עדים החתומין על הגט — ומא"י בא דהא לא קאמר ממדינת הים:
ושמותיהן כשמות עובדי כוכבים — ולא ידעינן אי עובדי כוכבים נינהו או ישראל:
מהו — לאכשורי בעדי מסירה:
לא בא לידינו — גט ששמות עובדי כוכבים חתומין בו:
אלא — אחד שהיו חתומין בו לוקוס ולוס:
והכשרנו — בעדי מסירה:
ודוקא לוקוס ולוס — ששמות מובהקין הן ולא אתי למיסמך עלייהו:
אע"פ ששמותיהן כשמות עובדי כוכבי' כשרים — ואפי' בלא עדי מסירה וכל שכן בעדי מסירה דלא מחזקינן להו אלא בישראל לפי שרוב ישראל שבחו"ל כו' ואת אמרת לוקוס ולוס דוקא:
התם כדקתני טעמא — וכי א"ר יוחנן בא"י דאין רוב שמותיהן כשמות עובדי כוכבים הילכך מספקינן דילמא עובדי כוכבים נינהו ופסולין ואפילו בעדי מסירה כרבנן דמתני':
ואיכא דאמרי כי מתניתא בעא מיניה — גיטין הבאין ממדינת הים ושמותיהן כשמות עובדי כוכבים מהו:
ופשט ליה — ר' יוחנן ממתנית' דכשירין דבחזקת ישראל נינהו מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים:
מתני' רצה לחזור בשניהם — קודם שהגיע ליד האשה והעבד:
יחזור — ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכו דחוב הוא להן כדמפרש לקמיה:
וחכמים אומרים בגיטי נשים — יכול לחזור אבל לא בשחרור:
שזכין לו כו' — וזכה בהן השליח לצרכו:
שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי — הילכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזונות דבלאו הכי נמי אי בעי לא זיין ליה אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני:
והלא הוא פוסל את עבדו — בגט זה:
מן התרומה — אלמא חוב הוא לו:
אמרו לו מפני שהוא קניינו — האי דמיפסל בגיטא מן התרומה מפני שהוא קניינו דכהן עד עכשיו וכי משחרר ליה לאו קניינו הוא ובגמרא מפרש מאי קאמר:
גמ' ש"מ מדרבנן — דאמרי שהשליח יתפוס השטר לצורך העבד ואע"ג דבעל קמהדר ביה ואינו עוד שלוחו ותפיסה בעלמא הוא בע"כ:
התופס לב"ח — אדם מן השוק שתופס מטלטלי בנכסי ראובן לצורך שמעון שהוא בעל חוב קונה:
ואפי' במקום שחב לאחרים — לשון שאלה הוא ונשמע מיניה נמי דאפי' במקום שחב התופס הזה בתפיסתו זאת ללוי דהוה ליה נמי בעל חוב דראובן ותופס זה שקדם ותפס לצורך שמעון מפסיד את לוי ותימא נמי קנה דהא מתני' נמי שליח זה תופס לעבד וחב לבעלים:
ואם תאמר משנתינו — הא שמעינן ממתני' דקנה:
כאומר זכו דמי — ואין זה כשאר תופס אלא בעל עשאו שליח לזכות בו ואע"פ שהעבד לא ידע זכין לאדם שלא בפניו:
מי שליקט — ב"ה עשיר שליקט את הפיאה כו' והיינו מקום שחב לעניים:
