Talmud Builders

    Eruvin 60a

    Back to index

    English translation — Eruvin 60a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and did not establish a joint eiruv , if there is a partition four handbreadths wide in front of the entrance to the balcony, the balcony does not prohibit the residents of the courtyard from carrying, as each area is considered to be independent. And if not, the balcony prohibits the residents of the courtyard from carrying in the courtyard. This indicates that a ladder between two courtyards is always considered an entrance, even when that policy leads to a stringent ruling, unless the two areas are separated by a partition.

    2The Gemara answers: With what are we dealing here? With a case where the balcony is not ten handbreadths high from the ground. Consequently, it does not constitute a domain in its own right, and it is part of the courtyard.

    3The Gemara asks: If the balcony is not ten handbreadths high and is therefore part of the courtyard, when one places a partition, what of it? The balcony should nevertheless be considered part of the courtyard. The Gemara answers: We are dealing here with a balcony that is entirely fenced off except for a section up to ten cubits wide, which serves as an entrance. In that case, since the residents of the balcony place a partition at this entrance, they thereby remove themselves entirely from the courtyard.

    4Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to a wall that one lined with ladders, even along a length of more than ten cubits, it still retains the status of a partition. The ladders do not constitute an opening that is more than ten cubits wide, which would cause the wall to be regarded as breached and would invalidate the wall as a partition.

    5Rav Beruna raised a contradiction to Rav Yehuda in the winepress at Rav Ḥanina’s house: Did Shmuel actually say that such a wall has the status of a partition? Didn’t Rav Naḥman say that Shmuel said: With regard to the residents of a balcony and the residents of a courtyard who forgot and did not establish a joint eiruv , if there is a partition four handbreadths wide in front of the entrance to the balcony, the balcony does not prohibit the residents of the courtyard to carry; and if not, it prohibits the residents of the courtyard from carrying? This indicates that a ladder is considered an entrance, as the courtyard and the balcony are considered connected.

    6Rav Yehuda replied in the same manner as above: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the balcony is not ten handbreadths high, and that is why it is regarded as connected to the courtyard. The Gemara asks: If the balcony is not ten handbreadths high, when he places a partition, what of it? The balcony should nevertheless be considered part of the courtyard. The Gemara answers: We are dealing here with a balcony that is entirely fenced off except for a section up to ten cubits wide, which serves as an entrance. In that case, since the residents of the balcony place a partition at this entrance, they thereby remove themselves entirely from the courtyard.

    7The Gemara relates that certain residents of the city of Kakunya came before Rav Yosef and said to him: Provide us with someone who will establish an eiruv for our city. The city had originally been a public city and had turned into a private one, requiring that part of the city be excluded from the eiruv . Rav Yosef said to Abaye: Go, establish an eiruv for them, and see to it that there is no outcry against it in the study hall, i.e., make sure the eiruv is valid beyond any doubt. He went and saw that certain houses opened to the river and not to the city. He said: Let these houses serve as the section excluded from the eiruv for the city.

    8Abaye subsequently retracted and said: This cannot be done, as we learned in the mishna: One may not establish an eiruv for all of it; by inference, if they wanted to establish an eiruv for the entire city, they would have been able to establish such an eiruv , if not for the requirement to exclude a section of the city from the eiruv . However, these houses, which do not open to the city, could not have joined in an eiruv with the rest of the city in any case, and therefore they cannot serve as the excluded section. Rather, I will create windows for them between the courtyards of their houses and the rest of the city, so that if they want to establish an eiruv with the rest of the city by way of the windows, they can establish such an eiruv , and then these houses will be fit to serve as the excluded section.

    9He subsequently retracted again and said: This is not necessary, as Rabba bar Avuh established an eiruv for the entire city of Meḥoza, which was a public city that had become a private one, neighborhood by neighborhood, due to the fact that the neighborhoods were separated by ditches from which the cattle would feed. In other words, Rabba bar Avuh established a separate eiruv for each neighborhood without excluding any of them, as he maintained that each one was an excluded section for the other. And although the neighborhoods would not have been able to establish an eiruv together even if they wanted to, due to the ditches separating them, the neighborhoods were still able to serve as excluded areas for each other.

    10He subsequently retracted once again and said: The two cases are not really comparable. There, in Meḥoza, if they wanted, they could have established a single eiruv by way of the roofs; but these houses cannot establish an eiruv with the other houses of the city, and therefore we must create windows for them.

    11He subsequently retracted yet again and said: Windows are also not necessary. As, that storehouse of straw which belonged to Mar bar Pofidata from Pumbedita was designated as the section excluded from the eiruv arranged for the city of Pumbedita, which proves that it is not necessary for the excluded section to be one that could have been included in an eiruv with the rest of the city.

    12Abaye said to himself: This is what the Master meant when he said to me: See to it that there is no outcry against it in the study hall. Abaye now understood the many factors that had to be considered and how wary one must be of reaching a hasty conclusion.

    13The mishna stated that if a public city becomes a private city, one may not establish an eiruv for all of it unless he maintains an area outside the eiruv which is like the size of the city of Ḥadasha in Judea. It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: There was a certain city in Judea and its name was Ḥadasha, and it had fifty residents including men, women, and children. And the Sages would use it to measure the size of the section that must be excluded from an eiruv , and it itself was the excluded section of the eiruv of a larger city that was adjacent to it.

    14A dilemma was raised before the Sages: As for Ḥadasha, what is the halakha ? Is it permissible to establish an eiruv for Ḥadasha itself without excluding a section of the city from the eiruv ? The Gemara answers: With regard to Ḥadasha, just as it was the excluded section of the larger city, the larger city was also the excluded section of the smaller city.

    15Rather, the question pertains to a small city like Ḥadasha that stands by itself, not in proximity to a larger city: What is the halakha ? Does a small city require an excluded section or not? Rav Huna and Rav Yehuda disagreed about this issue. One said: It requires an excluded section; and one said: It does not require an excluded section.

    16It is stated in the mishna that Rabbi Shimon says: The excluded area must be large enough to include at least three courtyards with two houses each. Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. However, Rabbi Yitzḥak said: Even one house and one courtyard suffice. The Gemara expresses surprise at the wording of this statement: Can it enter your mind that one courtyard even without a house is sufficient? Rather, correct it and say as follows: One house in one courtyard.

    17Abaye said to Rav Yosef: Is that ruling of Rabbi Yitzḥak based on oral tradition or his own logic? Rav Yosef said to him: What practical difference does Rabbi Yitzḥak’s source make to us? Abaye said to him, quoting a well-known adage: When you study Talmud is it merely a song?; Is the material you study like the lyrics of a song that you do not understand? It is proper to investigate all aspects of the statements of the Sages, regardless of the practical ramifications.

    18MISHNA: One who was to the east of his home when Shabbat began, and he had said to his son before Shabbat: Establish an eiruv for me to the west; or, if he was to the west of his home and he had said to his son: Establish an eiruv for me to the east, the halakha is as follows: If there is a distance of two thousand cubits from his current location to his house, and the distance to his eiruv is greater than this, he is permitted to walk to his house, and from there he may walk two thousand cubits in every direction, but it is prohibited for him to walk to the spot where his son had deposited his eiruv .

    19If the distance from one’s current location to his eiruv is two thousand cubits, and the distance to his house is greater than this, he is prohibited from walking to his house, and he is permitted to walk to the spot of his eiruv , and from there he may walk two thousand cubits in every direction. In other words, with regard to the Shabbat limit, one’s place of residence for Shabbat cannot be more than two thousand cubits from his physical location when Shabbat begins.

    20One who places his eiruv in the outskirts of the city, i.e., within an area of slightly more than seventy cubits surrounding the city, it is as though he has not done anything. The two thousand cubits of one’s Shabbat limit are measured from the edge of the outskirts of the city even if there is no eiruv , and one therefore gains nothing from placing an eiruv within this area.

    21If, however, he placed his eiruv outside the city’s boundary, even if he placed it only one cubit beyond the city,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולא עירבובני מרפסת עם בני חצר אלא אלו לבדן ואלו לבדן:

    אם יש לפניהםלפני המרפסת לרגלי הכבש בתחלת עלייתה:

    דקהפתח קטן גובה ארבעה אין אוסרין בני מרפסת על בני החצר דהא איסתלק להו:

    ואם לאו אוסרתאלמא תורת פתח עליו ואפילו לחומרא:

    בדלא גבוה י'דליכא למימר תורת מחיצה עליה:

    כי עביד דקה לפניה מאי הויהרי כל המרפסת סביבותיה נמוכה ופתוחה לחצר והרי הן כשתי חצירות שאין כותל ביניהן:

    מגופפתמוקפת מחיצה סביב אלא שנשאר לפנים י' אמות כדין פתח בלא היקף דאי עבוד התם דקה סלוק נפשייהו ואי לא ע"כ לחומרא נמי פתח הוא הואיל דלא גבוה י':

    שרצפוזקף סולם אצל סולם:

    תורת מחיצה עליוואין מבטלין המחיצה למהוי כנפרץ הכותל יותר מעשר דאמר לקמן מערבין אחד ואין מערבין שנים אלא רצו אחד מערבין ולקולא והוי כפתח רצו שניהם מערבין דלחומרא לא אמרינן דליבטליה למחיצה דכל בעירובין להקל:

    ומי אמר שמואלדלא מבטלא סולם למחיצה לחומרא:

    ואי לאו אוסרתאלמא אע"ג דגבוה מרפסת י' אתי סולם ומבטיל ליה:

    בדלא גבוה כו'דבלא סולם נמי בטלה:

    דליערב מאתיןועיר של רבים ונעשית של יחיד הויא ובעיא שיור:

    דפתיחי לנהראפתחיהן אחורי העיר לנהר ולא היה להם פתח פתוח לעיר:

    דאי בעו לערוביהנך דמשיירי מצו מערבי:

    איעביד להו כוויחלונות שיש בהן ד' על ד' לצד העיר דאי בעו הוו מצו מערבי ואעבדינהו שיור למתא דלא ליערבוה בהדיהו:

    ערסייתא ערסייתאשכונות שכונות ולא היו מערבין כל העיר כאחת:

    פירא דבי תוריגומא גדולה שמצניעים שם גרעיני תמרים למאכל בהמה והיו אותן גומות מבדילות בין השכונות מתחת ובכל שכונה היו מבואות הרבה ומערבין יחד ולא היו מתקנין לה לחיים משום דעיר של רבים ונעשית של יחיד הויא וכל חד וחד הוי שיור לחבריה דאי לא הוי שיור היכי מצו לערבי מבואות הרבה שבכל שכונה יחד בכל עיר של רבים ונעשית של יחיד כל חד וחד באנפי נפשיה בעו עירובי ובעי לחי וקורה ככל עיירות של רבים:

    ואף על גב דאי בעו לעירובי לא מצי מערבימשום פירא דמפסיק ואין יכולין להלך משכונה לשכונה והוי חריץ שבין שתי חצירות דאמרינן לקמן (עירובין דף עח:) מערבין שנים ואין מערבין אחד:

    דרך גגותשהיו להם דיוטאות עוברות מגגי שכונה זו לגגי שכונה זו:

    דההוא בי תבנא כו'ואמרינן לקמן הלכה כר"ש דלא בעי נ' דיורין לשיור:

    ובה שיערו חכמיםשיורי עיירות והיא עצמה היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה:

    חדשה מהולעירובי באנפה נפשה כולה בלא שיור:

    כעין חדשהעיר קטנה אחרת של נ' דיורין ואינה סמוכה לגדולה:

    חצר אחת ס"דחצר בלא בית מי הוי דירה:

    בית אחד בחצר אחתחצר ובית לתוכה סגי להיות שיור:

    מתני' מי שהיה במזרחבשדה וקדש עליו שם היום:

    ואמר לבנולערב מבעוד יום למערב:

    ולעירובו יותר מכאןשנתן לו העירוב מביתו והלאה:

    מותר לביתולדין ביתו כלומר למנות שביתתו מביתו כאילו לא עירב:

    ואסור לעירובולדין עירובו למנות שביתתו מעירובו דכיון דקידש עליו היום רחוק מעירובו יותר מאלפים נמצא שאינו יכול להלך וליטלו שהרי אין עירובו קונה לו אלא אלפים לכל רוח וכיון דאינו עירוב הוי ליה שביתתו בביתו שהרי בתחום ביתו הוה ואע"ג דאוקמי' בשילהי מי שהוציאוהו דאי מוקמת ליה באידך גיסא דאילן קם ליה כו' אלמא אמר שביתתי רחוק מאלפים ה"ז לא יזוז ממקומו הני מילי בבא בדרך דכיון דבמקום פלוני לא יכול לקנות דרחוק מאלפים הוה ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקני ליה אין לו שביתה כלל לפיכך לא יזוז ממקומו אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו דמסתמא בביתו ניחא ליה למיקני בשאין עירובו עירוב כדתנן בפרק בכל מערבין (לעיל עירובין דף לה.) גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ה"ז חמר גמל ולא קתני לא יזוז ממקומו שמעינן מינה דאם אינו עירוב יש לו שביתה בביתו:

    אסור לביתולדין ביתו למנות מביתו אלפים לכל רוח:

    בעיבורה של עירבאחד מן הבתים העומדין בתוך שבעים אמה ושירים:

    לא עשה ולא כלוםשהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח וכל העיר לו כארבע אמות:

    נתנו חוץ לתחוםמפרש בגמרא חוץ לעיבורה של עיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 60 עמוד א

    1ולא עירבו, אם יש לפניהם דקה ארבעה אינה אוסרת, ואם לאו אוסרת.

    2הכא במאי עסקינן, בדלא גבוה מרפסת עשרה.

    3ואי לא גבוה מרפסת עשרה, כי קא עביד דקה, מאי הוי? במגופפת עד עשר אמות, דכיון דעביד דקה איסתלוקי איסתלוק ליה מהכא.

    4אמר רב יהודה אמר שמואל: כותל שרצפה בסולמות, אפילו ביתר מעשר תורת מחיצה עליו.

    5רמי ליה רב ברונא לרב יהודה במעצרתא דבי רב חנינא: מי אמר שמואל תורת מחיצה עליו? והאמר רב נחמן אמר שמואל: אנשי מרפסת ואנשי חצר ששכחו ולא עירבו, אם יש לפניה דקה ארבעה אינה אוסרת, ואם לאו אוסרת.

    6הכא במאי עסקינן, דלא גבוה מרפסת עשרה. ואי לא גבוה מרפסת עשרה, כי עביד דקה מאי הוי? במגופפת עד עשר אמות, דכיון דעביד דקה איסתלוקי איסתלק מהכא.

    7הנהו בני קקונאי דאתי לקמיה דרב יוסף, אמרו ליה: הב לן גברא דליערב לן מאתין. א"ל לאביי: זיל ערב להו, וחזי דלא מצווח' עלה בבי מדרשא. אזל, חזא להנהו בתי דפתיחי לנהרא. אמר: הני להוי שיור למתא.

    8הדר אמר: ״אין מערבין את כולה״ תנן, [מכלל] דאי בעי לעירובי, מצי מערבי. אלא איעביד להו כווי, דאי בעו לעירובי דרך חלונות מצו מערבי.

    9הדר אמר: לא בעי, דהא רבה בר אבוה מערב לה לכולה מחוזא ערסייתא ערסייתא משום פירא דבי תורי, דכל חד וחד הוי שיור לחבריה. ואע"ג דאי בעו לערובי בהדי הדדי, לא מצו מערבי.

    10הדר אמר: לא דמי. התם, אי בעי לערובי דרך גגות, והני לא מערבי, הילכך נעבדן כווי.

    11הדר אמר: כווי נמי לא בעי, דההוא בי תיבנא דהו"ל למר בר פופידתא מפומבדיתא, ושויה שיור לפומבדיתא.

    12אמר, היינו דאמר לי מר: ״חזי דלא מצווחת עלה בבי מדרשא״.

    13אלא א"כ עשה חוצה לה כעיר חדשה. תניא, א"ר יהודה: עיר אחת היתה ביהודה וחדשה שמה, והיו בה נ' דיורים אנשים ונשים וטף, ובה היו משערים חכמים, והיא היתה שיור.

    14איבעיא להו: חדשה מהו? חדשה, כי היכי דאיהי הויא שיור לגדולה גדולה נמי הויא שיור לקטנה.

    15אלא כעין חדשה, מהו? רב הונא ורב יהודה, חד אמר: בעיא שיור, וחד אמר: לא בעיא שיור.

    16ר"ש אומר ג' חצירות וכו'. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כר"ש רבי יצחק אמר: אפי' בית אחד וחצר אחת. חצר אחת ס"ד אלא אימא: בית אחד בחצר אחת.

    17אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבי יצחק, גמרא או סברא? אמר ליה: מאי נפקא לן מינה? אמר ליה: גמרא גמור, זמורתא תהא?!

    Mishna

    18מי שהיה במזרח ואמר לבנו: ״ערב לי במערב״, במערב ואמר לבנו: ״ערב לי במזרח״, אם יש הימנו ולביתו אלפים אמה, ולעירובו יותר מכאן מותר לביתו, ואסור לעירובו.

    19לעירובו אלפים אמה, ולביתו יתר מכאן אסור לביתו, ומותר לעירובו.

    20הנותן את עירובו בעיבורה של עיר, לא עשה ולא כלום.

    21נתנו חוץ לתחום, אפילו אמה אחת׃

    Tosafot

    דליערב לן מאתיןמה שפי' בקונט' דעיר של רבים ונעשית של יחיד הואי לא בא לאפוקי והרי היא של רבים אלא לאפוקי של יחיד ונעשית של רבים:

    ושויה שיור לפומבדיתאבהדי שיור דג' חצירות של שני בתים בעינן והלכה כר"ש:

    היינו דאמר (ליה) חזי דלא מצווחאשאם היה מזקיקם לעשות כווי על חנם היו סותרין את בתיהם:

    וחדשה שמהבספר יהושע (טו) היא כתובה בנחלת יהודה:

    גמראשהיה לו קבלה משום תנא או סברא שמסברא היה אומר שכך נראה אף על פי שאין שום תנא סובר כן ולא לפסוק הלכה בא אלא שכך היו דברים נראים וקאמר מאי נפקא לן מינה כלומר הא פסקינן לעיל כרבי שמעון ומשני גמרא גמור כו' מ"מ יש לנו לחקור ולידע אם גמרא או סברא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תורת פתח עליו בכותל שבין ב' חצרות רצה אחד מערב רצו שנים מערבין.

    ומי אמר רב נחמן הכי והאמר רב נחמן אמר רב אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו אם יש לפניה דקה ארבעה אינה אוסרת ודחינן הכא במ"ע בדלא גבוהה עשרה אי הכי כי עביד דקה מאי הוי ופרקינן במגופפת פירוש מוקפת כמו מעקה עד עשר אמות כיון דעבוד בה דקה סלוקי מסלקי בני מרפסת נפשייהו מהתם. אמר רב יהודה אמר שמואל כותל שרצפו בסולמות אפילו ביתר מעשר תורת מחיצה עליו.

    ומקשינן ומי אמר שמואל הכי והא אמר רב נחמן אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כו' פי' הא דאמר שמואל כותל שבין ב' חצרות שרצפו בסולמות ביתר מי' אמות במשכא שיכולין י' בני אדם באחד לעלות ולירד כאחד לא חיישינן לסולמות הללו אלא תורת מחיצה שם.

    ההוא בני קקוניא דאמרו לרב יוסף הב לן גברא דמערב לן וא"ל לאביי זיל ערוב להן אזל חזא להנהו (והני) [בתי] דלא פתיחי (במתא) [למתא] ולא מצו מערבי לא הוי שיור אלא אעבד להו חלונות בהדי מתא דאי בעו מערבי דרך חלונות הדר אמר לא צריכי חלונות דהא רבה בר אבוה מערב לכולא מחוזא ערסתא ערסתא. פי' שכונות שכונות משום פירא (דכי) [דבי] תורי דהוה מפסקתה בינייהו כל ערסתא הוי שיור לאחריתי ואע"ג (מאי) [דאי] בעי לערובי לא מצי לערובי [הדר אמר התם אי בעי לאערובי] דרך גגות מצו מערבי הכא לא מצו מערבי אלא דרך חלונות ולא היא דהא ההוא בי תיבנא דהוה ליה למר (לבר) [בר] מפומבדיתא והוא הוה שיור לכולא מתא.

    ואמר אביי היינו דאמר לי רב יוסף זיל עריב להו וחזי (מאי צווית עלי) [דלא צווחת עלה] בבי מדרשא.

    תניא א"ר יהודה עיר אחת היתה ביהודה וחדשה היה שמה והיו בה נ' דיורין אנשים ונשים וטף ובה היו משערין חכמים והיתה שיור. ואיבעיא לן כי היכי דהוי היא שיור לגדולה גדולה נמי הוי שיור לדידה ומערבין לה' או לה רב הונא ורב יהודה חד אמר הויא שיור וחד אמר לא הויא שיור:

    ר' שמעון אומר שלש חצרות כו'אמרינן משמיה דרב הלכה כר' שמעון רבי יצחק אמר אפילו בית אחד בחצר אחד הוי שיור והא דר' יצחק גמרא היא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 60a

    Eruvin 60a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 429 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולא עירבו בני מרפסת עם בני חצר אלא אלו לבדן ואלו לבדן:

    אם יש לפניהם לפני המרפסת לרגלי הכבש בתחלת עלייתה:

    דקה פתח קטן גובה ארבעה אין אוסרין בני מרפסת על בני החצר דהא איסתלק להו:

    ואם לאו אוסרת אלמא תורת פתח עליו ואפילו לחומרא:

    בדלא גבוה י' דליכא למימר תורת מחיצה עליה:

    כי עביד דקה לפניה מאי הוי הרי כל המרפסת סביבותיה נמוכה ופתוחה לחצר והרי הן כשתי חצירות שאין כותל ביניהן:

    מגופפת מוקפת מחיצה סביב אלא שנשאר לפנים י' אמות כדין פתח בלא היקף דאי עבוד התם דקה סלוק נפשייהו ואי לא ע"כ לחומרא נמי פתח הוא הואיל דלא גבוה י':

    שרצפו זקף סולם אצל סולם:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 60a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    דליערב לן מאתין מה שפי' בקונט' דעיר של רבים ונעשית של יחיד הואי לא בא לאפוקי והרי היא של רבים אלא לאפוקי של יחיד ונעשית של רבים:

    ושויה שיור לפומבדיתא בהדי שיור דג' חצירות של שני בתים בעינן והלכה כר"ש:

    היינו דאמר (ליה) חזי דלא מצווחא שאם היה מזקיקם לעשות כווי על חנם היו סותרין את בתיהם:

    וחדשה שמה בספר יהושע (טו) היא כתובה בנחלת יהודה:

    גמרא שהיה לו קבלה משום תנא או סברא שמסברא היה אומר שכך נראה אף על פי שאין שום תנא סובר כן ולא לפסוק הלכה בא אלא שכך היו דברים נראים וקאמר מאי נפקא לן מינה כלומר הא פסקינן לעיל כרבי שמעון ומשני גמרא גמור כו' מ"מ יש לנו לחקור ולידע אם גמרא או סברא:

    Tosafot on Eruvin 60a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    תורת פתח עליו בכותל שבין ב' חצרות רצה אחד מערב רצו שנים מערבין.

    ומי אמר רב נחמן הכי והאמר רב נחמן אמר רב אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו אם יש לפניה דקה ארבעה אינה אוסרת ודחינן הכא במ"ע בדלא גבוהה עשרה אי הכי כי עביד דקה מאי הוי ופרקינן במגופפת פירוש מוקפת כמו מעקה עד עשר אמות כיון דעבוד בה דקה סלוקי מסלקי בני מרפסת נפשייהו מהתם. אמר רב יהודה אמר שמואל כותל שרצפו בסולמות אפילו ביתר מעשר תורת מחיצה עליו.

    ומקשינן ומי אמר שמואל הכי והא אמר רב נחמן אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כו' פי' הא דאמר שמואל כותל שבין ב' חצרות שרצפו בסולמות ביתר מי' אמות במשכא שיכולין י' בני אדם באחד לעלות ולירד כאחד לא חיישינן לסולמות הללו אלא תורת מחיצה שם.

    ההוא בני קקוניא דאמרו לרב יוסף הב לן גברא דמערב לן וא"ל לאביי זיל ערוב להן אזל חזא להנהו (והני) [בתי] דלא פתיחי (במתא) [למתא] ולא מצו מערבי לא הוי שיור אלא אעבד להו חלונות בהדי מתא דאי בעו מערבי דרך חלונות הדר אמר לא צריכי חלונות דהא רבה בר אבוה מערב לכולא מחוזא ערסתא ערסתא. פי' שכונות שכונות משום פירא (דכי) [דבי] תורי דהוה מפסקתה בינייהו כל ערסתא הוי שיור לאחריתי ואע"ג (מאי) [דאי] בעי לערובי לא מצי לערובי [הדר אמר התם אי בעי לאערובי] דרך גגות מצו מערבי הכא לא מצו מערבי אלא דרך חלונות ולא היא דהא ההוא בי תיבנא דהוה ליה למר (לבר) [בר] מפומבדיתא והוא הוה שיור לכולא מתא.

    ואמר אביי היינו דאמר לי רב יוסף זיל עריב להו וחזי (מאי צווית עלי) [דלא צווחת עלה] בבי מדרשא.

    תניא א"ר יהודה עיר אחת היתה ביהודה וחדשה היה שמה והיו בה נ' דיורין אנשים ונשים וטף ובה היו משערין חכמים והיתה שיור. ואיבעיא לן כי היכי דהוי היא שיור לגדולה גדולה נמי הוי שיור לדידה ומערבין לה' או לה רב הונא ורב יהודה חד אמר הויא שיור וחד אמר לא הויא שיור:

    ר' שמעון אומר שלש חצרות כו' אמרינן משמיה דרב הלכה כר' שמעון רבי יצחק אמר אפילו בית אחד בחצר אחד הוי שיור והא דר' יצחק גמרא היא:

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 60a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הדר אמר לא דמי אי בעי לערב דרך גגות מצי מערב הקשה רבנו נ"ר וכיון דאי בעי הוה מערב לה כולה דרך גגות אמאי מערב להם דרך פרסייתא, וצ"ע.

    מותר לביתו פירוש: מותר לתחום ביתו כאילו שבת שם. וא"ת לתחום ביתו היאך הוא מותר הלא עקריה לדעתיה מיניה, דהא אמר לבנו צא וערב עלי. כבר כתבתי למעלה (לו, א ד"ה וחכמים, נב, א ד"ה ר' מאיר) כל לגבי ביתו אינו מסלק דעתו משם כל זמן שאין עירובו עירוב, וכדמוכח מתניתין דנתגלגל חוץ לתחום (לעיל עירובין לה, א), וכן פי' רש"י כאן. ואינו דומה לאמר לב' עבדיו צאו ועירבו עלי והלכו ועירבו לו אחד למזרח ואחד למערב דאם מיצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו (לעיל עירובין נ, ב) דהתם עירובן עירוב וכיון דלא ידעי הי מינייהו, אינו מהלך למזרח אלא כעירובו למערב ולא למערב אלא כעירובו למזרח, ואם מיצעו עליו את התחום נעשה חמר גמל ולא יזוז ממקומו.

    Rashba on Eruvin 60a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    הנהו בתי דפתיחי לנהרא פרש״י ז״ל בתי׳ שהיו בחצר החיצונ׳ של העיר ופתחיהן כלפי חוץ ולא היה להם כלפי העיר לא שום פתח ולא שום חלון אמר להוו שיור למאתא. פי׳ דעיר של רבים היתה או של רבים ונעשית של יחיד שהיא צריכה שיור. ובכל חד וחד הוי שיור לחבריה. סי׳ שהרי שכל ערסא וערסא היו מבואות הרבה ורשו׳ הרבים בנתים והיו מתקנין רשו׳ הרבי׳ שלה ולא היו צריכין לתקן שאר המבואת והיו מתקנין אותה בתור׳ עיר של רבים ואי לא הוי כל חד וחד שיור לחבריה היכי מצי לערובי ביחד מבואו׳ הרבה שהיו בכל שכונה ושכונה הא כל חד וחד היה בעי לערובי באנפי נפשיה ובעי לחי וקורה אלא ודאי כל ערסא וערסא חשיבא כעיר של רבים וכיון שהשכונות סמוכו׳ זו לזו הויא כל חדא וחדא שיור לחברתה שהרי אלו אסורין בזו ואלו אסורין בזו.

    דרך גגות פרש״י ז״ל שראויין לערב דרך דיורו׳ שיש משכונה לשכונה אלמלא דפירא דתורי המתחלקת ביניהם מעכב שלא לערב הכל ביחד. דההוא בי תיבנא פי׳ בי תיבנא שהיה בו בית דירה וס״ל כר׳ יצחק דאמר לקמן דאפי׳ חצר אחת הוי שיור הא בי תיבנא לחודיה לא הוי שיור כי היכי דחצר לחודיה לא הוי שיור כיון שאינו עשוי לדירה וכדאי׳ לקמן.

    מאי חדשה פי׳ ואין צריך לעשות שיור בעיר הקטנה בעיר החדשה שביהודה שלא היה בה שיור או דילמא כעין חדשה כלומר שאין אנו למדין מעיר חדשה שביהודה אלא מנין הדיורין שהיו בה כי היא לא היתה שיור ולא היתה סמוכה לגדולה ולא היתה צריכה שיור לעצמ׳ כיון דקטנה היא ובאנפי נפשה קיימא אבל בעיר קטנה הסמוכ׳ לגדול׳ שגדולות כמותר ונעשה שיור לגדולה אין הגדולה נעשי׳ לה שיור וצריכה שיור לעצמה מאי כן פרש״י ז״ל. פליגי בה כו׳ ופסקו רבותי ז״ל הלכה כמ״ד הויא שיור חדא דהלכה כדברי המקל בעירוב ועוד דרבה בר אבוה מערב לה לכלא מחוזא ערסתא ערסתא וכל וחד וחד הוא שיור לחברתה כדאי׳ לעיל וא״א דלא הוה בה חד מן ערסתא קטנה מחברתה ואפ״ה הויא גדולה שיור לקטנה. ושמעי׳ משמעתין שאפי׳ מבתים שאינה בתוך העיר ממש עושין שיור ובלבד שיהא בתוך עבורה של עיר שהיא כעיר וכדאמרי׳ בההוא בי תבנא דהוה בר מפומבדיתא דעשאוה שיור לפומבדיתא ואע״ג דלא הוה לערבם ביחד. ר׳ יצחק כו׳ חצר אחת ס״ד פרש״י ז״ל חצר בלא בית מי הוי דירה כלומר ואם בית לבדו אינו מועיל מה מעלה ומוריד החצר האחרת שאין בה דירה אלא אימא אפי׳ חצר אחת ובית א׳ לתוכה דהשתא הוי סבר שאפי׳ החצר חשוב לדיור ע״י בית שבתוכו ומי׳ לישנא מורה דבית לחודיה לא הוי שיור ואפי׳ לר׳ יצחק: גמרא או סברא אלא גמרא גמור כו׳ פי׳ בתוס׳ מאי נפקא לך מינה דהא בין הכי ובין הכי אין הלכה כמותו דהא פסק רב הלכה כר׳ שמעון אבל הגאונים ז״ל פסקו הלכה כר׳ יצחק דהא רבה או רב יוסף עבד בה עובדא בי תיבנא דפומבדיתא כדאי׳ לעיל. וא״כ הכא ה״ק מאי נפק׳ לך מינה דהא בין כך ובין כך הלכ׳ כמותו דמסתב׳ טעמא דכיון דשיור משום גזרה בעלמא הוא בבית אחד בחצר אחת סגי ליה וכן פסק רי״ף והרמב״ם ז״ל:

    מתני׳ מי שהיה כו׳ פרש״י ז״ל מותר לתחום ביתו ואסור לתחום עירובו לומר דכיון דעירובו רחוק ממנו יותר מן התחום לא קנה שם עירוב וכיון שלא קנה שם עירוב הרי הוא כתחום ביתו שאין אדם מאבד תחום ביתו בקל וכדכתי׳ לעיל וסיפא דקתני שאם יש ממנו לערובו אלפים אמה ולביתו יותר מכן שהוא אסו׳ לביתוי פרש״י ז״ל שהוא אסור לתחום ביתו שכבר אינם עירוב במקום שערבו לו ולפי זה י״ל דלאו דוקא שיש ממנו ולביתו יותר מאלפים דהא ודאי אפילו אין ממנו ולביתו אלפים אמה אינו כתחום ביתו מכיון שקנה עירוב במקום עירובו אלא איידי דקתני רישא יותר מכאן תנא הכי בסיפא: ובתוספו׳ פירשו דמתני׳ סתמא נקט שהוא מותר לביתו ולתחום ביתו שהוא אסור לביתו ולתחום ביתו. ומ״ה קתני סיפא ולביתו יותר מכאן שאל״כ היה מותר לילך לביתו מיהת ואע״פ שלא קנה שם שביתה. וה״ק אם יש מעירובו לביתו יותר מאלפים שהוא אסור לילך לביתו ואצ״ל שלא קנה שם שביתה:

    בעבורה של עיר וכו׳ פי׳ לא הועיל כלום דבלא עירוב היה מותר לילך בכל העיר וחוצ׳ לה אלפים אמה לכל רוח ואפילו לר״ע דאמר בסיפא שהנותן את עירובו בעיר אינו מהלך בתוכה אלא ד׳ אמות התם הוא בנותן את ערובו בעיר אחרת אבל הכא מיירי בשובת בתוך העיר ובשובת מודה רבי עקיבא וכדאי׳ בש״ס נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד פרכי׳ עלה בש״ס חוץ לתחום ס״ד כלומר שאם חוץ לתחו׳ נתנו הרי לא קנה שם עירוב והרי הוא בתחום ביתו ולא שייך בהא מה שנשכר הוא מפסיד כלו׳ כי מה שנשכר כלפי מזרח העיר שנתן עירובו שם הפסיד כלפי מערבה של עיר ומתני׳ ה״ק נתנו חוץ לעבורה והוא נתון לתחום כלו׳ תוך התחו׳ מה שמשכיר הוא מפסיד הוינן בה מה שנשכר הוא מפסיד ותו לא והא תניא כו׳ ופרקינן ל״ק כאן שכלתה מדתו בסוף כי אז כל העיר עולה לו כד׳ אמות ומשלימין לו את הנשאר לו מתחומו חוץ לעיר וכ״ש אם כלתה מדתו חוץ לעיר ובהא קתני כי מה שנשכר הוא מפסיד וא״ת ואכתי הפסיד יותר מד׳ אמות שחושבין לו עכשיו למדת העיר י״ל דהכי נמי קנה ד׳ אמות במקום עירובו שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות וא״ת ולמ״ד שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות לכל רוח הרי נשכ׳ ד׳ אמות וי״ל דמתניית׳ כמ״ד שאין לו אלא ד׳ אמות.

    Ritva on Eruvin 60a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    זה שכתבנו שהסולם תורת מחיצה עליו להקל ליתן לו תורת היתר מחיצה הקשו עליה בגמרא ממה שאמרו אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכח אחד מהם ולא עירב כלומר או אחד מבני חצר או אחד מבני מרפסת ובני המרפסת עירבו לעצמם ובני חצר לעצמן והרי שזה שלא עירב אוסר אם הוא מבני מרפסת לכל בני מרפסת ואם הוא מבני חצר אוסר לבני חצר והרי נמצאת רגל מרפסת אסורה במקומה ואוסרת על בני חצר שהמרפסת שבדיורי העליות פתוחות לחצר ודריסתם ויציאתם דרך חצר היא ואוסרים עליהם שלא להוציא מבתים לחצר שאלו לא שכח אחד מן המרפסת מלערב אעפ״י שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אין מרפסת אוסרת על חצר שהרי רגל המותרת במקומה אינה אוסרת אלא שמאחר שאסורה במקומה אוסרת לבני חצר. ואם יש רקה ר״ל לבני המרפסת לרגלי הכבש בתחלת עלייתה כבר סלקו בני מרפסת רגליהם מן החצר ובני חצר מותרים לעצמן ואם אחד מבני חצר הוא ששכח ובני המרפסת מותרים במקומם אם עשה זה שבחצר רקה על פתחו אינו אוסר וסתם הדברים המרפסת גבוהה עשרה באויר החצר ויורדים ממנה אל הרקה דרך הסלם ודרך הרקה יוצאין לחצר ואם כדבריך שהסלם כמחיצה להקל למה יאסרו בני חצר בשכחת זה שבמרפסת והרי הסלם הזה כמחיצה וכאלו המרפסת בלא שום פתח והרי מרפסת וחצר כשתי חצרות שאין פתח ביניהן שאין זו אוסרת על זו אלא שתורת פתח עליו אף להחמיר והרי הם כשתי חצרות זו לפנים מזו שעירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית שהיא אוסרת על החיצונה ובני המרפסת כחצר פנימית שהרי יש לה דרך על החצר ותירצוה בשהמרפסת אינה גבוהה עשרה והילכך אין בסלם תורת מחיצה שהרי אין המרפסת חלוקה מן החצר והרי הן כחצר אחת. והקשה ואם כן כי עביד רקה מאי הוי והרי אין רקה מועלת אלא להתיר הרשויות החלוקות להיות זה מותר לעצמו. וזה לעצמו אבל מה שהיא רשות אחת אין רקה מחלקתו לשתי רשויות ומרפסת זו כיון שאינה רשות לעצמה היאך רקה מחלקתה מן החצר וכי עושה אותה רקה רשות לעצמה. ופרשה במגפפת עד עשרה אמות כלומ׳ בנויה במחיצות סביבותיה ליעשות המרפסת רשות בפני עצמה מצד הגיפוף ולא נשאר פרצה בבנין זה אלא פרצה עד עשר אמות שכן חשובות פתח שממנו יורדין לחצר והרי זה כבית שבחצר שאוסרת לחברותיה וברקה הותרה הואיל ורשות בפני עצמו הוא. ויש גורסי׳ בשמועה זו ששכחו ולא עירבו כלומר שלא עירבו בני חצר עם בני מרפסת אבל אלו עירבו לעצמם ואלו לעצמם ולא שכח אחד במקומו שלא לערב וכל שאין שם רקה מרפסת אוסרת לחצר ולא סוף דבר לדעת האומר רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה אלא אף לדעת האומר רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שהלכה כן דוקא בפנימית בחיצונה שאין לפנימית על חיצונה שום תשמיש אלא דריסת הרגל שהרי יש לה חצר בפנימית לעצמה ואינה צריכה לחיצונה אלא לדריסת רגל לצאת דרך בה אבל מרפסת וחצר מצד שאין חצר בדיורי העליות יש לבני מרפסת תשמיש בחצר וכל שהמרפסת פתוחה לחצר אוסרת וכן כתבוה גדולי המפרשי׳:

    זהו ביאורה של שמועה זו וכן הלכה אלא שבמקומות של מסכתא זו יתרחבו הדברים בדיני המרפסת עם החצר בע״ה:

    כותל שרצפו בסלמות שהניחו סולמות הרבה זה מכאן וזה מכאן אפי׳ יתר מעשר אמות שאלו היה פרצה כשיעור זה יצא לו מתורת פתח אין דנין את הסלמות כפתח עד שנדון את הכותל כנפרצה ביתר מעשר לאיסור זו על זו עד שיערבו אחד אלא רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים שהסולם נדון כמחיצה להקל ולערב שנים ואם רצו נדון כפתח ולערב כפתח:

    עיר זו שכשאנו מערבין את כלה צריכה שיור אין צריך להיות אותן הבתים המונחות לשיור פתוחות לצד העיר כדי שיהו ראויות להתערב עם בני העיר או אם אינן פתוחות לצד העיר שיהא צריך לעשות שם חלונות כשיעור ארבעה כדי שיהו ראויים מיהא להתערב עם בני העיר דרך חלונות או אם אין עושין שם חלונות שיהו דיוטות עוברות מבתי העיר לאותם הבתים דרך גגות שיהו ראויים מיהא להתערב דרך גגות אלא אעפ״י שאינן ראויות להתערב עם בני העיר בשום צד נעשית לה שיור שהרי בית התבן של רב יוסף היה שיור לעיר פומבדיתא כמו שביארנו למעלה והרי בית התבן זה חוץ לעיר היה ולא היה ראוי להתערב עם העיר ומערבין את השאר ביחד וכשם שהקטנה נעשית שיור לגדולה כמו שביארנו בעיר חדשה שביהודה כך עיר גדולה נעשית שיור לקטנה שהרי רבה בר אבוה היה מערב עיר מחוזא כלה ערסאתא ערסאתא ר״ל שכונות שכונות משום פירא דבי תורי ר״ל גומות גדולות העשויות להצניע שם גרעיני תמרים לשוורים והיו אותם גומות מבדילות בין השכונות ולא היה יכול לערב את כלה ביחד אלא אם כן דרך גגות ולא רצה להכניס עצמו בעירוב דרך גגות ועירבה שכונות שכונות ובכל השכונות היו מבואות הרבה ביחד ולא היו מתקנין להם לחיים שעיר של רבים ונעשית של יחיד היתה ונמצא שצריך היה להיות כל אחת שיור לחברתה ולא דקדק בהן בין גדולה לקטנה אלא אף הגדולה היתה שיור לקטנה:

    המשנה הששית והכונה להתחיל בה בביאור ענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שהיה במזרח ר״ל שהיה בדרך והיה לצד מזרח העיר שביתו לתוכה ואמר לבנו לערב לו במערב ר״ל בצד מערב העיר או שהיה במערב ואמר לבנו לערב לו במזרח אם יש ממנו לביתו אלפים אמה ולעירובו יתר מכאן מותר לביתו ואסור לעירובו כלומ׳ אם קדש עליו היום בדרך רואין אם באותו מקום שקדש עליו היום הוא קרוב לביתו אלפים שהוא תוך התחום לביתו אבל רחוק הוא באותה שעה ממקום עירוב זה יתר מאלפים מותר לביתו ר״ל לתחום ביתו ואסור לעירובו ר״ל לתחום עירובו כלומר מותר הוא לילך עד ביתו ומביתו עד הלן אלפים אמה לכל רוח הן לצד שאר הרוחות אבל לא מעירובו ולהלן שמאחר שכשקדש עליו היום רחוק מעירובו יתר מאלפים ונמצא שאינו יכול לילך שם ולאכלו הרי אלו היה עירובו עירוב היה הוא חוץ לתחום עירובו ואין לו לזוז ממקומו אלא שאינו עירוב כלל שאומדין את דעתו שלא עשאו שליח לעוותו ולא עקר דעתו משביתת ביתו לקנות שביתה במקום שהוא חוץ לתחומו עד שיאסר לזוז ממקומו והרי עירוב זה כמי שאינו וקונה שביתה בביתו. ואע״פ שהתבאר במי שאמר לעבדיו צאו וערבו לי וערב עליו אחד לדרום ואחד לצפון שאם מצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו ואין אומרין לתקוני שדרתיך וכו׳ עד שנתירהו בתחום ביתו בזו כל אחד מתקן היה לפי מה שנצטוה ואין אצל אחד מהם שום פשיעה אבל זה כיון שהוא רחוק מביתו ואמ׳ לבנו לערב לו לצד האחר היה לשליח לדקדק ולערב במקום שיהא זה יכול להיות בתוך התחום לעירובו כשיקדש לו היום הא על ידי עצמו אם אמר תהא שביתתי במקום פלוני והיה אותו מקום רחוק ממנו יתר מאלפים לא יזוז ממקומו כמו שהתבאר בפרק רביעי שהרי במקום שאמר אינו יכול לקנות שביתה שהרי חוץ לתחומו הוא ובמקום שרגליו לשם אינו קונה שביתה שהרי גלה בדעתו שאינו רוצה בשביתה לשם ונמצא פושע בעצמו שהיה לו לפרש אם אני רחוק מאותו מקום יותר מאלפים תהא שביתתי במקומי. היה הימנו ולעירובו אלפים ר״ל שהוא שבשעה שקדש היום בתוך התחום למקום העירוב וחוץ לתחום ביתו מותר לעירובו ר״ל לתחום עירובו לילך ממקום העירוב ולהלן אלפי׳ אמה לכל רוח ואסור לביתו ר״ל לתחום ביתו שלא למנות מביתו אלפים אמה ולביתו מיהא מותר לילך מחמת העירוב אם הוא בסוף אלפים לעירובו. ושאלו בגמרא היאך אפשר שיהא קרוב לעירובו יותר מביתו שהרי הוא במזרח הבית ועירובו למערב הבית עד שפרשו מזרח בנו ומערב בנו כלומר שהיה הוא למזרח בנו שהוא ובנו כלם לצד מזרח הבית אלא שבנו מקדים והולך לפניו ונמצא הבן והבית והעירוב כלם למערבו והוא למזרחם וצוה להניח את עירובו למערב בנו קרוב לאלפים לעיר שיהא יכול לחזור למחר לשם ולמנות משם אלפים אמה לכל רוח ונמצא העירוב קודם לו יותר מביתו או שהיה במערב בנו כגון שהיה האב קודם לו לצד העיר וצוהו לשוב לאחוריו ולערב לו במזרחו ונמצא האב למזרח הבית ולמערב העירוב והבן ואפשר שכשקדש היום היה תוך התחום לביתו ורחוק לעירובו וחזרו ופרשוהו אף במזרח ביתו וכגון שעומד ביתו באלכסון והוא צוה לערב דרך ישר מנקודת המקום שהוא בו שאעפ״י שמשך העירוב חוץ למערב הבית אפשר שהוא קרוב לעירובו יותר מצד שהוא בקו ישר כנגד מקום עירובו וביתו בקו אלכסוני. ופרשוה גאוני ספרד בטבלא מרובעת אלפים על אלפים שאלכסונה אלפים ושמנה מאות כגון זו והיה הוא מבעוד יום לנקוד׳ מזרחי׳ דרומית שבה וצוה לערב כנגד נקודת מערבי דרומי מחוץ לקו המערבי מאה אמה וכשנתקרב הוא מאה אמה מנקודה זו ולפנים לצד המערב קדש היום ונמצא רחוק מעירובו אלפים לבד והוא רחוק מביתו יתר מאלפים. ואני תמה לפירושם מה בכך והלא שערנו אלפים אמה הן ואלכסונן. אלא שאפשר שאינו סובר כן. או שאפשר לפרשה בטבלא שיש ברבועה יתר מאלפים עד שכשהלך בקו הישר כל כך שממקום רגליו עד מקום העירוב אלפים לבד יש משם לביתו יותר מאלכסון של אלפים ולי נראה לפרשו בשהטבלא ארוכה וקצרה כגון זו שאעפ״י שהעירוב משוך לצד מערב יותר מן הבית מכל מקום אפשר שהוא קרוב לעירובו אלפים ורחוק מביתו יותר מאלכסונן של אלפים:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה השביעית והכונה בה כשלפניה הנותן עירובו בעיבורה של עיר לא עשה כלום. פי׳ בעיבורה של עיר באחת מן הבתים העומדים בתוך שבעים אמה ושירים לא עשה כלום. כלומ׳ לא הועיל ולא הפסיד שהרי אף בלא עירוב זה יש לו אלפים אמה לכל רוח שהדבר ידוע שיש אלפים לכל רוח ממקום שביתתו חוץ מארבע אמות של מקומו וכל העיר ששבת בתוכה ורבועה ועיבורה הרי הן בכלל העיר ליחשב אצלו הכל כארבע אמות ונמצא שלא הרויח בעירוב זה כלום לצד שעירב בו ולא הפסיד בו כלום לצד שכנגדו. וראשונם של גאונים פירשה במי שנותן עירובו בעיר אחרת הסמוכה לו בתחום אלפים אמה ומה שאמרו באנשי עיר גדולה שמהלכין את כל עיר קטנה בנותן את עירובו לשם. ולמדנו כאן שאעפ״י שעיבורה של עיר כעיר לענין מדידה לאנשי העיר למוד להם מעיבורה ולחוץ אעפ״י כן לאנשי עיר אחרת שנתנו עירובם לשם לא נחשוב להם העיבור כאלו נתנוהו בתוך העיר עד שיהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה אלא מודדין לו ממקום עירובו אלפים אמה כאלו נתנו חוץ לעיר. והדברי׳ זרים שאם כן מאי לא עשה כלום היה לו לומר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים ועוד שהרי עדיין לא למדנו שהנותן עירובו בעיר אחרת יהלך את כלה וחוצה לה אלפים עד משנה שאחריה וכבר הגיהו עליהם גדולי המפרשי׳ בכדי הצורך. אלא ודאי אף לאנשי עיר אחרת דנין את העיבור כעיר עצמה.

    Meiri on Eruvin 60a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה פירא כו' ולא היו מתקנין לה לחיים משום דעיר של רבים כו' עכ"ל ר"ל דודאי בעיר של יחיד דמערבין כולה לא בעי תיקון למבואות דכחדא היא משא"כ בעיר של רבים כיון דבעי שיור בעי תיקון לחי בההוא שיורא דלא ליאסרי אהדדי מיהו הכא דכל שכונה ושכונה מערבת באנפי נפשה והוי שיורא לחברתה וכיון דמבדיל ביניהם הגומות לא אסרי שכונות אהדדי וכל שכונה מערבת כחדא באנפי נפשה ולא בעי תיקון לחי כלל אע"ג דהוי עיר של רבים וז"ש דאי לא הוה כל חדא שיורא לחברתה ע"כ דצריך שיור בכל שכונה בעצמה ובעי תיקון לחי בההוא שיורא ודו"ק:

    בד"ה ואסור לעירובו לדין עירובו כו' אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב כו' גבי נתגלגל כו' ה"ז חמר גמל כו' עכ"ל והתם דהוי חמר גמל ואין לו דין עירוב מביתו משום דשמא נתגלגל משחשכה ועירובו עירוב מבעוד יום משא"כ הכא דודאי אין עירובי עירוב מש"ה יש לו דין עירוב מביתו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 60a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 60, Amud Aleph, about 429 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “ולא עירבו, אם יש לפניהם דקה ארבעה…”

    2. Segment 27 words

      Opens “הכא במאי עסקינן, בדלא גבוה מרפסת עשרה.…”

    3. Segment 322 words

      Opens “ואי לא גבוה מרפסת עשרה, כי קא…”

    4. Segment 414 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: כותל שרצפה…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    5. Segment 538 words

      Opens “רמי ליה רב ברונא לרב יהודה במעצרתא…”

      Named: רב ברונא, רב יהודה, רב חנינא, רב נחמן, שמואל.

    6. Segment 627 words

      Opens “הכא במאי עסקינן, דלא גבוה מרפסת עשרה.…”

    7. Segment 737 words

      Opens “הנהו בני קקונאי דאתי לקמיה דרב יוסף,…”

      Named: רב יוסף, רב לן, רב להו, אביי.

    8. Segment 824 words

      Opens “הדר אמר: ״אין מערבין את כולה״ תנן,…”

    9. Segment 933 words

      Opens “הדר אמר: לא בעי, דהא רבה בר…”

      Named: רב לה, רבה.

    10. Segment 1016 words

      Opens “הדר אמר: לא דמי. התם, אי בעי…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “הדר אמר: כווי נמי לא בעי, דההוא…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “אמר, היינו דאמר לי מר: ״חזי דלא…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “אלא א"כ עשה חוצה לה כעיר חדשה.…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “איבעיא להו: חדשה מהו? חדשה, כי היכי…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “אלא כעין חדשה, מהו? רב הונא ורב…”

      Named: רב הונא, רב יהודה.

    16. Segment 1631 words

      Opens “ר"ש אומר ג' חצירות וכו'. אמר רב…”

      Named: רב חמא בר גוריא, רבי יצחק.

    17. Segment 1723 words

      Opens “אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבי…”

      Named: רב יוסף, רבי יצחק, אביי.

    18. Segment 1828 words

      Opens “מתני׳ מי שהיה במזרח ואמר לבנו: ״ערב…”

      Named: רב לי, רב ואמר.

    19. Segment 1910 words

      Opens “לעירובו אלפים אמה, ולביתו יתר מכאן אסור…”

    20. Segment 2010 words

      Opens “הנותן את עירובו בעיבורה של עיר, לא…”

    21. Segment 216 words

      Opens “נתנו חוץ לתחום, אפילו אמה אחת…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 60a · Segment 4 — “…רב יהודה אמר שמואל: כותל שרצפה בסולמות, אפילו ביתר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 60a · Segment 17 — “אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבי יצחק, גמרא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 60a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026