כדלעת מני — הא דקתני מגלחו תגלחת שניה כראשונה רבי עקיבא היא:
מאי הוה עלה — דבעיין דלעיל אם אין שם עפר מהו שיתן שם אפר:
ה"ג מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי עפר וכו' ולא גרס ולא היא:
ומקדש — נותנו במקום והמקום מקדשו וחוזרו ונוטלו ונותנו למים:
עפר סוטה — דכתיב (במדבר ה) אל המים שיראה עליהן מדלא כתיב במים:
ורוק יבמה — לעיני הזקנים דכתיב לעיני הזקנים וחלצה וירקה (דברים כ״ה:ט׳):
ואפר פרה — דגזירה שוה גמירי מהדדי עפר סוטה ואפר פרה כדלקמן:
אף דם צפור — של מצורע ששוחטו אל כלי חרס על מים חיים וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן:
ת"ל מים — גרס ולא גרס במים דהא על המים החיים כתיב בקרא:
וכמה הן רביעית — כדמפרש לקמן:
אטביל בדם ובמים — ואפי' אין ניכר:
קרא אחרינא כתיב — ששוחט לתוך המים והרי הן מעורבין מעיקרא:
ולינקטינהו לוורידים — יאחזם בין אצבעותיו שלא יצא מהן דם:
גדולה ומדחת את המים — שאין מים ניכר מפני רוב הדם:
לא תפיק נפשך לבר מהילכתא — כל דברי חכמים שנקבעו אל תהרהר אחריהן:
בצפור דרור — שיערו חכמים שאין במינה גדולה שמדחה את המים ולא קטנה שנדחת מפני המים שהן רביעית:
הקדים עפר למים בסוטה פסול — כדכתיב ונתן אל המים אלמא מים ברישא וכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת דבעינן כסדר הכתוב בפרשה:
מה להלן — בסוטה מצותו לכתחילה עפר אל המים כדכתיב בה אף כאן בפרה עפר אל המים מצותו כן לכתחילה ולא תימא ונתן עליו דוקא דמשמע עפר לכתחילה:
ומה כאן — בפרה הקדים עפר למים כשר כדמפרש ואזיל:
והתם מנלן — גבי פרה דאם הקדים עפר למים כשר:
מים חיים אל כלי — משמע מים לצד הכלי ולא עפר חוצץ בינתיים:
ורבנן — דאמרי לעיל בסוטה הקדים עפר למים פסול אמרי לך בפרה נמי פסול דאל כלי דוקא דמשמע מים ברישא והא דכתיב ונתן עליו מים לערבן לאחר שנתן אפר אל המים צריך להפך המים עליו ולערבן:
ה"ג ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכלי — ואימא עליו דוקא שיהא עפר תחילה והא דכתיב מים חיים אל כלי לאו למימרא שיהו המים לצד הכלי אלא למימר שיהא חיותן בכלי שלא יטול מן המעיין בכלי אחר ויתן לתוך זה אלא בכלי זה ישאבם מן המעיין:
מה מצינו בכל מקום — בסוטה:
מכשיר למעלה — עפר הוא המכשיר את המים לבדוק אותה וכן דם צפור של מצורע שמכשיר את המים להזאה אף כאן עפר מכשיר את המים:
