בוני התלמוד

    מסכת גיטין דף ס״ט עמוד א׳

    פרק ז׳ - מי שאחזו

    Also cited as: Gittin 69a, Chapter 7 Mi SheAchazo

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לברוקתי - חולי שבעין שקורין טייל"א:

    דשב חומרי - מנומר בשבע גוונין מחמת זקנה:

    ונייבשיה בטולא - כלומר שלא מחמת שמש:

    תרתי מנתא כוחלא וחדא מנתא מיניה - שני חלקים כחול וחלק אחד ממנו:

    תלתא מכחלי - מכחול הוא כנף עוף או כף רחב דק של עץ שנוטל בו הכחול ונותן בעין:

    תלתא מכחלי - שלשה פעמים:

    לימלי - ישום בעינו:

    דאי לא - מיזדהר דלא לימלי טפי פקע עיניה:

    לשברירי דליליא - סנורים הבאות על האדם בלילה:

    שודרא ברקא - חבל של שיער בהמה ושל זנב סוס ופרה:

    וניסר חדא כרעא מיניה וחדא כרעא מכלבא - יקשור אחד מרגליו ורגל הכלב בשני ראשי החבל:

    ונטרפו ינוקא חספא אבתריה - יקשקשו תינוקות שברי חרסים אחריו:

    ויאמרו - לחש זה:

    אסא כלבא אכסא תרנגול - זקן כלב שוטה תרנגול:

    אומצי - חתיכות בשר:

    ונתבינהו ניהליה - בני הבתים להנך אומצי בצינורא דדשא:

    קלקלי - אשפות:

    ליפשוט - יתיר הקשר מרגלו:

    בבביתא דעיניה - בבבת עינו:

    סומקי - טחולים:

    אחספא דאומנא - כלי חרס מנוול שמקיזין לתוכו דם:

    ונימא ליה עוירא - לפתיחא הב לי ואיכול:

    פפי שילא כו' - לחש הוא:

    טעם דלי במי כסף - לחש הוא:

    אשלא דפוריא - חבל של מיטה:

    וקורטסא - נייר של מוכין:

    ומוריקא - קרוג:

    וסומקא דלולבא - דבר אדום הגדל בלולב:

    ונגדיל פתילתא - לשון גדילים יעשה פתילה מן הצמר:

    ולטמיש בחלא - ישרה בחומץ:

    וניגדביל - יגלגלנו באפר וידבק האפר בו:

    ונשדו עליה - דרך מרזב:

    סריך - נדבק הקש בדם:

    גילא - אישטריי"ס:

    כיון - דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה עולה למעלה ונפיק דרך הפה:

    אימר אתמוחי אתמח - כולה כבדא ולא נשתייר הימנה כלום ונפל לריאה דרך קנה הכבד שמחובר לקנה של ריאה:

    כוני - מלא אגרוף:

    פירמא דסילקא - קניבת תרדים מצינדור"א:

    פרידא - מין עשב וי"א מדיירישר"ש:

    וכנגדן - כשיעור כל אלו:

    כנתא פטירתא - אנטריי"ל של בהמה שהיתה פטר רחם לאמה:

    לככא - חולי השינים הפנימים:

    תומא יחידא - ראש שום שלא היה בו אלא צלע אחד:

    ונמרסיה - ישחקנו:

    אטופרא דאליונא - על צפורן של בוהן יד:

    ונזדהר לבשריה - שלא יגע אותו שום בבשרו:

    דקשי לחיורא - צרעת:

    לחינכי - אבעבועות הגדילים בגרון כמין גלנט ובלשון רומי אשטרנגיילו"ן:

    חומתי כי ממרו - עלי של חומם פילטרו טוב לרפואה זו כמין עשב שקורין ממרו בלשון ארמי:

    ועיקרא דחומתי - שורש החימום פילטרו:

    עדיף - לרפואה מממרו ממרו שבדמוני' לשון מורי:

    הני - חומתי וממרו:

    לאוקומי - החולי שלא ינפח יותר מדאי:

    לבשולי - האבעבועות שתקבץ לחה שלהן לתוכן שתהא יוצאה כשיבקעו אותו:

    פארי דריש נפיא - סובים גדולים שצפין למעלה בנפה כשמרקדין:

    וטלפחי בעפרייהו - עדשים עם עפר שנתלשו בהן:

    ושבלוליתא - תלתן פינוגר"י:

    וחומרתא דכשותא - פרח שבכשות הומלו"ן:

    כאמגוזא - כשיעור אגוז:

    לפתוחי - האבעבועות של אשטרנגיילו"ן שיבקעו ותצא הליחה:

    לינפח ליה - בגרונו:

    בגילא דחיטתא - שהוא חלול ויכניס זרע השחלים לתוכו בראשו אחד ויכניסנו בתוך פיו של חולה עד הבליעה וינפח חבירו בראש האחר ויצאו השחלים ויפלו ויחנו על החולי:

    לאסוקי - להעלות בשר לרפאות הביקוע:

    מטולא דבית הכסא - מתחת צל אבנים המסודרות לבית הכסא בשדות ומתוקנות כעין מושב:

    לברסם - חולי שקורין צוריי"ר והוא בא מן הראש דרך החוטם:

    כי פיסתקא דנשדור - כשיעור גלנט של ארז מסם נשדור שקורין אמוניקא:

    חלבניתא דובשניתא - חלבנה מתוקה שקורין גלמא:

    תרוודא - כף:

    נטלא - כלי מחזיק רביעית:

    חמרא נקידא - יין צלול יפה שאינו אדום:

    וכי בשיל נשדור בשיל כוליה - זה סימן יהיה לך לכשיבשל הנשדור בידוע ששאר סמנין מבושלין לפי שהוא קשה:

    גיטין 69 עמוד א

    1לברוקתי ליתי עקרבא דשב חומרי, ונייבשיה בטולא; ונישחוק תרתי מנתא כוחלא, וחדא מנתא מיניה; ולימלי תלתא מכחלי בהאי עינא ותלתא מכחלי בהאי עינא; טפי לא לימלי, דאי לא פקע עיניה.

    2לשברירי דליליא ניתי שודרא ברקא, וניסר חדא כרעא מיניה וחדא כרעא מכלבא; וניטרפו ינוקי חספא אבתריה, ולימרו ליה: ״אסא כלבא אכסא תרנגולא״; וליגבי שב אומצי משבעה בתי, וליתבינהו ניהליה בצינורא דדשא, וניכלינהו בקלקולי דמתא. בתר הכי, לפשוט שודרא ברקא, ונימרו הכי: ״שברירי דפלוני בר פלוניתא שבקינהו לפלוני בר פלוניתא, וליחרו לכלבא בבביתא דעיניה״.

    3לשברירי דיממא ליתי שבעה סומקי מגווא דחיותא, וניטוינהו אחספא דאומנא; וליתיב איהו מגואי ואיניש אחרינא מאבראי, ונימא ליה עוירא: ״הב לי דאיכול״, ונימא ליה האיך פתיחא: ״סב איכול״; ובתר דאכיל ליתבריה לחספא, דאי לא הדרי עילויה.

    4לדמא דאתי מנחירא ליתי גברא כהן דשמיה לוי, וליכתוב ליה לוי למפרע. ואי לא ליתי איניש מעלמא, וניכתוב ליה: ״אנא פפי שילא בר סומקי״ למפרע.

    5ואי לא ניכתוב ליה הכי: טעם דלי במי כסף, טעם דלי במי פגם. ואי לא ליתי עיקרא דאספסתא, ואשלא דפורייא עתיקא, וקורטסא, ומוריקי, וסומקא דלוליבא; ונקלינהו בהדי הדדי; וליתי גבבא דעמרא וניגדול תרתי פתילתא, ולטמיש בחלא, וניגדבל בקיטמא הדין, וניתיב בנחיריה.

    6ואי לא ליחזי אמת המים דאזלת ממזרח כלפי מערב; ונפסע וניקום חד כרעא להאי גיסא וחד כרעא להאי גיסא; ונישקול טינא בידיה דימינא מתותי כרעא דשמאליה, ובידיה דשמאלא מתותי כרעא דימיניה; וניגדול תרתי פתילתא דעמרא וניטמיש בטינא, וניתיב בנחיריה.

    7ואי לא ליתיב תותי מרזבא, ונייתו מיא ולישדו עליה, ולימרו: ״כי היכי דפסקי הני מיא, ליפסוק דמיה דפלניא בר פלניתא״.

    8לדמא דאתי מפומא בדקינן ליה בגילא דחיטתא, אי סריך מריאה קאתי ואית ליה תקנתא, ואי לא מכבדא קאתי ולית ליה תקנתא.

    9אמר ליה רב אמי לרב אשי, והאנן איפכא תנן: ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום, הריאה שניקבה או שחסרה! אמר ליה: כיון דמפומיה קאתי, אימר איתמוחי איתמח.

    10אמר מר: אי מריאה קאתי, אית ליה תקנתא. מאי תקנתיה? ליתי שבעה כוני מפירמא דסילקא, ושבעה כוני פירמא דכרתי, וחמשה כוני פרידא, ותלתא כוני דטלפחי, וכונא דכמונא, וכונא דחבלי וכנגדן כנתא פטירתא; וליבשיל וליכול, ולישתי אבתריה שיכרא חריפא דטבת.

    11לככא אמר רבה בר רב הונא: ליתי תומא יחידאה ונימרסיה במישחא ומילחא, ונתביה אטופראי דאליונא דההוא גיסא דכייב ליה, ונהדר ליה גדנפא דלישא. וניזדהר לבישריה, דקשי לחיורא.

    12לחינכי אמר רבי יוחנן: חומתי כי ממרו, ועיקרא דחומתי עדיף מממרו, ונינקוט בפומיה. הני לאוקומי; לבשולי לייתי פארי דריש נפייא, וטלפחי בעפרייהו, ושובלילתא, וחומרתא דכשותא, ונינקוט כאמגוזא בפומיה.

    13לאיפתוחי לינפח ליה חבריה תחלי חיורתא בגילא דחיטתא. לאסוקי ליתי עפרא מטולא דבית הכסא, וניגבול בדובשא וניכול, דמעלי ליה.

    14לברסם ליתי כי פיסתקא דנישדור, וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא, ומלי תרוודא דובשא חיורא, ומלי נטלא בת מחוזא חמרא נקידא; ונישלוקינהו בהדי הדדי; וכי בשיל נשדור בשיל ליה כוליה. ואי לא ליתי רביעתא דחלבא דעיזא חיוורתי׃

    תוספות

    לברוקתי - הכא משמע דיש לה רפואה וכן בפ' המוציא יין (שבת דף עח.) נמי קאמר שכן כוחלין לברוקתי וקשה דבבכורות (דף לח:) חשיב ליה גבי מומין הקבועין ואומר רבינו יצחק דכל מה שאינו עובר מאיליו או ע"י רפואה קלה חשיב מום קבוע אי נמי רפואה דהכא ודהמוציא היינו בתחילת החולי אבל בסוף החולי אין לו רפואה:

    לככא - שינים כדפי' בקונטרס כאן ולא כמו שפירש בעלמא (ע"ז דף כח:) דהיינו חניכיים מדאמרינן בערבי פסחים (דף קיג.) לא תעקר ככא וכן בחולין (דף נט:) נתור ככי ושיני דגברי וזה לא שייך לומר בחניכיים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רש"ש

    גמרא וליחדו לכלבא - כ"נ דצ"ל בד':

    שם ונינקוט כאמגוזא בפומיה - כצ"ל:

    רש"י ד"ה בגילא דחיטתא (בסופו) - על החולי. כצ"ל:

    תד"ה לברוקתי - וקשה דבבכורות כו'. ולעד"נ לחלק בין אדם לבהמה וע"ד שחילק ר"ת בחולין (מב ב) ביניהם לענין טרפות ע"ש:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת גיטין דף ס״ט עמוד א׳

    מסכת גיטין דף ס״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־440 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: גיטין דף ס״ט ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026