בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף ט׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    נחש הקדמונינתן עיניו בחוה ובא עליה והיינו דכתיב (בראשית ג׳:י״ג) הנחש השיאני לשון תשמיש ונשואין הוא:

    נטלו הימנוקומה זקופה:

    יהא מלךשלכך עשאו ערום מכל:

    אני אמרתי יהלך בקומה זקופהמקללתו אתה למד וכן כל אלה אתה למד מקללתן:

    קיןנתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ששתי תאומות נולדו עמו והיינו דכתיב (בראשית ד׳:ב׳) את אחיו את הבל שני אתים שני ריבויים:

    קרחעל הכהונה ונבלע:

    בלעםבממונו של בלק לקלל את ישראל ונהרג במדין שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל בעצתו:

    דואגאביר הרועים וגדול שבתלמידים היה ונתקנא בדוד שראהו נבון דבר ואיש תואר ומראה פנים בהלכה כדכתיב (שמואל א ט״ז:י״ח) הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי וגו' ואמר באגדה דחלק (דף צג:) דכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע:

    ואחיתופלנתן עיניו במלוכה כדאמר בחלק (דף קא:) ראה אש יוצא מאמתו וכסבור שעתיד למלוך. ומה שבידו נטלו הימנו לא יחצו ימיהם:

    גחזיבממונו של נעמן ונצטרע:

    ואדוניהבאבישג ונהרג:

    ועוזיהבכהונה והצרעת זרחה על מצחו (דברי הימים ב כ״ו:י״ט):

    כי לייט כו'וקללה היא תחלת הפורענות:

    מיהו כי בדקי מיא כי אורחייהו בדקישבמעיים נכנסו תחילה ומקלקלות אותן ואח"כ נופלות לירך:

    שלא להוציא לעזשיאמרו לא עשו כסדר האלה ואין פורענות זו על ידן:

    מתני' שמשון הלך אחר עיניוכדיליף לקמן:

    על עשר פלגשי אביוכדכתיב בספר שמואל (ב טו) ויעזוב עשר נשים פלגשים לשמור הבית:

    לונביותחניתות:

    לב אביו ולב ב"דדכתיב (שם) אלכה נא ואשלמה את נדרי וגו' וכתיב את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם ואמרינן בסוטה דירושלמי קרואים מדוד שעל ידי מצות דוד הלכו עמו אמר לו כתוב לי שילכו עמי אותן שנים שאבחר וכתב לו והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים וכולן ראשי סנהדראות הרי לב אביו ולב ב"ד ולב אנשי ישראל דכתיב בקרב איש להשתחוות וגו' וכתיב מי ישימני שופט בארץ וכתיב ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל:

    ואין באחיו גדול ממנושהיה מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים:

    מי לנולענין כבוד קבורה לקבר בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול מישראל ואין בישראל גדול ממנו הרי שבמדה שמדד לקבור את יוסף ע"י גדול בה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה:

    גמ' בעיניו מרדע"י עיניו מרד בבוראו:

    כי מה' הואשחשק באותה אשה כדי להתגרות בפלשתים:

    והכתיב וירד שמשון תמנתהוירא שם אשה מבנות פלשתים ותיטב בעיני שמשון ומעשה של זו שבתמנת קודם למעשה של זו שבעזה:

    תחילת קלקולו מיהא בעזה הוהדההיא דתמנת לאו קילקול הוא כולי האי שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות:

    שדילדלהעקרה כמו אבני הר שנדלדלו:

    מנא ידעההלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן ומצאתו שקרן:

    נכרין דברי אמתמתקבלין ומיושבין ודבורים על אופניהם ראתה שערו גדול ולא היה שותה יין והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה שבדבר הזה היה כחו גדול אמת הן:

    ותאלצהולשון דוחק ומצוקה:

    בשעת גמר ביאהתאות האדם מרובה:

    דברים האסורים לנזירמשרת ענבים כגון נזיר ששרה ענבים במים ויש בהם טעם יין דלא נפקא מכל אשר יעשה מגפן היין (במדבר ו׳:ד׳):

    מכתשמקום קביעות השן:

    איוה לדבר טמאלישא בת אל נכר:

    בדבר טמאלחי החמור שאלמלא הוא היה מת בצמא:

    רוח ה'רוח נבואה ששרתה על יעקב:

    מקשקשת לפניוללוותו באשר הולך:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    סוטה ט עמוד ב

    1וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו. אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו (בראשית ג, יד) ״ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה״.

    2אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, עכשיו ״על גחונו ילך״. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו ״עפר יאכל״. הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו ״איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה״.

    3וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם. מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם.

    4בירך התחילה בעבירה וכו'. מנא ה"מ אילימא משום דכתיב: ״(במדבר״, ה כא) בתת ה' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה והכתיב ״(במדבר ה כז) וצבתה בטנה ונפלה ירכה״׃

    5אמר אביי כי לייט לייט תחילה ירך והדר בטן לייט ומיא כי בדקי כי אורחייהו בדקי בטן ברישא והדר ירך בקללה נמי כתיב ״(במדבר ה״, כב) לצבות בטן ולנפיל ירך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים׃

    מתני׳ · משנה

    6שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ״(שופטים טז״, כא) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו׃

    7אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו ולפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר ״(שמואל ב יח״, טו) ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב ולפי שגנב ג' גנבות לב אביו ולב ב"ד ולב ישראל, (שנאמר ״(שמואל ב טו״, ו) ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל) לפיכך נתקעו בו ג' שבטים שנאמר ״(שמואל ב יח״, יד) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום׃

    8וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ״(שמות ב״, ד) ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר שנאמר ״(במדבר יב״, טו) והעם לא נסע עד האסף מרים׃

    9יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ״(בראשית נ״, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו עמו גם רכב גם פרשים מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה׃

    10משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ״(שמות יג״, יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום שנאמר ״(דברים לד״, ו) ויקבור אותו בגיא לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר ״(ישעיהו נח״, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך׃

    גמ׳ · גמרא

    11ת"ר שמשון בעיניו מרד שנאמר ״(שופטים יד״, ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ״(שופטים טז״, כא) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו׃

    12איני והכתיב ״(שופטים יד״, ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל׃

    ברייתא

    13תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה תחילת קלקולו בעזה דכתיב ״(שופטים טז״, א) וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו' לפיכך לקה בעזה דכתיב ״(שופטים טז״, כא)) ויורידו אותו עזתה׃

    14והכתיב ״(שופטים יד״, א) וירד שמשון תמנתה תחלת קלקולו מיהא בעזה היה׃

    15(שופטים טז, ד) ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה תניא רבי אומר אילמלא (לא) נקרא שמה דלילה ראויה היתה שתקרא דלילה דילדלה את כחו דילדלה את לבו דילדלה את מעשיו׃

    16דילדלה את כחו דכתיב ״(שופטים טז״, יט) ויסר כחו מעליו דילדלה את לבו דכתיב ״(שופטים טז״, יח) ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו דילדלה את מעשיו דאיסתלק שכינה מיניה דכתיב ״(שופטים טז״, כ) והוא לא ידע כי ה' סר מעליו׃

    17ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו מנא ידעה א"ר חנין א"ר ניכרין דברי אמת אביי אמר ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר (שופטים טז, יז) נזיר אלהים אני אמרה השתא ודאי קושטא קאמר׃

    18(שופטים טז, טז) ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו מאי ותאלצהו אמר רבי יצחק דבי רבי אמי בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו׃

    19(שופטים יג, ד) ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא מאי כל טמא ותו עד השתא דברים טמאים קאכלה א"ר יצחק דבי רבי אמי דברים האסורים בנזיר׃

    20(שופטים טו, יט) ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי א"ר יצחק דבי רבי אמי הוא איוה לדבר טמא לפיכך נתלו חייו בדבר טמא׃

    21(שופטים יג, כה) ותחל רוח ה' וגו' א"ר חמא בר' חנינא: חלתה נבואתו של יעקב אבינו דכתיב ״(בראשית מט״, יז) יהי דן נחש עלי דרך׃

    22לפעמו במחנה דן א"ר יצחק דבי רבי אמי מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג כתיב ״הכא לפעמו במחנה דן וכתיב התם (שמות כח״, לד) פעמון ורימון׃

    23בין צרעה ובין אשתאול אמר ר' אסי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה׃

    24(שופטים יג, ה) והוא יחל להושיע את ישראל אמר רבי חמא ברבי חנינא׃

    תוספות

    מרים המתינה למשה שעה אחתלאו דוקא נקט שעה אלא שליש שעה או רביע דקתני בתוספתא מדה טובה מרובה ממדת פורענות על אחת חמש מאות אבל קשיא לרבי והא במרגלים נפרע מהם יום לשנה יום לשנה אם כן היתה מרובה מדת פורענות ממדה טובה של מרים ועוד בפ"ק דחגיגה (דף ה:) דדרש רבי יוחנן אותי יום יום ידרושון שכל העוסק בתורה אפילו יום אחד כאילו עוסק כל השנה כולה וכן במדת פורענות כתיב (במדבר י״ד:ל״ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום וגו' אלמא דכי הדדי נינהו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו לפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר ויסובו עשרה נערים ולפי שגנב שלש גניבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנאמר ויקח שלשה שבטים בכפו וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעת ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים וגו' מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' מי לנו גדול ממנו שלא נתעסק בו אלא הקב"ה שנאמר ויקבור אותו בגיא ולא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך אמר הר"ם ר"ל בשמשון לקיחתו הנשים היפות וזה כלו מבואר בפסוקי המקרא וכן ירצה בו הקדמות לגמול לא בשוויו לפי שהגמול הבא יותר רב לפי שהיא המתינה שעה והמתינה לה שכינה ז' ימים כמו שיתבאר:

    אמר המאירי שמשון הלך אחר עיניו וכדכתיב אותה קח לי כי היא ישרה בעיני ולפיכך נקרו פלשתים את עיניו ואע"פ שנאמר במקרא כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים פירשו בגמ' מ"מ כי אזל בתר ישרותיה אזל כלומר שבבחירתו חטא וכן פירשו בגמרא שתחלת קלקולו היה בעזה וכדכתיב וירד שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה לפיכך לקה בעזה דכתיב ויורידו אותו עזתה ואע"פ שקודם לכן נאמר וירד שמשון תמנתה וירא שם מבנות פלשתים זו מיהא לאשה לקחה ולא בא עליה בזנות:

    אבשלום נתגאה בשערו שהיה משקל מאתים שקלים ולפיכך נתלה בשערו שנסתבך באלה בא על עשר פלגשי אביו בעצת אחיתופל ולפיכך ניתנו בו עשר כולביות של ברזל ר"ל חניתות ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין כשאמר לו אלכה נא ואשלם את נדרי וכו' ונאמר שם ואת אבשלום הלכו מאתים איש קרואים לחמם ונאמר בתלמוד המערב קרואים מדוד כלומר שעל ידי מצותו של דוד הלכו אתו והוא שבקש מאביו לחתום לו שילכו עמו שני אנשים מ"מ שיבחר והיה מראה חותמו לשנים והולכין אחריו וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים איש וכלן ראשי סנהדראות והרי כאן גנבת לב אביו ולב בית דין וכן גנב את לב ישראל כדכתיב והיה בקרב איש להשתחוות לו כו' וכתיב מי ישימני שופט בארץ וכתיב בהו ויגנוב את לב אנשי ישראל ולפיכך נתקעו בו שלשה שבטים:

    וכן למדה טובה מצינו שהב"ה משלם מדה כנגד מדה כיצד מרים המתינה למשה שעה אחת דכתיב ותתצב אחותו וכו' ונתעכבו לה ישראל שבעה ימים שנאמר והעם לא נסעו עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו והוא היה גדול שבאחיו ר"ל נכבד שבכלם ולפיכך זכה שנתעסק גדול שבישראל בקבורתו ר"ל משה רבינו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וכו' משה היה גדול שבישראל ונתעסק בעצמות יוסף ולפיכך זכה ונתעסק בו גדול על כל גדולים והוא הש"י שנאמר ויקבור אותו וכו' ואף לכל הצדיקים כן כדכתיב וכבוד ה' יאספך:

    זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף ט׳ עמוד ב׳

    מסכת סוטה דף ט׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־750 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    נחש הקדמוני נתן עיניו בחוה ובא עליה והיינו דכתיב (בראשית ג׳:י״ג) הנחש השיאני לשון תשמיש ונשואין הוא:

    נטלו הימנו קומה זקופה:

    יהא מלך שלכך עשאו ערום מכל:

    אני אמרתי יהלך בקומה זקופה מקללתו אתה למד וכן כל אלה אתה למד מקללתן:

    קין נתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ששתי תאומות נולדו עמו והיינו דכתיב (בראשית ד׳:ב׳) את אחיו את הבל שני אתים שני ריבויים:

    קרח על הכהונה ונבלע:

    בלעם בממונו של בלק לקלל את ישראל ונהרג במדין שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל בעצתו:

    דואג אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה ונתקנא בדוד שראהו נבון דבר ואיש תואר ומראה פנים בהלכה כדכתיב (שמואל א ט״ז:י״ח) הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי וגו' ואמר באגדה דחלק (דף צג:) דכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע:

    ועוד 28 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 9b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    מרים המתינה למשה שעה אחת לאו דוקא נקט שעה אלא שליש שעה או רביע דקתני בתוספתא מדה טובה מרובה ממדת פורענות על אחת חמש מאות אבל קשיא לרבי והא במרגלים נפרע מהם יום לשנה יום לשנה אם כן היתה מרובה מדת פורענות ממדה טובה של מרים ועוד בפ"ק דחגיגה (דף ה:) דדרש רבי יוחנן אותי יום יום ידרושון שכל העוסק בתורה אפילו יום אחד כאילו עוסק כל השנה כולה וכן במדת פורענות כתיב (במדבר י״ד:ל״ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום וגו' אלמא דכי הדדי נינהו:

    Tosafot on Sotah 9b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו לפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר ויסובו עשרה נערים ולפי שגנב שלש גניבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנאמר ויקח שלשה שבטים בכפו וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעת ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים וגו' מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' מי לנו גדול ממנו שלא נתעסק בו אלא הקב"ה שנאמר ויקבור אותו בגיא ולא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך אמר הר"ם ר"ל בשמשון לקיחתו הנשים היפות וזה כלו מבואר בפסוקי המקרא וכן ירצה בו הקדמות לגמול לא בשוויו לפי שהגמול הבא יותר רב לפי שהיא המתינה שעה והמתינה לה שכינה ז' ימים כמו שיתבאר:

    אמר המאירי שמשון הלך אחר עיניו וכדכתיב אותה קח לי כי היא ישרה בעיני ולפיכך נקרו פלשתים את עיניו ואע"פ שנאמר במקרא כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים פירשו בגמ' מ"מ כי אזל בתר ישרותיה אזל כלומר שבבחירתו חטא וכן פירשו בגמרא שתחלת קלקולו היה בעזה וכדכתיב וירד שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה לפיכך לקה בעזה דכתיב ויורידו אותו עזתה ואע"פ שקודם לכן נאמר וירד שמשון תמנתה וירא שם מבנות פלשתים זו מיהא לאשה לקחה ולא בא עליה בזנות:

    אבשלום נתגאה בשערו שהיה משקל מאתים שקלים ולפיכך נתלה בשערו שנסתבך באלה בא על עשר פלגשי אביו בעצת אחיתופל ולפיכך ניתנו בו עשר כולביות של ברזל ר"ל חניתות ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין כשאמר לו אלכה נא ואשלם את נדרי וכו' ונאמר שם ואת אבשלום הלכו מאתים איש קרואים לחמם ונאמר בתלמוד המערב קרואים מדוד כלומר שעל ידי מצותו של דוד הלכו אתו והוא שבקש מאביו לחתום לו שילכו עמו שני אנשים מ"מ שיבחר והיה מראה חותמו לשנים והולכין אחריו וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים איש וכלן ראשי סנהדראות והרי כאן גנבת לב אביו ולב בית דין וכן גנב את לב ישראל כדכתיב והיה בקרב איש להשתחוות לו כו' וכתיב מי ישימני שופט בארץ וכתיב בהו ויגנוב את לב אנשי ישראל ולפיכך נתקעו בו שלשה שבטים:

    וכן למדה טובה מצינו שהב"ה משלם מדה כנגד מדה כיצד מרים המתינה למשה שעה אחת דכתיב ותתצב אחותו וכו' ונתעכבו לה ישראל שבעה ימים שנאמר והעם לא נסעו עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו והוא היה גדול שבאחיו ר"ל נכבד שבכלם ולפיכך זכה שנתעסק גדול שבישראל בקבורתו ר"ל משה רבינו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וכו' משה היה גדול שבישראל ונתעסק בעצמות יוסף ולפיכך זכה ונתעסק בו גדול על כל גדולים והוא הש"י שנאמר ויקבור אותו וכו' ואף לכל הצדיקים כן כדכתיב וכבוד ה' יאספך:

    זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sotah 9b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    שיטה מקובצת

    מאי טעמא אילימא משום וכו' פירוש מאי טעמא אמרת דלוקה תחלה והוא כמו מנא לן. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן בספרים שלנו מנא הני מילי וכו'.

    תחלת קלקולו מיהא בעזה פירש רש"י דההוא דתמנת לאו קלקול כולי האי שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות וכן איתא בירושלמי. ואף על פי שגויה הות מכל מקום בצנעא בא עליה אבל ההיא דעזה לא הוה דרך נשואין אלא דרך זנות. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.

    Shita Mekubetzet on Sotah 9b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    בן יהוידע

    הוּא אָמַר אֶהֱרוֹג אֶת אָדָם וְאֶשָּׂא אֶת חַוָּה (בראשית ג, טו). קשא אם אדם ימות בעבור העון גם חוה תמות! ומתי ישאנה? ואפשר דחשב אדם ימות תכף בשביל ששמע מפי הקדוש ברוך הוא אבל חוה ששמעה הצווי מן האדם לא תמות תכף. ועוד נראה לי בס"ד כפי רוב דברי רבותנו ז"ל סבירא ליה לידת קין והבל היתה אחר החטא ועל כן חשב אם יאכלו לא ימותו אלא עד אשר יזדווג אדם עם אשתו כדי שלא יהיה ביטול המין של אדם וחשב אחר שיזדווג אדם עם חוה ותתעבר ממנו זכר ונקבה ימות אדם כי אין עוד צורך בו לקיום המין אך חוה לא תמות אלא עד שתלד אותם ותניק אותם והוא חשב שצריך להם חדשי העיבור כשאר בעלי חיים ולא ידע שתהיה לידתם בנס שעלו למטה שנים וירדו שבעה קין ותאומתו והבל ושתי תאומותיו ולכן כיון דחשב דחוה מוכרח שתשאר בחיים בחודשי עיבור וימי יניקה חשב שישאנה בימים הללו.

    וְגֵחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וַאֲדוֹנִיָּהוּ קשא כפי סדר הדורות הוה ליה למנקט גחזי בתר אבשלום ואדניהו? ונראה לי בס"ד דרצה למנקט את גחזי בהדי בלעם ודואג ואחתופל דכולם אין להם חלק לעולם הבא וכמו דנקיט להו תנא דמתניתין בסנהדרין פרק חלק (משנה סנהדרין י, ב) ארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא ואלו הן בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי.

    אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִּשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ נראה לי בס"ד שער אותיות עשר ואותיות ערש והכונה כיון שנתגאה בשער שלו סופו חטא עד שבא על עשר פלגשי אביו ואחר כך נהרג בעשר חניות של ברזל וגם העשר נהפך לערש על דרך מה שאמר הכתוב הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל (דברים ג, יא) וגם מספר שבט ברזל יואב [569] עולה שער [570]. ומה שאמרו לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים נראה לי בס"ד הטעם שתואר איש הוא מורה על חשיבות כמו 'איש ירושלים' (משנה אבות א, ה) והוא גנב לב דוד המלך ע"ה שהיה גדול המעלה שנקרא איש (נחמיה יב, כד) וגם לב בית דין שכל אחד מהם ראוי לתואר 'איש' וגם לב ישראל שכולם נקראו בשם איש דכתיב כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל (שופטים כ, יא) לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שכל שבט [311] מספרו איש [311].

    תָּנוּ רַבָּנָן שִׁמְשׁוֹן בְּעֵינָיו מָרַד הא דאמר מָרַד ולא אמר חָטָא לרמוז חטאו היה כמו מרד כי אמר 'הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי' (שופטים יד, ג) דקדק בלשון 'הִיא' לומר להם אפילו אם תביאו לי טובה ממנה מבנות ישראל לא אקח אלא זו! ולכן עניינו דומה למרד שאינו עושה בשביל תאות לבו. ובאמת שזה היה בהשגחה פרטית כדי לנקום מפלשתים ולכן אמר בְּעֵינָיו מָרַד ללמדינו שבחו מתוך גנותו כיון שעניינו היה כמו מרד דלא עביד בשביל תאוה מזה מובן כי נתגלגל לידו דבר זה בשביל ישראל וכמו שנאמר כִּי מֵהֳ' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים (שופטים יד, ד) שהיה זה לטובת ישראל לנקום מפלשתים. ועוד נראה לי נקט לשון מרד כי 'עין עין' [260] עולה ר"ס כמנין ימרוד [260].

    כִּי אֲזַל מִיהָא בָּתַר יַשְׁרוּתֵיהּ אֲזַל קשא איך שמשון שהיה גדול הדור והיה גלגול נדב בן אהרן הכהן ע"ה יכשל בכך לילך אחר ישרות עיניו לישא בת אל נכר? גם אומרו כִּי מֵהֳ' הִיא (שופטים יד, ד) איך יהיה רצון מאת ה' שיבעול בת אל נכר? ואם כדי להתגרות בפלשתים לטובת ישראל יהיה על ידי סיבה אחרת, ולמה נעשית הסיבה באופן זה שהוא מגונה מאד? ונראה לי בס"ד דמצינו בדברי המקובלים ז"ל שהביא הגאון חיד"א בחומת אנך בענין שלמה המלך ע"ה איך עלה על לבו לישא נשים נכריות? ואמרו דכונתו היתה כדי לברר ניצוצי קדושה אשר באומות ההם על ידי ביאתו עליהם אך לא כיון בזה על האמת כי בירור ניצוצי קדושה שנעשה בנפילת אפיים הוא שישלח נפשו למדור הקליפות לברר משם ניצוצי קדושה אך הוא הביא אותם נכריות לביתו ועשאם מלכות ועל ידי כך נתגברו ולא נעשה הבירור עיין שם. וכן הענין כאן שיש ניצוצי קדושה בקליפת פלשתים שאי אפשר לבררם מהם אלא על ידי ביאה שיבא עליהם בתשמיש המטה וגם שמשון ע"ה נתכוון לכך כדי לברר ניצוצי קדושה מקליפת פלשתים על ידי ביאתו שיבא על בנותיהם ונתחכם גם כן בדבר זה שהוא ילך אצלם כדוגמת נפילת אפיים ולא יביאם אצלו ועל זה נאמר 'כִּי מֵהֳ' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים' והתואנה הוא על ניצוצי קדושה להוציא מקליפת פלשתים. אך חסרון אחר היה בזה מצד שמשון כי לא היתה כל כוונתו לשמה כאשר היה אצל יעל עם סיסרא בביאתו עליה אלא היה מעורב עם כוונתו כונה של תאוה גשמית וזרה ומחמת שהיתה תאוה זרה משותפת עם כונתו הטובה לכך נענש בעיניו. בזה יובן הטעם דאמר לקמן שֶׁבֵּרְכוֹ בְּאַמָּתוֹ אַמָּתוֹ שיהיה זַרְעוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף, והיינו להורות כי מן השמים היה רצון בדבר זה בשביל הבירור. ובזה מובן דברי רבותנו ז"ל במדרש (בראשית רבה צח, יג) שאמר שמשון בעת שצמא למים רבונו של עולם אם אין ביני לבינם [לפלשתים הערלים] אלא המילה, כדאי הוא שלא אפול בידם! ויש להבין למה נקיט מילה, והלא כמה מצות יש בינו לבינם? ובזה ניחא שזכר אבר המילה אשר שם ברכו ה' שיהיה זרעו כנחל שוטף ואם לא היה רצון מן השמים שיקח בתם למה סייעו ברבוי הזרע שלו? ועל כן אין פתחון פה למקטרג עליו בשעת סכנה ההיא מצד שלקח בתם! ואמר מליצה זו שרמז בה על רבוי הזרע שלו שנקרא מים שנתברך בו להיות כנחל שוטף לעת עתה שהוא צמא למים כדי לסתום פה המקטרג.

    דִילְדְּלָה אֶת כֹּחוֹ, דִּילְדְּלָה אֶת לִבּוֹ, דִּילְדְּלָה אֶת מַעֲשָׂיו (שופטים טז, יח). פירש הרב עיון יעקב ז"ל לשון דלות ועוני. ונראה טעם בזה כיון שהלך אחר עין שלו בדרך הפכפך הפך הדין נהפכו לו אותיות עין לאותיות עני שנעשה עני ודל בשלשה אלה. ונקיט ג' דברים מַעֲשָׂיו כֹּחוֹ לִבּוֹ דראשי תיבות שלהם 'מלך' כי הוא היה שופט שהוא במקום מלך באותו זמן והיא דלדלה אותו בשלשה דברים הרמוזים בשם המעלה והשררה שלו וזה היה לו בשלשה דברים הנזכר מפני שהלך אחר מראה עיניו שיש בהם שלשה גוונים לבן וירוק ושחור. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש בשביל שזאת היתה אשה שלישית לכך דלדלה אותה בשלשה עד כאן דבריו נר"ו.

    בִּגְמַר בִּיאָה נִשְׁמְטָה מִתַּחְתָּיו נראה ודאי דלאו משום הנאתו נצטער אותו צדיק עד גדר ש'תִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת' אלא נצטער על השחתת זרע קודש לבטלה מחמת שנשמטת בגמר ביאה היה זורה הזרע בחוץ. ויליף לה מן וַתְּאַלֲצֵהוּ (שופטים טז, טז) כי האל־ף יתחלף בחי־ת וקרי בה 'וַתְּחֲלְצֵהוּ' מלשון וְחָלְצָה נַעֲלוֹ (דברים כה, ט) כן היא שלפה אותו מעליה מחמת שנשמטה מתחתיו ונשלף האבר מאותו מקום. ונראה לי בס"ד הטעם שהיתה סיבת מיתתו מחמת דבר זה שנשמטה מתחתיו ושלפתו דעל כן צר לו והוכרח לגלות לה הסוד ובזה שלטו בו פלשתים עד שבזה הענין מת, היינו מן השמים רצו להורות בזה דאין לשמשון דין בועל ארמית שקשורה בו ככלב וכמו שאמרו רבותנו ז"ל (סוטה ג:) על פסוק (בראשית לט, י) וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ בעולם הזה לִהְיוֹת עִמָּהּ בעולם הבא, כי זאת הארמית עשתה פיגול דמיוני בזה שתשמט מתחתיו ותתפרד ממנו והיתה מיתתו בסיבה זו להורות כי מיתתו היתה כפרה עליו שנתפרד מן הארמית ולא נשארו כל אותם הנכריות שבעל דבוקים בו ככלב אלא נשאר אותו צדיק נקי בעולם הבא ולא דבקתו הרעה מפני שבאמת הוא מתחלה ועד סופו היה לו כונה לשמה בזה וכאמור לעיל ונתכפר לו עון זה במיתתו ונטהר ונקה לגמרי.

