מסכת גיטין דף ע״ב עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Gittin 72a, Chapter 7 Mi SheAchazo
רש"י
ר' יוסי היא - הלכך ליכא למיחש לחורבא דאילו לר' מאיר איכא למיחש דלמא זימנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ואזלי הני שלוחי וחיישי לכיסופא דסופר ומחתמי ליה בלא דעת הבעל אבל לר' יוסי ליכא למיחש להכי שהרי לא יכתוב סופר גט אלא אם כן ישמע מפי הבעל עצמו:
ואי ס"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו - הך חורבא גופה לר' יוסי איתא:
כולה ר' יוסי היא - ורישא דאמר כתבו לאו דווקא דאפילו תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר לסופר ויכתוב ואורחא דתנא למיתני ולאוסופי ונקט למילתיה בלשון לא מיבעיא הך אלא אפילו הא נמי פסיל עד שיאמר כו':
תניא כוותיה דרב אשי - דבאומר אמרו נמי פסיל רבי יוסי:
לאפוקי מדרב כהנא - דאמר לעיל (גיטין דף עא.) חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו:
מתני' אם מתי לא אמר כלום - דמשמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה:
זה גיטך מחולי זה - משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:
מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט - מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום דבשלמא גבי מתנה איכא למימר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אבל הכא ליכא למימר הכי ואי משום תנאה ה"ל למימר מהיום אם מתי ובגמרא פריך מ"ש מרישא:
חולצת - שמא אינו גט:
ולא מתייבמת - שמא גט הוה והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה בכרת הואיל ולא החזירה:
גמ' והדר תני כו' אלמא לאו כלאחר מיתה דמי - דאילו במהיום ולאחר מיתה תני סיפא גט ואינו גט:
משמע כמעכשיו - אם יתקיים תנאי זה שאמות וכשמת הוה גט למפרע אבל לאחר מיתה לא משמע תנאה וספוקי מספקא לן:
וחולצת - כלומר אסורה להתייבם דמספקא ליה אי הוה גט אי לא ולקמיה מפרש ואזיל:
והא מדסיפא - גבי מהיום ולאחר מיתה תנא חולצת וברישא לא תנא מכלל דדוקא קתני:
מתני' - דבעי מהיום:
כרבנן - דפליגי עליה דרבי יוסי ביש נוחלין (ב"ב קלו.) דקא תני הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ואי לא ה"ל מתנה לאחר מיתה וה"נ גט לאחר מיתה הוא:
ורב הונא כר' יוסי דאמר - התם אינו צריך דקא סבר זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום נתן לו את גוף הקרקע והפירות יאכל הוא בחייו דאם לא נתן לו הגוף מעכשיו למה נכתב זמן בשטר המתנה:
חליצה נמי לא ליבעי - דהא אמר אע"ג דלא כתב מהיום כמאן דכתב מהיום דמי ומהיום אם מתי תנן במתני' דכשר:
טעמא דר' יוסי לא ידענא - אמאי קאמר א"צ:
1ר' יוסי היא, דאמר: מילי לא מימסרן לשליח.
2ואי ס"ד מודה ר' יוסי באומר ״אמרו״, נפיק מינה חורבא דזימנין דאמר להו לשנים ״אמרו לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתמו״; ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי ליה, ובעל לא אמר הכי.
3אלא מחוורתא, רישא ר"מ וסיפא ר' יוסי.
4רב אשי אמר: כולה ר' יוסי היא, ולא מיבעיא קאמר: לא מבעיא היכא דלא אמר ״תנו״, אלא אפי' אמר ״תנו״ לא. ולא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא, אלא אפי' אמר לבי תלתא לא. ולא מיבעיא היכא דלא אמר ״אמרו״, אלא אפילו אמר ״אמרו״ נמי לא.
ברייתא
5תניא כוותיה דרב אשי: כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה, אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל, עד שישמעו קולו שיאמר לסופר ״כתוב״ ולעדים ״חתומו״.
6״ישמעו״ לאפוקי ממ"ד מודה רבי יוסי באומר: ״אמרו״. ״קולו״ לאפוקי מדרב כהנא אמר רב.
מתני׳ · משנה
7״זה גיטיך אם מתי״; ״זה גיטיך מחולי זה״; ״זה גיטיך לאחר מיתה״ לא אמר כלום. ״מהיום אם מתי״; ״מעכשיו אם מתי״ ה"ז גט.
8״מהיום ולאחר מיתה״ גט ואינו גט; ואם מת חולצת, ולא מתייבמת.
9״זה גיטיך מהיום, אם מתי מחולי זה״, ועמד והלך בשוק, וחלה ומת אומדין אותו, אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט, ואם לאו אינו גט.
גמ׳ · גמרא
10אלמא ״אם מתי״ כלאחר מיתה״ דמי, והדר תני: ״מהיום אם מתי״; ״מעכשיו אם מתי״ אלמא ״אם מתי״ לאו כלאחר מיתה״ דמי!
11אמר אביי: ״אם מתי״ שתי לשונות משמע; משמע כמעכשיו, ומשמע כלאחר מיתה;׃
12אמר לה ״מהיום״ כמאן דאמר לה ״מעכשיו״ דמי, לא אמר לה ״מהיום״ כמאן דאמר לה ״לאחר מיתה״ דמי.
13״זה גיטך אם מתי״ לא אמר כלום: אמר רב הונא: וחולצת.
14והא ״לא אמר כלום״ קתני! לא אמר כלום דאסירא לעלמא; וליבם נמי אסירא.
15והא מדסיפא חולצת, מכלל דרישא יבומי נמי מיבמה! מתני' כרבנן;׃
16ורב הונא דאמר כר' יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו.
17אי רבי יוסי, חליצה נמי לא תיבעי! וכ"ת מספקא ליה לרב הונא אי הלכתא כר' יוסי או אין הלכה כר' יוסי; ומי מספקא ליה?!
18והא רבה בר אבוה חלש, עול לגביה רב הונא ורב נחמן; א"ל רב הונא לר"נ בעי מיניה מרבה בר אבוה: הלכה כרבי יוסי, או אין הלכה? א"ל טעמא דרבי יוסי לא ידענא, הלכה איבעי מיניה?! א"ל את בעי מיניה הלכה, וטעמיה דרבי יוסי אנא אמינא לך.
19בעי מיניה. א"ל הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי. לבתר דנפק א"ל היינו טעמא דרבי יוסי דקסבר: זמנו של שטר מוכיח עליו! אלא מספקא ליה׃
תוספות
ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי ליה - הוה מצי לשנויי כיון דאמר מר כשר ולא תעשה כו' ולאסוקי כדמסיק בהתקבל (לעיל גיטין סז.) אלא לפי שכבר דקדק ולא חש לחזור ולהאריך ומכאן יש להוכיח דפרק מי שאחזו סדרו אחר התקבל:
לא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא כו' - לא מיבעיא קמא אתי אפי' לר"מ דקאמר לא מיבעיא כתבו אלא אפי' תנו כיון דמיירי בב' כדקאמר בתר הכי לא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אע"ג דקאי לרבי יוסי אין לחוש דמדקדק כל לא מיבעיא שיכול לומר ויש ספרים דגרסי לא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא תנו אלא אפילו אמר לבי תלתא תנו:
תניא כוותיה דרב אשי - לכאורה משמע דלא מייתי מינה ראיה אלא דלא מודה ר' יוסי באומר אמרו אבל הרב רבי אלחנן פירש בשם ר' יצחק דמוכח מינה דלא מיבעיא קאמר כדמשני רב אשי דודאי אי הוי תני נכתוב גט לאשתך כו' הוה דייקינן הא אמר תנו נותנין כדדייק אמתני' והוי רישא ר"מ אבל השתא דנקט כתב הסופר לשמה דמשמע הא אם אמר לשום אדם מהני והא ליתא דאפילו לר"מ לא מהני אלא ודאי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לא אמר כתבו אלא אפי' אמר כתבו ולא מיבעיא דלא אמר תנו כו' כדדייק אמתני':
קולו לאפוקי מדרב כהנא כו' - וא"ת ואמאי נקט מדרב כהנא ממתני' נמי אתיא לאפוקי דמכשרה בהרכנת הראש בלא קול וי"ל דמסתברא דהרכנה דמתני' מהני כמו קול כיון דקים לן שמתרצה לא בעינן שמיעת הקול כמו תן גט זה לאשתי אם היה זכות לה לא היה יכול לחזור בו ואע"פ שהיא אינה אומרת כלום כיון שהיא מתרצה בלא שמיעת קולה הוי שלוחה ובבריית' דנקט עד שישמעו קולו לא שנה אלא למעוטי חרש דרב כהנא דמסתבר למעוטי:
מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט - כתב ר"ת מהיום אם מתי אם מת בו ביום לא ידענא מה אדון בה ולרבינו אלחנן נראה דמהיום הוי כמו מעכשיו ודעתו שיהא גט לאלתר דמסתמא דלכך נותן גט שירא למות וכי אין לו לירא שמא ימות בו ביום אלא ודאי לאלתר קאמר שיהא גט ומכל מקום נכון להחמיר:
הכי אמר רב הלכה כרבי יוסי - והא דאמרינן בפרק בתרא (לקמן גיטין פה:) התקין רב בגיטא מן יומא דנן ולעלם ולאפוקי מדרבי יוסי אין זה אלא לשופרא בעלמא דהא כרבי יוסי ס"ל כדאמר הכא ואית דגריס לקמן רבא לפי זה צריך לומר נמי דלשופרא דשטרא תקן דהא אמר בסמוך דלרבא פשיטא ליה דהלכה כרבי יוסי אפילו בעל פה וכן פירש בקונטרס לקמן:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב - דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו, והרכנת הראש דמתניתין לא ממעטה ברייתא, כדגרסינן בירושלמי הוא קולו הוא הרכנת ראשו, וכתוב בתוספות דלא ממעטינן אלא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב משום דסתם חרש לאו בר דעת הוא לפיכך אף על פי שכותב בכתב ידו לא חשבינן ליה בר דעת לסמוך על כתיבתו, אבל פקח שכתב בכתב ידו כותבין ונותנין גט לאשתו, וכן אם שלח בכתב ידו ממדינת הים לכתוב וליתן גט לאשתו ועדים חתומין על כתב ידו דלא מזייף הוא, כותבין ונותנין ולא בעינן עד שישמעו קולו, דהא מכל מקום קולו לאו דוקא דהא איכא הרכנת הראש, ומיהו בתוספתא לא משמע הכי דגרסינן התם בפרק שני כתב סופר לשמה וחתמו העדים [בכת"י שלא] לשמה אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט פסול עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ולא עוד אלא אפילו כתב בכתב ידו ואמר לסופר כתוב ולעדים חתומו אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט פסול עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו, אלמא אפילו בפקח אין כותבין עד שישמעו את קולו ממש דהתם לא משתעי בחרש ואי נמי בהרכנת הראש כמתניתין וכטעמא דמתניתין [בנדפס: דירושלמי] דהיא הרכנת הראש הוא קולו, והכי נמי גרסינן לה בירושלמי בפירקין דהכא תני חרש שתרם אין תרומתו תרומה וכו' אבל אם היה פקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו וכו' התיב רבי אבא בר ממל והא מתניתא פליגא הרי שכתב בכתב ידו לסופר וכתב ולעדים ויחתומו אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה אינו גט אמר רבי יוסה אמור דבתרא ולית היא פליגא אינו גט עד שישמעו את קולו ולא אפילו הרכין בראשו ואתמר לית כן אמר רבי מנא אית כן היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש, ואם כן מי ששלח בכתב ידו ממדינת הים לכתוב וליתן גט לאשתו אין כותבין ונותנין.
מסכת גיטין דף ע״ב עמוד א׳
מסכת גיטין דף ע״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־385 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: גיטין דף ע״ב ע״א
פתיחה בקורא