וקטליאות — תכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין:
חבל המצרי — עשוי מצורי דקל מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו:
וקושר למעלה מדדיה — כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ:
שלבה גס בה — כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדש על המים:
וכל הנשים מותרות לראותה — לקמן פריך והא תנא רישא כל הרוצה לראות בה רואה ואפילו אנשים:
ונוסרו כל הנשים — מקרא הוא ביחזקאל:
גמ' מנא הני מילי — דבעיא ב"ד הגדול נהי דבירושלים בעינן להשקותה כדכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה' אבל ב"ד הגדול דהיינו שבעים ואחד מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה כדאמר בסנהדרין (דף פו:):
מה להלן — בזקן ממרא:
בשבעים ואחד — דכתיב (דברים י״ז:י׳) מן המקום ההוא מקום מיוחד דהיינו לשכת הגזית שאפילו מצאן אבי פגי והמרה עליהן ילפינן מיניה דאין המראתו המראה (סנהדרין דף יד:):
עמדי על בורייך — היסמכי על נקיותיך:
קודם שנמחקה מגילה — כדי שלא ימחה השם מאיימין שלא לשתות ולאחר שנמחקה אומרים לה דברי תנחומין לשתות אם נקיה היא כדי להתירה לבעלה שלא תירא מן המים ותאמר טמאה אני והיא טהורה ותוציא לעז על עצמה ועל בניה:
בכתובים הראשונים — בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון הגדה זו דאשר חכמים יגידו ויודו על חטאם ולא כחדו עונם מאבותיהם ומי הם ראובן במעשה בלהה כדלקמן ויהודה במעשה תמר צדקה ממני:
להם לבדם נתנה הארץ — יהודה זכה למלכות בתוספת' דברכות (פ"ד) ראובן נטל חלק תחילה בארץ בעבר הירדן:
ולא עבר זר בתוכם — דרש רבי תנחומא אימתי לא עבר זר בתוכם כשבא משה לברכן:
יחי ראובן וזאת ליהודה — אין לך בברכת כל השבטים מתחלת וזאת חוץ מזו:
עצמותיו של יהודה מתגלגלין בארון — עצמות כל השבטים העלו ממצרים והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם (שמות י״ג:י״ט) עם עצמותיכם והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין בארונו מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין וחטאתי לך כל הימים (בראשית מ״ג:ט׳) אפי' לעולם הבא ומהכא נפקא לן (מכות דף יא:) נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא:
מי גרם לראובן שיודה — במעשה יצועי אביו:
יהודה — שהודה במעשה תמר וכן היה מסורת בידיהם ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי ועכשיו יחי ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת ליהודה שהוא מתגלגל:
לשפא — למקום שנתקו משם כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב:):
למתיבתא — לישא וליתן עם שאר החכמים:
למשקל ומטרח — לישא וליתן:
ידיו רב לו — יהא לו נצחון לריב ריבו והאי דכתיב ידיו לשון מלחמה הוא מלחמתה של תורה:
אליבא דהילכתא — לא היה זוכה לומר דבר המתקבל:
מאן דמפריט חטאיה — לרבים נראה שאינו נכלם בדבר:
דלא ליחשדו אחוהי — שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם:
שמע מינה כותבין שובר — ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי היא בבבא בתרא (דף קע:) דקאמר רבי יהודה אין כותבין שובר אלא יקרעו את השטר דאם כן צריך זה לשמור שוברו מן העכברים:
תני מקרעת — שטר כתובתה:
במקום שאין כותבין כתובה — אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה וכשמגרשה מוציאה גיטה וגובה בה וכשנתאלמנה מביאה עדי מיתה וגובה והתם כיון דלא אפשר מודי רבי יהודה שכותבין שובר דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע כדי שלא תחזור ותביא עדי מיתה אחרים בבית דין אחר ותתבענו:
