קשיא ליה לרבי יונתן - אהך גזירה שוה אי בגז"ש ילפת לה איכא למיפרך מה למלואים שכן קרבן ציבור כדכתיב (ויקרא ט׳:כ״ב) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וכולן של ציבור כדכתיב קחו שעיר עזים וגו' וראש חדש הוה כדכתיב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו' (שמות מ׳:ב׳) והוא היה יום שמיני למלואים כדתניא בסדר עולם אותו היום נטל עשר עטרות:

ר' נתן אומר אינו צריך - משום דפרכא ליה גז"ש מייתי ליה בהקישא:

אף בניו בנשיאות כפים - ולא תיקשי תו שכן כ"ג דאין משיבין על ההיקש:

וכתיב כל הימים - ולא תיקשי לך תו ראש חדש ועבודת צבור:

ואיתקש ברכה לשירות - כלומר ואע"ג דבהאי קראי לאו ברכה כתיבא אלא שירות לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים איתקוש ברכה ושירות בקרא אחרינא כדאמרי' לעיל לשרתו ולברך בשמו:

בשם המיוחד - ככתבו:

בכל המקום ס"ד - וכי בכל מקום שם המיוחד נזכר הכתיב (שמות ג׳:ט״ו) זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא (פסחים דף נ.) ועוד וכי בכל מקום שכינה באה ושורה דכתיב אבא אליך והוא לא יחד מקום להזכרת השם:

מסורס הוא - מהופך בכל המקום אשר אבא אליך באהל מועד שבמדבר ובשילה ובבית עולמים:

או אינו אלא אפילו פנים כנגד עורף - שאין הציבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים:

לשנים קורא כהנים - כשיש שם שני כהנים לברך שליח צבור כשגמר ברכת הודאה קורא אותן כהנים והן הופכין פניהן שהיו הפוכין לצד התיבה להתפלל דהא אמרינן לקמן יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו':

אמור להם - מקרא דלהם נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותן לברך:

כהן קורא כהנים - אם שליח צבור כהן הוא קורא ומזהיר את חביריו העומדים לפניו להחזיר פניהם ולברך את ישראל ואם ישראל הוא אינו קורא כהנים:

סוטה 38 עמוד א

1ככתבו, ובמדינה בכינויו. במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול, שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. ר' יהודה אומר: אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר: ״(ויקרא ט״, כב) ״וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם״.

גמ׳ · גמרא

2תנו רבנן: (במדבר ו, כג) ״כה תברכו״ בלשון הקודש. אתה אומר בלשון הקודש, או אינו אלא בכל לשון? נאמר כאן ״כה תברכו״, ונאמר להלן (דברים כז, יב) ״אלה יעמדו לברך את העם״. מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.

3רבי יהודה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״כה״ עד שיאמרו בלשון הזה.

ברייתא

4תניא אידך: ״כה תברכו״ בעמידה. אתה אומר בעמידה, או אינו אלא אפי' בישיבה? נאמר כאן ״כה תברכו״, ונאמר להלן ״אלה יעמדו לברך״. מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה.

5ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (דברים י, ח) ״לשרתו ולברך בשמו״. מה משרת בעמידה, אף מברך בעמידה. ומשרת גופיה מנלן דכתיב: ״(דברים יח״, ה) לעמוד לשרת.

ברייתא

6תניא אידך: ״כה תברכו״ בנשיאות כפים. אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא שלא בנשיאות כפים? נאמר כאן ״כה תברכו״, ונאמר להלן (ויקרא ט, כב) ״וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם״. מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות כפים.

7קשיא ליה לר' יונתן: אי מה להלן כהן גדול וראש חודש ועבודת צבור, אף כאן כהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור?

8ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (דברים יח, ה) ״הוא ובניו כל הימים״, מקיש בניו לו: מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים. וכתיב: ״כל הימים״. ואיתקש ברכה לשירות.

9ותניא אידך: ״כה תברכו את בני ישראל״ בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי? ת"ל (במדבר ו, כז) ״ושמו את שמי״ שמי המיוחד לי.

10יכול אף בגבולין כן נאמר כאן ״ושמו את שמי״, ונאמר להלן (דברים יב, ה) ״לשום את שמו שם״. מה להלן בית הבחירה, אף כאן בבית הבחירה.

11רבי יאשיה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (שמות כ, כא) ״בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך״. בכל מקום ס"ד אלא מקרא זה מסורס הוא: בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי. והיכן אבוא אליך וברכתיך בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי בבית הבחירה.

ברייתא

12תניא אידך: ״כה תברכו את בני ישראל״, אין לי אלא בני ישראל. גרים, נשים, ועבדים משוחררים, מנין? ת"ל (במדבר ו, כג) ״אמור להם״, לכולהו.

ברייתא

13תניא אידך: ״כה תברכו״ פנים כנגד פנים. אתה אומר פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף? ת"ל ״אמור להם״, כאדם האומר לחבירו.

ברייתא

14תניא אידך: ״כה תברכו״ בקול רם. או אינו אלא בלחש? ת"ל ״אמור להם״ כאדם שאומר לחבירו.

15אמר אביי: נקטינן, לשנים קורא ״כהנים״, ולא' אינו קורא ״כהן״, שנא' ״אמור להם״ לשנים. ואמר רב חסדא: נקטינן, כהן קורא ״כהנים״, ואין ישראל קורא ״כהנים״, שנאמר: ״אמור להם״, אמירה׃

תוספות

ורבי יהודה אומר הרי הוא אומר כה - אבל לרבנן לא משמע להו עיכובא כה אלא ככה:

ונאמר להלן אלה יעמדו לברך - תימה אדרבה אימא ונאמר להלן ואכלת ושבעת וברכת מה להלן בכל לשון כדאמר לעיל (סוטה דף לג.) וי"ל דמסתברא ליה טפי למילף ברכת כהנים מברכת הר גריזים דשתיהן מפורש בתורה דהברכות עצמן נמי מפורשות שהיה היפך הקללות המפורשות ארור האיש לברכה אבל לשון ברכת המזון אינה מפורשת בתורה:

קשיא ליה לר' יונתן - אינו לשון הברייתא אלא לשון פי' הגמרא וה"ג לה בסיפרי ר' יונתן אומר אי מה להלן וכו':

וכתיב כל הימים - תימה אכתי עבודת יחיד מהיכא לן דאיתרבי דאיכא נשיאות כפים והא בכל הימים איכא נמי עבודת צבור כגון תמיד ונראה דודאי לדברי הכל אימעיט עבודת יחיד מנשיאות כפים ור' יונתן נמי אגב שיטפיה נקט ליה ולא הוה נשיאות כפים בכל יום אלא בעבודת תמיד כדתנן בפ"ה דסדר תמיד (דף לב:) דלאחר שנתנו איברים על גבי כבש ומלחום ירדו ובאו להן ללשכת הגזית אמר להן הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו קראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר וברכו את העם ג' ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים והוא הדין במוספין ובתמיד של בין הערבים:

ואיתקש ברכה לשירות - לעיל קאי דקאמר מקיש בניו לו אימא לענין שירות דוקא איתקוש להכי קאמר כיון דאיתקוש לשירות הוא הדין לברכה דהא איתקוש ברכה לשירות:

או אינו אלא בכינוי - רבינו הלל פי' בספרי בכינוי כגון אל אלהים צבאות ולא מסתבר דהיכי תיסק אדעתא לשבושי קרא למימר יברכך אלהים במקום שם בן ארבע אותיות אלא בכינוי יש לומר כקריאתו באל"ף דל"ת:

הרי הוא אומר בכל המקום אשר אבא אליך וברכתיך - הכי תני בספרי בכל מקום אשר אני נגלה שם תהא מזכיר את שמי והיינו דקמתמה הכא בכל מקום ס"ד וכי בכל מקום אשר אני מצוה שמי להזכיר דהיינו אפילו בגבולין תברכו דבכל מקום אשר אבא אליך משמע אני בעצמי שיהא שם גילוי שכינה אלא מקרא מסורס הוא בכל מקום אשר אבא אליך שאני נגלה שם שם אני מצוך להזכיר שמי המיוחד לי והיינו דוקא בבית הבחירה והיינו דקתני בספרי בכל מקום אשר אני נגלה שם תהא מזכיר את שמי ונראה דמזה הטעם נמנעו כהנים לברך בשם המיוחד משמת שמעון הצדיק כדאמרי' בפרק טרף בקלפי (יומא דף לט:) לפי שלא זכו שוב לגילוי שכינה ונראה לר"י כהן שבירך ברכת כהנים בישיבה לא עשה ולא כלום הואיל ואיתקוש ברכה לשירות וגבי שירות אמר בפ"ב דזבחים (דף כג:) דיושב מחלל עבודה הילכך אף כאן צריך לחזור ולברך מעומד:

או אינו אלא בלחש - תימה לר"י אמאי לא נפקא לן מיניה מג"ש דברכה ברכה מהר גריזים מה להלן בקול רם אף כאן בקול רם ומצינו למימר דלא איצטריך אלא לר"י דלא יליף ליה מגזירה שוה אלא מכה:

לשנים קורא כהנים - בירושלמי פרק אין עומדין אמר רב חסדא צריך שיהא החזן ישראל רב נחמן בר יצחק אומר אם היה כהן א' אומר כהן שנים אומר כהנים אמר רב חסדא אפי' כהן קורא כהנים שאין קורא כהנים אלא לאותו השבט:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

ברכת כהנים אינה נאמרת אלא בלשון הקדש כמו שביארנו וכן אין אומרין אותה אלא בעמידה כשאר העבודות שנאמר בהם לעמד ולשרת וכן דוקא בנשיאות כפים ר"ל בהגבהת ידיו כנגד כתפיו שנאמר וישא אהרן את ידיו על העם ויברכם ואם היו במקדש אינו מברך אלא בשם המפורש אבל בשאר מקומות דוקא בכנויו וכל העם בכלל ברכתו כהנים ולוים ישראל וגרים ועבדים משוחררים נשים וקטנים:

ברכת כהנים אינה אלא פנים כנגד פנים ר"ל שאע"פ שכשהם עולין לדוכן בשעה ששליח צבור אומר ברכת רצה עומדים פניהם למול ההיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם ומתפללים בינם לבין עצמם שתהא ברכתם מקובלת על הדרך שיתבאר מ"מ כשישלים שליח צבור ברכת הודאה מחזירים פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומברכין ואין מברכין בלחש אלא בקול רם:

כל כהנים שבבית הכנסת מצוה עליהם לברך וכן אם לא היה שם אלא אחד מצוה עליו לברך ומ"מ כל שאין שם אלא אחד אין שליח צבור קורהו אלא הוא מכין עצמו ומתחיל לברך בשעה הראויה ר"ל כשיסיים שליח צבור ברכת הודאה אבל אם היו שנים או יותר אע"פ שהכינו עצמם בשעה ששליח צבור אומר ברכת עבודה צריך שכשיסיים ברכת הודאה יהא שליח צבור קורא בקול רם כהנים ומיד הם מתחילים לברך ואין חלוק בזו בין שהיה שליח צבור כהן או ישראל שאין הלכה כדברי האומר כהן קורא כהנים ישראל אינו קורא כהנים וממה שנאמר אמור להם אמירה שלהם תהא אלא בין כהן בין ישראל קורא כהנים ומ"מ גדולי המחברים כתבו שראוי להשתדל להיות המקרא ישראל שנאמר אמור להם אלמא שהמקרא אותם אינו מהם והרי שליח צבור הוא הוא המקרא כמו שיתבאר:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף ל״ח עמוד א׳

מסכת סוטה דף ל״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־445 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–49)עמוד

היעד שנמצא: סוטה דף ל״ח ע״א

פתיחה בקורא