בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף מ״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שמעו דברי מערכי מלחמהמי ראוי לחזור ומי ראוי לילך וחזרו הראוים לחזור כגון בנה בית ונטע כרם ואירש אשה וירא ורך הלבב ואע"ג דכתיב בהן ודברו השוטרים לקמן אמרינן דכהן קאמר להו אלא שהשוטרים משמיעין דבריו לעם:

    אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצוארבעה אזהרות כנגד ארבעה דברים שהעובדי כוכבים היו עושין לאיים מגיפין בתריסין ומריעין בקרנות וצווחין בקולם ורומסין בצהלת סוסיהן ודהרותם אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים הן עיקר המלחמה ואינן לאיים:

    בגילוי פניםבחוצפה:

    ברובחרו:

    לכדו פיואמר פיו את כשלונו:

    וירד אלימשמע עלי שהוא יגבר דהוה ליה למימר וילחם אתי:

    ואידך והכניואע"ג דהדר אמר ואם אני אוכל לו והכיתיו מכל מקום פתיחת פיו לרעתו:

    דוד הדר קאמר ליה ואני באואין זו פתיחת פה לרעה דאמר ליה אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש ואני בא למשול בך בשם שהנצחנות שלו:

    כנגד ארבעים יוםשאיחרה תורה להתקבל ניתן לו כח להתיצב:

    מכל מוםמתוקן ומנוקה מכל מום של כיעור:

    שבאחיוארבעה היו (לו) כדלקמן:

    בר מאה פאפי וחד נאנאיבן התערובת שבאו הרבה אנשים על אמו בלילה אחת ונתעברה מן אחד נמצא האחד אביו וכולן מנאפים:

    נאנאיזהו אב בלשון פרסי:

    פאפיפרשטרא ולשון איש הבינים שיצא מבין אנשים הרבה:

    כתיב מערותממערות פלשתים:

    כתיב ערפהשם האחת ערפה (רות א׳:ד׳) וכתיב הרפה אשר בילידי הרפה והיא ערפה כדאמרי' לקמן שנגזר עליה שיפלו בניה בחרב ביד בני רות שדבקה בשכינה:

    עורפין אותההפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף:

    כהריפותחטין כתושין:

    סף ומדון וגלית וישביכולם בספר שמואל:

    בני הנשוקהשנשקה לחמותה להפרד מעמה שלא נתגיירה:

    ותבכינה עודפעם שניה דלעיל מיני' כתי' ותשאנה קולן ותבכינה:

    ארבע דמעותשתי בכיות משתי עינים:

    חץלשון חצי הודיעך הכתוב שלא סיפר בחצי גבורתו:

    לאודועי שבחיה דדודשנלחם עם גבור כמוהו:

    כתיב שובךבספר שמואל (ב' י) וכתיב שופך בדברי הימים (א' יט):

    אשפתו כקבר פתוחבחיילות של נבוכדנצר כתיב ואיידי דנקט פלוגתא דרב ושמואל בדרשות דקראי נקט לה:

    מפני שאומניםאבל אינם גבורים:

    של זבלמחמת שאוכלין הרבה בגבורה:

    שמע מינהמדקאמר שמא תאמר חולי מעיים הם:

    ליטרח בנפשיהלבקש לו רפואות טרם יכבד חוליו עליו:

    דאגה בלב איש ישחנהיסחנה מדעתו. ישיחנה לאחרים:

    וכל כך למהאומר להם ומה היא הבטחה הזו שהבטיחן כי ה' אלהיכם ההולך ולא אמר כי ה' אלהיכם עמכם ומה היא הליכה זו דמשמע הולך ממש:

    שהשם וכל כינויו עומדין בארוןהיוצא עמהם במלחמה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    סוטה 42 עמוד ב

    1שמעו דברי מערכי המלחמה, וחזרו. במלחמה מה הוא אומר: ״אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו״. כנגד ארבעה דברים שעובדי כוכבים עושין: מגיפין, ומריעין, צווחין, ורומסין.

    2פלשתים באו בנצחונו של גלית כו'. גלית, אמר רבי יוחנן: שעמד בגילוי פנים לפני הקב"ה שנאמר: ״(שמואל א יז״, ח) ״ברו לכם איש וירד אלי״, ואין ״איש״ אלא הקב"ה שנא' (שמות טו, ג) ״ה' איש מלחמה״. אמר הקב"ה הריני מפילו על יד בן איש, שנא' (שמואל א יז, יב) ״ודוד בן איש אפרתי הזה״.

    3א"ר יוחנן משום רבי מאיר: בשלשה מקומות לכדו פיו לאותו רשע. אחד: ״ברו לכם איש וירד אלי״, ואידך: ״אם יוכל להלחם אתי והכני וגו'״. ואידך, דקאמר ליה לדוד: (שמואל א יז, מג) ״הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות״. דוד נמי אמר ליה (שמואל א יז, מה) ״אתה בא אלי בחרב בחנית ובכידון״! הדר אמר ליה: ״ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי (ישראל) מערכות ישראל אשר חרפת״.

    4(שמואל א יז, טז) ״ויגש הפלשתי השכם והערב״, אמר ר' יוחנן: כדי לבטלן מק"ש שחרית וערבית. (שמואל א יז, טז) ״ויתיצב ארבעים יום״, א"ר יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה.

    5(שמואל א יז, ד) ״ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים וגו'״. מאי ״בינים״? אמר רב: שמבונה מכל מום. ושמואל אמר: בינוני שבאחיו. דבי רבי שילא אמר: שהוא עשוי כבנין. רבי יוחנן אמר: בר מאה פפי וחדא נאנאי.

    6״וגלית שמו מגת״. תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו כגת. כתיב ״מערות״, וקרינן ״מערכות״. תני רב יוסף: שהכל הערו באמו.

    7כתיב ״(שמואל ב כא״, טז) ״הרפה״, וכתיב ״ערפה״, רב ושמואל חד אמר: ״הרפה״ שמה, ולמה נקרא שמה ״ערפה״ שהכל עורפין אותה מאחריה, וחד אמר: ״ערפה״ שמה, ולמה נקרא שמה ״הרפה״ שהכל דשין אותה כהריפות, וכן הוא אומר: (שמואל ב יז, יט) ״ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליה הריפות ואי בעית אימא מהכא (משלי כז, כב) אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי״.

    8(שמואל ב כא, כב) ״ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו״. מאי נינהו? אמר רב חסדא: סף ומדון גלית וישבי בנוב.

    9״ויפלו ביד דוד וביד עבדיו״, דכתיב: ״(רות א״, יד) ״ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה״. אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה, ויפלו ביד בני הדבוקה. דרש רבא: בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר: ״(רות א״, יד) ותשאנה קולן ותבכינה עוד,׃

    10כתיב: ״חץ חניתו״, וקרינן ״עץ חניתו״. אמר רבי אלעזר: עדיין לא הגיענו לחצי שבחו של אותו רשע. מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים. ולא לפתח ביה כלל! לאודועי שבחיה דדוד.

    11״בני עמון באו בנצחונו של שובך כו'״. כתיב ״שובך״, וכתיב ״שופך״. רב ושמואל, חד אמר: ״שופך״ שמו, ולמה נקרא שמו ״שובך״ שעשוי כשובך. וחד אמר: שובך שמו, ולמה נקרא שמו ״שופך״ שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון.

    12(ירמיהו ה, טז) ״אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים״. רב ושמואל, ואמרי לה רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: בשעה שזורקין חץ עושין אשפתות אשפתות של חללים, ושמא תאמר שאומנין בקרב ת"ל כולם גבורים״. וחד אמר: בשעה שעושין צורכיהן עושין אשפתות אשפתות של זבל, ושמא תאמר מפני שחולי מעיים הם תלמוד לומר: כולם גבורים״.

    13אמר רב מרי, שמע מינה: האי מאן דנפיש זיבליה, חולי מעיים הוא. למאי נפקא מינה? ליטרח בנפשיה.

    14(משלי יב, כה) ״דאגה בלב איש ישחנה״, ר' אמי ורבי אסי חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים.

