מסכת סוטה דף כ״ו עמוד א׳

לא שותות דכתיב תחת אישה:

ולא יחזיר עולמית קנסא קנסוהו רבנן:

לכשיגיע זמנו לאחר כ"ד חדש ללידת הולד:

והרובא בחור כמו ילד (בראשית כא) רביא:

מעוברת עצמו שהיתה אשתו מעוברת וקינא לה:

או שותות ולא אמרינן לא ליקטליה לולד:

אשת ממזר לממזר כלומר אשה הראויה לממזר וניסת לממזר וקינא לה ונסתרה:

או שותה כו' ולקמן פריך פשיטא:

לא ישא אדם מעוברת חבירו בירושלמי עליו הכתוב אומר (משלי כ״ג:י׳) אל תשיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא ומודים חכמים לרבי אלעזר שאם היו לו בנים ואשה [שהיא שותה או לא נוטלת כתובה היו לו אשה ובנים] ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות:

[שנשא עקרה וזקינה וכו'] ותימה אמאי לא תנא איילונית בהדי עקרה וזקינה:

מעוברת עצמו או שותה וכו' רש"י פי' ולא אמרינן דלא לקטליה לולד ותימה אמאי אית לן למקטליה מה איכפת לן נמתין עד שתלד הא תנן בפ"ק דערכין (דף ז.) האשה היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד והתם גזירת הכתוב הוא ומתו גם שניהם לרבות את הולד והתם משמע טעמא דרבי קרא הא לא רבי קרא לא קטליניה ליה משום דממונא דבעל הוא כדכתיב (שמות כ״א:כ״ב) כאשר ישית עליו בעל האשה והכא הכי פירושא מעוברת עצמו אע"ג דקינא לה כשהיא מעוברת שותה לאחר שתלד ולא אמרינן כמו גבי מעוברת חבירו דאי קינא לה כשהיא מעוברת וילדה ומת הולד או הפילה אפ"ה אינה שותה דלאו בת קינוי היתה דממעט לה בספרי מכי תשטה אשתו וכדאמרינן בירושלמי לא היו [לו] אשה ובנים וכו' כבר [נראית] שלא לשתות:

אמר לו רבי ישמעאל א"כ יסתרו כל עקרות ויפקדו תימה ור' ישמעאל לימא ליה לנפשיה יסתרו כל יולדות בצער וילדו בריוח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה:

ואמרת ריבויא הוא תימה והא אפיקתיה לעיל (סוטה דף כד.) לרבות הארוסה ושומרת יבם לקינוי:

וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה כלל קמ"ל תימה לר"י אמאי לא פריך הכא ואימא הכי נמי כדפריך לעיל ונראה כל היכא דקרא דמסיק אדעתיה מתוכו למדרש הכי ומדריש לדרשא אחריתי לא פריך ואימא ה"נ דקמ"ל דכך ניתן למדרש למשה בסיני ולא בע"א כגון והיא נתפשה לאסור אשת כהן מבלעדי אישך מי שקדמה שכיבת בעל אבל לעיל בני ישראל משמע בהדיא למעוטי גרים וכן בפרק שני דיבמות (דף כב.) בגמרא דמי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשת אחיו ליבום דקא פריך פשיטא אחיו הוא מהו דתימא לילף אחוה אחוה מבני יעקב קמ"ל התם פריך ואימא הכי נמי משום דאין גזרה שוה למחצה וצריך טעמא להוציא מאותה סברא או קרא וכן לענין ליורשו (שם:) וליטמא לו פשיטא אחיו הוא סד"א לא יטמא בעל בעמיו יש בעל שמטמא ויש שאינו מטמא הא כיצד מטמא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה ה"נ קמ"ל ואימא הכי נמי דהא קרא ממעט פסולין והאי פסול הוא וכן בפ"ק דערכין (דף ז.) גבי האשה שיוצאת ליהרג אין ממתינים לה עד שתלד פשיטא גופה היא מהו דתימא (כי) כאשר ישית עליו בעל האשה כתיב והאי ממונא דבעל הוא קמ"ל ואימא ה"נ דמאי נפקא לן מהתם דממונא דבעל הוא אבל הכא כיון דאשמועינן דעיקר קרא לדרשא אחריתי תו לא סלקי דעתא למעוטי מיניה מידי וכן פר"י:

אשת סריס רש"י פי' בסריס חמה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה ולא ידעינן מנלן דסריס אדם כגון ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה אי משום האי ברייתא דמייתי בפרק שני דיבמות (דף כ:) ובפרק הערל (שם דף פט:) פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן וכו' עד אסור לקיימה הא קתני נמי זקן וכי זקן אסור לקיים אלא על כרחיך אפצוע דכא וכרות שפכה קאי כדקתני טעמא משום שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה אבל אסריס דקתני בברייתא לא ידענא מנליה דקאי נמי עלה:

קנא לאשתו ונסתרה והיא מעוברת או מניקה משקין אותה ואין ממתינין לה עד שתלד או עד שתשלים זמן הנקתה שאם טהורה היא אין בזה חשש ואם טמאה היא אין עבורה בזו יותר מדיני נפשות שהיוצאה ליהרג אין ממתינין לה אלא אם כן ישבה על המשבר ואם מיניקת היא ינתן למיניקה:

אע"פ שבנשואי עבירה ביארנו שאינה שותה בנשואין הפגומין מיהא הואיל ואין עבירה בנשואיהם שותה ואין אומרין נוח לנו שלא תיבדק אלא שתאסר כדי שלא ימשך הפגם מעתה אשת ממזר לממזר או אשת נתין לנתין אף ע"פ שהזרע נתין או ממזר תבדק וכן אף ישראלית הנשואה לגר ולעבד משוחרר תבדק ואע"פ שכתוב בפרשה דבר אל בני ישראל והיה ראוי לדרוש ישראל ולא גרים כשחזר וכתב ואמרת אליהם ריבה וכן גיורת ומשוחררת לישראל או גיורת לגר ומשוחררת למשוחרר או גיורת למשוחרר או משוחררת לגר:

תוס' בד"ה לא ישא אדם כו' ומודים חכמים לר"א כו' כבר נראית לשתות עכ"ל כצ"ל:

בד"ה מעוברת עצמו כו' והתם גזירת הכתוב כו' והתם משמע כו' והכא ה"פ מעוברת עצמו אע"ג דקינא לה עכ"ל כצ"ל:

בד"ה וזו הואיל כו' ה"נ דקמ"ל דכך ניתן כו' שיש לו אח מ"מ כו' פסול הוא וכן כו' עכ"ל כצ"ל:

בפרש"י בד"ה קמ"ל דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה כו' עכ"ל לפי זה לא הוה צריך לפרש במתני' אשת סריס כגון שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל עכ"ל דבלאו הכי ניחא דבר שכיבה מקרי כמו שפירש כאן אינו בפרש"י במתני' אבל גליון הוא שנכתב בפרש"י שלנו וק"ל:

אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם כֵּן יִסָּתְרוּ כָּל הָעֲקָרוֹת וְיִפָּקְדוּ (במדבר ה, כח). הקשו התוספות ז"ל לימא רבי ישמעאל לנפשיה: יסתרו כל יולדות בצער וילדו בריוח! וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה? והניח זה בקושיא עיין שם. ונראה לי בס"ד כי צער לידה ולידת נקבות ושחורים אינם ודאין יזדמן נשים שיולדות כמה לידות בצער ואחר כך יולדות בנחת ויש יולדות תחלה נקבות ואחר כך יולדות זכרים וכן בשחורים וקצרים ולכן בשביל הספק לא תרצה להסתר כדי שתגרום מחיקת השם בודאי וגם שתתבזה ותתנוול לעיני הכל שהכהן קודם שמשקה אותה עושה בה משפטים מרים לטרף דעתה ומשביעה ומקללה אבל חסרון העקרות הוא ודאי כיון דשהתה כמה שנים תחת בעלה ולא ילדה, רחוק מאד שתתעבר ואינה חוששת לכל הנך דאמרן יהיה מה שיהיה תקבל בכל זה כדי שתתעבר! ועוד אם עקרה ואינה יולדת מוכרח שבעלה ישא אשה אחרת ואין צער בעולם דומה לצער האשה מצרתה שישא בעלה עליה! לכן תסתר כדי שתנצל מזה. אבל צער לידה ויולדת נקבות ושחורים תסבול כל זה ולא תרצה להתנוול ולהתבזות בהשקאת מי סוטה. ונראה לי בס"ד לרמוז לדעת רבי ישמעאל וְנִזְרְעָה ' זָרַע ' (במדבר ה, כח) ראשי תיבות ז כרים ר ווחה ע נקים כי הארוך נקרא בשם ענק וכמו שאמרו בגמרא (ברכות לא:) בפסוק וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים (שמואל א' א, יא) מובלע בין אנשים לא ננס ולח ענק, וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בסימן 'כננס על גבי ענק' דמכנים הארוך בשם ענק.