מתני' שסמכו אצל בעל הבית — לעשות על פיו ולא נתמנה להן אפוטרופוס לא מאביהן ולא מב"ד אפילו הכי כאפוטרופוס הוא:
ישבע — כשיגדלו היתומין ישבע להן שאין לו בידו כלום משלהן:
לא ישבע — טעמא דהך פלוגתא מפרש בגמרא ובין למר ובין למר מפני תיקון העולם הוא:
גמ' ולא שותפין — אין יכול לתרום על חלק חברו שלא מדעתו:
ולא אריסין — על חלקו של בעל הבית:
אתם ולא התורם את שאינו שלו — הך סיפא טעמא דרישא כלומר אתם ממעט התורם שאינו שלו והני כולהו שאינו שלו נינהו אי נמי זו ואין צריך לומר זו קתני:
להאכיל — יתומים לאלתר חייבים לעשר:
להניח — התבואה באוצר עד שיגדלו למה ליה עשורי לכשיגדלו יעשרום הם:
והתניא — בניחותא:
ומוכרין להם — כלומר לצרכם מנכסיהם:
להאכיל — המעות:
אבל לא להניח — שמא יגנבו אי נמי משום שבח בית אביהן נוי וכבוד הוא להם:
צדקה — אין להם קצבה דהא בכל שעתא קיימי עניים נמצאו נכסיהם כלים:
לדון — עם בעל דין של יתומים הבא לעורר על נכסיהם שמא יתחייבו בטענותיהם ולכשיגדלו היתומין ידונו עמו:
לזכות אמאי לא — ידונו עמו אם דנו ונזדכו היתומים אמאי לא הוי דינא:
אלא — ה"ק אין רשאין לדון לחוב על מנת לזכות אם דנו כדי לזכות ונתחייבו אין היתומין נפסדין:
דלמא לא משפיין — לא יהו משוקטות אצלו שמא יצא עליו ערעור:
להוציאן לחרות — אפילו אין היתומין נפסדין שהעבדים באין לפדות עצמן בכסף שנותנין להם אחרים על מנת שאין ליתומין רשות בו אפי' הכי אין רשאין שהרי אין גופן קנוי להן לשחררן:
אבל מוכרין אותם לאחרים — לתקנת היתומין כגון להאכיל או ליקח שדות:
ואחרים מוציאין אותם כו' — ואותם אחרים שהיו רוצין לתת להם הכסף לפדות עצמן הן יקחום ויהיו קנוים להן ואח"כ ישחררום:
אומר אני — כשם שרשאין למוכרן לאחרים כך הם רשאים לקבל הכסף מיד העבד עצמו בתורת מכירה:
מפני שהוא — האפוטרופוס:
כמוכרו לעצמו — לעבד עצמו:
באחרונה — כשיגדלו יחשב עמהן וישבע שלא נשאר בידו כלום:
נשים — אין דרכן לצאת ולבא ולטרוח:
עבדים — אין נאמנין:
קטנים — אינם בני דעת:
דכל בי שמשי — של ערב שבת:
שמעיה — לשטן דקאמר ווי דאפקיה מביתיה:
לאשתי ביתי — שכל צרכי הבית על ידה נעשים והיא עיקר הבית וכן שור עיקרו של שדה:
מאי עבידתה דזבנא — מי מינה אפוטרופוס:
יתומין שסמכו תנן — ואף ע"פ שלא נתמנה חשיב ליה כאפוטרופוס:
הרי הן כהקדש — דכתיב (ויקרא כז) ונתן הכסף וקם לו ולא שייכא בהו משיכה:
משכו — לקוחות מאפוטרופסים:
בארבעה ארבעה — החבית:
לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש — כל הדיוט המוכר יכול לחזור בו כל זמן שלא משכו הלקוחות אבל אם משך לא יכול לחזור וכל שכן אלו שהן כהקדש דליפוי כח עשאום כהקדש ולא להרעת כח:
המשיכו — מוכרים:
פירי ליתמי — שהיתומים משכו פירות מאחרים ולא נתנו דמים:
אייקר — ורוצין המוכרים לחזור משום דקנין יתומים בכסף:
לא יהא כח הדיוט כו' — וכיון דאי אמשיכו להדיוט לא הדרי השתא כל שכן דלא הדרי:
היינו דרב חנילאי — וניהדרו בהו יתמי:
אייקר — ורוצים המוכרים לחזור:
היינו דרב חנילאי — ולא יחזרו:
