מסכת גיטין דף ס״ח עמוד ב׳

1איחננא ליה. כפא לקומתיה מיניה, איתבר ביה גרמא. אמר, היינו דכתיב: ״(משלי כה״, טו) ״ולשון רכה תשבר גרם״.

2חזא סמיא דהוה קא טעי באורחא, אסקיה לאורחיה. חזא רויא דהוה קא טעי באורחא, אסקיה לאורחיה. חזא חדוותא דהוו קמחדי לה, בכה. שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר לאושכפא: עביד לי מסאני לשב שני, אחיך. חזא ההוא קסמא דהוה קסים, אחיך.

3כי מטא להתם, לא עיילוה לגביה דשלמה עד תלתא יומי. יומא קמא אמר להו: אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה? א"ל אנסיה מישתיא. שקל לבינתא אותיב אחברתה. אתו אמרו ליה לשלמה. אמר להו, הכי אמר לכו: הדור אשקיוה.

4למחר אמר להו: ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה? אמרו ליה: אנסיה מיכלא. שקל לבינתא מחברתה, אותבה אארעא. אתו אמרו ליה לשלמה. אמר להו, הכי אמר לכו: נגידו מיניה מיכליה.

5[לסוף] תלתא יומי עייל לקמיה. שקל קניא, ומשח ארבעה גרמידי, ושדא קמיה. א"ל מכדי כי מיית ההוא גברא, לית ליה בהדין עלמא אלא ד' גרמידי; השתא כבשתיה לכולי עלמא, ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי?!

6א"ל לא קא בעינא מינך מידי; בעינא דאיבנייה לבית המקדש, וקא מיבעי לי שמירא. א"ל לדידי לא מסיר לי, לשרא דימא מסיר ליה; ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא, דמהימן ליה אשבועתיה.

7ומאי עבד ביה? ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב, ומנח לה אשינא דטורא, ופקע טורא; ומנקיט מייתי ביזרני מאילני, ושדי התם, והוי ישוב. והיינו דמתרגמינן: ״נגר טורא״.

8בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני, וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי. כי אתא, בעי למיעל ולא מצי. אזל אייתי שמירא, ואותביה עלויה. רמא ביה קלא, שדייה, שקליה. אזל חנק נפשיה אשבועתיה.

9אמר ליה בניהו: מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא, אסיקתיה לאורחיה? אמר ליה: מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה, זכי לעלמא דאתי.

10ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא, אסיקתיה לאורחיה? א"ל מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא, ועבדי ליה ניחא נפשיה כי היכי דליכליה לעלמא.

11מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא, בכית? אמר ליה: בעי מימת גברא בגו תלתין יומין, ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין.

12מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא דאמר ליה לאושכפא: ״עביד לי מסאני לשב שנין״, אחיכת? אמר ליה: ההוא, שבעה יומי לית ליה, מסאני לשב שנין בעי?!

13מ"ט כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים, אחיכת? אמר ליה: דהוה יתיב אבי גזא דמלכא, לקסום מאי דאיכא תותיה!

14תרחיה גביה עד דבנייה לבית המקדש. יומא חד הוה קאי לחודיה, אמר ליה: כתיב: ״(במדבר כד״, ח) ״כתועפות ראם לו״; ואמרינן: ״כתועפות״ אלו מלאכי השרת, ״ראם״ אלו השדים. מאי רבותייכו מינן?

15א"ל שקול שושילתא מינאי, והב לי עיזקתך, ואחוי לך רבותאי. שקליה לשושילתא מיניה, ויהיב ליה עיזקתיה. בלעיה, אותביה לחד גפיה ברקיעא, ולחד גפיה בארעא, פתקיה ארבע מאה פרסי. על ההיא שעתא אמר שלמה: (קהלת א, ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש׃

16(קהלת ב, י) וזה היה חלקי מכל עמלי מאי וזה רב ושמואל, חד אמר: מקלו וחד אמר: גונדו היה מחזר על הפתחים כל היכא דמטא אמר (קהלת א, יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים כי מטא גבי סנהדרין אמרו רבנן מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך מאי האי׃

17אמרו ליה, לבניהו קא בעי לך מלכא לגביה אמר להו לא שלחו להו למלכוותא קאתי מלכא לגבייכו שלחו להו אין קאתי שלחו להו בידקו בכרעיה שלחו להו במוקי קאתי׃

18וקא תבע להו בנידותייהו וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם כי עייל חזייה פרח׃

19ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה והיינו דכתיב ״(שיר השירים ג״, ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות׃

20רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט וחד אמר מלך והדיוט ומלך׃

21לדמא דרישא ליתי שורבינא ובינא ואסא דרא וזיתא וחילפא וחילפי דימא ויבלא ולישלוקינהו בהדי הדדי ולנטול תלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא ותלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא׃

22ואי לא ליתי ורדא חיורא דקאי בחד דרא ולישלקיה ולינטול שיתין כסי אהאי גיסא דרישא ושיתין כסי אהאי גיסא דרישא׃

23לצליחתא ליתי תרנגולא ברא ולישחטיה בזוזא חיורא אההוא גיסא דכייב ליה ונזדהר מדמיה דלא לסמינהו לעיניה וליתלייה בסיפא דבבא דכי עייל חייף ביה, וכי נפיק חייף ביה.