בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף ט״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כדלעת מניהא דקתני מגלחו תגלחת שניה כראשונה רבי עקיבא היא:

    מאי הוה עלהדבעיין דלעיל אם אין שם עפר מהו שיתן שם אפר:

    ה"ג מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי עפר וכו' ולא גרס ולא היא:

    ומקדשנותנו במקום והמקום מקדשו וחוזרו ונוטלו ונותנו למים:

    עפר סוטהדכתיב (במדבר ה) אל המים שיראה עליהן מדלא כתיב במים:

    ורוק יבמהלעיני הזקנים דכתיב לעיני הזקנים וחלצה וירקה (דברים כ״ה:ט׳):

    ואפר פרהדגזירה שוה גמירי מהדדי עפר סוטה ואפר פרה כדלקמן:

    אף דם צפורשל מצורע ששוחטו אל כלי חרס על מים חיים וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן:

    ת"ל מיםגרס ולא גרס במים דהא על המים החיים כתיב בקרא:

    וכמה הן רביעיתכדמפרש לקמן:

    אטביל בדם ובמיםואפי' אין ניכר:

    קרא אחרינא כתיבששוחט לתוך המים והרי הן מעורבין מעיקרא:

    ולינקטינהו לוורידיםיאחזם בין אצבעותיו שלא יצא מהן דם:

    גדולה ומדחת את המיםשאין מים ניכר מפני רוב הדם:

    לא תפיק נפשך לבר מהילכתאכל דברי חכמים שנקבעו אל תהרהר אחריהן:

    בצפור דרורשיערו חכמים שאין במינה גדולה שמדחה את המים ולא קטנה שנדחת מפני המים שהן רביעית:

    הקדים עפר למים בסוטה פסולכדכתיב ונתן אל המים אלמא מים ברישא וכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת דבעינן כסדר הכתוב בפרשה:

    מה להלןבסוטה מצותו לכתחילה עפר אל המים כדכתיב בה אף כאן בפרה עפר אל המים מצותו כן לכתחילה ולא תימא ונתן עליו דוקא דמשמע עפר לכתחילה:

    ומה כאןבפרה הקדים עפר למים כשר כדמפרש ואזיל:

    והתם מנלןגבי פרה דאם הקדים עפר למים כשר:

    מים חיים אל כלימשמע מים לצד הכלי ולא עפר חוצץ בינתיים:

    ורבנןדאמרי לעיל בסוטה הקדים עפר למים פסול אמרי לך בפרה נמי פסול דאל כלי דוקא דמשמע מים ברישא והא דכתיב ונתן עליו מים לערבן לאחר שנתן אפר אל המים צריך להפך המים עליו ולערבן:

    ה"ג ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכליואימא עליו דוקא שיהא עפר תחילה והא דכתיב מים חיים אל כלי לאו למימרא שיהו המים לצד הכלי אלא למימר שיהא חיותן בכלי שלא יטול מן המעיין בכלי אחר ויתן לתוך זה אלא בכלי זה ישאבם מן המעיין:

    מה מצינו בכל מקוםבסוטה:

    מכשיר למעלהעפר הוא המכשיר את המים לבדוק אותה וכן דם צפור של מצורע שמכשיר את המים להזאה אף כאן עפר מכשיר את המים:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    סוטה 16 עמוד ב

    1כדלעת, מני ר"ע היא, דדריש ריבויי ומיעוטי. דתניא: (ויקרא יד, ט) ״והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו״ ריבה, ״את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו״ מיעט, ״ואת כל שערו יגלח״ חזר וריבה. ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל.

    2מאי ריבה ריבה דכוליה גופיה, ומאי מיעט מיעט שיער שבתוך החוטם.

    3מאי הוי עלה? ת"ש דאמר רב הונא בר אשי אמר רב: אין שם עפר מביא רקבובית ירק, ומקדש.

    4ולא היא: רקבובית ירק הוא דהואי עפר, אפר לא הואי עפר.

