נחש הקדמוני — נתן עיניו בחוה ובא עליה והיינו דכתיב (בראשית ג׳:י״ג) הנחש השיאני לשון תשמיש ונשואין הוא:
נטלו הימנו — קומה זקופה:
יהא מלך — שלכך עשאו ערום מכל:
אני אמרתי יהלך בקומה זקופה — מקללתו אתה למד וכן כל אלה אתה למד מקללתן:
קין — נתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ששתי תאומות נולדו עמו והיינו דכתיב (בראשית ד׳:ב׳) את אחיו את הבל שני אתים שני ריבויים:
קרח — על הכהונה ונבלע:
בלעם — בממונו של בלק לקלל את ישראל ונהרג במדין שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל בעצתו:
דואג — אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה ונתקנא בדוד שראהו נבון דבר ואיש תואר ומראה פנים בהלכה כדכתיב (שמואל א ט״ז:י״ח) הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי וגו' ואמר באגדה דחלק (דף צג:) דכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע:
ואחיתופל — נתן עיניו במלוכה כדאמר בחלק (דף קא:) ראה אש יוצא מאמתו וכסבור שעתיד למלוך. ומה שבידו נטלו הימנו לא יחצו ימיהם:
גחזי — בממונו של נעמן ונצטרע:
ואדוניה — באבישג ונהרג:
ועוזיה — בכהונה והצרעת זרחה על מצחו (דברי הימים ב כ״ו:י״ט):
כי לייט כו' — וקללה היא תחלת הפורענות:
מיהו כי בדקי מיא כי אורחייהו בדקי — שבמעיים נכנסו תחילה ומקלקלות אותן ואח"כ נופלות לירך:
שלא להוציא לעז — שיאמרו לא עשו כסדר האלה ואין פורענות זו על ידן:
מתני' שמשון הלך אחר עיניו — כדיליף לקמן:
על עשר פלגשי אביו — כדכתיב בספר שמואל (ב טו) ויעזוב עשר נשים פלגשים לשמור הבית:
לונביות — חניתות:
לב אביו ולב ב"ד — דכתיב (שם) אלכה נא ואשלמה את נדרי וגו' וכתיב את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם ואמרינן בסוטה דירושלמי קרואים מדוד שעל ידי מצות דוד הלכו עמו אמר לו כתוב לי שילכו עמי אותן שנים שאבחר וכתב לו והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים וכולן ראשי סנהדראות הרי לב אביו ולב ב"ד ולב אנשי ישראל דכתיב בקרב איש להשתחוות וגו' וכתיב מי ישימני שופט בארץ וכתיב ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל:
ואין באחיו גדול ממנו — שהיה מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים:
מי לנו — לענין כבוד קבורה לקבר בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול מישראל ואין בישראל גדול ממנו הרי שבמדה שמדד לקבור את יוסף ע"י גדול בה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה:
גמ' בעיניו מרד — ע"י עיניו מרד בבוראו:
כי מה' הוא — שחשק באותה אשה כדי להתגרות בפלשתים:
והכתיב וירד שמשון תמנתה — וירא שם אשה מבנות פלשתים ותיטב בעיני שמשון ומעשה של זו שבתמנת קודם למעשה של זו שבעזה:
תחילת קלקולו מיהא בעזה הוה — דההיא דתמנת לאו קילקול הוא כולי האי שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות:
שדילדלה — עקרה כמו אבני הר שנדלדלו:
מנא ידעה — הלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן ומצאתו שקרן:
נכרין דברי אמת — מתקבלין ומיושבין ודבורים על אופניהם ראתה שערו גדול ולא היה שותה יין והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה שבדבר הזה היה כחו גדול אמת הן:
ותאלצהו — לשון דוחק ומצוקה:
בשעת גמר ביאה — תאות האדם מרובה:
דברים האסורים לנזיר — משרת ענבים כגון נזיר ששרה ענבים במים ויש בהם טעם יין דלא נפקא מכל אשר יעשה מגפן היין (במדבר ו׳:ד׳):
מכתש — מקום קביעות השן:
איוה לדבר טמא — לישא בת אל נכר:
בדבר טמא — לחי החמור שאלמלא הוא היה מת בצמא:
רוח ה' — רוח נבואה ששרתה על יעקב:
מקשקשת לפניו — ללוותו באשר הולך:
