Talmud Builders

    Eruvin 98b

    Back to index

    English translation — Eruvin 98b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1with regard to a wall that is not inclined, the following distinction applies: If the end of the scroll is three handbreadths above the ground, he may roll it back to himself; but if it is below three handbreadths from the ground, it is considered as though the scroll is on the ground, and he must therefore turn it facedown onto the writing.

    2It was stated in the mishna that Rabbi Yehuda says: Even if the scroll is removed only a needle breadth from the ground, one rolls it back to himself. The Gemara explains: Rabbi Yehuda maintains that in order for an object to be deemed at rest, we require that it rest atop something. Consequently, a scroll that is not actually touching the ground is not considered resting and may be rolled back.

    3The Gemara asks: But consider that which Rava said with regard to an object located within three handbreadths of the ground. Rava said that according to the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva and claim that something in the air is not considered to be at rest, nevertheless, for one to incur liability it is necessary for the object to rest on a surface. Let us say that he stated his halakha in accordance with only one of the tanna’im , but not in accordance with all of them. This is an unacceptable conclusion.

    4Rather, the Gemara rejects the previous explanation in favor of the following one: The mishna is all in accordance with Rabbi Yehuda, and it is incomplete and is teaching the following: In what case is this statement that once the end of the scroll is within ten handbreadths of the ground it may not be rolled back said? It was said in the case of an inclined wall. But with regard to a wall that is not inclined, even if the end of the scroll is less than three handbreadths from the ground, one may roll it back to himself, as Rabbi Yehuda says: Even if the scroll is removed only a needle breadth from the ground, he rolls it back to himself.

    5What is the reason for this ruling? The reasoning is that for an object to be considered at rest, we require that it rest atop some surface. Consequently, if the scroll is not actually touching the ground, it is not considered at rest, even if it is less than three handbreadths from the ground.

    6MISHNA: With regard to a ledge in front of a window, that is ten handbreadths high and four handbreadths wide, one may place objects upon it or remove them from it on Shabbat via the window.

    7GEMARA: The Gemara clarifies: This ledge, to where does it protrude? If you say that the ledge protrudes into a public domain, one should be prohibited to place an object on it, as we should be concerned lest the object fall and he will forget and come to bring it in from the public domain to a private domain. Rather, it must be that the ledge protrudes into a private domain; but if so, it is obvious that it is permitted to place objects on it and to remove them.

    8Abaye said: Actually, the mishna is dealing with a case where it protrudes into a public domain, and what is the meaning of that which it teaches: One may place objects upon it? This refers to fragile utensils, which would break instantly if they fell. Consequently, there is no concern that one might then bring them in from the public domain to the private domain.

    9The Gemara comments: That was also taught in a baraita : With regard to a ledge in front of a window that protrudes into a public domain, one may place on it bowls, cups, small cups [ kitoniyot ], and saucers. All of these utensils are made of fragile glass or earthenware, which supports Abaye’s opinion.

    10The baraita continues: And one may use this ledge along the entire length of the wall, if the ledge spans its length, whether in close proximity to the window or removed from it, until the lower ten handbreadths of the wall, but not if the ledge is lower than that. And if there is one other ledge below it but still ten handbreadths above the ground, one may use the lower ledge along the entire length of the wall; but with regard to the upper ledge, one may use it only opposite his window.

    11The Gemara asks: This upper ledge, what are its circumstances? If it is not four handbreadths deep, although it is an exempt domain with regard to the halakhot of Shabbat, which means it does not pose a problem in itself, one should nonetheless not be permitted to use it even opposite his window, as anything placed on this narrow ledge is likely to fall. Consequently, it is as though he has thrown the object directly to the ground. And if it is four handbreadths deep, let him use the ledge along the entire length of the ledge along the wall.

    12Abaye said: We are dealing with a case where the lower ledge is four handbreadths deep and the upper ledge is not four handbreadths deep, but the windowsill on the inside completes it to form a surface four handbreadths deep. Accordingly, one may use the part of the upper ledge opposite the window, as it is considered an extension of the window, but the parts to this side or to that side of the window are prohibited, as they are less than four handbreadths deep.

    13MISHNA: A person may stand in a private domain and move objects that are in a public domain, as there is no concern that he might mistakenly bring them into the private domain. Similarly, one may stand in a public domain and move objects in a private domain, provided that he does not carry them beyond four cubits in the public domain, which is prohibited on Shabbat.

    14However, a person may not stand in a private domain and urinate into a public domain, nor may one stand in a public domain and urinate into a private domain. And likewise, one may not spit in such a manner that the spittle passes from a private domain to a public domain or vice versa.

    15Rabbi Yehuda says: Even once a person’s spittle is gathered in his mouth, he may not walk four cubits in the public domain until he spits it out, for he would be carrying the accumulated spittle in his mouth, which is akin to carrying any other object.

    16GEMARA: Rav Ḥinnana bar Shelamiya would teach this mishna to Ḥiyya bar Rav before Rav as follows: A person may not stand in a private domain and move objects that are in a public domain. Rav said to him: Have you abandoned the majority opinion of the Rabbis and followed the solitary dissenting opinion of Rabbi Meir, who is stringent in this regard?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    למטה משלשההגיע ראש הספר לשלשה סמוך לקרקע ארעא סמיכתא הוא והרי הוא כמונח:

    אלא הא דאמר רבאבפ' הזורק במס' שבת (דף ק.):

    תוך שלשה לרבנןדפליגי עליה דר"ע בקלוטה כמי שהונחה ואמרי דהזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים למטה מעשרה לא אמרינן הואיל ונקלטה ביו"ד תחתונים שהן רה"ר הרי היא כמי שהונחה לחייבו אפי' זרק למטה משלשה לא מיחייב אם עד שלא הגיע לארץ נשרף או בלעו כלב אלא אם כן נח על גבי משהו ואפילו לא הוי מקום ארבעה הויא הנחה ולמעלה משלשה אם נח פטור ואפי' לר"ע דאי מקום ארבעה הוא כרמלית הוא ואי לית ביה ארבעה מקום פטור הוא:

    נימא כתנאי אמרה לשמעתיהדהא תנא קמא אפילו כי לא נח נמי גזר למטה מג' משום דילמא זמנין דאין אגדו בידו ולרבא כי אין אגדו בידו נמי כי האי גוונא דלא נח לא מיחייב אם קלטו והחזירו קודם שנח:

    מתני' זיז שלפני החלוןבולט מן הכותל גבוה י' ורחב ד':

    נותנין עליובני עלייה דרה"י הוא:

    גמ' דמפיק להיכןלהיכן בולט:

    דמפיק לרה"ילחצר:

    כלים הנשבריםכלי חרס וזכוכית שאם נפלו ישברו דליכא למימר דילמא אזיל ומייתי להו:

    קערות וכוסות וקיתוניותכולם כלים הנשברים הם דסתמייהו דחרס:

    משתמש בכל הכותלאם הזיז מוטל לארכו אצל הכותל על פני כולו משתמש בכל הזיז:

    עד עשרה התחתוניםכלומר כל מקום שהוא בין סמוך לחלון מיד בין מופלג הימנו הרבה ובלבד שלא יהא בתוך עשרה תחתונים שברשות הרבים:

    למטה הימנולמעלה מעשרה:

    משתמש בובתחתון ע"פ כל הכותל אם מונח לאורכו אצל הכותל:

    האי זיזעליון היכי דמי:

    אי דלית ביה ארבעה מקום פטור הואואפילו כנגד חלונו לא לשתמש נהי דמקום פטור הוא ומותר לכתף עליו כדקי"ל מקום שאין בו ארבעה מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו מיהו תשמיש תדיר לא משתרי ביה דלא חזי לתשמישתא ושכיחי כלים למיפל לרה"ר ואע"ג דאוקמינן בכלים הנשברים הני מילי בדאית ביה ד' דלא שכיחי למיפל כולי האי אבל הכא דרובא נפלי מחזי כמאן דשדי להדיא לרשות הרבים:

    חורי חלון הואכלומר זוית החלון והרחבתו הוא ולשון חורי דנקט משום דגבי שבת שייך למימר חורי רשות הרבים כרשות הרבים וכן חורי רה"י כרה"י דמי כגון כותל הסמוכה לרה"ר ויש בה חורין פתוחין לרה"ר למטה מיו"ד הוי רה"ר:

    מתני' עומד אדם ברה"יבבית או על הגג ושוחה ונוטל חפץ ברה"ר כאן ומניחו כאן:

    ובלבד שלא יוציאנו מארבע אמותיוממקום שהיה מונח בו ואשמועי' מתניתין דלא גזרינן שמא יכניסנו אצלו:

    וישתין ברה"רדמפיק מרה"י לרה"ר:

    משנתלש רוקו בפיומשנתגאל ונאסף לצאת:

    לא יהלך ארבע אמות עד שירוקדכיון דלמשדייא קאי משאוי הוא:

    גמ' מתני ליה רב כו'גזירה שמא יכניסנו אצלו:

    ועבדת כר"מדאיהו הוא דגזר שמא יביא אצלו כדלקמן בפירקין [עירובין דף קא.] לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים שיטול מפתח ברשות הרבים ויפתח בו פתח הסמוך לרשות הרבים שמא יכניס אצלו במקום שהוא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 98 עמוד ב

    1בכותל שאינו משופע, למעלה משלשה גוללו אצלו, למטה משלשה הופכו על הכתב.

    2רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ וכו'. דבעינן הנחה על גבי משהו.

    3ואלא הא דאמר רבא: תוך שלשה לרבנן צריך הנחה, לימא כתנאי אמרה לשמעתיה?!

    4אלא: כולה רבי יהודה היא, וחסורי מיחסרא, והכי קתני: במה דברים אמורים בכותל משופע, אבל בכותל שאינו משופע אפילו פחות משלשה טפחים גוללו אצלו. שרבי יהודה אומר: אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו.

    5מאי טעמא? דבעינן הנחה על גבי משהו.

    Mishna

    6זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת.

    Gemara

    7האי זיז דמפיק להיכא? אילימא דמפיק לרשות הרבים ליחוש דילמא נפיל, ואתי לאיתויי. אלא דמפיק לרשות היחיד, פשיטא!

    8אמר אביי: לעולם דמפיק לרשות הרבים, ומאי ״נותנין עליו״ דקתני, כלים הנשברים.

    Baraita

    9תניא נמי הכי: זיז שלפני החלון היוצא לרשות הרבים נותנין עליו קערות וכוסות, קיתוניות וצלוחיות.

    10ומשתמש בכל הכותל עד עשרה התחתונים. ואם יש זיז אחד למטה ממנו משתמש בו, ובעליון אין משתמש בו אלא כנגד חלונו.

    11האי זיז היכי דמי? אי דלית ביה ארבעה מקום פטור הוא, ואפילו כנגד חלונו נמי לא ישתמש. ואי אית ביה ארבעה בכולי הכותל לישתמש.

    12אמר אביי: תחתון דאית ביה ארבעה, ועליון לית ביה ארבעה וחלון משלימתו לד' כנגד חלון משתמש, דחורי חלון הוא. דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור.

    Mishna

    13עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים. ברשות הרבים ומטלטל ברה"י ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות.

    14לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברה"ר ברה"ר וישתין ברה"י וכן לא ירוק.

    15רבי יהודה אומר: אף משנתלש רוקו בפיו, לא יהלך ארבע אמות עד שירוק.

    Gemara

    16מתני ליה רב חיננא בר שלמיא לחייא בר רב קמיה דרב: לא יעמוד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר אמר ליה: שבקת רבנן ועבדת כר"מ׃

    Tosafot

    נימא כתנאי אמרה לשמעתיהאע"ג דלא ניחא הכא לאוקמי מילתא דרבא בפלוגתא דתנאי דמתני' מ"מ ע"כ אשכחן ברייתא דפליגא עליה במסכת שבת בפ' הזורק (שבת דף צז.) גבי הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע דקתני בברייתא תוך ג' ד"ה חייב אי נמי יש לחלק דהכא שבא החפץ מלמעלה מג' למטה לתוך ג' הוא דבעי רבא הנחה על גבי משהו אבל התם איירי שהיה החפץ תוך ג' משיצא מתחת ידו להכי חשיב כמונח דהא מודה רבא דהמעביר בתוך שלשה דכמונח בקרקע דמי כדמוכח בפרק המוציא יין (שבת דף פ.) והא דלא חשבינן מתגלגל כמונח בסוף הזורק (שבת דף ק.) התם איירי כשהיתה תחילת זריקה למעלה מג':

    אלא כולה רבי יהודה היאתימה דבשבת בפרק הזורק (שבת דף צז:) בעי למימר דסבר ר' יהודה קלוטה כמו שהונחה גבי הזורק מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר ולמסקנא דהתם ניחא דמוקי לה כגון דאמר כדנפקא לרה"ר תנוח דמסתבר טפי למימר התם קלוטה כמו שהונחה כיון שהיה דעתו ורצונו שתנוח שם אבל הכא דאין רצונו. שיפול שם הספר אין לנו לומר שיהא כמונח אבל למאי דס"ד התם מעיקרא דמיחייב שתים ובאומר כל מקום שתרצה שם תנוח קשה ויש לחלק דהתם אינו מקפיד על החפץ אנה שינוח אבל הכא מקפיד ומרצונו היה חפץ שלא היה שם מונח אבל לרבא קשיא דאפי' באומר כל מקום שתרצה תנוח בעי רבא הנחה על גבי משהו דמקפיד אפילו נח על גבי משהו לא מיחייב דלא נעשית מחשבתו וצריך לומר דלמאי דס"ד התם מעיקרא לית ליה דרבא ועוד יש לומר כדפרישית לעיל דהתם כשתחילת זריקתו תוך שלשה:

    ניחוש דילמא נפיל ואתי לאיתוייואי דמפיק לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת לרבא דלית ליה לקמן (עירובין צט.) גזירה לגזירה פשיטא דשרי דלא איצטריך למיתני ולאביי דגזר אסור כמו במפיק לרה"ר ועוד נראה מדמשני אביי לעולם דמפיק לרה"ר משמע דבמפיק לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת שרי אפילו כלים שאינן נשברים ואע"ג דלקמן גזר אביי גזירה לגזירה יש לחלק כמו שפירשתי לעיל ובפרק כיצד משתתפין (לעיל עירובין דף פד.) גבי אנשי חצר. ואנשי עלייה ששכחו ולא עירבו דקתני זיז היוצא מן הכותל בעשרה דעלייה הוי לעלייה אפילו הניח שם כלים שאינם נשברים:

    ומשתמש בכל הכותל עד עשרה תחתוניםפי' בקונטרס אם הזיז מוטל לארכו על פני כל הכותל משתמש בכל הזיז וקשה לר"י דהיינו סיפא דקתני אם יש זיז למטה הימנו משתמש בו ומפרש ר"י דבחורין שבכותל קאמר דמשתמש ולשון משתמש בכל הכותל משמע נמי כן:

    אי דלית ליה ארבע אפי' כנגד חלונו נמי לא ישתמשמשמע מפירוש הקונט' דברחב ד' משתמש בכלים הנשברים אבל שאין רחב לא ישתמש אפי' כלים הנשברים דהוי כאילו שדי להו להדיא וקשה לר"י דכיון דאפילו ברחב ד' לא ישתמש בכלים שאין נשברין א"כ אפילו רחב מאה אמה נמי דלענין שבת חשיב רחב ד' כרחב אלף ונראה לר"י דברחב ד' שרי ליתן אפילו כלים שאינן נשברים ומתני' ברחב כל שהוא והא דלא מוקי לה ברחב ד' ובכל כלים משום דסתם זיז אינו רחב ד' וכי פריך הש"ס אי דלית ביה ארבעה אפילו כנגד חלונו לא ישתמש ה"מ למיפרך אפי' בשלמטה הימנו לא ישתמש והא דלא משני ליה דבכלים הנשברים איירי היינו משום דלא מיתוקמא בהכי ע"כ מדלא שרי בשאר הכותל אלא כנגד חלונו בלבד:

    תחתון דאית ביה ד'ק"ק דמעליון שמעינן ליה דשרינן כנגד חלונו משום דחלון משלימתו לד' ויש לומר דאיצטריך לאשמועינן בתחתון אף על גב דלא ניחא תשמישתא דהא איכא עליון דמפסיק:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ופרקינן זאת אומרת אין (מזריקין) [מזרקין] כתבי קודשהיה קורא בראש הגג כו' ואוקימנא מתני' כולה ר' יהודה היא והכי קתני בד"א בכותל משופע דהא נח לפיכך הופכו על הכתב ומניחו. ואע"ג דלא התירו חכמים לכותבי ספרים להפוך יריעה על פניה. אלא אם פירש עליה בגד הכא משום [בזיון] כתבי הקודש התירו להפוך הספר על פניו והני מילי בכותל משופע דנח הספר עליו.

    אבל בכותל שאינו משופע אפילו למטה מג' טפחים גוללו אצלו דברי ר' יהודה שר' יהודה אמר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו דבעינן הנחה ע"ג משהו וכן אמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו:

    [מתני'] זיז שלפני החלון כו' אוקימנא בזיז היוצא לרה"ר ונוטלין ממנודהא למעלה מי' הוא וכרה"י דמי: ירושלמי א"ר יוחנן זיזין וכתלים שגבוהין י' ורחבין ד' מותרין לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף ומאי נותנין עליו דקתני כלים שבורין דאי נפלו לרה"ר לא חיישינן דלמא מעייל להו לרה"י תניא נמי הכי זיז היוצא כו' ועד אין בין זיז לזיז י' אין משתמש בזיז אלא כנגד חלונו ופרשה אביי כגון דאית ביה בזיז ד' טפחים שנעשה (רה"ר) [רה"י] ועליון (דלית) [לית] ביה ד"ט וחלונו משלמתו לד' כנגד החלון שרי ליה לאשתמושי (דחודו) [דחורי] של חלון נינהו. אבל יתרון רחב הזיז דנפיק למעדיף על רוחב החלון (שכנגד החלון בלבד מותר אבל המעדיף) בהאי גיסא ובהאי גיסא אסירי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 98b

    Eruvin 98b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 275 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    למטה משלשה הגיע ראש הספר לשלשה סמוך לקרקע ארעא סמיכתא הוא והרי הוא כמונח:

    אלא הא דאמר רבא בפ' הזורק במס' שבת (דף ק.):

    תוך שלשה לרבנן דפליגי עליה דר"ע בקלוטה כמי שהונחה ואמרי דהזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים למטה מעשרה לא אמרינן הואיל ונקלטה ביו"ד תחתונים שהן רה"ר הרי היא כמי שהונחה לחייבו אפי' זרק למטה משלשה לא מיחייב אם עד שלא הגיע לארץ נשרף או בלעו כלב אלא אם כן נח על גבי משהו ואפילו לא הוי מקום ארבעה הויא הנחה ולמעלה משלשה אם נח פטור ואפי' לר"ע דאי מקום ארבעה הוא כרמלית הוא ואי לית ביה ארבעה מקום פטור הוא:

    נימא כתנאי אמרה לשמעתיה דהא תנא קמא אפילו כי לא נח נמי גזר למטה מג' משום דילמא זמנין דאין אגדו בידו ולרבא כי אין אגדו בידו נמי כי האי גוונא דלא נח לא מיחייב אם קלטו והחזירו קודם שנח:

    מתני' זיז שלפני החלון בולט מן הכותל גבוה י' ורחב ד':

    נותנין עליו בני עלייה דרה"י הוא:

    גמ' דמפיק להיכן להיכן בולט:

    דמפיק לרה"י לחצר:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 98b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    נימא כתנאי אמרה לשמעתיה אע"ג דלא ניחא הכא לאוקמי מילתא דרבא בפלוגתא דתנאי דמתני' מ"מ ע"כ אשכחן ברייתא דפליגא עליה במסכת שבת בפ' הזורק (שבת דף צז.) גבי הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע דקתני בברייתא תוך ג' ד"ה חייב אי נמי יש לחלק דהכא שבא החפץ מלמעלה מג' למטה לתוך ג' הוא דבעי רבא הנחה על גבי משהו אבל התם איירי שהיה החפץ תוך ג' משיצא מתחת ידו להכי חשיב כמונח דהא מודה רבא דהמעביר בתוך שלשה דכמונח בקרקע דמי כדמוכח בפרק המוציא יין (שבת דף פ.) והא דלא חשבינן מתגלגל כמונח בסוף הזורק (שבת דף ק.) התם איירי כשהיתה תחילת זריקה למעלה מג':

    אלא כולה רבי יהודה היא תימה דבשבת בפרק הזורק (שבת דף צז:) בעי למימר דסבר ר' יהודה קלוטה כמו שהונחה גבי הזורק מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר ולמסקנא דהתם ניחא דמוקי לה כגון דאמר כדנפקא לרה"ר תנוח דמסתבר טפי למימר התם קלוטה כמו שהונחה כיון שהיה דעתו ורצונו שתנוח שם אבל הכא דאין רצונו. שיפול שם הספר אין לנו לומר שיהא כמונח אבל למאי דס"ד התם מעיקרא דמיחייב שתים ובאומר כל מקום שתרצה שם תנוח קשה ויש לחלק דהתם אינו מקפיד על החפץ אנה שינוח אבל הכא מקפיד ומרצונו היה חפץ שלא היה שם מונח אבל לרבא קשיא דאפי' באומר כל מקום שתרצה תנוח בעי רבא הנחה על גבי משהו דמקפיד אפילו נח על גבי משהו לא מיחייב דלא נעשית מחשבתו וצריך לומר דלמאי דס"ד התם מעיקרא לית ליה דרבא ועוד יש לומר כדפרישית לעיל דהתם כשתחילת זריקתו תוך שלשה:

    ניחוש דילמא נפיל ואתי לאיתויי ואי דמפיק לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת לרבא דלית ליה לקמן (עירובין צט.) גזירה לגזירה פשיטא דשרי דלא איצטריך למיתני ולאביי דגזר אסור כמו במפיק לרה"ר ועוד נראה מדמשני אביי לעולם דמפיק לרה"ר משמע דבמפיק לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת שרי אפילו כלים שאינן נשברים ואע"ג דלקמן גזר אביי גזירה לגזירה יש לחלק כמו שפירשתי לעיל ובפרק כיצד משתתפין (לעיל עירובין דף פד.) גבי אנשי חצר. ואנשי עלייה ששכחו ולא עירבו דקתני זיז היוצא מן הכותל בעשרה דעלייה הוי לעלייה אפילו הניח שם כלים שאינם נשברים:

    ומשתמש בכל הכותל עד עשרה תחתונים פי' בקונטרס אם הזיז מוטל לארכו על פני כל הכותל משתמש בכל הזיז וקשה לר"י דהיינו סיפא דקתני אם יש זיז למטה הימנו משתמש בו ומפרש ר"י דבחורין שבכותל קאמר דמשתמש ולשון משתמש בכל הכותל משמע נמי כן:

    אי דלית ליה ארבע אפי' כנגד חלונו נמי לא ישתמש משמע מפירוש הקונט' דברחב ד' משתמש בכלים הנשברים אבל שאין רחב לא ישתמש אפי' כלים הנשברים דהוי כאילו שדי להו להדיא וקשה לר"י דכיון דאפילו ברחב ד' לא ישתמש בכלים שאין נשברין א"כ אפילו רחב מאה אמה נמי דלענין שבת חשיב רחב ד' כרחב אלף ונראה לר"י דברחב ד' שרי ליתן אפילו כלים שאינן נשברים ומתני' ברחב כל שהוא והא דלא מוקי לה ברחב ד' ובכל כלים משום דסתם זיז אינו רחב ד' וכי פריך הש"ס אי דלית ביה ארבעה אפילו כנגד חלונו לא ישתמש ה"מ למיפרך אפי' בשלמטה הימנו לא ישתמש והא דלא משני ליה דבכלים הנשברים איירי היינו משום דלא מיתוקמא בהכי ע"כ מדלא שרי בשאר הכותל אלא כנגד חלונו בלבד:

    תחתון דאית ביה ד' ק"ק דמעליון שמעינן ליה דשרינן כנגד חלונו משום דחלון משלימתו לד' ויש לומר דאיצטריך לאשמועינן בתחתון אף על גב דלא ניחא תשמישתא דהא איכא עליון דמפסיק:

    Tosafot on Eruvin 98b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ופרקינן זאת אומרת אין (מזריקין) [מזרקין] כתבי קודש היה קורא בראש הגג כו' ואוקימנא מתני' כולה ר' יהודה היא והכי קתני בד"א בכותל משופע דהא נח לפיכך הופכו על הכתב ומניחו. ואע"ג דלא התירו חכמים לכותבי ספרים להפוך יריעה על פניה. אלא אם פירש עליה בגד הכא משום [בזיון] כתבי הקודש התירו להפוך הספר על פניו והני מילי בכותל משופע דנח הספר עליו.

    אבל בכותל שאינו משופע אפילו למטה מג' טפחים גוללו אצלו דברי ר' יהודה שר' יהודה אמר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו דבעינן הנחה ע"ג משהו וכן אמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו:

    [מתני'] זיז שלפני החלון כו' אוקימנא בזיז היוצא לרה"ר ונוטלין ממנו דהא למעלה מי' הוא וכרה"י דמי: ירושלמי א"ר יוחנן זיזין וכתלים שגבוהין י' ורחבין ד' מותרין לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף ומאי נותנין עליו דקתני כלים שבורין דאי נפלו לרה"ר לא חיישינן דלמא מעייל להו לרה"י תניא נמי הכי זיז היוצא כו' ועד אין בין זיז לזיז י' אין משתמש בזיז אלא כנגד חלונו ופרשה אביי כגון דאית ביה בזיז ד' טפחים שנעשה (רה"ר) [רה"י] ועליון (דלית) [לית] ביה ד"ט וחלונו משלמתו לד' כנגד החלון שרי ליה לאשתמושי (דחודו) [דחורי] של חלון נינהו. אבל יתרון רחב הזיז דנפיק למעדיף על רוחב החלון (שכנגד החלון בלבד מותר אבל המעדיף) בהאי גיסא ובהאי גיסא אסירי:

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 98b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    לימא כתנאי אמרה לשמעתיה פי׳ לימא דאמר׳ לשמעתי׳ כיחידאה דפליגי רבנן עלי׳ וכדפרישנ׳ בפרק הזורק בס״ד: אלא כלה רבי יהודה היא כלומ׳ ולא פליגי רבנן עליה ור״ח ז״ל פסק הלכה כרבא ושם פירשתי׳ בס״ד: הא זיז דנפיק להיכ׳ כו׳ אלא אמר אביי כו׳ יש שפירשו דלאביי בכלי׳ שאינ׳ נשברי׳ אפי׳ בכרמלי׳ אסור דלדידיה כרמלי׳ כרשו׳ הרבי׳ והא דלא אוקמה הכא בכרמלי׳ דהויא רבותא טפי משום דניחא ליה לתרוצה אפילו לדברי רבא לרווחא דמילתא: ומינה שמעינן ה״ה לכרמלי׳. ובתוספו׳ אמרו בכל מקום אמר אביי דכרמלי׳ כרשות הרבים דמו דהא איהו דאמר בכמה דוכתי דגזרה לגזרה לא גזרינן וכדאי׳ בשמעתא קמייתא דביצה ובפרק כל הבשר אלא דלקמן בעומד ברשו׳ הרבים ושותה ברשו׳ היחיד בחפצים הצריכין לו והיא גזרה מצויה וקרובה שיוציא הכלי למקום שהוא שותה עבד כרמלי׳ כרשות הרבים וכן במחט התחובה לו בבגדו דמייתי עלה דההיא בפ״ק דשב׳ אף היא גזרה מצויה דמשתני ונפל אבל בעלמא לא גזר גזרה לגזרה ומן הטעם הזה לא גזר הכא כרמלי׳ אטו רשו׳ הרבים דהא מילתא דלא שכיחא היא להשתמש בזיז היוצא והא זיז דאמרינן הכא פרש״י ז״ל דמיירי בזיז ד׳ על ד׳ ואפ״ה אין מניחין בו כלים שאינם נשברים דילמא נפיל לרשו׳ הרבים ואתי לאתויי והכי מוכח לכאורה מהא דאמרינן לקמן האי זיז היכי דמי אי דלית ליה ד׳ אפילו כנגד חלון נמי לא לשתמש וההיא דכלים הנשברים היא כדקתני רישא בהדיא נותנין עליו קערת וכוסות וצלוחיו׳ דילמא אפילו בכלים הנשברים לא שריא אלא בזיז שיש בו ד׳ הוי הנחה מעליא ולא שכיח דנפיל: וכדפרש״י ז״ל וא״כ שמעינן מינה דכלים שאינם נשברים אין נותנין אותן אפילו בזיז שיש בו ד׳ ועוד דאי לא אמאי דחקינן לאוקמה בזיז שאין בו ד׳ ובכלים שאינם נשברים לוקמה בזיז שיש בו ד׳ ואפילו בכלים שאין נשברין אלא ודאי כדאמרן. וכן נראה דעת הרמב״ם ז״ל שכתב כל זיז היוצא על האויר רה״ר אין נותנין עליו ואין נוטלין ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהם שאם יכלו מרה״ר ישברו ע״כ: ובתוספו׳ הקשו על זה דא״כ דברחב ארבע טפחים לא שרי להשתמש בכלים שאינם נשברים אפילו ברחב ד׳ אמות נמי לא נתיר דהא לענין שבת כך הוא רחב ד׳ אמו׳ ולהיות חשוב רשו׳ ולהיו׳ זכיה גמורה ברחב ד׳ אמות או יותר ואם אתה אומר כן יהא אסור להשתמש בגג שאין לו גדרים הסמוך לרשו׳ הרבים בכלי׳ שאינם נשברי׳ ואע״פ שהוא רחב הרבה וזה אינו אדרבה משמע בכל דוכתא שמות׳ להשתמש בגגין בכל הכלים ובלבד שלא יהא גג משופע דמגדר הארץ אגדורי ונרא׳ שאין זו קושיא כ״כ שלא נאמרו דברי׳ אלא בזיז הבולע באויר ורחב הזיזים אינם רחבים יותר מד׳ טפתים ורחב ד״ט אינו הנחה חשובה לדבר העומד באויר ולפי׳ לא התיר בשום זיז להשתמש בכלי׳ שאינם נשברי׳ אבל בגג העומד לעצמו שהמשתמש שם עומד עם כליו במקום אחר הנחתו קיימת טפי וכל שהוא גג רחב ד׳ טפחים מותר להשתמש שם אפילו בכלים שאינם נשברים כנ״ל ובתוס׳ פי׳ בשם ר״י ז״ל דבזיז רחב ד׳ טפחים נותנין בו אפילו כלים שאינם נשברים דשפיר ניתי התם ולא שכיח דנפלי והא דאוקמה אביי בכלים שאינם נשברים משום דסתם זיז אינו רחב ד׳ טפחים.

    תניא נמי הכי כו׳ ומשתמש בכתל עד עשרה התחתונים כלומר משתמש בעל החלון בכל זיז היוצא בכתל שלו לצד רשו׳ הרבים עד עשרה התחתוני׳ ולא עד בכלל לפי שאין רשות הרבים עולה למעלה מעשרה טפחי׳ הילכך משתמש זה עד עשרה התחתונו׳ בזיזין שיש שם בין שהם סמוכין לחלון או שהם יוצאין ממנו בין זיז אחר בין זיזין הרבה ובלבד כשה׳ לרוחב הכתל זה כנגד זה ואם יש זיז אחר למעלה למטה ממנו אינו משתמש אלא כנגד חללו בלבד פירש יש למטה מן הזיז שהזכרנו למעלה זיז אחר. ואפילו למעלה מעשרה והם עומדים זה תחת זה אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד מפני שהתחתון אוסר וטעמא מפרש ואזיל בסמוך:

    האי זיז ה״ד פרש״י ז״ל האי זיז עליון אי דלית ביה ד׳ אפילו נגד חלונו נמי לא משתמש ואפי׳ בכלים הנשברים דאיירי ריש׳ דע״כ לא שריא אלא בזיז שיש בו ד׳ דאע״ג דמקום שאין בו ד׳ מקום פטור הוא ומותרין לכתף עליו בני רשות הרבים ובני רשות היחיד התם תשמיש עראי אבל תשמיש תדיר לא משתרי ביה דלאו חזי לתשמישתא ושכיחי כלים למפל לרשו׳ הרבים וכי שריא אפילו בכלים הנשברים ה״מ כדאית ביה ד׳ דלא שכיח למיפל כ״כ אבל היכא דלית ביה ד׳ דרובא נפלי מחוו כמאן דשרי ליה בהדיא לרשו׳ הרבים. ואי דאית ביה ד׳ מאי איריא כנגד חלון אפילו בכוליה כתל נמי לשתמש בכלים הנשברים מיהת דאיירי ברישא אמר אביי תחתון דאית ביה עליון דלית ביה וחלונו משלימתו לד׳ כנגד חלונו משתמש דחורי חלון כלומר זוית החלון והחברתו ולשון חור דנקיט משום דגבי שבת שייך לומר חורי רשות הרבים כרשות הרבים וחורי רשות היחיד כרשות היחיד מהאי גיסא ומהאי גיסא שאינו כנגד החלון אסור ע״כ שטת רש״י ז״ל ולא פירש לנו רבינו ז״ל מה צריך לומר טעמא משום דה״ל חורי רשות היחיד תיפוק לי דכיון דחלונו משלימתו לד׳ הא איכא מקום דחשוב להנחה שמתירו להשתמש בכלים הנשברים מיהת גם לא פי׳ לנו מה מעלה ומוריד לומר התחתון יש בו ד׳ טפחים ומאיזה טעם אוסר על העליון שאינו משתמש בו אלא כנגד חלונו בלבד. והרמב״ם ז״ל כתב וז״ל זיז שלפני החלון יוצא באויר שעל רשות הרבים אם היה למעלה מעשרה מותר להשתמש עליו שאין רשות הרבים תופסת אלא עד עשרה טפחים לפיכך מות׳ להשתמ׳ בכל הכתל עד עשרה טפחים התחתונים בד״א בשהיה זיז אחר יוצא באויר אבל אם היו יוצאין בכתל שני זיזין זה למעלה מזה אע״פ ששניהם למעלה מעשרה אם יש בזיז העליון שלפני החלון רחב ד׳ על ד׳ אסור להשחמש עליו מפני שהוא רשיות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת ואוסרין זה על זה מפני שאין שתי רשויות משתמשות ברשו׳ אחת אין בעליון ד׳ ואין בתחתון ד׳ משתמש ביניהם ואין בכל הכתל עד עשרה טפחים התחתונים היה בתחתון ד׳ והעליון אין בו ד׳ אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד אבל בשאר הזיז שלפני צדי החלון אסור להשתמש מפני שזה שתחתיו חלון רשות לעצמו עכ״ל לשון הרמב״ם ז״ל. ולפי לשון זה נראה דהא דאוקימנא בתחתון דאית ביה ד׳ חלוק רשות לעצמו וה״ל רשות היחיד שעולה עד לרקיע וכשזה משתמש בעליון נראה כאלו משתמש ברשותו של תחתון וכאלו מוציא מזיז שבחצר חבירו אבל כשיש בעליון הסמוך לחלונו פחו׳ מד׳ נעשה טפל לחלונו וה״ל כחורי רשותו ואין רשותו של תחתון שולט שם לאוסרו על זה וכן פי׳ הראב״ד ז״ל שהטעם מפני שהתחתון אוסר על העליון וה״ל כמוציא זיז לחצר חבירו. ומיהו תמהני כיון שהזיזין הללו שניה׳ למעל׳ מי׳ וכמו שפי׳ הרמב״ם ז״ל היאך אוסרין זה על זה והלא שניהם שלו הם ובבי׳ והעליה שלו שאין אוסרין זה על זה ואם בשיש לחבירו חלון אחד בכותל ההוא למטה שהזיז ההוא שלו ה״ל לתנא לפרושי. וי״ל דהכי נמי קתני וה״ק אם יש זיז אחר שהוא של אחר אינו משתמש אלא כנגד חלונו בלבד וי״ל עוד בשאין בעלים אחרים לזה התחתון ואעפ״כ הזיזין הבולטין מן הכתל כלפי רשות הרבים אינם שלו דבזכות בני רשות הרבים עומדין ונהי דמדינ׳ דאורייתא אין אויר רשות הרבים עולה עד לרקיע כל אותן הזיזין שלהם הם ויש רשות לכל אחת מבני רשו׳ הרבים להשתמש בהם וכשיש שני זיזין זה למעלה מזה בני רשות הרבים משתמשן בתחתון ומניחין העליון לבעל החלון וכן בשאין בו אלא זיז אחד או אפילו הרבה זה כנגד זה הרי הוא לבני החלון שתשמישו תדיר בו וכאלו הוא שלו ולפי׳ אין אוסרין לו עליו ומשתמש כנגד הכתל כדקתני רישא. ומה שכתב הרמב״ם ז״ל שאם לכ״א מהם ד׳ על ד׳ טפחים אוסרין זה על זה מפני שהרשות שבין שניה׳ אוסרין אותו זה על זה אינו נראה כן מלשון הש״ס מדקאמרינן ואי דאית ביה ד׳ מאי איריא כנגד חלון אפילו בכל כתל נמי אלא ודאי כדאמרן והטעם דכל שיש בעליון ד׳ שחלק רשו׳ לעצמו אין התחתון תופס אלא עד הזיז העליון בלבד והעליון משתמש בזיז מיהת וקי״ל לפרש״י ז״ל דהא לפי דבריו רישא דהא מתנייתא בזיז שיש בו ד׳ טפחים מיירי על כרחין ואלו סיפא מיירי כשאין ד׳ טפתים ולא אתו זיזין דרישא וסיפא בתרא גוונא. וי״ל דזיז דרישא נמי אין אנו צריכין שיהא בגופו של זיז ד׳ על ד׳ דכלום בעינן ליה אלא כדי שיהא שם לכלים מקום הנחה שלא יפלו להדיא וכל שיש בו ד׳ אפילו עם תשלום החלון בהכי סגי והכי פרכינן בש״ס ה״ד אי דלית ביה ד׳ כלל אפי׳ כנגד חלון לא לשתמש ותקשי רישא ואי דאית ביה ד׳ בין בתחתון בין בעליון כנגד כלו לשתמש בעליון מיהת ופרכינן דלעולם בדאית בתרוייהו מקום הנחה בד׳ טפחים אלא שהתחתון יש בו ד׳ בגופו של זיז ובעליון אין בו ד׳ אלא בהשלמת העליון וקמ״ל דאפ״ה אין התחתון אוסר עליו מפני שהחלון משלימו ועשה אותו כחורי רשות היחי׳ כנ״ל אבל לפי שטת התוס׳ שמשתמשין בכלים הנשברים אפילו בזיז שאין בו ד׳ ושמשתמשין בזיז שיש בו ד׳ אפילו בכלים שאינם נשברין יש לנו לפרש הברייתא כך תניא נמי הכי זיז שאין בו ד׳ על ד׳ ופעמים שמשתמש בכתל עד עשרה התחתונים כלומר תשמיש שלם ואפילו בכלים שאינן נשברים ולהכי נקט הכא האי לישנ׳ מאי דלא נקט ברישא ואם יש שם זיז אחר למטה ממנו אינו משתמש תשמיש זה אלא כנגד חלונו בלבד:

    והוינן בה ה״ד כלומר סיפא דקתני משתמש בכתל עד עשרה התחתוני׳ אי דלית ביה ד׳ אפילו כנגד חלון לא לשתמש שלם בכלים שאינה נשברים כדקאמר׳ ואי דאית ביה ד׳ טפחי׳ מאי איריא כנגד החלון ואפילו בכל הכתל נמי לשתמש תשמיש שלם שהרי אין התחתון אוסרו כיון שיש בו ד׳ טפחים ופרקינן דתחתון דאית ביה ד׳ ועליון לית ביה ד׳ וחלון משלמתו לד׳ כדפריש׳ לעיל כנ״ל ורבותי מהפכין שמועה זו לגאונים והקשו על פי׳ התוס׳ כמו בכתב בחדושין שלהם ובמה שכתבתי נתיישב הכל:

    מתני לה תנינא וכו׳ פי׳ דגזרינן דילמא מעייל להו לגוונא וקא עביד מלאכה דאורייתא א״ל שבקת וכו׳ פי׳ דהא מילתא פלוגתא דרבי מאיר ורבנן היא לקמן גבי מפתח דתנן לא יעמוד אדם ברשות היתיד ויפתח ברשות הרבים כו׳ דרבי מאיר אסר ורבנן שרי וכיון דאמרינן הכא להדיא שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר שמעינן מינה דאין הלכה כרבי מאיר בזו ואע״ג דאמרינן התם הלכה כדברי רבי מאיר בגזרותיו לא נאמרו הכללות אלא על הרוב:

    Ritva on Eruvin 98b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק השני והוא שאמר זיז שלפני החלון פתוחה לרשות הרבים וזיז יוצא מן הכותל כנגד החלון שאדם יכול להשתמש בה דרך אסקופת החלון ואמר שבני עלייה נותנין על אותו הזיז ונוטלין הימנו בשבת. מפני שהזיז ודאי למעלה מעשרה הוא ורשות הרבים אינה מתפשטת למעלה מעשרה וכל למעלה מעשרה שבה מקום פטור הוא והרי נמצא זה מכניס או מוציא מרשות היחיד למקום פטור. ומכל מקום פרשו בגמרא שלא הותר אלא בכלים הנשברים ר״ל כלים שמשתברי׳ בנפילתם כגון כוסות וקערות של חרס וכיוצא באלו שאלו יפלו לרשות הרבים לא יבא להכניסן שהרי ישתברו בנפילתם אבל כלים שאין משתברים אסור שאעפ״י שמכל מקום פטור שמא מתוך שהזיז אין בו מחיצות יפלו לרשות הרבים ויבא להביאם. אלא שדבר זה יש בו מחלוקת גדולה בין המפרשי׳ והוא שגדולי הרבנים סוברים שזה שאסרנו בכלים שאין משתברים אף בזיז רחב ארבעה כן ממה שאמרו בסוגיא זו בגמרא זיז היוצא ברשות הרבים נותנין עליו כוסות וצלוחיות וקערות ומשתמש בכותל עד עשרה טפחים התחתונים. ר״ל שאם היה הזיז יוצא כנגד אורך כל הכותל לא סוף דבר שהוא משתמש במה שממנו כנגד החלון אלא משתמש בכלו בין שהזיז מכוון כנגד החלון בין שהוא נמוך ממנו הרבה אלא אם כן היה בתוך עשרה התחתונים לרשות הרבים כמו שביארנו ואמרו על זה אם יש שם זיז אחד למטה הימנו אינו משתמש אלא כנגד חלונו כלומר אם יש לאדם אחר זיז למטה הימנו כגון שהבית לאחד והעליה לאחר לא יוציא העליון על הזיז שלו אלא במה שמכוון מן הזיז כנגד רוחב חלונו אבל לא משפת דפני החלון ולהלן מכאן ומכאן מפני שאויר הזיז התחתון עולה עד לרקיע ונמצא העליון כמוציא כלים ששבתו בתוך ביתו לאויר חצר חברו. והקשו על זה היכי דמי אי דלית ביה ארבעה אף כנגד חלונו למה ישתמש ופירשו הם ז״ל אי דלית ביה ארבעה בעליון הן שיהא בתחתון ארבעה הן שלא יהא בתחתון ארבעה היאך הוא משתמש כלל אף כנגד חלונו ואף בכלים הנשברים שהרי אף באלו לא הותר אלא ברוחב ארבעה שאינו מצוי כל כך ליפול אבל כשאין בו ארבעה הואיל ונפילתם מצויה הרי הוא כזורק לרשות הרבים בכונה או בפשיעה. ואעפ״י שאמרו מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו. דוקא בתשמיש עראי אבל תשמיש תדיר במקום כזה לא. ואי דאית ביה ארבעה מה ענין שיאסרהו זיז שלמטה הימנו אפי׳ התחתון גם כן רחב ארבעה שהרי מכל מקום רשות היחיד אינו עולה עד לרקיע אלא כשאינו מוצא דבר המונעו אבל זה אינו עולה אלא עד קרקעיתו של זיז עליון שהרי אף זיז עליון רשות בפני עצמו הוא וכל שכן אם התחתון אינו רחב ארבעה שאין לו אויר למעלה הימנו. ופרשוה בשיש לתחתון ארבעה והעליון אין לו ארבעה ונמצא העליון באויר התחתון ואעפ״י כן משתמש במה שמן הזיז כנגד החלון שהרי מכיון שעובי כותל החלון משלימו לארבעה הרי הזיז המחובר בו כחורי החלון ר״ל זויותיו ותקוני הרחבתו. למדנו לשטה זו שכל בכלים שאין נשברים אף בזיז רחב ד׳ אסור ובכלים הנשברים בזיז רחב ארבעה מותר שלא ברחב ארבעה אסור ושני אלו אין בהם הפרש בין שיהא תחתיו זיז לאחר בין שאין בו כלל ואם יש בו אין בו הפרש בין שיש בתחתון רחב ארבעה בין שאין בו רחב ארבעה ומכל מקום בתוספות מתמיהים אם כן אף בגג הסמוך לרשות הרבים בלא מחיצות אפי׳ רחב כמה לא ישתמש בכלים שאין נשברים [לפיכך הם אומרים שכל שהוא רחב ארבעה אפי׳ בכלים שאין נשברים מותר] ואין חלוקה בין נשברים לאין נשברים אלא כשאין רחב ארבעה ומשנה וברייתא כשאין רחב ארבעה היא שנויה וזה שלא העמיד משנתנו ברחב ארבעה ואף בכלים שאין נשברים מפני שסתם הזיז אינו רחב ארבעה וזה שהקשו בברייתא אי דלית ביה ארבעה אפי׳ כנגד חלון לא לשתמש דמשמע אף בכלים הנשברים שהרי העמדנו ראש השמועה בכך פרשוה גדולי הדור לדעתם אי דלית ארבעה בעליון אבל בתחתון יש ארבעה אף כנגד חלונו לא ישתמש שהרי העליון אוירו של תחתון הוא ואעפ״י שסתם זיז אינו רחב ארבעה מאחר שנתלה איסור העליון בתחתון משמע שהתחתון רשות חשוב הוא. אלא שקשה להם אם כל השמועה בשאין רחב ארבעה אף למטה מעשרה אמאי לא שהרי מקום פטור הוא הא בדאית ביה ארבעה וכשיטת גדולי הרבנים כרמלית הוא ואסור. ושמא מגזרת רוחב ארבעה הוא אעפ״י שלענין פירוש הסוגיא נראין דבריהם של ראשונים. לענין פסק נראה כדעת התוספות. ואף גדולי הדור נסעדו בה מסוגיית זיז רחב ארבעה שבסוף פרק חזקת הבתים אעפ״י שאין בה הכרח וכל שבית ועליה של שנים וזיזים יוצאים לשניהם כל ששניהם שוים הם שאין רחבים ארבעה הן שרחבים ארבעה עליון משתמש בעליונים תחתון בתחתונים ואם התחתון רחב ארבעה ועליון אינו רחב ארבעה הרי התחתון רשות חשוב ועולה עד לרקיע ואוסר לעליון כמו שביארנו. ומכל מקום אם רשות התחתון משותפת בין שניהם אינו מבטל לעליון כך כתבוה קצת חכמי הדור ממה שאמרו בבור שבין שתי חצרות כל אחד מוציא זיז כל שהוא וממלא ובזיז היוצא לכרמלית מותר לדברי הכל ואף בכלים שאין נשברים ואין גוזרין בה משום רשות הרבים שרשות הרבים עצמה אינה אלא גזרה. וממה שצריך עוד לבאר כאן הוא שהדברים מוכיחים שאויר רשות היחיד שאמרו שעולה עד לרקיע לא סוף דבר ברשות היחיד שבמחיצות אלא אף בעמוד כן שהרי זיז אין בו מחיצות הואיל וחששו בו לנפילת כלים וכן שכל שיש בו מחיצות אינו קרוי זיז ואעפ״י כן יש לו אויר. ומכל מקום ראשונם של גאונים כתבו שלא אמרו כן אלא ברשות היחיד במחיצות. והביאוה ממה שאמרו בפרק חלון עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה ונעץ בה יתד כל שהו מיעטו לדעת אביי ורבא אעפ״י שאין הלכה כן ואם לא כן למה ימעט והלא אף היתד באויר רשות היחיד הוא ואין הדברים נראין.

    עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים בתוך ארבע אמות ואין גוזרין שמא יכניס וכן עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע ר״ל על טלטול שברשות הרבים שלא יוציאנו מארבע אמותיו וכל שאינו עושה כן מותר ואין חוששין שמא יעבירנו חוץ לארבע אמות או שמא יכניסנו לפני׳. וכן בעומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד אין חוששין שמא יוציאנו הא כל שהעבירו ארבע אמות חייב ואפי׳ בהיה רשות היחיד גבוה (עד) [עשרה] שכשעקרו ממקום זה והניחו במקום זה מעבירו דרך למעלה מעשרה שהרי המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע דרך כרמלית או מקום פטור חייב והוא ענין דרך עליו כלומר למעלה מראשו שהוא מקום פטור והטעם מצד שהולכין אחר עקירה והנחה הא כל שאינו מעבירו מארבע אמותיו מותר. ומכל מקום פרשו בגמרא דוקא בחפצים שאין צריכים לו אין לחוש שמא ימשוך החפץ אחריו להכניס או להוציא אבל כל שצריך לו אסור והוא שאמר בסמוך לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים אלא אם [כן] הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. שהרי מאחר שהמים צריכים למקום שהוא. ויש מפרשי׳ חפצים הצריכי׳ לו כלומר שהם כלי חמדה או של תועלת כגון של זהב או של כסף אבל כלים שאין צריכים לו מכניס ראשו בלבד ושותה במקומו. וכן כתבוה גדולי המחברים ואין נראה כן. ובכרמלית מיהא מותר אף בלא הכנסת ראשו ורובו ואף בכלים הצריכים לו. לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין מים ברשות הרבים או ברשות הרבים וישתין מים ברשות היחיד וכן לא ירוק. ופרשו בגמרא שאם עשה כן חייב חטאת ואעפ״י שאין כאן עקירה ממקום ארבעה מחשבתו משויא ליה מקום. וכן זרק ונחה בפי הכלב או בפי הכבשן אחר שהוא מכוין לזרקה לשם הואיל ואין כאן דעת אחרת מעכבת מחשבתו עושתהו מקום כמו שביארנו בראשון של שבת וכן ברוק אתה צריך לומר שאעפ״י שכל המשקין ברביעית מחשבתו מחשבם ועושה אותם כרביעית ואם הוא ברשות היחיד והוציא פי האמה ברשות הרבים והשתין ברשות הרבים אסור לכתחלה ואם עשה פטור ספק הוא אם נדון אותו אחר עקירת המים ממקום הנחתן במקוה אחר יציאתם. ומכל מקום אם היה עומד ברשות היחיד ומשתין ברשות היחיד אלא שמתגלגלין ויוצאין לרשות הרבים או בהפך זה מותר שהרי חצר שיש בה ארבע אמות שופך לשם מים אף בלא עוקה כמו שהתבאר. ומכל מקום דוקא ברשות היחיד שיש בו ארבע אמות אבל בפחות מכן הרי הוא כמכוין להוציאם והוה ליה כחו ברשות הרבים שאסור. והוא שאמרו בתלמוד המערב לא סוף דבר עומד ברשות היחיד ומשתין ברשות הרבים אלא אפי׳ עומד ברשות הרבים ומשתין ברשות הרבים ומתגלגלין ויורדין לרשות היחיד אסור וכן בהפך. ועוד אמרו שם הדא אמרה סלון שהוא עומד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה אין שופכין לתוכה מים בשבת ר׳ יהודה אומר אף מי שנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק וכן הלכה. ופרשוה בגמרא דוקא בשהפך בו בתוך פיו להוציאו לחוץ אבל אם לא הפך בו מותר להלך בו:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו כך הוא:

    Meiri on Eruvin 98b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה נימא כתנאי כו' א"נ יש לחלק דהכא שבא החפץ מלמעלה מג' כו' עכ"ל אבל לא ניחא להו לחלק דהתם איירי דאמר כדנפקא לר"ה תנוח אבל רבא איירי באומר כ"מ שתרצה תנוח כמ"ש התוס' לקמן למסקנא דהתם לר"י משום דמה"ט דאמר כדנפקא לר"ה תנוח אית לן למימר קלוטה כמי שהונחה דמי כדאמר התם וא"כ מאי אריא דאמר התם בתוך ג' ד"ה חייב למעלה מג' נמי תוך י' הל"ל הכי ואמאי פליגי רבנן עליה דר"ע אבל תוך ג' ד"ה חייב משום דכארעא סמיכתא היא ומסתבר ביה למימר הכי בשיוצא החפץ מתוך ידו בתוך ג' כמ"ש הכא ובהא מתיישב נמי דלעיל דפריך והא לא נח שכתבו התוס' דפריך לרבנן דר"ע ולא ניחא להו למימר דאפי' לר"ע פריך הכא דמודה ביה ר"ע הכא כיון שהחפץ בא מלמעלה מג' לתוך ג' דהא ר"ע תוך י' איירי ולא שייך לחלק ביה בין בא מלמעלה מי' ובין למטה מי' אלא בין בא למעלה מג' ובין בא למטה מג' משום דכארעא סמיכתא היא ואהך מלתא דר"י התם שכתבו התוס' לקמן דאיכא לאוקמא כשתחלת זריקתו תוך ג' היינו למאי דס"ד מעיקרא דלא הוי טעמא דר"י משום דקלוטה כמו שהונחה דמי אלא משום דכארעא סמיכתא דמי ומיהו אכתי ק"ק הא דפריך ולא נח אימא אפי' לר"ע פריך דמודה ביה ר"ע הכא כיון דהכא איירי כ"מ שתרצה תנוח ור"ע לא איירי אלא בדאמר כדנפקא לר"ה תנוח ויש ליישב דא"כ ר"י היינו ר"ע ובשמעתין מוכח דר"י היינו כרבנן דר"ע ודו"ק:

    בד"ה ניחוש דלמא כו' דקתני זיז כו' הוי לעלייה אפי' להניח שם כלים כו' עכ"ל ובזיז כל שהוא דסתם זיז כל שהוא משמע אבל בזיז ארבע אפילו לר"ה שרי אפילו בכלים שאינן נשברין לפי שיטת התוס' לקמן וק"ל:

    בד"ה ומשתמש כו' דבחורין שבכותל כו' ולשון משתמש בכל הכותל כו' עכ"ל ואין לשון זה מכריע דהא לקמן אמרי' מאי אריא כנגד חלון אפי' בכולה כותל נמי כו' והיינו בזיז שעל פני כל הכותל מחוץ לנגד חלון וק"ל:

    בד"ה אי דלית ליה כו' וכי פריך תלמודא אי כו' ה"מ למפרך אפילו בשלמטה כו' עכ"ל ר"ל השתא דסתם זיז כל שהוא ה"מ למפרך אפי' בשלמטה כו' ומיהו קצת יש לגמגם בזה דמשלמטה הימנו לא פריך ליה דאיכא לאוקמא בכלים הנשברים אבל מעליון קשיא ליה שפיר ממ"נ אי בכלים הנשברים אפילו בכולי הכותל לישתמש ואי בכלים שאין נשברים נגד חלונו נמי לא ישתמש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 98b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' ליחוש דלמא נפיל ב"ב דף נט ע"ב תוס' ד"ה ואפילו:

    Gilyon HaShas on Eruvin 98b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 98, Amud Bet, about 275 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “בכותל שאינו משופע, למעלה משלשה גוללו אצלו,…”

    2. Segment 214 words

      Opens “רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 313 words

      Opens “ואלא הא דאמר רבא: תוך שלשה לרבנן…”

      Named: רבא.

    4. Segment 437 words

      Opens “אלא: כולה רבי יהודה היא, וחסורי מיחסרא,…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 57 words

      Opens “מאי טעמא? דבעינן הנחה על גבי משהו.…”

    6. Segment 69 words

      Opens “מתני׳ זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין…”

    7. Segment 719 words

      Opens “גמ׳ האי זיז דמפיק להיכא? אילימא דמפיק…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אמר אביי: לעולם דמפיק לרשות הרבים, ומאי…”

      Named: אביי.

    9. Segment 915 words

      Opens “תניא נמי הכי: זיז שלפני החלון היוצא…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “ומשתמש בכל הכותל עד עשרה התחתונים. ואם…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “האי זיז היכי דמי? אי דלית ביה…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “אמר אביי: תחתון דאית ביה ארבעה, ועליון…”

      Named: אביי.

    13. Segment 1318 words

      Opens “מתני׳ עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברה"ר…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “רבי יהודה אומר: אף משנתלש רוקו בפיו,…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1624 words

      Opens “גמ׳ מתני ליה רב חיננא בר שלמיא…”

      Named: רב חיננא בר שלמיא, רב קמיה.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 98b · Segment 8 — “אמר אביי: לעולם דמפיק לרשות הרבים, ומאי ״נותנין עליו״…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 98b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026