    5כדי שיראה על המים. תנו רבנן, שלשה צריכין שיראו: עפר סוטה, ואפר פרה, ורוק יבמה. משום רבי ישמעאל אמרו: אף דם צפור.

    6מאי טעמא דרבי ישמעאל, דכתיב: ״(ויקרא יד״, נא) ״וטבל אותם בדם הצפור וגו'״, ותניא: ״בדם״, יכול בדם ולא במים ת"ל ״במים״. אי מים, יכול במים ולא בדם ת"ל ״בדם״. הא כיצד? מביא מים שדם ציפור ניכר בהן, וכמה רביעית.

    7ורבנן: ההוא לגופיה, דהכי קאמר רחמנא: אטביל בדם ובמים.

    8ורבי ישמעאל: אם כן, לכתוב רחמנא: ״וטבל בהם״, ״בדם ובמים״ למה לי לניכר.

    9ורבנן: אי כתב רחמנא ״וטבל בהם״, הוה אמינא: האי לחודיה והאי לחודיה, כתב רחמנא: ״בדם ובמים״ לערבן.

    10ור' ישמעאל, לערבן קרא אחרינא כתיב: ״(ויקרא יד״, ה) ״ושחט את הצפור האחת וגו'״.

    11ורבנן: אי מההוא הוה אמינא: לישחטיה סמוך למנא ונינקטינהו לוורידין, ולקבליה לדם במנא אחרינא, קמ"ל׃

    12בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא: גדולה ומדחת את המים, קטנה ונדחית מפני המים, מהו?

    13א"ל לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהילכתא בצפור דרור שיערו רבנן אין לך גדולה שמדחת את המים ואין לך קטנה שנדחית מפני המים׃

    ברייתא

    14ת"ר הקדים עפר למים פסול ור' שמעון מכשיר מ"ט דרבי שמעון׃

    15דכתיב ״(במדבר יט״, יז) ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ותניא אמר ר"ש וכי עפר הוא והלא אפר הוא שינה הכתוב במשמעו לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר מה להלן עפר על גבי מים אף כאן עפר על גבי מים׃

    16ומה כאן הקדים עפר למים כשר אף להלן הקדים עפר למים כשר׃

    17והתם מנלן תרי קראי כתיב״י כתיב עליו אלמא אפר ברישא וכתיב מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא הא כיצד רצה זה נותן רצה זה נותן״׃

    18ורבנן אל כלי דוקא עליו לערבן׃

    19ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכלי׃

    20מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה. אף כאן מכשיר למעלה׃

    תוספות

    מאי הוי עלהתימה מאי קא בעי כיון דלאו שיורא הוה אם כן תפשוט וי"ל דלא איתבריר להו האי דשיירא אי משום טעמא כדפרי' ולאו שיורא הוא אי משום דתנא נחת לשיורא:

    מביא מים שדם צפור ניכר בהם וכמה רביעית ורבנן ההוא לגופיהקשיא לרבי הכא אמר דרבנן פליגי עלה ובפ' ג' מינין (נזיר דף לח.) קא חשיב ליה בהדי עשר רביעיות מחמש חיוריתא וקא פריך התם ותו ליכא והא איכא ומייתי מתניתין דהכא היה מביא פיילי של חרס וכו' ומשני בפלוגתא לא קא מיירי והא דמצורע נמי פלוגתא היא וקא חשיב ליה ונראה דהא פלוגתא דהכא לא דמיא לפלוגתא דמייתי התם כגון נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים ור' יוסי דפליג התם בפ"ק דמסכת ידים (מ"א) ואמר לא סגי ליה לשנים ברביעית דבעי לאחרון נמי רביעית וכן במתניתין היה מביא פיילי של חרס דת"ק דרבי יהודה לא סגי ליה ברביעית וכן גבי ביטול מי רגלים דקאמר תנא קמא כל שהוא אבל הכא רבנן מודו בפחות מרביעית לא אפשר ואי בעי סגי ברביעית מיהו לכתחילה מביא חצי לוג כדתנן בריש פרק י"ד דמסכת נגעים כיצד מטהרין את המצורע היה מביא פיילי של חרס חדשה ונותן לתוכה חצי לוג מים חיים והא דתנן בפ' שתי מדות (מנחות דף פח.) רביעית מה היתה משמשת רביעית מים למצורע ר' ישמעאל היא:

    מביא מים שדם ניכר בהם וכמה רביעיתוא"ת וכי אינו ניכר ביותר מרביעית והא תנן בפ"ז דמסכת מקואות (מ"ה) ומייתי לה בגמרא בכמה דוכתי בשילהי פ"ק דשחיטת חולין (דף כו.) ובפ"ק דמכות (דף ג:) ג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין אלמא דאפילו יין ניכר בג' לוגין וכ"ש דם דסומק טפי י"ל ניכר דקאמר ממשותו של דם ולאו בשינוי מראה דעלמא (מ"ר) והשתא לא תיקשה מה שהיה תמיה רבי נמי מהא דקאמרינן בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) ופרק גיד הנשה (חולין דף צח:) לרבי יהודה דיליף למין במינו דאינו בטל ממאי דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר אלמא דמין במינו לא בטיל ורבנן אמרי עולין אין מבטלין זה את זה והא הכא דהוה מין שלא במינו והדבר ידוע שהמים מרובין על הדם ואפילו הכי כתיב בדם וי"ל כיון דממשותו ניכר הרי הוא בעין:

    קטנה ונדחית מפני המים מהותימה אליבא דמאן קא מיבעיא ליה אי לרבי ישמעאל פשיטא דפסול דהא בעי שיהא דם צפור ניכר אי לרבנן הא לא קפדי אהיכר מים ונראה דהא בעיא לא לשון ספיקא אלא שהיה תמיה על דברי ר' ישמעאל דאמר רביעית לעולם דם צפור ניכר בהן והא פעמים שאינו ניכר שהמים מדחין אותו כגון קטנה ופעמים שאין המים ניכרין כגון גדולה והיכי קים לרבנן לשעוריה בצפור שיהא דמה ניכר לעולם ברביעית דומיא דפ"ק דר"ה (דף יג.) דאמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא מי קים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש אמר ליה לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא וכו':

    שינה הכתוב במשמעותימה לרבי וכי שינוי הוא שנקרא אפר עפר והכתיב (מלכים ב כ״ג:ו׳) וישרוף אותה בנחל קדרון וידק לעפר וכן ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר (דברים ט׳:כ״א) וי"ל אותן שלא נעשית אפר ע"י שריפה אלא צריכין כתישה נקראין עפר אבל פרה עיקר מצות שריפתה לאפר אע"פ שאם היו שם אודין היו כותשין אותם כדאיתא בספרי וכדתנן בפ"ג דפרה נשרפה חובטין אותה במקלות משום אודין שלא נעשו אפר מיהו עיקר מצות שריפתה לאפר הוא:

    שינה הכתוב במשמעותימה וכי מפני כך שינה והאמר בפרק כיסוי הדם (חולין דף פח:) דלכך שינה אליבא דב"ה ללמד שאפר נקרא עפר וי"ל תרתי שמע מינה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    כשם שביארנו בעפר מי סוטה שצריך שיראה העפר על פני המים כך באפר פרה כשנתן את המים החיים שנתמלאו לשם חטאת בכלי ובא ליתן את האפר על פני המים צריך שיתן כל כך אפר על פני המים שיראה האפר לשם וכן דם צפור של מצורע כשנתן מים חיים בכלי ובא לשחוט הצפור על המים צריך שימצה שם מן הדם כל כך שיהא הדם ניכר בתוך המים ומתוך כך אינו מביא אלא רביעית מים שכך שיערו חכמים שדם שחיטת הצפור ניכר בה אפי' היתה גדולה ביותר שאין במין הצפור גדולה כל כך שתהא מדחה את מים שלא יהו נראין ולא קטנה כל כך שיהו המים מדחין אותה שלא להיות הדם ניכר עליהם ואף רוק היבמה צריך שיהא נראה לדיינין מפיה על הקרקע כמו שביארנו במקומו:

    מי סוטה שהקדים בהן עפר למים פסולין שהרי נאמר בהן ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים והוא צריך לעשות כסדר הפרשה ואף באפר פרה צריך כן שנאמר מים חיים אל כלי כלומר שלא יהא שם האפר תחלה עד שיהו המים נופלין על האפר והאפר חוצץ בין הכלי והמים ומה שכתוב ונתן עליו מים חיים ר"ל על האפר שמשמעו שהאפר הוא נותן תחלה לא נאמר אלא שאחר שנתן האפר על המים צריך לערבן ר"ל להפך מן המים על האפר ואף זו אם הקדים עפר למים פסל שבכל מקום צריך שיהא המכשיר למעלה כגון דם צפור של מצורע ושני אלו שהזכרנו שהדם במצורע והעפר בסוטה והאפר בפרה הם הם המכשירים את המים להזאה וכן צריך במי חטאת שתהא חיותם בכלי ר"ל שלא יטול מן המעיין בכלי אחר ויתן לתוך זה אלא בכלי זה שעתיד לקדש שם את המים בנתינת האפר הוא צריך שישאב מן המעיין:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף ט״ז עמוד ב׳

    מסכת סוטה דף ט״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־363 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כדלעת מני הא דקתני מגלחו תגלחת שניה כראשונה רבי עקיבא היא:

    מאי הוה עלה דבעיין דלעיל אם אין שם עפר מהו שיתן שם אפר:

    ה"ג מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי עפר וכו' ולא גרס ולא היא:

    ומקדש נותנו במקום והמקום מקדשו וחוזרו ונוטלו ונותנו למים:

    עפר סוטה דכתיב (במדבר ה) אל המים שיראה עליהן מדלא כתיב במים:

    ורוק יבמה לעיני הזקנים דכתיב לעיני הזקנים וחלצה וירקה (דברים כ״ה:ט׳):

    ואפר פרה דגזירה שוה גמירי מהדדי עפר סוטה ואפר פרה כדלקמן:

    אף דם צפור של מצורע ששוחטו אל כלי חרס על מים חיים וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 16b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    מאי הוי עלה תימה מאי קא בעי כיון דלאו שיורא הוה אם כן תפשוט וי"ל דלא איתבריר להו האי דשיירא אי משום טעמא כדפרי' ולאו שיורא הוא אי משום דתנא נחת לשיורא:

    מביא מים שדם צפור ניכר בהם וכמה רביעית ורבנן ההוא לגופיה קשיא לרבי הכא אמר דרבנן פליגי עלה ובפ' ג' מינין (נזיר דף לח.) קא חשיב ליה בהדי עשר רביעיות מחמש חיוריתא וקא פריך התם ותו ליכא והא איכא ומייתי מתניתין דהכא היה מביא פיילי של חרס וכו' ומשני בפלוגתא לא קא מיירי והא דמצורע נמי פלוגתא היא וקא חשיב ליה ונראה דהא פלוגתא דהכא לא דמיא לפלוגתא דמייתי התם כגון נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים ור' יוסי דפליג התם בפ"ק דמסכת ידים (מ"א) ואמר לא סגי ליה לשנים ברביעית דבעי לאחרון נמי רביעית וכן במתניתין היה מביא פיילי של חרס דת"ק דרבי יהודה לא סגי ליה ברביעית וכן גבי ביטול מי רגלים דקאמר תנא קמא כל שהוא אבל הכא רבנן מודו בפחות מרביעית לא אפשר ואי בעי סגי ברביעית מיהו לכתחילה מביא חצי לוג כדתנן בריש פרק י"ד דמסכת נגעים כיצד מטהרין את המצורע היה מביא פיילי של חרס חדשה ונותן לתוכה חצי לוג מים חיים והא דתנן בפ' שתי מדות (מנחות דף פח.) רביעית מה היתה משמשת רביעית מים למצורע ר' ישמעאל היא:

    מביא מים שדם ניכר בהם וכמה רביעית וא"ת וכי אינו ניכר ביותר מרביעית והא תנן בפ"ז דמסכת מקואות (מ"ה) ומייתי לה בגמרא בכמה דוכתי בשילהי פ"ק דשחיטת חולין (דף כו.) ובפ"ק דמכות (דף ג:) ג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין אלמא דאפילו יין ניכר בג' לוגין וכ"ש דם דסומק טפי י"ל ניכר דקאמר ממשותו של דם ולאו בשינוי מראה דעלמא (מ"ר) והשתא לא תיקשה מה שהיה תמיה רבי נמי מהא דקאמרינן בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) ופרק גיד הנשה (חולין דף צח:) לרבי יהודה דיליף למין במינו דאינו בטל ממאי דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר אלמא דמין במינו לא בטיל ורבנן אמרי עולין אין מבטלין זה את זה והא הכא דהוה מין שלא במינו והדבר ידוע שהמים מרובין על הדם ואפילו הכי כתיב בדם וי"ל כיון דממשותו ניכר הרי הוא בעין:

    קטנה ונדחית מפני המים מהו תימה אליבא דמאן קא מיבעיא ליה אי לרבי ישמעאל פשיטא דפסול דהא בעי שיהא דם צפור ניכר אי לרבנן הא לא קפדי אהיכר מים ונראה דהא בעיא לא לשון ספיקא אלא שהיה תמיה על דברי ר' ישמעאל דאמר רביעית לעולם דם צפור ניכר בהן והא פעמים שאינו ניכר שהמים מדחין אותו כגון קטנה ופעמים שאין המים ניכרין כגון גדולה והיכי קים לרבנן לשעוריה בצפור שיהא דמה ניכר לעולם ברביעית דומיא דפ"ק דר"ה (דף יג.) דאמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא מי קים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש אמר ליה לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא וכו':

    שינה הכתוב במשמעו תימה לרבי וכי שינוי הוא שנקרא אפר עפר והכתיב (מלכים ב כ״ג:ו׳) וישרוף אותה בנחל קדרון וידק לעפר וכן ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר (דברים ט׳:כ״א) וי"ל אותן שלא נעשית אפר ע"י שריפה אלא צריכין כתישה נקראין עפר אבל פרה עיקר מצות שריפתה לאפר אע"פ שאם היו שם אודין היו כותשין אותם כדאיתא בספרי וכדתנן בפ"ג דפרה נשרפה חובטין אותה במקלות משום אודין שלא נעשו אפר מיהו עיקר מצות שריפתה לאפר הוא:

    שינה הכתוב במשמעו תימה וכי מפני כך שינה והאמר בפרק כיסוי הדם (חולין דף פח:) דלכך שינה אליבא דב"ה ללמד שאפר נקרא עפר וי"ל תרתי שמע מינה:

    Tosafot on Sotah 16b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    כשם שביארנו בעפר מי סוטה שצריך שיראה העפר על פני המים כך באפר פרה כשנתן את המים החיים שנתמלאו לשם חטאת בכלי ובא ליתן את האפר על פני המים צריך שיתן כל כך אפר על פני המים שיראה האפר לשם וכן דם צפור של מצורע כשנתן מים חיים בכלי ובא לשחוט הצפור על המים צריך שימצה שם מן הדם כל כך שיהא הדם ניכר בתוך המים ומתוך כך אינו מביא אלא רביעית מים שכך שיערו חכמים שדם שחיטת הצפור ניכר בה אפי' היתה גדולה ביותר שאין במין הצפור גדולה כל כך שתהא מדחה את מים שלא יהו נראין ולא קטנה כל כך שיהו המים מדחין אותה שלא להיות הדם ניכר עליהם ואף רוק היבמה צריך שיהא נראה לדיינין מפיה על הקרקע כמו שביארנו במקומו:

    מי סוטה שהקדים בהן עפר למים פסולין שהרי נאמר בהן ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים והוא צריך לעשות כסדר הפרשה ואף באפר פרה צריך כן שנאמר מים חיים אל כלי כלומר שלא יהא שם האפר תחלה עד שיהו המים נופלין על האפר והאפר חוצץ בין הכלי והמים ומה שכתוב ונתן עליו מים חיים ר"ל על האפר שמשמעו שהאפר הוא נותן תחלה לא נאמר אלא שאחר שנתן האפר על המים צריך לערבן ר"ל להפך מן המים על האפר ואף זו אם הקדים עפר למים פסל שבכל מקום צריך שיהא המכשיר למעלה כגון דם צפור של מצורע ושני אלו שהזכרנו שהדם במצורע והעפר בסוטה והאפר בפרה הם הם המכשירים את המים להזאה וכן צריך במי חטאת שתהא חיותם בכלי ר"ל שלא יטול מן המעיין בכלי אחר ויתן לתוך זה אלא בכלי זה שעתיד לקדש שם את המים בנתינת האפר הוא צריך שישאב מן המעיין:

    Meiri on Sotah 16b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה מביא מים שדם כו' פיילי של חרס דת"ק דרבי יהודה לא סגי ליה כו' לא אפשר ואי בעי סגי כו' משמשת רביעית מים למצורע רבי ישמעאל היא עכ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד מביא מים שדם כו' כצ"ל:

    גמ' ורבנן כו' עליו לערבן ובפרק טרף בקלפי כתבו התוס' הכל כשרין לקדש פרש"י המים על העפר ובמסכת פרה ובכמה דוכתין משמע שהיו נותנין העפר על המים כו' והא דכתיב ונתן עליו יש לפרש ונתן עליו בשבילו יתן מים כו' עכ"ל ונעלם מהם סוגיא דהכא דמאן דפסל בנתינת העפר ברישא דרש ונתן עליו לערבן ור"ש דמכשיר שפיר כתיב עליו גם פרש"י דהתם יש לקיים אליבא דר"ש ודו"ק:

    שם ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכלי כו' בפ' כל שעה מסיק דאינו אלא מעלה דרבנן ולמאי דבעי נמי למימר השתא כלי שתהא חיותן כו' אינו אלא למצוה אבל לא לעכב דהא כתיב ונתן כדדייק בפרק כל שעה ודברי הרמב"ן בפרשה חקת תמוהים בזה שכתב שנו רבותינו שהנותן אפר תחלה ואח"כ המים פסול דקדקו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי כו' עכ"ל ואיך תלה פסול האפר תחלה בהך מלתא שתהא חיותן בכלי הא אדרבא בעי למימר הכא עליו דוקא וכלי שתהא חיותן בכלי ועוד שתהא חיותן בכלי אינו אלא מעלה דרבנן כדמסיק בפרק כל שעה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sotah 16b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי עפר (ולא נראה) ולא גרס ולא היא. כך פירש הקונטרס. ונראה שהטעם משום דהא בעי מאי הוה עלה ומייתי הא משמע שבא להוכיח האמת. מיהו אין למחקו דמצינו בכמה מקומות דקבעי מאי הוי עלה ומדחי ליה ולא פשיט מידי. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    שינה הכתוב וכו' ואף על גב דבחולין אמרינן דלכך שינה לבית הלל ללמד על אפר שנקרא עפר. מכל מקום סבירא ליה לר' שמעון דלא הוה ליה למכתב עפר אי לאו דהוה צריך לשום דרשא לגופיה. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    רצה זה נותן וכו' דכיון דקשו קראי אהדדי על כרחך כך הייתי מתרצן אי לאו גזרה שוה דעפר עפר. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    Shita Mekubetzet on Sotah 16b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' ורבנן אל כלי וכו' עיין רש"י פסחים ד' לה ע"א ד"ה מעלה וצ"ע:

    תוד"ה מביא וכו' דממשותו ניכר תמוה לי הא לרבנן לא בעי היכר דם. ונהי דדרשא וטבל בדם צריך לגופה מ"מ הא הדם בטל ולא מתקיים בדם וכן לר"י נפיק רק מיתורא והא בלא"ה צריך ממשות ניכר שלא יתבטל. ובעיקר קושיתם י"ל דהא דם במים הוי אינו מינו ובבציר מס' עדיין שם דם עליו דהאוכלו חייב משום דם. ורק בדם הפר דהוי מין במינו דדין ביטולו ברוב כיון דטעמן שוה:

    ד"ה קטנה כו' אהיכר מים. אהיכר דם כצ"ל:

    Gilyon HaShas on Sotah 16b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    שְׁלֹשָׁה צְרִיכִין שֶׁיֵּרָאוּ, עֲפַר סוֹטָה וְאֵפֶר פָּרָה וְרֹק יְבָמָה קשה אמאי לא חשיב ראיה של הציצית דכתיב (במדבר טו, לט) וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם? ונראה לי בס"ד כל הני תלתא הראיה היא גוף המצוה אבל ציצית גוף המצוה היא הלבישה ועטוף וראיה של הציציות היא חבוב מצוה דאם לא ראה קים המצוה בלבישה ועטוף ולכן אמר שלשה צריכין שיראו דהיינו לעכב. אי נמי ראיה דציצית מפורשת בכתוב אך הלכות אלו הם בקבלה.

    Ben Yehoyada on Sotah 16b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף ט״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־363 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 138 מילים

      נפתחת ב״כדלעת, מני ר"ע היא, דדריש ריבויי ומיעוטי.…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״מאי ריבה ריבה דכוליה גופיה, ומאי מיעט…״

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״מאי הוי עלה? ת"ש דאמר רב הונא…״

      חכמים: רב הונא בר אשי.

    4. קטע 411 מילים

      נפתחת ב״ולא היא: רקבובית ירק הוא דהואי עפר,…״

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״כדי שיראה על המים. תנו רבנן, שלשה…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    6. קטע 639 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמא דרבי ישמעאל, דכתיב: (ויקרא יד,…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    7. קטע 79 מילים

      נפתחת ב״ורבנן: ההוא לגופיה, דהכי קאמר רחמנא: אטביל…״

    8. קטע 813 מילים

      נפתחת ב״ורבי ישמעאל: אם כן, לכתוב רחמנא: ״וטבל…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״ורבנן: אי כתב רחמנא ״וטבל בהם״, הוה…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״ור' ישמעאל, לערבן קרא אחרינא כתיב: (ויקרא…״

      חכמים: רבן קרא.

    11. קטע 1115 מילים

      נפתחת ב״ורבנן: אי מההוא הוה אמינא: לישחטיה סמוך…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא: גדולה…״

    13. קטע 1325 מילים

      נפתחת ב״א"ל לאו אמינא לך לא תפיק נפשך…״

    14. קטע 1411 מילים

      נפתחת ב״ת"ר הקדים עפר למים פסול ור' שמעון…״

      חכמים: רבי שמעון.

    15. קטע 1543 מילים

      נפתחת ב״דכתיב (במדבר יט, יז) ולקחו לטמא מעפר…״

    16. קטע 1612 מילים

      נפתחת ב״ומה כאן הקדים עפר למים כשר אף…״

    17. קטע 1726 מילים

      נפתחת ב״והתם מנלן תרי קראי כתיבי כתיב עליו…״

    18. קטע 186 מילים

      נפתחת ב״ורבנן אל כלי דוקא עליו לערבן…״

    19. קטע 198 מילים

      נפתחת ב״ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן…״

    20. קטע 2010 מילים

      נפתחת ב״מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה. אף…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף ט״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026