Talmud Builders

    Eruvin 55b

    Back to index

    English translation — Eruvin 55b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One allocates a karpef to every city, i.e., an area of slightly more than seventy cubits is added to the boundary of a city and the Shabbat limit is measured from there; this is the statement of Rabbi Meir. And the Sages say: They spoke of the measure of a karpef only with regard to the space between two adjacent cities, i.e., if adjacent cities are separated by a shorter distance than that, they are considered one city.

    2And it was stated that the amora’im disputed this issue. Rav Huna said: A karpef is added to this city and another karpef is added to that city, so that as long as the cities are not separated by a distance of slightly more than 141 cubits, they are considered one entity. And Ḥiyya bar Rav said: One allocates only one karpef to the two of them. Accordingly, Rav Huna has already stated that the measure of a karpef is added to both cities in determining whether they are close enough to be considered a single entity.

    3The Gemara answers: It is necessary for Rav Huna to state this halakha in both instances, as, had he taught it to us only here, in the case of the breached wall, one might have said that a karpef is allocated to each city only in that case because it had an aspect of permissibility from the outset, namely, the two sections originally formed one city. But there, with regard to the two cities, say that this is not the case and the two cities are only considered as one if they are separated by less than the measure of a single karpef .

    4And had he taught it to us only there, with regard to the two cities, one might have said that only in that case is a karpef allocated to each city because one karpef would be too cramped for the use of both cities. But here, in the case of the breached wall, where one karpef would not be too cramped for the use of both sections, as the vacant space is inside the city, in an area that had not been used in this fashion before the wall was breached, say that this is not the case and a single karpef is sufficient. Therefore, it was necessary to state this halakha in both cases.

    5The Gemara asks: And how much distance may there be between the imaginary bowstring and the center of the bow in a city that is shaped like a bow? Rabba bar Rav Huna said: Two thousand cubits. Rava, son of Rabba bar Rav Huna, said: Even more than two thousand cubits.

    6Abaye said: It stands to reason in accordance with the opinion of Rava, son of Rabba bar Rav Huna, as if one wants, he can return and go anywhere within the bow by way of the houses. Since one can always walk to the end of the city, and from there he is permitted to walk down the line of the imaginary bowstring, he should also be permitted to walk from the middle of the bow to the bowstring, even if the distance is more than two thousand cubits.

    7We learned in the mishna: If there were remnants of walls ten handbreadths high on the outskirts of a city, they are considered part of the city, and the Shabbat limit is measured from them. The Gemara asks: What are these remnants? Rav Yehuda said: Three partitions that do not have a roof over them, which are considered part of the city despite the fact that they do not comprise a proper house.

    8The dilemma was raised before the Sages: In the case of two partitions that have a roof over them, what is the halakha ? Is this structure also treated like a house? Come and hear a proof from the Tosefta : These are the structures that are included in the city’s extension: A monument [ nefesh ] over a grave that is four cubits by four cubits; and a bridge or a grave in which there is a residence; and a synagogue in which there is a residence for the sexton or synagogue attendant, and which is used not only for prayer services at specific times; and an idolatrous temple in which there is a residence for the priests; and similarly, horse stables and storehouses in the fields in which there is a residence; and small watchtowers in the fields; and similarly, a house on an island in the sea or lake, which is located within seventy cubits of the city; all of these structures are included in the city’s boundaries.

    9And these structures are not included in the boundaries of a city: A tomb that was breached on both sides, from here to there, i.e., from one side all the way to the other; and similarly, a bridge and a grave that do not have a residence; and a synagogue that does not have a residence for the sexton; and an idolatrous temple that does not have a residence for the priests; and similarly, stables and storehouses in fields that do not have a residence, and therefore are not used for human habitation; and a cistern, and an elongated water ditch, and a cave, i.e., a covered cistern, and a wall, and a dovecote in the field; and similarly, a house on a boat that is not permanently located within seventy cubits of the city; all of these structures are not included in the city’s boundaries.

    10In any case, it was taught that a tomb that was breached on both sides, from here to there, is not included in the city’s boundaries. What, is this not referring to a case where there is a roof on the tomb, and the two remaining walls are not included in the city’s boundaries even though they have a roof? The Gemara answers: No, the Tosefta is referring to a case where there is no roof on the tomb.

    11The Gemara asks: A house on an island in the sea, what is it suitable for if it is not actually part of the inhabited area? Rav Pappa said: It is referring to a house used to move a ship’s utensils into it for storage.

    12The Gemara raises another question with regard to the Tosefta : And is a cave on the outskirts of a city really not included in its extension? Didn’t Rabbi Ḥiyya teach in a baraita : A cave is included in its extension? Abaye said: That statement applies when there is a structure built at its entrance, which is treated like a house on the outskirts of the city.

    13The Gemara asks: If there is a structure at the entrance to the cave, why is the cave mentioned? Let him derive the halakha that it is treated like a house because of the structure itself. The Gemara answers: No, it is necessary only in a case where the cave serves to complete the structure, i.e., where the area of the structure and cave combined are only four by four cubits, which is the minimum size of a house.

    14The discussion with regard to measuring Shabbat limits has been referring to a properly built city. Rav Huna said: Those who dwell in huts, i.e., in thatched hovels of straw and willow branches, are not considered inhabitants of a city. Therefore, one measures the Shabbat limit for them only from the entrance to their homes; the huts are not combined together and considered a city.

    15Rav Ḥisda raised an objection: The Torah states with regard to the Jewish people in the desert: “And they pitched by the Jordan, from Beit-HaYeshimot to Avel-Shittim in the plains of Moab” (Numbers 33:49), and Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: I myself saw that place, and it is three parasangs [ parsa ], the equivalent of twelve mil , by three parasangs.

    16And it was taught in a baraita : When they would defecate in the wilderness, they would not defecate in front of themselves, i.e., in front of the camp, and not to their sides, due to respect for the Divine Presence; rather, they would do so behind the camp. This indicates that even on Shabbat, when people needed to defecate, they would walk the entire length of the camp, which was considerably longer than two thousand cubits, which equals one mil . It is apparent that the encampment of the Jewish people was considered to be a city despite the fact that it was composed of tents alone. How, then, did Rav Huna say that those who live in huts are not considered city dwellers?

    17Rava said to him: The banners of the desert, you say? Are you citing a proof from the practice of the Jewish people as they traveled through the desert according to their tribal banners? Since it is written with regard to them: “According to the commandment of the Lord they remained encamped, and according to the commandment of the Lord they journeyed” (Numbers 9:20), it was considered as though it were a permanent residence for them. A camp that is established in accordance with the word of God is regarded as a permanent settlement.

    18Rav Ḥinnana bar Rav Kahana said that Rav Ashi said: If there are three courtyards of two properly built houses among a settlement of huts, they have been established as a permanent settlement, and the Shabbat limit is measured from the edge of the settlement.

    19On the topic of people who dwell in huts, Rav Yehuda said that Rav said: Those who dwell in huts, such as shepherds who pass from one place to another and stay in a single location for only a brief period, and desert travelers, their lives are not lives, i.e., they lead extremely difficult lives, and their wives and children are not always their own, as will be explained below.

    20That was also taught in the following baraita : Eliezer of Biriyya says: Those who dwell in huts are like those who dwell in graves. And with regard to one who marries their daughters, the verse says: “Cursed be he who sleeps with any manner of beast” (Deuteronomy 27:21).

    21The Gemara asks: What is the reason for this harsh statement with regard to the daughters of those who dwell in huts or travel in deserts? Ulla said: They do not have bathhouses, and therefore the men have to walk a significant distance in order to bathe. There is concern that while they are away their wives commit adultery, and that consequently their children are not really their own. And Rabbi Yoḥanan said: Because they sense when one another immerses. Similarly to the men, the women must walk a significant distance in order to immerse in a ritual bath. Since the settlement is very small and everyone knows when the women go to immerse, it is possible for an unscrupulous man to use this information to engage in adulterous relations with them by following them and taking advantage of the fact that they are alone.

    22The Gemara asks: What is the practical difference between the explanations of Ulla and Rabbi Yoḥanan? The Gemara explains: There is a practical difference between them in a case where there is a river that is adjacent to the house, and it is suitable for immersion but not for bathing. Consequently, the women would not have to go far to immerse themselves, but the men would still have to walk a significant distance in order to bathe.

    23Having mentioned various places of residence, the Gemara cites what Rav Huna said: Any city that does not have vegetables, a Torah scholar is not permitted to dwell there for health reasons. The Gemara asks: Is that to say that vegetables are beneficial to a person’s health? Wasn’t it taught in a baraita : Three things increase one’s waste, bend his stature, and remove one five-hundredth of the light of a person’s eyes; and they are

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נותנין קרפף לעירכשבא למדוד התחומין מניח לעיר אויר של שבעים אמה ושיריים שהוא כעיר לבד התחום:

    אלא לב' עיירותלחברן על ידי קרפף שביניהן:

    ואיתמר רב הונא אמר כו'ולקמן מפרש בפירקא פלוגתייהו:

    אי אשמעינןבחומת העיר שנפרצה התם קאמר רב הונא קרפף לזו ולזו לחברן משום דהוה להו צד היתר מעיקרא שהיו כבר עיר אחת:

    דדחיקא תשמישתייהוב' עיירות ממש דחיקא תשמישתייהו בחד קרפף הלכך קרפף מיחשב לכל חד כעיר גופה וכיון דצריך לה והוי כעיר כי מחברי ב' הקרפיפות כאילו העיירות מחוברות דמו:

    אבל הכאדעיר אחת היא ומעיקרא כי מחברי קודם שנפרצה הויא כולה מלאה והוי סגיא לה בלאו האי אויר השתא נמי לא ניתיב האי אוירה לתשמישן קמ"ל:

    וכמהיהא אויר החלק מן היתר לקשת דאמרו מודדין לה מן היתר כי ליכא ארבעת אלפים בין ב' ראשיה:

    אלפיםאבל יותר מאלפים כיון דמכי נפק מביתו הולך לו תחום שלם מקמי דלימטי ליתר לא משחינן ליה מן היתר:

    דאי בעי הדר אתילמקום היתר דרך הבתים סביב הקשת יכול להלך עד שמגיע לאחד מן הראשון ומשם יכול להלך לראשו האחר שהרי תחומיהן נבלעין זה בזה וכיון דבהיתר יכול להלך למקום היתר תו לא אסר ליה אורך החלק לשוויה כשתי עיירות ורואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות:

    שאין עליהן תקרהוכל שכן אם מקורות הן מזו לזו בגג דהוו להו דירה מעלייתא:

    נפשבנין על הקבר וסתמא לדירת שומר הקבר עביד הלכך אע"ג דלא דייר ביה בית דירה הוא:

    והקברבית הקברות:

    ובית הכנסתסתם ביהכ"נ לאו לדירה עביד הלכך אי לית בה דירה לחזן הכנסת לאו דירה היא:

    ובית עבודת כוכביםנמי לאו לדירה עביד:

    והאורוותאורוות סוסים:

    אוצרותלתבואה ולשמן וליין לאו לדירה נינהו:

    והבורגנין שבתוכהבתוך השדה:

    והבית שביםבאיי הים בתוך ע' אמה ושיריים לעיר:

    בור ושיחבבבא קמא (דף נ:) מפרש מאי בור ומאי שיח:

    שבתוכהשבשדה:

    בית שבספינהלא קביע ליה דוכתא פעמים שהוא בתוך שבעים לעיר פעמים שאינו:

    ותיפוק ליה משום בניןאם יש בנין על פיה מאי אהניא מערה בלאו מערה נמי מבנין משחינן:

    להשליםאם אין הבנין ראוי לדירה כגון שאין בו ד' על ד' מהניא ליה מערה לאשלומי:

    צריפיןדירה של הוצין וערבה ואינו קבע הלכך אפילו יש הרבה במקום אחד כשיעור מהלך מאה אמה אין חשובין עיר להיות כארבע אמות וכל אחד מודד מפתח ביתו אלפים לכל רוח אם בא לצאת:

    ויחנו על הירדןבמחנה ישראל כתיב:

    אין נפנין לא לפניהןחוץ לענן שמא ילך הענן והארון שם:

    ולא לצידיהןחוץ לענן שאין יודעין אנה יפנה הענן לעבור:

    אלא לאחוריהןחוץ לענן דודאי לא יחזור הענן לאחוריו אלמא המהלך בראש והוצרך לנקביו חוזר לאחוריו שלש פרסאות וישראל במדבר יושבי אהלים היו שאינן קבועין ואפילו הכי מהלכין את כל המחנה כארבע אמות:

    כיון דכתיב על פי ה' יחנוחשובה היא חנייתן להיות נידונת קבע:

    ג' חצירות של ב' בתיםקבועין של אבן או של עץ בהכי חשיבי עיר וקובעת את כולן וכדתנן לקמן (עירובין דף נט.) ר' שמעון אומר שלש חצירות של ב' ב' בתים:

    ומהלכי מדברותונשותיהן עמהן:

    אינן שלהןלקמן מפרש טעמא:

    כיושבי קברותכמתים לפי שמחוסרין הנאה הן ולוקין ברוחות בזרם ובמטר:

    מ"טאסורין בנותיהן:

    שאין להן מרחצאותוהולכין במקום רחוק לרחוץ ונשותיהן נזקקות למנאפין לפי שהעיר עזובה מאין איש:

    בטבילהשאין להן מקוואות והולכות הנשים לטבול במקום רחוק וקוראה לחברתה ומרגישין השכנים ויש רשע רודף אחריהן ומתייחד עמהן ותנן (קידושין דף פ:) לא יתייחד אדם עם שתי נשים:

    נהראראוי לטבילה ולא למרחץ הרגש טבילה ליכא דהא סמוך לה אבל טעמא דמשום מרחצאות איכא:

    אין תלמיד חכם כו'לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה:

    וכופפיןגרסינן:

    עירובין 55 עמוד ב

    1נותנין קרפף לעיר, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות.

    2ואיתמר, רב הונא אמר: קרפף לזו וקרפף לזו. וחייא בר רב אמר: אין נותנין אלא קרפף אחד לשניהם!

    3צריכא, דאי אשמעינן הכא משום דהוה ליה צד היתר מעיקרא. אבל התם, אימא לא.

    4ואי אשמעינן התם משום דדחיקא תשמישתייהו, אבל הכא דלא דחיקא תשמישתייהו אימא לא, צריכא.

    5וכמה הוי בין יתר לקשת? רבה בר רב הונא אמר: אלפים אמה, רבא בריה דרבה בר רב הונא אמר: אפילו יתר מאלפים אמה.

    6אמר אביי: כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא, דאי בעי הדר אתי דרך בתים.

    7היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים כו'. מאי גדודיות? אמר רב יהודה: שלש מחיצות שאין עליהן תקרה.

    8איבעיא להו: שתי מחיצות ויש עליהן תקרה, מהו? ת"ש אלו שמתעברין עמה: נפש שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות, והגשר והקבר שיש בהן בית דירה, ובית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן, ובית עבודת כוכבים שיש בה בית דירה לכומרים, והאורוות והאוצרות שבשדות ויש בהן בית דירה, והבורגנין שבתוכה, והבית שבים הרי אלו מתעברין עמה.

    9ואלו שאין מתעברין עמה: נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך, והגשר והקבר שאין להן בית דירה, ובית הכנסת שאין לה בית דירה לחזן, ובית עבודת כוכבים שאין לה בית דירה לכומרים, והאורוות והאוצרות שבשדות שאין להן בית דירה, ובור ושיח ומערה וגדר ושובך שבתוכה, והבית שבספינה אין אלו מתעברין עמה.

    10קתני מיהת: נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך. מאי לאו דאיכא תקרה! לא דליכא תקרה.

    11בית שבים. למאי חזי? אמר רב פפא: בית שעשוי לפנות בו כלים שבספינה.

    12ומערה אין מתעברת עמה, והתני רבי חייא: מערה מתעברת עמה! אמר אביי: כשיש בנין על פיה.

    13ותיפוק ליה משום בנין גופיה! לא צריכא, להשלים.

    14אמר רב הונא: יושבי צריפין, אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן.

    15מתיב רב חסדא: (במדבר לג, מט) ״ויחנו על הירדן מבית הישימות״, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לדידי חזי לי ההוא אתרא, והוי תלתא פרסי על תלתא פרסי.

    16ותניא: כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהם, ולא לצדיהן, אלא לאחריהן?

    17אמר ליה רבא: דגלי מדבר קאמרת? כיון דכתיב בהו: (במדבר ט, כ) ״על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו״ כמאן דקביע להו דמי.

    18אמר רב חיננא בר רב כהנא אמר רב אשי: אם יש שם שלש חצירות של שני בתים הוקבעו.

    19אמר רב יהודה אמר רב: יושבי צריפין והולכי מדברות חייהן אינן חיים, ונשיהן ובניהן אינן שלהן.

    Baraita

    20תניא נמי הכי, אליעזר איש ביריא אומר: יושבי צריפין כיושבי קברים. ועל בנותיהם הוא אומר: (דברים כז, כא) ״ארור שוכב עם כל בהמה״.

    21מאי טעמא? עולא אמר: שאין להן מרחצאות. ורבי יוחנן אמר: מפני שמרגישין זה לזה בטבילה.

    22מאי בינייהו? איכא בינייהו נהרא דסמיך לביתא.

    23אמר רב הונא: כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בה. למימרא דירק מעליא? והתניא: שלשה מרבין את הזבל, וכופפין את הקומה, ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ואלו הן:

    Tosafot

    נפש שיש בו ד' אמותגבי נפש הזכיר ד' אמות ולא דירה משום דסתמיה עשוי לדירה כדפ"ה וגבי גשר וקבר הזכיר דירה ומה שלא הזכיר ד' אמות לאו משום דסתמייהו ד' אמות דהא קבר סתמא לא הוי ד' אמות אלא כיון שהזכיר בית דירה כאילו הזכיר ד' אמות דפחות מד' אמות לא הוי דירה:

    לא צריכא להשליםפי' בקונטרס שהבנין לא הוי ד' אמות על ד' אמות והמערה משלימה לד' אמות ונראה לר"י דצריך שיהא בנין רוב ד' אמות ועוד יש לפרש להשלים דיש בבנין ד' אמות וקאמר שמשלימה למערה לצרפה לבנין ואין מתחילין למדוד אלא מסוף המערה:

    כל עיר שאין בה ירקפי' לפי שניקח בזול ויכול לעסוק בתורה והא דאמר בפ' תולין (שבת דף קמ:) בר בי רב לא ליכול ירקא משום דגריר משמע שגורם לו להוציא הרבה באכילת לחם התם מיירי בירק חי אבל מבושל טוב ומשביע בדבר קל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כמה יהא בין יתר לקשת ומודדין לה מן היתר ונחלקו בזה השיעור ואסקה אביי כמ"ד אפי' יתר מאלפים. (ואי מסברת כוותיה) [דמסתברא כוותיה] דאי בעי מקיף ואתי דרך בתים שסביבות הקשת עד שמגיע אל ראש היתר ומהלך עם היתר כיון שהוא פחות מד' אלפים אמה עד שמגיע לראשו האחרת לפיכך אפי' יש בין יתר לקשת יותר מאלפים אמה לא חיישינן אלא מותר ורואין אמצע הקשת וחוצה לה בריבוע כאילו מלא כולו בתים וחצרות ומודדין [התחום] משם (אלפים אמה) ולהלן אלפים אמה (התחום):

    היו שם (ב') גדודיות י"ט מאי גדודיות אמר רב יהודה ג' מחיצות אע"פ שאין (לו שם ולהלן אלפים אמה) עליהן תקרה:

    איבעיא להו ב' מחיצות יש עליהן תקרה מאי [ולא] איפשיטא (א"ל) [אלו] שמתעברין עם העיר נפש. פי' קיקביל מקאבר שיש בה ד' אמות על ד' אמות והגשר והקבר שיש בהן בית דירה ובית הכנסת שיש בה בית דירה (לחול) [לחזן] בית ע"ז שיש בה [בית דירה] לכומרים ואורוות ואוצרות שיש בהן דירה והבורגנין שבתוכה והבית שבים ואלו (שלו אין) [שאין] מתעברות עמה.

    [נפש שנפרצה וכו']:

    בית שבים חזי לפנות לתוכו כלי ספינה ומערה שיש בנין על פיה מתעברת עם העיר.

    אמר רב הונא יושבי צריפין שהן כהולכי מדברות [מודדין להם] מפתח אהליהם (להם) והכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים. ואמר רב הונא ג' פרסי מקום מחנה ישראל ותנא אין מפנין לצידיהן ולא לפניהן אלא לאחוריהן.

    ופריק רבה (ב') [שאני] דגלי מדבר כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו ע"פ ה' יסעו.

    כמאן דקביעי דמו ומן הבתים החיצונים מודדין להם.

    ואם יש שם בתוך יושבי צריפין ג' חצרות של ב' בתים הוקבעו ומן החיצון מודדין להם.

    אמר רב הונא יושבי צריפין והולכי מדבריות חייהן אינם חיים כו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 55b

    Eruvin 55b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 465 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נותנין קרפף לעיר כשבא למדוד התחומין מניח לעיר אויר של שבעים אמה ושיריים שהוא כעיר לבד התחום:

    אלא לב' עיירות לחברן על ידי קרפף שביניהן:

    ואיתמר רב הונא אמר כו' ולקמן מפרש בפירקא פלוגתייהו:

    אי אשמעינן בחומת העיר שנפרצה התם קאמר רב הונא קרפף לזו ולזו לחברן משום דהוה להו צד היתר מעיקרא שהיו כבר עיר אחת:

    דדחיקא תשמישתייהו ב' עיירות ממש דחיקא תשמישתייהו בחד קרפף הלכך קרפף מיחשב לכל חד כעיר גופה וכיון דצריך לה והוי כעיר כי מחברי ב' הקרפיפות כאילו העיירות מחוברות דמו:

    אבל הכא דעיר אחת היא ומעיקרא כי מחברי קודם שנפרצה הויא כולה מלאה והוי סגיא לה בלאו האי אויר השתא נמי לא ניתיב האי אוירה לתשמישן קמ"ל:

    וכמה יהא אויר החלק מן היתר לקשת דאמרו מודדין לה מן היתר כי ליכא ארבעת אלפים בין ב' ראשיה:

    אלפים אבל יותר מאלפים כיון דמכי נפק מביתו הולך לו תחום שלם מקמי דלימטי ליתר לא משחינן ליה מן היתר:

    31 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 55b · Sefaria

    Tosafot

    נפש שיש בו ד' אמות גבי נפש הזכיר ד' אמות ולא דירה משום דסתמיה עשוי לדירה כדפ"ה וגבי גשר וקבר הזכיר דירה ומה שלא הזכיר ד' אמות לאו משום דסתמייהו ד' אמות דהא קבר סתמא לא הוי ד' אמות אלא כיון שהזכיר בית דירה כאילו הזכיר ד' אמות דפחות מד' אמות לא הוי דירה:

    לא צריכא להשלים פי' בקונטרס שהבנין לא הוי ד' אמות על ד' אמות והמערה משלימה לד' אמות ונראה לר"י דצריך שיהא בנין רוב ד' אמות ועוד יש לפרש להשלים דיש בבנין ד' אמות וקאמר שמשלימה למערה לצרפה לבנין ואין מתחילין למדוד אלא מסוף המערה:

    כל עיר שאין בה ירק פי' לפי שניקח בזול ויכול לעסוק בתורה והא דאמר בפ' תולין (שבת דף קמ:) בר בי רב לא ליכול ירקא משום דגריר משמע שגורם לו להוציא הרבה באכילת לחם התם מיירי בירק חי אבל מבושל טוב ומשביע בדבר קל:

    Tosafot on Eruvin 55b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כמה יהא בין יתר לקשת ומודדין לה מן היתר ונחלקו בזה השיעור ואסקה אביי כמ"ד אפי' יתר מאלפים. (ואי מסברת כוותיה) [דמסתברא כוותיה] דאי בעי מקיף ואתי דרך בתים שסביבות הקשת עד שמגיע אל ראש היתר ומהלך עם היתר כיון שהוא פחות מד' אלפים אמה עד שמגיע לראשו האחרת לפיכך אפי' יש בין יתר לקשת יותר מאלפים אמה לא חיישינן אלא מותר ורואין אמצע הקשת וחוצה לה בריבוע כאילו מלא כולו בתים וחצרות ומודדין [התחום] משם (אלפים אמה) ולהלן אלפים אמה (התחום):

    היו שם (ב') גדודיות י"ט מאי גדודיות אמר רב יהודה ג' מחיצות אע"פ שאין (לו שם ולהלן אלפים אמה) עליהן תקרה:

    איבעיא להו ב' מחיצות יש עליהן תקרה מאי [ולא] איפשיטא (א"ל) [אלו] שמתעברין עם העיר נפש. פי' קיקביל מקאבר שיש בה ד' אמות על ד' אמות והגשר והקבר שיש בהן בית דירה ובית הכנסת שיש בה בית דירה (לחול) [לחזן] בית ע"ז שיש בה [בית דירה] לכומרים ואורוות ואוצרות שיש בהן דירה והבורגנין שבתוכה והבית שבים ואלו (שלו אין) [שאין] מתעברות עמה.

    [נפש שנפרצה וכו']:

    בית שבים חזי לפנות לתוכו כלי ספינה ומערה שיש בנין על פיה מתעברת עם העיר.

    אמר רב הונא יושבי צריפין שהן כהולכי מדברות [מודדין להם] מפתח אהליהם (להם) והכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים. ואמר רב הונא ג' פרסי מקום מחנה ישראל ותנא אין מפנין לצידיהן ולא לפניהן אלא לאחוריהן.

    ופריק רבה (ב') [שאני] דגלי מדבר כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו ע"פ ה' יסעו.

    כמאן דקביעי דמו ומן הבתים החיצונים מודדין להם.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 55b · Sefaria

    Rashba

    מאי לאו דאיכא תקרה לא דליכא תקרה ולענין פסק הלכה יש מי שפוסק לקולא דהוה ליה ספק בדרבנן ולקולא, כ"ש בעירובין דהלכה כדברי המיקל (לעיל עירובין מו, א). והראב"ד ז"ל פסק להחמיר.

    ירושלמי (ה"א) תני בשם ר' יהודה אפילו זיזיה וכותליה נמדדין עמה, רב הושעיה בעי אויר חצר מהו שימדוד עמה, ונשמעינן מן הדא בית שנפרץ מרוח אחת נמדד עמה, משתי רוחות אינו נמדד עמה. ר' אבין בשם ר' יהודה בשנטלה קורתו אבל אם לא נטלה קורתו נמדד עמה, אם בשנטלה קורתו לא כאויר חצר הוא, תמן הוקף לבית דירה ברם הכא לא הוקף לבית דירה.

    Rashba on Eruvin 55b · Sefaria

    Ritva

    והא דתנן נותנין קרפף לעיר ה״פ שאע״פ שאין בתי׳ וקרפפות חוץ לחומ׳ תוך ע׳ אמה אלא שהיא בקע׳ או מגרש פנוי נותנין לה לעיבור שיעור קרפף חוצה לה תוך ע׳ אמה וחכמי׳ אומרי׳ שאין נותנים קרפף זה אלא לשתי עיירו׳ הסמוכו׳ זו לזו שאם את׳ נותן להם יהיו נדונו׳ כעיר אחת ונחלקו בה רב הונ׳ וחיי׳ בר רב דרב הונ׳ סבר נותנין להם שתי קרפפו׳ וחיי׳ בר רב אמר קרפף אחת. וצריכ׳ דאי אשמעי׳ הכא גבי חומת העיר שנפרצה משום דה״ל צד היתר מעיקרא כלומר כי קודם שנפרצה והיתה כעיר אחת היה כלה כד׳ אמות ומודדין לה מחומת׳. ואי אשמועי׳ התם גבי נותנין קרפף לשתי עיירות משום דדחיקא תשמישייהו פי׳ דבקרפף אחד בין שתי עיירות דחוק הוא לתשמישן וצריך קרפף אחר ואחר אבל גבי חומת העיר שנפרצה ונשאר פנוי בנתים לא דחקה תשמישי׳ כי אין האויר בא לה אלא לתוכה והרי יש לה חוצה לה מקום לתשמיש.

    וכמה יהא בין יתר לקשת פרש״י ז״ל כמה יהא חורבת החלק שבין הקשת ליתר דאמרי׳ מודדין היתר כשאין בין שני ראשי הקשת ד׳ אלפים אמה. פי׳ לפי דאלו כשיש בין שני ראשים ד׳ אלפים אמה לעולם אין מודדין מן היתר ואפילו אין מן היתר לקשת אלפים אמר דסוף סוף ליכא הבלעת תחומין בין רגלי הקשת שיוכלו ללכת בין זה לזה דרך האויר שבין רגל לרגל כדי שיהא נדון כעיר אחת.

    רבה בר רב הונא אמר אלפים פי׳ שיעור התחום ונמצא שיכולין לבא מן הקשת ליתר בהתיר. ויש שהיו סבורים לומר דדוקא באלפים בעינ׳ פחות מד׳ אלפים בין רגלי הקשת אבל אם אין בין רגלי הקשת ניתר אלא פחות מאלפים כיון שאין בו שיעור תחום הרי הכל כעיר אחת ואפי׳ יש יותר (מן) ד׳ אלפים אמה מרגל לרגל דהא אי בעי אתי מן היתר להקשת תוך התחו׳. וכן נמצא במקצת התוספות אבל אין זה נכון דא״כ אתיא מימרא דרב הונא אליבא דרבה בריה בנקודה מצומצמו׳ שיש בין הקשת ליתר אלפי׳ אמה מצומצמות לא פחות ולא יותר שהרי אם יש פחות מאלפים אמה בין הקשת ליתר אפילו יש בין ראשי הקשת יותר מד׳ אלפים מודדין מן יתר.

    ואם יש בין היתר לקשת יותר מאלפים אמה אפי׳ אין בין שני ראשי הקשת ד׳ אלפים מודדין מן הקשת לדברי רבה בריה דרב הונא דהא רבה בר רב הונא ורבה בריה דרבא תרוייהו על מימרא דרב הונא קיימי ולפרושי מילתיה אתו והיאך אפשר לומר שלא יעמדו דברי רב הונא אלא באלפים אמה מצומצמות שהוא דבר שאינו מצוי אלא ודאי כדאמרי׳ לעיל שיש בין רגל לרגל יותר מד׳ אלפים שוב אין לו תקנה ואפילו אין בין יתר לקשת אלא פחות מאלפים דכיון שהמרחק גדול כ״כ בין רגלי הקשת דליכא הבלעת תחומין ביניה׳ הרי היא נדונית (כשאר) כשתי עיירות ואע״ג דמצי אתו ליתר מן הקשת בתוך התחום בדרך האויר שביניהם וכן דעת רבותי:

    דאי בעי ליתיה ליה דרך בתים פי׳ וכין דמצי אזלי להתם דרך בתים שבעיר יש לפי לדונם כאלו עומדים כלם ברגלי הקשת והרי יש עבור ביניהם כיון שאין בין ראשי הקשת ד׳ אלפים אמה וכן הלכתא. ואלו שאין מתעברין עמה נפש שיש בה ד׳ אמות. ופרש״י ז״ל בנין שעושין על הקבר וסתמיה לדירת שומר הקבר הוא עשוי וכי קתני שיש בהן בית דירה לא קאי אלא אקבר וסתמייהו לאו לדירה והכי מוכח ממאי דפלוגינהו סיפא ואלו שאין מתערבין עמה. פי׳ איידי דאצטריך למתני נפש שנפרצה משתי רוחותיה דלא שמעינן לה מרישא נקט בהדי כלהו אידך דלא למסמך בהו אדיוקא דרישא:

    לא צריכא להשלים פרש״י ז״ל שאם אין בבנין ד׳ אמות על ד׳ אמות מהניא ליה מערה לאשלומי. ויש לפרש עוד דאהני׳ ליה מערה להשלים כגון שהבנין בסוף המערה חוץ לע׳ אמה ושירים שהמערה משלימה לעבר בה כגון שהוא תוך ע׳ אמה ושירים וכן אם הבנין בראש המערה כלפי העיר שמודדין אלפים אמה מסוף המערה. הא דפרכינן מהא דתניא שאין נפנין אלא לאחוריהם. קושיין למ״ד תחומין דאורייתא. דמתנית׳ דברי הכל היא ולפי שטת הירושלמי קושיין לדברי הכל שהירושלמי סובר דכל חוץ לג׳ פרסאות תחומין דאורייתא לדברי הכל. ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה נקט האי קרא מפני שאלו עושין מעשה בהמה שנקבתו של זה נזקק אצל אחר וזה גורם שבניהם ממזרים.

    Ritva on Eruvin 55b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שגדודיות גבוהות עשרה טפחי׳ נמדדות עמה וביארנו על גדודיות שהן שלש מחיצות שאין עליהן תקרה היו בהן שתי מחיצות ויש עליהן תקרה זו היא שנשאלה כאן ולא הובררה ומתוך שאמרו הלכה כדברי המיקל בעירוב פסקו בה רבים שנמדדת עמה ולא יצאה שלא למדוד אלא שתי מחיצות ואין עליהם תקרה אע״פ שיש שם דירה. ואין זו ראיה שהרי בכאן לא אמרה אחד בהדיא כן. וגדולי המפרשי׳ פוסקי׳ בה להחמיר ואף גדולי הדור נסכמים בה ומפני שהברייתא סתם נאמרה כל נפש שנפרצה משתי רוחותיה ולא הפריש בין יש שם תקרה לאין שם תקרה. ומה שתירץ לא דליכא תקרה. כבר אמר בהרבה מקומות שנוייא בעלמא היא ולא סמכינן עליה:

    נפש הקבר כבר ביארנו במשנה שהוא נמדד עמה ופרשנו הטעם מפני שיש בו בית דירה ואם כן אתה צריך לפרשה בשיש שם ארבע אמות על ארבע אמות ושלא נפרצה משתי רוחות הא אם נפרצה משתי רוחות ואין שם תקרה אינה נמדדת עמה ואפי׳ היה שם תקרה לדעת גדולי [המפרשים] על הדרך שביארנו:

    הגשר והקבר ובית הכנסת ובית עבודה זרה והוא ריאות שיש בהן בית דירה. כבר ביארנו במשנה שנמדדין עמה. וכן הדין באוצרות שבשדות העשויות ליין ולשמן שיש בהם בית דירה. וכן הבורגנין שבתוך השדה והם בתים העשויים לשומרי העיר. וכן בית שבים שהוא בתוך שבעים אמה ושירים לעיר והוא בשפת הים ועשוי להכניס בתוכה כלים שבספינה. ומכל מקום כל אלו שהזכרנו שאין בהם בית דירה אין נמדדין עמה וכן בור ושיח ומערה וגדר ושובך ובית שבספינה הרי אלו אין מתעברין עמה שהבית שבספינה אין לו מקום קבוע שהרי הספינה מטלטלת היא:

    מערה זו שכתבנו שאין נמדדת דוקא בשאין בה בנין אבל יש בה בנין נמדדת עמה ושמא תאמר ואם יש בה בנין מה ענין למערה ואף בלא מערה מודדין מן הבנין פרשוה בגמרא להשלים כלו שאם אין הבנין ראוי לדירה כגון שאין בו ארבע על ארבע המערה מועלת להשלים:

    בתלמוד המערב אמרו בית שנפרץ מרוח אחת נמדד עמה משתי רוחות אין נמדד עמה רב אבין בשם [רב יהודה] כשנטלה קורתו אבל אם לא נטלה קורתו אין נמדד עמה:

    יושבין צריפין והם דירות של הוצין ושל ערבה אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם. ר״ל שאפי׳ היו שם כמה בתים זה בתוך שבעים אמה ושירים של זה או אפי׳ הרבה במקום אחד אין אותן הדירות נקראות קבע עד שיחשבו כעיר לדון את כלה כארבע אמות למדוד מפתח העיר אלא כל אחד מפתח ביתו. ואעפ״י שמצינו באהלי מדבר ויחנו על הירדן מבית הישימות ועד אבל השטים והיה מקובל אצלם על מקום זה שהוא שלש פרסאות בארך וברחב ונאמר עליו כשהיו נפנין לפניהם ולא לצדדיהם ר״ל מחמת שמא יסע הענן לאותו צד אלא לאחוריהם שלא היו חוששין על [הענן] שיסוב לאחור. ולמדנו מכל מקום שהיה נידון כעיר לילך את כולה כשהיו חוזרין לאחוריהם ויוצאין ממנה ליפנות מכל מקום אהלי מדבר הואיל ואין נסיעתם וטלטולם תלוי ברצונם אלא על פי הנבואה הרי הן כאהל קבוע אעפ״י שהיו של צריפין הא שאר בתים של צריפין אינן חשובין קבע לידון את כלם כעיר ואם היו שם שלש חצרות של שני שני בתים קבועים בין של אבן בין של עץ הרי היא חשובה עיר וקובעת את כלן לידון את כלה כעיר למדוד מישיבתה וכן מרבעין אותה ונותנין לה דין שאר עיירות לכל דבר:

    Meiri on Eruvin 55b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ואם לאו מודדין כו' ור"ח פי' עיר העשויה כקשת שאין מתקצר והולך עכ"ל מיהו גם לפי' ר"ח לרבא בריה דרבה בר רב הונא ע"כ לאו מן הקשת ממש הוא אלא ממקום לפנים שאין אלפים מקשת ליתר דלא גרע מאילו ניטל אותו שלמעלה דהשתא אפי' ביותר מד' אלפים בין ב' ראשים שרי כיון דמובלע מצד א' וק"ל:

    בד"ה נפש שיש בו ד' כו' דהא קבר סתמא לא הוי ד' אמות כו' עכ"ל גבי כוכין בעינן ד' אמות כדאמרי' פרק המוכר פירות והיינו דוקא באורך אבל הכא בעי ברוחב נמי ד' אמות ובקבר סתמא לא הוי ברוחב רק אמה א' כדאמרי' שם וק"ל:

    בד"ה כל עיר כו' בר בי רב לא ליכול ירקא כו' עכ"ל דליכא למימר דהתם בשאר ירקי דלא מעלי כדמסיק הכא דא"כ לא ה"ל למתלי התם משום דגריר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 55b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם מֶרְחֲצָאוֹת פירש רש"י 'הולכין למקום רחוק לרחוץ ונשותיהם נזקקין למנאפים לפי שהעיר עזובה שאין איש' ופירוש זה נראה רחוק ותמוה מאד, חדא למה צריכין לילך כל האנשים ביחד? ועוד הנשים היכן ירחצו? והלא הרחיצה מצויה ושכיחה אצל הנשים טפי מן האנשים. ועוד קשה קושית מהרש"א ז"ל דהוה ליה למימר נשיהם אסורות משום זנות ובניהם ממזרים, ולא שייך בזה לשון אינם שלהם? ועוד לא הוה ליה למימר בברייתא פסוק (דברים כז, כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה, דאינו שייך זה לאיסור אשת איש וממזרות? ועוד קשה מאי בעי בגמרא מַאי בֵּינַיְהוּ? דלפי פירוש רש"י איכא בינייהו טובא, למאן דאמר מרחצאות איכא איסור אשת איש וממזרות, ולמאן דאמר מרגישין איסור יחוד דוקא! על כן נראה לי בס"ד מאן דאמר שֶׁאֵין לָהֶם מֶרְחֲצָאוֹת, רצונו לומר אין לנשים מרחצאות לרחוץ בהם בהצנע אלא הם רוחצים בתוך הצריפין שלהם, ונראין ערומין לשכנים על ידי חורין וסדקין של מחיצות הצריפין כי אינם מחיצות של בנין, וזה השכן כיון שרואה את האשה רוחצת ערומה דרך חורין יעלה בקרבו ארס של הרהור, ובעת שיזקק לאשתו בלילה הנה הוא מחשב בעת תשמיש באשת חבירו שראה אותה ערומה ונמצאו בניו הם בני תמורה, ולכן קאמר על בני אדם אלה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם אֵינָם שֶׁלָּהֶם, מאחר דכל אחד כשבעל אשתו היה מחשב באשת חבירו ולא באשתו, נמצאו כאלו נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם אֵינָם שֶׁלָּהֶם. ולכן בברייתא נקיט זה על פסוק (דברים כז, כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה, כי נשיהם דומים לבהמה שעומדת ערומה לעיני הכל, כן הם אינם רוחצים במקום צנוע אלא במקום שאחרים רואין אותם ערומים, וכן הולכי מדברות עם נשותיהם בעת שיצטרכו נשיהם לרחוץ באמצע הדרך אין להם מרחץ צנוע אלא רוחצים תוך אהל או תוך איזה עומק שיש במדבר, ובעת שקמים ועומדים מן הרחיצה ערומים נראין לשאר אנשים בעודם ערומים קודם שיתכסו בחלוק ובגדים, ויבואו להרהר בהם בלילה כשנזקקין לנשיהם ואז בניהם המה בני תמורה וכאשר כתבנו ביושבי צריפין. ולמאן דאמר מִפְּנֵי שֶׁמַּרְגִּישִׁין זֶה לָזֶה בִּטְבִילָה גם בזה הטעם הוא כך, כיון דאין להם מקום צנוע מרגישין זה בזה ואז האנשים כשיבאו להזקק עם נשיהם מהרהרים כל אחד באשת חבירו וכאמור לעיל. ואמר אִיכָּא בֵּינַיְהוּ נַהֲרָא דְּסָמִיךְ לְבֵיתָא דהרגשה בטבילה ליתא מפני שטובלת בלילה לבדה כיון דהנהר סמוך לביתא ואין מרגיש בטבילת השכן, אבל למאן דאמר מֶרְחֲצָאוֹת אֵין לָהֶם איכא חששה, דהרחיצה הוא ביום ותעשנה בתוך הצריפין ויראנה השכן ערומה דרך חורין וסדקין ויהרהר בה בלילה כשישמש עם אשתו.

    Ben Yehoyada on Eruvin 55b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 55, Amud Bet, about 465 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “נותנין קרפף לעיר, דברי רבי מאיר. וחכמים…”

      Named: רבי מאיר.

    2. Segment 218 words

      Opens “ואיתמר, רב הונא אמר: קרפף לזו וקרפף…”

      Named: רב הונא, רב אמר.

    3. Segment 314 words

      Opens “צריכא, דאי אשמעינן הכא משום דהוה ליה…”

    4. Segment 414 words

      Opens “ואי אשמעינן התם משום דדחיקא תשמישתייהו, אבל…”

    5. Segment 523 words

      Opens “וכמה הוי בין יתר לקשת? רבה בר…”

      Named: רב הונא, רבה, רבא.

    6. Segment 616 words

      Opens “אמר אביי: כוותיה דרבא בריה דרבה בר…”

      Named: רב הונא, אביי, רבא, רבה.

    7. Segment 717 words

      Opens “היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים כו'.…”

      Named: רב יהודה.

    8. Segment 856 words

      Opens “איבעיא להו: שתי מחיצות ויש עליהן תקרה,…”

    9. Segment 950 words

      Opens “ואלו שאין מתעברין עמה: נפש שנפרצה משתי…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “קתני מיהת: נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “בית שבים. למאי חזי? אמר רב פפא:…”

      Named: רב פפא.

    12. Segment 1216 words

      Opens “ומערה אין מתעברת עמה, והתני רבי חייא:…”

      Named: רבי חייא, אביי.

    13. Segment 138 words

      Opens “ותיפוק ליה משום בנין גופיה! לא צריכא,…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “אמר רב הונא: יושבי צריפין, אין מודדין…”

      Named: רב הונא.

    15. Segment 1530 words

      Opens “מתיב רב חסדא: (במדבר לג, מט) ״ויחנו…”

      Named: רב חסדא, רבי יוחנן, רבה.

    16. Segment 1611 words

      Opens “ותניא: כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהם,…”

    17. Segment 1724 words

      Opens “אמר ליה רבא: דגלי מדבר קאמרת? כיון…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1818 words

      Opens “אמר רב חיננא בר רב כהנא אמר…”

      Named: רב חיננא בר רב, רב אשי.

    19. Segment 1916 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: יושבי צריפין…”

      Named: רב יהודה.

    20. Segment 2023 words

      Opens “תניא נמי הכי, אליעזר איש ביריא אומר:…”

    21. Segment 2115 words

      Opens “מאי טעמא? עולא אמר: שאין להן מרחצאות.…”

      Named: רבי יוחנן, עולא.

    22. Segment 227 words

      Opens “מאי בינייהו? איכא בינייהו נהרא דסמיך לביתא.…”

    23. Segment 2335 words

      Opens “אמר רב הונא: כל עיר שאין בה…”

      Named: רב הונא.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 55b · Segment 6 — “אמר אביי: כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Eruvin 55b · Segment 21 — “מאי טעמא? עולא אמר: שאין להן מרחצאות. ורבי יוחנן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 55b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026