    15״ואתם אי אתם כן כו'״, וכל כך למה? מפני שהשם וכל כינויו׃

    תוספות

    מאה פפי וחד נאנאיבירושלמי בפרק החולץ אגמרא וחייבין אשם תלוי את ש"מ [שהאשה] מתעברת וחוזרת ומתעברת את ש"מ שאין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת ופליגי על רבנן דאגדתא דרבנן דאגדתא אומרים ויצא איש הבינים ממערכות פלשתים ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאה ערלות פלשתים אמר רבי מתניא ולא פליגין עד שלא נסרחה הזרע האשה מתעברת משני בני אדם כאחת משנסרח הזרע אין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת זה משמע שכולן מאה היו אבותיו שהרי מכולן נתעברה אמו ולא כפי' רש"י שפירש וחד נאנאי שאחד מהן אביו ופי' הערוך נאנאי כלב שבאו עליה מאה אנשים וכלב אחד וכן מפורש בויקרא רבה ובאגדה דשמואל אמר ר' יצחק אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה נתערבו בה גייס של מאה בני אדם הדא דכתיב והוא מדבר עמם והנה איש הבינים וגו' ממערכות פלשתים ממערות כתיב ממאה ערלות פלשתים רבי תנחומא אמר אף כלב אחד שנאמר ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי וגו' ותו התם ויתיצב ארבעים יום אמר רבי ברכיה ב"ר יצחק בשכר ארבעים פסיעות שהלכה ערפה עם חמותה נתלה לבנה ארבעים יום:

    מפני שהשם וכל כנויו מונחים בארוןתוספתא (פ"ז ע"ש) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם זה השם הנתון בארון שנאמר וישלח אותם משה וגו' מלמד שהיה פנחס משוח מלחמה וכלי הקודש זה הארון ויש אומרים אלו בגדי כהונה שנא' ובגדי הקודש אשר לאהרן [רבי יהודה בן לקיש] אומר ב' ארונות היו עמהם זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות שנאמר ויסעו מהר ה' וגו' זה שהיה עמהן היה בו ס"ת שנאמר ויעפילו לעלות וגו' ובירושלמי אמרי' ארון אחד היה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה שבאתיו ארבעה היו כדלקמן עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה מאה פפי כו' חמותה נתלה לבנה מ' יום עכ"ל כצ"ל:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף מ״ב עמוד ב׳

    מסכת סוטה דף מ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־548 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    שמעו דברי מערכי מלחמה מי ראוי לחזור ומי ראוי לילך וחזרו הראוים לחזור כגון בנה בית ונטע כרם ואירש אשה וירא ורך הלבב ואע"ג דכתיב בהן ודברו השוטרים לקמן אמרינן דכהן קאמר להו אלא שהשוטרים משמיעין דבריו לעם:

    אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו ארבעה אזהרות כנגד ארבעה דברים שהעובדי כוכבים היו עושין לאיים מגיפין בתריסין ומריעין בקרנות וצווחין בקולם ורומסין בצהלת סוסיהן ודהרותם אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים הן עיקר המלחמה ואינן לאיים:

    בגילוי פנים בחוצפה:

    ברו בחרו:

    לכדו פיו אמר פיו את כשלונו:

    וירד אלי משמע עלי שהוא יגבר דהוה ליה למימר וילחם אתי:

    ואידך והכני ואע"ג דהדר אמר ואם אני אוכל לו והכיתיו מכל מקום פתיחת פיו לרעתו:

    דוד הדר קאמר ליה ואני בא ואין זו פתיחת פה לרעה דאמר ליה אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש ואני בא למשול בך בשם שהנצחנות שלו:

    ועוד 25 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    מאה פפי וחד נאנאי בירושלמי בפרק החולץ אגמרא וחייבין אשם תלוי את ש"מ [שהאשה] מתעברת וחוזרת ומתעברת את ש"מ שאין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת ופליגי על רבנן דאגדתא דרבנן דאגדתא אומרים ויצא איש הבינים ממערכות פלשתים ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאה ערלות פלשתים אמר רבי מתניא ולא פליגין עד שלא נסרחה הזרע האשה מתעברת משני בני אדם כאחת משנסרח הזרע אין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת זה משמע שכולן מאה היו אבותיו שהרי מכולן נתעברה אמו ולא כפי' רש"י שפירש וחד נאנאי שאחד מהן אביו ופי' הערוך נאנאי כלב שבאו עליה מאה אנשים וכלב אחד וכן מפורש בויקרא רבה ובאגדה דשמואל אמר ר' יצחק אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה נתערבו בה גייס של מאה בני אדם הדא דכתיב והוא מדבר עמם והנה איש הבינים וגו' ממערכות פלשתים ממערות כתיב ממאה ערלות פלשתים רבי תנחומא אמר אף כלב אחד שנאמר ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי וגו' ותו התם ויתיצב ארבעים יום אמר רבי ברכיה ב"ר יצחק בשכר ארבעים פסיעות שהלכה ערפה עם חמותה נתלה לבנה ארבעים יום:

    מפני שהשם וכל כנויו מונחים בארון תוספתא (פ"ז ע"ש) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם זה השם הנתון בארון שנאמר וישלח אותם משה וגו' מלמד שהיה פנחס משוח מלחמה וכלי הקודש זה הארון ויש אומרים אלו בגדי כהונה שנא' ובגדי הקודש אשר לאהרן [רבי יהודה בן לקיש] אומר ב' ארונות היו עמהם זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות שנאמר ויסעו מהר ה' וגו' זה שהיה עמהן היה בו ס"ת שנאמר ויעפילו לעלות וגו' ובירושלמי אמרי' ארון אחד היה:

    Tosafot on Sotah 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה שבאתיו ארבעה היו כדלקמן עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה מאה פפי כו' חמותה נתלה לבנה מ' יום עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ" כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין (דברים כ, ג). נראה לכן אומר המשוח מלחמה כִּי הֳ' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם (דברים כ, ד) כלומר שם הוי־ה שיש בו ארבע אותיות ישמור אתכם מפחד ארבעה דברים שעובדי כוכבים עושין ולכן הארון הולך עמהם שיש במידתו רמז לארבעה אמות של הלכה והם אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ (שמות כה, י).

    הֲרֵינִי מַפִּילוֹ עַל יַד בֶּן אִישׁ (שמואל א יז, יב) נראה לי בס"ד הוא אמר וְיֵרֵד אֵלָי אִישׁ (שמואל א' יז, ח) תצרף אותיות 'אי' עם אִישׁ וגם עם אֵלָי לכאן, ולכן אז אלי [אלי+אי=52] נעשה מספר בן וכאלו כתוב וְיֵרֵד בֶּן־אִישׁ.

    בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת לְכָדוֹ פִּיו לְאוֹתוֹ רָשָׁע (שמואל א יז, יב) נראה לי בס"ד טעם לשלשה כי בתלתא הוי חזקה ובזה נתגבר דוד המלך ע"ה. או יובן הטעם כי הוא היה שלישי לאחיו שהם היו סף ומדון וגלית וישבי בנוב. או כנגד שלשה מיני כלי זיין אשר בא להלחם בהם עם דוד המלך ע"ה שהם חרב חנית וכידון כמו שנאמר דוד המלך ע"ה אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן (שמואל א' יז, מה). אי נמי כדי רמז שנכנעו הקליפות של מלכים דאחוז בהם גלית דלכך כשנזרע היה בו תערובת כלב ששכבו עמה מאה מנאפים וסוף הכל היה הכלב כמו שאמרו במדרש (רות רבה ב, כ) וקליפת כלב היא בעולם העשיה שהוא שלישית בבי"ע [בריאה, יצירה, עשייה]. והנה מקום אחד משלשה מקומות האלה הוא מה שאמר 'בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי' (שמואל א' יז, ח) פירש רש"י משמע עלי שהוא יגבר. ועוד נראה לי לשון וְיֵרֵד יש בו משמעות ממשלה כמו וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם (תהלים עב, ח) ופיו הכשילו למנקט לשון זה שיש לפרשו 'ימשול אלי' ולא אמר 'ילחם עמי'. ואידך הוא מה שאמר 'וְהִכָּנִי' כתב רש"י ז"ל אף על גב דהדר אמר 'וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו' מכל מקום פתיחת פיו לרעתו הוה ועוד נראה לי דזה הסיום אינו מועיל לו דלא אהדריה בלשון פשוט וברור אלא אמר לשון ספק אם אוכל לו דנקיט אִם שהוא לשון ספק על היכולת של הכאה אבל אִם הראשון שהיא גם כן לשון ספק קאי על יכולת המלחמה שאמר אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם בִּי [אִתִּי] וְהִכָּנִי, מה שאין כן אִם השני היא דבוקה בההכאה שאמר אִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו ולא אמר אם אוכל להלחם בו והכתיו.

    הֲדַר אָמַר לֵיהּ "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם הֳ' צְבָקוֹת אֱלֹקֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" (שמואל א' יז, מה). פירוש פתיחת הדברים אשר דברו זה בזה היתה ההתחלה מן גלית ונמצא גלית התחיל בדברים לדבר במפלתו אבל דברי דוד המלך ע"ה אינם התחלה אלא הוא משיב דבר על דברי גלית ולכן אין צריך לדקדק בהם בהתחלתם ורק צריך לדקדק בסיום דבריו שיהיה מסיים במפלת גלית ובנצחון של עצמו וכן עשה שסיים בהצלחתו כי דוד המלך ע"ה הוא מסיים וגלית הוא הוא המתחיל. ועוד נראה לי גם הפתיחה של דוד המלך ע"ה אינה נחשבת לרעה כי חרב וחנית וכידון לגבי הצדיק אשר הוא נושע בה נחשבים לקש ותבן שאין בהם ממש.

    "וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּדֵי לְבַטְּלָם מִקְּרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית (שמואל א' יז, טז). פירוש לבטל כונתם שיתבלבל דעתם מכח דבריו ומכח מראה קומתו ולא יקראום בכונת הלב ולכן לא תועיל להם להיות חרב פיפיות בידם כי מה שאמר רוֹמְמוֹת אֵ־ל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו) הוא רק אם יקראום בכונה אבל אין הכונה כדי לבטלם מקריאתה לגמרי דהא הם היו יושבין ואין עושין מלחמה ולמה לא יקראו קריאת שמע. ומה שנאמר וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם (שמואל א' יז, טז) ודרש רבי יוחנן 'כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בָּהֶם תּוֹרָה' נראה לי כנגד ארבעים יום האחרונים שניתנה בהם לוחות שניות דסופם היה יום כיפור שנכנע השטן וכן כאן בסוף הארבעים יום אלו גבר דוד המלך ע"ה ונצח את השטן!

    בַּר מֵאָה פַּפִּי וְחַד נָאנָאִי עיין רש"י ז"ל, אך בערוך פירש מאה פפי מאה בני אדם וחד ננאי הוא הכלב עיין שם. והאמת אתו דכן מפורש במדרש (רות רבה ב, כ) שגם הכלב בא עליה ושכב עמה ונתן זרע בקרבה ועל כן אמר לו הכלב אנכי?! וכך איתא במדרש רבי תנחומא אומר אף כלב אחד שנאמר וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת (שמואל א' יז, מג) עד כאן. ונראה הכונה הוא לומר לו אם שמעת שהכלב בא על אמו הנה הוא עצמו בן כלב ואין עצמו כלב, וזהו הכלב אנכי? בתמיה, האב הוא כלב אבל הוא עצמו אדם ואינו כלב! או הכונה כך 'הכלב אנכי' פירוש וכי כולו נזרע מזרע הכלב? הלא הוא נזרע מזרע מאה בני אדם שמעורב בהם זרע כלב אחד נמצא הוא חד ממאה ואינו כולו כלב! ונראה לכך נקרא אִישׁ הַבֵּנַיִם (שמואל א' יז, ד) חלק תיבת בנים לשתים וקרי בה 'בן ים' והיינו בן [52] מספר כלב [52] וים [יו־ד מ־ם=100] במילואם גימטריא מאה רמז למאה פפי. גם לכן נקרא גָּלְיָת והיינו גלי הוא כלב דאות ג' תתחלף באות ב' שבצדה ואות יו־ד תתחלף באות כ' שבצדה הרי גלי הם כלב ונשאר ת' רמז למאה פפי שהם מאה ערלות וכמו שאמרו במדרש בפסוק מִמְּעָרוֹת פְּלִשְׁתִּים (שמואל א' יז, כג) ממאה ערלות, וכל ערלה יש בה ד' אותיות ומאה פעמים ערלה הם ת' אותיות. גם נראה הא דמנה רב חסדא לגלית שלישי דאמר סַף וּמָדוֹן גָּלְיָת וְיִשְׁבִּי בְּנוֹב, לעולם נולד קודם סף ומנאו שלישי כי הוא שלישי להם מצד הגבורה דסף ומדון היו גבורים יותר ממנו אך הוא נולד ראשון מן ערפה כשפרשה מחמותה והלכה לבדה ובאו עליה בדרך מאה ערלים והכלב. והא דתני רב יוסף שֶׁהַכָּל הֶעֱרוּ בְּאִמּוֹ דריש אות כ' שהוא היתר בקריאה דקרינן 'מִמַּעַרְכוֹת' (שמואל א' יז, כג) מורה שהערו באמו כל אנשי החבורה שפגעו בה שהיו מאה ערלים ונרמזו באות כ' הנזכר כי כ' [כף=100] במלואו עולה מאה.

    חַד אָמַר 'הָרָפָה' שְׁמָהּ (שמואל ב כא, טז). מלבד טעם דתלמודא נראה לי בס"ד הא דנקראת עָרְפָּה באות עי"ן שהוא אותיות 'רע פה' שנולד ממנה גלית שהיה רע בפה כי חירף וגידף וכמו שאמרו בגמרא על פסוק בְּרוּ לָכֶם אִישׁ (שמואל א' יז, ח). גם עוד עָרְפָּה אותיות 'העפר' שנסכר פיו בעפר וכמו שאמרו במדרש (מדרש תהילים יח, לב) על פסוק וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו (שמואל א' יז, מט) המלאך דחפו ונפל על פניו, אמר הקדוש ברוך הוא הפה שחירף וגידף יסכר בעפר! עיין שם. ונראה לכן הרג אבישי את אמו בפלך לרמוז חטא של בניך שחטא בפה הוא לך וזהו נטרקון של פלך שהוא 'פה לך'.

    מַאי נִינְהוּ? אָמַר רַב חִסְדָּא סַף וּמָדוֹן גָּלְיָת וְיִשְׁבִּי בְּנוֹב (שמואל ב כא, כב). נראה לי בס"ד ראשי תיבות ארבעה אלו הוא 'סגים' כי היו קליפות זוהמה וסגים. ובזה יובן בס"ד הפסוק במשלי כ"ה הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי (משלי כה, ד) רוצה לומר נמשכו ונטרדו ונדחו סִיגִים שהם קליפות ארבעה ההם מִכָּסֶף זה דוד המלך ע"ה ועל ידי כך יֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי אלו ישראל שהם 'כהנים לוים ישראלים' ראשי תיבות כלי שניצולו ויצאו מן הצרה על ידו. ובזה יובן גם כן רמז הכתוב באלפא ביתא (תהלים קיט, קיט) סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ עַל כֵּן [לָכֵן] אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ פירוש סִגִים אלו ארבעה אחים הנזכר דראשי תיבות שלהם 'סגים' אשר הִשְׁבַּתָּ אותם מן העולם המה היו כנגד כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ על כן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ תורה שבעל פה שיש בה ארבעה חלקים פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] אשר בזכותם נשבתו ונתבטלו אותם הארבעה מן העולם.

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Sotah 42b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף מ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־548 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״שמעו דברי מערכי המלחמה, וחזרו. במלחמה מה…״

    2. קטע 254 מילים

      נפתחת ב״פלשתים באו בנצחונו של גלית כו'. גלית,…״

      חכמים: רבי יוחנן, שמואל.

    3. קטע 368 מילים

      נפתחת ב״א"ר יוחנן משום רבי מאיר: בשלשה מקומות…״

      חכמים: רבי מאיר, רב בחנית, שמואל.

    4. קטע 431 מילים

      נפתחת ב״(שמואל א יז, טז) ״ויגש הפלשתי השכם…״

      חכמים: שמואל.

    5. קטע 536 מילים

      נפתחת ב״(שמואל א יז, ד) ״ויצא איש הבינים…״

      חכמים: רבי שילא, רבי יוחנן, שמואל.

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״״וגלית שמו מגת״. תני רב יוסף: שהכל…״

      חכמים: רב יוסף.

    7. קטע 766 מילים

      נפתחת ב״כתיב (שמואל ב כא, טז) ״הרפה״, וכתיב…״

      חכמים: רב ושמואל, שמואל.

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״(שמואל ב כא, כב) ״ואת ארבעת אלה…״

      חכמים: רב חסדא, שמואל.

    9. קטע 951 מילים

      נפתחת ב״״ויפלו ביד דוד וביד עבדיו״, דכתיב: (רות…״

      חכמים: רבי יצחק, רבא.

    10. קטע 1030 מילים

      נפתחת ב״כתיב: ״חץ חניתו״, וקרינן ״עץ חניתו״. אמר…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    11. קטע 1137 מילים

      נפתחת ב״״בני עמון באו בנצחונו של שובך כו'״.…״

      חכמים: רב ושמואל, שמואל.

    12. קטע 1253 מילים

      נפתחת ב״(ירמיהו ה, טז) ״אשפתו כקבר פתוח כולם…״

      חכמים: רב ושמואל, רבי אמי, רבי אסי, שמואל.

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״אמר רב מרי, שמע מינה: האי מאן…״

      חכמים: רב מרי.

    14. קטע 1419 מילים

      נפתחת ב״(משלי יב, כה) ״דאגה בלב איש ישחנה״,…״

      חכמים: רבי אסי.

    15. קטע 1512 מילים

      נפתחת ב״״ואתם אי אתם כן כו'״, וכל כך…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף מ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026