Talmud Builders

    Eruvin 62b

    Back to index

    English translation — Eruvin 62b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara proceeds to analyze the Tosefta : The Master said above: The courtyard of a gentile is like the pen of an animal, which implies that the residence of a gentile is not considered a significant residence. But didn’t we learn otherwise in the mishna: One who resides with a gentile in the same courtyard this person prohibits him from carrying? This implies that a gentile’s residence is in fact of significance.

    2The Gemara answers: That is not difficult. This halakha in the mishna is referring to a situation where the gentile is present, and therefore carrying is prohibited, whereas that halakha in the Tosefta refers to a situation where he is not present, and therefore carrying is permitted.

    3The Gemara poses a question: What does Rabbi Meir hold? If he holds that a residence without its owners is still considered a residence, and it is prohibited to carry in the courtyard even when the owner is away, then even a gentile in absentia should likewise render it prohibited for carrying. And if he holds that a residence without its owners is not considered a residence, then even a Jew who is away should also not render it prohibited for carrying.

    4The Gemara answers: Actually, he holds that a residence without its owners is not considered a residence, but nevertheless, he draws a distinction between a Jew and a gentile. In the case of a Jew, who renders it prohibited to carry for those who dwell in the same courtyard when he is present in his residence, the Sages decreed with regard to him that even when he is not present, his residence renders it prohibited for them to carry as though he were present.

    5However, with regard to a gentile, who even when he is present does not fundamentally render it prohibited to carry, but only due to a rabbinic decree that was issued lest the Jew learn from the gentile’s ways, no further decree was necessary. Thus, when he is present, the gentile renders it prohibited to carry; but when he is not present, he does not render it prohibited to carry.

    6The Gemara asks: And when the gentile is not present, does he really not render it prohibited for carrying? Didn’t we learn elsewhere in a mishna: With regard to one who left his house without establishing an eiruv and went to spend Shabbat in a different town, whether he was a gentile or a Jew, he renders it prohibited for the other residents of his courtyard to carry objects from their houses to the courtyard and vice versa. This is the statement of Rabbi Meir. This indicates that according to Rabbi Meir, a gentile renders it prohibited to carry in the courtyard even if he is not present.

    7The Gemara answers: There, it is referring to a situation where the person who left his house without establishing an eiruv intends to return on that same day, on Shabbat. Since upon his return he will render it prohibited for others to carry in the courtyard, the decree is applied even before he returns home. However, if he left his house intending to return after the conclusion of Shabbat, he does not render it prohibited to carry, in absentia.

    8Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha in this dispute is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. And Rav Huna said: This is not an established halakha to be issued publicly; rather, the custom is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, i.e., a Sage would rule according to his opinion for those who come to ask. And Rabbi Yoḥanan said: The people are accustomed to conduct themselves in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. Accordingly, a Sage would not issue such a ruling even to those who inquire, but if someone acts leniently in accordance with his opinion, he would not object.

    9Abaye said to Rav Yosef, his teacher: We maintain that the teaching of Rabbi Eliezer ben Ya’akov measures a kav, but is clean, meaning that it is small in quantity but clear and complete, and that the halakha is in accordance with his opinion in all instances. Moreover, with regard to our issue, Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, and therefore there is no doubt about the matter.

    10However, what is the halakha with regard to whether a disciple may issue a ruling according to the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov in his teacher’s place of jurisdiction, i.e., in a place where he is the recognized authority? Although it is usually prohibited to do so, perhaps such an evident and well-known principle such as this does not fall into the category of rulings that a disciple may not issue in his teacher’s territory.

    11Rav Yosef said to Abaye: Even when Rav Ḥisda was asked about the permissibility of cooking an egg in kutaḥ , a dairy dish, throughout the years of Rav Huna’s life, he refused to issue a ruling. Rav Ḥisda was a disciple of Rav Huna, and a disciple may not issue a ruling in his teacher’s place of jurisdiction about even the simplest of matters.

    12Rabbi Ya’akov bar Abba said to Abaye: With regard to matters such as those detailed in Megillat Ta’anit , which is written and laid on the shelf for all to access and offers a list of the days on which fasting is prohibited, what is the halakha concerning whether or not a disciple may rule about these matters in his teacher’s place of jurisdiction? Abaye said to him: Rav Yosef said as follows: Even when Rav Ḥisda was asked about the permissibility of cooking an egg in kutaḥ throughout the years of Rav Huna’s life, he refused to issue a ruling.

    13The Gemara relates that Rav Ḥisda nonetheless issued halakhic rulings in the town of Kafri during the years of Rav Huna’s life, as he was not actually in his teacher’s place.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמר מר הרי הוא כדיר של בהמהדנכרי לא אסר מידי וכי דייר ישראל גביה קאמר ר' מאיר דישראל אוסר על ביתו של עכו"ם אבל עכו"ם אינו אוסר על ביתו של ישראל והתנן כו':

    הא דליתיהלעכו"ם לא אסר ואם יש שם ישראל אחר אוסר על ביתו של עכו"ם ואפי' ליתא לישראל:

    ה"ג לעולם קסבר דירה בלא בעלים לאו שמה דירה:

    וישראל דכי איתיה אסרמשום דירה דדירת ישראל שמה דירה:

    כי ליתיה גזרו רבנןמשום כי איתיה אבל עכו"ם דאפילו כי איתיה לאו שמה דירה אלא משום שמא ילמד כו':

    דאתי ביומיהשהלך למקום קרוב ויבא בו ביום ואי שרית להו קודם שיבא מטלטלי נמי אחר שיבא ולא מסקי אדעתייהו: ל"א הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר שדר ישראל עם ישראל אחר בבית אחד הרי זה העכו"ם אוסר עליו דהכי שכיח דדייר ורישא דקתני הרי הוא כדיר של בהמה בישראל הדר יחידי עמו דלא שכיח דדייר ואתא ר' אליעזר למימר עד שיהו דרין בשני בתים ומשום הכי מותבינן לר"מ וביחידי לא אסר והתנן כו' ואי אפשר לומר כן דהא משנינן הא דאיתיה הא דליתיה וכיון דבליתיה מוקמינן לה כי יש שם ישראל אחר דר עם חבירו בבית מאי טעמא אסר עכו"ם ועוד דבתוספת' (פ"ה) הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר הרי זה אוסר מפני שהוא כחצירו ואי האי אוסר בעכו"ם קאמר מאי מפני שהוא כחצירו ועוד הא טעמא משום שמא ילמד הוא:

    הלכהדדרשינן לה בפירקא ברבים:

    מנהגבפירקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן לה בבא לישאל ומאן דאמר נהגו אורוי נמי לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן בידייהו:

    קיימא לןביבמות פ' החולץ בסופיה (דף מט:) משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי כלומר במקומות מועטין מוזכר במשנה אבל נקי הוא. דהלכה כמותו בכל מקום והכא אמר שמואל דהלכה כמותו ומשמע דפשיטא לן דהכי הילכתא:

    מהו לאורויי תלמיד במקום רבוכיון דלא תליא בסברא ומילתא פשיטא היא שרי או דילמא חוצפא הוא:

    ביעתאביצה לאוכלה:

    בכותחשיש בו ניסיובי דחלבא דמלתא פשיטא הוא:

    בעו מיניה מרב חסדאאם מותר אם אסור ולנסותו היה מתכוין אם יורה במקום רבו:

    ולא אוריבשני דרב הונא רביה:

    כגון מגלת תענית דכתיבא ומנחאאלו ימים אסורין להתענות להכי נקט מגילת תענית שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת חוץ ממגילת תענית ולהכי קרי לה מגלה:

    בכפרישם מקום ולא היה מקומו של רב הונא ומקומו בפומבדיתא ושתיהן בבבל:

    עירובין 62 עמוד ב

    1אמר מר: חצירו של עכו"ם הרי הוא כדיר של בהמה. והא אנן תנן: הדר עם העכו"ם בחצר הרי זה אוסר עליו!

    2לא קשיא: הא דאיתיה. הא דליתיה.

    3ומאי קסבר? אי קסבר דירה בלא בעלים שמה דירה אפי' עכו"ם נמי ניתסר. ואי קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה אפילו ישראל נמי לא ניתסר!

    4לעולם קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה. וישראל, דכי איתיה אסר, כי ליתיה גזרו ביה רבנן.

    5עכו"ם דכי איתיה גזירה שמא ילמד ממעשיו. כי איתיה אסר, כי ליתיה לא אסר.

    6וכי ליתיה, לא אסר? והתנן: המניח את ביתו והלך לו לשבות בעיר אחרת, אחד נכרי ואחד ישראל אוסר, דברי רבי מאיר.

    7התם דאתי ביומיה.

    8אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. ורב הונא אמר: מנהג כרבי אליעזר בן יעקב. ור' יוחנן אמר: נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב.

    9א"ל אביי לרב יוסף: קי"ל משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.

    10מהו לאורויי במקום רבו?

    11א"ל אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא, ולא אורי.

    12א"ל ר' יעקב בר אבא לאביי: כגון מגלת תענית דכתיב״א ומנחא״. מהו לאורויי באתרי דרביה? א"ל הכי א"ר יוסף: אפי' ביעתא בכותחא בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא, ולא אורי.

    13רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא.

    Tosafot

    ורבי יוחנן אמר נהגו העם כר' אליעזר בן יעקבבמסכת תענית בפ' שלשה פרקים (תענית דף כו:) מפרש דהלכה דרשינן בפרקא ומנהגא בפרקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן ומ"ד נהגו אורויי נמי לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן בידייהו ואע"ג דבכל דוכתא קיימא לן כר' יוחנן לגבי שמואל בהא קי"ל כשמואל דאמר הלכה אפילו בפירקא דריש לה דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב כדפסיק ריב"ל לעיל וקי"ל כוותיה לגבי ר"י ואפי' כביעתא בכותחא חשבי ליה אביי ורב יוסף להא דראב"י ורבא נמי מודה לאביי גבי עובדא דהמן בר ריסתק אי לא משום דביטלת תורת עירוב מאותו מבוי ואומר ר"י דאותן ישראלים הדרים יחידים בכרכים המוקפים חומה שיש להם מחיצות גמורות ודלתותיהן נעולות בלילה שרי לטלטל בכולה בשבת כיון דליכא ישראל אחר דאסר עליה:

    מהו לאורויי במקום רביהאומר ר"י כל הני הוראות כגון שבא מעשה לפניו ומורה לעשות כן אבל אם שואלין לתלמיד הלכה כדברי מי יכול לומר כל מה שבדעתו ובלבד שלא יורה על מעשה שבא:

    אפילו ביעתא בכותחאמפרש בערוך דלאו בסתם ביצים איירי דאותן אין צריכין היתר דאין לך עם הארץ שלא ידע שמותרות בחלב אלא כששוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות שמותר לאוכלן בחלב כדתניא בפ"ק דביצה (דף ו:) ואם תאמר אמאי מותר לאוכלן בחלב מ"ש מביצת נבילה דאסרינן אפי' כמוה נמכרת בשוק כדתנן במס' עדיות (פ"ה מ"א) ותירץ בהלכות גדולות דגבי איסור נבילה דאורייתא החמירו אבל בבשר עוף בחלב דרבנן הקילו ואם תאמר אם כן מאי אפילו דקאמרינן אפילו ביעתא בכותחא דאטו מי פשיט היתר טפי משאר דברים הא פלוגתא היא דלמ"ד בשר עוף בחלב דאורייתא אסירי מידי דהוה אביצת נבילה ואומר ר"י דלהכי קאמר אפי' שאע"פ שכל העולם נוהגין בו היתר ובפ"ק דביצה (דף ו:) נמי פשיטא ליה להש"ס דשרייא גבי הא דאמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה דקאמרינן למאי אילימא דשרי לאוכלה בחלב הא במעי אמו אסורה והא תניא השוחט את התרנגולת כו' משמע דפשיטא ליה דלא הוה פליג רב ולפירוש. רבינו תם אתי שפיר שפי' דבביצת נבילה החמירו משום דנבילה דבר האסור הוא אבל בבשר בחלב לא החמירו דכל חד וחד באפי נפשיה שרי:

    כגון מגלת תעניתפירש בקונטרס דכתיבא ומנחא אלין ימים האסורין להתענות וא"א לומר הכי דאפרושי מאיסורא שרי במקום רביה כדאמרינן לקמן אין חכמה ואין תבונה כו' אלא בימים המותרים איירי אי שרי לאורויי וכי ההוא דמקצתן הוו דלא למספד בהון דמורי הי מינייהו שרי ולפניו אסור ולאחריו מותר ובזמן שהיה מגלת תענית נוהגת קאמרינן כי האידנא בטלה מגלת תענית כדפסיק בפ"ק דר"ה (דף יט:):

    רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונאכדמפרש הקונטרס שלא היה שם מקומו של רב הונא ובפומבדיתא היתה מקומו וצ"ל דתלמיד חבר דרב הונא הוה כמו רב המנונא דאורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא דמפרש בסמוך משום דתלמיד חבר דיליה היה אבל תלמיד גמור אין יכול להורות אפילו שלא במקום רביה כדאמרינן בשני דרב הונא לא אורי רב המנונא בחרתא דארגז אע"פ שהיה מקומו של רב הונא בפומבדיתא ואפילו רחוק ממנו שלש פרסאות או אפילו טפי אסור ואינו חייב מיתה דפריך עלה מאותו תלמיד שנתחייב מיתה על שהורה ברחוק שלש פרסאות מר"א אבל אם לא נתחייב מיתה לא הוה קשיא מידי אפילו איכא איסורא במילתיה ורבינא דסר סכינא בבבל משמע שהיה רחוק הרבה מרב אשי והיה אסור שם אם היה תלמידו גמור כו' והא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ה:) תנחום בריה דר' אמי איקלע לאתרא דרש להו מותר ללתות חטין בפסח אמרו ליה לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותנא תלמיד לא יורה הלכה במקום רבו אא"כ רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל צריך לומר דתלמיד חבר הוה ומש"ה חוץ לג' פרסאות שרי והא דאמרינן בפניו אסור וחייב מיתה כל תוך שלש פרסאות חשיב בפניו כדמשמע באותו תלמיד שהורה לפני ר"א דאם היה תוך שלש פרסאות בדין היה חייב מיתה ומסתמא נמי לא בפניו ממש היה וכן בני אהרן מסתמא לא הורו בפני משה ממש ועיקר שיעור דגמרינן שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל מבני אהרן גמרינן לה והתם חייבי מיתה הוו ואומר ר"י דווקא בדבר שנראה חידוש לשואל ואפילו ביעתא בכותחא ומגלת תענית בכי האי גוונא איירי ולא נקטינהו אלא לאשמועינן דאפילו בהני שהתלמיד בעצמו יודע שאינו טועה אסור להורות אבל דבר שהשואל יודע שידוע מנהגו של דבר זה כגון נותן טעם לפגם וכיוצא בו דכשמורה לו היתר אין דומה לו דבר חידוש שרי ורבינא דסר סכינא בבבל כעין דבר חידוש הוא שנוטל שררה כדאמרינן (חולין דף יז:) לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    אמ' רב יהודה אמ' שמואל הלכה כר' אליעזר בן יעקב ורב הונא אמ' מנהג כר' אליעזר בן יעקב ור' יוחנן אמ' נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב ובמסכת תעניות בפרק בשלשה פרקים פירשוה מאן דאמ' הלכה דרשי' לה בפירקא ומאן דאמ' מנהג לא דרשינן כי אתו לקמן מורינן להו ומאן דאמ' נהגו אפילו אורויי נמי לא מורינן להו ואי עבוד לא מהדרינן להו:

    אמ' ליה ביעתא בכותחא בעי מיניה מרב חסדא בשניה דרב הונא ולא אורי ליה בפסחי' בפר' ואלו עוברין בפסח גרסי כי כותח הבבלי יש בו קומניתא דאומא ומילחא ונסיובי והביצה מותרת לאכלה בחלב שאינה בכלל בשר ואפי' אם שחט עופות ומצא בתוכן ביצים מותרות לאכלן בחלב ובלבד שתהא הביצה גמורה כמו שאמרו השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן בחלב ונמנע רב חסדא בימי רב הונא מלהורות אפי' הביצה בחלב שהיתר גמור הוא לאכלה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 62b

    Eruvin 62b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 214 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אמר מר הרי הוא כדיר של בהמה דנכרי לא אסר מידי וכי דייר ישראל גביה קאמר ר' מאיר דישראל אוסר על ביתו של עכו"ם אבל עכו"ם אינו אוסר על ביתו של ישראל והתנן כו':

    הא דליתיה לעכו"ם לא אסר ואם יש שם ישראל אחר אוסר על ביתו של עכו"ם ואפי' ליתא לישראל:

    ה"ג לעולם קסבר דירה בלא בעלים לאו שמה דירה:

    וישראל דכי איתיה אסר משום דירה דדירת ישראל שמה דירה:

    כי ליתיה גזרו רבנן משום כי איתיה אבל עכו"ם דאפילו כי איתיה לאו שמה דירה אלא משום שמא ילמד כו':

    דאתי ביומיה שהלך למקום קרוב ויבא בו ביום ואי שרית להו קודם שיבא מטלטלי נמי אחר שיבא ולא מסקי אדעתייהו: ל"א הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר שדר ישראל עם ישראל אחר בבית אחד הרי זה העכו"ם אוסר עליו דהכי שכיח דדייר ורישא דקתני הרי הוא כדיר של בהמה בישראל הדר יחידי עמו דלא שכיח דדייר ואתא ר' אליעזר למימר עד שיהו דרין בשני בתים ומשום הכי מותבינן לר"מ וביחידי לא אסר והתנן כו' ואי אפשר לומר כן דהא משנינן הא דאיתיה הא דליתיה וכיון דבליתיה מוקמינן לה כי יש שם ישראל אחר דר עם חבירו בבית מאי טעמא אסר עכו"ם ועוד דבתוספת' (פ"ה) הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר הרי זה אוסר מפני שהוא כחצירו ואי האי אוסר בעכו"ם קאמר מאי מפני שהוא כחצירו ועוד הא טעמא משום שמא ילמד הוא:

    הלכה דדרשינן לה בפירקא ברבים:

    מנהג בפירקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן לה בבא לישאל ומאן דאמר נהגו אורוי נמי לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן בידייהו:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 62b · Sefaria

    Tosafot

    ורבי יוחנן אמר נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב במסכת תענית בפ' שלשה פרקים (תענית דף כו:) מפרש דהלכה דרשינן בפרקא ומנהגא בפרקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן ומ"ד נהגו אורויי נמי לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן בידייהו ואע"ג דבכל דוכתא קיימא לן כר' יוחנן לגבי שמואל בהא קי"ל כשמואל דאמר הלכה אפילו בפירקא דריש לה דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב כדפסיק ריב"ל לעיל וקי"ל כוותיה לגבי ר"י ואפי' כביעתא בכותחא חשבי ליה אביי ורב יוסף להא דראב"י ורבא נמי מודה לאביי גבי עובדא דהמן בר ריסתק אי לא משום דביטלת תורת עירוב מאותו מבוי ואומר ר"י דאותן ישראלים הדרים יחידים בכרכים המוקפים חומה שיש להם מחיצות גמורות ודלתותיהן נעולות בלילה שרי לטלטל בכולה בשבת כיון דליכא ישראל אחר דאסר עליה:

    מהו לאורויי במקום רביה אומר ר"י כל הני הוראות כגון שבא מעשה לפניו ומורה לעשות כן אבל אם שואלין לתלמיד הלכה כדברי מי יכול לומר כל מה שבדעתו ובלבד שלא יורה על מעשה שבא:

    אפילו ביעתא בכותחא מפרש בערוך דלאו בסתם ביצים איירי דאותן אין צריכין היתר דאין לך עם הארץ שלא ידע שמותרות בחלב אלא כששוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות שמותר לאוכלן בחלב כדתניא בפ"ק דביצה (דף ו:) ואם תאמר אמאי מותר לאוכלן בחלב מ"ש מביצת נבילה דאסרינן אפי' כמוה נמכרת בשוק כדתנן במס' עדיות (פ"ה מ"א) ותירץ בהלכות גדולות דגבי איסור נבילה דאורייתא החמירו אבל בבשר עוף בחלב דרבנן הקילו ואם תאמר אם כן מאי אפילו דקאמרינן אפילו ביעתא בכותחא דאטו מי פשיט היתר טפי משאר דברים הא פלוגתא היא דלמ"ד בשר עוף בחלב דאורייתא אסירי מידי דהוה אביצת נבילה ואומר ר"י דלהכי קאמר אפי' שאע"פ שכל העולם נוהגין בו היתר ובפ"ק דביצה (דף ו:) נמי פשיטא ליה להש"ס דשרייא גבי הא דאמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה דקאמרינן למאי אילימא דשרי לאוכלה בחלב הא במעי אמו אסורה והא תניא השוחט את התרנגולת כו' משמע דפשיטא ליה דלא הוה פליג רב ולפירוש. רבינו תם אתי שפיר שפי' דבביצת נבילה החמירו משום דנבילה דבר האסור הוא אבל בבשר בחלב לא החמירו דכל חד וחד באפי נפשיה שרי:

    כגון מגלת תענית פירש בקונטרס דכתיבא ומנחא אלין ימים האסורין להתענות וא"א לומר הכי דאפרושי מאיסורא שרי במקום רביה כדאמרינן לקמן אין חכמה ואין תבונה כו' אלא בימים המותרים איירי אי שרי לאורויי וכי ההוא דמקצתן הוו דלא למספד בהון דמורי הי מינייהו שרי ולפניו אסור ולאחריו מותר ובזמן שהיה מגלת תענית נוהגת קאמרינן כי האידנא בטלה מגלת תענית כדפסיק בפ"ק דר"ה (דף יט:):

    רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא כדמפרש הקונטרס שלא היה שם מקומו של רב הונא ובפומבדיתא היתה מקומו וצ"ל דתלמיד חבר דרב הונא הוה כמו רב המנונא דאורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא דמפרש בסמוך משום דתלמיד חבר דיליה היה אבל תלמיד גמור אין יכול להורות אפילו שלא במקום רביה כדאמרינן בשני דרב הונא לא אורי רב המנונא בחרתא דארגז אע"פ שהיה מקומו של רב הונא בפומבדיתא ואפילו רחוק ממנו שלש פרסאות או אפילו טפי אסור ואינו חייב מיתה דפריך עלה מאותו תלמיד שנתחייב מיתה על שהורה ברחוק שלש פרסאות מר"א אבל אם לא נתחייב מיתה לא הוה קשיא מידי אפילו איכא איסורא במילתיה ורבינא דסר סכינא בבבל משמע שהיה רחוק הרבה מרב אשי והיה אסור שם אם היה תלמידו גמור כו' והא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ה:) תנחום בריה דר' אמי איקלע לאתרא דרש להו מותר ללתות חטין בפסח אמרו ליה לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותנא תלמיד לא יורה הלכה במקום רבו אא"כ רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל צריך לומר דתלמיד חבר הוה ומש"ה חוץ לג' פרסאות שרי והא דאמרינן בפניו אסור וחייב מיתה כל תוך שלש פרסאות חשיב בפניו כדמשמע באותו תלמיד שהורה לפני ר"א דאם היה תוך שלש פרסאות בדין היה חייב מיתה ומסתמא נמי לא בפניו ממש היה וכן בני אהרן מסתמא לא הורו בפני משה ממש ועיקר שיעור דגמרינן שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל מבני אהרן גמרינן לה והתם חייבי מיתה הוו ואומר ר"י דווקא בדבר שנראה חידוש לשואל ואפילו ביעתא בכותחא ומגלת תענית בכי האי גוונא איירי ולא נקטינהו אלא לאשמועינן דאפילו בהני שהתלמיד בעצמו יודע שאינו טועה אסור להורות אבל דבר שהשואל יודע שידוע מנהגו של דבר זה כגון נותן טעם לפגם וכיוצא בו דכשמורה לו היתר אין דומה לו דבר חידוש שרי ורבינא דסר סכינא בבבל כעין דבר חידוש הוא שנוטל שררה כדאמרינן (חולין דף יז:) לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם:

    Tosafot on Eruvin 62b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    אמ' רב יהודה אמ' שמואל הלכה כר' אליעזר בן יעקב ורב הונא אמ' מנהג כר' אליעזר בן יעקב ור' יוחנן אמ' נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב ובמסכת תעניות בפרק בשלשה פרקים פירשוה מאן דאמ' הלכה דרשי' לה בפירקא ומאן דאמ' מנהג לא דרשינן כי אתו לקמן מורינן להו ומאן דאמ' נהגו אפילו אורויי נמי לא מורינן להו ואי עבוד לא מהדרינן להו:

    אמ' ליה ביעתא בכותחא בעי מיניה מרב חסדא בשניה דרב הונא ולא אורי ליה בפסחי' בפר' ואלו עוברין בפסח גרסי כי כותח הבבלי יש בו קומניתא דאומא ומילחא ונסיובי והביצה מותרת לאכלה בחלב שאינה בכלל בשר ואפי' אם שחט עופות ומצא בתוכן ביצים מותרות לאכלן בחלב ובלבד שתהא הביצה גמורה כמו שאמרו השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן בחלב ונמנע רב חסדא בימי רב הונא מלהורות אפי' הביצה בחלב שהיתר גמור הוא לאכלה:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 62b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    גופה חצרו של עכו"ם הרי הוא כדיר של בהמה מותר להכניס מתוכה לבתים ומן הבתים לתוכה ואם יש שם ישראל אוסר דברי ר' מאיר אוקימנא בזמן דליכא ההוא עכו"ם בחצר ולא חיישינן דלמא אתי ואי במקום קרוב הוא דיכול למיתא ביומיה חיישינן ולא שרי ר' מאיר ר' אלעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהיו שני ישראלים אוסרין זה על זה תנא אכסנאי לעולם אינו אוסר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר בן יעקב רב הונא א' מנהג כר' אליעזר בן יעקב ר' יוחנן אמר נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב א"ל אביי לרב יוסף כיון דאמר הלכה כר' אליעזר בן יעקב וקי"ל משנת ר' אליעזר קב ונקי כלומר מעט ומנוקה ואין צריך לנפותו ולנקותו מהו לאורויי קמיה רביה א"ל ביעתא בכותחא בעי מינה דרב חסדא בשני דרב הונא רביה. פי' השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בכותח שיש בו ניסיובי דחלבא דלאו כבשר הן. או דלמא כבשר הן ואסור ולא פשיט לי כלומר אסור להורות אפי' כמו זה הדבר שהוא ברור בפני רבו:

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 62b · Sefaria

    Rashba

    אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב ורב הונא אמר מנהג כרבי אליעזר בן יעקב ורבי יוחנן אמר נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב. ומפורש בשלשה פרקים בתענית (כו, ב) דמ"ד הלכה מדרש דרשינן ליה בפירקין, ומאן דאמר מנהג מדרש לא דרשינן הא אורויי מורינן, ומ"ד נהגו אפילו אורויי לא מורינן ואי עביד לא מחינן. ומיהו הכא קיימא לן כמ"ד הלכה, ואע"ג דקיימא לן בעלמא (לעיל עירובין מז, ב) דכל שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, שאני הכא דהא אמר ליה אביי לרב יוסף הא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר בן יעקב וקיימא לן (יבמות מט, ב) משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי מהו לאורויי במקום רבו, אלמא פשיטא להו דהלכה כר' אליעזר בן יעקב וכביעתא בכותחא עבדי לה. ועוד דלקמן (עירובין סג, ב) נמי גבי מבואה דהוה דאיר ביה המן בר רסתק, משמע דאביי ורבא סבירא להו כר' אליעזר בן יעקב. וכן רב ור' חייא כוותיה ס"ל כדמוכח לקמן (עירובין סה, ב) גבי עובדא דגוי וישראל בפנימית וישראל בחיצונה דמשמע התם דלכולהו פנימי במקומו מותר. וכן פסקו כולהו רבוותא ז"ל.

    ביעתא בכותחא פירוש: ביצים גמורות במעי אמן כדאיתא בפרק קמא דביצה (ו, ב), דאילו ביצה שנולדה לא צריכא לאורויי. וא"ת ומאי שנא מביצת נבילה שאפילו כיוצא בה נמכרת בשוק אסורה [דאלמא כאמה משוי לה]. תירץ הרב בעל הלכות גדולות ז"ל דהתם דאיסורא דאורייתא החמירו בה רבנן. ורת"ם ז"ל הוסיף בה דשאני הכא דכל חד וחד באנפיה נפשה שרי אקילו ביה רבנן.

    Rashba on Eruvin 62b · Sefaria

    Ritva

    ביעת׳ בכותח׳ כו׳ פר״י ז״ל דלא ביעת׳ ממש דהא לא צריכ׳ הורא׳ כלל אלא ביצי׳ גמורו׳ במעי אמן והא דחשבינן לה להלכה פסוקה ופשוט׳ משו׳ דליכ׳ מאן דפליג עלה. ודבר פשוט היה להם שאין בהם משו׳ בשר בחלב והא דגזור בה רבנן לענין ביצת נבל׳. שאפי׳ כיוצא בה נמכרת בשוק אסור׳ סתם באיסור נבלה שהוא מן התור׳ גזרו אטו ביצים של אשכול שהם איסור תורה מה שאין כן בבשר בני עוף בחלב האיסור דרבנן ואפילו למאן דסבר שהוא מן התורה הקלו בו לגבי ביצים אלו שלא לגזור בהם משום דבשר בחלב חדוש הוא כדאי׳ בפרק כל הבשר וכבר הארכתי בזה במס׳ חולין ובמסכ׳ י״ט:

    מגלת תענית דכתיבא ומנחה קמיה פי׳ נקט מגלת תענית מפני ששאר ספרים לא היו נכתבין בימי חכמי התלמוד ופר״י ז״ל דלא מתסר דלא בששואלין ממנו הלכה למעשה אלא כשאין שואלין ממנו אלא פסק הלכה בלבד שלא לעשות מעשה באותה שעה מותר דהא לא חשיבא הוראה והכין משמע בפ״ק דהוריות:

    Ritva on Eruvin 62b · Sefaria

    Meiri

    ישראל שאסר על חבריו בחצר מצד שלא עירב עמהם יתבאר במסכתא זו שאם הלך לשבות בבית אחר שלו אף בתוך העיר שאינו אוסר אלא אותה שדר בה ואף אם הלך לשבות באותה העיר אצל בתו ומכל מקום דוקא בתו שמן הסתם לכל השבת קובע דירתו עמה אבל אצל בנו לא משל הדיוט נבח בך כלבא עול כלבתא פוק. הלך לשבות בעיר אחרת נחלקו בו ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי שלדעת ר׳ מאיר כל שהוא במקום קרוב שאפשר לו לבא בשבת אוסר הא כל שהלך למקום רחוק אינו אוסר ולר׳ יהודה אינו אוסר הואיל ואינו כאן ולדעת ר׳ יוסי ישראל אינו אוסר הואיל וביאתו בשבת אינו מצויה שהרי יש בה חלול שבת אבל עכו״ם אוסר. ופרשו בה רוב מפרשי׳ שדעת ר׳ יוסי דוקא כשהוא במקום קרוב שאפשר לבא ביום שבת שהרי אף לדעת ר׳ מאיר שהוא מחמיר יותר אינו אוסר בעכו״ם אלא באפשר לבא ביומו כמו שהתבאר בסוגיא זו. וגדולי הדור פוסקי׳ כר׳ יהודה שאף בהלך במקום קרוב אינו אוסר הואיל ומכל מקום אינו בכאן עכשיו. ולמדת שזה שהחמירו בסוגיא זו על ישראל האוסר בשאינו לשם יותר מעכו״ם האוסר כשאינו [לשם] וכמו שאמרו כאן ישראל דכי איתיה מדינא אסר כי ליתיה גזרו ביה רבנן. עכו״ם דכי איתיה נמי גזרה שמא ילמד ממעשיו הוא. כי איתיה אסר כי ליתיה לא אסר. לדעת ר׳ מאיר היא שנויה הא לענין פסק אף ישראל בשאינו שם אינו אוסר הואיל ואי אפשר לו לבא בשבת כמו שביארנו. ולמדת שחצרו של עכו״ם שאין ישראל דר שם אעפ״י שבתים הרבה פתוחים לה אין דירת עכו״ם חשובה דירה לדון דירותיהן חלוקות זו מזו ליחשב כל אחת רשות בפני עצמה ואם נכנס שם ישראל מותר לו להוציא מן הבתים לחצר ומחצר לבתים ומן הבתים מזו לזו ואינו נקרא מוציא מרשות מיוחדת לרשות השוה לכלם וכן הדין לישראל אחד שדר שם עד שיהו שני ישראלים דרים שם על הדרך שהתבאר הא כל ששני ישראלים דרים שם הן בבתיהם הן ששכרום מן העכו״ם צריכין לערב ולשכור רשות העכו״ם הנשארים שם על הדרך שביארנו. וכן למדת שכל שהעכו״ם במקום שאי אפשר לו לבא היום אינו אוסר ומכל מקום כל שבא בשבת אוסר וכן ישראל שהלך לשבות אצל בתו או הסיע דירתו מלבו בפי׳ לאותה שבת ונמלך וחזר לביתו הרי הוא חוזר ואוסר על הדרך שביארנו בעכו״ם ויש חולקין בזו ובמקומות שבמסכתא זו יתרחבו הדברים בענינים אלו בע״ה:

    לעולם אל יורה אדם הלכה בפני רבו אפילו בדברים הברורים דרך צחות אמרו אפי׳ ביעתא בכתחא ר״ל ביצים גמורות במעי אמן אלא שלא נולדו ונשאל עליהן אם יכול לאכלן בכתח שיש בו חלב והדבר ברור שהביצים הגמורות אינן כבשר ואעפ״י כן במקום רבו מיהא לא יורה. ולא סוף דבר בענין התלוי בסברא אלא אפי׳ בפסק המפורש בתלמוד כבר אמרו אפי׳ מגלת תענית דמנחא וקיימא ולא הוזכרה מגלת תענית אלא שבאותו זמן לא היה להם תלמוד כתו׳ אלא מגלת תענית והוא הוא לשון מגלה הנזכר בה. ולא סוף דבר תלמיד במקום רבו אלא אף בכל מקום שיש גדול הימנו אלא שברבו אם הורה בפניו ר״ל כל שהוא לו בתוך שלש פרסאות כמחנה ישראל חייב מיתה מנדב ואביהוא שהורו הלכה בפני רבן שהיה להם בתוך שלש פרסאות. ואעפ״י שמכל מקום הם טעו בהוראתם מכל מקום אין חיוב מיתה בטעותם ולא נחתם גזר דינם אלא על הורתם בפני רבם ושלא בפניו ר״ל חוץ לשלש פרסאות אין בו חיוב מיתה אלא שמכל מקום אסור לו אלא אם כן הוא תלמיד חבר שהגיע להוראה. ומה שאמרו בסוגיא זו על תלמיד שהורה בפני רבו ורחוק ממנו שלש פרסאות ואעפ״י כן נתחייב מיתה פירושו שמקומו היה רחוק מרבו שלש פרסאות ומכל מקום בשעת ההוראה קרוב לו היה ולא הזכיר את מקומו אלא לכוין את הדברים שיהיו נתנים להאמן. ולא סוף דבר להוראת אחרים אלא אף להוראת עצמו ובגדול הימנו שאינו דבר מותר אלא אם כן במקומו ממש ולעצמו מיהא מותר אלא אם כן היה האחר מופלג בחכמה ובזקנה. וכמו שאמרו כאן שאני רב אחא דמיפלג (פליג) כלומר שהיה מופלג בחכמה ובזקנה. וכן אם התחילו לכבדו ולהזכירו באותו ענין שמאחר ששאלוהו אם יחוש לכבוד פלוני אין לו להקל להורות אף לעצמו אחר שהזכירוהו לו כמו שאמרו ג״כ שאני התם ואתחיל בכבודו ר״ל שאמרו לא ליחוש ליה לסבא וכו׳ ולהפריש מאיסור אפי׳ תלמיד במקום רבו והוא שאמרו רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקטיר חמרא בצניתא בשבתא ר״ל בדקל ואסור משום משתמש במחובר (רמז) [רמי] ביה קלא ולא אשגח בי׳ אמר להוי ההוא גברא בשמתא אמר ליה כי האי גונא מי הוי כאפקירותא. אמר ליה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳ כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. ובדיקת סכין לטבח הרי הוא בכלל הוראה ואין ראוי לחבר לבדקה לטבח במקום רבו:

    Meiri on Eruvin 62b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אמר מר הרי הוא כדיר כו' וכי דייר ישראל גביה כו' אבל נכרי אינו אוסר כו' עכ"ל דמרישא דמלתיה דר"מ דקאמר הרי הוא כדיר של בהמה ודאי דלא קשיא ליה מידי דאיירי בשאין ישראל דר שם כפרש"י הכא וכמ"ש התוספות לעיל אבל מסיפא דייק ליה דקתני ואם יש ישראל אוסר מפני שהוא כחצרו משמע דישראל אוסר על ביתו של נכרי אבל הנכרי אינו אוסר עליו ומתני' ליכא לאוקמא בכה"ג דישראל אוסר על ביתו של נכרי דלישנא דמתני' ה"ז אוסר עליו משמע על הישראל גופיה דעל הנכרי לא שייך אלא על ביתו וק"ל:

    תוס' בד"ה ר' יוחנן כו' לגבי ר' יוחנן ואפילו כביעתא בכותחא כו' הד"א כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 62b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ר"ח אורי וכו' אבל תלמיד גמור. עי' בס' בני חייא בלקוטים שבסוף הספר:

    Gilyon HaShas on Eruvin 62b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, מגילת תענית דכתיבא ומנחי, מהו לאורויי באתרא דרבי' ודאי אם רואה באחד שהוא רוצה להתענות באלו ימים שאסורין להתענות לא קמבעי' לי' דהא לאפרושי מאיסורא שרי גם במקום רבו, אלא דהאיבעי' במי ששואל הדין אי מותר להתענות, דבזה י"ל דאסור להורות לו אף לאיסור דאין כאן אפרושי מאיסורא דאף אם לא יורה לו לא יקל לעצמו מספק או ילך למורה אחר, ובתוס' לא פירש כן, [אב"ה דהם פירשו דקאי על ימים המותרים להתענות, דאי בימים שאסורים הוי אפרושי מאיסורא, ודבריהם מוקשים די"ל כנ"ל]:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 62b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 62, Amud Bet, about 214 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “אמר מר: חצירו של עכו"ם הרי הוא…”

    2. Segment 26 words

      Opens “לא קשיא: הא דאיתיה. הא דליתיה.…”

    3. Segment 326 words

      Opens “ומאי קסבר? אי קסבר דירה בלא בעלים…”

    4. Segment 417 words

      Opens “לעולם קסבר דירה בלא בעלים לא שמה…”

    5. Segment 514 words

      Opens “עכו"ם דכי איתיה גזירה שמא ילמד ממעשיו.…”

    6. Segment 621 words

      Opens “וכי ליתיה, לא אסר? והתנן: המניח את…”

      Named: רבי מאיר.

    7. Segment 73 words

      Opens “התם דאתי ביומיה.…”

    8. Segment 827 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי…”

      Named: רב יהודה, רבי אליעזר, רב הונא, שמואל.

    9. Segment 922 words

      Opens “א"ל אביי לרב יוסף: קי"ל משנת רבי…”

      Named: רב יוסף, רבי אליעזר, רב יהודה, אביי, שמואל.

    10. Segment 104 words

      Opens “מהו לאורויי במקום רבו?…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “א"ל אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה מרב…”

      Named: רב חסדא, רב הונא.

    12. Segment 1232 words

      Opens “א"ל ר' יעקב בר אבא לאביי: כגון…”

      Named: רב חסדא, רב הונא, אבא, אביי.

    13. Segment 137 words

      Opens “רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא.…”

      Named: רב חסדא, רב הונא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Eruvin 62b · Segment 9 — “…יוסף: קי"ל משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 62b · Segment 8 — “…רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 62b · Segment 9 — “א"ל אביי לרב יוסף: קי"ל משנת רבי אליעזר בן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 62b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026