מסכת סוטה דף י״ג עמוד ב׳

קיים זה מה שכתוב בזה אגדה זו מפורשת במכילתא בפרשת ויהי בשלח פרעה כתיב בזה אנכי וכתיב בזה התחת אלהים אנכי כתיב בזה לא יהיה לך וכתיב בזה האלהים אני ירא לא תשא חי פרעה זכור את יום השבת וטבוח טבח והכן ואין זה אלא יום השבת וכן הוא אומר והכינו את אשר יביאו וכן כל עשרת הדברות לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור וחי אחיך עמך:

ואי לא איעסק ביה משה וכו' כלומר היאך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו וכי לא חשו לשבועה ואם לא נתעסק בו משה לא היו הם מתעסקין:

הכתיב וכו' אלמא לאחר שנפטר משה בערבות מואב נתעסקו בהן ישראל והעבירום את הירדן:

ותו אי לא הוו מתעסקי ביה ישראל לאחר שנפטר משה בניו מי לא הוו מיעסקי ביה והיאך הניחו בניו את שאר העם להתעסק בו והכתיב בשכם ויהיו לבני יוסף לנחלה וגו' אלמא בנחלתם קברוהו דחביב היה עליהן:

אמרו בניו בעצמם הניחו לו שיתעסקו בו כל ישראל:

כבודו במרובים יותר מבמועטין וישראל אמרו בעצמם בעוד משה קיים הניחו שיתעסק בו משה לבדו כבודו בגדולים יותר מבקטנים:

משכם גנבוהו כדכתיב וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה ושם היו רועין ודותן אינה מקום והאי דכתיב (שם) ויאמר האיש נסעו מזה וגו' כך אמר לו אתה אומר את אחי אנכי מבקש סעו מן האחוה הזאת ואין מחזיקין עצמן כאחין לך כי שמעתי אומרים נלכה ונבקש דתות ודינין היאך להמיתו אם יבא אצלנו:

הכא כתיב ויקח משה ולא שאר העם:

סמליון אומר פי' ר"ח אית דאמרי מלאך ואית דאמרי שם חכם. ערוך:

בא גבריאל וסרסו בא גבריאל ופרעו בשעה שאמר פרעה ובלעדיך לא ירים וגו' אמרו אצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בשביל משכב זכור נמליכהו עלינו. בא גבריאל ופרעו.

שנסתמו ממנו שערי חכמה יש ספרים אחרים מסורת חכמה. סליק פרק המקנא פרק היה מביא

גמ' ברב בישר כעין זה לעיל דף י ע"ב:

גמ' אלמלא מקרא כתוב ר"ה דף יז ע"ב מגילה ד' כ"א ע"ב:

שם צדקת ה' עשה עיין מנחות דף ל ע"א תד"ה מכאן ואילך:

אָמְרוּ קִיֵּים זֶה, מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה נראה לי בס"ד כיוונו בזה עוד לפי דרכם כי יוסף הצדיק ע"ה קיים דבור השביעי שבעשרת הדברות הכתוב בלחות שהוא דבור לֹא תִּנְאָף (שמות כ, יב) וכמו שאמרו במדרש אמר הקדוש ברוך הוא ליוסף אתה קיימת דבור השביעי של לא תנאף חייך בנך יקריב ביום השביעי שחל בשבת אף על פי שהוא קרבן יחיד דכתיב בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם (במדבר ז, מח), וגם קיים דבור החמישי של כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ (שמות כ, יא) כשבאה דיוקנו של אביו לפניו נרתע ותשב באיתן קשתו, ועוד שהניח תכסיסי מלכותו ועלה לקבור את אביו. ונמצא קיים דבור ז' ודבור ה' מן הלוחות ולזה אמר קִיֵּים 'זֶה' מַה שֶּׁכָּתוּב בָּ'זֶה' דהיינו מה שכתוב בדבור ז' ובדבור ה' שהם אותיות 'זֶה'.

סִימָן בְּתוֹךְ סִימָן (דברים לד, ו) נקיט לשון זה לומר כי זה סימן מובהק שיש עמו סימן אחר דנמצא הם שתים אחד סימן הפשוט ואחד סימן המלוי כי אותיות סימן אם תמלאם [סמ־ך יו־ד מ־ם נ־ן = 160] תמצא בהם מספר סימן [160].