    דְבָרִים הָאֲסוּרִים בְּנָזִיר (שופטים יג, ד) פירש רש"י משרת ענבים וכו' וקשא דברים כאלה לא שייך לקרותם דבר טמא אלא צריך לקרותם דבר אסור? ונראה לי בס"ד כיון דאסורים לנזיר באכילה אסורים גם במגע דאסור ליגע בם כדי שלא ישכח ויאכלם וכמו שאמרו (עבודה זרה נח:) לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב [תרגום: לך לך אומרים לנזיר, סביב לכרם אל תתקרב] כי דברים אלו מותרים לכל העולם וגם אצל הנזיר היו מותרים מקודם וחיישי רבנן לשכחה לכך אסור ליגע בהם וכיון דאסור ליגע בהם נדמו בזה לדבר טמא שאין האדם נוגע בו כדי שלא יטמא לכך קראם דבר טמא. ויש לרמוז 'טמא' ראשי תיבות טעם מיין אסור.

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Sotah 9b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף ט׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־750 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 140 מילים

      נפתחת ב״וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה…״

    2. קטע 236 מילים

      נפתחת ב״אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, עכשיו ״על…״

    3. קטע 327 מילים

      נפתחת ב״וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל…״

    4. קטע 428 מילים

      נפתחת ב״בירך התחילה בעבירה וכו'. מנא ה"מ אילימא…״

    5. קטע 544 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי כי לייט לייט תחילה ירך…״

      חכמים: אביי.

    6. קטע 619 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו…״

    7. קטע 766 מילים

      נפתחת ב״אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו ולפי…״

      חכמים: שמואל.

    8. קטע 832 מילים

      נפתחת ב״וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה…״

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו…״

    10. קטע 1052 מילים

      נפתחת ב״משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול…״

    11. קטע 1134 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ת"ר שמשון בעיניו מרד שנאמר (שופטים…״

    12. קטע 1218 מילים

      נפתחת ב״איני והכתיב (שופטים יד, ד) ואביו ואמו…״

    13. קטע 1334 מילים

      נפתחת ב״תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה לפיכך…״

      חכמים: רבי אומר.

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״והכתיב (שופטים יד, א) וירד שמשון תמנתה…״

    15. קטע 1533 מילים

      נפתחת ב״(שופטים טז, ד) ויהי אחרי כן ויאהב…״

      חכמים: רבי אומר.

    16. קטע 1642 מילים

      נפתחת ב״דילדלה את כחו דכתיב (שופטים טז, יט)…״

    17. קטע 1740 מילים

      נפתחת ב״ותרא דלילה כי הגיד לה את כל…״

      חכמים: אביי.

    18. קטע 1824 מילים

      נפתחת ב״(שופטים טז, טז) ויהי כי הציקה לו…״

      חכמים: רבי יצחק, רבי אמי.

    19. קטע 1931 מילים

      נפתחת ב״(שופטים יג, ד) ועתה השמרי נא ואל…״

      חכמים: רבי אמי.

    20. קטע 2023 מילים

      נפתחת ב״(שופטים טו, יט) ויבקע אלהים את המכתש…״

      חכמים: רבי אמי.

    21. קטע 2125 מילים

      נפתחת ב״(שופטים יג, כה) ותחל רוח ה' וגו'…״

    22. קטע 2226 מילים

      נפתחת ב״לפעמו במחנה דן א"ר יצחק דבי רבי…״

      חכמים: רבי אמי.

    23. קטע 2318 מילים

      נפתחת ב״בין צרעה ובין אשתאול אמר ר' אסי…״

    24. קטע 2413 מילים

      נפתחת ב״(שופטים יג, ה) והוא יחל להושיע את…״

      חכמים: רבי חמא ברבי חנינא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף ט׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026