Talmud Builders

    Eruvin 40b

    Back to index

    English translation — Eruvin 40b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Zeira said: The New Moon is different, for while it must indeed be mentioned according to Beit Shammai, it does not require a separate blessing. Since the New Moon is included in the regular morning and evening prayers without a separate blessing, it is included in the additional prayer as well without a separate blessing.

    2The Gemara asks: And do Beit Shammai accept the view that one should include the New Moon in the regular prayer? Wasn’t it taught in a baraita that with regard to a New Moon that occurs on Shabbat, Beit Shammai say: One must pray an Amida that includes eight blessings in the additional prayer, including a separate blessing for the New Moon; and Beit Hillel say: One must pray an Amida that includes seven blessings, as Shabbat and the New Moon are mentioned in the same blessing? Therefore, according to Beit Shammai, we do not include the New Moon and other days in the same blessing, and the fact that the New Moon does not have its own blessing on Rosh HaShana is because one mention of remembrance counts for both Rosh HaShana and New Moon. The Gemara comments: Indeed, this is difficult.

    3The Gemara comments: The issue of whether or not one should include the mention of the New Moon in the blessing pertaining to the sanctity of the day of Shabbat is itself the subject of a dispute between the tanna’im , as it was taught in a baraita with regard to a Shabbat that occurs on a New Moon or on one of the intermediate days of a Festival: For the evening, morning, and afternoon prayers, one prays in his usual manner and recites seven blessings, and says a passage pertaining to the event of the day, i.e. May there rise and come [ ya’aleh veyavo ], during the blessing of Temple service. Rabbi Eliezer disagrees and says that this passage is said during the blessing of thanksgiving. And if he did not recite it, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it.

    4And in the additional prayer, one begins the fourth blessing, the special blessing for the additional service, with Shabbat, and concludes it with Shabbat, and says a passage referring to the sanctity of the day of the New Moon or the Festival in the middle. Therefore, only in the additional prayer is the New Moon included in the blessing for the sanctity of the day.

    5On the other hand, Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, say: Wherever one is obligated to recite seven blessings, including the evening, morning, and afternoon prayers, he begins the fourth blessing with Shabbat and concludes it with Shabbat, and he says a passage referring to the sanctity of the day of the New Moon or the Festival in the middle. In their opinion, the New Moon is included in the blessing of the sanctity of the day in all the prayers of the day.

    6Returning to the fundamental question of whether the New Moon must be mentioned separately on Rosh HaShana, the Gemara asks: What conclusion was reached about this issue? Rav Ḥisda said: One mention of remembrance counts for both this and that. And so too, Rabba said: One mention of remembrance counts for both this and that.

    7Having discussed the Rosh HaShana prayers, the Gemara addresses related issues. Rabba said: When I was in the house of study of Rav Huna, we raised the following dilemma: What is the halakha with regard to saying the blessing for time, i.e., Who has given us life [ sheheḥeyanu ], on Rosh HaShana and Yom Kippur? The two sides of the dilemma are as follows: Do we say that since these Festivals come at fixed times of the year, we recite the blessing: Who has given us life, just as we would for any other joyous event that occurs at fixed intervals? Or do we say, perhaps, that since these Festivals are not called pilgrim Festivals [ regalim ], we do not recite: Who has given us life, as the joy that they bring is insufficient? Rav Huna did not have an answer at hand.

    8When I came to the house of study of Rav Yehuda, he said: I recite the blessing for time even on a new gourd, and I certainly recite the blessing on Rosh HaShana and Yom Kippur. I said to him: I have no dilemma about the fact that one has the option of reciting the blessing for time; the dilemma I have is about whether there is an obligation to recite the blessing. What is the halakha in this regard? Rav Yehuda said to me that it was Rav and Shmuel who both said: One recites the blessing for time only on the three pilgrim Festivals.

    9The Gemara raises an objection based upon the following baraita : The verse states: “Give a portion to seven, and also to eight” (Ecclesiastes 11:2). Rabbi Eliezer says: “Seven,” these are the seven days of Creation; “eight,” these are the eight days until circumcision. Rabbi Yehoshua says: “Seven,” these are the seven days of Passover; “eight,” these are the eight days of the festival of Sukkot . And when it says: “And also,” like every other instance of the word “also” in the Torah, this comes to include; what it includes is Shavuot , and Rosh HaShana, and Yom Kippur.

    10What, is this exposition not coming to teach us that on these days one is obligated to recite the blessing for time? The Gemara responds: No, it is referring to the blessing recited over the special sanctity of the day.

    11The Gemara comments: So too, it is reasonable to explain, as if it would enter your mind to say that it is referring to the blessing for time, is there a blessing for time that is recited all seven days of the Festival? It is recited only on the first day. The Gemara refutes this argument: This is not difficult, as it means that if he does not recite the blessing for time now, he recites the blessing tomorrow or the following day, as all seven days are part of the pilgrim Festival.

    12The Gemara asks: In any case, we require that this blessing be recited over a cup of wine, and most people do not have cups of wine for the intermediate days of a Festival. Let us say that this supports Rav Naḥman, as Rav Naḥman said: The blessing for time may be recited even in the market, without a cup of wine. The Gemara responds: This is not difficult, as the case is that he happened to have a cup; but without a cup of wine, the blessing may not be recited.

    13The Gemara asks: Granted, one can recite the blessing over a cup of wine on Shavuot and Rosh HaShana; but what does one do on Yom Kippur? If you say that he should recite the blessing over a cup of wine before the actual commencement of Yom Kippur and drink it, there is a difficulty: Since he recited the blessing for time, he accepted the sanctity of the day upon himself, and therefore caused the wine to be prohibited to himself by the laws of Yom Kippur.

    14As didn’t Rav Yirmeya bar Abba say the following to Rav, upon observing him recite kiddush before the actual commencement of Shabbat: Have you therefore accepted the obligation to abstain from labor from this point on? And he said to him: Yes, I have accepted the obligation to abstain from labor. This indicates that once one recites kiddush and accepts upon himself the sanctity of the day, all the laws of the day apply to him. Accordingly, if one recited the blessing for time for Yom Kippur, he may no longer eat or drink.

    15And if you say that he should recite the blessing over a cup of wine and leave it and drink it only after the conclusion of Yom Kippur, this too is difficult, as the principle is that one who recites a blessing over a cup of wine must taste from it. If you say that he should give it to a child, who is not obligated to fast, this too is not feasible because the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Aḥa, who made a similar suggestion with regard to a different matter, due to a concern that perhaps the child will come to be drawn after it. The child might come to drink wine on Yom Kippur even in future years after he comes of age, and we do not institute a practice that might turn into a stumbling block.

    16The Gemara asks: What conclusion was reached about this matter? Must one recite the blessing: Who has given us life, on Rosh HaShana and Yom Kippur? The Sages sent Rav Yeimar the Elder before Rav Ḥisda on the eve of Rosh HaShana. They said to him: Go, see how he acts in this regard and then come and tell us. When Rav Ḥisda saw Rav Yeimar, he said to him in the words of a folk saying: One who picks up a moist log, which is not fit for firewood, must want to do something on the spot. In other words, you certainly have come to me with some purpose in mind, and not just for a visit. They brought him a cup of wine, and he recited kiddush and the blessing for time.

    17The Gemara concludes: The halakha is that one recites the blessing for time on Rosh HaShana and on Yom Kippur, and the halakha is that one may recite the blessing for time even in the market, as it does not require a cup of wine.

    18Having discussed a question that was raised during Rabba’s student years, the Gemara now records another such question. And Rabba also said: When we were in the house of study of Rav Huna, we raised the following dilemma: A student in his master’s house who is fasting on Shabbat eve, what is the halakha with regard to whether he has to complete the fast until the end of the day? Do we perhaps say that he must stop fasting before Shabbat, so as not to enter Shabbat weary from his fast? Rav Huna did not have an answer at hand. I subsequently came before Rav Yehuda, and he too did not have an answer at hand.

    19Rava said: Let us look ourselves for an answer from the sources. As it was taught in a baraita in the case of the Ninth of Av that occurs on Shabbat,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמר ר' זיראלעולם צריך להזכיר ומיהו לבית שמאי ברכה באנפי נפשה לראש חדש לא בעי ולאו משום דזכרון דראש השנה עולה לו דמשמע דכיון דראש השנה הוא היינו ראש חדש דאי הוה נמי שבת וראש חדש ולאו ראש השנה לא בעי ליה ברכה בפני עצמה אלא חותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים והלכך בראש השנה נמי חותם מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים ואע"ג דבשבת וראש השנה בעי לכל חד ברכה בפני עצמה בראש חדש מודו דמתוך שכולל ברכתו בתוך ברכת היום שחרית וערבית ואפילו בשאר שבתות דההיא ודאי אפילו לבית שמאי פשיטא לן דלא בעי לכל חד ברכה לעצמו דהא אי הוה מיקלע בחול אין לו ברכה שחרית וערבית אלא אומר יעלה ויבא בעבודה והלכך כי מיקלע בשבת אפילו למאן דאמר לקמן דבשבת לא מדכרינן דראש חדש בעבודה אלא בברכת היום מיכלל הוא דכיילינן ולאו בפני עצמה:

    כולל נמי במוספיןלבית שמאי ואע"ג דבחול אית ליה ברכה במוספין לעצמו הכא מיכלל הוא דכיילינן הואיל וכולל שחרית וערבית אבל שאר ימים טובים דאית להו ברכה ערבית ושחרית כי מיקלעי בחול בהני פליגי בית שמאי כי מיקלעי בשבת מצרכי להו ברכה בעצמן לכל תפלותיהם:

    ומי אית להו לבית שמאי כוללבברכת המוספין של ראש חודש דאיקלע בשבת:

    מתפלל שמנהשל ראש חדש ושל שבת ובמוספין קאמר:

    קשיאוש"מ כיון דבשאר שבתות קא בעו ב"ש ברכה לראש חדש ובר"ה לא בעו דטעמא משום דזכרון דראש השנה עולה לו וש"מ אפילו מכלליה ואדכורי נמי לא בעינן:

    וכולל עצמודשחרית וערבית בראש חדש שחל להיות בשבת:

    תנאי היאדאיכא תנא דאפילו כולל לית ליה אלא אומר יעלה ויבא בעבודה כבחול אבל בברכת היום אינו נזכר כלל אפילו לכוללו:

    ומתחיל בשל שבתותתן לנו את יום המנוח הזה ומסיים בשל שבת מקדש השבת ותו לא ומיהו במוספים באמצע ברכה הוא נכלל אבל שחרית וערבית אינו נכלל אפילו באמצע והאי תנא לית ליה כולל שחרית וערבית:

    כל מקום שזקוק לשבעואפילו שחרית וערבית:

    קדושת היוםשל ראש חדש עם של שבת כגון את יום המנוח הזה ואת יום ראש חדש הזה ואם מועד הוא את יום השבת הזה ואת יום חג פלוני הזה: (פסק ובמסכת ביצה קבעינן הלכתא דלא כי הני תנאי דמסיימי בשל שבת לחודיה במוספין אלא אף קדושת היום בעי לאדכורי בחתימה מקדש השבת וישראל והזמנים ובראש חדש מקדש השבת וישראל וראשי חדשים אבל במאי דקאמר שחרית וערבית מתפלל כדרכו ואומר מעין המאורע בעבודה הלכתא כוותיה וגבי כולל דשחרית וערבית קבעינן אין הלכה כאותו הזוג דאמרי כל מקום שזקוק לשבע כולל בפרק שני דביצה):

    מאי הוי עלהמהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה:

    אקרא חדתאכשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן:

    אלו שבעת ימי בראשיתהשבת נבחר מתוכה:

    שמונה ימי מילההשמיני נבחר מתוכה:

    אלו ז' ימי הפסחשאתה צריך לתת חלק לכולם ולקמן מפרש מאי חלק:

    לברכהדמברכים כל יומא מקדש ישראל והזמנים:

    מכל מקום כוס בעינןלעיל מהדר לאוקומי הכי נמי מסתברא דאי ס"ד זמן זמן כל ז' מי איכא ודקאמר דאי לא אמר האידנא אומר למחר וליומא אחרינא האי נמי ליתא דהא כוס יין בעי לומר הברכה עליו וסתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס אבל בשאר יומא לכולי עלמא לית להו:

    הא לא קשיא דמיקלעי ליה כוסולעולם אזמן קאי ולרב נחמן לא תסייעיה:

    תינח עצרת וראש השנהאיכא למימר דזמן אכוס קאמר ליה אלא יום הכפורים אי בזמן מוקמת ליה על כרחיך סייעתא לרב נחמן היא דעל הכוס היכי ליעביד אי מברך עליה ושתי ליה וכו':

    מי בדלתפעם אחת נתקשרו שמים בעבים והתפלל רב של שבת מבעוד יום ואמר ליה רב ירמיה לרב מי בדלת מן המלאכה משקבלת עליך שבת ואמר ליה אין בדילנא:

    ליתביה לינוקאלשתותו לאחר שיברך עליו דהאי שיטעום דקאמר לאו דווקא קאמר אמברך דהוא הדין כי שתי אחרינא דטעמא משום דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר שתהא ברכת היין דבורא פרי הגפן שלא לצורך ומכי טעם ליה אחרינא שפיר דמי וכדתניא נמי בגמרא דפרק ראוהו בית דין (ר"ה כט:) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם שהרי הן יכולין לעשות אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות ואף על פי שהוא לא טעם אלא בניו שפיר דמי ואף על פי שבירך עליה ברכת המוציא:

    דרב אחא בר יעקב לא איתפרש:

    דאתי למיסרךהתינוק לאחר המנהג זה ולשתות ביום הכפורים אחר שיגדיל:

    מאי הוי עלהצריך לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים או לא:

    כד חזייהרב חסדא לרב ייבא:

    אמר ליה דלויה לרטיבא רפסא ליה בדוכתיההמגביה עץ לח שאינו ראוי להיסק בידוע שצריך למקומו הואיל ואליו אינו צריך שעל חנם לא הגביהו כלומר על חנם לא באת לכאן:

    עירובין 40 עמוד ב

    1אמר רבי זירא: שאני ר"ח מתוך שכולל לשחרית וערבית, כולל נמי במוספין.

    2ומי אית להו לב"ש כולל? והתניא: ר"ח שחל להיות בשבת, ב"ש אומרים: מתפלל שמנה, וב"ה אומרים: מתפלל שבע. קשיא.

    3וכולל עצמו תנאי היא, דתניא: שבת שחל להיות בר"ח או בחולו של מועד, ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו שבע, ואומר מעין המאורע בעבודה. ר' אליעזר אומר: בהודאה, ואם לא אמר מחזירין אותו.

    4ובמוספין מתחיל בשל שבת, ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע.

    5רשב"ג ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומרים: כל מקום שזקוק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע.

    6מאי הוה עלה? א"ר חסדא: זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן. וכן אמר רבה: זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן.

    7ואמר רבה: כי הוינא בי רב הונא, איבעיא לן: מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים? כיון דמזמן לזמן אתי אמרינן, או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן. לא הוה בידיה.

    8כי אתאי בי רב יהודה, אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. א"ל רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי חובה מאי? א"ל רב ושמואל דאמרי תרווייהו: אין אומר זמן אלא בשלש רגלים.

    9מיתיבי: (קהלת יא, ב) ״תן חלק לשבעה וגם לשמונה״, ר' אליעזר אומר: ״שבעה״ אלו ז' ימי בראשית, ״שמונה״ אלו ח' ימי מילה. ר' יהושע אומר: ״שבעה״ אלו שבעה ימי פסח, ״שמונה״ אלו שמונה ימי החג. וכשהוא אומר ״וגם״ לרבות עצרת ור"ה ויוה"כ׃

    10מאי לאו לזמן? לא, לברכה.

    11הכי נמי מסתברא, דאי ס"ד לזמן זמן כל שבעה מי איכא? הא לא קשיא: דאי לא מברך האידנא מברך למחר וליום אוחרא.

    12מ"מ בעינן כוס? לימא מסייע ליה לר"נ דאמר ר"נ זמן אומרו אפילו בשוק. הא לא קשיא, דאיקלע ליה כוס.

    13התינח עצרת ור"ה יום הכפורים היכי עביד? אי מברך עליה ושתי ליה כיון דאמר זמן, קבליה עליה ואסר ליה.

    14דהאמר ליה רב ירמיה בר אבא לרב: מי בדלת? וא"ל אין, בדילנא.

    15לברוך עליה ולנחיה המברך צריך שיטעום! ליתביה לינוקא לית הלכתא כרב אחא, דילמא אתי למסרך.

    16מאי הוי עלה? שדרוה רבנן לרב יימר סבא קמיה דרב חסדא במעלי יומא דריש שתא, אמרו ליה: זיל חזי היכי עביד עובדא, תא אימא לן. כי חזייה א"ל דלויה לרטיבה רפסא ליה בדוכתיה. אייתו ליה כסא דחמרא, קדיש ואמר זמן.

    17והלכתא: אומר זמן בר"ה וביוה"כ והלכתא: זמן אומרו אפילו בשוק.

    18ואמר רבה, כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן: בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי? לא הוה בידיה. אתאי לקמיה דרב יהודה ולא הוה בידיה.

    19אמר רבא: נחזייה אנן, דתניא: ט' באב שחל להיות בשבת׃

    Tosafot

    לית הלכתא כרב אחא בר יעקבירש רש"י ולא איתפרש ור"ח פי' דבפרק תולין (שבת ד' קלט.) גבי כשות' פריך וליתיב לינוקא דישראל ומשני דילמא אתי למיסרך וקים לן דרב אחא בר יעקב הקשה אותה קושיא:

    דלמא אתי למיסרךאומר רבינו שמואל דוקא גבי זמן שהוא קבוע חיישינן דלמא אתי למיסרך אבל אם אירע ברית מילה בט' באב. או ביו"כ דלא הוי אלא אקראי בעלמא לא חיישינן דלמא אתי למיסרך ומעשה היה בחופה בעשרה בטבת נתנו הכוס לתינוק לשתות: [ומעשה היה בברית מילה ברבינו יעקב בר יקר שחל עשרה באב בא' בשבת והוא היה אב"ד וצוה להתפלל מנחה גדולה ורחצו ואכלו מפני שי"ט שלהן היה כדכתיב שש אנכי כו' והאי דלא מברכינן שהחיינו משום צערא דינוקא. תוס' שאנ"ץ]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואמרינן קדושת היום באמצע וכן הלכתא כהני תנאי כ"מ שזקוק לשבע (כגון שבת) ואפילו בערבית שחרית ומנחה מתחיל בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע [ומסיים] בשל שבת והני מילי בר"ח וחוה"מ אבל ביום טוב אפילו בערבית ובשחרית ובמנחה מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע: ירושלמי ר' יסא משלח כתוב לון אע"פ ששלחנו לכם סידרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש רב חסדא ורבה דאמרי תרווייהו זכרון אחד עולה לכאן ולכאן:

    אמר רבה איבעיא להו מהו להזכיר זמן בר"ה וביום הכפורים ואמר [ליה] רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין אומרים זמן אלא בשלש רגלים בלבד. ומותבינן מהא תן חלק לשבעה גם לשמונה ר' אליעזר אומר שבעה אלו ז' ימי בראשית שמונה אלו ח' ימי מילה ר' יהושע אומר שבעה אלו ז' ימי הפסח שמנה אלו ח' ימי החג כשהוא אומר וגם לרבות גם עצרת ור"ה ויוה"כ מאי לאו הני כולהו עיקר לקדש אותן בזמן. (אתה) [ואתי] וגם לרבות גם עצרת מפני שהוא יום אחד ור"ה ויוה"כ שאין בהן לא ז' ולא ח' שתתן להן חלק בזמן הנה יש בהן זמן.

    ודחי רב ושמואל לא לעולם זמן אין בהן אלא מהו החלק שתתן להן הזכרה בברכת המזון כמו פסח וסוכות.

    הכי נמי מסתברא דר"ה ויוה"כ אין בהן זמן משום דליכא זמן אלא בכוס. אי אמרת דאיקלע ליה כוס. תינח ר"ה אלא יוה"כ היכי ליעביד [אי] מייתי כוס ומברך עליה ומדכר זמן ושתי ליה מכי אמר זמן קבליה ליוה"כ עליה ואתסר בשתיה.

    דא"ל רב ירמיה לרב כיון דאת מצלי של שבת מבעו"י (אבדלת) [אי בדלת] וקבלת לשבת עלך וא"ל בדילנא. ליבריך אכסא ולישבקיה המברך צריך שיטעום ליתביה לינוקא ולישתייה דלאו בר חייובא הוא לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דשרי בכי האי גוונא.

    דחיישינן דלמא אתי ינוקא למיסרך וישתה כוס ברכה כי האי גוונא ביוה"כ והוא גדול. כיוצא בו גרסינן בשבת פ' ר"א אומר תולין כו' (דף קלט.) ליתן לינוקא דישראל אתי למיסרך כו' ואסיקנא הלכתא אומר זמן בר"ה וביוה"כ וזמן אומר אפי' בשוק ולא צריך כוס.

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 40b

    Eruvin 40b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 407 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אמר ר' זירא לעולם צריך להזכיר ומיהו לבית שמאי ברכה באנפי נפשה לראש חדש לא בעי ולאו משום דזכרון דראש השנה עולה לו דמשמע דכיון דראש השנה הוא היינו ראש חדש דאי הוה נמי שבת וראש חדש ולאו ראש השנה לא בעי ליה ברכה בפני עצמה אלא חותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים והלכך בראש השנה נמי חותם מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים ואע"ג דבשבת וראש השנה בעי לכל חד ברכה בפני עצמה בראש חדש מודו דמתוך שכולל ברכתו בתוך ברכת היום שחרית וערבית ואפילו בשאר שבתות דההיא ודאי אפילו לבית שמאי פשיטא לן דלא בעי לכל חד ברכה לעצמו דהא אי הוה מיקלע בחול אין לו ברכה שחרית וערבית אלא אומר יעלה ויבא בעבודה והלכך כי מיקלע בשבת אפילו למאן דאמר לקמן דבשבת לא מדכרינן דראש חדש בעבודה אלא בברכת היום מיכלל הוא דכיילינן ולאו בפני עצמה:

    כולל נמי במוספין לבית שמאי ואע"ג דבחול אית ליה ברכה במוספין לעצמו הכא מיכלל הוא דכיילינן הואיל וכולל שחרית וערבית אבל שאר ימים טובים דאית להו ברכה ערבית ושחרית כי מיקלעי בחול בהני פליגי בית שמאי כי מיקלעי בשבת מצרכי להו ברכה בעצמן לכל תפלותיהם:

    ומי אית להו לבית שמאי כולל בברכת המוספין של ראש חודש דאיקלע בשבת:

    מתפלל שמנה של ראש חדש ושל שבת ובמוספין קאמר:

    קשיא וש"מ כיון דבשאר שבתות קא בעו ב"ש ברכה לראש חדש ובר"ה לא בעו דטעמא משום דזכרון דראש השנה עולה לו וש"מ אפילו מכלליה ואדכורי נמי לא בעינן:

    וכולל עצמו דשחרית וערבית בראש חדש שחל להיות בשבת:

    תנאי היא דאיכא תנא דאפילו כולל לית ליה אלא אומר יעלה ויבא בעבודה כבחול אבל בברכת היום אינו נזכר כלל אפילו לכוללו:

    ומתחיל בשל שבת ותתן לנו את יום המנוח הזה ומסיים בשל שבת מקדש השבת ותו לא ומיהו במוספים באמצע ברכה הוא נכלל אבל שחרית וערבית אינו נכלל אפילו באמצע והאי תנא לית ליה כולל שחרית וערבית:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 40b · Sefaria

    Tosafot

    לית הלכתא כרב אחא בר יעקב ירש רש"י ולא איתפרש ור"ח פי' דבפרק תולין (שבת ד' קלט.) גבי כשות' פריך וליתיב לינוקא דישראל ומשני דילמא אתי למיסרך וקים לן דרב אחא בר יעקב הקשה אותה קושיא:

    דלמא אתי למיסרך אומר רבינו שמואל דוקא גבי זמן שהוא קבוע חיישינן דלמא אתי למיסרך אבל אם אירע ברית מילה בט' באב. או ביו"כ דלא הוי אלא אקראי בעלמא לא חיישינן דלמא אתי למיסרך ומעשה היה בחופה בעשרה בטבת נתנו הכוס לתינוק לשתות: [ומעשה היה בברית מילה ברבינו יעקב בר יקר שחל עשרה באב בא' בשבת והוא היה אב"ד וצוה להתפלל מנחה גדולה ורחצו ואכלו מפני שי"ט שלהן היה כדכתיב שש אנכי כו' והאי דלא מברכינן שהחיינו משום צערא דינוקא. תוס' שאנ"ץ]:

    Tosafot on Eruvin 40b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואמרינן קדושת היום באמצע וכן הלכתא כהני תנאי כ"מ שזקוק לשבע (כגון שבת) ואפילו בערבית שחרית ומנחה מתחיל בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע [ומסיים] בשל שבת והני מילי בר"ח וחוה"מ אבל ביום טוב אפילו בערבית ובשחרית ובמנחה מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע: ירושלמי ר' יסא משלח כתוב לון אע"פ ששלחנו לכם סידרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש רב חסדא ורבה דאמרי תרווייהו זכרון אחד עולה לכאן ולכאן:

    אמר רבה איבעיא להו מהו להזכיר זמן בר"ה וביום הכפורים ואמר [ליה] רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין אומרים זמן אלא בשלש רגלים בלבד. ומותבינן מהא תן חלק לשבעה גם לשמונה ר' אליעזר אומר שבעה אלו ז' ימי בראשית שמונה אלו ח' ימי מילה ר' יהושע אומר שבעה אלו ז' ימי הפסח שמנה אלו ח' ימי החג כשהוא אומר וגם לרבות גם עצרת ור"ה ויוה"כ מאי לאו הני כולהו עיקר לקדש אותן בזמן. (אתה) [ואתי] וגם לרבות גם עצרת מפני שהוא יום אחד ור"ה ויוה"כ שאין בהן לא ז' ולא ח' שתתן להן חלק בזמן הנה יש בהן זמן.

    ודחי רב ושמואל לא לעולם זמן אין בהן אלא מהו החלק שתתן להן הזכרה בברכת המזון כמו פסח וסוכות.

    הכי נמי מסתברא דר"ה ויוה"כ אין בהן זמן משום דליכא זמן אלא בכוס. אי אמרת דאיקלע ליה כוס. תינח ר"ה אלא יוה"כ היכי ליעביד [אי] מייתי כוס ומברך עליה ומדכר זמן ושתי ליה מכי אמר זמן קבליה ליוה"כ עליה ואתסר בשתיה.

    דא"ל רב ירמיה לרב כיון דאת מצלי של שבת מבעו"י (אבדלת) [אי בדלת] וקבלת לשבת עלך וא"ל בדילנא. ליבריך אכסא ולישבקיה המברך צריך שיטעום ליתביה לינוקא ולישתייה דלאו בר חייובא הוא לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דשרי בכי האי גוונא.

    דחיישינן דלמא אתי ינוקא למיסרך וישתה כוס ברכה כי האי גוונא ביוה"כ והוא גדול. כיוצא בו גרסינן בשבת פ' ר"א אומר תולין כו' (דף קלט.) ליתן לינוקא דישראל אתי למיסרך כו' ואסיקנא הלכתא אומר זמן בר"ה וביוה"כ וזמן אומר אפי' בשוק ולא צריך כוס.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 40b · Sefaria

    Rashba

    מאי הוי עלה רב חסדא אמר זכרון אחד עולה לכאן ולכאן תמיהה לי מאי קא מיבעיא ליה תו מאי הוי עלה דהא דייקינן לה שפיר מהא דב"ש.

    כל מקום שהוא זקוק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע. ובפרק שני דביצה (יז, א) אמרינן אין הלכה כאותו הזוג אלא ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו ואומר מעין המאורע בעבודה, ובשל מוסף מתחיל נמי בשל שבת ואומר מעין המאורע באמצע וחותם בשבת וראש חודש או של שבת ויו"ט, וכדאיתא התם בביצה דרבי חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים.

    כיון דאמר זמן קביל עלויה ואתסר ליה למישתי ודוקא בדאמר זמן, אבל הפסיק ליה מלאכול אדעתא דלא למיכל שרי, תדע דהא כיון שהוא אומר זמן כבר אפסיק מלאכול ואין בדעתו לאכול, ואפילו הכי דוקא בדאמר זמן הוא דאמרינן דאתסר, הא משום דגמר מלאכול סעודה המפסיק בה לא. ועוד דבהדיא אמרינן במדרש איכה רבתי (פ"ג, פי' ו') ר' יהודה בן בתירא אזל לנציבין בערב צומה רבה, אתא ריש כנישתא לזמוניה אמר ליה כבר אכלית ופסקית, אמר ליה אשגח עלוי דלא לימרן אנשי ר' יהודה לא אשגח עלויה אזל עמיה ואכל מן כל עיגול חד פת ומן כל תבשיל חד פירא ושתא מן כל חבית חד כסא.

    ליתביה לינוקא פירוש: וכדאמרינן אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות (ראש השנה כט, ב), ודוקא כשהגיעו לחינוך הא קודם שהגיעו לחינוך אסור, דאין אדם מברך לבטלה, וכיון שהוא מברך ואין שותה ממנו אלא תינוק שלא הגיע לחינוך כמי שלא שתה ממנו אדם דמי. ואם תאמר אם הגיע לחינוך היכי יהבינן ליה. יש לומר בשהגיע לחינוך מצות ולא הגיע לחינוך תענית.

    אתי למיסרך כלומר: לכשיגדל יברך זמן על הכוס וישתה והוא לא ידע דאשתקד שנתנו לו משום דקטן היה. והא דחיישינן הכא לדילמא אתי למסרך, היינו דוקא כשאנו משקין אותו מחמתנו ולא לצרכו, הא לצרכו ליכא למיחש לסרוכי, דהא קטן מאכילין אותו בידים ביוה"כ. וכבר כתבנו זה בארוכה בס"ד במסכת יבמות בפרק חרש (קיד, א) בשמעתא דקטן אוכל נבלות אין מצווין להפרישו. וכתבו בתוספות (ד"ה דילמא) דכי חיישינן דלאו למימר זמן אכסא משום דילמא אתי למיסרך, היינו דוקא בזמן ביוה"כ דמתרמי בכל שתא ושתא, אבל היכא דמתרמי מילה בתשעה באב או ביום הכפורים דכיון דמילתא דלא שכיחא היא לא חיישינן ומברכינן אכסא ומטעמיה ליה לינוקא. ואינו מחוור בעיני דבכשותא בכרמא (שבת קלט, א) נמי חששו להכי כדאמרינן התם רב הושעיא יהיב פרוטה לתינוק עכו"ם וזרע ליה כשותא בכרמא, ואמרינן וליהביה לתינוק מישראל, ופרקינן דילמא אתי למיסרך. והגאונים ז"ל אמרו דאין מברכין אכסא אלא מייתינן אסא ומברכינן עליה ושפיר דמי.

    הא דאמרינן הכא לית הלכתא כרב אחא. כתב רש"י ז"ל דלא אתפרש היכא. ור"ח ז"ל פירש: דההוא דקא מקשה התם בפרק תולין (שבת שם) גבי כשותא ליתן לתינוק ישראל היינו דרב אחא, והכין קים להו.

    Rashba on Eruvin 40b · Sefaria

    Ritva

    אמר ר׳ זירא שאני ר״ח מתוך שכולל שחרית וערבית כולל נמי במוספין פירש דלעולם אין זיכרון אחד עולה לכאן ולכאן והא דלא עבדי לר״ח ברכה באנפי נפשה במוסף ר״ה לאו משום דיכיל ליה בחתימת קדושת היים אלח משום דכי לילה בברכ׳ קדושת שבת שאפילו בכל השנה כלה מפני שר״ח נכלל בתפלת שחרית וערבית בין דחול בין דשבת נכלל נמי במוספין של שבת לחתום בשל שבת ור״ח ביחד וכיון דכן ה״ה בראש השנה: קשיא ומיהו אכתי איכא למימר דלעולם אין זכרון א׳ עולה לכאן ולכאן ואפ״ה כיון דר״ח ור״ה שניהם ענין זכרון לכלול שתיהן בחתימה אחת במוספין: והיינו דאמרי לקמן מאי הוה עלה ומאי קא שיילינן דהא הכא מדלא קתני אחת עשה שאומר זכרון אחד לכאן ולכאן ואע״ג דמדב״ש דייקי׳ לה לאו בהא פליגי ב״ש וב״ה אלא ודאי משום דאיכא לדחויי כדאמרן לא פשטוה מהכא וכן פי׳ בתוס׳:

    וכולל עצמו תנאי היא פי׳ מה שכוללין ר״ח בכל השנה כלה בשחרית וערבית ומנחה דשבת תנאי פליגי בה באיזה מקום כוללין אותה דתניא וכו׳ הרי שלדברי ת״ק כולל אותו בעבורא ולרשב״ג ולר׳ ישמעאל אומר אותו באמצע אמצעו׳ שאומ׳ באמצעתה יעלה ויבא או שאומר את יום המנוח הזה את יום ראש חדש הזה אלא שאינו חותם בשל שבת בלבד והילכתא כתנא קמא לגבי שחרית וערבית אבל לית הילכתא כוותיה במוספין אלא כרבי דאמר שחותם אלא בשל שבת ור״ח וכדאית׳ בפר׳ בתרא די״ט: כיון דאמר זמן קביליה עליה ואתסר ליה למשתי פי׳ ודוקא דקביליה עליה כשאמר זמן שהוא דבר של קדושת יום הכפורים ודומיא דעובדא דר׳ דאמר ליה אין בדילנא לפי שהתפלל כבר של שבת כדאי׳ בברכו׳ אבל באמירא בעלמא לא מתסר וכדכתב׳ בפ״ק דשבת וכן נמי אע״ג דאכל כל סעודתו ערב יום הכפורים ואפסיק ביה אדעתא דלא למיכל מכאן ואילך שרי למיכל בתר הכי תדע דהא כי אמר זמן כבר הפסיק מלאכול ואין דעתו לאכול יותר ואפ״ה לא איתס׳ אי לאו דאמר זמן וכן ההיא בפי׳ בירו׳ ובמדרש איכה רבתי דאמר התם ר׳ יהודה בן בתירה אזיל לנציבין בערב צומ׳ רבה אתא ריש כנשת׳ לזמוניה א״ל כבר אכליה ופסקי׳ א״ל אשגח עלי דלא יימרון אינשי ר׳ יהוד׳ לא אשגח עלוי אזל עמיה ואכל מן כל עגול ועגול חד פירא ומכל חבית וחבית שתא חד כסא וכן פר״י ורבי׳ הרמב״ן ז״ל: המברך צריך לטעום פי׳ כדי שלא תהא ברכה לבטלה הילכך אם לא טעם המברך מסתיין דלטעו׳ אחרינא וכדאמרי׳ בסמוך ליתבי לינוקא דילמא אתי למסרך דאלמא כד טעים מיניה ינוקא סגי לן והיינו נמי דאמרי׳ התם אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו ומיהו דוקא כשטועם ממנו קטן שהגיע לחנוך ברכות דאי בתנוק שלא הגיע לחנוך ברכות הרי הברכה יוצאה לבטלה והא דאמרי׳ הכא ניתיביה לינוקא מיירי בתינוק שהגיע לחנוך ברכות ולא הגיע לחנוך תענית ביום הכפורים:

    לית הלכתא כרב אחא בר יעקב פי׳ דשרי דבכ״הג ולא חייש לסרכא: וכתב רש״י ז״ל דלא אתפרש היכן אמרה רב אחא בר יעקב ור״ת ז״ל שכך קבלו הראשונים דאמרי׳ במס׳ שבת גבי רב עמרם דזרע כשות בכרמא ע״י עובדי כוכבים ומזלות ופרכי׳ וליתביה לפירות ישראל דמאן דפריך הכא הוה רב אחא בר יעקב דילמא אתי למסרך פי׳ כי כשיגדל יברך זמן על הכוס ושתה ממנו ולא ידע דאשתקר לא נתנו לו לשתות אלא מפני שהיה קטן: וכתב ר״י ז״ל שלא חששו לזה אלא בדבר שאין באין לתקן על ידו לצרכינו אבל בדבר שאנו עושין לצרכו לא חיישי׳ להכי דאי לא היאך מאכילין את התינוקי׳ ביו׳ הכפורי׳: עוד כתב הוא ז״ל שלא חששו דילמא אתי למסרך אלא בדבר שהוא קבוע לכל שנה אבל אירע ברית מילה ביום הכפורים יהבינן מן כסא דברכתא לינוקא ולא חיישי׳ דילמא אתי למסרך: ונ״ל שלא אמר רביני ז״ל אלא לצורך דבר של מצוה כגון הא דברית מילה אבל בדבר הרשות בדבר שאינן קבוע חיישי׳ דילמא אתי למסרך וכדמוכח מההיא דכשותא בכרמא דלא קביע כלל וחייש׳ דילמא אתי למסרך: והגאוני׳ ז״ל כתבו דמילה שהיא בי״הכ או באח׳ מן הצומח מברכי׳ לה על אסא משמע דלית להו סברא דר״י ז״ל: ואם החיה אינה מתענה והמילה שם בבית מברכין אכס׳ ומטעמי׳ לה: שהו׳ מפסיק מבעוד יום פי׳ ואת׳ כמ״ד התם דט׳ באב בין השמשות שלו אסור: ומיהו אין צריך להפסיק מבעוד יום טפי כמו בי״ה וכדכתיב׳ במס׳ תענית בס״ד.

    Ritva on Eruvin 40b · Sefaria

    Meiri

    אומרין זמן בראש שנה וביום הכפורים ולמדת לפי דרכך שזמן אומרו אפי׳ בשוק שאם אתה אומר להטעין לו כוס ביום הכפורי׳ מיהא היאך הוא מברך אם שישתה אחריו הרי משאמ׳ זמן קבלו עליו ונאסר לשתות ואם שיניחנו. המברך צריך שיטעום. ואם שיתן לתינוק אתי למסרך. אלא ודאי אומרו אפי׳ בשוק אלא שכל שאפשר בכוס ראוי לסדרו עם שאר הברכות על הכוס:

    שבעת ימי הפסח וכן של חג ודומיהם כל שלא אמ׳ זמן ביום ראשון יראה מסוגיא זו שאמרו במחרתו וכן בכל יום ויום אם לא אמרו עדיין והוא שאמרו דאי לא אמ׳ האידנא אמ׳ ליה למחר וליומא אוחרי:

    זה שכתבנו שמשאמר זמן קבלו עליו שהדברים מוכיחים שכל שקבל עליו קדושת היום הן יום טוב הן שבת שנאסר במלאכה ובדברים האסורים ליום כתבו מובהקים שמפרשים דוקא בקבלה כזו שכבר ברך או קדש או התפלל אבל קבלו בדעתו אינו כלום אף ביום הכפורים. וכמו שאמרו בהגדה [באיכה רבתי בפסוק ויגרס בחצץ שיני] על ר׳ יהודה בן בתירא דאזל לנציבין בערובא דצומא רבה ואמר כבר אכלית ופסקית וכו׳ כמו שכתבנוה במסכת ברכות ואף באלו ראיתי לקצת גדולי הדור שכתבו דוקא מתחלת שקיעת החמה שהיא שעה שהיא ראויה לתפלת ערבית אבל קודם לשקיעת החמה לא אלא יחיד שהתפלל חוזר בין במזיד בין בשוגג צבור במזיד לא עשו כלום בשוגג אין חוזרין משום טורח צבור. ומכל מקום במלאכה מותרים כתבו שהתוספת המחוייב הוא כלו כשלשה מילין אחר תחלת השקיעה וכל שהוא מרבה בתוספת ונתפש בקדושה מתחלת שקיעת החמה ואילך [ש״ד]. ומכל מקום אנו כתבנוה בברכות מפלג המנחה ר״ל מי״א פחות רביע ולמעלה וכן כתבנו שם שהדלקת נר שבת אינה קרויה קבלה ואין טענה מהם להקדים להם נר חנוכה:

    מה שאמרו כאן המברך צריך שיטעום לא שיטעום דוקא אלא דיו שיטעום אחד מן החבורה ואפי׳ קטן שהרי אמרו אחריה (לותויה) [ליתביה] לינוקא וכו׳ ומה שאמרו בקטן שאם יתן לו אתי למסרך יש למדין ממנה שכל שבא שמיני לקטן ביום הכפורים שאין מברכין ברכת מילה על הכוס אחר שאין האם יכולה לשתות שהרי אינו יכול [ליתן] אף לקטן דאתי למסרך. והבל הוא שלא נאמר אלא בזו שהוא נעשה בכל שנה ושנה וכל אחד נותן לקטן שבביתו אבל זה שאינו אלא על צד רחוק לא ואפי׳ בתינוק שיש לו דעת לזכור שהדברים בודאי נראין כן להשקות לקטן שיודע ענין שתיה ואין לסמוך על מציצת התינוק שהמוהל טובל את פיו באצבעו. ועל דרך זה אמרו במסכת שבת [קלט.] שלא לזרוע כשות בכרמו על ידי תינוק דאתי למיסרך שאף זה נעשה תמיד. וחולה מיהא מברכין על סמך שתייתו ואין בו טעם אתי למסרך אלא שמתוך שאין חולה מצוי לשם לא הזכירה. ויש שואלים היאך לא חששו להאכיל את התינוק מטעם אתי למיסרך ואין זה כלום שלא נאמר אלא במה שהתינוק עושה על ידינו לצרכנו ולא לצרכו. ואין טענה מכאן שלא להאכיל את התינוק ביום הכפורים וכן לא ממה שאמרו להזהיר גדולים על הקטנים כמו שאמרוה ביבמות בדקא ספי ליה בידים. שלא אמרוה אלא באסורין והרי אמרו [יומא עז:] מדיחה אשה ידה ונותנת פת לתינוק וכן גזרו על שמאי להאכילן בשתי ידיו ואעפ״י שאין שם סכנה ומה שאמרו (שם עח:) רחיצה וסיכה (דרכיתיהו) [דרביתייהו] הוא לא גזור פירושו אעפ״י שהיה ראוי לגזור בהם שהרי אפשר לתינוק בלא הם מה שאין כן באכילה ושתיה אעפ״י שאין סכנה במניעתם וכן אמרו בתוספתא [פ״ד דיומא] בהדיא שביום הכפורים תינוקות מותרים בכלם וכן אמרו ר׳ עקיבא היה מבטל תלמוד תורה להאכיל לקטנים:

    Meiri on Eruvin 40b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה א"ר זירא כו' אלא חותם מקדש השבת וישראל ור"ח כו' עכ"ל לא ה"ל לפרושי דמסיים נמי בחתימה דר"ח דלכולהו תנאי דשמעתין היכא דכולל נמי אינו מזכיר בחתימה ר"ח אלא שפי' כן למאי דקבעינן הלכתא בפ"ב דביצה דכולל ומסיים נמי בר"ח כמ"ש רש"י לקמן ודו"ק:

    בד"ה ומי אית ליה לב"ש כולל בברכת המוספין של ר"ח כו' עכ"ל אע"ג דהך ברייתא דמייתי סתמא קתני לא ניחא ליה לפרושי מתפלל ח' לב"ש אלא במוספין אבל בשחרית וערבית ודאי דאפי' לב"ש אין ר"ח קובע ברכה לעצמו כיון דאי מקלע בחול אין לו ברכה כלל אלא אומר בעבודה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 40b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה על דעתו ועל דעת קונו וכו' ואע"ג דאיכא כשפים כו' פי' שהכשפים מכחישין פמליא של מעלה וכ"ש שאם עושין לאדם כישוף מעבירין אותו על דעתו ועל דעת קונו וא"כ ליחשב נמי כשפים:

    ד"ה לצדדים קתני נ"ל דבספרים שכתוב בהן ועוד דניחא ליה כו' ט"ס הוא ולא גרסי' ועוד ותחילת התירוץ הוא דניחא ליה וכו' והא דקאמר לפני זה דסוף סוף וכו' צריך לקרות בלשון קושיא ומ"מ רברי מותר הוא וק"ל:

    Maharam on Eruvin 40b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י דרב אחא ב"י לא איתפרש ועי' ברכות כה ע"ב ברש"י ד"ה מאן שמעת ליה וש"נ:

    Gilyon HaShas on Eruvin 40b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה" (קהלת יא, ב) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר 'שִׁבְעָה' אֵלּוּ שִׁבְעָה יְמֵי בְּרֵאשִׁית. פירש רש"י ז"ל שהשבת נבחר מתוכה. וְגַם לִשְׁמוֹנָה: אלו שמונה ימי מילה, השמיני נבחר מתוכה. נראה לי בס"ד השבת הוא קדוש ונבחר מאיתו יתברך, ואין אנחנו עושים בגופו יתרון, ורק אנחנו נותנים לו יתרון בתוספת מחול על הקודש שעה אחת בכניסתו ושעה אחת ביציאתו, ולכן ב' שִׁבְעָה ' שהוא רמז לשבת יש אותיות ' ב ' שעה ' וזהו תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה ב' שעה ואלו שתי שעות מתנת האדם. וּבִשְׁמ וֹנָה הרומזת למילה יש אותיות שם נוה, כי האדם נותנים לו אביו ואמו שם נוה לו ביום המילה. והנה נודע כי מילה דוחה שבת, לכן אמר וְגַם לִשְׁמוֹנָה כל 'גַם' לשון רבוי, שיש יתרון לשמונה שהוא יום המילה על השבעה שהוא יום השבת בדבר זה דהמילה דוחה שבת, ולכן רמזו בתיקונים בפסוק (דברים ל, יב) מִי יַ עֲלֶ ה לָּ נ וּ הַ שָּׁמַיְמָ ה ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי " ה, נמצא דהמילה נרמזה בראשי תיבות ושם הוי"ה בסופי תיבות. ובזה פירש הרב עוללות אפרים ז"ל הפסוק (תהלים קלח, ב) כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ, דאמרו רבותינו ז"ל (מגילה טז:) שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ (תהלים קיט, קסב) זו מילה שנתנה באמירה, והגדלת אותה שרמזת אותה בראש ושמך בסוף ולזה אמר 'וְגַם' לשון רבוי לִשְׁמוֹנָה, אך רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל כתב בשם רבינו האר"י ז"ל תיבת 'וְגַם' הוא מלשון גוממו עם השופי, שהוא לשון חיתוך שהוא המילה עצמה.

    Ben Yehoyada on Eruvin 40b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 40, Amud Bet, about 407 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אמר רבי זירא: שאני ר"ח מתוך שכולל…”

      Named: רבי זירא.

    2. Segment 219 words

      Opens “ומי אית להו לב"ש כולל? והתניא: ר"ח…”

    3. Segment 332 words

      Opens “וכולל עצמו תנאי היא, דתניא: שבת שחל…”

    4. Segment 411 words

      Opens “ובמוספין מתחיל בשל שבת, ומסיים בשל שבת,…”

    5. Segment 524 words

      Opens “רשב"ג ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן…”

    6. Segment 620 words

      Opens “מאי הוה עלה? א"ר חסדא: זכרון אחד…”

      Named: רבה.

    7. Segment 732 words

      Opens “ואמר רבה: כי הוינא בי רב הונא,…”

      Named: רב הונא, רבה.

    8. Segment 835 words

      Opens “כי אתאי בי רב יהודה, אמר: אנא…”

      Named: רב יהודה, רב ושמואל, שמואל.

    9. Segment 942 words

      Opens “מיתיבי: (קהלת יא, ב) ״תן חלק לשבעה…”

    10. Segment 105 words

      Opens “מאי לאו לזמן? לא, לברכה.…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “הכי נמי מסתברא, דאי ס"ד לזמן זמן…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “מ"מ בעינן כוס? לימא מסייע ליה לר"נ…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “התינח עצרת ור"ה יום הכפורים היכי עביד?…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “דהאמר ליה רב ירמיה בר אבא לרב:…”

      Named: רב ירמיה בר אבא, אבא.

    15. Segment 1515 words

      Opens “לברוך עליה ולנחיה המברך צריך שיטעום! ליתביה…”

      Named: רב אחא.

    16. Segment 1640 words

      Opens “מאי הוי עלה? שדרוה רבנן לרב יימר…”

      Named: רב יימר, רב חסדא.

    17. Segment 1710 words

      Opens “והלכתא: אומר זמן בר"ה וביוה"כ והלכתא: זמן…”

    18. Segment 1828 words

      Opens “ואמר רבה, כי הוינן בי רב הונא…”

      Named: רב הונא, רב דיתיב, רב יהודה, רבה.

    19. Segment 1910 words

      Opens “אמר רבא: נחזייה אנן, דתניא: ט' באב…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Eruvin 40b · Segment 5 — “…ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומרים: כל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 40b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026