מסכת גיטין דף פ״ח עמוד ב׳

ש"מ מהרה דמרי עלמא כמנין ונושנתם דהא כתיב כי אבד תאבדון מהר:

מתני' מעושה בחזקה:

גמ' כדין כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו:

פסול להתירה לינשא:

ופוסל מן הכהונה משום ריח הגט:

מה נפשך דאמרת בעובדי כוכבים בדין פסול ופוסל:

אי עובדי כוכבים בני עשויי דדין תורה נינהו לכוף את ישראל בדין:

תולה עצמה בעובד כוכבים שוכרת עובד כוכבים אנס לכוף בעלה לגרשה ובאה עליו בעקיפין:

שמע מינה מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי וא"ת נהי דמשנכנסו לארץ עד שיצאו יש כל כך מ"מ מאז לא עבדו ע"ז ועוד הקשה ה"ר אלחנן ודלמא תאבדו מהר אחר ונושנתם קאמר ואור"י דמתחילה מיד היו עובדי עבודת כוכבים שפסלו של מיכה היה עמהם:

ובעובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך אין לפרש דאפי' בענין זה רוצה לומר דבעובדי כוכבים פסול משום לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים אע"פ דהעובדי כוכבים מעשין על פי ישראל דאין זה לפני עובדי כוכבים כיון דדייני ישראל מצוים לחובטו דאטו מומחין עצמן יחבטו אותו ולא יכלו לצוות להדיוט לחובטו אלא כמו שפר"ת והעובדי כוכבים חובטין אותו שאז כשר. בזה הענין וכן פירש רב יהודאי גאין בהלכות גדולות דבעובדי כוכבים כשר בזה הענין וכן איתא בירושלמי דמכילתין אמר רב ישראל שעושה כמעשה עובד כוכבים פסול (אפי') באומר איני זן ואיני מפרנס תני ר' חייא עובדי כוכבים שעושין כמעשה ישראל כשר אפי' באומר איני זן ואיני מפרנס ואהא דנקט אפי' [באומר] דלא מתכשר בעובדי כוכבים שלא ע"פ ישראל אע"ג דהוי כדין אמר ר' אסי מתני' אמרה כן ובעובדי כוכבי' חובטין אותו ואומרי' לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך:

אלא דרב משרשי' בדותא היא בח"ה (ב"ב מח. ד"ה דבר) מפורש אמאי מייתי לה הש"ס התם כיון דבדותא היא:

לפניהם ולא לפני הדיוטות פי' בקונטרס דקאי אשבעים זקנים דעלו עם משה אע"פ שכתובין בסוף פ' דואלה המשפטים ור"י אומר דאהאלהים טובא דכתיבי בפרשה קאי וכן משמע בהחובל (ב"ק פד:) דמאלהים נפקא לן מומחין דאמר מ"ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דאלהים בעינן וליכא ואיצטריך קרא דלפניהם דלענין עישוי בעינן מומחין:

ולא לפני הדיוטות תימה דמשמע דאיירי קרא בכשרים לדון ואילו בפ"ק דקדושין (דף לה.) ובב"ק (ד' טו.) דרשינן מינה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה ואשה פסולה לדון דתנן בפ' בא סימן (נדה מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ואשה פסולה להעיד כדמוכח בהחובל (ב"ק פח.) ובפרק שבועת העדות (שבועות דף ל.) וי"ל דכלל דפרק בא סימן באיש איירי כלומר כל איש הכשר לדון כשר להעיד ומדבורה דכתיב בה (שופטים ד) והיא שופטה את ישראל אין ראיה דאשה כשרה לדון דשמא לא היתה דנה אלא היתה מלמדת להם הדינים א"נ שמא קיבלו אותה עליהם משום שכינה מיהו בירושלמי דיומא (פ"ו) יש מעתה דאין אשה מעידה אינה דנה ואומר ר"י דקרא משמע ליה דאיירי בכל ענין בין בדיינין בין בנדונין:

אי הכי גזלות וחבלות נמי וא"ת והא מצינו בכמה מקומות שהיו דנין גזלות וחבלות ההוא רעיא בפ"ק דבבא מציעא (דף ה.) וההוא גברא דגזל פדנא דתורי דחברי' (ב"ק דף צו:) ובכמה מקומות וי"ל דהיו דוחקין אותו ע"י דקבעיה ליה זימנא לא"י ועוד אור"י דגזלות ע"י חבלות קאמר דאין דנין בבבל שחבל בחברו וגזל לו:

במילתא דשכיחא כו' כמו בהודאות והלואות ומה שאנו מקבלים גרים אע"ג דגר צריך ג' מומחין כדאמרי' בהחולץ (יבמות מו:) משפט כתוב ביה אור"י דעבדינן שליחותייהו דחשיב כשכיחא ובהחולץ (גז"ש) נמי משמע שהיו מקבלים גרים בבבל וא"ת היכי עבדינן שליחותייהו והא עכשיו אין מומחין בא"י ומי יתן לנו רשות וי"ל דשליחות דקמאי עבדינן:

והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין כו' וא"ת ולוקמה בתר אירוסין דחיישינן לרב אשי וי"ל דמשמע ליה מתני' אף בתר נישואין ועוד דפסקי' לקמן (גיטין דף פט:) דאף קלא דבתר אירוסין לא חיישינן:

מתני' גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול ובנכרים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. פירוש ובנכרים פעמים שהוא כשר אם אומר לו עשה מה שחכמי ישראל אומרים לך דעכשיו אין הנכרי אלא כמקל ורצועה לבית דין של ישראל ושלוחו של בית דין ואין מדקדקין בשליח שהוא חובט אם ישראל אם לאו וכן פירש בהלכות גדולות, ותדע לך דאטו לאביי שלא היה סבור דשליחותייהו קא עבדינן וכי היה סבור שבארץ ישראל המומחה בעצמו היה מכה וחובט אלא מומחה מצוה והדיוט חובט על פיו ולא קרינא ביה לפניהם ולא לפני הדיוטות והכא נמי לא שנא, ורבנו תם ז"ל לא פירש כן אבל בתשובת שאלה חזר בו והכשיר, ובירושלמי גרסינן תני רבי חייא ונכרים שעשו כמעשה ישראל כשר ואפילו אמר איני זן ומפרנס, אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן ובנכרים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומר לך לא מה שאנו אומרים לך.

גמרא והא דדרשינן הכא: לפניהם ולא לפני הדיוטות. קשיא לן דבפרק קמא דסנהדרין (ב, ב) משמע דמשום דסבירא לן עירוב פרשיות כתיב כאן בעינן מומחין הא לאו הכי אפילו הדיוטות כשרין והכא ממעטין הדיוטות מלפניהם, ועוד קשה למאי איצטריך לפניהם למעוטי הדיוטות דהא אלקים כתיב בפרשה דמשמע מומחין ותרי מיעוטי להדיוטות למה לן. ויש לומר דאי לא אלהים ועירוב פרשיות מלפניהם לא ממעטינן הדיוטות [בנדפס: דהיכי משמע מיעוט הדיוטות מלפניהם, אבל השתא דכתיב אלהים ממעטין שפיר הדיוטות מלפניהם כלומר לפני אלי"ם ולא לפני הדיוטות, ומאלי"ם נמי בלא לפניהם לא ממעטין הדיוטות] אלא במאי דכתיב בפרשה אבל גיטין אפילו בהדיוטות נמי, השתא דכתיב לפניהם דמשתעי במשפטים כלומר שכולל כל המשפטים ואפילו גיטין שמע מינה דבכולהו בעינן מומחין, וזהו שלא כפירושו של רש"י ז"ל שפירש דלפניהם קאי אשבעים זקנים שעלו עמו שכתובים בסוף ואלה המפשטים כדכתיב ואל משה אמר עלה וגו' ושבעים מזקני ישראל ואין מוקדם ומאוחר בתורה שאותו מעשה קודם מתן תורה היה ואותן שבעים זקנים מומחין היו ולפי פירוש זה הדרא קושיין לדוכתה האלי"ם למאי איצטריך ועירוב פרשיות למאי איצטריך, והראשון עיקר וכן פירשו בתוספות.

כי עבדינן שליחותיהו במילתא דשכיחא ועיקר טעמא דעבדינן שליחותייהו משום שלא תנעול דלת בפני לווין כדאיתא בריש פרק קמא דסנהדרין (ג, אד) וגיטין נמי דומיא דהודאות והלואות נינהו דאי לא לא מינסבן לגברא והוו להון בנות ישראל עגונות.

במילתא דלא שכיח לא עבדינן שליחותייהו ואם תאמר היאך מקבלים גרים בזמן הזה דהא בעי שלשה וכדאיתא ביבמות פרק החולץ (יבמות מו, ב) דמשפט כתיב ביה, והא נמי מילתא דלא שכיחא היא וכדאמרינן לעיל גרות לא שכיחא, יש לומר דהא נמי תקנה היא כתקנת הודאות והלואות, ומצינו האמוראים בפרק החולץ שהיו מקבלים גרים ואף אנו שלוחי הראשונים אנו.

מגורשת ואסרינן לה אגברא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. איכדא דקשיא להו ודילמא הכי קאמר שאם היתה בחזקת אלמנה מותרת לכהן ויצא עליה קול שהיא גרושה ואוסרים אותה לינשא, ולאו מילתא היא דאם כן היינו רישא אלא הא קא משמע לן דאפילו על בעלה אוסרין אותה וקשיא לרב אשי, ותירץ אביי דהכי קאמר מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ומותרת לעלמא וקא משמע לן דסמכינן אקלא אפילו להתירה הואיל ולא נאסרה אלא משום קול דטוט אסור וטוט שרי ואפילו יצא קול שני של גירושין מכאן ועד עשרה ימים וכן כתב הרמב"ם ז"ל, והראב"ד ז"ל כתב דלא אמרו אלא בשיצאו שני הקולות יחד שיצא הקול ושוברו עמו, והרמב"ן נ"ר הסכים לדעתו של הרמב"ם ז"ל, ולא הבנתי טעמם דהא משמע דרבה בר רב הונא הוא דקאמר הכי ודחאה רבי יוחנן וכדאמרינן בסמוך לאפוקי מדרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים קא משמע לן ולא אמרו הוא דהויא אמתלא הא אמרו לא הויא אמתלא ופירש רש"י ז"ל לא גמרו את הדבר להוציא קול מקויים אלא הוציא שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהויא אמתלא, אבל אם גמרו את הדבר ואמרו מקודשת היא ומאחר שיצא הקול הוסיפו אמתלא אינה כלום, ועוד דאמרינן תו (פט, א) גבי ההיא דנפיק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב אתא רב חמא לאביה אמר ליה אימא לי היכי הוה עובדא אמר ליה על תנאי קדיש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזל אמר ליה כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא, ואפשר לומר דהיינו דוקא באמתלא כגון באומר נתקדשה אלא שעל תנאי היה בכי הא הוא דבעינן שיצא שוברו עמו אבל ביצא עליה קול שנתגרשה דעכשיו אין קול זה מבטל הקול הראשון ואיתיה להאי ואיתיה להאי דלבתר שנתקדשה קדושין גמורין אומר שנתגרשה גירושין גמורין בכי האי אפילו מכאן ועד עשרה ימים. הא דקתני במתניתין ובלבד שלא תהא שם אמתלא, לאוקימתיה דרב אשי איכא למימר דלא קאי ארישא דקא תני מקודשת ומגורשת [בנדפס: הרי זו מגורשת דאם יצא שמה בעיר מקודשת ומגורשת] דאפילו על תנאי ודאי מבטלינן ליה לקלא דקול ושוברו הוא [בנדפס: ומי] ומימר אמרינן נתקיים התנאי והרי היא מגורשת וכדאמרינן לקמן (גיטין פט, ב) עייני בהו רבנן בקידושי ולא הוה בהו שוה פרוטה, מימר אמרי עייני רבנן בקידושי וקדושי קטן הוו אלמא לא חשו חכמים לקלא אלא לקול שאין שובר כלל עמו ומשום לעז משפחות אבל כל היכא דאיכא למימר דלא טעו ביה אינשי ותלו דבדינא שרו לה רבנן אין חוששין לאותו כלל, אלא מתניתין הכי קתני מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ואימתי חשו לקול במקום שאין שם אמתלא אבל במקום שיש שם אמתלא כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה על תנאי ואחר כך מת בעלה או בקדושין אין חוששין לאותו קול, אבל הראב"ד ז"ל פירש ארישא קאי שאם אמרו מקודשת חוששין לה ואפילו יצא קול עמו שנתגרשה על תנאי אין כאן שובר כיון שאמרו שהיא גרושה על תנאי, ולדבריו הוא דתלו [בנדפס: דתנו] לקמן בקטן ובפחות משוה פרוטה היינו כשנמצא הדבר כן אין חוששין לקול וסומכין על אמתת הענין אבל מן הסתם אין מבטלין את הקול אלא בקול שאין שם אמתלא.

המשנה השמינית והכונה בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול ובגוים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומרין לך אמר הר"ם פי' מעושה נעשה באונס ובהכרח והוא שיכריחו האיש על הגירושין ואם היה ב"ד של גוים מכריחים הוא גט פסול על כל פנים ואם היה ההכרח שלהם כפי מה שחייבהו דין ישראל כמו שתהיה האשה מבקשת הגט או תחייב לגרשה בדין התורה הנה זה הגט אע"פ שהוא פסול הוא פוסל מן הכהנה וכן אם הכריחו ב"ד של ישראל שלא כדין הנה יהיה הגט פסול ופוסל מן הכהנה ואם הכריחוהו גוים עד שיקבל מה שיצוהו ב"ד של ישראל לגרש הרי זה מותר:

אמר המאירי ענין משנה זו פירשוהו בגמרא כך גט מעושה על ידי ישראל אם כדין כגון אלו שכופין אותן להוציא או שהיא אסורה עליו כשר לגמרי ופי' הדברים שכופין אותו אף לכתחלה בכל מיני כפיה עד שיאמר רוצה אני ושלא כדין ר"ל שלא היה מאותן שכופין אותן להוציא וטעו בהוראתם וכפאוהו בכך עד שאמר רוצה אני וגירש פסול לינשא ופוסל לכהנה אם מת הבעל קודם שיגרשנה פעם אחרת בגט כשר ולא מן הדין אלא שמא יבאו להקל בעשוי שבדין ואם כן כל שנתרצו לכנוס צריכה קדושין ומה שכתבו גדולי המחברים שמאחר שאנסוהו יגמור ויגרש לא שנכופהו בכך אלא שיתנו לו עצה בכך הא כל שבדרך אונס מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל כו' ואם גוים אנסוהו אם כדין ר"ל שאף כדיננו ראוי לכופו פסול ופוסל ואם שלא כדין אפי' אמר רוצה אני וצוה לישראל לכתוב ולחתום אפי' ריח הגט אין בו ומשום דגוים לאו בני עשויי בדידן נינהו וכדין מיהא פסול דאתי למיחלף בכדין דישראל ושיאמרו שכל שעל ידי עשוי אינו כלום ומשום הכי פוסל ושלא כדין אינו כלום דאפי' אתי למיטעי למימר הכי בשלא כדין הוא:

ולמדת לפי דרכך שמה שאמר רב משרשיא בגמרא דבר תורה גט המעושה אף בגוים כשר אינה ואע"פ שבפרק חזקת הבתים מ"ז ב' אמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני ורמינן עליה ממתני' דאי הכי מעושה בגוים אמאי פסול ותירצוה משום דרב משרשיא אלמא עיקר היא דהא פסקינן התם כרב הונא לא קשה דמעיקרא הוה סלקא דעתין התם דרב הונא אף בלא זוזי קאמר ומשום דאגב אנסיה גמר ומקנה ולהכי אקשייה מהכא ואיצטריך לאוקומה כרב משרשיא ומכל מקום הא אסיקנא התם דוקא ביהיב זוזי ולא קשיא ליה מתני' דהכא ליכא זוזי ולא איצטריך לדרב משרשיא ומכל מקום אפי' יהבו ליה זוזי בגט מיהא אינו כלום הואיל וסתמו אינו בתורת נתינת מעות כמו שביארנו שם שלא חלקו בגיטין ליתן בהם את הדברים לשיעורין:

וכל שהוא כדין וישראל מעשין בגוים שיאמרו עשה מה שישראל אומרין לך עשוי דישראל הוא וכשר שהרי ישראל מצווים לכופו ואף בזמנים הללו ואע"ג דאנן הדיוטות אנן והיאך אנו ראויים לכופו ואם על ידי גוים הרי אמרו שכל שאת מוצא כינופיאות של גוים אע"פ שדיניהן כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם שנאמר לפניהם ולא לפני גוים לפניהם ולא לפני הדיוטות מכל מקום אנן שליחותיהו דבני ארץ ישראל עבדינן דהא מילתא דשכיחא הוא כהודאות והלואות ולא בעינן בהו מומחין כגזילות וחבלות ומכל מקום יש צדדין שאף בגזילות וחבלות נדון בהן למנוע בהן את הנזקין וכבר ביארנו הענין כלו בסנהדרין פרק ראשון ובקמא פרק חובל:

ועשוי זה שהוזכר במשנתנו לא סוף דבר שחבטוהו והכוהו על כך אלא כל אונס במשמע אפי' אונס ממון כגון שהיו כובשין את ממונו עד שיגרש או הטילו עליו קנס על ידי גוים ואפי' קבלה מעצמו כל שנתחרט וכופין אותו לקיים מצד הקנס אונס גמור הוא וגדולה הימנה כתבו קצת רבנים שאם נשבע הוא לגרש ונתחרט ושכנגדו מתרין אותו לגרש מצד השבועה אונס גמור הוא אלא שבזו איני מודה הואיל ובידו לישאל וכן עשוי זה אינו צריך למסירת מודעא אלא שאם מסר מודעא אע"פ שלא נתברר לנו האונס מודעתו פוסלתו לגמרי שמודעת הגט אינה צריכה בירור אונס אפי' בנתינת מעות כמו שביארנו בשלישי של בתרא שאין אנו צריכים בגט אלא לגלוי הדעת וכל שגלה דעתו אינה צריכה הכרת אונס אבל אם לא מסר מודעא אינו נאמן לומר אנוס הייתי ומכל מקום אם נודע בעדים שכן אינו צריך מודעא כלל שאף בדיני ממונות אע"ג דתלוה וזבין צריך מודעא תלוה ויהיב לא צריך מודעא וגט הואיל ואין סתמו ראוי לנתינת מעות אין נתינת מעות שבו כלום כמו שביארנו שם ואין צריך לומר אם המעות שהיו כובשין לו כדי לאנסו מחמת כך או דמי הקנס יתרים על אותן שהוא מקבל שאין זה קרוי נתינת מעות כלל ואע"פ שלענין מכירה אמרו תלוה וזבין זביניה זביני שמשמעו אונס גוף כבר ביארנו שם שאף באונס מעות כן וכההוא מעשה דפרדיסא שהוזכר בשלישי של בתרא מ' ב' על הדרך שביארנו שם וכן לא סוף דבר בשהיו אונסין אותו אלא אף בשהיו מבהילין ומפחידין אותו בכך אונס גמור הוא וכן כתבוה בבירור גדולי המפרשים ואף גאוני הראשונים כתבו שם בנסח זה מיהא דפרדיסא שמעינן דמאן דמפחיד לחבריה במידי דיכיל למיעבדיה כגון בהפסד ממון או בהכאת נפש אונס הוא וכתבינן עליה מודעא אע"ג דלא עביד מאי דאמר ואחר שכן אף בגט שאינו צריך מודעא כל שנתברר שהבהילוהו או הפחידוהו שלא כדין בדבר שאיפשר להתקיים או שזה סבור שיהא אפשר להתקיים אם בגוים אינו גט ובישראל פסול ופוסל:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה התשיעית והכונה בה בביאור החלק החמשי והוא שאמר יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובלבד שלא יהא שם מתלה אי זו היא מתלה גרש איש פלני את אשתו על תנאי זרק לה קדושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו היא מתלה אמר הר"ם פי' אמרו מגורשת אינו רוצה בזה כי כאשר אמרנו באשת איש גרשה בעלה ונאסרה אותה על בעלה שיצא שמה מגורשת ואמנם נאמר כי כאשר יצא שמה מקודשת עוד יצא שמה היא בעצמה שהיא נתגרשה מאלו הקדושין הרי זה מגורשת שהרי קול ושוברו עמו לפי שהשמועה תאסור אותה והיא תתיר אותה אולם כאשר התבארו הקדושין בעדים וכל שכן אם היא נשאת הנה לא יתאמתו גרושיה אלא בעדים לפי מה שהתבאר בזאת המסכתא:

אמר המאירי יצא שמה בעיר מקדשת כלומר פנויה שיצא עליה קול שהיא מקדשת לפלני הרי זו מקודשת מספק מצד הקול שחוששין לקול ואסורה בלא גט ופירשו בגמרא דוקא בשני דברים אחד שיזכירו בה לפלני ואחד שיהו שם אמתלאות חזקות ודברים המוכיחים כן מגורשת הרי זו מגורשת פי' קא סלקא דעתין השתא שאם יצא קול על אשת איש שהיא מגורשת מעמידין אותה בחזקת מגורשת וודאי לא להקל להתירה לעלמא דמשום קלא לא שרינן אשת איש לעלמא אלא להחמיר ולאסרה על בעלה אם הוא כהן והקשו בה והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לאו קלא הוא ר"ל לאסרה על בעלה כלומר אפי' יצא עליה קול משנשאת שכבר נתקדשה קודם לו לפלני אין אוסרין אותה על בעל זה מצד קול בעלמא וכן אם יצא עליה קול של גירושין או של זנות אין אוסרין אותה על בעלה כהן בכך אלא אם כן בעדות ברור ואף זו נשואה ועומדת היא ופירשוה שעל אותה פנויה שיצא עליה קול שהיא מקדשת הוא חוזר שאם נצטרף באותו הקול קול של גירושין אין קול הקדושין מעכבתה שלא לינשא לאחר שהרי קול ושוברו עמו קול אסרה וקול שרי לה ובלבד שלא תהא שם אמתלא כלומר בין בקול הקדושין להחמיר בין בקול הגירושין להפקיע ובלבד שלא תהא באותו הקול אמתלא שיהא הקול מתוכה שאלו כן אין הקול כלום לא לאסור ולא להפקיע וסומכין על דבריה ופירש באמתלא של קדושין שהיה הקול יוצא שפלני זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה שהרי אף הקול לא עשאה מקודשת ושל גירושין שאחר קול מוחלט של קדושין יצא קול שגירשה על תנאי וכן בהפך ר"ל תנאי בקדושין וספק קירוב בגט ולמדנו ממשנתנו שאם היתה בחזקת אלמנה ויצא עליה קול גרושה אסורה לינשא לכהן ואם כן כשהקשו בגמרא ואסרינן לה אגברא הוה מצי לשנויי דלאו בנשואה קאי אלא באלמנה אלא שאם כן היינו רישא ויש מפרשים שקול של גירושין אף באמתלא מפקיעין קול מוחלט של קדושין ששוברו עמו הוא ולא חששו לקול אלא אם כן בקול שאין עמו שום שובר שלא להוציא לעז על הבריות ותולין לומר שנתקיים התנאי ואמתלא דמתני' הם מפרשים אותה על איסור כהנה שבה כלומר מקדשת ומגורשת ואע"ג דקול ושוברו הוא מכל מקום לכהנה מיהא אסורה לה דוקא בכי הא אבל אשה נשואה שהוציאו עליה קול של גירושין על תנאי ומת בעלה אין חוששין לו וראשון עיקר וכן כתבוה גדולי המפרשים:

בד"ה ובעובדי כוכבים חובטין כו' ואהא דנקט אפי' דלא מתכשר כו' עכ"ל כפי שהביאו התוספות הירושלמי ניחא בפשיטות כפי' המרדכי דרב איירי בדיינין עובדי כוכבים והישראל הוא מעשה ע"פ העובדי כוכבים ורבי חייא איירי בדיינים ישראל והעובדי כוכבים מעשין ע"פ הישראל ובמלתא דרב ניחא להו לתוספות הא דקאמר אפילו באומר איני זן כו' דהוה הכפייה כדין דהכי סבר רב בהדיא בתלמוד שלנו סוף פרק המדיר אפילו הכי פסול כיון דהדיינים עובדי כוכבים אבל במלתיה דרבי חייא דתני כשר אפילו באומר איני זן כו' הלשון קשה לכאורה מאי אפילו ונדחקו לפרש דנקט אפילו דלא מתכשר בעובדי כוכבים שלא ע"פ דייני ישראל אפילו ע"י עישוי ישראל כדקאמר רב אפ"ה בכפיית עובדי כוכבים ע"פ דייני ישראל כשר ומהרש"ל שפירש בדברי רב דלכך פסול משום דסבר רב דאין כופין להוציא ואינו כן דבהדיא סבר רב סוף פרק המדיר דכופין באומר איני זן כו' גם דחוק שלא יהיו דברי רב ודברי רבי חייא מפורשים בגוונא חדא ועוד שאר דחוקים ואין להאריך וק"ל:

בד"ה ולא לפני כו' דמשמע דאיירי קרא בכשרים כו' ואומר ר"י דקרא כו' בין בדיינין בין בנידונין עכ"ל האי תירוצא ליתא בתוספות פרק קמא דב"ק ולכאורה אינו מובן דזה הוא עיקר קושייתם מעיקרא כיון דקרא איירי בין בדיינים בין בנידונין כי היכי דלענין דיינין לא איירי באשה ה"נ נימא בנידונין וכן נראה מלשון קושייתם בפרק בא סימן ע"ש גם בתירוצם שכתבו שם וז"ל אי נמי נהי נמי דבנידונין הוי אשה בכלל מ"מ בדיינין אין אשה בכלל עכ"ל שם אין זה משמעות בתירוצם הכא ונראה דהכא מעיקרא לא אסקי אדעתייהו לחלק בין דיינין בין לנידונין אלא הכי קשיא להו כיון דקרא לא איירי אלא בכשרים לדון ע"כ אין אשה בכלל לפניהם לענין עונשין ואהא תירצו דקרא מיירי ודאי בין בנידונין בין בדיינין וכל חד מסתמא מוקי ליה אדיינים דבריינים לא הוי אשה בכלל ובנידונין הוי בכלל ודו"ק:

בד"ה והאמר רב אשי כו' בתר אירוסין דחיישינן לרב אשי כו' עכ"ל אע"ג דהאי טעמא דלקמן גבי קידושין דחיישינן לבתר אירוסין דהיינו שיגרש ראשון ונושא שני כפרש"י לקמן לא שייך הכא בגרושין דאם יגרש ראשון אפילו בתר אירוסין לא ישא שני שהוא כהן מ"מ ע"כ לענין גירושין נמי קאמר רב אשי דלא חיישינן בתר נשואין כדפרכינן הכא ובס"פ הזורק ואיכא לדיוקא מיניה הא לבתר אירוסין חיישינן והיינו דאיכא לפלוגי דבתר נשואין לא חיישינן דאם יגרש ראשון מחזקת לה בגרושה לכהן ויפסלו בניו של שני אבל לבתר אירוסין חיישינן דיגרש ראשון ולא תשא שני וק"ל:

גמ' ואסרינן לה אגברא הא אמר רב אשי כל קלא כו' ק"ק אמאי לא קאמר דמגורשת היא ולא תנשא לכהן אחר אם מת ראשון דהוה ליה לגביה קלא דקודם נשואין דכה"ג פרכינן לעיל סוף פרק הזורק אההיא דקול יוצא איש פלוני כהן כתב גט לאשתו כו' תצא והא קלא דבתר נשואין הוא ומשני תצא משני אם מת ראשון ודו"ק:

תוספות בד"ה שמע מינה מהרה דמרי עלמא כו' וא"ת נהי כו' מ"מ מאז לא עבדו ע"ג ועוד הקשה הר"ר אלחנן כו' אור"י דמתחלה מיד היו עובדין ע"ג שפסלו של מיכה היה עמהם. ויש לי לתמוה היאך אפשר לומר כן הא מקרא מלא הוא ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואף שיש לדחוק ולומר דאף שפסל מיכה היה עמהם שפיר שייך לומר ויעבדו את ה' משום דלאחר מיתת הזקנים כתיב ויעזבו בני ישראל את ה' ולא עבדוהו ודרשינן בגמרא שאמר הקב"ה ולואי עבדוני בני בהדין גרמיזא הבאה באחרונה והיינו דכתיב ויעזבו את ה' ולא עבדוהו שעבדו כל הע"ג ואותי לא עבדו אפילו בשיתוף וא"כ בימי הזקנים שעבדו מיהו את הקב"ה שייך לומר ויעבדו את ה'. מיהו לא ניחא למרייהו דנימא הכי לדרוש לגנאי כיון דמקרא מלא כתיב ויעבדו את ה'. מיהו בעיקר קושיי' התוספות לא ידענא מאי קשיא להו דמאן יימר דקפיד קרא שיעבדו ע"ג כל המנין של ונושנתם דלמא הכי קאמר קרא כשתאריכו ימים בארץ כמנין ונושנתם ולבסוף יעבדו ע"ג יקויים ואבדתם מהרה ובזה נ"ל ליישב מה שמקשין העולם דהתוספות הקשו שני קושיות וסיימו לתרץ חדא מגו תרתי ולמאי דפרישית אתי שפיר דודאי קושייא שנייה של התוספות שהקשו דלמא מהרה אחר ונושנתם קאמר היינו בדרך את"ל לקושייא הראשונה דבלא"ה אין מקום לקושייא השנייה דלמא מהרה אחר ונושנתם דהא כתיב נמי קרא אחרינא השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהרה ומדמצינו שהאריכו כמנין ונושנתם אלמא דמהרה דמרי עלמא תתנ"ב לכך הקשו מעיקרא קושייא הראשונה שלא עבדו ע"ז כל מנין של ונושנתם אלא שאם תמצי לומר דקרא איירי שאם יעבדו ע"ז בסוף ונושנתם יקויים בהם ואבדתם מהרה א"כ הקשו קושי' השנייה דלמא מהרה אחר ונושנתם קאמר והא דכתיב פן יפתה לבבכם ואבדתם מהרה היינו נמי מהרה אחר שיעבדו ע"ז איזה מנין דמיקרי מהרה דמרי עלמא מאה או מאתים שנה ואכתי מנא ידעינן דמהרה דמרי עלמא תתנ"ב שנה ועל זה תירץ ר"י שפסל מיכה היה עמהם ועבדו ע"ז כל המנין של ונושנתם וא"כ מדכתיב אידך קרא פן יפתה לבבכם ואבדתם מהרה ומצינו שעבדו ע"ג כמנין ונושנתם ואח"כ הוגלו אלמא דמהרה דמרי עלמא תתנ"ב שנה כן נ"ל ודו"ק:

משנה גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול ואיירי כגון שכפו אותו עד שאמר רוצה אני ולא מסר מודעא דבכה"ג דוקא בישראל כשר דאגב אונסא גמר ומגרש והו"ל כתליוהו וזבין דקי"ל פרק חזקת דזביניה זבינא משא"כ בנכרים אפי' אם אמר רוצה אני אפ"ה פסול כיון דהעישוי היה ע"י עובדי כוכבים אע"ג שכפו אותו כדין מ"מ כיון שאין בידם לכופו מדין תורה כדבסמוך א"כ נעשה הכפייה שלא כדין ולא מהני מה שאמר רוצה אני דהו"ל כתליוהו ויהיב מתנה דלא מהני כדמסקינן פ' חזקת כל זה מפירוש ר"י בעל התוס' פרק חזקת הבתים דף מ"ח ע"ש אלא דלפ"ז קשיא לי למאי דבעי אביי למימר בסמוך דהדיוטות נמי לאו בני עישוי נינהו א"כ מאי קשיא ליה אדרב יוסף דאגופא דמתניתין הו"ל לאקשויי מ"ש דקמפליג בין ישראל לנכרים דבישראל גופא הוי מצי לאפלוגי בין מומחין להדיוטות מהני טעמא דאמרן וליכא למימר דבהדיוטות אפילו אי לאו בני עישוי נינהו מדאורייתא מ"מ כיון שכפו אותו עד שאמר רוצה אני א"כ הוי סבור דמומחי נינהו וגמר ומגרש אם היה כדין דהו"ל כתליוהו וזבין דלפ"ז תיקשי טפי מאי מקשה הש"ס בסמוך אי הכי שלא כדין בעובד כוכבים נמי ניהוי שלא כדין כישראל ולפסול ומאי קושי' דלמא הא דפסול שלא כדין בישראל היינו מהאי טעמא גופא כיון שאמר רוצה אני גמר ומגרש משום דקסבר מצוה לשמוע דברי חכמים כדאיתא התם פרק חזקת ויש ליישב ועיין בסמוך:

תוס' בד"ה ובנכרים חובטין כו' דאטו מומחין עצמן יחבטו אותו כו' עכ"ל כוונתם בזה דלמאי דס"ד דאביי בסמוך דהדיוטות נמי לאו בני עישוי נינהו ולא ס"ד האי סברא דהדיוטות שליחותייהו דמומחים עבדי א"כ קשיא להו אטו מומחים גופייהו יחבטו אותו אע"כ דכה"ג לא מימעט כלל מלפניהם כיון שעושין ע"פ מומחין א"כ ה"ה דבעובדי כוכבים כשר כה"ג וכן הוא בל' הרא"ש ז"ל אבל עדיין ק"ל דאפי' אי ממעטינן מלפניהם שלא יהיה העישוי אלא לפניהם אכתי לא שייך למעט הדיוטות כי היכי דממעטינן עובדי כוכבים דהא קרא דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם מידרש לענין דיינים ונידונים כמ"ש התוס' בסמוך ומידרש נמי לענין עישוי כמ"ש התוס' בריש פ"ק דסנהדרין מדכתיב אשר תשים ודרשינן אלו מקל ורצועה וא"כ כי היכי דבמאי דדרשי' לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים לא דמי לדרשא דלפניהם ולא לפני הדיוטות דעובדי כוכבים ממעטינן הן מדיינים הן מנידונין שהרי לא השוה הכתוב עובדי כוכבים לישראל לכל דינין שבתורה משא"כ לענין הדיוטות לא ממעטינן להו אלא מדיינים אבל מנידונין לא וא"כ ה"נ לענין דרשא דאשר תשים דאיירי משוטרים נמי אית לן למימר הכי דנהי דעובדי כוכבים ממעטינן מתרווייהו שלא יהיה הן המעשין ולא יהא העישוי על ידם משא"כ לענין הדיוטות לא ממעטינן אלא מחדא שלא יהיו הן המעשים אבל לעולם יכול העישוי על ידם ולקושטא דמילתא נמי משמע בפרק עשרה יוחסין דהשוטרים נמי צריכין להיות מישראל דוקא ויש ליישב וצ"ע. מיהו מתוך מ"ש נתיישבה הקושיא שהקשיתי בסמוך דלמאי דס"ד דאביי דהדיוטות נמי לאו בני עישוי נינהו אפ"ה הוי אתי ליה שפיר לישנא דמתני' דקתני עובד כוכבים משום סיפא לאשמעינן דאפי' בעובד כוכבים כשר אם הן המעשין ע"פ דייני ישראל א"ג וכשר ואי גרסינן נמי סתמא כדהוי ס"ד דר"ת מעיקרא פ' חזקת דבעובד כוכבים בכל ענין פסול אפי' ע"פ דייני ישראל משא"כ בהדיוטות כה"ג כשר אם עושין ע"פ מומחין כנ"ל ודו"ק:

גמרא שנא' לפניהם כו' ד"א לפניהם כו' לכאורה משמע דמאן דדריש לפניהם כו' ע"כ דהדיוטות בני עישוי נינהו מדאיצטריך למעוטי עובד כוכבים א"כ מאי מקשה אביי לר' יוסף מהאי ברייתא הא איכא למימר דר' יוסף ס"ל כלישנא קמא. אמנם לענ"ד נראה דאין כאן פלוגתא כלל דמאן דדריש לפניהם היינו לענין דיינים ונידונין שאם בא גוי לפני דייני ישראל אין יכול לדונו באותן הדיינים משא"כ בהדיוטות לא מימעטו אלא מדיינין ושלא יהיו הן מעשין ע"פ עצמן משא"כ מנידונין לא מימעטו כדפרישית:

משנה יצא שמה בעיר מקודשת כו' איזהו אמתלא גירש איש פלוני את אשתו. יש לדקדק למה שינה התנא הסדר דברישא קתני קידושין קודם לגירושין ולענין אמתלא קתני איפכא ולכאורה היה נ"ל דהתנא לא זו אף זו קתני לא מיבעיא דחיישינן לקלא דקידושין דאיכא חשש א"א שהוא איסור מיתה אלא אפילו קול דגירושין דליכא אלא חשש איסור לאו דגרושה לכהן ס"ד דלא חיישינן קמ"ל דאפ"ה חיישינן ולפ"ז בסיפא הוי איפכא לא מיבעיא דאמתלא דגירושין מבטלת הקול כיון דבלא"ה ליכא אלא חשש איסור לאו משא"כ אמתלא דקידושין ס"ד דלא מהני לבטל הקול כיון דאיכא חשש איסור חמור דמיתה קמ"ל דאפ"ה מהני אמתלא כן נ"ל לכאורה אלא דבריש פרק האשה בתרא ביבמות משמע להדיא דכל היכא שיש חשש איסור דאורייתא שיפגע בגוף האיסור לא שני לן בין איסור לאו לאיסור כרת ע"ש בפרש"י ועוד דאדרבה בכמה דוכתי מצינו איסור כהונה שאני שהחמירו טפי מאיסור א"א עיין בריש פרק האשה רבה וא"כ הוי רבותא בקידושין טפי מגירושין ואפשר שזו היתה סברת המקשה דבסמוך דמקשה והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ולא ניחא ליה לפרש לענין שלא תינשא לכהן אחר מיתת בעלה ולמאי דפרישית א"ש דמסידור לשון המשנה משמע ליה למקשה דקתני לא זו אף זו דאפילו בקלא דגירושין דקלא דבתר נישואין הוא אפ"ה חיישינן ובסיפא לענין אמתלא הוי איפכא מיהו למאי דמסיק הש"ס דרישא חדא קתני אתי שפיר לגמרי סדר לשון המשנה וסיפא נמי הקדים לפרש אמתלא דגירושין דאמתלא דקידושין מרישא שמעינן לה דאמתלא דמגורשת מבטלת קול הקידושין כנ"ל ודוק אלא דמלשון רש"י בסמוך לא משמע כן כמו שאפרש בסמוך עיין עליו: