Talmud Builders

    Eruvin 79a

    Back to index

    English translation — Eruvin 79a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1However, if he did not nullify it, no, the house retains the status of a house, although it is filled with hay. Rav Huna said: Who is the tanna who taught tractate Oholot ? It is Rabbi Yosei, and the tanna of the mishna does not accept his opinion.

    2The Gemara asks: If that mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, there is a difficulty, since we heard him say the opposite, as it was taught in the Tosefta that Rabbi Yosei says: In a case where there is a house full of hay and the owner does not intend to remove, it is considered as though it were filled with indeterminate dirt, and it is therefore nullified. However, if the house was full of dirt that he intends to remove, it is considered as though it were filled with indeterminate hay, and it is therefore not nullified. Apparently, the decisive factor for Rabbi Yosei is not the specific material in the house, but whether or not the owner intends to remove it.

    3Rather, Rav Asi said: Who is the tanna who taught tractate Eiruvin ? It is Rabbi Yosei, who does not accept the opinion of the tanna of tractate Oholot .

    4Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Are you raising a contradiction between the halakhot of ritual impurity and the halakhot of Shabbat? These two areas of halakha cannot be compared. Leave aside the prohibition of Shabbat. With regard to Shabbat, a person nullifies even a pouch full of money. The pouch may not be moved on Shabbat and is therefore considered fixed in place. However, hay, which may be moved even on Shabbat, is not considered to be fixed in the ditch. With regard to ritual impurity, by contrast, the nullification must be permanent.

    5Rav Ashi said: And are you raising a contradiction between the halakha that governs a house and that which governs a ditch? Granted in the case of a ditch, it typically stands to be permanently filled. As there is no doubt that one’s intention is to fill the ditch, the assumption is that anything placed inside a ditch will remain there. However, does a house stand to be permanently filled? Of course it does not. Presumably, the hay and dirt will be removed. Consequently, additional proof is necessary in order to conclude that the owner of the house intends to seal it permanently.

    6The mishna states: If one placed a plank that is four handbreadths wide across a ditch that separates two courtyards, the plank is considered an entrance. Rava said: They taught this halakha only in a case where one placed the plank along the width of the ditch. But if one positioned a plank along its length, even if the plank is of minimum width, it is also considered an entrance and reduces the ditch, as he reduced the opening to less than four handbreadths. The ditch was originally only four handbreadths wide. Therefore, if one places a plank of any width along its length, it becomes less than four handbreadths wide and no longer constitutes a partition.

    7The mishna continues: And similarly, if two balconies are opposite each other, and one placed a plank four handbreadths wide between them, the residents of the two courtyards may establish a single eiruv , as the plank is considered an entrance from one courtyard to the other. Rava said: That which you said: If the two balconies are opposite each other, yes, carrying between them is permitted by means of a plank; by inference, if they are not opposite each other, no, carrying is not permitted in this manner, and in a case where one balcony is above the other as well, it is prohibited, as it is not an entrance because it is too dangerous to walk from one to the other by means of the plank. We said the prohibition in these cases only where there is a disparity of at least three handbreadths between this balcony and that balcony. However, if there is a difference of less than three handbreadths between this balcony and that balcony, it is considered a single crooked balcony. Two balconies separated by a gap of less than three handbreadths are considered joined, based on the principle of lavud .

    8MISHNA: With regard to a haystack that is positioned between two courtyards and is ten handbreadths high, it has the status of a partition, and therefore the residents of the courtyards may establish two eiruvin , and they may not establish one eiruv . These, the inhabitants of one courtyard, may feed their animals from here, from one side of the haystack, and those, the inhabitants of the other courtyard, may feed their animals from there, from the other side of the haystack. There is no concern that the haystack might become too small to serve as a partition. If the height of the hay was reduced to less than ten handbreadths across its entire length, its legal status is no longer that of a partition. Consequently, the residents of both courtyards establish one eiruv , and they do not establish two eiruvin .

    9GEMARA: With regard to the mishna’s statement that the inhabitants of the two courtyards are permitted to place their animals next to the haystack and feed them, Rav Huna said: And this is the halakha provided that one does not actually put hay into his basket and feed his animals. In that case, there is concern that one might inadvertently reduce the height of the partition to less than ten handbreadths, which would constitute a breach between the courtyards and invalidate both eiruvin .

    10The Gemara asks: And if the actual handling of the hay is prohibited, is it permitted to stand one’s animal next to the haystack and let it eat? Didn’t Rav Huna say that Rabbi Ḥanina said: A person may stand his animal on a patch of grass on Shabbat, as he will certainly be careful not to pull out grass for the animal, due to the severity of the Torah prohibition involved. However, a person may not stand his animal on set-aside items on Shabbat. As the prohibition of set-aside is rabbinic in origin, he might forget and move the set-aside objects himself. The same reasoning should apply in the case of the haystack. If it is prohibited by rabbinic decree to remove hay from the stack manually, it should likewise be prohibited to position one’s animal alongside the stack.

    11The Gemara answers: The mishna is not referring to a case where one directly brings the animal and places it alongside the haystack. Rather, it is dealing with a situation where one stands in front of the animal so that it cannot go elsewhere, and it goes and eats from the haystack of its own accord. In that case, the rabbinic decree does not apply.

    12The Gemara asks a question with regard to Rav Huna’s statement itself: And may one not put hay into his basket and feed his animal? Wasn’t it taught in a baraita : In the case of a house that is positioned between two courtyards and the residents filled it with hay, they establish two eiruvin , but they do not establish one eiruv , as the hay is considered a partition that divides the house. The resident of this courtyard puts hay into his basket and feeds his animal, and the resident of that courtyard puts hay into his basket and feeds his animal. If the hay was reduced to a height less than ten handbreadths, it is prohibited for residents of both to carry in their respective courtyards.

    13How, then, does the resident of one of the courtyards act if he seeks to permit use of the other courtyard to its resident? He locks his house and renounces his right to carry in the courtyard in favor of the other person. Consequently, it is prohibited for him to carry from his house into the courtyard, and it is permitted for the other resident to do so.

    14And you say likewise with regard to a pit [ gov ] of hay that is positioned between two Shabbat limits. The residents of each area may feed their animals from the common hay, as there is no concern lest the animals go beyond the limit. In any case, the baraita teaches: The resident of this courtyard puts hay into his basket and feeds his animal, and the resident of that courtyard puts hay into his basket and feeds his animal. This halakha poses a difficulty to Rav Huna’s opinion.

    15The Gemara answers: We can say that in the case of a house, since it has walls and a ceiling, when the height of the haystack is reduced the matter is conspicuous. The height disparity between the haystack and the ceiling is obvious. Consequently, when the haystack is reduced to less than ten handbreadths, people will stop carrying in the courtyard. Here, however, with regard to the hay in the pit, the difference in height is not conspicuous. The height of the hay in the pit could become diminished to the extent that the partition is nullified without anyone noticing.

    16It is stated in the baraita : If the height of the hay was reduced to less than ten handbreadths it is prohibited to carry in both courtyards. The Gemara infers from the phrasing of the baraita : If the hay was at least ten handbreadths high, it is permitted to carry there, even though the ceiling is much higher than the hay. Conclude from it that the legal status of ten-handbreadth partitions that do not reach the ceiling is that of standard partitions, which was the subject of a dispute elsewhere. Apparently, this baraita proves that they have the status of partitions in all respects.

    17Abaye said: Here, we are dealing with the case of a house that is slightly less than thirteen handbreadths high and the hay is ten handbreadths high. The haystack is less than three handbreadths from the ceiling, and based on the principle of lavud , they are considered joined as though the partitions reach the ceiling.

    18And Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Even if you say that the baraita is dealing with a house ten handbreadths high,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא ביטלולא בטיל ואין הטומאה בוקעת למעלה מן הגג שיש לה אהל לעצמה:

    רבי יוסי היאמשום דאיירי בה רבי יוסי כדאמרינן לקמן נקיט לה:

    תבןמלאוהו תבן ויודעין אנו שאינו צריך לו מכל מקום לא ביטלו בפירוש:

    הרי הוא כסתם עפרכעפר שאין אנו יודעין אם עתיד לפנותו אי לא דסתמיה בטיל אלמא לר' יוסי עפר סתם בטיל סתם תבן שאין אנו יודעין אם יצטרך ליטלו לא בטיל:

    עפרויודעין אנו שיפנהו דלאו סתמא הוא:

    הרי הוא כסתם תבןשאין אנו יודעין אם יפנהו אם לאו דסתמא לא בטיל:

    הנח איסור שבתכגון מתני' כיון דעפר אינו ניטל בשבת סתמיה בטיל:

    אפילו ארנקיכיס מלא מעות בטיל שם אבל תבן וקש ניטל למאכל בהמה:

    למיטיימיה קאיהלכך סתם עפר בטיל ליה ואפילו לרבנן:

    בית למיטיימיה קאיבתמיה:

    לא שנודבעי נסר ד':

    אלא שנתנו לרחבוארכו של דף לרוחב החריץ משפה לשפה כעין גשר:

    אבל לארכושנתן לארכו של חריץ דף ד' אורך על גבי יתדות אצל שפתו סתם קצת רוחב החריץ ומיעטו מד':

    אפילו כל שהואשהיתה דף קצרה אפילו אינה אלא כאצבע הרי מיעטו לרוחב החריץ מארבעה במשך מדת הפתח ומתני' רחב ד' תנן:

    זו שלא כנגד זושהיתה זו בולטת לרה"ר יותר מחברתה לא סגי להו בנסר ארבעה:

    אין בין זו לזו ג'אין רחוקה זו מזו שלשה:

    מתני' מתבןגדיש של תבן ומפסיק על פני רוחב כל החצירות:

    מאכיליןמן התבן לבהמתן ולא חיישינן דילמא ממעיט תבן מי' דהויא לה חדא רשותא ואסרי אהדדי ולא מסקי אדעתייהו ומטלטלי בחצר להא לא חיישינן דהא אפילו אימעיט אי לא הוי מיעוט על פני עשר אמות ויותר לא אסרי דהא עד עשר פיתחא הוי ואין בהמה ממעטת כל כך באכילתה בשבת אחד:

    נתמעט התבןעל כל החצר או במשך י' אמות ועוד:

    מערבין אחדאם נתמעט בחול:

    גמ' שלא יתןבידים לתוך קופתו דלמא שקיל טובא וממעיט ליה מעשרה וקא מטלטל בחצר האוסרת ומאכילין דקתני במתניתין שהבהמה באה ואוכלת והתם לא חיישינן לדלמא ממעיט דבהמה קלי קלי אכלה לישנא אחרינא לא יתן לתוך קופתו משום דמוקצ' מאתמול למחיצה זו:

    ולאוקמיבהמתו על התבן כדי לאכול שרי ולא גזרינן דילמא שקיל בידים וספי לה אלמא חמיר עליה איסור דרבנן ולא עבר עליה:

    והא א"ר חנינא מעמיד אדם את בהמתו ע"ג עשביםמחוברים לאכול ולא חיישינן דלמא עקר בידים ומאכיל לה דהא חמיר עליה איסור שבת אבל איסור מוקצה קיל ליה וחיישינן דלמא שקיל בידים וספי לה ה"נ כיון דאיסורא דרבנן הוא דאיכא ניחוש:

    דקאים באפהמתני' לאו דמוקים לה עלה בידים אלא קאי באפה שלא תלך במקום אחר ואיהי אזלה ואכלה וכולי האי לא גזור רבנן:

    בית שבין שתי חצירותושני בתים משתי החצירות פתוחין לו:

    כיצד הוא עושהלהתיר מיהת את האחד נועל את ביתו הפתוח לאותו בית ומבטל את רשותו ולקמן [עמו' ב'] פריך תרתי למה לי נעילה וביטול:

    הוא אסורלהוציא מאותו בית לחצר שלו שהרי ביטל רשותו וכל הבית כחצר אחרת הוא:

    בגוב שבין שני תחומי שבתבור רחב להכניס בו תבן ואם בין שני תחומין הוא חציו בתחום עיר זו וחציו בתחום עיר זו אלו נוטלין ואוכלין מתוך תחומן ביום טוב וכן אלו ואין חוששין שמא אלו יקחו מן התחום השני:

    כיון דאיכא תקרהניכר שגג הגדיש מתרחק מן התקרה ואי מפחית מעשרה רמי אנפשיה ופריש וללישנא דמוקצה נמי אין אסור משום מוקצה אלא מי' ולמטה דכל מעשרה ולמעלה לאו צורת מחיצה היא אבל מתני' דקאי מתבן בחצר ואין עליו תקרה לא מינכרא מילתא:

    שמעת מינה מחיצותהמפסיקות בבית ואין מגיעות לתקרה שמן מחיצות ותיובתא דמאן דאמר בפרק הדר (לעיל עירובין דף עב.) גבי ה' חבורות ששבתו בטרקלין דבמחיצות י' שרו ב"ה ומשום דאין מגיעות לתקרה לא מפלגי דיורין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 79 עמוד א

    1לא ביטלו לא. אמר רב הונא: מאן תנא אהלות רבי יוסי היא.

    2אי רבי יוסי איפכא שמעינן ליה. דתניא, רבי יוסי אומר: תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר, ובטל. עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן, ולא בטיל.

    3אלא אמר רב אסי: מאן תנא עירובין רבי יוסי היא.

    4רב הונא בריה דרב יהושע אמר: טומאה אשבת קרמית?! הנח איסור שבת, דאפילו ארנקי נמי מבטל איניש.

    5רב אשי אמר: בית אחריץ קא רמית?! בשלמא חריץ למיטיימיה קאי. אלא בית, למיטיימיה קאי?

    6נתן עליו נסר שרוחב ד': אמר רבא: לא שנו אלא שנתן לרחבו, אבל לארכו אפילו כל שהוא נמי, שהרי מיעטו מד':

    7וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו. אמר רבא: הא דאמרת זו כנגד זו אין, זו שלא כנגד זו לא, וזו למעלה מזו נמי, לא אמרן אלא שיש בין זה לזה שלשה טפחים, אבל אין בין זה לזה שלשה גזוזטרא עקומה היא.

    Mishna

    8מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים, ואין מערבין אחד. אלו מאכילין מכאן, ואלו מאכילין מכאן. נתמעט התבן מעשרה טפחים, מערבין אחד, ואין מערבין שנים.

    Gemara

    9אמר רב הונא: ובלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל.

    10ולאוקמי שרי? והאמר רב הונא אמר רבי חנינא: מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת. ואין מעמיד אדם את בהמתו על גבי מוקצה בשבת.

    11דקאים לה באפה ואזלה ואכלה.

    12ולא יתן לתוך קופתו תבן? והתניא: בית שבין שתי חצירות ומילאהו תבן מערבין שנים ואין מערבין אחד. זה נותן לתוך קופתו ויאכיל, וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל. נתמעט התבן מי' טפחים שניהם אסורים.

    13כיצד הוא עושה? נועל את ביתו ומבטל את רשותו, הוא אסור וחבירו מותר.

    14וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין ב' תחומי שבת. קתני מיהת: זה נותן לתוך קופתו ויאכיל, וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל.

    15אמרי: בית, כיון דאיכא (מחיצות ו) תקרה כי מיפחית מינכרא ליה מלתא הכא לא מינכרא ליה מלתא:

    16נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין: הא עשרה. שרי ואע"ג דמידליא תקרה טובא שמע מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן מחיצות׃

    17אמר: אביי הכא בבית שלשה עשר חסר משהו עסקינן ותבן עשרה׃

    18ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו תימא בבית עשרה׃

    Tosafot

    מאן תנא אהלות ר' יוסי היאאע"פ שלא היה יודע ברייתא זו דקא מייתי יודע היה שרבי יוסי דיבר על ההיא משנה דאהלות וכי האי גוונא איכא בפרק קמא דיומא (דף יד:) גבי מאן תנא תמיד ר"ש איש המצפה היא:

    הרי הוא כסתם עפר ובטלוטומאה בוקעת ועולה כדקתני באהלות וא"ת והא ר' יוסי קסבר דטומאה טמונה אינה בוקעת בפ' העור והרוטב (חולין דף קכה:) דקאמר ר' יוסי חבילי המטה וסריגי החלונות שפירשו על פני המת באויר הנוגע שלא כנגד הנקב טהור ומוקי לה בסמוכין לו בפחות מטפח ואומר ר"י דמ"מ מהני ביטול לענין שלא יבא טומאה לכלים שבצידו והא דא"ר יוסי בפרק הישן (סוכה כא:) במקומו היה עומד וממלא מפני קבר התהום היינו דוקא בקבר דכתיב קרא (במדבר יט) או בקבר שהמאהיל על הקבר טמא אבל בעלמא קסבר ר' יוסי דאינה בוקעת וטהור:

    דקאים לה באפה ואזלהואם תאמר אם כן מאי איריא דנקט רב הונא שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל כיון דאסור אפילו להעמידה אע"נ דלא מטלטל וי"ל דאי הוה נקט ליה אסור להעמיד לא הוה ידעינן מאי טעמא כל כמה דלא אשמעינן שאסור לטלטל הלכך אשמעינן שאסור ליתן לתוך קופתו משום דלמא מיפחית ולאו אדעתא וממילא ידעינן דאסור להעמיד:

    וכן אתה מוצא בגוב של תבןפירש בקונטרס גוב בור ולא שייך בור גבי תבן ויש מפרשים לשון קש וגבבא:

    שמע מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן מחיצותבתמיה פי' במחיצות עראי כי הך ולעיל (עירובין עב:) פסקינן כרבי יהודה הסבר דאמר לב"ה עירוב אחד לכולן במחיצות שאינן מגיעות לתקרה והתם נמי במחיצות עראי איירי כדפי' התם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    שמעת מינה מחיצות שאין מגיעות לתיקרה הויאן מחיצות הווייא דהא מילתא בפר' הדר עם הנכרי פליגו בה ר' חייא ור' שמעון בר' חד אמ' מחלוקת במחיצות שאין מגיעות לתיקרה ויש בה עוד הדברים של ענין דיורין הבאין בשבת:

    ובא מעשה לפני ר' חייא ואסר אמ' לו ר' ישמעאל בר' יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירוב ר' חייה בבלי הוה ואיתה בסוף פר' א' דמסכת סוכה אמ' ריש לקיש הריני כפרת ר' חייה ובניו שבתחילה נשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה ר' חייה הבבלי ובניו ויסדוה ובפר' ל"ו כריתות ר' הושעיה הוה שכיח קמיה דבר קפרא שבקיה ואתא לקמיה דר' חייא ואתה מוצא בר כפרא שואלו בשביל ר' חייה מה בבלי אומ' בדבר זה:

    Edition: Wien, 1847 · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 79a

    Eruvin 79a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 339 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא ביטלו לא בטיל ואין הטומאה בוקעת למעלה מן הגג שיש לה אהל לעצמה:

    רבי יוסי היא משום דאיירי בה רבי יוסי כדאמרינן לקמן נקיט לה:

    תבן מלאוהו תבן ויודעין אנו שאינו צריך לו מכל מקום לא ביטלו בפירוש:

    הרי הוא כסתם עפר כעפר שאין אנו יודעין אם עתיד לפנותו אי לא דסתמיה בטיל אלמא לר' יוסי עפר סתם בטיל סתם תבן שאין אנו יודעין אם יצטרך ליטלו לא בטיל:

    עפר ויודעין אנו שיפנהו דלאו סתמא הוא:

    הרי הוא כסתם תבן שאין אנו יודעין אם יפנהו אם לאו דסתמא לא בטיל:

    הנח איסור שבת כגון מתני' כיון דעפר אינו ניטל בשבת סתמיה בטיל:

    אפילו ארנקי כיס מלא מעות בטיל שם אבל תבן וקש ניטל למאכל בהמה:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 79a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מאן תנא אהלות ר' יוסי היא אע"פ שלא היה יודע ברייתא זו דקא מייתי יודע היה שרבי יוסי דיבר על ההיא משנה דאהלות וכי האי גוונא איכא בפרק קמא דיומא (דף יד:) גבי מאן תנא תמיד ר"ש איש המצפה היא:

    הרי הוא כסתם עפר ובטל וטומאה בוקעת ועולה כדקתני באהלות וא"ת והא ר' יוסי קסבר דטומאה טמונה אינה בוקעת בפ' העור והרוטב (חולין דף קכה:) דקאמר ר' יוסי חבילי המטה וסריגי החלונות שפירשו על פני המת באויר הנוגע שלא כנגד הנקב טהור ומוקי לה בסמוכין לו בפחות מטפח ואומר ר"י דמ"מ מהני ביטול לענין שלא יבא טומאה לכלים שבצידו והא דא"ר יוסי בפרק הישן (סוכה כא:) במקומו היה עומד וממלא מפני קבר התהום היינו דוקא בקבר דכתיב קרא (במדבר יט) או בקבר שהמאהיל על הקבר טמא אבל בעלמא קסבר ר' יוסי דאינה בוקעת וטהור:

    דקאים לה באפה ואזלה ואם תאמר אם כן מאי איריא דנקט רב הונא שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל כיון דאסור אפילו להעמידה אע"נ דלא מטלטל וי"ל דאי הוה נקט ליה אסור להעמיד לא הוה ידעינן מאי טעמא כל כמה דלא אשמעינן שאסור לטלטל הלכך אשמעינן שאסור ליתן לתוך קופתו משום דלמא מיפחית ולאו אדעתא וממילא ידעינן דאסור להעמיד:

    וכן אתה מוצא בגוב של תבן פירש בקונטרס גוב בור ולא שייך בור גבי תבן ויש מפרשים לשון קש וגבבא:

    שמע מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן מחיצות בתמיה פי' במחיצות עראי כי הך ולעיל (עירובין עב:) פסקינן כרבי יהודה הסבר דאמר לב"ה עירוב אחד לכולן במחיצות שאינן מגיעות לתקרה והתם נמי במחיצות עראי איירי כדפי' התם:

    Tosafot on Eruvin 79a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    שמעת מינה מחיצות שאין מגיעות לתיקרה הויאן מחיצות הווייא דהא מילתא בפר' הדר עם הנכרי פליגו בה ר' חייא ור' שמעון בר' חד אמ' מחלוקת במחיצות שאין מגיעות לתיקרה ויש בה עוד הדברים של ענין דיורין הבאין בשבת:

    ובא מעשה לפני ר' חייא ואסר אמ' לו ר' ישמעאל בר' יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירוב ר' חייה בבלי הוה ואיתה בסוף פר' א' דמסכת סוכה אמ' ריש לקיש הריני כפרת ר' חייה ובניו שבתחילה נשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה ר' חייה הבבלי ובניו ויסדוה ובפר' ל"ו כריתות ר' הושעיה הוה שכיח קמיה דבר קפרא שבקיה ואתא לקמיה דר' חייא ואתה מוצא בר כפרא שואלו בשביל ר' חייה מה בבלי אומ' בדבר זה:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 79a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    ופריק רב הונא מאן תנא אהלות ר' יוסי ופליג אתנא דידן איני והא ר' יוסי איפכא קתני (דתנן) [דתניא בתוספתא] באהלות פ' [ט"ו] ר' יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטיל.

    עפר (ואין עתיד) [ועתיד] לפנותו הרי הוא כסתם תבן ואינו בטל קתני מיהת הרי הוא כסתם עפר ובטל מכלל דר' יוסי סבר עפר סתם בטל אלא תנא דעירובין הוא ר' יוסי ופליג עליה תנא דאהלו' רב הונא בריה דרב יהושע א' גבי איסור שבת אפי' ארנקי בטיל וכ"ש עפר או צרורות רב אסי אמר בית אחריץ לא רמינן חריץ למטמייהו קאי הלכך סתמא בטיל אבל בית לאו למימליה קאי הלכך אי פריש דבטליה אין אי לא לא:

    מתני' נתן עליו נסר שרחב ד' טפחים כו' אמר רבה לא שנו שאם נתן בחריץ נסר פחות מד' טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אלא בזמן שהושיט זה הנסר מזה הצד לצדו האחר של חריץ לרחבו אבל אם נתן זה הנסר לארכו של חריץ מצד אחר של חריץ אפי' פחות מד' מערבין אחד שהרי מיעט החריץ מד' טפחים לפי שרחב החריץ שנינו כי הוא [רוחב ד' ואם] נתן בו זה הנסר לארכו [הרי] מיעט רחבו מד' טפחים אמר רבא הא דתנן וכן ב' גזוזטראות זו כנגד זו מותר אבל זו שלא כנגד זו או למעלה מזו [לא] ולא אמרן [אלא] שיש ביניהן ג' טפחים אבל אין [ביניהן] ג' טפחים עמוקה היא ושרי:

    מתני' מתבן שבין ב' חצירות גבוה י' טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד. אלו מאכילין מיכן ואלו מאכילין מיכן. ואוקימנא מתבן שבין ב' חצירות גבוה י' טפחים לא שרי לכל חד וחד מינייהו אלא למיקם באפי בהמתו ממילא ואזלא ואכלה אבל ליתן תבן לתוך קופה או להעמידה על המתבן ולהאכילה אסור. ואם הוא מתבן בתוך הבית גבוה י' טפחים והבית בין שתי החיצונות זה נותן לתוך קופתו ומאכיל וזה נותן לתוך קופתו ומאכיל. ומ"ש בית דאית ליה מחיצות ותקרה כי מיפחית התבן מי' טפחים מינכרא מילתא דחזי ליה דקא מירחק מן התקרה וכיון דתתמעט מעשרה טפחים ידע דתרוייהו אסירי ואי בעי נועל פתח ביתו ומבטל רשותו והוא אסור וחבירו מותר.

    וכן אתה אומר בניב של תבן פי' תבן מעובה כמין חבילות שבין ב' תחומי שבת. דין (נבזה) [ניב של תבן] ודין מתבן שבין ב' חצירות אחד הוא ולא שרו אלא למיקם באפי בהמתו ותיזיל היא ותיכול. אבל לתת לתוך קופתו או להאכילה הוא לא (דבר) [דכד] מפחית מי' טפחים כיון דליכא תקרה לא מינכרא מילת':

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 79a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גמרא אמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו. פירוש: גזירה דילמא מפחית ולא מינכרא לה מילתא ואתי לטלטולי בחצר וכדאיתא בסמוך. וא"ת ומאי חששא שבת הואיל והותרה הותרה, רב הונא גופיה אית ליה הכין בפרק קמא (יז, א). תירץ הראב"ד ז"ל דמ"מ צריך ליזהר שלא יבא לידי כך. ומסתברא לי דלאו משום דילמא יפחות משחשיכה קאמר, אלא לומר שהוא מקצה אותו כל בין השמשות כדי שלא יפחת שלא מדעת בבין השמשות ושבת לא הותרה. אלא דאכתי קשיא לי דמ"מ מכי חשיכה יתן אפילו לתוך קופתו הואיל וכבר הותרה שבת. ואי אפשר לומר משום מגו דאתקצאי לבין השמשות, דהא קיימא לן בכולה שבת כר' שמעון, ור' שמעון לית ליה אלא בדבר שהוקצה למצותו והוקצה לאיסורו, ואי נמי בגרוגרות וצימוקין כדאיתא בפרק כירה (שבת מה, א). ויש לומר דשאני הכא דכיון שהיקצה אותו משום דילמא מפחית ואצטריך ליה למיהוי ליה כותל להתיר חצרו, הויא ליה מחיצה המתרת בין השמשות וכל בין השמשות אסור ליתן לתוך קופתו משום סתירת אהל, וכיון דבין השמשות אסור משום סתירת אהל כולי שבת נמי אסור לסתרו דאהל הוא, דאיסור אהל שבו להיכן הלך. כך נראה לי.

    דקאים לה באפה ואזלא ואכלה וא"ת אם כן אמאי קאמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו, כיון דאפילו אוקומי אסור, לימא ובלבד שלא יעמיד בהמתו עליו. י"ל דטעמא דמילתא אגב אורחיה קמ"ל, דאל"כ לא הייתי יודע מה טעם לא יעמיד בהמתו, והשתא קמ"ל דמוקצה הוא וכיון דשמעינן ליה הכין ממילא ידעינן דלא יעמיד.

    וכן אתה אומר בגוב של תבן כך גריס רש"י ז"ל, ופירש: גוב בור וכדמתרגמינן בור גוב. ואינו מחוור, דלמה ליה דנקט בור מלא תבן. והר"ח והראב"ד ז"ל גורסין ניב, ופירש הראב"ד ז"ל: ניב לישנא קייטא כמו עניב, (ותו) מלשון עניבה שדרך עושי מתבן לענוב אותו ולעשותו אגודות.

    Rashba on Eruvin 79a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מאן תנא אהלו׳ ר׳ יוסא היא פי׳ משום דידע דר׳ יוסא איירי בההוא ענינ׳ תלי לה בדר׳ יוסא תבן ואין עתיד לפנותו פרש״י ז״ל שאנו יודעין שאינו עתיד לפנותו משם לעולם אלא שלא בטלו בפי׳ והנכון שאין עתיד לפנותו עד זמן מרובה וכבר פירשנו בפ״ק דסוכ׳ הרי הוא כסת׳ עפר אגב ארחי׳ קמ״ל דין סתם עפר ודין סתם תבן מאן תנא ערובין דלא מצריך ביטול בעפר ר׳ יוסא היא כלומר ר׳ יוסי דאהלות: רב הונא בריה דרב יהושע כו׳ פי׳ אנדילו ארנקי שאין מבטלן שם אלא ליום השבת מפני איסורו הוי ביטול לענין זה של משנתינו וכ״ש עפר וא״כ מתני׳ דקתני דתבן לא הוי ביטול מיירי בשהוא ניטל בשבת דחזי לבהמה דאי בשעומד לא גרע מארנקי ואם תאמ׳ ואפילו חזי לאכילה וניטל בשבת למה אינו חוצץ וסותם דהא אמרי׳ בפרק הזורק גבי בור עמוק עשרה ורחב ד׳ ברשות הרבים דאם הוא מלא פירות הזורק שם פטור דפירי מבטלי מחיצתא וי״ל דהתם נמי בפירות של טבל וכדכתיבנא החם בס״ד. ובתוספות תירצו דהתם בדינא דאורייתא אבל הכא בדינא דרבנן החמירו טפי שאינו סותם אלא דבר שאינו ניטל דאע״ג דלעיל פרכי׳ על מתני׳ דהכא ממתני׳ דבית שמלאו תבן או צרורות דלענין אהל דאורייתא ותירצו דבכל דרך פריך כיון דסתם עפר סתם אינו סותם כל שכן הכא בדינא דרבנן דניזל לחומרא ולא יסתום א״נ דלענין עפר וצרורו׳ שאינו ניטלין (אינו) לחלק בין דינא דאורייתא לדינא דרבנן.

    אבל לארכו אפי׳ כל שהוא כו׳ פי׳ דכיון שנתן הנסר כל שהוא לארכו של חריץ הרי מיעט רחבו של חריץ שאין ארבע טפחים ולפיכך מערבין א׳ ואין מערבין שנים גזוזטרא מעוקם היא פי׳ רואין הנסר ההוא והבא באלכסון או מדרון כאלו הוא גזוזטרא נעמקה והלשון הזה עולה יפה לפרש״י ז״ל דלפר״ת ז״ל כיון שאין ביניהן אלא אויר הל״ל דכל פחות מד׳ כלבוד דמי:

    אמר רב הונא ובלבד וכו׳ פרש״י ז״ל דחיישינן פן יטול הרבה וימעט גוב׳ המחיצ׳ מעשר׳ ולאו אדעתייהו ואין קי״ל שאם נתמעט שהם אסורין עד שיערבו ביחד אבל בבהמה ליכא למיחש להכי דקלי קלי הוא דשקלה א״נ משום דס״ל מוקצה מאתמול למחיצה זו וה״ל אהל ומחיצה וכיון שכן ה״ל מוקצה מחמת איסור והיינו דפרכי׳ ליה דא״כ אפי׳ להעמיד בהמתו עליו היה לנו לאסור באידך דרב הונא ואלו במתני׳ קתני מאכילין זה מכאן וזה מכאן ומהדרי׳ דמתני׳ לא שרי אלא לאוקמי׳ באנפא דאזלא ואכלה ולהא קרי מאכילין. וא״ת א״כ היכי קאמר רב הונא לא יתן בתוך קופתו דמשמע דנתינה אסורה אבל העמדה שריא וי״ל דרב הונא סוף טעמ׳ נקט כי הנתינה בידים אסורה דה״ל מוקצה וממילא שמעינן דכל שהנתינה אסור׳ ה״ה להעמדה שמא יתן בידים וכאידך מימר׳ דהתם וא״ת למה לא יתן לתוך קופתו בתוך השבת שהרי לרב הונא אע״פ שנתמעט׳ המחיצ׳ בשבת אין בכך כלום דהא אמר רבה בפ״ק דשבת דהואיל והותרה הותרה וי״ל דחיישי׳ לשבתו׳ אחרים דלא מסקי אדעתייהו א״נ כיון דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא ואפי׳ לר״ש דלית ליה מגו אלא בדבר שהוקצ׳ למצותו והוקצה לאיסורו וא״נ בגרוגרות וצמוקים כדאי׳ בפ׳ פרה שאני הכא דכיון דאיתסר בין השמשות משום סתיר׳ מחיצה הרי חל עליה בבין השמשות שם מחיצה ושם אהל וכיון שכן כשסותר ממנה בשבת ה״ל כסות׳ אהל ומחיצה דאיסור אהל שבו להיכן הלך כן תירץ מורינו הרשב״א שיחיה נתמעט התבן מעשרה שניהם אסורין פי׳ דכיון שאין כאן מחיצה עשרה ה״ל כחצר אחת ואוסרין זה על זה דמיירי שהבית הזה אין בו מחיצות של תקרה ולמאן דגריס לקמן כיון דאיכא מחיצת ותקרה מיירי שהמחיצות פרצות ביותר מעשר דה״ל פרץ במלואו ויש שפירשו התבן רחב ואין כלו מלא תבן אלא התבן נתנן באמצעיתו כעין מחיצה מכותל לכתל בארך הבית והבית יש בו רשות לשתי המחיצת וכשנתמעט התבן אוסרין בבית מכאן שהן אוסרין זה על זה ואפשר שלכך פרש״י ז״ל בית שבין שתי חצרות ושני בתים משני החצרות פתוחין לו כי הבתי׳ פחוחין ופרוצים לבית התבן במלואם ונשפלה המחיצה נאסרו הבתים ההם והיינו דקתני כיצד עושה נועל את ביתו או מבטל את רשוחו כלומר נועל ביתו הפתוח לבית התבן ששם נאסרין שניהם ויהיה כל אחד ואחד מותר בחצרו כנ״ל לפי לשון רש״י ז״ל כיון דאיכא מחיצות ותקרה מנכרא מילתא אפי׳ לפי גרסא זו עיקר ההיכרא בתקרה היא ומחיצות כדי נסבה: ורש״י ז״ל לא גריס מחיצות. וכן אתה אומר בניב שבין שני תחומי שבת כן גרש״י ז״ל ופירושו בור שבין שני תחומי שבת שחצי הבור בתחום עיר זו וחצי הבור בתחום עיר זו כל א׳ מן העיירות נוטל מן התבן שבצדו ולא חיישינן שמא יטלו אלו מתחומן של אלו והראב״ד ז״ל גורס וכן אתה אומר בניב שבין שני תחומי שבת וכן הגירס׳ במקצת הספרי׳ ופי׳ הוא ז״ל דניב לישנא קיטא הוא כמו עניב והוא מלשון עניב׳ שדרך עושה מתבן לענוב אותו ולעשות אגודות. ש״מ דיורין הבאין בשבת אוסרין פירש דהא הכא עד שלא נתמעט המתבן היו שתי רשויות ולא היו אוסרין זה על זה מפני שנעשו רשות אחת ונתוספו דיורין בכל אחת מן החצרות וקשיא למ״ד בפ״ק כי אע״פ שנתוספו דיורין בשבת מותרין בשבת הואיל והותרו: כיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל את רשותו ופרכי׳ תרתי מסתברא דה״פ למה לי תרתי דהא בביטול לחוד סגי כדתנינן בכמה דוכתי אבל לא פרכי׳ דבנעילה או ביטול סגי דהא מהיכא נפקא לן דנפרוך הכי להדיא ופרקי׳ דה״ק או נועל את ביתו או מבטל פי׳ דנעילת דלת הוא עומד במקום ביטל דהא גלי דעתיה דמסתלק מהכא וכדפרש״י ז״ל כלומר שזה בכלל הביטול דתנינן בכל דוכתא: אי בעית אימא לעולם תרתי כיון דדש ביה אתי לבטולי. פי׳ דלהתיר את חבירו בביטול בלחוד סגי והא דבעינן נעילת דלת אינו אלא משום איסורא דידיה דעבדי׳ ליה הרחקה דלא ליתי לטלטלי בחצר פרש״י ז״ל וה״ה דס״ל להאי תנא דכל מבטלין רשות בעי לנעול והקשו עליו בתוספות אחד מבני חצר ששכח ולא עירוב היאך ינעל ביתו לפניו ולא יצא מביתו שהרי אין לו דרך לצאת אלא בחצר ופנימית דאחדא דשא ומשתמשא דאמרי׳ לעיל לאו למימר׳ דאחדא דשא ממש כולי יומא דהא לא אפשר אלא לומר דאחדא דשא שלא תשמש בחיצונה לומר שמסלקת רשו׳ מן החיצונ׳ אלא מיהו יוצאה ונכנסת ותנעול אחרים שלא להוציא כלים לכך פר״י ז״ל דודאי בשאר מבטלין דעלמא שאין להם היתר בחצר אלא ע״י עירוב ולא חיישינן שיבא הוא לטלטל באיסור כמו שעושין מי שבטל להם אבל הכא דהוה משתמש מעיקרא בחצר בהיתרא בזה חששו דכיון דדש ביה להשתמש אף בשבת בהיתרא דאתי לטלטולי כדמעיקרא ואומר ר״י ז״ל דאפילו בהא נמי לא חיישי׳ להכי אלא לאותה שבת ושבת הבא׳ בלבד דמכאן ואילך סדר לאסוריה ומיזהר זהיר ונראין דבריו ז״ל ועובדא דרב׳ דאמר לעיל פנו לי מאני ה״נ הוה משום דדש ביה לטלטל בהיתרא ומסתבר׳ דליתיה ללישנא קמא דאמר או נועל את ביתו או מבעל את רשותו דנעילת דלת בלחוד לא מעלה ולא מוריד כסוגיין דכלה פרקין. וכלישנא בתרא דנועל ומבטל קאמר קי״ל דפליג אלישנא קמא דאי לא הא סגי ליה בנעילת דלת להתיר לחבירו ולעשות גדר לעצמו ולמה לי ביטול אלא ודאי דלהאי לישנא לא מהני נעילת דלת לחוד להתיר לחבירו וכן הלכה. והא קא משמע לן דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין פי׳ וכדסבר שמואל בפ׳ הדר ואפ״ה לא קשיא לרב דאמר מבטלין דאליבא דרב דאמר התם דתנאי היא הא מני רבנן היא והא דאמר כר׳ אליעזר ולמאן דסבר התם דלאו תנאי היא אמר לך דהכא נמי בדין הוא דלא הוה צריך למתני וחברו מותר אלא דלישנ׳ יתירא קתני אגב דמפרש כלהו דיני ומיהו מדנקט תלמודא האי שנויא בהדיא משמע דס״ל דהכין הלכתא וכדסבר רבא דהוא בתר׳ וכדכתי׳ בפרק הדר בס״ד:

    Ritva on Eruvin 79a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    מתבן שבין שתי חצרות גבוה עשרה טפחים כלומר שאין כותל ביניהם אלא גדיש של תבן מפסיק ביניהם על (פרי) [פני] ארך החצר והוא גבוה עשרה טפחי׳ הרי זה מפסיק ומערבין שנים ולא אחד. ואעפ״י שלענין חריץ אמרו שאינו חוצץ כל שראויין למאכל בהמה אחר שנטלין בשבת כמו שביארנו למעלה לענין מחיצה ודאי כותל היא כל עוד שהוא שם אפי׳ דעתו לפנותו שכל דבר עושין בו מחיצה הואיל והוא דבר הראוי להתקיים אם לא יטלוהו ומכל מקום אלו מאכילין לבהמתם מכאן ואלו מכאן ואין חוששין שמא יתמעט מעשרה טפחים ויעשה רשות אחת לאסור זה על זה ולא ירגישו והרי טעם שבת שהותרה הותרה אין כאן שהרי לא אמרוה בבטול מחיצות שהרי כל שלא נתמעטה ביתר מעשר אמות פתח הוא ואין אוסרין זה על זה ואין דרך בהמה למעט באכילתה כל כך ומכל מקום בגמרא פרשו במאכילין שאמרו דוקא להעמיד הבהמה סמוך לגדיש אבל בידים לא והוא שאמרו והוא שלא יתן לתוך קפתו שכל שאתה מתיר בהן את הידים שמא יבאו למעט עד שיפחת מדין מחיצה ולא ירגישו. נתמעט המתבן מעשרה טפחי׳ בטלה מחיצה ומערבין אחד ולא שנים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

    בית שטומאת מת בתוכו ומלאוהו עפר או צרורות ובטלן מבוטל והרי אין לטומאה זו חלל ונעשית טומאה רצוצה שאין לה אהל לעצמה ובוקעת ועולה עד לרקיע והמאהיל על הגג טמא אבל אינו מטמא את סביביו כמו שיתבאר במקומו שמן הסתם אינו בטל ואינו דומה לחריץ שהחריץ (למטעייה) [למטמני׳] קאי ר״ל לסתמו מלשון (טעונין) [טמונין] פלשתאי כלומר סתמו לסתימה הוא עומד מה שאין כן בבית. הא סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה ומעטה בתבן אם בטלו הרי זה מיעוט אבל בסתם אינו מיעוט ולא עוד אלא שאף בעפר סתם אינו מיעוט עד שיבטלנו וכבר הארכנו בדינין אלו בראשון של סכה:

    מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים מחוברים בשבת אפי׳ מוליכה בידו באפסר שלה ואין חוששין שמא יתלוש להאכילה בידים שהתלישה הואיל ואיסור תורה היא חמורה היא עליו ונזהר בה. אבל אינו מעמידה על גבי תבן של מוקצה כגון תבן שאינה ראויה לבהמה ועומדת לבנין שהמוקצה קל הוא עליו ויש לחוש שמא יבא לטלטלו. ואם תאמר משנתנו אעפ״י שהתבן ראויה ומותרת לטלטל מצד הבהמה נחוש שמא יאכיל בידים ויבא לטלטל בחצר שאינה מוכשרת שאסורה קל בעיניו תדע שלא התירו להוליכה בידים אלא לעמוד בפניה שלא תלך למקום אחר:

    בית שבין שתי חצרות פתוחים לו כגון זה ומלאוהו תבן ר״ל לא שמלאו כל הבית תבן אלא מקום אמצעיתו להיות מחיצת התבן חולקת את הבית להיות חציו משמר לחצר זו וחציו לחצר זו הרי היא מחיצה ומערבין שנים ולא אחד. ותבן זה הואיל וראוי למאכל בהמה זה נותן לתוך קפתו ומאכיל לבהמתו וזה נותן לתוך קפתו ומאכיל לבהמתו ואין חוששין שמא תפחת המחיצה ויאסרו שניהם ולא ירגישו על הדרך שאסרנו למעלה במתבן שאסרנוהו בנתינת קופה. שבזו שהוא בית הואיל ובית יש בו מחיצות ותקרה כל שתפחת מדינה נכר הוא לשעתו. וכן אתה מוצא בניב של תבן ר״ל צבור של תבן והוא מלשון עניבה ומפני שהיא עשויה חבלות חבלות הוא קוראה כן וכל שהוא בין שני תחומי שבת חציו בתחום עיר זו וחציו בתחום עיר זו שאלו נוטלין מתוך תחומן ואלו נוטלין מתוך תחומן ואין חוששין שמא יטלו אלו מתוך תחומן של אלו ואפי׳ לדעת האומר תחומין דאוריתא שמאחר שהוא תחת תקרה נכר הוא. ומה שאמרו על זה בסוגיא זו דילמא אתי לבטולי. פירוש שמא יבא לבטל תורת התחומין בטלטולו מן הצד האחר:

    בית זה שחלקוהו במחיצת תבן על הדרך שביארנו ונתמעט התבן מהיותו מחיצה כגון שהיה הבית גבוה עשרה והמחיצה עשרה ונתמעטה המחיצה מעשרה אף בתורת לבוד כגון שאין בה שבעה ומשהו שאלו היתה תקרת הבית גבוהה הרבה אף מחיצה עשרה אינה כלום שכל מחיצה שתחת תקרה שאינה מגעת לתקרה או לדין לבוד שלה אינה מחיצה ואין מערבין אלא אחד כמו שביארנו בפרק הדר אלא שכל שהוא בדין לבוד לתקרה שמה מחיצה אעפ״י שהיא מחיצה רעועה וכשנתמעטה עד שנתרחקה מתורת לבוד שלה נאסרו שניהם בבית. ואעפ״י שיש חולקי׳ לומר שכל שיש שם מחיצה עשרה אעפ״י שאין מגעת לתקרה אין מערבין אחד. אין הדברים נראין. ומכל מקום לדברי הכל כל שהתקרה עשרה והמחיצה עשרה גמורה או עשרה מדין לבוד כגון שבעה ומשהו ונתמעט משיעור זה. שניהם אסורי׳ ר״ל להוציא מאותו בית לחצרות הואיל ולא עירבו אחד אעפ״י שעירב כל אחד לעצמו. ומכל מקום דוקא שנתמעט מאתמול שאם נתמעט היום הרי דיורין הבאים בשבת אין אוסרין. ואעפ״י שבנטלה קורתו או לחיו או נפרץ הכותל אוסר אפי׳ בשבת. דוקא בנפרץ לרשות הרבים אבל כל שנפרץ לחצר שאינה מעורבת מותר כמו שביארנו בעירב דרך הפתח ונסתם הפתח ובעירב דרך חלון ונסתם החלון שאין לו מחיצות אלא דיורין ודיורין הבאים בשבת אין אוסרין אבל נתמעט מאתמול שניהם אסורים באותו בית וכיצד יעשה להתירה מיהא אצל האחד נועל זה את פתחו הפתוח לו לאותו בית ואין די לו בבטול רשות שמתוך שבית אחד הוא משותף לשניהם יבא לטלטל ולא ירגיש הא בנעילת דלת מיהא אין עוד חשש ולא אמרו נועל ומבטל אלא ללמד שאין די לו בבטול רשות. ויש מצריכין בשתיהן ואין נראה כן. ומשנעל נעשה הוא אסור וחברו מותר אלא שאם חזר הלה ובטלו לחברו ובנעילת דלת הרי זה מבוטל שהרי מבטלין וחוזרין ומבטלין כמו שביארנו. ויש פוסקים שאין חוזרין ומבטלין וראשון עיקר כמו שיתבאר:

    Meiri on Eruvin 79a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' מאן תנא עירובין ר' יוסי היא עיין לקמן דף פד ע"א תד"ה בור מאי איכא למימר:

    Gilyon HaShas on Eruvin 79a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    רש"י ד"ה זו שלא כנגד זו שהיתה בולטת לר"ה יותר מחברתה, נראה דרש"י מפרש דשני הגזוזטראות הם זה אצל זה בב' עליות, וכמ"ש רש"י במתני', אבל לא ידעתי מנ"ל לרש"י לפרש כן, דהא בזה אף באחד יותר בולטת לר"ה יכול ליתן עלי' נסר על הבליטה הארוכה במקום שבצדו כלה סופה של הבליטה הקצרה, והי' הנסר במכוון ומה נ"מ במה שהבליטה ארוכה בולט יותר מבחוץ לנסר, ואמאי לא מפרש רש"י ברווחה דשני גזוזטראות היינו הא' בולט ממזרח כלפי מערב, ושכנגדו בעליה שבצד מערב בולט בליטה כלפי מזרח, ונותן עליהן נסר ארבעה, וכלישנא דמתני' ר"פ הזורק, ועלה אמרינן דדוקא זו כנגד זו שמכוונים ממש זו כלפי זו שהבליטה ממערב מכוון נגד הבליטה שבצד מזרח וזה שלא כנגד זה היינו שהבליטה שבמזרח כלפי מערב הוא בתחילת המבוי והבליטה שבצד מערב כלפי מזרח, הוא בסוף המבוי:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 79a · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 79, Amud Aleph, about 339 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “לא ביטלו לא. אמר רב הונא: מאן…”

      Named: רב הונא, רבי יוסי.

    2. Segment 228 words

      Opens “אי רבי יוסי איפכא שמעינן ליה. דתניא,…”

      Named: רבי יוסי.

    3. Segment 310 words

      Opens “אלא אמר רב אסי: מאן תנא עירובין…”

      Named: רב אסי, רבי יוסי.

    4. Segment 417 words

      Opens “רב הונא בריה דרב יהושע אמר: טומאה…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    5. Segment 515 words

      Opens “רב אשי אמר: בית אחריץ קא רמית?!…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 621 words

      Opens “נתן עליו נסר שרוחב ד': אמר רבא:…”

      Named: רבא.

    7. Segment 741 words

      Opens “וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו. אמר…”

      Named: רבא.

    8. Segment 828 words

      Opens “מתני׳ מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה…”

    9. Segment 910 words

      Opens “גמ׳ אמר רב הונא: ובלבד שלא יתן…”

      Named: רב הונא.

    10. Segment 1025 words

      Opens “ולאוקמי שרי? והאמר רב הונא אמר רבי…”

      Named: רב הונא, רבי חנינא.

    11. Segment 115 words

      Opens “דקאים לה באפה ואזלה ואכלה.…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “ולא יתן לתוך קופתו תבן? והתניא: בית…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “כיצד הוא עושה? נועל את ביתו ומבטל…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “אמרי: בית, כיון דאיכא (מחיצות ו) תקרה…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין: הא…”

    17. Segment 1711 words

      Opens “אמר: אביי הכא בבית שלשה עשר חסר…”

      Named: אביי.

    18. Segment 1810 words

      Opens “ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Eruvin 79a · Segment 4 — “רב הונא בריה דרב יהושע אמר: טומאה אשבת קרמית?!…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 79a · Segment 17 — “אמר: אביי הכא בבית שלשה עשר חסר משהו עסקינן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 79a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026