מסכת גיטין דף פ״א עמוד ב׳

[בנדפס - הא דאמרינן הא להאי לישנא: דבית שמאי סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובית הלל סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. קשיא לי דהא איפכא שמעינן להו ביבמות (קז, א) דבית שמאי אמרי ממאנין את הארוסות ואין ממאנין את הנשואות ובית הלל אומרים בין ארוסות בין נשואות וקא פריש טעמא התם בגמרא משום דבית שמאי סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וממנעי ולא נסבי. ויש לומר דהכא אזלי בית שמאי לטעמייהו דאמרו לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בא דבר ערוה והילכך כל שהוציאה מביתו מחמת דבר ערוה חזקה מזוהמת היא בפניו ואינו מחזירה והשתא בעילת זנות הוא דקא עביד ובית הלל נמי אזלי לטעמייהו דאפילו בשהקדיחה לו תבשילו הוציאה ולפיכך יש לומר דנתפייס ומחזירה ולא עשה בעילת זנות, וההיא דממאנין אפילו את הנשואות ולא חיישי בית הלל דילמא ממנעי ולא נסבי היינו משום דכיון דבתקנת חכמים נשא לא ממנע דלאו בעילת זנות היא לו וכדאמרינן התם ובית הלל כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתו למימר דבעילת זנות הוא, כן נראה לי].

אלא מתניתין בשראוה [בשלא ראוה] שנבעלה ורבי יוחנן דאמר כי האי תנא - ואנן קיימא לן כסתם מתניתין ואף על פי שלא ראוה שנבעלה צריכה ממנו גט שני ואפילו נתן לה כספים אין אומרים זנות הוא ובאתננה נתן לה, והוא שנתיחדה בפני שנים והיו השנים ביחד אבל בפני עד אחד ואפילו בפני אחד בשחרית ואחד בין הערבים לא דאין כאן קידושין דאפילו בא עליה לשם קידושין אין קידושיו קידושין דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין. וגרסינן בתוספתא ראוה שנים שנתיחדה עמו צריכה ממנו גט שני, אחד אין צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ובא ושאל רבי אלעזר בן תדאי לחכמים ואמרו אינה צריכה ממנו גט שני, ומסתברא כגון שראה הוא את העדים אבל אם ראו אותו שנים מן החלון והם רואין ואינן נראין לו אינה צריכה ממנו גט שני לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו שלא בפני עדים אף על פי ששניהם מודים אינה מקודשת, הילכך כשבעל זה לא לשם קידושין בעל אלא לזנות בעלמא.

נתגרשה מן האירוסין לכולי עלמא אינה צריכה ממנו גט שני דכיון דאין לבו גס בה לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה. אבל היכא דראוה שנבעלה לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין מימר אמרינן דלשם קדושין בעל וכדאמרינן הכא ואי בשראוה שנבעלה מה לי מן האירוסין ומה לי מן הנשואין, ומסתברא דדוקא בארוסה הוא דאמרינן הכי דבשראוה שנבעלה חוששין לה משום קידושין דכיון שהיתה ארוסתו מכבר ודאי מימר אמרינן דאינו עשה בעילתו בעילת זנות וחוזר ומתפייס הוא ובעל לשם קידושין, אבל בפנויה גמורה שראוה שנבעלה ולא היה מדבר עמה על עסקי קידושיה בפנינו אין חוששין לה כלל דודאי כיון שלא היו לו עליה נשואין או אירוסין מכבר לא בעל לשם קידושין אלא לבעילת זנות, ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאמרינן הכא היינו בשהיו שם עסקי קידושין מכבר אבל בעלמא עושה, ונושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו לא שנא מפתה [בנדפס: מפותה] בפני אחד ובפני שנים סתמא קתני, ותדע דלא הוזכר מחלוקת בדבר זה אלא בגרושה לבד כאן ובפרק קורדיקוס תנו רבנן ראוה שנתיחדה עמו באפלה אלמא בגרושה לבד דברים אמורים אבל בעלמא לא, וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפירוש וכתב בשם מקצת הגאונים ז"ל שהורו שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, והראשון עיקר.

והא דאמרינן הכא - ומודים ודאי בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני דכיון שאין לבו גס בה לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה. איכא למימר דהיכי דגיסי אהדדי צריכה וכדאמרינן בכתובות (כח, א) גבי נתגרשה מן האירוסין נפרעת על ידי עצמה לפי שאין לבו גס בה, ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא שליחא בינייהו הוה יתיב רב אדא בר מתנה קמיה אמר ליה למה ליה למר כולי האי והאמר רב נחמן תנא באבל רבתי אמר ליה הני מילי היכא דלא גיסי הכא חזינא להו דגיסי אהדדי, ודכותה נמי הכא היכא דחזינא להו דגיסי אהדדי צריכה הימנו גט שני, כך נראה לי. וכן נראה מן הירושלמי דגרסי התם על הא דבית הלל דהמגרש את אשתו לא תדור עמו לא באותה חצר ולא באותו המקום אם היתה חצר של אשה האיש מפנה של איש האשה מפנה של שניהם מי מפנה מפני מי אשה מפנה מפני האיש ואם יכולים הם זה פותח לכאן וזה פותח לכאן במה דברים אמורים בזמן שנשאו הא לא נשאו לא ובכהנת אפילו לא נשאו והארוסה שביהודה כנשואה היא, החולץ ליבמתו אף על פי שעשה בה מאמר הרי זה לא יפנה שאין מאמר קונה קנין גמור, עד כאן בירושלמי. ושמע מינה מדמייתי לה גבי הא הכא [הכי] נמי בארוסה שביהודה שלבו גס בה אי נמי [בנדפס: או] בשאר מקומות דחזינא להו דגיסי אהדדי כנשואה היא וחוששין לה משום קידושין וצריכה ממנו גט שני.

מתני' - כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ולית הילכתא הכין דמתניתין רבי מאיר היא אבל לרבנן תצא והולד כשר וכדאמרינן בפרק המגרש (גיטין פו, א) גבי שלשה גיטין פסולין והא איכא גט קרח התם הולד ממזר הכא כשר הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר התם תצא הכא לא תצא וכי קאמרינן תצא הני מילי בשאין לה בנים מן השני אבל יש לה בנים לא תצא כדי שלא יוציא לעז על בניה, ומיהו לרבי יוחנן משמע לקמן בפרק המגרש דאפילו אין לה בנים לא תצא וקיימא לן כותיה, ולקמן נאריך בה יותר בסיעתא דשמיא בפרק המגרש.

רבי עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא קרובים הראויים להעיד - ואסיקנא דטעמיה דרבי עקיבא משום דבעבד אתי למימר שחרורי שחרריה גזלן נמי אתי למימר תשובה עבד ואתו לאכשורינהו בשטרות דעלמא, אבל קרוב מאי איכא למימר, וקיימא לן כרבי עקיבא חדא דהלכה כרבי עקיבא מחבירו ועוד מדאמר רבי יוחנן לקמן לא הכשירו בו אלא עד אחד קרוב לכאורה משמע דקרוב דוקא קאמר, ובירושלמי גרסינן לה בהדיא אמר רב אמי כמה קופין דעובדין הוה עלל קומי רבי יוחנן וקומי רבי שמעון בן לקיש ואינון אמרין פוק ואשלם כרבי עקיבא ואף על גב דרב אמי אמר להו צא והשלם עליו עבד מן השוק כבן ננס לא קיימא לן כותיה חדא דהוה ליה תלמיד לגבי דרבי יוחנן ועוד דיחיד הוא אצל רבי יוחנן וריש לקיש דפסקי כרבי עקיבא בירושלמי וקיימא לן כרבים ואפילו להחמיר ואפילו בדרבנן כדאסיקנא בעירובין פרק מי שהוציאוהו וכן פסק רבנו חננאל ז"ל כרבי עקיבא ואם השלים עליו עבד הולד ממזר וכדאמרינן לקמן השלים עליו עבד בן ננס אומר הולד כשר רבי עקיבא אומר הולד ממזר, ואי קשיא לך הא דתניא בבבא בתרא פרק גט פשוט היו ארבעה עדים חתומים על השטר ונמצאו הראשונים קרובים או פסולין תתקיים העדות בשאר, דאלמא אף פסולין כשרין למילוי, ולא היא דהתם בשנים כשר והכל יודעים שהשאר אינן לצורך השטר ולא אתו לאכשורי עבד וגזלן דמימר אמרינן לכבוד בעלמא או למילויו של שטר חתמו, אבל הכא דאצריכי רבנן עדיו כקשריו מימר אמרי דכשרין נינהו ואתו לקיומי שטרא דעלמא אפומייהו אבל קרוב לא אתו למטעי ביה, כך נראה לי. ובתוספות מתרצין דפליגי אדהא ואתיא כרבי אמי דמכשר כבן ננס, ואי אפשר לומר כן דאם כן קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן כרבי עקיבא כדכתבינן וקיימא לן נמי כההיא ברייתא, והראשון עיקר.