מסכת סוטה דף ל״ה עמוד ב׳

מאן אמריך דאימריית מי הכעיסך כשכעסת ולא הצלת את עצמך מן השבייה ועתה מי מפייסך כשנתפייסת לבא מאליך:

וכתיב שבעה פרים ושבעה אילים בדברי הימים והכי רישיה דקרא ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים:

מילאת כל ארץ ישראל במות מזבחות דעל כל פסיעה מזבח:

כתיב כידון בדברי הימים כתיב ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא וגו' ובשמואל כתיב גורן נכון:

בתחלה כשבא הארון שם נעשה להם ככידון ההורג שהרג עוזא:

ולבסוף לאחר שנשתהה שם ששה חדשים בבית עובד אדום נעשה נכון שהכין את ביתו דכתיב (שמואל ב ו) ויברך ה' את עובד אדום (אשתו ושמנה כלותיה) אשתו של עובד אדום ושמנה כלותיה ילדו ששה ששה בכרס אחד והיינו דכתיב פעלתי השמיני כי ברכו אלהי' (דברי הימים א כו) וכתיב אח"כ ששים ושנים לעובד אדום ושמעתי בשם ר' מנחם בר' חלבו גורן נכון הוא גורן ארונה היבוסי וא"כ הוא ה"ג בתחילה נכון ולבסוף כידון על שם המזבח שתחילתו בנוי וסופו חרב וכידון לשון שבר וחורבן הוא כמו יראו עיניו כידו (איוב כא):

נמצאת סיפא דברייתא דלעיל הוא אלא משום דתנא בה ועל דבר זה נענש עוזא אפסקיה בכל הני:

שהעמיד משה בעבר הירדן בערבות מואב ותנא דברייתא כי קאי בארץ כנען קרי עבר המזרח עבר הירדן וכי קאי בערבות מואב או בשאר המסעות קרי ארץ כנען עבר הירדן והוא עבר המערבי:

שלשה מיני אבנים היו ירושלמי ג' מיני אבנים הן אבני המלון ואבנים שהניחום יהושע תחת כפות רגלי הכהני' ואיסטליות שנתן להם משה אמר רבי יצחק פשוט לן ארבעה מיני אבנים הוה אמר ר' סימן בר זבידא ויאות אין תימר אבני המלון לשעה היו ונגנזו אין תימר אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים משוקעות הן במים אין תימר איסטליות שנתן להן משה כבר נכנסו עמהן לארץ אלא אם כן במה אנו קיימין באבנים שהקים יהושע להן על גב הירדן:

כיצד כתבו ישראל את התורה בתוספתא רבי יהודה אומר על גבי המזבח כתבוה אבל בירושלמי תני על אבני המלון נכתבו דברי ר' יהודה ר' יוסי אמר על אבני מזבח נכתבו מאן דאמר על אבני המלון בכל יום ויום אומות העולם היו משלחין נוטירין ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון מ"ד על אבני המזבח לא לשעה היו ונגנזו [עוד הוא מעשה נסים נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בע' לשון מ"ד על אבני המלון נכתבו ניחא ושדת אותם בסיד אלא] מאן דאמר על אבני המזבח [נכתבו מאי] ושדת בסיד בין כל אבן ואבן:

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם:

לרבות כנענים שבחוצה לארץ תימה היאך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה כדאיתא בספרי בפרשת בהעלותך ומה אם מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה [על שקירבה עצמה כך קירבה המקום] וארחב קאי ואמרינן נמי במס' מגילה (דף יד:) שנתגיירה ונסבה יהושע והכא משמע דכנענים שבתוכה לדברי הכל שאין מקבלין אותן ושמא על פי הדיבור היה ואמר לו שקודם שהתחילו המלחמה היו מקבלין שהרי כתיבת התורה על גבי האבנים היה קודם שהתחילו במלחמה ואפילו הכי לא היו מקבלין אלא היושבים חוץ לגבול ישראל כמו שפרש"י ואי הוה מצינו למימר דאם היו חוזרין אז בתשובה בשעה שכתבו את התורה אפילו כנענים שבתוכה היו מקבלין ואפילו לר' יהודה ולמען אשר לא ילמדו אתכם לעשות קאי נמי אשבעה אומות והכי משמע נמי לשון הספרי בפרשת שופטים ושוטרים למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות [מלמד] שאם עושין תשובה אין נהרגין אין מקבלין אותן לא קתני אלא אין נהרגין משמע אותם שצוה הקב"ה לא תחיה כל נשמה אין נהרגין ולא נאמר לא תחיה כל נשמה אלא לאחר שהתחיל יהושע במלחמה שהרי יהושע שלח שלש פרוזטגמאות הרוצה להשלים ישלים להלחם ילחם אלמא אותן שהיו רוצין להשלים לא היה הורגן [וצריך לומר] אותן שהיו רוצין להשלים קודם שהתחיל במלחמה ראשונה ואף רחב קיבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אלא באותן כנענים שחוץ לגבולים אם מקבלים אותם לאחר מכאן דרבי שמעון לא איצטריך למימר הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלין אותן אלא אכנענים שבחוצה לארץ ולאחר שהתחילו במלחמה שדינם כדין [שאר] אומות שמקבלין מהן לעולם:

בפרש"י בד"ה ה"ג ושבית שביו כו' במלחמות הרשות הכתוב מדבר דכי תצא משמע כשתעלה על דעתך כו' עכ"ל ובחומש פי' בע"א שבמלחמות א"י אין לומר ושבית שביו דכבר נאמר לא תחיה כו' עכ"ל:

תוס' בד"ה לרבות כנענים כו' ושמא ע"פ הדבור היה ואין לומר קודם כו' כמו שפרש"י ומיהו מצינן למימר כו' במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ור"ש כו' עכ"ל כצ"ל:

אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים (שמואל ב ו, יג). נראה לי בס"ד שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת כנגד שש קצוות שהם חג"ת נה"י [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד] אך ידוע כי שש קצוות הנזכר כל אחד כלול מן שש קצוות ולכן היו עושין כנגד הפרטות וכנגד הכללות. או יובן שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא כנגד תורה שבכתב שהיא סוד וא"ו דשם הוי־ה ברוך הוא והיו מקריבים שור ומריא כנגד חלק הנגלה וחלק הנסתר וכל ששה סדרים של שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אלים כנגד תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים ומקריבים שבעה פרים ושבעה אלים כי תורה שבעל פה היא תיקון המלכות שהיא שביעית לשבעה ספירות הבנין.

כְּתִיב (דברי הימים א יג, ט) 'כִּידֹן' וּכְתִיב (שמואל ב ו, ו) 'נָכוֹן' בַּתְּחִלָּה כִּידוֹן, וּלְבַסּוֹף נָכוֹן. נראה לי בס"ד בכידון יש אותיות יד ובנכון יש אות נון תמורת יד נמצא נוסף על מספר י"ד מספר ל"ו ונעשה נו"ן [14+36=50] ותוספת 'לו' הוא רמז לתוספת ל"ו ילדים שנתעברו בה חמות ושמונה כלותיה שילדו ששה בכרס. והנה שתים בכרס אחד אין זה מעשה נס דאין זה חידוש כי יש הרבה יולדים תאומים אך הארבעה היתרים על השנים הם חידוש ונקרא נס ואם כן תשעה נשים הנזכרות כל אחת ילדה ארבעה ילדים בחידוש ונס וסך הכל הם ל"ו ילדים. לכן נכון הכתוב על מה שנעשה בבית אדום נכון שהכין את ביתו בברכה הוסיף מספר ל"ו על יד דכידון הכתוב על ענין עוזא ונעשה נו"ן ואז נעשה נכון. והנה יש להקשות לפירוש רש"י כידון כשהרג את עוזה ונכון כשבירך בית עובד אדום, אם כן הוה ליה לכתוב כידון בנביאים ונכון בכתובים דנעשה כידון קודם נכון וכן הנביאים הם קודם כתובים? ונראה לי בס"ד הן אמת דכתובים נכתבו אחר נביאים מכל מקום מדרגת הכתובים הם קודם מדרגת הנביאים בסדר המידות מתתא לעילא כי כתובים הם ברוח הקודש שהיא במלכות ונביאים הם בנבואה שהם בנצח והוד לכן כידון דקדים כתיב בכתובים שהם ברוח הקודש דקדים לנבואה מתתא לעילא. ועוד נראה לי כידון שהוא כשהרג את עוזה שהיה זה בשעה קלה וגם לאדם אחד נכתב בכתובים דזוטר ונכון שהוא על מה שעשה בבית עובד אדום שהוא לימים הרבה וגם לתשעה נפשות שהולידו בנס דהנס הוא גדול כתוב זה בנביאים שהם גדולים מכתובים.

בִּינָה יְתֵירָה נָתַן בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשִׁיגְּרוּ נוֹטֵירִין שֶׁלָּהֶן וכו'. (דברים כז, ח). פירוש כיון שהיו האבנים מוסדים בסיד מהיכן ידעו האומות שיש כאן כתיבה תחת הסיד? ולכן אמר בינה יתירה נתן בהם שהבינו דבר מתוך דבר כי אמרו למה סדו בסיד? אלא ודאי שיש שם דברים שרצו לכסותן בסיד! ושלחו סופרים שלהם שהם בקיאים במלאכת הכתיבה ופקחים במעשיהם וקלפו הסיד בדרך חכמה שלא יתקלקל הכתב שתחתיו אפילו אות אחת מחמת הקילוף ועל ידי כך העתיקו אותה כולה בלתי שום חסרון אות כלל ועם כל זה לא למדו אותה אף על פי שהיתה מועתקת כולה אצלם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁהָיָה לָהֶן לִלְמֹד וְלֹא לָמְדוּ (דברים כז, ח). נראה לי בס"ד דידוע דהתורה היא בחינת יסוד דחכמה ולכן כתיב הֳ' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג, יט) והיינו ארץ כינוי לתורה כמו שאמרו רבותנו ז"ל (בראשית רבה צח, יב) על פסוק וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה (בראשית מט, טו) ולכן משה רבינו ע"ה שהיה בחינת יסוד דחכמה ניתנה התורה על ידו. ולכן דרשו רבותנו ז"ל פסוק וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי י, כה) על משה רבינו ע"ה שהוא יסוד דחכמה שהוא נעלם יותר מן יסוד דתפארת ולזה קרי יְסוֹד עוֹלָם לשון העלמה וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד י"א סמני הקטורת כי שְׁחֵלֶת הוא יסוד וכנזכר בשער הכונות עיין שם, נמצא שחלת כינוי ליחוד. ובזה פרשתי בס"ד שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ (דברים כב, ז) תְּשַׁלַּח בהפוך אתוון שְׁחֵלֶת שהוא היסוד שלח אותו אֶת הָאֵם לחבר יסוד במלכות שהוא אֵם תתאה בסוד ה־א אחרונה וְאֶת ה' בָּנִים רוצה לומר ה' פעמים, רמז לעשרה הויו־ת כי כל 'בן' הוא מספר ב' הויו־ת [26×2=52] תִּקַּח לָךְ והיינו חמשה חסדים הם חמשה הויו־ת [26×5=130] וחמשה גבורות הם גם כן חמשה הויו־ת וסך הכל ס"ר [260] וזהו וַיַּרְא הֳ' כִּי סָר לִרְאוֹת (שמות ג, ד). נמצא שְׁחֵלֶת הוא כינוי ליסוד בכל מקום. והנה תמצא אות למ־ד בשחלת מפסיק בין אותיות 'שחת' והיינו למ־ד רומז ללימוד התורה מבטל השחת ואם לא יש לימוד לא יש למ־ד מפסיק ונשארו. ולכן נרמז זה בשחלת שהוא כינוי ליסוד והתורה היא יסוד דחכמה. ועל כן ישראל שקבלו לימוד התורה הפסיק הלמ־ד ונשארו אותיות שְׁחֵלֶת לגבי דידם בשלימות ואין כאן שַׁחַת אבל העובדי כוכבים שלא קבלו התורה אין להם חלק בלמ־ד אם כן לגבי דידם יסתלק הלמ־ד מן שְׁחֵלֶת וישאר שַׁחַת לכן ילכו 'לִבְאֵר שַׁחַת' ולזה אמר אותה שעה נחתם גזר דינם של עובדי כוכבים לבאר שחת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַל גַּבֵּי סִיד כְּתָבוּהָ. נראה לי בס"ד הטעם דכתבנו לעיל בשם רבינו האר"י ז"ל דהתורה היא יסוד דחכמה וידוע אות וא"ו רומז לחיים כמו שאמרו גבי קין וַיָּשֶׂם הֳ' לְקַיִן אוֹת (בראשית ד, טו) שרשם אות וא"ו במצחו וכמו שאמרו בזוהר הקדוש והביא הגאון חיד"א ז"ל וישראל דבקו בה' בקבלת התורה אז דבקו בחיים דכתיב וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד) ואומות העולם שלא רצו לקבל התורה פירשו מן החיים אם כן אין להם אחיזה באות וא"ו הרומז לחיים לכן לגבי דידם יסתלק וא"ו מן יסוד וישאר סיד לכך כתבו אותה להם בסיד לרמוז להם אין לכם חלק בחיים שהוא אות וא"ו.

וְכָתְבוּ לָהֶן לְמַטָּה "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכָל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים כ, יח). פירוש זה הפסוק חזרו וכתבו אותו כפול בסוף הדף כדי לעורר אותם בדברים אלו כי ימצאו שינוי שנכתב פסוק זה כפלים וישימו לבם לדברים אלו להבין אם חוזרים בתשובה מקבלים אותם ולכן כיון דעשו להם הערה בכך ולא נתעוררו אז נתחייבו שלא נמצא בידם תירוץ להציל עצמן מן הדין.