מסכת גיטין דף צ׳ עמוד ב׳

1ופרומה משני צדדיה, ורוחצת עם בני אדם.

2״עם בני אדם״ ס"ד אלא במקום שבני אדם רוחצין.

3זו מצוה מן התורה לגרשה, שנאמר: ״(דברים כד״, א) ״כי מצא בה ערות וגו' ושלחה מביתו״. ״והלכה והיתה לאיש אחר״ הכתוב קראו ״אחר״, לומר: שאין זה בן זוגו לראשון זה הוציא רשעה מביתו, וזה הכניס רשעה לתוך ביתו.

4זכה שני שלחה, שנאמר: ״ושנאה האיש האחרון״. ואם לאו קוברתו, שנאמר: ״(דברים כד״, ג) ״או כי ימות האיש האחרון״ כדאי הוא במיתה; שזה הוציא רשעה מביתו, וזה הכניס רשעה לתוך ביתו.

5(מלאכי ב, טז) ״כי שנא שלח״ ר' יהודה אומר: אם שנאתה שלח. ר' יוחנן אומר: שנאוי המשלח.

6ולא פליגי: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.

7דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: ״(מלאכי ב״, יג) ״וזאת שנית תעשו, כסות דמעה את מזבח ה', בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה, ולקחת רצון מידכם. ואמרתם: על מה? על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדתה בה, והיא חברתך ואשת בריתך״.

8הדרן עלך המגרש וסליקא לה מסכת גיטין׃