יצא לחירות — דאי לאו דשחרריה לא הוה שביק ליה למנסב בת חורין:
כל כך יש בידך — משמיה דרבי ואני שונה וחכ"א אינה מקודשת:
שטר איסורין — הרי את מקודשת לי וקדשה בו:
דרבה בר רב שילא — לקמן:
השיאו אשה — דאי לאו דשחרריה לא הוה מיעבד איסורא על ידו:
ואיהו עביד איסורא — שנושא את שפחתו:
צאי בו והתקדשי בו — כלומר אי דאמר התקדשי בו גרידא ודאי שחררה מעיקרא אבל השתא דאמר לה צאי בו והתקדשי בו וזה יהיה לך שטר שחרור ושטר ארוסין גלי מילתיה דלא שחררה אלא בהאי:
ר"מ סבר יש בלשון — הרי את מקודשת לי לשון שחרור וה"ק הוי ראויה להתקדש לי בו והתקדשי בו:
שהניח תפילין בפני רבו — אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא:
אפוטרופוס — על נכסיו דאי לאו דשחרריה לא הוה חשיב ליה:
שהניח תפילין בפני רבו — אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא:
הרי זה לא יצא לחירות — גרסינן:
אמרו לפניו — לפני ר' יוחנן:
אי אתה מודה — דאל ישתעבדו אינו לשון שחרור ולא לשון הפקר אלא לא יטריחוה בעבודתה אבל וולדות היוצאין ממנה מעכשיו עבדים הם ואמאי כופין לשחררה ויפסידו ולדות מכאן ולהבא שלא צוה אביהם כן:
ה"ג כי אתא רב שמואל כו' — ולא גרסי' אלא ופליג אדרב דימי ואמר לא כך אמר רבי יוחנן אלא כך אמר:
ועושין לה קורת רוח — ואם אין רוחה נתקררה בלא שחרור ישחררוה:
אין לו תקנה — ואפי' בשטר:
לא מורית — שאין ירושה אלא בדבר שיש בו ממון:
והא כי אתא רב דימי כו' — וכיון דאמר אל ישתעבדו בה פקע ליה ממונא מינה וקאמר יורשין כותבין לה. גט שחרור:
טעותא היא — כדאמרן לעיל דהוא לא צוה לשחררה:
ופרכינן מאי טעותא — דרב דימי דלא אמר האב בלשון שחרור:
הא אמר — הרי את בת חורין לא הוו קפדי רבי אמי ורבי אסי עלה:
כרב שמואל בר יהודה סבירא לי — דאמר לא א"ר יוחנן כן ולא אמרו לו רבי אמי ורבי אסי כן וכיון דקאמר יעשה לה קורת רוח לא מנע כח היורשין ממנה אלא בהן תלה:
דיסקרתא — קריה:
דעבדי — עבדים של ישראל היו ומכרום לעובד כוכבים ותנן (לקמן גיטין דף מג:) המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות:
כלו מרוותא בתראי — כלו אדוניהם האחרונים עובדי כוכבים:
אתו — העבדים:
לקמיה דרבינא — להתירן בבנות ישראל:
אהדרו אבני מרוותייכו קמאי — חזרו על בני אדוניכם הראשונים ובקשו מהם לכתוב לכם גט חירות:
אין לו תקנה — דאיסורא לבניו לא מורית והא נמי כי זבניה פקע כספיה מיניה ואיסורא הוא דהוה ליה גביה ואיסורא לאו ירושה היא להורישה לבניו:
כרב דימי סבירא לי — דאמר אל ישתעבדו בה ופקע להו ממונא מינה וקאמר כותבים לה גט שחרור:
הא אמרה בלשון שחרור — כגון הרי את בת חורין:
ה"נ — דלא טעותא היא וכופין דירושה היא להורישה לבניו:
ומפסדי ליה מינאי — כדאמרינן במתני' כופין את רבו ועושה אותו בן חורין:
אקנייה לבנו קטן — שאין ראוי לכופו בבית דין:
מוקמינן אפוטרופוס — לינוקא לברור לו דמים יפין כמה שהוא נישום בשוק שהרי צריך העבד לכתוב שטר על חצי דמיו:
