פניה מוריקות — הכי תני לקמן. אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות:
הראתה לו באצבעותיה — רמזה לו לבא אצלה:
מאכל בהמה — שעורים:
במקידה של חרש — פחותה ומגונה שבכוסות:
שם בה פנים — פנאי ליפרע ממנה ושמתי אני את פני (ויקרא כ׳:ה׳) ונתתי (את) פני (שם יז) כולן לשון פונה אני מכל עסקי ועוסקני בהן:
תכסה שנאה במשאון (שנאמר במשאון) המכסה דבר השנוי למקום במשאון בחשך כמו שואה (איוב ל) שעושה מעשיו בחושך:
כי כל סאון — שבא ללמדנו שאף עבירות קטנות נפרעות הימנו:
למה לי — מאחת לאחת נפקא:
לכמדה — שבמדה שמודד מודדין לו הפרעון מעין החטא:
שילוחה — איבודה מן העולם:
ג' כוסות — בחלומו של שר המשקים:
בימי פרעה נכה — לבא נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים:
עם חברותיה — לימות המשיח אלמא לא נטרדה במכה ראשונה:
וכי תימא הנך אזדו — הראשונים כלו כולן ואלו מאומות אחרות היו שנתישבו בארץ מצרים:
מצרי ראשון — הוא עצמו נתגייר:
אשיא לבני מצרית שניה — בת מצרית גיורת וגר מצרי שתהא היא שניה לגירות כדי שיהא בן בני שלישי וראוי לישא בת ישראל דכתיב (דברים כ״ג:ט׳) בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' שאם הייתי משיא לבני מצרית ראשונה היה בן בני שני מצד האם דאמר ביבמות (דף עח.) ובקידושין (דף סז.) [בנים אשר יולדו] להם הלך אחר פסולן אלמא עדיין מצרים הם דאילו שאר אומות מותרין לבא בקהל מיד מנימין לית ליה הא דאמר בברכות (דף כח.) שהעמונים והמצרים מותרין לבא בקהל שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות והכי נמי קתני בתר דהך מילתא בתוספתא דקדושין אמר לו ר"ע מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כו':
אהא — מן המקרא הזה:
חצי כלים — מכותי כלות:
במלאות ספקו — כל רצונו:
יצר לו — תבואנו צרה:
אלא נוה תהלה — על עסקי נוה בתים שבנו יהללוהו:
שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם — להיות נהנים מהם:
דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה — לעיל מיניה כתיב חשב ה' להשחית חומת בת ציון ועלה כתיב טבעו בארץ ומצודת ציון היא עיר דוד וביתו כדכתיב בספר שמואל (בה) וכשבאו צרים בימי צדקיהו טבעו השערים דלתות השערים שהיו של נחושת או של זהב כדי שלא ישאום אויבים ועצים לא נשאו אתם:
מה שבקשה לא ניתן לה — שאסורה לבועל:
ומה שבידה נטלו הימנה — אם שותה מים מתה ואם הודתה נאסרה לבעלה והפסידה כתובתה:
