בוני התלמוד

    מסכת גיטין דף פ״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    זכות הראויהמשיצאתה מלפני העדים בחזקת מגורשת זכתה לינשא לשני:

    איש פלוני כהןמעשה בא לפניו שכתב כהן לגרש את אשתו ויצא קול בעיר על כך שכתב לה גט:

    מהומי מפקינן לה מיניה משום קלא שלא יאמרו גירשה והחזירה ונמצא כהן מחזיר גרושתו:

    תצאמפני הקול אבל הדבר צריך בדיקה קודם שנוציאנה ממנו:

    דאי מבטלינן קלאאם נוכל לשתק בני העיר ולהוציאה מן הקול הזה לא תצא מבעלה:

    ובנהרדעא לא מבטלי קלאלא היו נוהגין דייני העיר לשתקם מפני החשד שלא יוציאו קול שמחזיקים ידי עוברי עבירה דהכי אמרינן בהמגרש בסורא מבטלי קלא בנהרדעא לא מבטלי קלא:

    דאי קרו לנתינה כתיבהאם רגילין בעיר לקרות לנתינה כתיבה הוי קול שהרי אומרי' שכתב לה והאי כתב נתן הוא דהא קרו לנתינה כתיבה ואי לא קרו לנתינה כתיבה אין זה קול ולא יחשדוהו במחזיר גרושתו שהרי לא יצא קול שנתן אלא שכתב ופרכינן נהי נמי דקרו לנתינה כתיבה אמאי מפקינן לה בהכי וכי לכתיבה גופה מי לא קרו לה כתיבה ומאן לימא לן דהאי כתב דקא אמרי נתן הוא דלמא כתיבה בעלמא הוא:

    ומשנינן אי מיגליא מילתאשרגילין בני העיר לקרות לנתינה כתיבה אע"ג דלכתיבה לחודא נמי קרו כתיבה מחמרינן למיחש לקלא ואמרינן כתב ונתן קאמרי ותצא מפני חשד הקול:

    כל קלא דבתר נשואין כו'אע"פ ששנינו בהמגרש דחיישינן לקלא דתנן יצא שמה בעיר מקודשת לפלוני מקודשת ואסורה לינשא לאחר עד שיתן לה אותו פלוני גט ה"מ כשיצא הקול קודם שתנשא לאחר אבל יצא לאחר נשואין לא חיישי' ליה וזו נשואה ועומדת לכהן זה הרי ימים ושנים ומפני שיצא עליה קול גירושין נוציאנה מתחתיו הא קלא דבתר נשואין הוא:

    מאי תצא נמי תצא משניאם מת כהן זה ונשאה כהן אחר תצא שהרי יצא עליה קול גרושה זה כמה שנים ופרכינן והרי אתה מוציא לעז על בניו של ראשון לומר חללים הם שהרי הוציאוה מן השני שבדקו אחר הדברים ונמצאו אמת:

    אתי למימר סמוך למיתה גרשההראשון לפיכך חכמים מוציאים אותה מן השני ולא אתי לאחזוקי קלא קמא בהכי הואיל ומראשון לא אפקוה ואין לעז:

    ב"ששהיו מחמירים בקדושת יוחסין שאוסרין אותה לכהונה מפני כתיבת הגט:

    שמיעך להששחק עמה לא חיישינן שמא בא עליה:

    דרך טרקסמוןדרך הכבושה מחוץ ליכנס לפנים ודומה לי שהוא לשון יוני כמו טרקסין (יומא דף נא:):

    כדי לחייבו במעשרדקיימא לן אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ודעייל ליה דרך שער לאפוקי דרך חצרות ודרך גגות דלא ויליף מואכלו בשעריך בב"מ בהשוכר (פח.):

    מתני' צריכה גט שנימפ' בגמ':

    לבו גס בהפריוו"ץ בלע"ז:

    גמ' בשראוה שנבעלהב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכל כמה דלא אמר הריני בועל לשם קדושין לא אמרינן לשם קדושין בעל:

    גיטין 81 עמוד א

    1זכות הראויה לשני.

    מתני׳ · משנה

    2כתב לגרש את אשתו, ונמלך; ב"ש אומרים: פסלה מן הכהונה. וב"ה אומרים: אע"פ שנתנו לה על תנאי, ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה.

    גמ׳ · גמרא

    3שלח ליה רב יוסף בריה דרב מנשה מדויל, לשמואל: ילמדנו רבינו, יצא עליו קול ״איש פלוני כהן כתב גט לאשתו, ויושבת תחתיו ומשמשתו״, מהו?

