בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף מ״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הרחיבה שאול נפשהלאחר שהביאו חמש פורעניות הללו לעולם סופן נופלין בגיהנם:

    זימנין סליקפעמים עולים בידם שנענים ופעמים שלא עלה בידם שהרי כשברח דוד מפני אבשלום יצא מירושלים שאל צדוק באורים ותומים ועלתה לו שהשיבוהו ושאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר ויעל אביתר שנסתלק מן הכהונה מפני שלא נענה באורים ותומים והכי תניא בסדר עולם גבי ארון ובברחו מפני אבשלום יצא עמו עד שעלה במעלה הזיתים ונשאל באורים ותומים ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה נכנס צדוק תחתיו כדכתיב (שמואל ב ט״ו:כ״ה) ויאמר המלך לצדוק השב את הארון וגו':

    בימי זכריהווהוא בנו של יהוידע שהיה בימי יואש:

    ערי מגרשערי לוים שהטעינן הכתוב מגרשות:

    עד עמוד כהן וגו'אלמא הוו אורים בבית שני:

    אמור לולא שהיו אורים ותומים אלא כאדם שאומר לחבירו כו' אלמא כל ימי המקדש ראשון הוו:

    דתניאחגי זכריה ומלאכי נקראו אחרונים:

    שמעון וישמעאלרבן שמעון שהיה נשיא ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שהרגתם מלכות יון:

    לחרבאשעתידין ליהרג בחרב:

    לקטלאלשאר מיתות כגון רבי עקיבא שסרקו בשרו במסריקות פיפיות של ברזל כדאמר בברכות (דף סא:) ור' חנניה בן תרדיון שנשרף ורבי יהודה בן בבא בלונביאות של ברזל כדאמר בסנהדרין (דף יד.):

    שאין מספידין על הרוגי מלכותמאימת המלך לפיכך מיחו בידם:

    דברים ככתבןכמשמען אבן שלמה מסע כמה שהסיעה מן ההר ולא סיתתוה שוב בכלי ברזל:

    והלא כבר נאמר מגוררות במגירה וגו':

    שמיר למאי אתאדאמרי' במס' גיטין (דף סח.) שהביאו שמיר ע"י אשמדאי מלכא דשדאי:

    אבנים הללושבאפוד וחשן:

    פתוחי חותםחקק משמע:

    במלואותםשיהיו שלמות שלא יחסרו מהם כלום:

    ומראה להם שמירעל פני הדיו כחריץ האות:

    איטני של אברגובתא מש"א (יש"א: ארגז) בלע"ז:

    שירא פרנדאמין משי הוא:

    סלת צפה על גבי נפהמרוב שומנה מדבקת בדופני נפה ודומים לעיסה חיה שנילושה ביין כו' נופת דבק הנפה צופים שצפה:

    שתי ככרות הנדבקות כו'שהיתה ברכה מצויה בעיסה וכשמדבקין ככרות בדופני התנור אחת בדופן זה ואחת בדופן זה שכנגדו והן תפוחות אצפליי"ר (להתנפח) בלע"ז עד שמגעת פני זו לזו כצוף זה שגדל ומתפשט והולך ותולה באויר כן אלו צפות ותפוחות באויר:

    מן הצופיםההרים הגבוהים שמשם צופה למרחוק:

    מאי משמעמהיכא ילפת שדבש בא מן ההרים:

    כדמתרגם רב יוסףכאשר תעשינה הדבורים:

    כל הנצוקהמערה מכלי טהור לכלי טמא אין הקילוח מצרפן להיות חיבור לטמא את מה שבתוך הכלי שהוא מערה ממנו:

    חוץ מדבש זיפיןשהוא עב מאד והרי הוא כמחובר שכשהקילוח פוסק הוא הולך מלמטה למעלה והכי אמרינן במדות:

    הצפחתברשק"א בלע"ז שהן עבות ונכנסת השעוה עם הדבש:

    שמזייפין בומתוך שהוא טוב ועב מערבין בו מים ויין ואין נכרות בו:

    שמזייפיןשקרנים והולכי רכיל:

    שמאמינים בהקדוש ברוך הואלוותר ממונם לנוי הדור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות וימים טובים:

    שיתבזו שולחנם לעתיד לבאשאין מקבלין שכר שלם והכי משמע כי מי בז ליום הבא את הצדיקים:

    קטנותקטנות אמנה:

    קטני רשעי בני ישראלשמתו כשהן קטנים:

    סוטה 48 עמוד ב

    1הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה.

    2משמתו נביאים הראשונים. מאן ״נביאים הראשונים״? אמר רב הונא: זה דוד ושמואל ושלמה. רב נחמן אמר: בימי דוד, זימנין סליק, וזימנין לא סליק, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, שאל אביתר ולא עלתה לו, שנאמר: ״(שמואל״: ב טו, כד) ויעל אביתר׃

    3מתיב רבה בר שמואל (דברי הימים ב כו, ה) ויהי לדרוש אלהים כל ימי זכריה המבין בראות אלהים מאי לאו באורים ותומים לא בנביאים׃

    4ת"ש משחרב בהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך מבית דוד׃

    5ואם לחשך אדם לומר (עזרא ב, סג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים [אמור לו] כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד׃

    6אלא אמר: רב נחמן בר יצחק מאן נביאים הראשונים לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו דת"ר משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואע"פ כן היו משתמשים בבת קול׃

    7שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת הספידוהו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא׃

    8ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה ביבנה נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה להן יש בכם אדם א' שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו זכאין לכך נתנו עיניהם בשמואל הקטן וכשמת הספידוהו הי עניו הי חסיד תלמידו של הלל׃

    9ואף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאין עתידין למיתי על עמא ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר הי חסיד הי עניו אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות׃

    10משחרב בהמ"ק בטל השמיר כו' ת"ר שמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק שנא' (מלכים א ו, ז) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה הדברים ככתבן דברי ר' יהודה׃

    11אמר לו ר' נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר (מלכים א ז, ט) כל אלה אבנים יקרות וגו' מגוררות במגרה אם כן מה ת"ל לא נשמע בבית בהבנותו שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש ודברי ר' נחמיה באבני ביתו׃

    12ור' נחמיה שמיר למאי אתא מיבעי ליה לכדתניא אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו משום שנאמר ״(שמות כח״, יא) פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמל משום שנאמר ״במלואותם״׃

    13אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסירה כלום׃

    ברייתא

    14ת"ר שמיר זה ברייתו כשעורה ומששת ימי בראשית נברא ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו במה משמרין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מליאה סובי שעורין׃

    15אמר רבי אמי משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה תניא נמי הכי משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה ורכב ברזל וי"א אף יין קרוש הבא משניר הדומה כעיגולי דבילה׃

    16ונופת צופים מאי נופת צופים אמר רב סולת שצפה על גבי נפה ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן ולוי אמר שתי ככרות הנדבקות בתנור ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו ורבי יהושע בן לוי אמר זה דבש הבא מן הציפיא מאי משמע כדמתרגם רב ששת כמא דנתזן דבריאתה ושייטן ברומי עלמא ומתיין דובשא מעישבי טורא׃

    17תנן התם כל הנצוק טהור חוץ מדבש זיפים והצפיחים מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזייפין בו וריש לקיש אמר על שם מקומו כדכתיב ״(יהושע טו״, כד) זיף וטלם ובעלות׃

    18כיוצא בדבר אתה אומר (תהלים נד, ב) בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד וגו' מאי זיפים אמר רבי יוחנן בני אדם המזייפין דבריהם ורבי אלעזר אומר על שם מקומן כדכתיב ״זיף וטלם ובעלות״׃

    19ופסקו אנשי אמנה אמר רבי יצחק אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב"ה דתניא רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה׃

    20והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב ״(זכריה ד״, י) כי מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא קטנות שהיה בהן שלא האמינו בהקב"ה רבא אמר אלו קטני בני רשעי ישראל,׃

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה

    לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    משחרב בית ראשון בטלו ערי מגרש ר"ל ערים הניתנות ללוים שהטעינם הכתוב מגרשות ופסקו אורים ותומים ופסקה מלכות בית דוד:

    משמתו נביאים האחרונים ר"ל חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל:

    הנצוק אינו חבור לטומאה ר"ל שאם היה מערה משקין לכלי טמא אין הקלוח המחובר לשני הכלים מצרפן לטמא את המשקין שבכלי העליון ומ"מ דבש הזיפים ונקרא כן על שם מקומו מתוך שהוא עב כשהקלוח פוסק סולד לאחוריו מלמעלה ומתערבת הטפה שנתחברה עם התחתון בתוך העליון ומתוך כך טמאים וכן בצפיחת והוא יערת הדבש המעורבת עם השעוה וכבר ביארנוה במס' נזיר:

    אע"פ שראוי לאדם להיותו חרוץ ומשתדל בעסקיו מ"מ תהא תורתו קבע ועסקיו עראי ויתלה עיקר בטחונו בהב"ה דרך הערה אמרו מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף מ״ח עמוד ב׳

    מסכת סוטה דף מ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־652 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הרחיבה שאול נפשה לאחר שהביאו חמש פורעניות הללו לעולם סופן נופלין בגיהנם:

    זימנין סליק פעמים עולים בידם שנענים ופעמים שלא עלה בידם שהרי כשברח דוד מפני אבשלום יצא מירושלים שאל צדוק באורים ותומים ועלתה לו שהשיבוהו ושאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר ויעל אביתר שנסתלק מן הכהונה מפני שלא נענה באורים ותומים והכי תניא בסדר עולם גבי ארון ובברחו מפני אבשלום יצא עמו עד שעלה במעלה הזיתים ונשאל באורים ותומים ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה נכנס צדוק תחתיו כדכתיב (שמואל ב ט״ו:כ״ה) ויאמר המלך לצדוק השב את הארון וגו':

    בימי זכריהו והוא בנו של יהוידע שהיה בימי יואש:

    ערי מגרש ערי לוים שהטעינן הכתוב מגרשות:

    עד עמוד כהן וגו' אלמא הוו אורים בבית שני:

    אמור לו לא שהיו אורים ותומים אלא כאדם שאומר לחבירו כו' אלמא כל ימי המקדש ראשון הוו:

    דתניא חגי זכריה ומלאכי נקראו אחרונים:

    שמעון וישמעאל רבן שמעון שהיה נשיא ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שהרגתם מלכות יון:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 48b · Sefaria

    מאירי

    משחרב בית ראשון בטלו ערי מגרש ר"ל ערים הניתנות ללוים שהטעינם הכתוב מגרשות ופסקו אורים ותומים ופסקה מלכות בית דוד:

    משמתו נביאים האחרונים ר"ל חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל:

    הנצוק אינו חבור לטומאה ר"ל שאם היה מערה משקין לכלי טמא אין הקלוח המחובר לשני הכלים מצרפן לטמא את המשקין שבכלי העליון ומ"מ דבש הזיפים ונקרא כן על שם מקומו מתוך שהוא עב כשהקלוח פוסק סולד לאחוריו מלמעלה ומתערבת הטפה שנתחברה עם התחתון בתוך העליון ומתוך כך טמאים וכן בצפיחת והוא יערת הדבש המעורבת עם השעוה וכבר ביארנוה במס' נזיר:

    אע"פ שראוי לאדם להיותו חרוץ ומשתדל בעסקיו מ"מ תהא תורתו קבע ועסקיו עראי ויתלה עיקר בטחונו בהב"ה דרך הערה אמרו מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה:

    Meiri on Sotah 48b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה עד עמוד כהן כו' אלמא הוי כו' עכ"ל מפירוש ישן וק"ל:

    בד"ה דברים ככתבן כמשמען אבן שלימה מסע כמו שהוסעה מן ההר כו' כצ"ל הד"א:

    בד"ה שתי ככרות כו' עד שמגעת פני זו לזו כצוף זה שמתפשט כו' ותפוחות באויר עכ"ל הס"ד והד"א ואח"כ מה"ד מן הציפיא ההרים כו' מפירוש ישן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 48b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' באבני מקדש עי' במסכת תמיד פ"א ובדברי המפרש שם ד"ה אמר אביי דמתקנן ומייתי מעיקרא:

    שם משחרב מקדש ראשון וכו' עי' שבת כ ע"ב תד"ה אנן חולין פד ע"ב ד"ה בזוגיתא:

    רש"י ד"ה לקטלא ור"ח בן תרדיון וכו' כדאיתא בע"ז דף ח ע"א:

    Gilyon HaShas on Sotah 48b · Sefaria

    בן יהוידע

    כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ וְאוֹמֵר "מָה אוֹכַל לְמָחָר", אֵינוֹ אֶלָּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה (זכריה ד, י). קשה למה אמר מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ? והלא אפילו אין לו פת בסלו גם כן צריך שיהיה לו בטחון בהשם יתברך ולא ידאג לומר מה אוכל למחר! ונראה לי דאם אין לו פת בסלו נמצא הוא רעב ואם יאמר 'מָה אוֹכַל לְמָחָר' אף על פי שלא דבר כהוגן אין להאשימו על זאת דאין אדם נתפס על צערו (בבא בתרא טז.) אך אם יש לו פת בסלו אינו רעב ולכן אשום יאשם אם יאמר מה אוכל למחר! ועוד נראה לי מי שיש לו פת בסלו לצורך מחר ודואג על הלפתן לומר 'מָה אוֹכַל לְמָחָר' הרי זה מקטני אמנה דהיה לו להאמין מי שהזמין לו הפת יזמין לו הלפתן גם כן.

    מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שׁוּלְחָנָן לֶעָתִיד לָבֹא קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶן, שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (זכריה ד, י). פירוש היו תולים פרנסתם בטבע שברא הקדוש ברוך הוא בעולם ולא האמינו שהכל בא להם בהשגחתו יתברך דבר יום ביומו ששלחנו ערוך לכל וכמו שנאמר פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן (תהלים קמה, טז) שאם היו חזקים באמונה זו של ההשגחה בעבור הטובה שמקבלים בעולם הזה אז היו מתפרנסים בעולם הזה בזכות האמונה הזאת דכתיב וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה (חבקוק ב, ד) כלומר בשכר אמונתו יחיה בעולם הזה וממילא לא ינוכה משכר עולם הבא כלום, אך כיון שלא היתה אמונתם חזקה בכך לכן הם מתפרנסים בעולם הזה משכר מצותם וממילא מתבזבז שלחנם לעולם הבא כי ינוכה ממנו בעבור טובת עולם הזה.

    Ben Yehoyada on Sotah 48b · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף מ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־652 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק…״

    2. קטע 240 מילים

      נפתחת ב״משמתו נביאים הראשונים. מאן ״נביאים הראשונים״? אמר…״

      חכמים: רב הונא, רב נחמן, שמואל.

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״מתיב רבה בר שמואל (דברי הימים ב…״

      חכמים: רבה, שמואל.

    4. קטע 414 מילים

      נפתחת ב״ת"ש משחרב בהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש…״

      חכמים: רב בהמ.

    5. קטע 532 מילים

      נפתחת ב״ואם לחשך אדם לומר (עזרא ב, סג)…״

    6. קטע 630 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר: רב נחמן בר יצחק מאן…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    7. קטע 741 מילים

      נפתחת ב״שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא…״

    8. קטע 841 מילים

      נפתחת ב״ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה ביבנה…״

      חכמים: שמואל.

    9. קטע 939 מילים

      נפתחת ב״ואף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל…״

      חכמים: רבא.

    10. קטע 1028 מילים

      נפתחת ב״משחרב בהמ"ק בטל השמיר כו' ת"ר שמיר…״

      חכמים: רב בהמ.

    11. קטע 1148 מילים

      נפתחת ב״אמר לו ר' נחמיה וכי אפשר לומר…״

      חכמים: רבי נראין, רבי יהודה.

    12. קטע 1228 מילים

      נפתחת ב״ור' נחמיה שמיר למאי אתא מיבעי ליה…״

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר…״

    14. קטע 1432 מילים

      נפתחת ב״ת"ר שמיר זה ברייתו כשעורה ומששת ימי…״

    15. קטע 1533 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי אמי משחרב מקדש ראשון בטלה…״

      חכמים: רבי אמי, רב מקדש.

    16. קטע 1654 מילים

      נפתחת ב״ונופת צופים מאי נופת צופים אמר רב…״

      חכמים: רב סולת, רבי יהושע, רב ששת.

    17. קטע 1730 מילים

      נפתחת ב״תנן התם כל הנצוק טהור חוץ מדבש…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    18. קטע 1833 מילים

      נפתחת ב״כיוצא בדבר אתה אומר (תהלים נד, ב)…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי אלעזר.

    19. קטע 1931 מילים

      נפתחת ב״ופסקו אנשי אמנה אמר רבי יצחק אלו…״

      חכמים: רבי יצחק, רבי אליעזר.

    20. קטע 2034 מילים

      נפתחת ב״והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב (זכריה…״

      חכמים: רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף מ״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026