שתחילת ניסה נפילה — בגמ' פריך איפכא מבעי ליה שהניסה היא תחילת הנפילה:
בד"א — דחוזרין מן המערכה ויש שאינן זזין ממקומן במלחמות הרשות:
אבל במלחמות מצוה — כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע הכל יוצאין:
רבי יהודה אומר כו' — מפרש בגמ':
גמ' עבירה דרבנן — לר"י הגלילי אפי' עבר על דברי סופרים חוזר ולרבי יוסי עד שיעבור על דבר תורה דומיא דאלמנה לכהן גדול וכגון שנשאה דאיכא איסור:
סח בין תפילה לתפילה — בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש:
סח — סיפר:
עבירה היא בידו — אם לא חזר ובירך דהכי אמרי' במנחות (דף לו.) סח מברך שתים לא סח מברך אחת:
ומים שותתין על ברכיו — מי רגלים מחמת יראה:
מפני שתחילת נפילה ניסה מבעי ליה — תחילת משמע הגרמת הדבר והכי איבעי ליה למימר כשהן נסין זו היא תחילת הגרמת הנפילה ובניסה לא שייך למימר תחילה דהא ממש קא ערקי:
רשות דרבנן זו היא מצוה דר' יהודה — ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר' יהודה דאין חתן יוצא לה אלא שרבי יהודה קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש רבא ואזיל:
מצוה דרבנן — דאמרו בה הכל יוצאין אמר נמי ר' יהודה הכל יוצאין אלא דקרי לה חובה ולאו מידי אשמעינן בהא אלא כולה משום מצוה ורשות נקטו פלוגתייהו אלא משום דקרו רבנן להא רשות די להם אם קראו את זו מצוה ואפילו היא חובה שהרי אין הדבר אלא להעלותם מעלה אחת ולומר אבל בזו הכל יוצאין וגבי רשות דיים לקרות את שלמעלה ממנה מצוה ורבי יהודה דקרי לקמייתא מצוה לאשמועי' דהעוסק בה פטור מן המצוה והוצרך להעלות את זו מעלה אחת לומר אבל בזו הכל יוצאין הילכך קרייה חובה כדאיתא:
אמר רבא כו' — מילתיה דרבי יוחנן מפרש ואזיל וקאמר דהא דאמר רבי יוחנן דאיפליגו רבנן ורבי יהודה באחת המלחמות בקריאת השם נפקא לן מיניה לענין עוסק במצוה דלמר חובה ולמר רשות ופריש לן נמי רבא בהי מינייהו איפליגו:
מלחמות יהושע דלכבש — בהא ליכא למאן דקרי רשות דאפילו חובה נמי איתא והעוסק בה פטור מן המצוה ורבנן הוא דלא איכפת להו לקרותה חובה דדיים לקרותה מצוה אצל הרשות שהרי אין אנו צריכין אלא למצוא בה מעלה אחת ומצוה לגבי רשות מעלה היא:
ומלחמת בית דוד — שנלחם בארם צובה להוסיפה על ארץ ישראל ובשאר סביבותיה להעלות לו מנחה ומס עובד:
דברי הכל רשות — ואפילו רבי יהודה להא לאו מצוה קרי לה והעוסק בה אינו פטור מן המצוה:
כי פליגי — ר' יהודה ורבנן במצוה ורשות דלמר פטור מן המצוה ולמר חייב במלחמה שהיא למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתו עלייהו:
מתני' עגלה ערופה בלשון הקודש — נאמרת מה שהזקנים אומרים ידינו לא שפכו והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל בלשון הקודש הוזקקו מן התורה לאמרה:
שנאמר כי ימצא חלל — ובגמרא פריך היכי יליף מהכא:
היו יוצאין — ובאין שם ומודדין מן החלל לצד העיירות שסביבותיו לידע איזו קרובה:
בגל — גל של אבנים:
נמצא סמוך לספר כו' — מפרש טעמא בגמ':
גמ' מאי קאמר — היכי יליף לשון הקודש מהכא:
ואין ב"ד שקול — אין עושין ב"ד שיהא יכול ליחלק שוה בשוה אלא שיהא הרוב לצד אחד לקיים אחרי רבים להטות (שמות כ״ג:ב׳):
למיוחדין — הנך דלשכת הגזית:
מזקני זקניך — מדמצי למיכתב זקני וכתב זקניך מיוחדין שבזקניך:
זקני השוק — אע"פ שאינן סנהדרין:
שופטיך — זקנים שהם שופטים את ישראל:
מזקני העדה — דסמיכת פר העלם דבר ואייתר ליה שופטיך להביא עוד שנים:
לגמרה לכולה מילתא מהתם — דהא רבי יהודה התם נמי חמשה קאמר ויליף לה מקראי בפ"ק דסנהדרין:
אלא [וי"ו] ושופטיך למניינא — כלומר לא גמיר גז"ש ואיצטרי' שופטיך לסנהדרי גדולה כר"ש וי"ו דושופטיך דריש ר' יהודה למניינא להביא עוד שנים:
