מסכת גיטין דף ע״ו עמוד ב׳

למימרא דעכו במדינת הים הוה קיימא והא אמר רב ספרא כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מיפטרי. ואף על גב דעכו מקצתה בחוץ לארץ כמו שכתבתי בריש מכילתין אפילו הכי מתניתין לא מיתרצא דהגיע לעכו לחלק שהוא פוגע ראשון משמע ומה שממנה בצד הארץ הוא מחלק הארץ והתם הוו מיפטרי רבן וכדכתבינן במתניתין דריש מכילתין.

תניא כותיה דרבי יוחנן הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום. כך היא גירסת הספרים, וקשה קצת דכיון דלא אמר לה מעכשיו ולא על מנת אמאי איצטריך למיתני בסיפא ולאחר לא תנשא עד שלושים יום דהא ודאי פשיטא דהא לא הוי גיטא עד בתר תלתין, ונראה דעל מנת שאעבור גרסינן וכן היא במקצת הנוסחאות והיינו דאיצטריך למימר ולאחר לא תנשא עד שלשים ואף על פי שאם נתקיים התנאי נמצאת מגורשת מעכשיו, אבל הרמב"ן נ"ר כתב דגירסת הספרים יש ליישבה ולומר דברייתא לפרושי הרי זה גט דמתניתין אתא ולהכי קתני הרי זה גט ולא תנשא עד שיתקיים התנאי דשלשים יום כלומר דלכי מטו תלתין יומין הוא דהוי גיטא.

ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה - והיינו תניא כותיה דרבי יוחנן דאי כרב הונא הא אם בא עליה בלא גט ישן מיפסיל דהא אתנה בתשמיש ולא קיים תנאו.

