בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף כ״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    וכל הנשואות [לכהנים] מנחותיהן נשרפותואפילו קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפין שירים בבית הדשן כדמפרש בגמרא:

    כהנתבת כהן:

    מנחתה נאכלתדכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כתיב (ויקרא ו׳:ט״ז) אבל כהנת הנשואה לישראל נאכלת וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחתה נאכלת:

    כהנת מתחללתמן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול:

    וכהן אין מתחללאם נשא גרושה זונה וחללה וטעם דכולה מתני' מפרש בגמ':

    בקדשי קדשיםחטאת ואשם ומנחה בכולם כתיב כל זכר בכהנים [יאכלנו]:

    מה בין איש לאשהבישראל נמי קמיירי:

    איש פורע ופורםכשהוא מנוגע פורע ראשו ופורם בגדיו:

    האיש מדיר את בנוקטן בנזיר וחלה הנזירות עליו אפילו לכשיגדל:

    מגלח על נזירות אביואם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו:

    מקדש את בתומקבל קידושי בתו קטנה שלא מדעתה:

    מוכר את בתולאמה כשהיא קטנה:

    גמ' מנחותיהן נשרפותאחת מנחת סוטה ואחת מנחת נדבה:

    מפני שיש לו חלק בהשהוא מקריבה משלו וכתיב כל מנחת כהן וגו':

    ואינה עולה כליל שיש לה חלק בהשלכפרתה היא באה ואין מנחת זר ובת כהן קריבין כליל בלא קמיצה:

    השירים קריבין לעצמןלאחר שקרב הקומץ:

    קרי כאן כל שממנו כו'כי כל שאור וכל דבש לא תקריבו לה' (ויקרא ב׳:י״א) הוה ליה למכתב למה ליה למכתב ממנו אלא למדרשיה נמי באנפי נפשיה לא תקטירו כל שממנו עולה כבר אשה לה' ויש בכלל לאו זה בשר כל קרבנות חוץ מעולה ויש בכלל זה שירי מנחות והכא נמי דלמא בתר חלק שלה אית לן למיזל והויא הקטרת קומץ כהלכתו ואלו שירים גמורין הם וישנן בבל תקטירו:

    דמסיק להו לשם עציםדנימא הכי אם ראויים הן להקטיר ולא היתה ראויה ליקמץ כדין מנחת כהן הרי זו הקטרה לשמה וקמיצה לא מעלה ולא מורדת ואם ראויה היתה ליקמץ ואלו שיריה הרי הן כשאר עצי המערכה:

    כר"אפלוגתייהו בזבחים אברי חטאת שנתערבו באברי עולה ר"א אומר יתנם למעלה ורואה אני את בשר חטאת על המזבח כאילו הן עצים וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שאסור להקטיר אברי חטאת משום לאו דכל שממנו לאישים ור"א סבר בתריה דההוא קרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה' שאור ודבש בכורים אתה מביא מן התמרים ומנחת שתי הלחם שהוא ראשית מן השאור ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קאי נמי אממנו אשה לה' דאוקמיה בבל תקטירו ואשמעינן דלא אסר הקטרתו אלא כשמתכוין לריח ניחוח:

    כר"א בר"שבמנחות בפ' אלו מנחות (מנחות דף עג:) גבי מנחת חוטא כהן שמביא על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו בדלי דלות ופליגי רבנן עליה דרבי שמעון ואמרי והיתה לכהן כמנחה מנחת חובתו של כהן כליל כמנחת נדבתו ואינה נקמצת [ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא] כמנחת חוטא של ישראל מה של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין ת"ל והיתה לכהן כמנחה לכהן כמנחה לענין עבודת כהן שטעונה קמיצה ולא לאישים כמנחה הא כיצד הקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמם ולית ליה כל שממנו לאישים כלל ר"א בר"ש פליג עליה ואמר קומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרין לאיבוד:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    סוטה 23 עמוד א

    1האומרת ״טמאה אני לך״, ושבאו לה עדים שהיא טמאה, והאומרת ״איני שותה״, ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך,׃

    2וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות. בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת, וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת.

    3מה בין כהן לכהנת? מנחת כהנת נאכלת, ומנחת כהן אינה נאכלת. כהנת מתחללת, וכהן אין מתחלל.

    4כהנת מטמאה למתים, ואין כהן מטמא למתים. כהן אוכל בקדשי קדשים, ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים.

    5מה בין איש לאשה: האיש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת. האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת בנה בנזיר. האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה.

    6האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה. האיש מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה. האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה. האיש נתלה, ואין האשה נתלית. האיש נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגניבתה.

    גמ׳ · גמרא

    7ת"ר כל הנשואות לכהונה מנחותיהן נשרפות. כיצד? כהנת לויה וישראלית שנשאת לכהן אין מנחתה נאכלת, מפני שיש לו חלק בה. ואינה עולה כליל מפני שיש לה חלק בה. אלא הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין בעצמן.

    8איקרי כאן: כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו! אמר יהודה בריה דר"ש בן פזי: דמסיק להו לשום עצים, כר"א דתניא, ר"א אומר: לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעליהו לשום עצים.

    9הניחא לר"א דאית ליה האי סברא, אלא לרבנן דלית להו האי סברא, מא"ל דעבדי להו כר"א בר"ש דתניא, רבי אלעזר בר"ש אומר: הקומץ קרב בעצמו, והשירים מתפזרים על בית הדשן.

    תוספות

    האומרת טמאה אניירושלמי האומרת טמאה אני לא כחטאת שמתה בעליה היא וחטאת שמתה בעליה ילכו המעות לים המלח דמיא לאשם תלוי אם לאשם תלוי אפי' משקדשה בכלי א"ר מתני' דמיא לאשם תלוי שנשחט דתנינן תמן אם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה:

    ושבעלה בא עליה בדרךתימה לר"י אמאי נשרפת כיון דבדרך בא עליה היינו קודם שתקדוש וכיון דאין המים בודקין אותה כדאמר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון וכו' תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש בטעות קדוש כדאמרינן גבי ושבאו לה עדים שהיא טמאה דהואיל ולא לבדוק עומדת ולא ראויה למנחה לא היתה ראויה לכלי ואין כלי שרת מקדשין אלא בראוי להן ונראה דדוקא לגבי שבאו לה עדים שייך למימר הכי משום דמנחה לברר עון וכשיש שם עדים הרי העון מבורר וא"צ בירור אבל הכא שבא עליה בדרך שצריך לברר אע"ג דאין המים בודקין כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש מאחר שלא נתברר העון ולא הוי אלא כמו שנשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה קודם לכן דאין המים בודקין ואפ"ה מנחה שפיר קדוש והאי דלא חשיב במתני' מנחת ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ"ג מפני שידוע פסול שלהן שאינן נבדקות ואין מביאין אותם לשתות:

    כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפותפרש"י אחד מנחת סוטה ואחד מנחת נדבה ותימה מנחת נדבה מה חלק יש לו בה והא אפילו רבי יהודה דאומר בפ' אין בין המודר (נדרים דף לה:) אדם מביא על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת דווקא שהיא חייבת כדמפרש בספרי כגון אם [הקיפה] נזירות בראשה וחיללה את השבת דומיא דמנחת סוטה שהיא חובה דיליף לה מוהביא את קרבנה עליה כל קרבן שעליה אבל מנחת נדבה מודה רבי יהודה שאינו מביא וי"ל משום הכי יש לו חלק משום דקי"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה כדתנן בפ"ד דנזיר (דף כד.) אם שלה היתה בהמה החטאת תמות וקא דייק בגמ' מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה הלכך יש לו חלק בה אפילו לרבנן דפליגי אדר' יהודה ואמרי דווקא קרבן שמכשירה לו מביא עליה דמה שקנת' קנה בעלה מיהו בירושלמי דפרק היה מביא משמע דבמנחת סוטה איירי והכי איתא התם מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו ותני רבי חייא ופליג ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפתה של אשה לאכול אינה יכולה מפני שותפתו של איש [אלא] הקומץ לעצמו והשירים קריבין לעצמן ואת אומר מנחתה אלא מה דאישתעי קרא אישתעי מתני' ותו התם והביא את קרבנה עליה בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה מכיון שיש לו שותפות במנחה מפריש עליה חוץ מדעתה וא"ת מאחר שיש לו חלק בה א"כ הויא לה מנחת שותפות ואומר בפ"ק דזבחים (דף ה:) הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה ואין בה משום שותפות הא יש בה משום שותפות אינה קריבה משום דכתיב בה נפש והכי קתני בסיפרי בהדיא וי"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרינן בה דהא הניח מנחתו לשני בניו דמסיק התם (דף ו.) דקניא להו אלמא משום דמכפרי קרינא ביה נפש:

    הקומץ קרב בעצמווא"ת אמאי לא שדינן לכולה מנחה בתר דידה ויהו שיריה נאכלין כדאמר בפ' אין בין המודר (נדרים דף לו:) ואיתא בפ"ק דזבחים (דף ו.) ובפ"ק דתמורה (דף ב:) מתכפר עושה תמורה והכא היא מתכפרת במנחה זו י"ל התם מיקני למתכפר כולי זבח ואין לו למקדיש חלק בו אבל הכא יש לו לבעל חלק במנחה:

    דמסיק להו לשום עציםרש"י פי' דנימא הכי אם ראוין הן להקטיר ולא היתה ראויה לקמוץ וכו' ותימה מאי תנאי שייך הא ודאי כאילו מעורבין שיריים והוי כאברי עולה ואברי חטאת שנתערבו דפליגי בה ר"א ורבנן (זבחים עז.) דלא שייך בה תנאי דליכא שום ספק אלא ודאי מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר ואותן מה שבתוכן אין ראוי להקטיר לשם עצים בכל מקום שהוא ולא שייך שום תנאי וכמדומה דרש"י נקט לי' אגב שטפיה דההיא דפרק נושאין על האנוסה (יבמות ק.) דתנן כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה נותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים ומפרש בגמרא דמנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים וכולה סוגיא כי הכא והתם ודאי שייך תנאי כשהאחד מקריב מנחה אינו יודע אם כהן הוא או ישראל וצריך להתנות כמו שפירש רש"י כאן והא דתנן בהקומץ רבה (מנחות דף כג.) נתערב קומצה בשיריה או בשירים של חבירתה לא יקטיר אית לן למימר דסתמא כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר:

    הקומץ קרב לעצמו והשיריים לעצמןבירושל' בעי אליביה דר"ש אלין שיריים משום מה הם באים משום קומץ או משום שיריים אי תימר משום קומץ אינו נותנו בלילה ואינו נותנו לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואי תימר משום שיריים נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה מהו שיחשב להן ופשיט לה מדר"א בר"ש דאמר דמתפזרין על גבי הדשן שלמטה כדמפרש בפ' ואלו הן מנחות הדא אמרו נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה ומחשב להן א"ר יוסי בר בון אינו מחשב להו שלא הוכשרו לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה כהנת בת כהן כו' כליל תהיה לא תאכל כתיב אבל כהנת הנשואה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    בד"ה מפני שיש לו חלק בה כו' ואין מנחת זר ובת כהן קריבה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    שם בד"ה [כר"א כו'] וחכ"א תעובר כו' ור"א סבר בתריה ההוא קרא כתיב עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    בד"ה כראב"ש במנחות כו' נדבתו ואינה נקמצת ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף מנחת חוטא כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה כו' והשיריים קרבין לעצמן ור"א סבר לה כאבוה דבעי ליה קמיצה ומיהו שיריים קרבין לעצמן לית ליה דכל שממנו לאישים כו' אלא קומץ קרב לעצמו ושיריים מתפזרים כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    תוס' בד"ה כל הנשואות כו' כך היא קדשה לשמו ותני כו' ובד"ה הקומץ קרב כו' ובפ"ק דתמורה מתכפר עושה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה דמסיק להו לשום כו' מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר כו' עכ"ל פירוש דהכא מקצתו ראויה להקטיר דהיינו חלק איש ראוי כולו להקטיר ומקצתו לאכול ולהקטיר היינו חלק אשה שהקומץ ראוי להקטיר והשיריים לאכול ומהרש"ל הגיה לאין צורך כאן:

    בד"ה הקומץ קרב כו' ופשיט לה מדראב"ש דאמר דמתפזרין כו' עכ"ל כצ"ל לא ידענא מאי פשיט מדראב"ש דסבר דמתפזרין השיריים אדר"ש דסבר דכולו קרב ובירושלמי קאמר דראב"ש בשיטת אבוה ר"ש קאמר עיין שם:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף כ״ג עמוד א׳

    מסכת סוטה דף כ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 9 קטעים ממוספרים, כ־237 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    וכל הנשואות [לכהנים] מנחותיהן נשרפות ואפילו קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפין שירים בבית הדשן כדמפרש בגמרא:

    כהנת בת כהן:

    מנחתה נאכלת דכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כתיב (ויקרא ו׳:ט״ז) אבל כהנת הנשואה לישראל נאכלת וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחתה נאכלת:

    כהנת מתחללת מן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול:

    וכהן אין מתחלל אם נשא גרושה זונה וחללה וטעם דכולה מתני' מפרש בגמ':

    בקדשי קדשים חטאת ואשם ומנחה בכולם כתיב כל זכר בכהנים [יאכלנו]:

    מה בין איש לאשה בישראל נמי קמיירי:

    איש פורע ופורם כשהוא מנוגע פורע ראשו ופורם בגדיו:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 23a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    האומרת טמאה אני ירושלמי האומרת טמאה אני לא כחטאת שמתה בעליה היא וחטאת שמתה בעליה ילכו המעות לים המלח דמיא לאשם תלוי אם לאשם תלוי אפי' משקדשה בכלי א"ר מתני' דמיא לאשם תלוי שנשחט דתנינן תמן אם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה:

    ושבעלה בא עליה בדרך תימה לר"י אמאי נשרפת כיון דבדרך בא עליה היינו קודם שתקדוש וכיון דאין המים בודקין אותה כדאמר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון וכו' תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש בטעות קדוש כדאמרינן גבי ושבאו לה עדים שהיא טמאה דהואיל ולא לבדוק עומדת ולא ראויה למנחה לא היתה ראויה לכלי ואין כלי שרת מקדשין אלא בראוי להן ונראה דדוקא לגבי שבאו לה עדים שייך למימר הכי משום דמנחה לברר עון וכשיש שם עדים הרי העון מבורר וא"צ בירור אבל הכא שבא עליה בדרך שצריך לברר אע"ג דאין המים בודקין כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש מאחר שלא נתברר העון ולא הוי אלא כמו שנשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה קודם לכן דאין המים בודקין ואפ"ה מנחה שפיר קדוש והאי דלא חשיב במתני' מנחת ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ"ג מפני שידוע פסול שלהן שאינן נבדקות ואין מביאין אותם לשתות:

    כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות פרש"י אחד מנחת סוטה ואחד מנחת נדבה ותימה מנחת נדבה מה חלק יש לו בה והא אפילו רבי יהודה דאומר בפ' אין בין המודר (נדרים דף לה:) אדם מביא על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת דווקא שהיא חייבת כדמפרש בספרי כגון אם [הקיפה] נזירות בראשה וחיללה את השבת דומיא דמנחת סוטה שהיא חובה דיליף לה מוהביא את קרבנה עליה כל קרבן שעליה אבל מנחת נדבה מודה רבי יהודה שאינו מביא וי"ל משום הכי יש לו חלק משום דקי"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה כדתנן בפ"ד דנזיר (דף כד.) אם שלה היתה בהמה החטאת תמות וקא דייק בגמ' מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה הלכך יש לו חלק בה אפילו לרבנן דפליגי אדר' יהודה ואמרי דווקא קרבן שמכשירה לו מביא עליה דמה שקנת' קנה בעלה מיהו בירושלמי דפרק היה מביא משמע דבמנחת סוטה איירי והכי איתא התם מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו ותני רבי חייא ופליג ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפתה של אשה לאכול אינה יכולה מפני שותפתו של איש [אלא] הקומץ לעצמו והשירים קריבין לעצמן ואת אומר מנחתה אלא מה דאישתעי קרא אישתעי מתני' ותו התם והביא את קרבנה עליה בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה מכיון שיש לו שותפות במנחה מפריש עליה חוץ מדעתה וא"ת מאחר שיש לו חלק בה א"כ הויא לה מנחת שותפות ואומר בפ"ק דזבחים (דף ה:) הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה ואין בה משום שותפות הא יש בה משום שותפות אינה קריבה משום דכתיב בה נפש והכי קתני בסיפרי בהדיא וי"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרינן בה דהא הניח מנחתו לשני בניו דמסיק התם (דף ו.) דקניא להו אלמא משום דמכפרי קרינא ביה נפש:

    הקומץ קרב בעצמו וא"ת אמאי לא שדינן לכולה מנחה בתר דידה ויהו שיריה נאכלין כדאמר בפ' אין בין המודר (נדרים דף לו:) ואיתא בפ"ק דזבחים (דף ו.) ובפ"ק דתמורה (דף ב:) מתכפר עושה תמורה והכא היא מתכפרת במנחה זו י"ל התם מיקני למתכפר כולי זבח ואין לו למקדיש חלק בו אבל הכא יש לו לבעל חלק במנחה:

    דמסיק להו לשום עצים רש"י פי' דנימא הכי אם ראוין הן להקטיר ולא היתה ראויה לקמוץ וכו' ותימה מאי תנאי שייך הא ודאי כאילו מעורבין שיריים והוי כאברי עולה ואברי חטאת שנתערבו דפליגי בה ר"א ורבנן (זבחים עז.) דלא שייך בה תנאי דליכא שום ספק אלא ודאי מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר ואותן מה שבתוכן אין ראוי להקטיר לשם עצים בכל מקום שהוא ולא שייך שום תנאי וכמדומה דרש"י נקט לי' אגב שטפיה דההיא דפרק נושאין על האנוסה (יבמות ק.) דתנן כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה נותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים ומפרש בגמרא דמנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים וכולה סוגיא כי הכא והתם ודאי שייך תנאי כשהאחד מקריב מנחה אינו יודע אם כהן הוא או ישראל וצריך להתנות כמו שפירש רש"י כאן והא דתנן בהקומץ רבה (מנחות דף כג.) נתערב קומצה בשיריה או בשירים של חבירתה לא יקטיר אית לן למימר דסתמא כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר:

    הקומץ קרב לעצמו והשיריים לעצמן בירושל' בעי אליביה דר"ש אלין שיריים משום מה הם באים משום קומץ או משום שיריים אי תימר משום קומץ אינו נותנו בלילה ואינו נותנו לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואי תימר משום שיריים נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה מהו שיחשב להן ופשיט לה מדר"א בר"ש דאמר דמתפזרין על גבי הדשן שלמטה כדמפרש בפ' ואלו הן מנחות הדא אמרו נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה ומחשב להן א"ר יוסי בר בון אינו מחשב להו שלא הוכשרו לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח:

    Tosafot on Sotah 23a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה כהנת בת כהן כו' כליל תהיה לא תאכל כתיב אבל כהנת הנשואה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    בד"ה מפני שיש לו חלק בה כו' ואין מנחת זר ובת כהן קריבה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    שם בד"ה [כר"א כו'] וחכ"א תעובר כו' ור"א סבר בתריה ההוא קרא כתיב עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    בד"ה כראב"ש במנחות כו' נדבתו ואינה נקמצת ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף מנחת חוטא כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה כו' והשיריים קרבין לעצמן ור"א סבר לה כאבוה דבעי ליה קמיצה ומיהו שיריים קרבין לעצמן לית ליה דכל שממנו לאישים כו' אלא קומץ קרב לעצמו ושיריים מתפזרים כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    תוס' בד"ה כל הנשואות כו' כך היא קדשה לשמו ותני כו' ובד"ה הקומץ קרב כו' ובפ"ק דתמורה מתכפר עושה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה דמסיק להו לשום כו' מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר כו' עכ"ל פירוש דהכא מקצתו ראויה להקטיר דהיינו חלק איש ראוי כולו להקטיר ומקצתו לאכול ולהקטיר היינו חלק אשה שהקומץ ראוי להקטיר והשיריים לאכול ומהרש"ל הגיה לאין צורך כאן:

    בד"ה הקומץ קרב כו' ופשיט לה מדראב"ש דאמר דמתפזרין כו' עכ"ל כצ"ל לא ידענא מאי פשיט מדראב"ש דסבר דמתפזרין השיריים אדר"ש דסבר דכולו קרב ובירושלמי קאמר דראב"ש בשיטת אבוה ר"ש קאמר עיין שם:

    Chidushei Halachot on Sotah 23a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    מתני' ושבעלה אינו רוצה להשקותה עי' יבמות דף צה ע"א תד"ה אילימא:

    Gilyon HaShas on Sotah 23a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף כ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־237 מילים ב־9 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 9 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 120 מילים

      נפתחת ב״האומרת ״טמאה אני לך״, ושבאו לה עדים…״

    2. קטע 216 מילים

      נפתחת ב״וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות. בת ישראל…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״מה בין כהן לכהנת? מנחת כהנת נאכלת,…״

    4. קטע 416 מילים

      נפתחת ב״כהנת מטמאה למתים, ואין כהן מטמא למתים.…״

    5. קטע 532 מילים

      נפתחת ב״מה בין איש לאשה: האיש פורע ופורם,…״

    6. קטע 637 מילים

      נפתחת ב״האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת…״

    7. קטע 736 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ת"ר כל הנשואות לכהונה מנחותיהן נשרפות.…״

      חכמים: רב בעצמו.

    8. קטע 834 מילים

      נפתחת ב״איקרי כאן: כל שהוא ממנו לאישים הרי…״

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״הניחא לר"א דאית ליה האי סברא, אלא…״

      חכמים: רבי אלעזר, רב בעצמו.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף כ״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026