מסכת גיטין דף נ״ו עמוד ב׳

1איברא מלכא את; דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך, דכתיב: ״(ישעיהו י״, לד) ״והלבנון באדיר יפול״ ואין ״אדיר״ אלא מלך, דכתיב: ״(ירמיהו ל״, כא) ״והיה אדירו ממנו וגו'״; ואין ״לבנון״ אלא ביהמ"ק שנאמר: ״(דברים ג״, כה) ״ההר הטוב הזה והלבנון״. ודקאמרת: אי מלכא אנא, אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן.

2אמר ליה: אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה, לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון? אישתיק. קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא: (ישעיהו מד, כה) ״משיב חכמים אחור ודעתם יסכל״, איבעי ליה למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה.

3אדהכי, אתי פריסתקא עליה מרומי, אמר ליה: קום, דמית ליה קיסר, ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא. הוה סיים חד מסאני בעא למסיימא לאחרינא, לא עייל. בעא למשלפא לאידך, לא נפק. אמר: מאי האי?

4אמר ליה: לא תצטער, שמועה טובה אתיא לך, דכתיב: ״(משלי טו״, ל) ״שמועה טובה תדשן עצם״. אלא מאי תקנתיה? ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה, ולחליף קמך, דכתיב: ״(משלי יז״, כב) ״ורוח נכאה תיבש גרם״. עבד הכי, עייל. אמר ליה: ומאחר דחכמיתו כולי האי, עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי? אמר ליה: ולא אמרי לך?! אמר ליה: אנא נמי אמרי לך!

5אמר ליה: מיזל אזילנא, ואינש אחרינא משדרנא; אלא בעי מינאי מידי דאתן לך. אמר ליה: תן לי יבנה וחכמיה, ושושילתא דרבן גמליאל, ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק. קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא: (ישעיהו מד, כה) ״משיב חכמים אחור ודעתם יסכל״, איבעי למימר ליה: לשבקינהו הדא זימנא.

6והוא סבר: דלמא כולי האי לא עביד, והצלה פורתא נמי לא הוי.

7אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק מאי היא? יומא קמא אשקיוה מיא דפארי, למחר מיא דסיפוקא, למחר מיא דקימחא, עד דרווח מיעיה פורתא פורתא.

8אזל שדריה לטיטוס. ״ואמר (דברים לב, לז) אי אלהימו צור חסיו בו״ זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה.

9מה עשה? תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה. ונטל סייף וגידר את הפרוכת, ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו, שנאמר: ״(תהלים עד ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות״׃

10אבא חנן אומר (תהלים פט, ט) מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא (שמות טו, יא) מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים׃

11מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שנאמר ״(קהלת ח״, י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו׃

12איכא דאמרי קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון׃

13עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה׃

14אמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה׃

15עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה לנכרי יהיב ליה: ארבע זוזי לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עבד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש׃

ברייתא

16תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין׃

17אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא׃

18אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב ״(איכה א״, ה) היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל׃