וליחוש שמא פייס - כתב רש"י ז"ל כשהוא בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתיחד עמה ואין פירושו עולה בכאן כהוגן דכיון דאמרינן ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה, ודאי משמע דהא דפרכינן וליחוש שמא פייס מילתא אחריתי היא ולאו שמא נתיחד עמה קאמר, וכבר הארכתי בזה בתחילת פרק המביא בתרא בסייעתא דשמיא. ורבנו תם ז"ל פירש לאחר שלשים יום נמי אמאי תנשא לאחר ליחוש שמא נתפייס ובא בחשאי ונתבטל תנאו, והא דאמרינן מאן דמתני לה אמתניתין כל שכן אברייתא, היינו כל שכן משום דהיה הולך ובא דאז יותר קרוב לחוש שמא בא כדרכו ולא ראינוהו וכן פירש רש"י ז"ל דהיינו כל שכן דמאן דמתני לה אמתניתין, אבל רבנו אלפאסי ז"ל כתב בתשובותיו שמא פייסה בדברים ומחלה לו התנאי ובטל התנאי ולומר דאף על גב דנתעכב לבסוף בבירור שלשים יום כגון דאתו סהדין ומסהדי עליה דלא זזה ידו מתוך ידם כל שלשים יום אפילו הכי איכא למיחש דמעיקרא כשהיה הולך פייסה ונתפייסה ומחלה לו התנאי ונתבטל מדעת שניהם והיינו דאמרינן מאן דמתני לה אמתניתין כל שכן אברייתא כלומר מאן דחאיש אמתניתין לשמא בא למדינה בחשאי אף על פי שאלו בא היה נראה לבני המדינה כל שכן דחאיש לחששא דשמא פייס בחשאי, אבל מאן דחאיש אברייתא התם הוא דחאיש משום דעבידי אינשי דמפייסי אבל למיתי בצנעה לא חאיש שהרי לא בא שאלו בא היו רואין אותו בני אדם כך פירש הוא ז"ל בתשובה. ונראה שהוא ז"ל סובר דשתי חששות חלוקות הן דאברייתא חיישינן שמא פייסה ואמתניתין חיישינן שמא בא ולישנא דגמרא ודאי מסייעו דאברייתא פרכינן וליחוש שמא פייס ומאן דמתני לה אמתניתין פריך וליחוש שמא בא, אלא דקשיא לי דהא מאן דחאיש לפיוס, בין אברייתא בין אמתניתין איכא למיחש לה וכן נמי למאן דחאיש לשמא בא בתרוייהו איכא למיחש ליה, ועוד דאיכא דמתני לה אמתניתין קאמר דמשמע דהאי חששא דמתניתין אביריתא דהיינו שמא פייס איכא דמתני לה אמתניתין, ושמא לאו אחששא גופה קאמר, אלא הכי קאמר איכא דמתני אמתניתין דאיכא למיחש בה דלא ליהוי גיטא דדילמא בא בחשאי, ואף על פי שאף במתניתין איכא למיחש לשמא פייס ניחא ליה למתני חשש ביאה לאשמועינן דאפילו לשמא בא בחשאי איכא למיחש ונפקא מינה היכא דאמר לה נאמנת עלי לומר שלא פייסתי דאכתי חיישינן שמא בא ונתבטל תנאו, והא דאמרינן מאן דמתני אמתניתין ומאן דמתני אברייתא לאו למימרא דאמתניתין איכא למיתני הא ולא אברייתא או אברייתא ולא אמתניתין אלא חששא דתנו אמתניתין וחששא דמתנו אברייתא קאמר, ורבנו חננאל ז"ל פירש שמא פייס ובטל הגט דהוא ז"ל גורס כל זמן שאעבור מנגד פניך וכיון דלא אמר לה מעכשיו ולא על מנת אף על פי שמסרו לה יכול הוא לבטלו, ולפי זה הא דאמרינן דמאן דמתני לה אמתניתין כל שכן דמתני לה אברייתא היינו טעמא משום דכיון שהיה הולך ובא קרוב הדבר שנתפייס ובטל תנאו בחשאי מה שאין כן במתניתין דרוב בני אדם אין עשויין לבא בחשאי, ואף בנוסחותיו של רבנו אלפאסי ז"ל כך כתוב בהן ותמיהא לי דכיון דלא אמר לה מעכשיו ולא על מנת למה הוצרך ולענין פסק הלכה, מסתברא דקיימא לן כמאן דמתני לה אמתניתין חדא דקיימא לן כאיכא דאמרי ואיכא דמתני לה כאיכא דאמרי היא, ועוד בדאורייתא הלך אחר המחמיר הילכך אפילו אמר לה אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ולא נודע כי בא בתוך שנים עשר חדש אפילו הכי חיישינן שמא בא בחשאי ולא הרגיש אדם בביאתו וכל שכן דחיישינן שמא פייס, והני מילי בנשואה שלבו גס בה חוששין שמא פייסה, אבל בארוסה שאין לבו גס בה אין חוששין שמא פייס כדאמרינן בפרק כל הגט אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה, ובנשואה נמי אם אמר נאמנת עלי לומר שלא באתי ולא פייסתי אין חוששין לו דמעיקרא אדעתא דהכי גמר ויהיב לה דאי אמרה לא בא ולא פייס דליהוי גיטא מעליא ומבטל תנאו מעתה, ומיהו הרמב"ם ז"ל כתב דלשמא בא בסתר אין חוששין, וכן כתב בפרק י"ו [בנדפס: ט] לפי שאין דרך בני אדם לבא בצערא [בנדפס: בצנעה], ורבי חננאל ז"ל כמאן דמתני לה אמתניתין ולחומרא.

אמר אביי הכל מודים היכא דאמר לה לכשתצא חמה מנרתיק לכי נפקא קאמר לה. פירש רש"י ז"ל: האומר לאשתו בלילה זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה לכי נפקא קאמר ואי מאית בלילה לא הוי גיטא וגבי מתניתין הרי זה גיטיך כשלא אבא לאחר שנים עשר חדש לאו גט הוא וליכא למסמך אזמנו של שטר מוכיח דהא בהדיא אמר דכשלא אבא יהא גט אבל לא מעכשיו, ואיכא לאקשויי והא תנן הרי זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום ואמר רב הונא ולדברי רבי יוסי חולצת אלמא בהא נמי אמרינן זמנו של שטר מוכיח והוה ליה כמהיום ולאחר מיתה ואין הכל שוין בו אלא למר חולצת ולמר מתיבמת. יש לומר דאביי סבר לה כמאן דמתני לה לדרב הונא ארישא אבל אסיפא דהיינו זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום [בנדפס: מודה הוא דלא פליג בה רבי יוסי ולכולי עלמא לא אמר כלום] ומתיבמת. ואם תאמר והא רבי יוסי כי אמרה גבי כותב נכסיו לבנו ולאחר מותו אמרה, איכא למימר דממונא שאני דאיכא לקיומיה כוליה לישניה גופא מזמנו של שטר ופירא לאחר מיתה אבל הכא לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח דהא לאחר מיתה קאמר דמשמע ולא מהיום, ומיהו כשאמר בהדיא מהיום ולאחר מיתה מימר אמרינן מתוך שאין אדם עשוי לחזור בו בתוך כדי דבורו חוששין דילמא תנאה הוא ומהיום מגורשת לכשימות, ולפי פירוש זה הוא דאמר רבה לעיל כשאמות ולאחר מיתה אין זה גט דלא הוי גיטא כלל קאמר וכאביי דלא אמרינן ביה זמנו של שטר מוכיח, ורש"י ז"ל בעצמו פירשה בעבודה זרה בענין אחר דהכי קאמר הכל מודים כל היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתיקה שאינו גט גמור ואפילו רבותינו לא היו מתירין אותה לינשא אבל מכל מקום עדיין הוא מחלוקת דלמר חולצת ולמר מתיבמת, והא דאמר רבה לעיל אינו גט אינו גט גמור קאמר ולאו למימרא שיהא בטל לגמרי אלא חולצת, ותדע לך דהא כי הוה סלקא דעתין לאוקמא בדאמר מהיום ורבנן, על כרחין אינו גט גמור קאמר וחולצת דהא במהיום ולאחר מיתה לרבנן ספוקי מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי וחולצת ולא מתיבמת והשתא נמי כי מוקמת לה בלא מהיום ורבי יוסי חולצת, והסיוע לפירוש זה מדאקשינן בגמרא לעיל גבי מאן דמתני לה ההיא דאמר רב הונא חולצת אסיפא חולצת פשיטא אלמא ליכא מאן דפליג בהא דלרבי יוסי אפילו בזה גיטיך לאחר מיתה חולצת, ומתוך פירושו של רש"י ז"ל שמעמידה במתנה עם אשתו בלילה ומת באותו לילה עצמו שמעינן דשכיב מרע שאמר הרי זה גיטיך מהיום אם מתי ומת באותו יום הרי זה גט גמור ולא אמרינן דמהיום סוף היום קאמר והא מית ליה קודם גמרו של יום ואין גט לאחר מיתה אלא מהיום כמעכשיו דמי ותדע לך דהא לרבי יוסי זמנו של שטר מכשירו וזמנו של שטר מהיום הוא דהא לא כתבינן שעות ואפילו הכי במתנה עמה בלילה ומת בלילה מכשירין אותו לרבי יוסי, ורבותינו בעלי התוספות ז"ל כתבו בשם רבנו תם ז"ל שכתב בסדור הגט שלו ניחא ליה מעכשיו ממהיום דאי מאית בההוא יומא לא ידענא מאי אידון בה, והרמב"ן נ"ר הקשה עליו דאם כן רב דעביד תקנתא מיומא דנן ולעלם אמאי לא אתקין מעכשיו ולעלם משום שכיב מרע דמאית ביומיה דהא רובא כי תקיף להו עלמא טובא יהבי גיטא, אלא אותו יום עצמו בכלל מהיום הוא.