    4שלח ליה: תצא, והדבר צריך בדיקה. מאי היא? אילימא דאי מבטלינן קלא או לא מבטלינן; והא נהרדעא אתריה דשמואל היא, ובנהרדעא לא מבטלי קלא! אלא דאי קרו לנתינה ״כתיבה״.

    5וכי קרו לנתינה ״כתיבה״ לכתיב״ה גופה מי לא קרו לה״כתיבה״?!

    6אין; דאי מיגליא מילתא דקרו לנתינה כתיבה, דלמא ״נתן״ קאמרי.

    7תצא?! והא"ר אשי: כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה!

    8מאי ״תצא״ נמי תצא משני.

    9א"כ אתה מוציא לעז על בניו של ראשון! כיון דמשני הוא דמפקינן לה ומראשון לא מפקינן לה, אתי למימר: סמוך למיתה גרשה.

    10אמר רבב"ח א"ר יוחנן, משום רבי יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.

    11דורות הראשונים ב"ש דורות האחרונים רבי דוסא. דתניא: שבוייה אוכלת בתרומה, דברי ר' דוסא.

    12א"ר דוסא: וכי מה עשה לה ערבי זה? מפני שמיעך לה בין דדיה, פסלה מן הכהונה?!

    13ואמר רבב"ח א"ר יוחנן, משום ר' יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים. דורות הראשונים, מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון, כדי לחייבן במעשר. דורות האחרונים, מכניסין פירותיהן דרך גגות ודרך קרפיפות, כדי לפוטרן מן המעשר.

    14דאמר רבי ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר, עד שיראה פני הבית שנאמר: ״(דברים כו״, יג) ״בערתי הקדש מן הבית״.

    15ורבי יוחנן אמר: אפילו חצר קובעת, שנאמר: ״(דברים כו״, יב) ״ואכלו בשעריך ושבעו״.

    מתני׳ · משנה

    16המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, ב"ש אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני; ובה"א צריכה הימנו גט שני.

    17אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין; ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה.

    גמ׳ · גמרא

    18אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: מחלוקת בשראוה שנבעלה,׃

    תוספות

    ובנהרדעא לא מבטלי קלאאפילו ע"י עדים והא דאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף לב.) ובפ' שני דכתובות (דף כו: ושם) גבי מעלין לכהונה על פי עד אחד דמבטלין קלא התם משום דנפסל מתרומה לעולם אבל משום דנאסרה לבעלה משום גרושה אין לבטלו א"נ שאני התם דלתרומה דרבנן אין לחוש אי מבטלי קלא:

    דורות אחרונים ר' דוסאאע"ג דבאלו נערות (כתובות דף לו:) קאמר ר' יוחנן רבי יהודה ור' דוסא אמרו דבר אחד והכא קאמר ר"י גופיה בא וראה שלא כדורות כו' גם על עצמו היה קורא תגר אי נמי לאו דבר אחד ממש קאמר שלא היה מיקל כמו ר' דוסא ובכמה מקומות אמרינן אמרו דבר אחד אע"פ שאינן שוין:

    וכי מה עשה לה ערבי זהלרבותא נקט דאפילו ערביים ששטופין בזימה כדאמרינן בפ"ב דקדושין (דף מט:) י' קבין זנות ירדו לעולם ט' נטלו ערביים ואחת לכל העולם אפ"ה ליכא למיחש:

    טרקסמוןלשון שער כמו טרוקו גלי (ברכות דף כח.) ובערוך פי' טרקסמון מין ירק דבמשניו' חשיב ירק ששמו טרקסמון רוצה לומר דרך שמכניסין ירק שפטור ממעשר ואין נראה דא"כ הל"ל ירק סתם ועוד צ"ע במשניות אם דרך טרקסמון פטור אפילו מדרבנן:

    דרך גגות כדי לפוטרן מן המעשרהיינו דווקא אכילת עראי אבל אכילת קבע אסורה כדאמר רבי אושעיא (פסחים דף ט.) מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר ואכילת בהמה אכילת עראי הוא כדתנן (פאה פ"א מ"ו) מאכילין לבהמה ולחיה ולעוף עד שיתמרח בכרי:

    ורבי יוחנן אמר אפילו חצר קובעתוא"ת ור' ינאי היכי פליג עליה והא כמה תנאי אית להו דחצר קובעת כההוא דמייתי בפ' יוצא דופן (נדה מז:) אי זו היא חצר שקובעת למעשר רבי ישמעאל אומר שהכלים נשמרים לתוכה כו' וכן (ביצה לה.) היה אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר ר"א אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור וי"ל דרבי ינאי מוקי להו מדרבנן אבל מה"ת צריך שיראה פני הבית אבל אין לתרץ דהא דחצר קובעת היינו דבעינן שיבא דרך חצר לבית אבל חצר לבד אינה קובעת אפי' מדרבנן דההוא דהיה אוכל באשכול משמע דחצר קובעת בלא בית וכן בכמה משניו' ועוד הקשה ה"ר אלחנן דההוא בסוף פ' יוצא דופן (נדה דף מז:) מסיים בה הכי ר' יהודה אומר שתי חצרות זו לפני' מזו הפנימי' חייבת והחיצונה פטורה ואי צריך להביא לבית פשיטא דלעולם לא יתחייב עד שיכניס דרך פנימית כי דרך חיצונה לבדה לא יוכל לבא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    גמראאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מחלוקת בשראוה שנבעלה וכו'. כבר כתבתיה למעלה במשנת פוטר אדם את אשתו בגט ישן, בסיעתא דשמיא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת גיטין דף פ״א עמוד א׳

    מסכת גיטין דף פ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־304 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    זכות הראויה משיצאתה מלפני העדים בחזקת מגורשת זכתה לינשא לשני:

    איש פלוני כהן מעשה בא לפניו שכתב כהן לגרש את אשתו ויצא קול בעיר על כך שכתב לה גט:

    מהו מי מפקינן לה מיניה משום קלא שלא יאמרו גירשה והחזירה ונמצא כהן מחזיר גרושתו:

    תצא מפני הקול אבל הדבר צריך בדיקה קודם שנוציאנה ממנו:

    דאי מבטלינן קלא אם נוכל לשתק בני העיר ולהוציאה מן הקול הזה לא תצא מבעלה:

    ובנהרדעא לא מבטלי קלא לא היו נוהגין דייני העיר לשתקם מפני החשד שלא יוציאו קול שמחזיקים ידי עוברי עבירה דהכי אמרינן בהמגרש בסורא מבטלי קלא בנהרדעא לא מבטלי קלא:

    דאי קרו לנתינה כתיבה אם רגילין בעיר לקרות לנתינה כתיבה הוי קול שהרי אומרי' שכתב לה והאי כתב נתן הוא דהא קרו לנתינה כתיבה ואי לא קרו לנתינה כתיבה אין זה קול ולא יחשדוהו במחזיר גרושתו שהרי לא יצא קול שנתן אלא שכתב ופרכינן נהי נמי דקרו לנתינה כתיבה אמאי מפקינן לה בהכי וכי לכתיבה גופה מי לא קרו לה כתיבה ומאן לימא לן דהאי כתב דקא אמרי נתן הוא דלמא כתיבה בעלמא הוא:

    ומשנינן אי מיגליא מילתא שרגילין בני העיר לקרות לנתינה כתיבה אע"ג דלכתיבה לחודא נמי קרו כתיבה מחמרינן למיחש לקלא ואמרינן כתב ונתן קאמרי ותצא מפני חשד הקול:

    ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Gittin 81a · Sefaria

    תוספות

    ובנהרדעא לא מבטלי קלא אפילו ע"י עדים והא דאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף לב.) ובפ' שני דכתובות (דף כו: ושם) גבי מעלין לכהונה על פי עד אחד דמבטלין קלא התם משום דנפסל מתרומה לעולם אבל משום דנאסרה לבעלה משום גרושה אין לבטלו א"נ שאני התם דלתרומה דרבנן אין לחוש אי מבטלי קלא:

    דורות אחרונים ר' דוסא אע"ג דבאלו נערות (כתובות דף לו:) קאמר ר' יוחנן רבי יהודה ור' דוסא אמרו דבר אחד והכא קאמר ר"י גופיה בא וראה שלא כדורות כו' גם על עצמו היה קורא תגר אי נמי לאו דבר אחד ממש קאמר שלא היה מיקל כמו ר' דוסא ובכמה מקומות אמרינן אמרו דבר אחד אע"פ שאינן שוין:

    וכי מה עשה לה ערבי זה לרבותא נקט דאפילו ערביים ששטופין בזימה כדאמרינן בפ"ב דקדושין (דף מט:) י' קבין זנות ירדו לעולם ט' נטלו ערביים ואחת לכל העולם אפ"ה ליכא למיחש:

    טרקסמון לשון שער כמו טרוקו גלי (ברכות דף כח.) ובערוך פי' טרקסמון מין ירק דבמשניו' חשיב ירק ששמו טרקסמון רוצה לומר דרך שמכניסין ירק שפטור ממעשר ואין נראה דא"כ הל"ל ירק סתם ועוד צ"ע במשניות אם דרך טרקסמון פטור אפילו מדרבנן:

    דרך גגות כדי לפוטרן מן המעשר היינו דווקא אכילת עראי אבל אכילת קבע אסורה כדאמר רבי אושעיא (פסחים דף ט.) מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר ואכילת בהמה אכילת עראי הוא כדתנן (פאה פ"א מ"ו) מאכילין לבהמה ולחיה ולעוף עד שיתמרח בכרי:

    ורבי יוחנן אמר אפילו חצר קובעת וא"ת ור' ינאי היכי פליג עליה והא כמה תנאי אית להו דחצר קובעת כההוא דמייתי בפ' יוצא דופן (נדה מז:) אי זו היא חצר שקובעת למעשר רבי ישמעאל אומר שהכלים נשמרים לתוכה כו' וכן (ביצה לה.) היה אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר ר"א אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור וי"ל דרבי ינאי מוקי להו מדרבנן אבל מה"ת צריך שיראה פני הבית אבל אין לתרץ דהא דחצר קובעת היינו דבעינן שיבא דרך חצר לבית אבל חצר לבד אינה קובעת אפי' מדרבנן דההוא דהיה אוכל באשכול משמע דחצר קובעת בלא בית וכן בכמה משניו' ועוד הקשה ה"ר אלחנן דההוא בסוף פ' יוצא דופן (נדה דף מז:) מסיים בה הכי ר' יהודה אומר שתי חצרות זו לפני' מזו הפנימי' חייבת והחיצונה פטורה ואי צריך להביא לבית פשיטא דלעולם לא יתחייב עד שיכניס דרך פנימית כי דרך חיצונה לבדה לא יוכל לבא:

    Tosafot on Gittin 81a · Sefaria

    רשב"א

    גמרא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מחלוקת בשראוה שנבעלה וכו'. כבר כתבתיה למעלה במשנת פוטר אדם את אשתו בגט ישן, בסיעתא דשמיא.

    Rashba on Gittin 81a · Sefaria

    מאירי

    המשנה הששית וענינה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה בית הלל אומרים אע"פ שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה מבואר לר"ם:

    אמר המאירי כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרין פסלה מן הכהונה ואם הוא כהן אסור לשהותה שאף הכתיבה ריח הגט הוא ובית הלל אומרין שאין כאן ריח הגט כלל ולא סוף דבר בזו אלא אפי' נתנו לה על תנאי כגון שכיב מרע שגירש בתנאי שימות או בריא שהתנה ולא נתקיים התנאי אין כאן ריח הגט כלל ולא נפסלה לכהנה והלכה כבית הלל:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

    בפרק המגרש פ"ב ב' יתבאר שמי שנתן גט לאשתו ואמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אינו גט אלא שמכל מקום נפסלה בו לכהנה שנאמר ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה וזהו ריח הגט כהן שיצא עליו קול שכתב גט לאשתו או אפי' יצא עליו קול שנתן לה גט אין מוציאין אותה מתחתיו ואפי' במקום שאין הדיינין נוהגין לבטל קול היוצא ולשתק את המרננים כדי לבטל את החשד כדי שלא להחזיק ידי עוברי עברה שמכל מקום כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה כמו שיתבאר בפרק אחרון וזו נשואה ועומדת היא ואין מוציאין אותה בשביל הקול ומכל מקום אם מת כהן זה ונשאה כהן אחר מוציאין אותה משני מצד הקול שיצא עליה בעודה תחת הראשון שהרי לגביה דהאי קלא דמקמי נישואין היא ולא הוה ליה למינסבה ושמא תאמר הרי אתה מביא בכך בני הראשון לידי חשד אין זה כלום כיון דמשני מפקינן לה מימר אמרי סמוך למיתה גרשה:

    השבויה כבר ביארנו בכמה מקומות שאסורה לכהן משום זונה ומעתה אסורה לאכול בתרומה ומכל מקום כל שמאמינין אותה לומר טהורה אני על הדרך שביארנו במסכת כתבות מותרת לאכול בתרומה:

    התבואה אחר שנמרחה ראיית פני הבית או פני החצר קובעין אותה למעשר ליאסר אף באכילת עראי אבל אם הכניסה דרך גגות וקרפיפות פטורה מן המעשר שעדין לא הוקבעה ובדורות הראשונים היו מכניסים פירותיהן דרך טרכסמון ר"ל דרך הכבושה לפתח הגדול שבבית כדי לחייבה במעשר תכף לכניסתה:

    המשנה השביעית והכונה בה בביאור החלק החמשי והוא שאמר המגרש את אשתו ולנה עמה בפונדק אחד ב"ש אומרים אינה צריכה ממנו גט שני בית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני אמתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין מודי' בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה אמר הר"ם פי' זאת המשנה בנויה על שהעידו עליה שני עדים שנתיחדה עמו ב"ה סברי הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קדשה בביאה וב"ש סברי עד שיעידו שני עדים שנבעלה בפניהם:

    אמר המאירי המגרש את אשתו ואחר כך לנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרין אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרין צריכה הימנו גט שני ר"ל אחר שנתיחדה בעדים אע"פ שלא ראוה שנבעלה שכל כיוצא בזו לבו גס בה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והלכה כבית הלל אלא שאף הם מודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני שאין לבו גס בה כדי לומר הן הן עידי יחוד ובנתגרשה מן הנשואין מיהא אמרו בתוספתא ראו שנים שנתיחדה עמו צריכה הימנו גט שני אחד אין צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בערבית זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין ובראוה שנבעלה מיהא אף בנתגרשה מן האירוסין צריכה הימנו גט שני כל כיוצא בזו חזקה אין אדם עושה בעילתו זנות ופירשו גדולי המחברים אפי' ראו שנתן לה מעות שהוא אמתלא לאתנן זונה מכל מקום צריך שתדע שלא נאמרה חזקה זו אלא בדרך זה שהיה לו סרך קדושין עליה או במקדש על תנאי ובעל סתם אבל בשאר הנשים ודאי חזקתה זנות וכן כתבוה גדולי המחברים ומקצת גאונים פירשוה בכל ביאה שלא פירש בה לשם זנות ואף גדולי המפרשים מסכימים שכל שלא הוחזקו בפריצות ושלא היה הענין דרך פריצות הדין כדברי הגאונים וכבר כתבנוה:

    ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Gittin 81a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה לא כל הימנו כו' ואם תאמר לרב אדא בר אהבה כו' מה קנוניא שייך כיון דנשאת כו' עכ"ל ר"ל לשמואל בלא נשאת ודאי שייך קנוניא כגון אם כהן הוא והם מתחרטין על הגט והרא"ש שכתב דלא מסתבר טעמא דשמואל כו' מה שייך קנוניא הכא אם הם מתחרטין על הגט יכול לקדש פעם שנית עכ"ל ר"ל דלא מסתבר לאוקמא מתניתין כשמואל ודוקא בכהן ומהרש"ל כתב דטעמא דשמואל לאו משום קנוניא הוא ע"ש טעם אחר ואין זה אלא דברי נביאות בפרש"י דלא הזכיר בפירושו רק טעם דקנוניא ודו"ק:

    בד"ה דורות כו' אי נמי לאו דבר אחד ממש קאמר שלא היה מיקל כמו רבי דוסא כו' עכ"ל וכדקאמרינן התם ע"כ לא קאמר ר"י הכא אלא לענין קנס שלא יהא חוטא נשכר א"נ שלא היה ר"י מיקל כ"כ אפילו בערביים ששטופין בזימה כמ"ש התוס' וק"ל:

    בד"ה טרקסמון כו' דבמשניות חשיב ירק ששמו טרקסמון כו' עכ"ל אינו נמצא מפורש במשניות אבל ר"ל דבמשניות חשיב ירק עולשין ששמו טרקסמון בירושלמי כמ"ש בפירוש הר"ש במסכת כלאים וכן הוא בערוך ערך טרקסמון ופירושו שם מגומגם ע"ש:

    בפרש"י בד"ה דרך טרקסמון כו' שהוא לשון יוני כמו טרקסין עכ"ל היינו אמה טרקסין ברפ"ק דב"ב ובפ' הוציאו לו שהוא בלשון יוני פנים וחוץ ועיין בערוך:

    Chidushei Halachot on Gittin 81a · Sefaria

    פני יהושע

    תוספות בד"ה דורות אחרונים רבי דוסא אף ע"ג דבאלו נערות א"ר יוחנן ר"י ור"ד אמרו דבר אחד. ונהי דהתם דחי לה הש"ס מ"מ מקשו שפיר דר' יוחנן אדר' יוחנן אבל אכתי יש לדקדק מאי מספקא להו דהא מילתא דפשיטא היא דלא אמרו דבר אחד ממש דלרבי דוסא בשבויה כשירה לכהונה לגמרי ולרבי יהודא לאו הכי הוא דהא מייתי התם ברייתא דקאמר רבי יהודא הפודה את השבוייה לא ישאנה אפילו אם מעיד בה ונהי דמשני רב פפא אימא בין כן ובין כך ישאנה שמעינן מיהא שצריך עדות להתירה מיהו לשינויא דרב הונא בריה דרב יהושע דמשני התם רבי יהודא לדבריהם דרבנן קאמר אפשר דלר' יהודא אפילו בלא עדות כלל קאמר דישאנה. ועי"ל דאפשר דרבי דוסא נמי לא מכשיר שבוייה לגמרי לכהונה אלא לענין דאוכלת בתרומה דרבנן וכן משמע שם בפרק אלו נערות ע"ש:

    בד"ה ורבי יוחנן אמר אפילו חצר קובעת וא"ת ורבי ינאי היאך פליג עליה והא כמה תנאי כו' עכ"ל. ויש לתמוה דקיימו בדר' יוחנן ומקשו אדרבי ינאי היאך פליג עליה ובפשיטות הו"ל לאקשויי אדרבי ינאי ויש ליישב דלא הוי מצו לאקשויי אדרבי ינאי דאיכא למימר דרבי ינאי איירי בפירות שלא נגמר' מלאכתן דחצר אינה קובע' אבל ראיית פני הבית מצי סבר דקובע' ואין לתמוה על זה דהא בביצה שילהי פרק המביא מייתי הש"ס תנאי דאיכא מאן דאמר אפילו חצר קובע' בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ולפ"ז לא קשה מידי דכל הני משניות איירי בנגמרה מלאכתן דאפילו חצר קובע'. משא"כ מדרבי יוחנן מקשו שפיר דהא איהו גופא קאמר בפרק המביא דחצר אינה קובע' אלא בדבר שנגמרה מלאכתו וע"כ הכא נמי בכה"ג איירי ומקשו שפיר היאך פליג רבי ינאי:

    Penei Yehoshua on Gittin 81a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת גיטין, דף פ״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־304 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״זכות הראויה לשני.…״

    2. קטע 225 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ כתב לגרש את אשתו, ונמלך; ב"ש…״

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ שלח ליה רב יוסף בריה דרב…״

      חכמים: רב יוסף, רב מנשה, שמואל.

    4. קטע 429 מילים

      נפתחת ב״שלח ליה: תצא, והדבר צריך בדיקה. מאי…״

      חכמים: שמואל.

    5. קטע 511 מילים

      נפתחת ב״וכי קרו לנתינה ״כתיבה״ לכתיבה גופה מי…״

    6. קטע 610 מילים

      נפתחת ב״אין; דאי מיגליא מילתא דקרו לנתינה כתיבה,…״

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״תצא?! והא"ר אשי: כל קלא דבתר נישואין…״

    8. קטע 85 מילים

      נפתחת ב״מאי ״תצא״ נמי תצא משני.…״

    9. קטע 922 מילים

      נפתחת ב״א"כ אתה מוציא לעז על בניו של…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״אמר רבב"ח א"ר יוחנן, משום רבי יהודה…״

      חכמים: רבי יהודה בר אילעי.

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״דורות הראשונים ב"ש דורות האחרונים רבי דוסא.…״

      חכמים: רבי דוסא.

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״א"ר דוסא: וכי מה עשה לה ערבי…״

      חכמים: רבי זה.

    13. קטע 1337 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבב"ח א"ר יוחנן, משום ר' יהודה…״

    14. קטע 1419 מילים

      נפתחת ב״דאמר רבי ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר,…״

      חכמים: רבי ינאי.

    15. קטע 1513 מילים

      נפתחת ב״ורבי יוחנן אמר: אפילו חצר קובעת, שנאמר:…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    16. קטע 1619 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי,…״

    17. קטע 1719 מילים

      נפתחת ב״אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין; ומודים בנתגרשה…״

    18. קטע 1811 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רבה בר בר חנה א"ר…״

      חכמים: רבה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: גיטין דף פ״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026