בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף ב׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ממשמע שנאמר עדולא נאמר עדים איני יודע דאחד קאמר אלא מדאיצטריך למיכתב אחד שמע מינה דעד שנים משמע דאינו אלא לשון עדות וסתם עדות שנים:

    ואמר רחמנא תרי לית בהלעיל קאי לפרושי מסקנא דמילתיה היכי מידריש ועד אין בה:

    אלא טעמא כו'קושיא היא כלומר טעמא דכתיב לא יקום עד אחד דההוא מוכח לך דהאי ועד אין בה בתרי קאמר הא לאו הכי הוה אמינא עד דכתיב הכא בסוטה חד הוא וקאמרינן אפילו אחד אין בה:

    איצטריךלא יקום עד אחד לגלויי עליה דהאי ולאשמעינן דחד מהימן דאי לאו הכי הוה אמינא כל סתם עד אחד הוא ובסוטה לא הוה אמינא דמיתסרא ואפי' בעד א' וכל שכן בלא עד והכי הוה דרשינן ליה ועד אין בה דקא אמר רחמנא הכי קאמר ועד אחד אין נאמן בה אלא שנים:

    ופרכינן אין נאמן בהבתמיה:

    אלא מאי בעיקרא עד דאיכא תרי בתמיה אמאי אתא קרא להאי לשתוק קרא מיניה כו':

    דבר דבר מממוןכתיב בנואפת כי מצא בה ערות דבר (דברים כ״ד:א׳) וכתיב בדיני ממונות ע"פ שני עדים יקום דבר (שם יט):

    איצטריךלא יקום לגלויי עליה דהאי עד דבשנים הכתוב מדבר דאי לא גלי עליה הוה אמינא עד חד משמע ואין נאמן בה קאתא קרא לאשמועינן ודקשיא לך למה לי קרא סלקא דעתך אמינא סוטה שאחר קינוי וסתירה בא עד אחד והעיד שנטמאה באותה סתירה שאני וראוי להאמינו כאן שהרי רגלים לדבר:

    ומי מצית אמרתדאי לא גלי רחמנא דכל עד שנים הם דאנא אמינא דהאי עד אין בה אין נאמן בה קאמר א"כ בא הכתוב להקל עליה:

    והא מדכתיב והיא לא נתפשה מכללדפשיטא לך דנטמאה והיכי קאמר והיא לא נתפשה אועד אין בה נהי דרישא דקרא איכא למימר ע"י שנים עדים ושכב איש אותה בעדים ועד אחד אין נאמן בה אלא והיא לא נתפשה היכי קאי אאין נאמן בה הא אמרת דלא מחזקי לה בנבעלת:

    בהבטומאה קאי דהא מינה סליק והיא נטמאה ועד אין בה ודרשינן אין בה תרי אלא חד:

    בהעד אחד נאמן ולא בקינוי:

    סתירה עדיפאלאחמורי בה:

    שכן אוסרתהעל הבעל ועל הבועל מספק:

    כטומאהודאית כדדרשינן לקמן מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה בפרק כשם שהמים בודקין (דף כח.):

    שכן עיקר גרם להשע"י הקינוי סתירתה אוסרתה:

    מתני'דקתני לר"א דקינוי בשנים וסתירה על פי עצמו:

    דלא כי האי תנאדקתני לר"א סתירה בשנים וקינוי על פי עצמו:

    לדברי ר"י בר' יהודה אין לדברי ר' אליעזר סוףולקמן מפרש לה:

    מאי ניהואין לדבר סוף דקאמר:

    ואמר קנאיכשכועס עליה אומר קנאתי לה מפלוני ומביא עדים שנסתרה עמו סתירה כל שהוא דכיון דלא קינא לה לא נזהרה בו:

    הא למשנתינו יש סוףלדברי רבי אליעזר בתמיה:

    והא זמנין דלא איסתתרואומר ראיתיה שנסתרה:

    ולא מיבעיא למשנתינובתמיה:

    איכא עיקרשכבר התחיל בעדים שלא ע"י כעס:

    הכא ליכא עיקרולכשיכעוס נקל לומר קנאתי והוא ימצא לה סתירות הרבה:

    לא לימא אינישאפילו בינו לבינה:

    ומסתתראונסתרת ונאסרת עליו:

    קנאהכעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א) כי קנאה חמת גבר (משלי ו׳:ל״ד):

    מאי דקמאמה יש לפנינו מה אירע עכשיו שזו בודלת מן האנשים:

    וכולי עלמא ידעי דקני להשהעדים מגלין הדבר ואינן שונאין אותה:

    ואיהו דאתי למיעבד קנאה בהדהשזו מקניטתו על שחושדה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    סוטה ב עמוד ב

    1ממשמע שנאמר ״לא יקום עד באיש״, איני יודע שהוא אחד? מה ת"ל ״אחד״? זה בנה אב: כל מקום שנאמר ״עד״ הרי כאן שנים, עד שיפרוט לך הכתוב ״אחד״.

    2ואמר רחמנא: תרי לית בה אלא חד, (במדבר ה, יג) ״והיא לא נתפשה״ אסורה.

    3אלא טעמא דכתיב ״לא יקום עד אחד באיש״, הא לאו הכי הוה אמינא ״עד״ דסוטה חד הוא. ואי אפילו חד ליכא, אלא במאי מיתסרא?

    4איצטריך, סד"א ״עד אין בה״ אין נאמן בה.

    5אין נאמן בה?! ואלא מאי בעי׃

    6עד דאיכא תרי? לישתוק קרא מיניה. דאתיא ״דבר״ ״דבר״ מממון. ואנא ידענא, מידי דהוה אכל עדיות שבתורה!

    7איצטריך, סד"א סוטה שאני, דרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה ליתהימן בה עד אחד.

    8ומי מצית אמרת דאין נאמן בה ושריא? והא מדכתיב ״והיא לא נתפשה״ מכלל דאסורה!

    9איצטריך, סד"א אין נאמן בה עד דאיכא תרי, ובתרי נמי ״היא דלא נתפשה״, קמ"ל׃

    10רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים וכו'. מ"ט דרבי יהושע? אמר קרא: ״(במדבר ה״, יג) ״בה״ בה ולא בקינוי, ״בה״ ולא בסתירה.

    11ורבי אליעזר אומר: ״בה״ ולא בקינוי.

    12ואימא: ״בה״ ולא בסתירה! סתירה איתקש לטומאה, דכתיב: ״(במדבר ה״, יג) ״ונסתרה והיא נטמאה״.

    13קינוי נמי איתקש לטומאה, דכתיב: ״(במדבר ה״, יד) ״וקנא את אשתו והיא נטמאה״! הא מיעט רחמנא ״בה״.

    14ומה ראית? מסתברא סתירה עדיפא, שכן אוסרתה כטומאה.

    15אדרבה: קינוי עדיף, שכן עיקר גרם לה.

    16אי לאו סתירה, קינוי מי איכא? ואי לאו קינוי, סתירה מאי אהני?

    17אפ"ה סתירה עדיפא, דאתחלתא דטומאה היא.

    מתני׳ · משנה

    18דלא כי האי תנא. דתניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום ר' אליעזר: המקנא לאשתו מקנא ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו, ומשקה לה על פי שנים. השיבו חכמים: לדברי רבי יוסי ברבי יהודה אין לדבר סוף.

    19מ"ט דר' יוסי ברבי יהודה? אמר קרא ״בה״ ולא בסתירה.

    20ואימא: ״בה״ ולא בקינוי? קינוי איתקש לטומאה, דכתיב: ״וקנא את אשתו והיא נטמאה״.

    21סתירה נמי איתקש לטומאה, דכתיב: ״ונסתרה והיא נטמאה״?! ההוא, לכמה שיעור סתירה כדי טומאה, הוא דאתא.

    22השיבו חכמים: לדברי ר' יוסי בר' יהודה אין לדבר סוף. מאי ניהו דזמנין דלא קני ואמר קנאי׃

    23הא למשנתינו יש לדבר סוף זמנין דלא איסתתר ואמר איסתתר׃

    24אמר: רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן אף לדברי רבי יוסי בר' יהודה אין לדבר סוף׃

    25אף לדברי רבי יוסי בר' יהודה ולא מיבעיא למשנתינו אדרבה למשנתינו איכא עיקר התם ליכא עיקר׃

    26אלא אי איתמר הכי איתמר א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן לדברי ר' יוסי בר' יהודה אף למשנתינו אין לדבר סוף׃

    27א"ר חנינא מסורא לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה לא תיסתרי בהדי פלוני דילמא קי"ל כרבי יוסי בר' יהודה דאמר קינוי על פי עצמו ומיסתתרא וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה, עילויה איסורא דלעולם׃

    28אמר ריש לקיש מה לשון קינוי דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים אלמא קסבר קינוי על פי עצמו וכולי עלמא לא ידעי דקני לה ואמרי מאי דקמא דקא בדלה ואתו למיעבד קנאה בהדה.

    29ורב יימר בר ר' שלמיא משמיה דאביי אמר דבר המטיל קנאה בינו לבינה אלמא קסבר קינוי על פי שנים עדים כולי עלמא ידעי דקני לה ואיהו הוא דאתי למיעבד קנאה בהדה׃

    תוספות

    כל מקום שנאמר עד הרי כאן שניםואחד דכתיב גבי ועד אחד לא יענה בנפש (במדבר לה) מוקי לה בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד.) בדרישה מן התלמידים ולא יומת על פי עד אחד (דברים יז) דרשינן בפרק ראשון דמכות (דף ו:) לעדות מיוחדת לאפוקי אחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה אבל קשיא דגבי שבועת העדות כתיב והוא עד (ויקרא ה) ומחייבין אפילו אחד כדתנן (שבועות דף לא:) כפר אחד והודה אחד הכופר חייב וי"ל דשבועת העדות לא חייבה תורה אלא בתביעה כדילפינן התם מקראי הילכך כל היכא דמפסידו ממון מיחייב דבהפסד ממון תליא מילתא:

    מאי טעמא דר' יהושעבירושלמי מפיק ליה מהני קראי מאי טעמא דרבי יהושע כי מצא בה ערות דבר ערוה זו הסתירה דבר זו הקינוי וילפינן דבר דבר מה דבר האמור להלן על פי שנים אף כאן ע"פ שנים תני רבי יוסי בר' יהודה וכו' משקה ע"פ שנים נאמר כי מצא ואין מציאה בכל מקום אלא על פי עדים מה מקיים רבי אליעזר דבר דבר שהוא מרגיל לבא לידי ערוה עוד בירושלמי כתיב ועבר עליו רוח קנאה וגו' שלא יקנא לה מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך גאות אלא מתוך דבר של אימה עבר וקינא לה מחמת הדברים הללו מה את אמרת למצוה או לעיכוב אם תאמר למצוה קינויו קינוי אם תאמר לעיכוב אין קינויו קינוי אמר רבי מנא אתיא כהדא כל מקום שנאמר חוקה תורה מעכב:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    בדיקת מי המרים אינה אלא בזמן שבית המקדש קיים קנא לה בזמן הזה בעדים ונסתרה בעדים הואיל ואין כאן מי סוטה ליבדק אסורה לו איסור עולם ותצא בלא כתובה ומתוך כך ראוי בזמן הזה שלא לקנות אלא במקום פריצות מרובה ולא עוד אלא אף שלא בעדים ראוי ליזהר בכך מאחר שהיו קצת חכמים סוברים בסוגיא זו שאף קנוי בלא עדים מועיל אין ראוי לו להכניס עצמו בכך ומ"מ אם עשה לא נאסרה שאין קנוי ולא סתירה כלום אלא בשני עדים כמו שביארנו ומ"מ כל שקנא בעדים וראה שנסתרה אף בלא עדים נאסרה לו על פי ראייתו אלא שאינו יכול להשקותה על פי עצמו ויוציא ויתן כתובה וכן אם נשאו ונתנו בסתירתה שאחר קנוי נשים המוזרות בלבנה אסור לו לקיימה אלא שאינה שותה ויוציא ויתן כתובה ולדעת קצת זו דוקא בטומאה כמו שנבאר בפרק ששי ובעד אחד של סתירה מיהא אם אינו מאמין בו כשנים אינו כלום אבל אם הוא מאמין בו כשנים ודעתו סומכת עליו אסורה לו ויוציא ויתן כתובה:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף ב׳ עמוד ב׳

    מסכת סוטה דף ב׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־489 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ממשמע שנאמר עד ולא נאמר עדים איני יודע דאחד קאמר אלא מדאיצטריך למיכתב אחד שמע מינה דעד שנים משמע דאינו אלא לשון עדות וסתם עדות שנים:

    ואמר רחמנא תרי לית בה לעיל קאי לפרושי מסקנא דמילתיה היכי מידריש ועד אין בה:

    אלא טעמא כו' קושיא היא כלומר טעמא דכתיב לא יקום עד אחד דההוא מוכח לך דהאי ועד אין בה בתרי קאמר הא לאו הכי הוה אמינא עד דכתיב הכא בסוטה חד הוא וקאמרינן אפילו אחד אין בה:

    איצטריך לא יקום עד אחד לגלויי עליה דהאי ולאשמעינן דחד מהימן דאי לאו הכי הוה אמינא כל סתם עד אחד הוא ובסוטה לא הוה אמינא דמיתסרא ואפי' בעד א' וכל שכן בלא עד והכי הוה דרשינן ליה ועד אין בה דקא אמר רחמנא הכי קאמר ועד אחד אין נאמן בה אלא שנים:

    ופרכינן אין נאמן בה בתמיה:

    אלא מאי בעי קרא עד דאיכא תרי בתמיה אמאי אתא קרא להאי לשתוק קרא מיניה כו':

    דבר דבר מממון כתיב בנואפת כי מצא בה ערות דבר (דברים כ״ד:א׳) וכתיב בדיני ממונות ע"פ שני עדים יקום דבר (שם יט):

    איצטריך לא יקום לגלויי עליה דהאי עד דבשנים הכתוב מדבר דאי לא גלי עליה הוה אמינא עד חד משמע ואין נאמן בה קאתא קרא לאשמועינן ודקשיא לך למה לי קרא סלקא דעתך אמינא סוטה שאחר קינוי וסתירה בא עד אחד והעיד שנטמאה באותה סתירה שאני וראוי להאמינו כאן שהרי רגלים לדבר:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 2b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ואחד דכתיב גבי ועד אחד לא יענה בנפש (במדבר לה) מוקי לה בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד.) בדרישה מן התלמידים ולא יומת על פי עד אחד (דברים יז) דרשינן בפרק ראשון דמכות (דף ו:) לעדות מיוחדת לאפוקי אחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה אבל קשיא דגבי שבועת העדות כתיב והוא עד (ויקרא ה) ומחייבין אפילו אחד כדתנן (שבועות דף לא:) כפר אחד והודה אחד הכופר חייב וי"ל דשבועת העדות לא חייבה תורה אלא בתביעה כדילפינן התם מקראי הילכך כל היכא דמפסידו ממון מיחייב דבהפסד ממון תליא מילתא:

    מאי טעמא דר' יהושע בירושלמי מפיק ליה מהני קראי מאי טעמא דרבי יהושע כי מצא בה ערות דבר ערוה זו הסתירה דבר זו הקינוי וילפינן דבר דבר מה דבר האמור להלן על פי שנים אף כאן ע"פ שנים תני רבי יוסי בר' יהודה וכו' משקה ע"פ שנים נאמר כי מצא ואין מציאה בכל מקום אלא על פי עדים מה מקיים רבי אליעזר דבר דבר שהוא מרגיל לבא לידי ערוה עוד בירושלמי כתיב ועבר עליו רוח קנאה וגו' שלא יקנא לה מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך גאות אלא מתוך דבר של אימה עבר וקינא לה מחמת הדברים הללו מה את אמרת למצוה או לעיכוב אם תאמר למצוה קינויו קינוי אם תאמר לעיכוב אין קינויו קינוי אמר רבי מנא אתיא כהדא כל מקום שנאמר חוקה תורה מעכב:

    Tosafot on Sotah 2b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    בדיקת מי המרים אינה אלא בזמן שבית המקדש קיים קנא לה בזמן הזה בעדים ונסתרה בעדים הואיל ואין כאן מי סוטה ליבדק אסורה לו איסור עולם ותצא בלא כתובה ומתוך כך ראוי בזמן הזה שלא לקנות אלא במקום פריצות מרובה ולא עוד אלא אף שלא בעדים ראוי ליזהר בכך מאחר שהיו קצת חכמים סוברים בסוגיא זו שאף קנוי בלא עדים מועיל אין ראוי לו להכניס עצמו בכך ומ"מ אם עשה לא נאסרה שאין קנוי ולא סתירה כלום אלא בשני עדים כמו שביארנו ומ"מ כל שקנא בעדים וראה שנסתרה אף בלא עדים נאסרה לו על פי ראייתו אלא שאינו יכול להשקותה על פי עצמו ויוציא ויתן כתובה וכן אם נשאו ונתנו בסתירתה שאחר קנוי נשים המוזרות בלבנה אסור לו לקיימה אלא שאינה שותה ויוציא ויתן כתובה ולדעת קצת זו דוקא בטומאה כמו שנבאר בפרק ששי ובעד אחד של סתירה מיהא אם אינו מאמין בו כשנים אינו כלום אבל אם הוא מאמין בו כשנים ודעתו סומכת עליו אסורה לו ויוציא ויתן כתובה:

    Meiri on Sotah 2b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה כ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים ואחד דכתיב גבי ועד אחד לא יענה כו' ולא יומת ע"פ עד אחד כו' עכ"ל ר"ל דהני קראי כתיבי באורייתא מקמי דהאי קרא דמייתי הכא ולא מייתינן להו הכא משום דמהני קראי ליכא למילף מידי דאצטריך למכתב אחד בהני קראי כדאי' שם וק"ל:

    בד"ה מ"ט דר"א בירושלמי מפיק ליה מהני קראי מ"ט דר"א כו' מה מקיים ר"א דבר כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דטעמא דר"א דמתניתין מפיק בירושלמי מהני קראי כו' ערוה זו סתירה ודבר זה קינוי ולא ילפינן בג"ש אלא הקינוי מדבר דבר ולא הסתירה שהוא נלמד מערוה ושאמר מה מקיים ר"א דבר כו' היינו ר"א אליבא דרבי יוסי ב"י ודו"ק:

    גמרא לדברי רבי יוסי כו' ואף למשנתינו אין כו' יראה מלשון ואף למשנתינו דהך סברא דאיכא עיקר וליכא עיקר קיימא ולדברי רבי יוסי ב"י פשיטא דאין לדבר סוף כיון דליכא עיקר אלא דאף למשנתינו דאיכא עיקר מ"מ נימא ביה דאין לדבר סוף ומכאן נראה ליישב רש"י שפי' בחומש ועד אין בה בטומאה אבל יש עדים לסתירה עכ"ל לא בא לומר דלסתירה יש שני עדים אבל לקינוי סגי בע"א וכרבי יוסי ב"י כמו שהבין הרא"ם דאדרבא דוק מיניה איפכא בטומאה בע"א אבל בקינוי צריך שני עדים ולרבותא נקט סתירה כדמסיק הכא ואפילו לסתירה דאיכא עיקר צריך שני עדים ומכ"ש דבקינוי צריך שני עדים דליכא עיקר וכרבי יהושע פירש ומהשתא אין מקום לתמיהת הרא"ם בזה ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה ומסתתרת ונסתרת ונאסרת עליו עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 2b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    סלקא דעתך אמינא סוטה שאני דרגלים לדבר הלכך אי לא כתיב ועד אין בה לומר דחד לא מהימן סלקא דעתך דמהימן משום דרגלים לדבר הלכך אצטריך למכתב ועד אחד לגלות על ועד אין בה דהוו תרי וצריך לומר תרי לית בה אלא חד ואסורה. אך קשה מאחר שירדנו לסברא זו דחד מהימן משום דרגלים לדבר מהשתא לשתוק מועד אין בה ומועד אחד וממילא ידעינן דחד מהימן. וי"ל דאחרי שנכתבו שני הפסוקים נסייעינהו משם מהך סברא דחד מהימן משום דרגלים לדבר לדרוש הפסוקים כפי הקבלה. אבל אי לאו קראי לא אלימא הך סברא כולי האי להאמין בה עד אחד. מה שכתב לשתוק מועד אחד אינו מדוקדק ורוצה לומר דלא אצטריך תלמודא למילף מניה לסוטה. ומיהו קרא איצטריך לגלויי אקרא דוהוא עד דשבועת העדות כדאיתא בסנהדרין (דף ל' ע"א) ובירושלמי ריש פרק שבועת העדות עיין שם. צעיר אי"ן :

    מאי טעמא דר' יהושע תימא מאי טעמא דר' אליעזר הוה להו למבעי דאמר דעד אחד מהימן. ויש לומר דמסתבר טעמיה דמה שייך טפי למעוטי קינוי (וסתירה) מסתירה שכן אוסרתה כטומאה ועוד דאיכא קצת רגלים לדבר שקינא לה. הרא"ש ז"ל.

    לדברי ר' יוסי בר' יהודה אין לדבר סוף משום דכיון דעל פי עצמו (קינא) מקנא לה כשיראה שהיא נסתרת מתוך כעסו יאמר שקינא לה. ויש מפרשים אין לדבר סוף כי יוציא לעז על המים כי הוא נראה לו שזינתה בודאי. ואין המים בודקין אותה כי הוא משקר במה שאמר שקינא לה ולכך לא בדקוה המים. הרא"ש ז"ל :

    אדרבה למשנתינו איכא עיקר יש מפרשים אדרבה למשנתינו איכא עיקר דכיון דקינא לה על פי שנים תהיה מוזהרת מליסתר אבל במילתיה דר' יוסי בר' יהודה דמיירי דלא קינא לה מתחלה היא לא תזהר מליסתר שכבר קינא לה בעדים שלא על ידי כעס כבעמוד. תוס' הרא"ש ז"ל. מה שכתב שכבר קינא לה וכו' אין לו שחר. ולעניות דעתי נראה שכך צריך לומר ורש"י פירש שכבר קינא וכו'. ומה שכתב כבעמוד רוצה לומר כמפורש בפירוש רש"י בעמוד ולשון זה איתא נמי לקמן (סוטה דף ט' ע"א) סוף ד"ה מנימין וכו'. צעיר אי"ן :

    דילמא קיימא לן כריב"י תמיהא לי במה נסתפק ר"ח מסורא כי סתמא דמתני' עדיפא מברייתא ועוד ר"א ור"י הלכה כר"י, ושמא מסתבר טעמיה דריב"י משום דאליבא דידיה א' ונסתרה והיא נטמאה לכמה שיעור סתירה כדי טומאה הוא דאתא כדדרשינן ליה לקמן (סוטה דף ד' ע"א) ואפשר דאיהו לא הוה תני פלוגתא דר"י בברייתא, הרא"ש ז"ל בפירושו ור"ל דריב"י לא הוה תני פלוגתא דר"י בברייתא דידיה וס"ל דליכא דפליג אדר"א ולתרץ קושיא ב' קאי האי ואפשר וכו'. צעיר אי"ן:

    Shita Mekubetzet on Sotah 2b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה כל מקום כו' אבל קשיא וכו' עיין רש"י ב"ק דף נו ע"א ד"ה אם לא יגיד וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Sotah 2b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף ב׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־489 מילים ב־29 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 29 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״ממשמע שנאמר ״לא יקום עד באיש״, איני…״

    2. קטע 214 מילים

      נפתחת ב״ואמר רחמנא: תרי לית בה אלא חד,…״

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״אלא טעמא דכתיב ״לא יקום עד אחד…״

    4. קטע 48 מילים

      נפתחת ב״איצטריך, סד"א ״עד אין בה״ אין נאמן…״

    5. קטע 56 מילים

      נפתחת ב״אין נאמן בה?! ואלא מאי בעי…״

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״עד דאיכא תרי? לישתוק קרא מיניה. דאתיא…״

    7. קטע 714 מילים

      נפתחת ב״איצטריך, סד"א סוטה שאני, דרגלים לדבר, שהרי…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״ומי מצית אמרת דאין נאמן בה ושריא?…״

    9. קטע 914 מילים

      נפתחת ב״איצטריך, סד"א אין נאמן בה עד דאיכא…״

    10. קטע 1024 מילים

      נפתחת ב״רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי…״

      חכמים: רבי יהושע.

    11. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״ורבי אליעזר אומר: ״בה״ ולא בקינוי.…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״ואימא: ״בה״ ולא בסתירה! סתירה איתקש לטומאה,…״

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״קינוי נמי איתקש לטומאה, דכתיב: (במדבר ה,…״

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״ומה ראית? מסתברא סתירה עדיפא, שכן אוסרתה…״

    15. קטע 157 מילים

      נפתחת ב״אדרבה: קינוי עדיף, שכן עיקר גרם לה.…״

      חכמים: רבה.

    16. קטע 1612 מילים

      נפתחת ב״אי לאו סתירה, קינוי מי איכא? ואי…״

    17. קטע 176 מילים

      נפתחת ב״אפ"ה סתירה עדיפא, דאתחלתא דטומאה היא.…״

    18. קטע 1838 מילים

      נפתחת ב״מתני' דלא כי האי תנא. דתניא, רבי…״

      חכמים: רבי יוסי ברבי יהודה.

    19. קטע 1910 מילים

      נפתחת ב״מ"ט דר' יוסי ברבי יהודה? אמר קרא…״

      חכמים: רבי יהודה.

    20. קטע 2013 מילים

      נפתחת ב״ואימא: ״בה״ ולא בקינוי? קינוי איתקש לטומאה,…״

    21. קטע 2116 מילים

      נפתחת ב״סתירה נמי איתקש לטומאה, דכתיב: ״ונסתרה והיא…״

    22. קטע 2217 מילים

      נפתחת ב״השיבו חכמים: לדברי ר' יוסי בר' יהודה…״

    23. קטע 2310 מילים

      נפתחת ב״הא למשנתינו יש לדבר סוף זמנין דלא…״

    24. קטע 2416 מילים

      נפתחת ב״אמר: רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן…״

      חכמים: רב יצחק בר יוסף, רבי יוסי.

    25. קטע 2516 מילים

      נפתחת ב״אף לדברי רבי יוסי בר' יהודה ולא…״

      חכמים: רבי יוסי, רבה.

    26. קטע 2621 מילים

      נפתחת ב״אלא אי איתמר הכי איתמר א"ר יצחק…״

    27. קטע 2735 מילים

      נפתחת ב״א"ר חנינא מסורא לא לימא איניש לאיתתיה…״

      חכמים: רבי יוסי.

    28. קטע 2833 מילים

      נפתחת ב״אמר ריש לקיש מה לשון קינוי דבר…״

    29. קטע 2931 מילים

      נפתחת ב״ורב יימר בר ר' שלמיא משמיה דאביי…״

      חכמים: רב יימר, אביי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף ב׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026