מסכת גיטין דף כ״ה עמוד ב׳

ולענין ביאור השמועה לדעת האומר יש ברירה הוזכר כאן מיחל ושותה ופירושו מתחיל ושותה ויש גורסין מוהל ושותה מלשון מהול במים וגדולי הרבנים פירשוהו על מעשר שני שמחללו על מעות שבביתו שכל שיש בידו לתקן מתקנו ומ"מ בזו צריך לפרש ולומר מעשר שני שבו בצפונו או בדרומו ויהא מחולל על מעות אלו אלא שמ"מ הלכה שאינו שותה כלל שאין ברירה ועכשיו שהכותיים כגוים גמורים אין לנו צורך בשמועה זו ואתה לומד ממנה לחבית של טבל גמור שאין שותין ממנה על סמך ברירה וכן הדין בעם הארץ ולענין מה שנחשדו עליו אלא שבזו שואלו ואוכל בשבת על פיו שאימת שבת על עם הארץ כמו שביארנו בחמישי של כתובות הא על סמך ברירה ובלא שאלה לא אלא שבזו של דמאי דוקא לכתחלה אבל בדיעבד יש ברירה ואינו כאוכל דמאי למפרע:

ולענין ביאור השמועה מיהא לדעת המתיר בסמך ברירה יש שואלים והרי מכיון שקרא שם לתרומה שבה הוה ליה מדמע ותנן קרא שם מפיה לא ישתה משוליה ר"ל שאם אמר יהא מה שבפיה תרומה לא ישתה משוליה וכן משוליה לא ישהה מפיה וא"ת שזו בודאי טבל שהתרומה גם כן ודאית אבל זו של כותיים ספק טבל והרי אף אתה עושהו כודאי טבל ויש לתרץ שזו מאחר שקרא לה שם מעכשו הוא מפרישה ומתוך כך מדמעת אבל זה לא הפרישה אלא שאמר שאני עתיד להפריש ואף על פי שלהוציאה מידי טבל מועיל לדעתו על סמך ברירה מכל מקום אינה מדמעת וכן שאלו במשניות הסמוכות לזו במקומה במסכת דמאי פרק אחרון שנאמרו שם משניות בנוסח זה המזמן את חברו שיאכל עמו והוא אינו מאמינו על המעשר אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר המעשר סמוך לו וזה שעשיתי מעשר תרומת מעשר עליו ומעשר שני בצפונו או בדרומו מחולל על המעות מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס מעשר ושאר המעשר סמוך לו וזה שעשיתי מעשר תרומת מעשר עליו מעשר שני בפיו דמחולל על המעות פועל שאינו מאמין בבעל הבית נוטל גרוגרת ואומר זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל וזו תרומת מעשר עליהם מעשר שני באחרונות מחולל על המעות הלוקח יין מבית הכותיים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ומיחל ושותה היו לו תאנים של טבל בביתו והוא בבית המדרש או בשדה אומר שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ושאר מעשר ותשע מעשר שני היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הם מעשר ושאר מעשר סמוך לו וזה שעשיתי מעשר תרומת מעשר עליו ומעשר שני בצפונו או בדרומו מחולל על המעות זהו תורף המשניות והם שואלים מפני מה לא שנו בכותיים ותאנים של טבל מחולל על המעות כמו ששנה באחרות ותירצו דכותיים וטבל הואיל וודאי טבל היא אינו יכול לחלל על המעות אבל באותם שהם ספק הוא שונה מחלל על המעות ועדין הם שואלים שבאלו לא שנה תרומת מעשר ושנאו באחרות ותירצו שזו של מזמן ופועל מפריש תרומת מעשר לפי שאינו שלו שהרי ישייר הכל אחריו אצל בעל הבית שאינו מאמינו לכך צריך שיהא הוא מפריש ממנו תרומת מעשר וכן בדמאי אע"פ שהוא שלו מפריש ממנו תרומת מעשר מאחר שהוא ספק מפני שאינו נותן המעשר ללוי או אינו רוצה שהרי המוציא מחברו עליו הראייה אבל טבל וכותיים שהוא ודאי והן שלו אינו צריך להפריש תרומת המעשר שהרי הוא נותן המעשר ללוי והוא מפריש ממנו תרומת מעשר ואף הם חזרו ושאלו מאי שנא דבמזמין ובדמאי אומר בה למחר ובכותיים וטבל אינו אומר למחר אלא שאני עתיד להפריש ומשיבים שבאותם שהם ספק אין בהפרשתן בשבת תקון גמור לפיכך שונה בהן למחר אבל בכותיים וטבל שהוא ודאי אינו שונה בהם למחר שהרי יש בהפרשתם בשבת תקון גדול ולכך הוא אומר שאני עתיד להפריש במוצאי שבת:

ולענין פסק בכל אלו כל מה שהוא מן התורה אין בו ברירה ואם כן זו של כותיים ותאנים של טבל הואיל והם טבל ודאי שאיסורו מן התורה אין בהם דין ברירה הא באותם של דמאי אע"פ שלכתחלה אין ראוי לעשות כן בדיעבד מיהא יש ברירה:

גט של שכיב מרע ענינו שיאמר לה הרי זה גיטיך מעכשו אם מתי כמו שיתבאר וכל הימים שבין קבלת הגט למיתתו הרי היא מגורשת ובלבד שימות שכשמת חל הגט למפרע מעכשו ולפיכך מי שבא עליה באותם הימים ביאתה תלויה אם מת הבעל פטור ואם עמד נמצא בועל אשת איש ואם בא עליה בשגגה חייב חטאת ואין זה תלוי בדין יש ברירה ואין ברירה שהרי בשעת מיתה חל למפרע מעכשו ומה שהביאוה כאן לדעת ר' יהודה מדין יש ברירה מפני שהוא סובר שהיא באותן הימים כאשה איש ומפני שהוא סובר במעכשו אם מתי משעה הסמוכה למיתה ומאחר שאינו חל למפרע משעת נתינה אתה צריך לפרש כיצד הוא חל מחיים ואתה צריך בו לומר שמכיון שהתנה במעכשו אם מתי ולא חל בשעת מיתה למפרע מעכשו שאינו חל מחיים אלא מטעם ברירה כלומר הוברר הדבר שמחיים חל הואיל ותלה הדבר בדעת שמים אבל אנו הואיל ופסקנו שבשעת מיתה חל מעכשו למפרע אין צורך לדין ברירה כלל אלא הרי הוא כשאר תנאין שבגט האמורין במעכשו ואלו היה הענין משום ברירה היית צריך לומר בה שאין ברירה שהרי כל בדאוריתא אין ברירה ומתוך כך הזהר שלא לפרש כן וגדולי הרבנים פירשו בה דברים המביאים לכך ובמחילה מכבודם אין דבריהם עולים כהוגן:

מי שבא על האשה בעידי ייחוד ואמר לה בשעת ביאה הריני בועלך לשם קדושין על מנת שירצה אבא יש פוסקין שהיא מקדשת מספק מפני שבסוגיא זו אמרו שלדעת האומר יש ברירה הכל תלוי ברצון האב ורצה האב מקדשת לא רצה אינה מקדשת ולדעת האומר אין ברירה אפי' לא רצה האב מקדשת ומשום דאין אדם עושה בעילתו זנות ואנו פוסקים שכל בדאוריתא אין ברירה לחומרא והילכך הוה לה מקדשת מספק ומ"מ קשה לפרש מה בין זה להרי את מקדשת לי על מנת שירצה אבא שאם רצה האב מקדשת לא רצה אינה מקדשת ולא גלגלנו עליה טעם ברירה שאלו כן היה לנו לפסוק אין ברירה דהא בדאוריתא הוא ומתוך כך נראה לי שזו ר"ל על מנת שירצה אבא אינה תלוייה בדין ברירה והוא שדחה לומר שר' יהודה ור' שמעון כלם סוברים יש ברירה אף בתולה בדעת עצמו וטעם דבריהם ביין של כותיים מחשש שמא יבקע הנאד ונמצא שותה טבלים למפרע ואין חלוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים לא לדבריהם שסוברים יש ברירה ולא לדבר האומר אין ברירה וכפשוטה של סוגיא דקא בעי תולה בדעת אחרים ופשיט ליה תולה בדעת עצמו והדר מותיב ליה תולה בדעת אחרים וכדקאמר רבא נמי מאי קושיא דילמא למאן דאית ליה ברירה לא שנא בדעת עצמו ולא שנא בדעת אחרים ומאן דלית ליה לא שנא בדעת עצמו ולא שנא בדעת אחרים וכך נראה ברור ממשנת עירוב למזרח שהיא שנוייה בתולה בדעת עצמו ובתולה בדעת אחרים כמו שנכתוב בסמוך ומאי דאקשו ליה מדעת אחרים מר' יהודה דשמעתא דמה היא באותם הימים ומדר' שמעון משמעתא דרצה האב דרך סוגיא נאמרו ולא שיהא עיקרן מדין ברירה והראייה שהרי בפרק בכל מערבין נחלקו לדעת ר' יהודה אם יש לו דין ברירה אם לאו ולא הביאו דמה היא באותם הימים כלל וכן במסכת בבא קמא ולא עוד אלא שבמסכת עירובין אמרו ליתא למתני' מדתני איו אדרבה ליתא לאיו מדמתני' לא ס"ד דשמעינן ליה לר' יהודה דלית ליה ברירה ואייתי ליה הא דכותיים ואם זו של שכיב מרע משום ברירה היה לו להביאה כדי לדחות זו של איו מקמי תרתי וכן לר' יוסי אמרו שם שסובר אין ברירה ולא הקשו מזו של שכיב מרע אע"פ שבאותה של איו נשנית תולה לדעת עצמו ותולה בדעת אחרים אלא שריסי השמועות מוכיחות בבירור כדברינו בדין ברירה לכל מי שיש לו ברירה ובחינה:

והילכך לענין פסק כל בדאוריתא אין ברירה לחומרא אפי' תולה בדעת אחרים וכל בדרבנן יש ברירה לקולא אפי' תולה בדעת עצמו אלא שהשמועות יש הרבה מהן שאתה סבור לפרש טעמם מדין ברירה על הדרך שפירשו בסוגיא זו דר' יהודה במה היא באותן הימים ודר' שמעון בההיא דרצה האב ואינו כן ועיקר הדברים שכל שהוא נאמר דרך תנאי אינו בדין ברירה כלל אלא על כל פנים התנאי מכריע ובורר וצריך להתקיים ולכשיתקיים נתקיים הכל למפרע והילכך בהרי את מקדשת לי על מנת שירצה אבא הכל תלוי ברצון האב ולא נחלקו חכמים בהריני בועליך אלא שסוברים שמתוך שאין אדם עושה בעילתו זנות אף הוא מן הסתם מפקיע תנאו וגומר ובועל לשם קדושין ומטעם זה יש לפקפק לפסוק כן שלא לעשותה מקדשת ודאית כדעת קצת פוסקים ואם אתה פוסק כר' שמעון לא מדין ברירה אלא מקיום תנאי כשאר כל התנאים ובימים שבין גט למיתה אף ר' יהודה אינו צריך בו לדין ברירה אלא שהוא בעל מנת שימות והמיתה גומרת ובוררת אלא שזמן הגט למפרע לדעתו משעה הסמוכה למיתה ולדעתנו משעת נתינה וכן בכל שהוא מתנה יהא כך על מנת שיהא כך הכל תלוי בקיום התנאי בין שתלאו במעשה הן שתלאו במעשה אחרים הן שהתנה בדבר התלוי בידי שמים שמשנתקיים התנאי נתברר המעשה מעכשו שלא היה בירורו חסר מצד עצמי אלא מצד התנאי אבל כשמזכיר דבריו סובבות על שני ענינים ולא הוברר על אי זו כגון כתוב ולאי זו שארצה אגרש או כתוב לאי זו שתצא מן הפתח תחלה הרי חסרון הבירור מצד עצמו של דבר ומתוך כך אתה אומר בהן אין ברירה לחומרא בדאוריתא ומגורשת מספק הא אלו אמר כתוב לזו על מנת שתצא בפתח תחלה הכל לפי תנאו וכן ביין של כותיים לא נתברר אי זהו לוג של תרומה ומעשר וחסרון הבירור מצד עצמו של דבר לגמרי וכן במה שאמרו שמניח אדם שני עירובין בשתי רוחות ואומר אם יבא חכם למזרח יהא עירובי שבמזרח עירוב ואם למערב למערב ואם יבאו שנים אחד למערב ואחד למזרח עירובי לאי זה שארצה הוברר שלאותו רוח קנה שביתה שאף זו חסר הבירור מצד עצמו של דבר ואין חלוק בין תולה בדעת עצמו כגון לאי זו שארצה לתולה בדעת אחרים כגון אם בא חכם ומה ששנינו נדרים מ"ה ב' בשותפין שנדרו הנאה זה מזה שלדעת חכמים אסורין ליכנס בחצר ולר' אליעזר בן יעקב מותר שזה בשלו נכנס וזה בשלו נכנס ופירשו מחלוקתם בבבא קמא שהוא תלוי בדין יש ברירה ואין ברירה שלר' אליעזר בן יעקב יש ברירה והוברר הדבר שבחלקו נכנס והלכה כמותו באין בה דין חלוקה אף זו בדרבנן הוא שמן התורה לא נאסר אלא בהנאה הניכרת והרי זה בשעה שמשתמש היום ברוח זה הוברר שזהו חלקו ולמחר כשישתמש ברוח אחרת הוברר גם כן שזהו חלקו ואפי' היה משתמש בכלה כך הוברר שזה ישתמש בה היום וזה ישתמש בה למחר וכשיש בה דין חלוקה מיהא אע"פ שיש ברירה הואיל ואלו היה כופאו לחלק לא היה משתמש אלא בחציה ועכשו משתמש בכלה ויתור הוא וויתור אסור במודר הנאה ויש מפרשים אותה מטעם קפידא וכמו שביארנו הכל במקומה ועוד בשלישי של בתרא והרבה מפרשים נתבלבלו בענינים אלו ומה שכתבתי נראה לי ברור:

המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש מקום האשה מקום הזמן שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה מקום הלווה מקום המעות מקום הזמן שטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח מקום המוכר מקום המעות מקום השדה מקום הזמן מפני התקנה ר' יהודה פוסל בכלם ר' אלעזר מכשיר בכלן חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה אמר הר"ם פי' ר' יהודה גזר טופס אטו תורף ר"ל יפחד שיכתוב גם כן כונת השטר אשר אמר ת"ק שיניח אותו עד שיזדמן שיקרא נסחתו לפי שהזדמן ויהיה חספא בעלמא ואמר מפני התקנה מפני תקנת סופר יקל עליו ויותר לו כתיבת טופסי גיטין כדי שלא יבטל ויצטרך שיניח גם כן מקום הרי את מותרת לכל אדם והלכה כר' אלעזר:

אמר המאירי הכותב טופסי גיטין והוא שהסופר לפעמים כשרואה עצמו בטל מחשב בעצמו איזה שדה עומד לימכר או איזו אשה עומדת להתגרש מתוך תגר שהוא רואה בינה ובין בעלה או איזה אדם עשוי ללות מצד מה שמתגלה לו בעניני בני אדם ומתוך שעומד לו בטל כותב לו טופסין בענינים אלו כדי שיהו מזומנים לו בעת הצורך ולא יצטרך ליבטל עליהם אם נזדמנה לו מלאכה אחרת ואמר על זה שהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומטעם לשמה ומקום הזמן מדין קדימה ופירשו בגמרא שלדעת ר' אלעזר היא שנוייה שסובר עידי מסירה כרתי והילכך וכתב לה לא על חתימת עדים הוא נאמר אלא על כתיבת התורף ומתוך כך אמרו בגמרא שצריך לשייר גם כן מקום הרי את מותרת לכל אדם שאף הוא מתרפו של גט שאלו תאמר עידי חתימה כרתי יש לך לפרש וכתב לה אחתימה וכל שכתב אף התורף שלא לשמה כשר אלא דעידי מסירה כרתי ואע"פ שאנו מפרשים אף עידי מסירה והוא הדין לעידי חתימה וא"כ כל שיש עידי חתימה יש לך להכשיר אף בנכתב התורף שלא לשמה אינו כן שמאחר שאף עידי מסירה כרתי למדת במה שאמר וכתב לה שעל התורף אמרה ואין צורך לעידי חתימה אלא שכל שהוא מחתימם צריך שיחתמו לשמה:

שטרי מלוה צריך שיניח מקום הלוה ומקום המלוה ומקום המעות ואע"ג דלא בעינן בהו לשמה מ"מ גוזרין בה תורף שבהן אטו תורף דגט ומקום הזמן מדין קדימה:

שטרי מקח וממכר צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום השדה ומגזירת תורף שלהם גם כן אטו תורף גיטין ומקום הזמן מדין קדימה:

ומה שאמר מפני התקנה כלומר שמן הדין היה לנו לגזור בגיטין טופס אטו תורף ושלא להתירו אף בכך וכן בשאר שטרות היה לנו לאסרו בטופס אטו תורף אע"ג דתורף גופיה משום גזירה שדברים אלו טעותם מצויה ויש להחמיר בהם או מחשש הזמן שהוא גזירת עצמן אלא שמפני התקנה הקלו לסופרים בכך שלא להעמידם בטלים ולמדת בתקנה זו שתקנת סופר היא ובגמ' פירשוה לדעת ר' מאיר מתקנת קטטה או מתקנת עגונות כמו שהתבאר שם אלא שזו עיקר:

ר' יהודה פוסל בכלם אף בשיור תורף בגט מגזירת טופס אטו תורף ובשאר שטרות מגזירת שטרות אטו גיטין ור' אלעזר מכשיר בכלן חוץ מגיטי נשים שבגט פוסל אף בשיור תורף גזירה טופס אטו תורף אבל שאר שטרות אטו גיטין לא גזר ומה שאמר וכתב לה הקשו בגמ' דהא אף לר' אלעזר וכתב לה אתורף הוא דכתוב ופירשו בה גזירה משום וכתב לה ר"ל גזירה משום מאי דבעינן ביה וכתב לה ר"ל תורף וכן הקשו דהא רישא אוקימנה כר' אלעזר ונמצא מכשיר אף בגט בדיעבד ותירץ תרי תנאי ואליבא דר' אלעזר:

ולענין פסק נראה דעת גדולי הפוסקים כר' אלעזר דסיפא ובגט פסול ואע"פ שכתבו במחובר בשיור תורף כתבו שכשר בדיעבד וכן בכתיבת חרש באלו אין הדבר מצוי אבל כתיבת טופסין לסופר דבר המצוי ויש להחמיר בו והגט פסול ופוסל הא כל שכתב התורף שלא לשמה אינו גט כלל ובשאר שטרות שהוא מכשיר יש אומרין דוקא בשיור תורף וגדולי הדורות מפרשין אותה אף בכתיבת התורף שאין גוזרין בה כלל חוץ מן הזמן ואם לוה באותו היום אף בזמן לא גזר וכן נראה ממה שהקשו למטה כשאמרו הלכה כר' אלעזר ואפי' בשאר שטרות כלומר דמכשר בהו והא מיחזי כשיקרא ואם אינו מכשיר אלא בטופס מאי מיחזי כשיקרא איכא:

ויש פוסקים כר' אלעזר דרישא ואף בגט כשר בדיעבד בשיור תורף כדין כתיבה במחובר וכתיבת חרש וגדולי המחברים מצינו בקצת ספרים שלהם כדעת זה ונוסח דבריהם בהלכות גירושין פרק שלישי כך הוא לפי מה שמצאתי בקצת ספרים מפני תקנת סופר התירו חכמים לסופר שיכתוב טופסי גיטין ויניח מקום האיש ומקום האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם כדי שיכתבם לשם האיש והאשה וכן יחתמו העדים לשמו ולשמה ויש לתמוה שהרי בגמרא אמרו הלכה כר' אלעזר ועל כל פנים אר' אלעזר דסופא קאי וכמו שהקשו בה ואפי' בשאר שטרות כלומר להכשירם בשיור תורף ואי אר' אלעזר דרישא קאי היכי מקשי ואפי' שאר שטרות ואם פוסק כמותו להכשיר בגיטין לא כל שכן בשאר שטרות אלא שהדברים מבוררים כדעת ראשון ואף בקצת ספריהם של גדולי המחברים מצינו באותו מקום הנוסח מתוקן לדעת זה ונסח דבריהם לפי מה שמצינו בקצת ספרים סופר שכתב טופסי גיטין והניח מקום האיש והאשה והזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם עד שיכתבם לשם האיש והאשה וכן יחתמו העדים לשמו ולשמה זה גט פסול ונראה שזהו לשון מתוקן אחר הראשון:

ויש פוסקין כר' אלעזר דסיפא בשיור תורף של מקום האיש והאשה והזמן אלא שכבר כתב הרי את מותרת לכל אדם כפשטה דמתניתין אבל כל שהניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם כשר בדיעבד אלא שלכתחלה אסור גזירה טופס אטו תורף ולדעתם על זו סמכו גדולי הפוסקים להביא המשנה כפשוטה ולא הביאו שיור הרי את מותרת לכל אדם ועל זו הביאו מה שפסק רב כר' אלעזר והדברים נראין כאוהבין בשעת הצורך:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: