דואג - אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה ונתקנא בדוד שראהו נבון דבר ואיש תואר ומראה פנים בהלכה כדכתיב (שמואל א ט״ז:י״ח) הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי וגו' ואמר באגדה דחלק (דף צג:) דכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע:

ואחיתופל - נתן עיניו במלוכה כדאמר בחלק (דף קא:) ראה אש יוצא מאמתו וכסבור שעתיד למלוך. ומה שבידו נטלו הימנו לא יחצו ימיהם:

גחזי - בממונו של נעמן ונצטרע:

ואדוניה - באבישג ונהרג:

ועוזיה - בכהונה והצרעת זרחה על מצחו (דברי הימים ב כ״ו:י״ט):

כי לייט כו' - וקללה היא תחלת הפורענות:

מיהו כי בדקי מיא כי אורחייהו בדקי - שבמעיים נכנסו תחילה ומקלקלות אותן ואח"כ נופלות לירך:

שלא להוציא לעז - שיאמרו לא עשו כסדר האלה ואין פורענות זו על ידן:

מתני' שמשון הלך אחר עיניו - כדיליף לקמן:

על עשר פלגשי אביו - כדכתיב בספר שמואל (ב טו) ויעזוב עשר נשים פלגשים לשמור הבית:

לונביות - חניתות:

לב אביו ולב ב"ד - דכתיב (שם) אלכה נא ואשלמה את נדרי וגו' וכתיב את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם ואמרינן בסוטה דירושלמי קרואים מדוד שעל ידי מצות דוד הלכו עמו אמר לו כתוב לי שילכו עמי אותן שנים שאבחר וכתב לו והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים וכולן ראשי סנהדראות הרי לב אביו ולב ב"ד ולב אנשי ישראל דכתיב בקרב איש להשתחוות וגו' וכתיב מי ישימני שופט בארץ וכתיב ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל:

ואין באחיו גדול ממנו - שהיה מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים:

מי לנו - לענין כבוד קבורה לקבר בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול מישראל ואין בישראל גדול ממנו הרי שבמדה שמדד לקבור את יוסף ע"י גדול בה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה:

גמ' בעיניו מרד - ע"י עיניו מרד בבוראו:

כי מה' הוא - שחשק באותה אשה כדי להתגרות בפלשתים:

והכתיב וירד שמשון תמנתה - וירא שם אשה מבנות פלשתים ותיטב בעיני שמשון ומעשה של זו שבתמנת קודם למעשה של זו שבעזה:

תחילת קלקולו מיהא בעזה הוה - דההיא דתמנת לאו קילקול הוא כולי האי שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות:

שדילדלה - עקרה כמו אבני הר שנדלדלו:

מנא ידעה - הלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן ומצאתו שקרן:

נכרין דברי אמת - מתקבלין ומיושבין ודבורים על אופניהם ראתה שערו גדול ולא היה שותה יין והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה שבדבר הזה היה כחו גדול אמת הן:

ותאלצהו - לשון דוחק ומצוקה:

בשעת גמר ביאה - תאות האדם מרובה:

דברים האסורים לנזיר - משרת ענבים כגון נזיר ששרה ענבים במים ויש בהם טעם יין דלא נפקא מכל אשר יעשה מגפן היין (במדבר ו׳:ד׳):

מכתש - מקום קביעות השן:

איוה לדבר טמא - לישא בת אל נכר:

בדבר טמא - לחי החמור שאלמלא הוא היה מת בצמא:

רוח ה' - רוח נבואה ששרתה על יעקב:

מקשקשת לפניו - ללוותו באשר הולך:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

סוטה ט עמוד ב

1וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו. אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו (בראשית ג, יד) ״ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה״.

2אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, עכשיו ״על גחונו ילך״. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו ״עפר יאכל״. הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו ״איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה״.

3וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם. מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם.

4בירך התחילה בעבירה וכו'. מנא ה"מ אילימא משום דכתיב: ״(במדבר״, ה כא) בתת ה' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה והכתיב ״(במדבר ה כז) וצבתה בטנה ונפלה ירכה״׃

5אמר אביי כי לייט לייט תחילה ירך והדר בטן לייט ומיא כי בדקי כי אורחייהו בדקי בטן ברישא והדר ירך בקללה נמי כתיב ״(במדבר ה״, כב) לצבות בטן ולנפיל ירך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים׃

מתני׳ · משנה

6שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ״(שופטים טז״, כא) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו׃

7אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו ולפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר ״(שמואל ב יח״, טו) ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב ולפי שגנב ג' גנבות לב אביו ולב ב"ד ולב ישראל, (שנאמר ״(שמואל ב טו״, ו) ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל) לפיכך נתקעו בו ג' שבטים שנאמר ״(שמואל ב יח״, יד) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום׃

8וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ״(שמות ב״, ד) ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר שנאמר ״(במדבר יב״, טו) והעם לא נסע עד האסף מרים׃

9יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ״(בראשית נ״, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו עמו גם רכב גם פרשים מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה׃

10משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ״(שמות יג״, יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום שנאמר ״(דברים לד״, ו) ויקבור אותו בגיא לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר ״(ישעיהו נח״, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך׃

גמ׳ · גמרא

11ת"ר שמשון בעיניו מרד שנאמר ״(שופטים יד״, ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ״(שופטים טז״, כא) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו׃

12איני והכתיב ״(שופטים יד״, ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל׃

ברייתא

13תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה תחילת קלקולו בעזה דכתיב ״(שופטים טז״, א) וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו' לפיכך לקה בעזה דכתיב ״(שופטים טז״, כא)) ויורידו אותו עזתה׃

14והכתיב ״(שופטים יד״, א) וירד שמשון תמנתה תחלת קלקולו מיהא בעזה היה׃

15(שופטים טז, ד) ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה תניא רבי אומר אילמלא (לא) נקרא שמה דלילה ראויה היתה שתקרא דלילה דילדלה את כחו דילדלה את לבו דילדלה את מעשיו׃

16דילדלה את כחו דכתיב ״(שופטים טז״, יט) ויסר כחו מעליו דילדלה את לבו דכתיב ״(שופטים טז״, יח) ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו דילדלה את מעשיו דאיסתלק שכינה מיניה דכתיב ״(שופטים טז״, כ) והוא לא ידע כי ה' סר מעליו׃

17ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו מנא ידעה א"ר חנין א"ר ניכרין דברי אמת אביי אמר ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר (שופטים טז, יז) נזיר אלהים אני אמרה השתא ודאי קושטא קאמר׃

18(שופטים טז, טז) ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו מאי ותאלצהו אמר רבי יצחק דבי רבי אמי בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו׃

19(שופטים יג, ד) ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא מאי כל טמא ותו עד השתא דברים טמאים קאכלה א"ר יצחק דבי רבי אמי דברים האסורים בנזיר׃

20(שופטים טו, יט) ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי א"ר יצחק דבי רבי אמי הוא איוה לדבר טמא לפיכך נתלו חייו בדבר טמא׃

21(שופטים יג, כה) ותחל רוח ה' וגו' א"ר חמא בר' חנינא: חלתה נבואתו של יעקב אבינו דכתיב ״(בראשית מט״, יז) יהי דן נחש עלי דרך׃

22לפעמו במחנה דן א"ר יצחק דבי רבי אמי מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג כתיב ״הכא לפעמו במחנה דן וכתיב התם (שמות כח״, לד) פעמון ורימון׃

23בין צרעה ובין אשתאול אמר ר' אסי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה׃

24(שופטים יג, ה) והוא יחל להושיע את ישראל אמר רבי חמא ברבי חנינא׃

תוספות

מרים המתינה למשה שעה אחת - לאו דוקא נקט שעה אלא שליש שעה או רביע דקתני בתוספתא מדה טובה מרובה ממדת פורענות על אחת חמש מאות אבל קשיא לרבי והא במרגלים נפרע מהם יום לשנה יום לשנה אם כן היתה מרובה מדת פורענות ממדה טובה של מרים ועוד בפ"ק דחגיגה (דף ה:) דדרש רבי יוחנן אותי יום יום ידרושון שכל העוסק בתורה אפילו יום אחד כאילו עוסק כל השנה כולה וכן במדת פורענות כתיב (במדבר י״ד:ל״ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום וגו' אלמא דכי הדדי נינהו:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו לפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר ויסובו עשרה נערים ולפי שגנב שלש גניבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנאמר ויקח שלשה שבטים בכפו וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעת ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים וגו' מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' מי לנו גדול ממנו שלא נתעסק בו אלא הקב"ה שנאמר ויקבור אותו בגיא ולא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך אמר הר"ם ר"ל בשמשון לקיחתו הנשים היפות וזה כלו מבואר בפסוקי המקרא וכן ירצה בו הקדמות לגמול לא בשוויו לפי שהגמול הבא יותר רב לפי שהיא המתינה שעה והמתינה לה שכינה ז' ימים כמו שיתבאר:

אמר המאירי שמשון הלך אחר עיניו וכדכתיב אותה קח לי כי היא ישרה בעיני ולפיכך נקרו פלשתים את עיניו ואע"פ שנאמר במקרא כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים פירשו בגמ' מ"מ כי אזל בתר ישרותיה אזל כלומר שבבחירתו חטא וכן פירשו בגמרא שתחלת קלקולו היה בעזה וכדכתיב וירד שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה לפיכך לקה בעזה דכתיב ויורידו אותו עזתה ואע"פ שקודם לכן נאמר וירד שמשון תמנתה וירא שם מבנות פלשתים זו מיהא לאשה לקחה ולא בא עליה בזנות:

אבשלום נתגאה בשערו שהיה משקל מאתים שקלים ולפיכך נתלה בשערו שנסתבך באלה בא על עשר פלגשי אביו בעצת אחיתופל ולפיכך ניתנו בו עשר כולביות של ברזל ר"ל חניתות ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין כשאמר לו אלכה נא ואשלם את נדרי וכו' ונאמר שם ואת אבשלום הלכו מאתים איש קרואים לחמם ונאמר בתלמוד המערב קרואים מדוד כלומר שעל ידי מצותו של דוד הלכו אתו והוא שבקש מאביו לחתום לו שילכו עמו שני אנשים מ"מ שיבחר והיה מראה חותמו לשנים והולכין אחריו וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים איש וכלן ראשי סנהדראות והרי כאן גנבת לב אביו ולב בית דין וכן גנב את לב ישראל כדכתיב והיה בקרב איש להשתחוות לו כו' וכתיב מי ישימני שופט בארץ וכתיב בהו ויגנוב את לב אנשי ישראל ולפיכך נתקעו בו שלשה שבטים:

וכן למדה טובה מצינו שהב"ה משלם מדה כנגד מדה כיצד מרים המתינה למשה שעה אחת דכתיב ותתצב אחותו וכו' ונתעכבו לה ישראל שבעה ימים שנאמר והעם לא נסעו עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו והוא היה גדול שבאחיו ר"ל נכבד שבכלם ולפיכך זכה שנתעסק גדול שבישראל בקבורתו ר"ל משה רבינו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וכו' משה היה גדול שבישראל ונתעסק בעצמות יוסף ולפיכך זכה ונתעסק בו גדול על כל גדולים והוא הש"י שנאמר ויקבור אותו וכו' ואף לכל הצדיקים כן כדכתיב וכבוד ה' יאספך:

זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף ט׳ עמוד ב׳

מסכת סוטה דף ט׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 24 קטעים ממוספרים, כ־750 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–49)עמוד

היעד שנמצא: סוטה דף ט׳ ע״ב

פתיחה בקורא