כבר כתבנו בפרק שני י"ח א' טעם למה שהוצרכו לקבוע זמן בגיטין וביארנו שנחלקו בו ר' יוחנן וריש לקיש שלדעת ר' יוחנן משום בת אחותו ולדעת ריש לקיש משום פירי ומ"מ לא הוזכרה שם אלא בנשואה ואע"ג דסתמא אכתיבא ר"ל נכתב ביום ונחתם בלילה פסול מ"מ אף סתמא בנשואה היא ומשנה זו מוכחת שאף בארוסה תקנו זמן דהא פסיק ותני שיניח מקום הזמן ואלמא דבארוסה נמי קאי דאי בארוסה כשר בלא זמן הרי יש לו תקנה לכתוב טופסין של ארוסות ואין צורך להנחת מקום זמן אלא ודאי משמע שאף בגט של ארוסה צריך זמן וא"כ תינח למאן דאמר משום בת אחותו דהא איתה נמי להאי חששא בארוסה אלא למאן דאמר משום פירי מה צורך בארוסה לזמן והרי אין דין פירות בדין ארוסה ואע"פ שהלכה כר' יוחנן מכל מקום לביאור סוגיא מיהא אנו צריכין לידע ולא עוד אלא שיש פוסקים כריש לקיש כמו שביארנו שב ופירשו הטעם משום תקנת ולד וכדאמר עולא אמר כתבו גט לארוסתי ר"ל מהיום ולכשאכנסנה אגרשנה אינו גט שמא יתיחד בשעת הנשואין אחר כתיבת הגט ותתעבר ואחר כך יגרשנה בגט זה שזמנו קודם הנשואין ויאמרו שאחר הגט נתעברה ואיכא פגם משפחה ואפי' נכתב ונחתם ביום אחד דהא הוה ליה מיהא גט ישן ומאחר שגלה דעתו שאינו רוצה לגרש בו עד שישאנה אינו גט והכא נמי אם יכתבו גט לארוסה בלא זמן שמא כשהסופר בא לכתוב טופס מאליו יכתוב בו זמן מהיום שמאחר שהוא יודע שאין בו צורך לזמן לא יקפיד בקדימת זמן אחר שאין הזמן מעלה ומוריד בו ויכתוב הזמן מהיום ושמא אין הבעל מגרש עד שתנשא ויגרשנה בגט זה הקודם ושמא תאמר ואם אינו מגרש עד שישא הא איכא משום פירי שמא אין המקח ערב עליו ויגרש ביומו וכן שמא תאמר ניחוש נמי לכתביה וחתמיה ואותביה בכיסיה להא לא חיישינן כדכתי' בנשואה באידך פירקין אלא אם כן כזה שגלה בדעתו ואמר לכשאכנסנה אגרשנה:
וביבמות פרק רבן גמליאל נחלק ענין זה לשלש דינין אחד שאם אמר לסופר כתוב גט לאשה פלנית ואינה ארוסתו כלל אלא שאומר כתוב לה גט כאלו היא ארוסתי או אשתי ולכשאכנסנה אגרשנה בגט זה ואמר על זה שאינו גט כלל שהרי כשנכתב גט זה אינה בת גירושין ממנו כלל ואין זה קרוי נכתב לשם גירושין שהרי אין בידו לגרשה עכשו והשני אם היתה ארוסתו ואמר כתוב גט לארוסתי ולכשאכנסנה אגרשנה וכנסה וגרשה בו ואמר עליה שהוא גט כשר הואיל ונכתב ונחתם ביום אחד כשאר גט ישן שאין לגרש בו ואם גירש תנשא בו לכתחלה שהרי היא בת גירושין ובידו לגרשה מעכשו [ובשומרת יבם אבעיא] אי אמרי' הואיל ואגידא ביה הרי היא כארוסה או שמא הואיל ולא עשה בה מאמר אינה קרויה אשתו כלל ונשארה בספק ומתוך כך אם כנס וגירש בו הויא לה ספק מגורשת ולמדת מ"מ במציעתא שהיא חולקת עם זו שבכאן שאמר אינו גט מעליא לגרש בו לכתחלה ומ"מ יש פוסקים בזו שבכאן דאינו גט כלל ולא דמי לגט ישן דעלמא הואיל ובזו מגלה דעתו בשעת כתיבה שדעתו להתיחד עמה מה שאין כן בשאר גט ישן שאין מגלה דעתו בשעת כתיבה להתיחד עמה אי נמי דגט ישן דעלמא מיירי בנשואה שדרך בני אדם לכתוב גט מחמת קטטה ותגר הבית ושכנים או חסידים מכניסים עצמם ביניהם ומפייסים מפני שהדבר כעור לקצץ בנטיעות שכבר נעשו אחת אבל ארוסה אין דרך בקטטה ואם אירעה קטטה וכתב אין דרך בני אדם לפייס הואיל ולא נתחברו עדין ומתוך כך פסול וזו של יבמות דחויה אלא שאף הם מעמידים אותה לפסלה לכהנה ואף בסוגיא האמורה שם מוכחת כן ויש מכריעין את שתיהן ואומרין שזו שבכאן בקדימת זמן ואע"ג דשאר גט ישן כשר בזו אינו גט מטעמים שכתבנו וזו של יבמות בשאיחר זמן הגט עד שיום הנשואין קודם לו ולפיכך כשר בדיעבד ואף גדולי המפרשים כתבוה כן בהגהותיהם על גדולי המחברים:
קיום בית דין והוא שטר הנפק והוא הנקרא אישרתא דדייני רשאים בית דין לכתוב נוסח הקיום קודם שיבאו העדים ואע"פ שהם כותבים ואתו לקדמנא וכו' ועדין לא באו למיחזי כשיקרא בדבר שכשנודע להם מה שחתמו תהא החתימה אמת לא חיישינן שלא חלקו חכמים על ר' מאיר שלא היה מצריך לשמה אלא בגט אבל בשאר שטרות מודו וכבר ביארנוה בארכה בשני של כתבות:
שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו אף אם היתה כתיבת השטר וההלואה הראשונה והפירעון ביום אחד שאם רוצה לחזור וללות ביומו אין בו משום מוקדם אעפ"כ אינו חוזר ולוה ולא משום דמיחזי כשיקרא לא חיישינן בדבר שכשיעשה יהא הדבר אמת אלא טעם פיסולו מפני שנמחל שעבודו ואין הקרקעות משתעבדין עוד עד שיקנו ממנו פעם אחרת ויכתבו שטר אחר והרי מלוה זו כמלוה על פה ומ"מ מהני שטרא דלא מצי למימר פרעתי וכן בשטר מוקדם ושטר שיש בו רבית וחכמי פרובינצא כתבו בחבוריהם שבכל אלו יכול לטעון פרעתי והרי היא כמלוה על פה לגמרי וכדין האמור לדעת גדולי הפוסקים בהוציא עליו כתב ידו ואין אומרים בזו שטרא בידך מאי בעי שכל שטרות כיוצא באלו אין אדם מקפיד בהם יותר מעדים והדברים רופפים:
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר המביא גט ואבד ממנו אם מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול מצאו בחפיסה או בגלוסקמה אם מכירו כשר אמר הר"ם פי' גלוסקמא וחפיסה כלי שישימו בו שטרות וביאור לאלתר לשעה קלה כדי שלא עבר שם ואם היו לעדים בו סימן מובהק כמו שיאמרו נקב יש בצד אות פלנית ומה שדומה לזה או שיאמרו שהם לא העידו כלל בגט לאלו השמות זולת זה נותנים אותו לה ואפי' לזמן מרובה כשר וזה כלו כאשר אבד ממנו במקום שהשירות מצויות אשר נאמר אולי זה הגט אשר נמצא גט אחר הוא נופל לזולתו אולם כאשר נפל ממנו במקום דלא שכיחי רבים הנה הוא כשר ואפי' מצא אותו אחר זמן מרובה:
אמר המאירי המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר שמאחר שלאלתר מצאו אין חוששין שמא אחר הוא ששמו כשמו כו' ונחלקו בגמרא בשיעור אלתר זה בהרבה פנים מהם שאמר כדי שתעבור שיירא ותחנה לשם כדרך הולכי דרכים ויש מפרשים שתסעוד לשם מלשון שירותא הרי זה לאלתר הא כשיעור זה היא לאחר זמן ומהם שאמר שהשיעור הזה הוא שיעמד אדם שם ויראה שלא עבר אדם שם הוא קרוא לאלתר אף לאחר זמן הא כל שעבר אדם שם אפי' בשיעור מועט הוא נקרא לאחר זמן ומהם שאמר כל שלא שהה ר"ל שכל שיעמוד אדם שאין שמו כזה משעה שעבר זה עד שעת מציאת הגט או שעמד המביא משעה שנפל לו עד שעת מציאה וראה שלא שהה אדם שם אע"פ שעבר הוא קרוי לאלתר הא משראה ששהא אדם שם אפי' בשיעור מועט הוא קרוי לאחר זמן ומהם שאמר כל שיש משעת אבדתו עד שעת מציאתו שיעור שיכתוב ומהם שאמר כדי לקרותו ומהם שאמר כדי לכתוב ולקרותו וכלם נדחו לבד שתים מהם שנחלקו בהם אמוראים והם שרב יהודה בשם שמואל אמר הלכה כל שלא שהה ור' יצחק בר מרתא בשם רב אמר הלכה כל שלא עבר:
וגדולי הפוסקים פסקו בה כל שלא עבר הא אם עבר חוששין שממנו נפל דרך עברתו ונראין דבריהם מכלל הידוע רב ושמואל הלכה כרב באיסור וגאוני ספרד פסקו בה כל שלא שהה ומשום דטעמא דמיסתבר הוא וכלל שהזכרנו אינו מעכב שלא נאמרו כללים אלא במחלקות עצמן הא במחלוקת של אחרים לא נאמר כן:
ונשוב לדברינו והוא שכל שמצאו לאלתר והוא כל שלא עבר לשיטת גדולי הפוסקים או כל שלא שהה לשיטת גאוני ספרד כשר ופי' הדברים אף בשיירות מצויות ואף בהוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר לא מצאו לאלתר אלא לאחר זמן והוא אחר שעבר אדם שם לשיטת גדולי הפוסקים או לאחר ששהה לשיטת גאוני ספרד פסול וחוששין שמא אחר הוא שנפל לזה ששהא או לזה שעבר ומכל מקום הקשו בה בגמרא ממה שאמרו במציעא מצא גיטי נשים ואינו יודע אם הבעל מודה בו אם לאו ולא יחזיר שמא כתבו ונמלך שלא ליתנו וטעמא משום דלא אמר תני הא כל שהבעל אומר תנו נותן אפי' לזמן מרובה ואין חוששין שמא אחר הוא ונשאו ונתנו בתירוצה הרבה ואף לענין פסק יש צדדין שכל הפוסקים מודים בהם אם להכשר אם לפסול ויש צדדין שנחלקו הפוסקים במה שנאמר בה לשתי דעות וכלל הדברים שזו של מציעא שלמדתי הימנה שנותנין אף לזמן מרובה פירושו כשאין לחוש לגופו של גט אם הוא זה שנכתב לשם אשה זו אם לאו שאלו היה לחוש בכך אפי' היה הבעל מודה לא יתן שמא אחר הוא וא"כ כל לאלתר אין לחוש בו כלל וכל לאחר זמן יש בו צדדין שיש בו לחוש ופסול כסתם משנתנו שבכאן ויש צדדין שאין לחוש בו וכשר אף לאחר זמן וכסתם משנה של מציעא והדבר תלוי בשיירות מצויות ובהוחזקו שני שמות באותו השם שבגט באותה העיר או כשיעידו עדים אלו החתומים בתוך הגט שמעולם לא חתמו אלא בגט אחד של שם זה או שיהו העדים או המביא נותנין סימן מובהק בגט ושתי אלו האחרונות ר"ל העדת עדים או סימן מובהק אין בהם מחלקת שאף לאחר זמן כשר וכסתם משנת מציעא אבל האחרות והם שיירות מצויות והוחזקו הן הן שאמרנו שנחלקו בהם הפוסקים לשני דעות והוא שדעת גדולי הפוסקים שכל ששיירות מצויות באותו דרך אע"פ שלא הוחזקו כל לאחר זמן פסול שמא יזדמן מעיר אחרת מי ששמו כשמו ושמה כשמה ושם עירו כשם עירה וכן כל שהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות ומעתה כך לאחר זמן והוא שעבר או ששהא מר כדאית ליה ומר כדאית ליה פסול במקום ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או במקום שהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות ואין בו הכשר אלא באחת משתים האחרונות ר"ל או שיבואו העדים החתומים ויעידו שמעולם לא חתמו אלא בגט אחד של שם זה ואע"פ שלא קיימו חתימתם ואין חוששין שמא נזדמנו עדים כעדים וכל שכן אם ראו חתימתם וקיימוה ויעידו שלא חתמו מעולם אלא בגט אחד של שם זה או שיהו נותנין סימן מובהק בגט כגון שיאמרו נקב היה בצד אות פלנית או שיאמר המביא כן ומה שאמר בגמ' דקא אמרי נקב היה כו' שפירושו על העדים לאו דוקא והוא הדין למביא ולא עוד אלא שיש גורסים דקאמר ופירושו על המביא או על הבעל שכל באחד משתי אלו כשר אף לאחר כמה ואף במקום שיירות מצויות ואף בהוחזקו אבל כל שאין בה אחת משתי אלו פסול לאחר זמן אלא במקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו הא בשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או בהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות פסול וא"כ משנתנו שפוסלת לאחר זמן פירושה בשאין כאן העדת עדים על חתימתן וכן שאין כאן נתינת סימן מובהק וכן ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או שהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות ומשנת מציעא שמכשרת לאחר זמן פירושה כשאין שיירות מצויות ולא הוחזקו או בהעדת עדים או בנתינת סימן מובהק:
ולמדת מדברינו שעבר אדם או שהה אינו קרוי שיירות מצויות שאף במקום שאין שיירות מצויות אתה אומר עבר או שהה והנני מעירך בדבר זה מצד שגדולי עולם מערערים בזו על גדולי הפוסקים לדון את דבריהם כסותרין זה את זה ממה שכתבו שכל שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו פסול וכתבו אח"כ שכל שלא הוחזקו אע"פ שעבר אדם שם כשר ומתוך כך אנו מפרשים שאין עבר אדם שם או שהה קרוי שיירות מצויות וכן עיקר ולמדת שכל שלא מצאו לאלתר אם לא נתנו עדים או המביא סימן מובהק או שלא העידו עדים שלא חתמו על גט של שם זה אלא באחד פסול בכל מקום שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו שנים באותה העיר הנזכרת בגט או אם הוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות ואינו כשר אלא באין שיירות מצויות ולא הוחזקו אחר שעבר אדם או שהה כל אחד לפי שיטתו:
זו היא שיטתנו בענין זה והיא היא שיטת גדולי הפוסקים במציעא פרק ראשון ואף דבריהם לדעתנו כך הם ומה שכתבו הילכך לא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות אלא בדאמרי עדים כו' או בסימן מובהק פירושו אע"פ שלא הוחזקו ומה שכתבו אחר כן אבל עבר אדם שם והוחזקו צריכין ליתן סימן מובהק או שיאמרו עדים כו' פי' אף במקום שאין שיירות מצויות ומה שחיסרו באחת גלו באחרת והוא הוא ענין לישנא בתרא ר"ל כאן במקום שהשיירות כו' איכא דאמרי אע"ג דלא הוחזקו הכל כמו שכתבנו וזהו עיקר הדברים שנאמרו בפסק סוגיא זו וגדולי המחברים לא ביררו הענין כראוי להם וכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים:
ומכל מקום אנו צריכים לישב לדעת זה מה שהקשו רבים ממה שאמרו במסכת יבמות פרק ט"ו יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק ושלא להתיר את אשתו או לא ונחלקו שם אביי ורבא ודעת רבא שלא לחוש ולהתיר את אשתו והלכה כדבריו והרי בכאן מקרטבא לאספמיא שיירות מצויות הן והואיל ולא הוחזקו לא חששו בדבר ומתוך כך פסקו רבים כרבה שבסוגיא זו שאמר ואפי' במקום ששיירות מצויות דוקא שהוחזקו והילכך כל שאין שיירות מצויות אע"פ שהוחזקו או שלא הוחזקו אע"פ ששיירות מצויות כשר ולא נפסל אלא בשניהם ר"ל שיירות מצויות והוחזקו ונמצא שכל לאלתר כשר על כל פנים וכל לאחר זמן כשר באחת מארבעה או בהעדת עדים שלא חתמו מעולם אלא על אחד של שם זה או על נתינת סימן מובהק או במקום שאין שיירות מצויות או שלא הוחזקו ומ"מ הרבה מפרשים נוטים לשיטתנו והוא דעת ראשון ומשיבים על זו של יבמות בהרבה דרכים גדולי הדורות תירצו בה שאין מחמירין לחוש במיתה בכל מה שאנו מחמירין בגט שבמיתה סתם נשים מדקדקות בעצמן שלא לינשא עד שיתברר להם היטב שאם ינשאו על סמך מיתה שמא יבא הבעל ואין יכולות להכחיש אבל בגט מורה בעצמה לינשא על סמך קל שאם יבא ויערער אף היא מכחישתו ואומרת גרשתני וראוי להחמיר עד שיהא במקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו ויש מתרצין דבגט ריע חזקיה שאין גט שאין בו אי זה סימן מובהק ודלא יהיב סימן מובהק ריע חזקיה ואיכא למיחש דילמא לאו מיניה נפל אבל לגבי מיתה לא איתרעא חזקיהו דכיון דשלחו יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל כו' ושכיב מאי הוה להו למערר אי נמי גבי גט הואיל ואיתיה לבעל ואיפשר לכתוב לה אחר ראוי להחמיר בה אבל מיתה משום עגונא אקילו בה:
ואע"פ שהדברים נכונים לענין סברא יש בהם מן הקושיא שהרי אביי שאמר חיישינן למדה שם מגט וכמו שאמרו שם אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטה דאישתכח בנהרדעא ואישתכח ביה בצד קלניא מתא אנא אנדרונילאי נהרדעא פטר ותריך פלונית אינתתיה ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרב יהודה נשיאה ואמר ליה תבדק כלה נהרדעא אלמא שאע"פ שלא הוחזקו חיישינן דהא אמר תבדק והשיב רבא ואם כדבריך יבדק כל העולם מיבעי ליה שכל ששיירות מצויות אין בו בדיקה אלא דלא חיישינן ואף בנהרדעא עצמה לא היה צריך לבדוק אלא דמשום כבודו של אבוה דשמואל שלחו הכי שלא יראה כשואל דבר שאינו צריך ולא השיבו רבא שאני מיתה מגט אלמא מיתה וגט שוים ביה אלא שאף הם מרגישים בקושיא זו ומשיבים שאע"פ שרבא השיבו בדרך אחרת מ"מ לענין פסק יש לחלק ביניהם:
ויש מתרצין בה שאע"פ שאין לחלק בין מיתה לגט מ"מ בזו של יבמות אין לחוש לשם מופלג כזה שגדור בכמה גדרים יצחק וריש גלותא ובר אחתיה דרב ביבי אלא שאין שיטת התלמוד מוכחת להפריש בענינים אלו שהרי שוירי ורכיס נהרא אין לך גידר גדול מזה וחשו עליו לדעת פסק לפי שיטתנו:
וגדולי המפרשים מתרצים שמכל מקום הואיל ואין ריש גלותא אלא בבבל ולא הוחזקו בבבל אלא אחד אין לחוש שאין שיירות מצויות לבני בבל מקרטבא לאספמיא ומכל מקום אין זה נראה שאם כן היאך חלק בה אביי והלא אף אם היו שיירות מצויות לבני בבל הרי מכל מקום הואיל ואין ריש גלותא אלא בבבל לבבל עצמה אין לחוש שאין שני ראשי גולה בזמן אחד אף בבבל:
אלא שנראין הדברים שיצחק זה לא היה מבבל אלא שכל שממונה בעירו מצד ריש גלותא שבבבל קורין לו בעירו ריש גלותא ואומר אני שממקומו הוא מוכרע לומר כן שאם היה מבבל וכן שהיה ריש גלותא לא היה צריך ליחסו להיותו בן אחותו של רב ביבי:
ונראין הדברים לשיטתנו שמחלקתן של אביי ורבא מחלקת שניה היא והוא שדעת רבא שלא חששו לשני שמות שבשני עיירות אלא כשנמצא שלא במקומו כגון מביא גט ממדינת הים והואיל ונמצא שלא במקומו ושיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו באותה העיר הנזכרת בגט שמא יש עיר אחרת ששמה כזו ולא נודעה לנו ושוירי מתא לא עירו של רב הונא היתה ומתוך כך רצו לחוש לה אע"פ שהוחזק להם בשוירי הנודעת להם שלא היו בה שנים בשם זה אלא שרבא חלק לומר אף בזו שאין חוששין הא כל שנמצא במקומו כגון שנאבד במקום שנכתב ולא הוחזקו בעיר זו אין חוששין לעיר אחרת ומעתה זה שראוהו עדים יוצא מקרטבא והם הם שראו מיתתו ויש בקרטבא זו יצחק ריש גלותא ולא הוחזק שם אחר אין חוששין שמא אחר הוא שבא מקרטבא או שיש קרטבא אחרת בעולם שיצחק ריש גלותא בתוכה ואביי סבור להחמיר אף בכיוצא בזו וכמו שהביא ראייה לדבריו מההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא וכתוב ביה בצד קלניא מתא ואע"פ שנכתב ונמצא באותה העיר ובצד חירות שבה אמרו תבדק כלה נהרדעא ונהרדעא כלה הדבר ידוע שהיא הרבה עיירות ואף רבותי למדוה ממה שאמרו כתובות נ"ד א' עד היכן נהרדעא כל היכא קבא דנהרדעא אלמא שאין אומרין כאן נמצא וכאן היה שהרי היה מצריך בדיקת כל המחוז ורבא תירצה שאלו כן כל העולם מיבעי ליה שכל שאתה חושש בלא הוחזקו במקום שיירות אין בו בדיקה ולדעתו כל שבמקומו אין לחוש אלא אם כן הוחזקו בעיר זו אע"פ ששיירות מצויות וכל שלא הוחזקו בעיר זו אין צריך בדיקה אף בעיר זו הא כל שנמצא שלא במקומו ובשיירות מצויות חוששין אע"פ שלא הוחזקו והיא היא כונת דברינו והדברים נראין ואף בשם קצת גדולי הדורות שמענו דברים קרובים לאלו:
וגדולי הדורות מתרצים שידוע היה לכל שכניו שבקרטבא שיצחק זה היה הולך לאספמיא וכל כי האי גונא שהלוכו נודע ובאותו דרך נמצא מת סובר רבא שאף במקום שיירות אין לחוש ואביי חושש הואיל ומכל מקום מקום שיירות הוא והלכה כרבא ואביי הביא ראיה מאנדורנילאי נהרדעא והם מפרשים שהעדים אומרים שאנדרונילאי זה שבנהרדעא צוה להם לכתוב אלא שאין ברור להם שלא חתמו על גט אחר שבשם זה ואעפ"כ חשו בו והשיבו שלא אמרוה אלא מכבודו של אבוה דשמואל ובכי האי נמי ודאי לא צריך:
ולמשנת מציעא מיהא שהמוצא גט אשה נותנו בהודאת הבעל ועל כל פנים אתה צריך לומר אף לאחר זמן אתה צריך לפרשה בשאין לחוש בגופו של גט כגון שמצאו במקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו או שיעידו עדים שלא חתמו בגט אחר או בסימן מובהק ואין צורך לטרוח ולהעמידה במוצא לאלתר שהרי המוצא מהיכן יודע אם לאלתר אם לאחר זמן שהרי הוא לא ראה נפילתו ואע"פ שגדולי המפרשים נדחקו לפרשה בלאלתר וכגון שמוצא זה עבר לשם ועיניו מנטפות על אותם המקומות ואחר שעבר זה אזל המוצא לשם ימצא את הגט וכל שראה שלא עבר שם אחר זהו לאלתר אין צורך בכך:
וזה שכתבנו להחזיר את הגט בסימן מובהק אע"פ שהחזרת אבדה בסימן אינה אלא מדברי סופרים והיה לנו לומר שבממון אמרו ולא באיסור אינו כן שלא נאמר כן אלא בסימן שאינו מובהק אבל סימן מובהק אין בו ספק שהיא מן התורה בכל מקום הא בסימן שאינו מובהק כגון ארוך וגוץ וכיוצא בזה אין מחזירין אלא שבתלמיד חכם מכשירין אותו בטביעות עינא:
ונאמר בסוף משנה זו שאם מצאו בחפיסה או בדלוסקמא ר"ל באותה שהניח כשר שהכלי סימן מובהק לגט ומה שאמר ומכירו יש מפרשים שפירושו על הכלי ועל הדרך שביארנו ויש מפרשים שענין אחר הוא כלומר שאם הוא מכיר את הגט אף אם מצאו לאחר כמה דבכל מקום כשר בטביעות עינא דטביעות עינא גדול מסימן ואע"ג דאנן לא מהדרינן אלא לצורבא מרבנן מכל מקום איהו ידע בנפשיה וזהו דעת גדולי הרבנים ומכל מקום יש מפרשים אף במצאו בחפיסה ומכירו על הגט והענין שאע"פ שמכיר את הכלי צריך שתהא לו טביעות עינא בגט ואין נראה כן שהכלי שהניחו בתוכו והוא מוצאו שם סימן מובהק הוא אלא שעיקר הדברים כדעת ראשון ובגמרא אמרוה כן בכל שמוצאו בין כליו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:
