יורשין כתובתה - ביבמות (דף צא.) פרכינן כתובה מאי עבידתה הא קתני אין לה כתובה ומשני כתובת בנין דיכרין שתקנו חכמים שירשו בניה יתר על חולקיהון דעם אחוהון כשמתה בחיי בעלה ואע"פ שבעלה יורשה הכא לא שקלי דקנסא קנסו:

אחיו - של שני חולץ מדרבנן כדפירשנו גבי גט שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואחיו של ראשון צריך לחלוץ מן התורה:

ולא מייבמין - משום קנסא:

שינה שמו ושמה - בגט:

וכל הדרכים - המפורשים למעלה במשנתינו:

כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות - חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה כשמתו בעליהן בלא בנים:

הלכו הצרות - של עריות:

ונישאו - לשוק:

ונמצאו - העריות איילונית ואיגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה:

תצא מזה - מבעל שנישאת לו:

ומזה - מן היבם:

וכל הדרכים האלו בה - וביבמות (דף צב.) מוקמינן לה כר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין:

והלכה צרתה ונישאת לאחר - וקיי"ל ביאת האחת פוטרת צרתה:

ונמצאת - זו שנתייבמה:

איילונית - ואין לה יבומים שהרי לא אשת המת היתה ונמצא שלא נפטרה צרתה ונישאת לשוק בלא חליצה:

תצא מזה ומזה - מבעל זה ומיבמה הראשון:

כתב סופר - אחד גט לאיש לגרש בו אשתו:

ושובר - לאשתו שתמסור לבעל כשיפרע לה כתובתה וטעה הסופר כשמסר להן השטרות ונתן גט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר:

יוצא מתחת ידי האיש - שמוציאו לפנינו להראות שוברו והרי הוא גט:

אם לאלתר - בגמ' מפרש:

לא כל הימנו - אין הכל כדבריו להאמינו:

לאבד זכותו של שני - שנשאה דאמרי' קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שניסת:

גמ' שאין להם לא כתב ולא לשון - אלא משל אומה אחרת:

משום שלום מלכות - שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו:

יוציא והולד ממזר - בתמיה:

ר"מ לטעמיה - סתם משנה ולקמן נמי אמרינן זו דברי ר"מ:

משום דמליכא - עכשיו היא מולכת לפיכך יתקנא בה המלך של מלכות זו ויקפיד עמנו:

מאי דהוה הוה - כבר עברו ואבדה קנאתם שאין מתקנא בהן דהא דקתני מתני' לשום מלכות מדי ויון שמונה למנין שהתחילה מדי למלוך בימי דריוש או למנין שהתחילה יון למלוך:

דאיכא שם מלכות - הלכך חיישינן דלמא קפיד המלך הזה:

כי יתביתו בהיני - לכתוב שטר:

כתבו - בתוכו שבהיני נכתב ואף על גב דמימסרן כו':

גיטין 80 עמוד א

1בת לוי מן המעשר. בת כהן מן התרומה.

2ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשים כתובתה. ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין, ולא מייבמין.

3שינה שמו, ושמה, שם עירו, ושם עירה תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

4כל עריות שאמרו ״צרותיהן מותרות״׃

5הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונית תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

6הכונס את יבמתו, והלכה צרתה ונישאת לאחר, ונמצאת זו שהיתה איילונית; תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

7כתב סופר גט לאיש, ושובר לאשה; וטעה ונתן גט לאשה, ושובר לאיש, ונתנו זה לזה;׃

8ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

9רבי אלעזר אומר: אם לאלתר יצא, אין זה גט; אם לאחר זמן יצא, הרי זה גט לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני.

גמ׳ · גמרא

10מאי ״מלכות שאינה הוגנת״? מלכות הרומיים ואמאי קרי לה מלכות שאינה הוגנת משום דאין להם לא; כתב ולא לשון׃

11אמר עולא מפני מה תקינו מלכות בגיטין משום שלום מלכות׃

12ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר׃

13אין ר"מ לטעמיה דא"ר המנונא משמיה דעולא אומר היה ר"מ כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר:

14לשום מלכות יון: וצריכא דאי אשמועינן מלכות שאינה הוגנת משום דמליכא אבל מלכות מדי ומלכות יון מאי דהוה הוה׃

15ואי אשמעינן מלכות מדי ומלכות יון משום דמלכותא הוו אבל בנין הבית מאי דהוה הוה׃

16ואי אשמעינן בנין הבית דאמרי קמדכרי שבחייהו אבל חורבן הבית דצערא הוא אימא לא צריכא:

17היה במזרח וכתב במערב: מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה׃

18אלא לאו סופר כדאמר להו רב לספריה: וכן אמר להו רב הונא לספריה כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע"ג דמימסרן לכו מילי בהיני וכי יתביתו בהיני כתובו בהיני ואע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי׃

19אמר רב יהודה אמר שמואל:

תוספות

שינה שמו ושמה כו' - לא שינה ממש כדאמר בפ"ב (דף כ) וכן שם עירו ושם עירה לא ששינה ממש אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות:

ושם עירו ושם עירה - אומר ר' יצחק דהיינו דווקא עיר שדרין בה אבל עיר שנולד בה אפי' שינה כשר כיון שא"צ לכותבו כלל שהקדמונים שהרגילו לכותבו משום שאם יארע שיש שם יוסף בן שמעון אחר יהיה בו סימן ע"י מקום לידה ותדע כי כמה פעמים כותבים מקום הלידה על פי הבעל או האשה ואם שינה פסול לא היה נכון לכותבו אלא ע"פ עדים ולא דמי לאשתמודעינהו דאפי' מפי קרוב או אשה נאמן בהחולץ (יבמות דף לט:) דשם קל הדבר לברר ועביד לאיגלויי טובא ועוד דאשתמודעינהו צריכין להעיד כדי שלא תתעגן אבל כאן מה לנו לתקן לכתוב מקום הלידה בחנם כיון שע"י כך יכול לבא לידי פסול אם ישנה אלא ודאי אפי' שינה כשר ור"ת הביא ראיה שאין שטר נפסל כשנשתנה בו דבר שאין צריך מדאמר בפ"ב דכתובות (דף כד:) דאין מעלין משטרות ליוחסין דלאו אכולה מילתא קא מסהדי אלא אמנה שבשטר ולא על מה שכתוב שהוא כהן אלמא אפילו אינו כהן השטר כשר וסברא הוא דעדים לא קיימי אלא על עיקר מעשה ומעשה באחד ששינה בגט מקום לידתו והכשירו ר"י והרבה פעמים כשלא היה להם ברור מקום הלידה הי' אומר אל תכתבוהו כלל ומקום עמידה נמי א"צ לכתוב דהא כל גיטין הבאים ממדינת הים אין כותבין מקום עמידת האשה ולהכי לא מוקי ליה בבעל ובשינה מקום עמידתו כדמוקי אסופר משום דפשיטא דאין צריך לכתוב מקום עמידתו:

מפני מה תקנו מלכות בגיטין - וא"ת והא אמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף י.) ובגולה אין מונין אלא למלכות יון בלבד אלמא לא חיישינן לשלום מלכות ואור"י דדוקא בגיטין יש לחוש לשלום מלכות שמקפידין לפי שהוא דבר גדול שמפרידין איש מאשתו:

כי יתביתו בהיני כו' - ואור"י דאלו שתי מקומות סמוכין הן זה לזה כדאמרינן בפ"ג דביצה (דף כה:) רב הונא הוו מכתפי לי' משילי להיני ומהיני לשילי משמע דקרובות הן זו לזו ולרבותא נקטינהו הני דאע"פ שאין דומה כל כך לשיקרא כיון שיכול לבא מזה לזה ביום אחד יש להחמיר ואור"י דאע"ג דבגט פסלינן היה במזרח וכתב במערב. וה"ה עדים שלא יחתמו מ"מ בשאר שטרות אם כתב שילי בהיני כשר כדאמרי' באחד דיני ממונות (סנהדרין לב.) שטר שכתבו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו בא' בניסן עמנו הייתם כשר דחיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו אלמא אע"פ שלא היה בעיר ביום הכתוב בשטר כשר מ"מ אור"י שאין עושין יפה אותם שרגילים לכתוב כתובה בעיר אחרת שאין מקום החופה אע"פ שלא יהיה הסופר שם ביום החופה דלכתחילה צריך ליזהר אף בשאר שטרות כדאמר. ליה רב לספריה כי יתביתו בהיני וכו' אך קשה לר"י דבפ' גט פשוט (ב"ב דף קס.) משמע דגיטין מאוחרין כשרים דאמר גט מקושר שעדיו מתוכו כשר לפי שיכול לעשותו פשוט דאז הוה מאוחר דבמקושר מלך שנה מונין לו שנים (שם קסד:) וביבמות נמי בפרק ר"ג (יבמות דף נב.) אמר לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט אע"פ שכתב מן האירוסין זמן של אחר. נישואין א"כ אמאי פסלינן הכא היה במזרח וכתב במערב והלא אם יראו שלא היה סופר בעיר ביום כתיבת הגט יאמרו שאחרוהו וכתבוהו ודוחק הוא לומר דגט מאוחר לעולם פסול וההיא דמקושר שכתב עדיו מתוכו לא איירי בגט אשה אלא מיירי בשטר וההיא דכשאכנסנה אגרשנה שכתבו בו ביום של נישואין קודם הנישואין דלא משתמיט בשום מקום שיהא גט מאוחר פסול וי"ל שמא גט מאוחר אינו כשר אם לא יהיו לבסוף באותה העיר ביום שכתוב בגט הסופר והעדים ועוד י"ל דגט מאוחר ודאי כשר טפי שכתוב מקום שעומד בשעת כתיבה אע"פ שכשיבא הזמן הכתוב בו לא יעמדו שם הסופר והעדים יתלו שאיחרוהו וכתבוהו אבל היה במזרח וכתב במערב שאינו כותב מקום שעומד באותה שעה פסול משום מיחזי כשיקרא ועוד כי פעמים נודע שלא איחרוהו ויסברו העולם שהקדימוהו:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

משנה כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו צרות האלו ונשאו ונמצאו אלו אילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים אלו בה אמר הר"ם זה דעת ר' עקיבא שאמר יש ממזר ביבמה כמו שביארנו בתשע מיבמות ואינה הלכה והנה נכפל זה הדין בעצמו במה שחזר ללמדך שאפי' את יבמתו שנתקיימה מצות יבם תצא צרתה בכל הדרכים בה:

אמר המאירי ונתגלגל מענין זה לעריות הנזכרות ביבמות שפוטרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום ומותרות לינשא בשוק בלא חליצה אם הלכו ונישאו ונמצאו העריות הפוטרות אותן אילוניות שנמצא שקדושיהן היו בטעות ואין שם צרות עליהן ונמצאת הצרה שנשאת שומרת יבם ונמצאת יבמה לשוק ועל זו אמר תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ונשנית על דעת ר' עקיבא שאמר יש ממזר מחייבי לאוין ואין הלכה כן לענין ממזרות ואף שאר הדרכים השנויים כאן פירשו בגמרא דוקא בנישאו אבל זינו לא שהרי שומרת יבם שזינתה אינה אסורה ליבמה אלא מותרת כמו שהתבאר במסכת סוטה י"ח ב':

משנה הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו שהיא איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים אלו בה אמר הר"ם הנה כל הדרכים האלו בה זולת הממזרות כמו שביארנו:

אמר המאירי הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת שהרי יבום האחת פוטרת את כלן ונמצאת היבמה אילונית שנמצא למפרע שקידושי המת בטעות היו ונמצאת הצרה זקוקה עדין תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואף זו לדעת ר' עקיבא ואין הלכה כמותו בממזרות אלא בענין תצא מזה ומזה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים:

משנה כתב הסופר וטעה נתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה לאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש והשובר מיד האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר הר"ם רצה בזה המאמר כי כאשר טעה הסופר ונתן גט שהוא שובר לאשה למסור אותה לבעלה וכן נתן שובר לאיש על דעת שהוא גט למסור אותו לאשתו ונתנו זה לזה וענין לאחר הוא כל זמן שלא תנשא ולאחר זמן אחר שנשאת לאיש אחר ומה אמר לאבד זכותו של שני כל שהוא יאסור אותה עליו והלא אפשר כל בעל ראשון שיעשה זה המעשה והלכה כר' אליעזר:

אמר המאירי כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת יד האיש ושובר מתחת יד האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ור' אליעזר אומר אם לאלתר ופירשו בגמרא כל זמן שלא נישאת אינו גט ויתנהו לה ומגורשת משעת נתינה לאחר זמן ר"ל שכבר נישאת הרי זה גט ולא כל הימנו של ראשון לאבד זכותו של בעל שני אלא אומדין שהגט נפל מידה ומצאו הוא והלכה כר' אליעזר ומכל מקום כל שהדברים מוכיחין כן יש לחוש:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת גיטין דף פ׳ עמוד א׳

מסכת גיטין דף פ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־292 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–90)עמוד

היעד שנמצא: גיטין דף פ׳ ע״א

פתיחה בקורא