בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף ט׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    פניה מוריקותהכי תני לקמן. אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות:

    הראתה לו באצבעותיהרמזה לו לבא אצלה:

    מאכל בהמהשעורים:

    במקידה של חרשפחותה ומגונה שבכוסות:

    שם בה פניםפנאי ליפרע ממנה ושמתי אני את פני (ויקרא כ׳:ה׳) ונתתי (את) פני (שם יז) כולן לשון פונה אני מכל עסקי ועוסקני בהן:

    תכסה שנאה במשאון (שנאמר במשאון) המכסה דבר השנוי למקום במשאון בחשך כמו שואה (איוב ל) שעושה מעשיו בחושך:

    כי כל סאוןשבא ללמדנו שאף עבירות קטנות נפרעות הימנו:

    למה לימאחת לאחת נפקא:

    לכמדהשבמדה שמודד מודדין לו הפרעון מעין החטא:

    שילוחהאיבודה מן העולם:

    ג' כוסותבחלומו של שר המשקים:

    בימי פרעה נכהלבא נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים:

    עם חברותיהלימות המשיח אלמא לא נטרדה במכה ראשונה:

    וכי תימא הנך אזדוהראשונים כלו כולן ואלו מאומות אחרות היו שנתישבו בארץ מצרים:

    מצרי ראשוןהוא עצמו נתגייר:

    אשיא לבני מצרית שניהבת מצרית גיורת וגר מצרי שתהא היא שניה לגירות כדי שיהא בן בני שלישי וראוי לישא בת ישראל דכתיב (דברים כ״ג:ט׳) בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' שאם הייתי משיא לבני מצרית ראשונה היה בן בני שני מצד האם דאמר ביבמות (דף עח.) ובקידושין (דף סז.) [בנים אשר יולדו] להם הלך אחר פסולן אלמא עדיין מצרים הם דאילו שאר אומות מותרין לבא בקהל מיד מנימין לית ליה הא דאמר בברכות (דף כח.) שהעמונים והמצרים מותרין לבא בקהל שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות והכי נמי קתני בתר דהך מילתא בתוספתא דקדושין אמר לו ר"ע מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כו':

    אהאמן המקרא הזה:

    חצי כליםמכותי כלות:

    במלאות ספקוכל רצונו:

    יצר לותבואנו צרה:

    אלא נוה תהלהעל עסקי נוה בתים שבנו יהללוהו:

    שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהםלהיות נהנים מהם:

    דוד דכתיב טבעו בארץ שעריהלעיל מיניה כתיב חשב ה' להשחית חומת בת ציון ועלה כתיב טבעו בארץ ומצודת ציון היא עיר דוד וביתו כדכתיב בספר שמואל (בה) וכשבאו צרים בימי צדקיהו טבעו השערים דלתות השערים שהיו של נחושת או של זהב כדי שלא ישאום אויבים ועצים לא נשאו אתם:

    מה שבקשה לא ניתן להשאסורה לבועל:

    ומה שבידה נטלו הימנהאם שותה מים מתה ואם הודתה נאסרה לבעלה והפסידה כתובתה:

    סוטה ט עמוד א

    1פניה מוריקות. היא כחלה לו עיניה לפיכך עיניה בולטות. היא קלעה לו את שערה לפיכך כהן סותר את שערה. היא הראתה לו באצבע לפיכך ציפורניה נושרות. היא חגרה לו בצילצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה. היא פשטה לו את יריכה לפיכך יריכה נופלת.

    2היא קיבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה. היא האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה. היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של חרש.

    3היא עשתה בסתר (תהלים צא, א) ״יושב בסתר עליון״ שם בה פנים, שנאמר: ״(איוב כד״, טו) ״ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וגו'״.

    4דבר אחר: היא עשתה בסתר המקום פירסמה בגלוי, שנאמר: ״(משלי כו״, כו) ״תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל (וגו')״.

    5ומאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצא חשבון״, (ישעיהו ט, ד) ״כי כל סאון סואן ברעש למה לי? לכמדה.

    6ומאחר דנפקא ליה מכי כל סאון סואן ברעש״, (ישעיהו כז, ח) ״בסאסאה בשלחה תריבנה למה לי?

    7לכדרב חיננא בר פפא. דא"ר חיננא בר פפא: אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה, שנאמר: ״בסאסאה בשלחה וגו'״.

    8איני? והאמר רבא: שלשה כוסות האמורות במצרים, למה? אחת ששתת בימי משה, ואחת ששתת בימי פרעה נכה, ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה!

    9וכי תימא הנך אזדו והני אחריני נינהו והתניא, אמר רבי יהודה: מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבא. אמר מנימין גר המצרי: אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל!

    10אלא אי איתמר הכי איתמר: א"ר חיננא בר פפא: אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו, שנאמר: ״בסאסאה בשלחה תריבנה וגו'״.

    11אמימר מתני להא דרב חיננא בר פפא אהא, מאי דכתיב: ״(מלאכי ג״, ו) ״כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם״? ״אני ה' לא שניתי״ לא הכיתי לאומה ושניתי לה. ״ואתם בני יעקב לא כליתם״ היינו דכתיב: ״(דברים לב״, כג) ״חצי אכלה בם״. חצי כלין, והן אינן כלין.

    12אמר רב המנונא: אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו, שנאמר: ״(איוב כ״, כב) ״במלאות ספקו יצר לו וגו'״.

    13דרש ר' חיננא בר פפא, מאי דכתיב: ״(תהלים לג״, א) ״רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה״? אל תקרי ״נאוה תהלה״, אלא ״נוה תהלה״, זה משה ודוד, שלא שלטו שונאיהם במעשיהם.

    14דוד דכתיב: ״(איכה ב״, ט) ״טבעו בארץ שעריה״. משה דאמר מר: משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד, קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו. היכא? אמר רב חסדא אמר אבימי: תחת מחילות של היכל.

    ברייתא

    15תנו רבנן: סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה, ומה שבידה נטלוהו ממנה. שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו.

    תוספות

    מנימין גר המצרי וכו'מקשים מפרק תפלת השחר (ברכות דף כח.) דאמר בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש ואמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו ר"ג אסור אתה א"ל ר' יהושע מותר אתה א"ל ר"ג והלא כתיב לא יבא עמוני ומואבי אמר לו ר"י וכי עמון ומואב במקומם הן יושבין והלא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל העולם כולו א"כ אפילו מנימין היה מותר לבא בקהל ועוד מקשינן אההיא דתפלת השחר דאמר פ"ק דמגילה (דף יב:) זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו כחמרא אדורדיא שנאמר שאנן מואב מנעוריו וגו' מיהו הכא בשמעתין לא קשיא מידי כמו שפרש"י דמנימין היה טועה וסבור שלא נתבלבלו כדקתני סיפא בתוספתא דפ' בתרא דקדושין אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית הלכה כבר עלה סנחריב ובלבל את האומות לא מצרים במקומם ולא עמונים ומואבים במקומם אלא עמון נושא מצרית ומצרי נושא עמונית ואחד מן אלו מותר בכל משפחות האדמה ואחד מכל משפחות האדמה נושא את אלו והכא הכי פירושא עד כאן ל"פ אלא אם נתבלבלו אי לאו אבל כולי עלמא מודו דישנן בעולם אבל ההיא דמגילה תיקשה ופר"ת דסנחריב אע"פ שבלבל את כל העולם כולו ארץ מצרים לא בלבל כדכתיב (מלכים ב כד) בפרעה נכה ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת אלמא סנחריב לא בלבל והכי תנא בסדר עולם מיום שעלה מלך בבל על ארץ מצרים עוד לא זקפה ראש אבל עמון (ומואב) בלבל דכל הנהו לא אשכחן בהדיא שלא בלבלן כדכתיב (ישעיהו לו) מי בכל אלהי הארצות וגו' ובמצרים אשכחן בהדיא שלא בלבלן אלא שטפן כדאמרי' בסדר עולם כשהלך לתרהקה מלך כוש ועל אותה שעה אמר בתוספתא אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית וכו' וגמרא שלנו לא חש להזכיר לפי שלא היה כיבוש גמור אלא כשטיפת שבנא וסיעתו וגם מואב שטף כדאמרינן בסדר עולם שלש שנים ונקלה כבוד מואב (ישעיהו טז) שסנחריב שטפן אבל כיבוש ובלבול לא הוה ובמואב אשכחן בהדיא דלא בלבל כדכתיב שאנן מואב מנעוריו וכי אמר ירמיה להאי קרא הוה שאנן מכלל דלא בלבל ובמגילה גרסינן זיל גבי מואב דיתיב אדוכתיה ול"ג עמון דעמון לא יתבי אדוכתייהו [ובברכות (דף כח.) אמרינן] וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין ל"ג ומואב וחורבן נבוכדנצר לא חשיב בלבול דכי היה מחריב נבוכדנצר היה מניח דלת הארץ במקומם אבל סנחריב היה מעביר לארץ ומבלבלן והכי אמרינן בפ' בתרא (לקמן סוטה מו:) גבי לוז היא לוז שלא בלבלה סנחריב ולא החריבה נבוכדנצר ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור שם ובכ"מ תולה בלבול בסנחריב וחורבן בנבוכדנצר ולפום רהיטא גרס עמון בהדי מואב וליתא כדפרישית ותו לא מידי ע"כ פירושו וקשה לפירושו מן התוספתא דקתני לא מצרים במקומם הם יושבין ויש לנו לשבש כמו כן לפירושו הא דקתני לא מואבים במקומם ואי ל"ג מואבים בתוספתא ועמון במגילה לא קשיא מידי:

    לא הכיתי לאומה ושניתיה"ה דאהא הוה מצי למיפרך הא דרבא והא דמנימין ותימה מאי הוה מצי לתרץ דלא הוי מצי לתרץ למלך של אומה מדקאמר ואתם בני יעקב דמשמע אכל בני יעקב קאמר ובאומה שלימה מיירי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    כבר ידעת מדברי רבותינו ע"ה ומקצת דברי הנבואות שהצדיק משתלם בעולם הזה מכל עבירות שבידו כדי שיהא שכרו שמור לו בהעדפה לעולם הבא וההפך לשכנגדו שאינו נפרע ממנו עד שתמלא סאתו ויענש עונש נצחי ואף בכלל האומה נאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם ופירשו במסכת ע"ז שפוקד להם מיד ואינו ממתין להם עד שתתמלא סאתם ושאר האומות הדבוקות בעבודות האלילים ממתין להם עד כלותם ר"ל שיהא זכרם חולף כמו שמצינו במדי ופרס ויון ומצרים וכמה מן האומות ודרך הערה אמרו חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים וכן אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם כלומר לא הכיתי לאומה אחרת ושניתי בה ואתם לא כליתם ופשוטו של מקרא הוא מענין שנוי כלומר לא קבלתי שום השתנות כך אתם לא תקבלו שינוי בדרך כליון:

    כבר התבאר באחרון של קדושין שמצרי ואדומי שנתגיירו פסולים מלבא בקהל שני דורות והוכשרו בשלישי ופירשו שם שהולד הולך בהם אחר הפגום ר"ל שאם מצרי שני נשא מצרית ראשונה הולד שני והוא שאמר מנימן המצרי אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל ומ"מ בבריתא פירשו שלא הוצרך לכך שכבר עלה סנחריב ובלבל את האומות ואין שם מצרי ואדומי או עמוני ומואבי בעולם וכלם כשאר האומות שכל שנתגיירו מותרים לבא בקהל מיד:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף ט׳ עמוד א׳

    מסכת סוטה דף ט׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־424 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    פניה מוריקות הכי תני לקמן. אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות:

    הראתה לו באצבעותיה רמזה לו לבא אצלה:

    מאכל בהמה שעורים:

    במקידה של חרש פחותה ומגונה שבכוסות:

    שם בה פנים פנאי ליפרע ממנה ושמתי אני את פני (ויקרא כ׳:ה׳) ונתתי (את) פני (שם יז) כולן לשון פונה אני מכל עסקי ועוסקני בהן:

    תכסה שנאה במשאון (שנאמר במשאון) המכסה דבר השנוי למקום במשאון בחשך כמו שואה (איוב ל) שעושה מעשיו בחושך:

    כי כל סאון שבא ללמדנו שאף עבירות קטנות נפרעות הימנו:

    למה לי מאחת לאחת נפקא:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 9a · Sefaria

    תוספות

    מנימין גר המצרי וכו' מקשים מפרק תפלת השחר (ברכות דף כח.) דאמר בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש ואמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו ר"ג אסור אתה א"ל ר' יהושע מותר אתה א"ל ר"ג והלא כתיב לא יבא עמוני ומואבי אמר לו ר"י וכי עמון ומואב במקומם הן יושבין והלא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל העולם כולו א"כ אפילו מנימין היה מותר לבא בקהל ועוד מקשינן אההיא דתפלת השחר דאמר פ"ק דמגילה (דף יב:) זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו כחמרא אדורדיא שנאמר שאנן מואב מנעוריו וגו' מיהו הכא בשמעתין לא קשיא מידי כמו שפרש"י דמנימין היה טועה וסבור שלא נתבלבלו כדקתני סיפא בתוספתא דפ' בתרא דקדושין אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית הלכה כבר עלה סנחריב ובלבל את האומות לא מצרים במקומם ולא עמונים ומואבים במקומם אלא עמון נושא מצרית ומצרי נושא עמונית ואחד מן אלו מותר בכל משפחות האדמה ואחד מכל משפחות האדמה נושא את אלו והכא הכי פירושא עד כאן ל"פ אלא אם נתבלבלו אי לאו אבל כולי עלמא מודו דישנן בעולם אבל ההיא דמגילה תיקשה ופר"ת דסנחריב אע"פ שבלבל את כל העולם כולו ארץ מצרים לא בלבל כדכתיב (מלכים ב כד) בפרעה נכה ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת אלמא סנחריב לא בלבל והכי תנא בסדר עולם מיום שעלה מלך בבל על ארץ מצרים עוד לא זקפה ראש אבל עמון (ומואב) בלבל דכל הנהו לא אשכחן בהדיא שלא בלבלן כדכתיב (ישעיהו לו) מי בכל אלהי הארצות וגו' ובמצרים אשכחן בהדיא שלא בלבלן אלא שטפן כדאמרי' בסדר עולם כשהלך לתרהקה מלך כוש ועל אותה שעה אמר בתוספתא אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית וכו' וגמרא שלנו לא חש להזכיר לפי שלא היה כיבוש גמור אלא כשטיפת שבנא וסיעתו וגם מואב שטף כדאמרינן בסדר עולם שלש שנים ונקלה כבוד מואב (ישעיהו טז) שסנחריב שטפן אבל כיבוש ובלבול לא הוה ובמואב אשכחן בהדיא דלא בלבל כדכתיב שאנן מואב מנעוריו וכי אמר ירמיה להאי קרא הוה שאנן מכלל דלא בלבל ובמגילה גרסינן זיל גבי מואב דיתיב אדוכתיה ול"ג עמון דעמון לא יתבי אדוכתייהו [ובברכות (דף כח.) אמרינן] וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין ל"ג ומואב וחורבן נבוכדנצר לא חשיב בלבול דכי היה מחריב נבוכדנצר היה מניח דלת הארץ במקומם אבל סנחריב היה מעביר לארץ ומבלבלן והכי אמרינן בפ' בתרא (לקמן סוטה מו:) גבי לוז היא לוז שלא בלבלה סנחריב ולא החריבה נבוכדנצר ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור שם ובכ"מ תולה בלבול בסנחריב וחורבן בנבוכדנצר ולפום רהיטא גרס עמון בהדי מואב וליתא כדפרישית ותו לא מידי ע"כ פירושו וקשה לפירושו מן התוספתא דקתני לא מצרים במקומם הם יושבין ויש לנו לשבש כמו כן לפירושו הא דקתני לא מואבים במקומם ואי ל"ג מואבים בתוספתא ועמון במגילה לא קשיא מידי:

    לא הכיתי לאומה ושניתי ה"ה דאהא הוה מצי למיפרך הא דרבא והא דמנימין ותימה מאי הוה מצי לתרץ דלא הוי מצי לתרץ למלך של אומה מדקאמר ואתם בני יעקב דמשמע אכל בני יעקב קאמר ובאומה שלימה מיירי:

    Tosafot on Sotah 9a · Sefaria

    מאירי

    כבר ידעת מדברי רבותינו ע"ה ומקצת דברי הנבואות שהצדיק משתלם בעולם הזה מכל עבירות שבידו כדי שיהא שכרו שמור לו בהעדפה לעולם הבא וההפך לשכנגדו שאינו נפרע ממנו עד שתמלא סאתו ויענש עונש נצחי ואף בכלל האומה נאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם ופירשו במסכת ע"ז שפוקד להם מיד ואינו ממתין להם עד שתתמלא סאתם ושאר האומות הדבוקות בעבודות האלילים ממתין להם עד כלותם ר"ל שיהא זכרם חולף כמו שמצינו במדי ופרס ויון ומצרים וכמה מן האומות ודרך הערה אמרו חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים וכן אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם כלומר לא הכיתי לאומה אחרת ושניתי בה ואתם לא כליתם ופשוטו של מקרא הוא מענין שנוי כלומר לא קבלתי שום השתנות כך אתם לא תקבלו שינוי בדרך כליון:

    כבר התבאר באחרון של קדושין שמצרי ואדומי שנתגיירו פסולים מלבא בקהל שני דורות והוכשרו בשלישי ופירשו שם שהולד הולך בהם אחר הפגום ר"ל שאם מצרי שני נשא מצרית ראשונה הולד שני והוא שאמר מנימן המצרי אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל ומ"מ בבריתא פירשו שלא הוצרך לכך שכבר עלה סנחריב ובלבל את האומות ואין שם מצרי ואדומי או עמוני ומואבי בעולם וכלם כשאר האומות שכל שנתגיירו מותרים לבא בקהל מיד:

    Meiri on Sotah 9a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה ובמדרש יש שלעתיד משקה הקדוש ברוך הוא את האומות כוס התרעלה. וכשיגיע למצרים אומרת כבר שתיתי פעם בעולם הזה. אומר לה הקדוש ברוך הוא שתה שאין שתייה זו כאחרת אלא לא ת"ק עוד. אין הלשון מובן. ובשוחר טוב גרסינן ואומר לו מה שתית כמין הגורה אחת היתה שנאמר ויגר מזה אבל עכשיו אך שמריה ימצו ישתו וגו' שתית אותה ולא מצית. ועיין שם במפרש. והיינו דכתיב אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ (תהלים עה ט). תוספות חיצוניות.

    מנימין גר המצרי וכו' תימה והא אפילו הוא היה כשר לבוא בקהל דסנחריב וכו' כדאיתא במסכת ידים (פ"ד) שהרי התירו גר עמוני לבוא בקהל מהאי טעמא. וי"ל דלא נתבלבלו מצרים אלא חזרו למקומן כי סנחריב הביאם בשלשלאות עמו לפני ירושלם וכשראו הנס לחזקיהו קבלו עליהם גירות ועמד חזקיה ופטר כל אותן האכלוסין ושבו למקומן. עיין מה שכתב הר"ש ומשם באר"ה. צעיר אי"ן. ועוד יש לומר דאמרו בתוספתא דמסכת ידים כשהתירו את יהודה גר העמוני אמר לו רבן גמליאל אפילו מצרי כיוצא בו. אמר לו ר' יהושע למצרים נתן להם קצבה שנאמר מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שמה וישבו על אדמתם. אבל בעמון כתיב ואחרי כן אשיב את שבות בני עמת וכיון שלא נתן להם קצבה שמא לא חזרו כמו בגלות ישראל. ורש"י הביא התוס' כבעמוד. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן בתוספותיו וזה לשונו: יש לומר דההיא דמנימין דהכא היה אחר ארבעים שנה לגלות (וחזרו) שחזרו למקומן והכי נמי קאמר (הרי מנימין) בתוספתא ביום שהתירו גר עמוני :

    דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה פירש הקונטרס לעיל מניה כתיב חשב ה' להשחית חומת בת ציון ועלה כתיב טבעו בארץ. ומצורת ציון היא עיר דוד (הוי) :

    משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד ולית ליה להאי תנא כמאן דאמר ארון גלה לבבל ביומא דף כג אלא סבירא ליה כמאן דאמר יאשיהו גנזו. תוס' הרא"ש ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Sotah 9a · Sefaria

    בן יהוידע

    הִיא חָגְרָה לוֹ בְּצִילְצוּל קשא הוה ליה למנקט זה אחר אומרו פָּרְסָה לוֹ סוּדָרִין נָאִין עַל רֹאשָׁהּ? ונראה לי בס"ד דהצלצול הוא מלבוש מיוחד לזונות שהוא לבוש פריצות ואין בו צניעות שהוא דק מאד שהבשר נראה מתוכו וחוגרת בו בחצי גופה מן מתניה ועד רגליה ולכן לא תחגור בזה בפרהסייא בהיותה על פתח דאם כן מכירין בה בני אדם עוברים ושבים שהיא זונה גמורה אך על פתח ביתה תעמוד מקושטת בסודרין ובקשוט פנים וכחול עינים וקליעת שער כי דברים אלו אינם מיוחדים לזונות. ואחר שהזכיר דברים אלו שהיא עומדת בהם בפתח הבית אמר הראתה לו באצבעה כי כשיעבור הנואף על פתח הבית רומזת לו באצבע שיכנס לבית דאין האיש בביתו ואין זר בבית ואחר שיכנס לבית אז תחגור בצלצול לפניו כדי להבעיר בו אש התאוה ביותר ולכן זכר חלוקה דצלצול אחר האצבעות.

    הִיא הֶאֱכִילָתוֹ מַעֲדַנֵּי עוֹלָם יש להבין אכילת המעדנים ודאי תהיה קודם ביאה ואמאי נקיט חלוקות אלו אחר חלוקות של הביאה שאמר פָּשְׁטָה לוֹ אֶת יְרֵיכָהּ וְקִיבְּלַתּוֹ עַל כְּרֵיסָהּ? ויש לומר דודאי דהנואף מזנה עמה בגניבה ובסתר לא תוכל להאכילו ולהשקותו בעת שהוא מזנה עמה אך היא תאכילהו ותשקהו כשיבא לביתה בעת שבני אדם מצויין שאי אפשר לזנות עמה. והוא נכנס בדרך וזיית"א והיא תאכילהו ותשקהו למצוא חן בעיניו ולכן נקיט חלוקות אלו בפני עצמו לבסוף ולא ערבינהו בהדי הפרטים דנקיט בענין הביאה. אי נמי אכילה ושתיה עושה לו לפרקים כאשר תמצא עת ראוי לכך אך כל אותם מילי הם מצויים אתה תמיד.

    "חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" חִצַּי כָּלִין, וְהֵן, אֵינָן כָּלִין נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותנו ז"ל (ילקוט שמעוני נ"ך תרל״ה) על פסוק וִיהִי הֳ' מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה (תהלים ט, י) משל למלך שכעס על בנו ונשבע על אבן גדולה או על קורה אחת גדולה לזרקה עליו ואחר שנשבע אמר אם אזרוק עליו אבן זו או קורה זו כמו שהיא ימות ואם לא אזרוק כבר נשבעתי! מה עשה? שבר את האבן ואת הקורה לחלקים קטנים וזרקן בזה את זה נמצא קיים שבועתו ובנו נשאר בחיים, לכך נאמר 'מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה' שישבר עת הצרה לעתות הרבה כדי לשים ריוח בין עת לעת שיהיו יכולים לסבול. וכן כאן אמר חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם (דברים לב, כג) כי המכה והגזרה רעה הגדולה מכונית בשם חץ ואם יזרקנה עליהם בבת אחת לא יתקיימו בעולם על כן משבר החץ שהוא המכה הגדולה לחלקים קטנים ויביאם עליהם בזה את זה דנמצא הגזרה נתקיימה והם לא אבדו מן העולם וזהו שנאמר חִצַּי כָּלִין רוצה לומר אעשה מן החץ האחד הגדול חיצים הרבה ואז חיצי כלים שאפשר לזרקם כולם עליהם וְהֵן אֵינָן כָּלִין בזריקה זו.

    אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ, כב) "בִּמְלֹאות [שִׂפְקוֹ] סִפְּקוֹ יֵצֶר לוֹ". פירש רש"י ז"ל 'ספקו כל רצונו' וקשא היכא משמע שתתמלא סאת עונות שלו? ונראה לי בס"ד אחרי אות קו־ף באלפא ביתא יש אותיות 'רשת' וידוע כי סאת העונות מכונית בשם רשת במקראות תהלים ומשלי כי הם רשת של יצר הרע שצד בם את האדם ואותיות סִפְּקוֹ הם סוֹף ק', שאם תניח אות הוא־ו בין סמ־ך ופ־ה תהיה נקראת סוף ק' והכונה סאת העונות שהיא הרשת הרמוזה בסוף אות ק' כשתתמלא אז יצר לו. ואמר לשון יֵצֶר כי זו הצרה באה לו על ידי היצר הרע שהוא השטן אשר אחר שמחטיאו מקטרג ומביא עליו צרה.

    דָּוִד דִּכְתִיב "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ" (איכה ב, ט) פירוש שערים של ההיכל דקיימא לן לרבנן דאלו השערים דוד המלך ע"ה הזמינם. ואמרתי בס"ד טעם שהזמין הוא את שערי ההיכל כי ראה ברוח הקודש שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס בהם אחר פטירתו כשבא שלמה המלך ע"ה להכניס הארון שדבקו זה בזה ואמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה עד שאמר זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ (דברי הימים ב' ו, מב) נענה שנפתחו השערים וידעו הכל שהוא נקי מאותו עון (סנהדרין קז:) ולכן הוו חביבין עליו אותם השערים והזמינם הוא בעצמו. וכתב הרב עיון יעקב ז"ל אף על גב דמשה קדים נקיט לדוד ברישא משום דשל דוד מפורש בכתוב מה שאין כן של משה רבינו ע"ה גמרא עיין שם. ועוד נראה לי בס"ד הצלת מעשה ידיו של משה רבינו ע"ה היתה בידי אדם ולא היתה בדרך נס בידי שמים. ועוד דהיתה קודם החרבן מעת שנבנה מקדש ראשון דלא הוה עדיין שעת זעם אך הצלת מעשה ידיו של דוד המלך ע"ה אית בה רבותא טפי דהיתה בידי שמים בדרך נס וגם דהיתה בעידן רתחא בשעת החרבן ממש דהכל נחרב ונשרף והשערים ניצולו. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ בשל דוד המלך ע"ה איכא רבותא טפי דשלטו ידי אויב בכל דברים הנבחרים קדשי קדשים והיכל ומזבח והשערים שהם תשמיש לאלו ניצולו מה שאין כן משכן נגנז כולו, עד כאן דבריו נר"ו.

    מִשֶּׁנִּבְנָה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד, קְרָשָׁיו קְרָסָיו וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו וכו'. קשא למאי אצטריך לפרש פרטים אלו? וסגי למימר נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד כּוּלוּ! ונראה לי בס"ד דידוע במשכן נעשה תיקון לחמשה אותיות שם אֱלֹקִים שנפגמו בעגל דהיינו לאותיות 'אלה' שנפגמו בעשיית העגל ולאותיות 'מי' שנפגמו במה שהיו מנשקין אותו ואלו החמשה דברים ' קְ רָסִים קְ רָשִׁים בָּ רִיחִים עַ מּוּדִים אֲ דָנִים' הם כנגד חמשה אותיות שם אלקים שנפגמו בעגל ונתקנו בעשיית המשכן. ולכן תמצא ראשי תיבות חמשה דברים הנזכר הוא מספר רגע [273] כמנין שלשה שמות אלקים דקטנות עם שלשה כוללים שעולים חר"ן ועם ט"ו אותיותיהם הם מספר 'רגע' כמו שכתב הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל כי הפגם היה משולש מצד המעשה ומצד הכבוד ומצד המחשבה ובשלשה אלה הגבירו עליהם מדת הדין ונעשה בהם גערה! ורגע הוא גער דהגערה היא מן הדין בסוד וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ (איוב כו, יא) וכנזכר בספר מ"א, ועל ידי מעשה המשכן בחמשה דברים הנזכר שהם ראשי תיבות 'רעג' גבר החסד הנקרא מַעְיַן גַּנִּים (שיר השירים ד, טו) המשקה לחמשה גנים והיינו מַעְיַן גַּנִּים [273] עולה מספר 'רעג' וכמפורש כל זה בדרשותי על התורה בס"ד. איך שיהיה הנה בחמשה דברים אלו נרמז תיקון הפגם שנעשה בחמשה אותיות שם אלקים ובזה מובן הטעם שנגנז אוהל מועד ונשאר קיים לרמוז כי אותו התיקון שנעשה בו לחמשה אותיות שם אלקים נשאר קיים ולא חזר לקלקולו אחר שחטאו ישראל אחר כך בעבודה זרה ומאחר דהתיקון נרמז בחמשה דברים אלו לכך פירש אותם כאן נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד קְרָסָיו קְרָשָׁיו וכו' לרמוז טעם שנגנז הוא להורות על תיקון הנעשה בחמשה דברים אלו נשאר קיים לעולם גם אחר שחטאו אחר כך בעבודה זרה בעגלי ירבעם ושאר מלכי ישראל וגם במקצת מלכי יאודה.

    שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ אֵין נוֹתְנִין לוֹ, וּמַה שֶׁבְּיָדוֹ נוֹטְלִין הֵימֶנּוּ. נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה כיון שהוא היפך ועיקם ראיית עינו שנתן עיניו במה שאינו שלו דנמצא אינו רואה ראיה ישרה אלא הפוכה לאחור על כן עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל (תהלים יח, כז) שיתהפכו ויתעקמו אותיות עין להיות צירוף עני שישאר עני מכל אשר יש לו בידו שנוטלין אותו ממנו.

    Ben Yehoyada on Sotah 9a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף ט׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־424 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״פניה מוריקות. היא כחלה לו עיניה לפיכך…״

    2. קטע 229 מילים

      נפתחת ב״היא קיבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה.…״

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״היא עשתה בסתר (תהלים צא, א) ״יושב…״

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״דבר אחר: היא עשתה בסתר המקום פירסמה…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״ומאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצא חשבון״,…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״ומאחר דנפקא ליה מכי כל סאון סואן…״

    7. קטע 720 מילים

      נפתחת ב״לכדרב חיננא בר פפא. דא"ר חיננא בר…״

      חכמים: רב חיננא בר פפא.

    8. קטע 822 מילים

      נפתחת ב״איני? והאמר רבא: שלשה כוסות האמורות במצרים,…״

      חכמים: רבא.

    9. קטע 941 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא הנך אזדו והני אחריני נינהו…״

      חכמים: רבי יהודה.

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״אלא אי איתמר הכי איתמר: א"ר חיננא…״

    11. קטע 1150 מילים

      נפתחת ב״אמימר מתני להא דרב חיננא בר פפא…״

      חכמים: רב חיננא בר פפא.

    12. קטע 1220 מילים

      נפתחת ב״אמר רב המנונא: אין הקב"ה נפרע מן…״

      חכמים: רב המנונא.

    13. קטע 1330 מילים

      נפתחת ב״דרש ר' חיננא בר פפא, מאי דכתיב:…״

    14. קטע 1432 מילים

      נפתחת ב״דוד דכתיב: (איכה ב, ט) ״טבעו בארץ…״

      חכמים: רב חסדא.

    15. קטע 1533 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: סוטה נתנה עיניה במי שאינו…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • ר' עקיבא [ר"ע] · דור שני לתנאים

      דור שני לתנאים, ר' עקיבא בן יוסף בן גרים מבני בניו של סיסרא, עניו, מקבל מוסר, חכם גדול, חסיד, יודע שבעים לשון…

      מקור: מסכת סוטה דף ט׳ עמוד א׳ · קטע 9 — “…לי חבר מתלמידי ר' עקיבא. אמר מנימין גר המצרי:…

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף ט׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026