מִפְּנֵי מָה נִקְרָא יוֹסֵף עֲצָמוֹת בְּחַיָּיו? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מִיחָה בִּכְבוֹד אָבִיו! (בראשית מד, כד). עיין מהרש"א ז"ל. ועדיין הדבר אינו מובן כי הוא אמר על עצמו 'עצמות' בחייו שצוה וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי (שמות יג, יט) ודוחק לומר שאמר כן לבזות עצמו. ונראה לי בס"ד הענין לשבח כיון דלא מיחה בכבוד אביו אפשר שיבא אדם לחשוב מה שלא מיחה בשביל שלא היה נחשב בעיניו כבוד אביו חס ושלום! ובאמת זה אינו, דיקר בעיניו כבוד אביו עד מאד! ומה שלא מיחה כדי שלא ירגישו השבטים שהוא יוסף. ובפרט דהוה כמה דברים מוכיחין שהוא יוסף דאם היה מוחה בהם שלא יאמרו 'עַבְדְּךָ' (בראשית מד, לא) היו מכירין, לכן כדי שלא יהיה נחשד מה שלא מיחה בשביל דאין נחשב בעיניו כבוד לכך עשה לו יקר וכבוד גדול שקרא 'עצמות' על שם חלקו של אביו להראות דכבוד אביו הוא יקר אצלו שקרא עצמו על חלק אביו שהוא עצמות. והנה מלבד טעם הש"ס נראה לי בדרך פשוט שקרא 'עצמות' להורות שאין לו קנאה כדי שירקבו עצמותיו אלא ישארו עצמותיו קימים גם אחר כמה שנים ותקחו אותם עמכם. ועל דרך האמת נראה לי בס"ד טעם לזה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בגוף האדם עור כנגד עשיה ובשר כנגד יצירה וגידין כנגד בריאה ועצמות כנגד אצילות עד כאן דבריו. נמצא המובחר שבגוף הם העצמות שהם כנגד אצילות לכן קרא עצמו על שם המובחר שבגוף.

בָּא גַּבְרִיאֵל וּפָרְעוּ מֵעִיקָּרָא (בראשית לט, א) פירוש מקודם לא היה סריס גמור אלא היה עקר כמו הסריס שיכול לשמש קצת ונשען על ביתו ולא יעמוד ובפניו לא היה ניכר שינוי הן בזקן הן במראה הפנים וּבָא גַּבְרִיאֵל וּפָרְעוּ שעשאו סריס גמור שנגלה בפניו סימני סירוס ונמצא נקרא 'פוטפרע' אחר שנסתרס שהוסיף לו אות ע' שבזה נצטרפו אותיות רע ונעשו סימני סירוס בזקן ובפנים. ובזה פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב הי"ו יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים (תהלים ז, י) שנצרף בשמו אותיות רע שמורה על סריס בשביל שבזה תְכוֹנֵן צַדִּיק עד כאן דבריו הי"ו.

בְּ'רַב' בִּישֵּׂר, בְּ'רַב' בִּישְּׂרוּהוּ (דברים ג, כו) נראה לי הכונה אפילו בשעה שראוי לכעוס עליהם ולדבר אותם קשות דבר עמהם בלשון נקיה ובכבוד שלא אמר להם 'די לכם' אלא אמר 'רב לכם' ולכן גם הקדוש ברוך הוא כיבדו בכהאי גונא שלא אמר לו די לך אלא רב לך.

רַב לָךְ וּמַנּוּ יְהוֹשֻׁעַ (דברים ג, כו) קשא איך יצוייר שיהיה רב לו והוא באמת תלמידו? ונראה לי דהתלמיד נקרא רב לרבו בצד מה כמו שאמרו רבותנו ז"ל (תענית ז.) הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם. ועוד נראה לי בס"ד הא דאמר לו רב לך על יהושע כי ממלכות שמלך יהושע על ישראל ניכר יותר רבנותו של משה רבינו ע"ה כמו שאמרו בגמרא (בבא בתרא עה.) זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, ולכן אמר לו רַב לָךְ וּמַנּוּ יְהוֹשֻׁעַ דעל ידי מינוי יהושע יהיה רב לך. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש קראו רב בהפוך בר כי התלמיד נקרא בן לרבו כמו שאמרו רבותנו ז"ל (סנהדרין יט:) כאלו ילדו וכן אמר בישעיה הַיְלָדִים וכו' (ישעיהו ח, יח) ורוצה לומר אם הוא יהיה רב הנה באמת הוא בר שלך עד כאן דבריו נר"ו.

שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם', הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי (דברים לא, ב) מקשים הלשון כפול באומרו ומה תלמוד לומר 'הַיּוֹם'? ונראה לי דמקשי שתי קושיות חדא שאין תלמוד לומר 'הַיּוֹם' פירוש לא לימא תיבת היום כלל! ועוד אפילו אחר שרצה לומר היום למה אמרה באחרונה? והכי הוה ליה למימר: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַיּוֹם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה! ומשני נקיט 'הַיּוֹם' וגם נקיט לה באחרונה ללמד הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי ולהכי נקיט באחרונה כדי לסמוך אותה לסך מאה ועשרים שנה ואי נקיט לה ברישא הוה משמע היום אמר להם דברים אלו.

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם וּפְסָעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת נראה לי בס"ד מפיק לה מדכתיב מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ (דברים לד, א) דלא צריך למכתב זה וסגי לומר 'וַיַּעַל מֹשֶׁה הַר נְבוֹ' נמצא הוסיף לשון יתר שתים עשרה אותיות לרמוז על שתים עשרה מעלות אלו. ומה שאמר פָּסְעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת נראה לי בס"ד כי נשמתו עלתה תכף לכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה וידוע כל עולם יש בו אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] אם כן העולה לאצילות שבבריאה עולה שתים עשרה עולמות שהם אבי"ע דעשיה ואבי"ע דיצירה ואבי"ע דבריאה ולהורות על מעלתו זו עשה לו הקדוש ברוך הוא פועל דמיוני בעלותו ההר פסע שתים עשרה מעלות בפסיעה אחת.