ששקל בהן משקלות — שהיו תלויות בכף מאזנים והיה יודע משקלם ונתן בשר לשקלו בכף שניה דלא עבד בהן מעשה בידיו אלא במחשבה מיפסל:
דרבא בכנגדן — כדפרישית ומתניתא דמשמע פסולות ששקל בגופן כדרך הטבחים לשקול בשר במים שיש להם כלי שיש בו שנתות ונותנים מים בראשונה ונותנים בשר במים עד שהמים עולים לרושם השני וכוונהו כבר שבמשקל ליטרא או ב' ליטראות המים עולים ומגיעין לאותו הרושם:
מתני' דאסח דעתיה — משמירתן ע"י המשקל ששקל בהם ונפסלו בהיסח הדעת דלמשמרת למי נדה כתיב שצריכה שימור תמיד ומיהו בדיני אדם לא מיחייב דגרמא בעלמא הוא והא דרבא בדלא אסח:
ונפסל — שפסלתו מלכות:
נטמאת — מאליה:
הרי שלך לפניך — ובלבד שישלם לו אותו עצמו וקרינא בה והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה) שהרי לא נשתנה:
ואי שמיה היזק — מכדי מיגזל גזליה מדמשכיה וקם ליה ברשותיה וכי קמשלם ליה דבר הניזק משלם ליה ולא כמה שגזל:
ר"מ סבר שמיה היזק — הלכך אף בשוגג חייב דאתרבי (ב"ק כו:) מפצע תחת פצע:
לא שמיה היזק — ובמזיד הוא דמחייב משום קנסא:
ר"מ קניס שוגג אטו מזיד — ואע"ג דמזיד גופיה קנסא הוא:
בשוגג יאכל — הוא עצמו ואף בשבת:
בשוגג יאכל — הוא עצמו:
למוצאי שבת — לאחר שהמתין בכדי שיעשו אבל בשבת לא דקניס שוגג אטו מזיד:
בדרבי יוחנן הסנדלר גרס יאכל — דר' יוחנן סבר מעשה שבת אסורין באכילה ויליף לה מקראי בב"ק (דף עא.) ובכתובות (דף לד.):
מטמא ומדמע — איסורא דרבנן הוא כיון דלא שמיה היזק אין כאן איסורא דאורייתא ודברי סופרים צריכין חיזוק הלכך קניס אף השוגג אבל בישול בשבת איסורא דאורייתא הוא ולא שכיח דעברי עלה הלכך לא קניס:
משום חומרא דע"ז — להרחיקו מן האיסור קניס ועבד ליה חיזוק:
ור' יהודה — באיסור דאורייתא משום דעבד איסור חמור קניס להרחיקו אבל בדרבנן דקיל לא קניס את השוגג:
משום חומרא דע"ז בדילי מיניה — ולא צריך למיקנסיה:
ורמי — דאורייתא אדאורייתא הכא תני בשבת דאורייתא דלא קניס וגבי שביעית קתני בין בשוגג בין במזיד יעקר וה"ה נמי דלר' יהודה קשיא אלא משום דתנא קמא ר"מ הוא נקט ליה ומסקנא אליבא דתרווייהו מתרצינן לה:
מונין ישראל לשביעית — ישראל מונין שנות נטיעותיהן לשביעית לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה ומחללין אותו ברביעית הרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית ואתי למשרי נטיעה בשביעית:
