דרא רבי אבינא לסילתיה — יטעון רבי אבינא סלו על כתיפו למזונותיו להוצאת הדרך וילך לו אצל רב הונא רבו כי על פיו ושמועותיו יזכה במתנה בלא קנין:
דאמר ר"ה — בפרק מי שאחזו (לקמן גיטין דף עב:):
גיטו — דשכיב מרע:
כמתנתו כו' — ומינה ילפינן אנן נמי דמה גיטו אע"ג דלא פריש תנו נותנין כדתנן במתניתין ביוצא בקולר ובמסוכן אף מתנתו כו':
לאחר מיתה מי איכא — לאחר שמת מי מגרשה ובשעת מיתה הוזקקה ליבם ולהא מילתא היכי נדמינהו:
אלא ר' אבא — לאו הכי אתקיף אלא הא קשיא ליה אדר' זירא דאמר קנה רבי אבינא להא מתנה דגניבא:
במקצת — ששייר לעצמו שלא נתן כל נכסיו ובעי קנין דהכי קיי"ל בב"ב בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קנא:) דכיון ששייר לגרמיה מידי אינו כמצוה מחמת מיתה הואיל וחס על פרנסת עצמו והרי היא כמתנת בריא:
ופרכינן — מכלל דרב הונא סבר דלא בעי קנין:
דמצוה מחמת מיתה הוא — שהיה יודע שהיוצא בקולר אינו חוזר:
הכי קשיא ליה — היכי נקני:
חמרא לא אמר — הבו ליה חמרא בארבע מאה זוזי:
דמי חמרא לא קאמר — הבו ליה ארבע מאה זוזי מדמי חמרא דנימא לזבוני חמרא ומיתב ליה:
מחמרא קאמר — זוזי מחמרא קאמר דניתבו ליה וכי עושין מעות מיין:
כדי לייפות את כחו — לכך לא פירש לא זו ולא זו כדי לייפות את כחו שיהא לו כל היין שלו אחריות שאם אמר תנו לו יין אם החמיץ מן היין מאה חביות היו היורשין אומרים לו שלך החמיץ ואי אמר דמי חמרא ומכרו ממנו קצת ואבדו המעות אומרים לו אבדו מעותיך הלכך אמר מחמרא דמשמע יין ודמיו שהכל אחריות לו:
מתני' כל השומע קולו — ופירש שמו ושם עירו:
גמ' אידמויי אידמו — פעמים שעושין עצמם בדמות אדם:
בבואה — צל:
צרה היא — שמתכוונת היא לקלקלה שתנשא בגט זה ותאסר על בעלה:
בשעת הסכנה — כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי:
שאין מכירין — אם זהו שפירש שמו:
מתני' רצה לשחק בה — הואיל ולא אמר תנו:
אם מעצמו נפל הרי זה גט — דדעתו מתחילה היתה לכך וסופו הוכיח והוה ליה כמפרש ומסוכן:
גמ' מעשה לסתור — רישא תנא לא אמר כלום ואח"כ נתן חילוק בין מעצמו נפל ובין דחתו הרוח:
מי משוי איניש ברא שליח במקום אבא — דלא מקפיד בהי מינייהו ומעיקרא להאי ברא נמי שווייה שליח ועכשיו שמת האב יתנו לה הבן הזה וחבירו שהרי הלך הבעל למדינת הים:
מתני' אמר לשנים תנו גט לאשתי — אע"ג דלא אמר כתבו ותנו הרי אלו יחתמו בעצמן ולא יאמרו לעדים אחרים לחתום דלאו בית דין מנינהו לצוות על אחרים אלא עדים שווינהו ובגמרא מפרש על כתב הגט אם יכולין לצוות לסופר אחר לכתוב או הם עצמם צריכין לכותבו:
