קבלן דבעל חוב — תרתי לחיובא איכא חדא דקבלן הוא ועוד דחסריה ממונא:
מעיקרא דתקנתא — משורש טעם התקנה דקתני מפני מה כתובה בזיבורית יותר משהאיש כו':
היוצא על היתומים — שלוה אביהם:
שכתוב בו שבח — שהתנה עם המלוה לגבות מעידית:
תדע — דלא מהני תנאה לגבי יתומים דהא סתם בעל חוב בבינונית ולגבי יתמי משתנה דינו:
מה דרכו של לוה להוציא — לפרוע:
פחות שבכלים — שמרצונו לא יפרע עידית:
כיון דדיניה מדאורייתא בעידית — שהרי שיעבדה לו ונעשה קרקע זו ערב למלוה וערב משתעבד מה"ת דכתיב אנכי אערבנו (בראשית מג):
כגון שהיתה זיבורית זו של מזיק כעידית של ניזק — דמדאורייתא מיהא גבי:
ור' ישמעאל היא — דאמר מדאורייתא בדניזק שיימינן ומפני תיקון העולם אמור רבנן בדמזיק שיימינן כדתנן במתני' וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא:
לאו אף על גב דכתיב עידית בשטרא — ותיובתא דרבא:
מאי עידית — דקתני הכא דאע"ג דכתבה בשטר הלואה אינו גובה ממנה כגון דשפאי עידית לאחר הלואה קפצה מלפניו שאינו יכול לגבות הימנה כגון שנטלוה מסיקין או נשדפה או שטפה נהר דבטיל ליה תנאיה דמהשתא הו"ל להאי בעל חוב לגבויי זיבורית מדאורייתא ומשום שלא תנעול דלת אמור רבנן בינונית וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא:
וכדרבא — דאמר דהיכא דשפאי עידית אזל ליה דיניה:
הזיק זיבורית גובה — דמי נזקו מן העידית של מזיק ואפילו עידי עידית לר"ע מדאורייתא ולרבי ישמעאל מדרבנן:
שפאי עידית — לאחר היזק ועדיין יש לו עידית ובינונית וזיבורית אלא שזו היתה יפה מאוד:
גובה מן הבינונית — דאזל ליה דיניה דא"ל היאך נסתחפה שדך ומזלך גרם ובדין הוא דנדחייה אצל זיבורית אלא מפני תיקון העולם הוא:
וגבי יתמי אוקמוה כו' — לאו אדרבא קאי אלא אדתנא ר"א ניותאה:
תקנתא הוא דעבוד רבנן — לחוס על היתומים להעמיד' על דין תורה שיהא זה טורח ומוכר את הזיבורית שאין להם מי יטרח בשבילם:
או דילמא — לאו תקנתא הוא אלא דינא הואי לאוקמינהו אדאורייתא שדינו בזיבורית דטעמא מאי אמרי דיניה בבינונית משום נעילת דלת הלכך אי נמי לא מיתקני רבנן למיגבי מיתמי בינונית אין כאן נעילת דלת דלא מסיק אדעתיה האי מלוה לנעול דלת וליחוש דילמא מיית לוה ונפלי קמי יתמי ומגבו ליה זיבורית ואי טעמא הכי הוא אפילו גדולים נמי דינן כן:
לשבועה — לענין שאמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואפילו הוציא שטר דאי הוה אבוהון דיתמי קיים דלמא הוה טעין ואמר אשתבע לי דלא פרעתיך ומשבעינן ליה כדאמרינן בשבועות (דף מא.) והשתא אנן טענינן בשביל יתמי ולהא מילתא אפילו גדולים נמי:
דגדול לגבי מילי דאביו כקטן הוא — ולא ידע אי פרעיה אבוה אי לא אבל לענין זיבורית אימא לך דטעמא משום דחסו רבנן עלייהו להעמידם על דין תורה הוא וקטנים ולא גדולים:
