השטר שלא יצטרך הלוה לשמור שוברו מן העכברים הכא על כרחיה לכתוב שובר שהרי אי אפשר שתוציא כתובתה כיון דאמרה טמאה אני. ואם אבדה כתובתה כיון דאמרה טמאה על כרחו צריך לכתוב שובר. ויש לומר דהכי קאמר שמע מינה כותבין שובר דאי אמרת דבעלמא אין כותבין שובר הוה להו למגזר דהכא אטו דעלמא ולא הוה להו למתני שוברת כתובתה דמשמע דבלשון שובר אלא הוה להו למיתני לשון מחילה שמוחלת כתובתה ואומרת שזינתה והפסידה כתובתה :

    אמר אביי תני מקרעת כלומר שוברת דקתני לא שיכתבו שובר אלא ששוברים כתובתה. ומיהו צריך הוא לשטר מחילה שגבתה כתובתה ממנו דהא אביי סבר כרבי יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום :

    במקום שאין כותבין כתובה עסקינן דלא שייך למגזר אטו שובר דעלמא דידעי אינשי דהיכא דלא אפשר ודאי כותבין שובר. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    חציף עלי מאן דמפרש חטאיה והתם בפרק בתרא דיומא רמי כתוב אחד אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתוב אחר אומר מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם. ומשני כאן בחטא מפורסם טוב להודות כאן בחטא שאינו מפורסם אין לו לומר לרבים דנראה דאינו בוש בדבר. תוספי הרא"ש ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Sotah 7b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' ורמינהו כדרך שמאיימין עליה עיין לקמן דף יד ע"ב תד"ה אי משום:

    Gilyon HaShas on Sotah 7b · Sefaria

    בן יהוידע

    יְהוּדָה הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ? נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא רְאוּבֵן הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ (איוב טו, יח). הקשה הרב עיון יעקב ז"ל הוה ליה להזכיר ראובן קודם כי הוא הבכור? עיין שם. ונראה לי בס"ד הודאת יהודה עדיפה דכתיבה בתורה להדיה דכתיב וַיֹּאמֶר יְהוּדָה צָדְקָה מִמֶּנִּי (בראשית לח, כו) מה שאין כן ראובן הודאתו היא על פי הקבלה. ועוד נראה לי בס"ד הודאת יאודה עדיפה שהיתה בפרהסייא בבית דין של שם בן נח במקום המשפט בפומבי. ועוד נראה לי בס"ד הודאת יאודה על ביאה ממש כמו ענין זה שמבקשים מן הסוטה להודות בו אך ראובן לא שכב עם בלהה ממש חס ושלום! כי אם חלל יצועי אביו שהיה הולך ובא לפני אוהל אביו שנתכוון לבטלו מן פריה ורביה באותה לילה והודה שהוא היה ההולך ובא ונתכוון בעבור לבטלו מן פריה ורביה. ועוד הקשה הרב עיון יעקב ז"ל אמאי לא הזכירו לה הודאה דעכן? ותירץ הודאת עכן לא היתה בענין זנות אלא בדבר אחר. ועוד תירץ דחוששים להזכיר הודאת עכן פן תמנע מלהודות שתחוש שמא אחר שתודה יענישו אותה כאשר עשו לעכן אחר הודאתו עיין שם. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דהודאת עכן לא היה בה רבותא כל כך כי הוא הודה אחר שכבר יצא עליו הגורל והוה ליה כאלו העידו בו עדים עד כאן דבריו נר"ו.

    מִיָּד "שְׁמַע הֳ' קוֹל יְהוּדָה" עָל אֵיבְרֵיהּ לְשָׁפָא פירוש יאודה ודאי היה מתפלל תמיד על עצמו תפלה זו דיעול אבריה לשפא ובא משה רבינו ע"ה ואמר שְׁמַע הֳ' קוֹל יְהוּדָה (דברים לג, ז) שהתפלל שישמע קולו במה שהוא מתפלל דיעול אבריה לשפא ואז 'עָל אֵיבְרֵיהּ לְשָׁפָא'.

    לֹא הֲוָה קָא מְעַיְּילִין לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא פירוש דידוע כי הנפש דגדלות היא יושבת בגן עדן התחתון ומתלבשת בגוף רוחני כדמות גוף שהיה בעולם הזה ממש ורק הוא רוחני שאינו צריך לאכילה ושתיה אלא ניזון מריח גן עדן וידוע כי לאלו הנפשות השוכנים בגן עדן התחתון יש להם זמנים ידועים בימות השנה שעולים מגן עדן התחתון לגן עדן העליון וזהו הנקרא 'מתיבתא דרקיעא' וכמו שאמרו בגמרא (בבא מציעא פה:) על אותו חכם שביקש מן אליהו זכור לטוב להראות לו נפשות הצדיקים כשעולים מגן עדן התחתון למתיבתא דרקיעא אשר בגן עדן העליון ואמר לו דבכולהו מצי לאסתכולי לבר מן גוהרקא דרבי חייא ובניו לא יוכל להסתכל! ונתן לו סימן דגוהרקא דרבי חייא ובניו מנפשיה סליק ומנפשיה נחית והשאר עולים ויורדים על ידי מלאכים הממונים על כך עיין שם. ואצל יאודה היה לו עונש זה שלא היתה נפשו עולה מגן עדן התחתון למתיבתא דרקיעא אשר בגן עדן העליון כשאר צדיקים בזמנים הידועים לכך והתפלל עליו בדבר זה.

    Ben Yehoyada on Sotah 7b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף ז׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־393 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״וקטליאות, נזמים וטבעות מעבירין ממנה, כדי לנוולה.…״

    2. קטע 226 מילים

      נפתחת ב״וכל הרוצה לראות בא לראות, חוץ מעבדיה…״

    3. קטע 343 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מנהני מילי? א"ר חייא בר גמדא…״

    4. קטע 450 מילים

      נפתחת ב״ומאיימין עליה וכו'. ורמינהו כדרך שמאיימין עליה…״

    5. קטע 510 מילים

      נפתחת ב״לא קשיא כאן קודם שנמחקה מגילה כאן…״

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״ואומר לפניה וכו' ת"ר אומר לפניה דברים…״

    7. קטע 744 מילים

      נפתחת ב״יהודה הודה ולא בוש מה היה סופו…״

    8. קטע 817 מילים

      נפתחת ב״בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב (בראשית לח,…״

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן…״

      חכמים: שמואל.

    10. קטע 1028 מילים

      נפתחת ב״כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו…״

    11. קטע 1153 מילים

      נפתחת ב״מיד (דברים לג, ז) שמע ה' קול…״

      חכמים: רב לו.

    12. קטע 1227 מילים

      נפתחת ב״בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף…״

      חכמים: רב ששת.

    13. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״אם אמרה טמאה אני״ וכו' שמעת מינה…״

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי תני מקרעת א"ל רבא והא…״

      חכמים: אביי, רבא.

    15. קטע 1510 מילים

      נפתחת ב״ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף ז׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026