מסכת גיטין דף ס״ט עמוד ב׳

ונטייפיה אתלת קלחי דכרבא — יטיפנו על שלשה קלחי כרוב בכלי:

ונבחשיה בגוזא דמרמהין — יגיס את הקדירה בקיסם של עץ ששמו מרמהין:

נפקא דכלבא חיורא — צואה של כלב לבן:

ונגבול בנטפא — צרי:

וכמה דאפשר — לו ברפואה אחרת או להתאפק בחוליו:

ניפקא לא ניכול — לא יאכל צואת הכלבים:

דמפרק — מנתק אבריו:

לגירא — חולי שקורין אשפונט"א:

גירא דליליתא — חץ של לילית אבן שעשויה כחץ ונופלת עם הברד:

ונפכיה — העוקץ למטה ובית יד למעלה:

ונזדהר מגילויא — שיהו במקום שאין נחש מצוי:

אנפקא — זהו רביעית וכן שם הכלי:

למורסא — קלוג:

אהלא תלאנא — אהלות אדום כמין תולעת שני:

לפירחא דליבא — שלבו פורח פשמיי"ר בלע"ז:

ברושייתא — חלות:

ונשטרינהו בכמכא — ישרה אותם בכותח טרכנריי"ד בלע"ז:

דלא עבר עליה ארבעין יומין — שנעשה הכותח:

מרקא — מזוג במים הרבה:

דפרח ליביה — שדברים חלשים הן כל אלו ומתישין כחו של אדם:

ליוקרא דליבא — שלבו כבד עליו:

לצרחא דליבא — כאב הלב:

ניניא — מינט"ה:

מהני דידן — פילפלין שלנו:

לכירצא — תולעים שבמעים:

אטרפה דעראה — עלה של עץ ארע שקורין לוריי"ר ופריו קורין ביי"ש:

ביזרא דגלגילא — זרע אורוגא:

ונציירה בשיסתג — יקשרנו בחתיכת בגד של צמר גפן:

וניזדהר מבינתא — יזהר שלא יבלע את גרגיר הזרע:

למעייניה — למיעיו:

למיסר — לעצור את השלשול:

סיסין — פוליאו"ל:

למשרי — לשלשל אדם עצור:

וסימניך — שלא תחליף לשתות לח לשלשל ויבש לעצור:

איצא — שם עשב וכשהוא לח סוכרין בו נהרות כך הלח סותם:

לטחלא — שטחול שלו נפוח וגדול מחמת חולי:

שב ביני דמיא — שבע עלוקות של מים בלעז שנשוא"ש:

ציפרתא דלא איפתח — עז שלא ילדה:

וניקו להדיה — יעמוד כנגדו:

ואי לא — אי ליכא תנורא:

ניטחייה — לההוא טחלא:

ביבי אורבי — יטיח אותו בכותל וידבק בין שורות הכותל וייבש שם:

ולימא הכי — כי היכי דיביש האי טחלא כו':

ליבקי שכבא — יטרח עד שידע היכן יש מת שמת בשבת:

ליבקי — לשון בקיאות:

ונשקליה לידיה — דשכבא:

וניתיב להדיה טחלא — דחולה:

ביניתא — דג:

ונוטוייה בנורא דבי נפחא — יצלנו בגחלים שלפני הנפח:

מיא דבי נפחא — אותם שמכנה בהן את הברזל:

ליפתח חביתא דחמרא לשמיה — יקנה חבית של יין לשתייתו כלומר ישתה יין טוב תמיד הרבה:

לא אתי קמי דמר — לשאל רפואה שהיין רפואה לו:

לרושחתא — תחתוניות:

אקוקיא — עשב ששמו קקול"י:

אילוא — אלואיי"ן:

אספרכא — כסף חי:

מרתכא — קוגילו"ן והוא מפסולת הכסף שחופרין כסף מן הקרקע ויוצקים אותו ומעלה ריתחא והוא מרתחא:

חומרתא דפילון — בוטון שהנשים תולות בצואריהן של זהב או של כסף ונותן בו שמן שמעורב בו מין בושם ששמו פילון ודומה לעלי גפנים כדתניא בת"כ שלא יערב קימוס במר מי גלובקיא בשמן עלי גפנים בפילון:

ושייפא דחמימתא — צואת יונים ולשון מורי צואת תרנגולין:

ונינקיט — כל אלו:

בשחקי דכתנא — שהם קרים בקייטא:

ובדעמר גופנא — שהן חמים בסתוא וישים באותו מקום:

לשגרונא — חולי הירכים והקלבוסת שקורין הנק"א:

פתיא דמוניני — כלי מלא ציר דגים קטנים:

ולגנדריה שתין זמני אהא מטחתא — יגלגלו ששים פעמים על ירך זה למעלה בקילבוסת שקורין הנק"א:

לצמרתא — אבן הגדילה בגיד ועוצרת השתן:

ניטופייתא — טיפות:

משחא דכופרא — פסולת של זפת והוא עיטרן:

איצרא דכרתי — סחיטת כרישין:

חמרא נקידא — יין נקי:

אונא דזיקא — אוזן של נוד:

חוטא דזהוריתא דשדתי' דומה בת דומה — חוט של זהורית שטואתו אשה חשודה בת חשודה:

אסיסנא יבישתא — על סנה יבש:

ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה — יהא זהיר באבן היוצאת ממנו לשומרה:

דמעלי לכולה צמרי — חולי שקורין פיוור"י:

גריבי — סאין:

סופלי — גרעיני תמרים:

אטרף אדרא — עלין של עץ ששמו אדר:

משיכלי — עריבות:

וכי שתי — דקיימא לן הרוחץ בחמין שותה מהם והם רפואה לו במסכת שבת (דף מא.):

ממיא דאדרא — לישתי אבל ממיא דסופלי לא לישתי:

דמעקרי — עושין אותו עקר מלהוליד:

בוני — מלא יד:

משב משארי — משבעת ערוגות:

בעפרייהו — עפר העולה בשרשיהם: