Talmud Builders

    Eruvin 43a

    Back to index

    English translation — Eruvin 43a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1for they are only made to keep the water out; that is to say, a boat’s walls are not designed to turn it into a place of residence, but to protect it from the water. Therefore, they do not have the status of partitions made for the purpose of residence.

    2The Gemara asks: As for Rabba, what is the reason he did not state his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Zeira? The Gemara answers: With regard to a boat that is moving, all agree, i.e., even Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva, that one is permitted to walk about the entire boat. They disagree only with regard to a boat that is stationary. Rabban Gamliel holds that the boat’s walls constitute effective partitions, whereas Rabbi Yehoshua disagrees.

    3Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The mishna is also precise in its implication that the tanna’im do not disagree with regard to a moving boat. The Gemara asks: From where is this implied? From that which is taught: There was an incident where all of these Sages were coming from Pelandarsin, and their boat set sail on the sea on Shabbat, taking them out beyond their Shabbat limit. Rabban Gamliel and Rabbi Elazar ben Azarya walked about the entire boat, while Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva did not move beyond four cubits, as they sought to be stringent with themselves.

    4Rav Naḥman bar Yitzḥak explains: Granted, if you say that they do not disagree with regard to a moving boat, that is why it is taught that they sought to be stringent with themselves, i.e., they wished to practice stringency although they were under no obligation to do so, as they were concerned that perhaps the boat will stand, i.e., come to a stop.

    5But if you say that they disagree even in the case of a boat that is moving, this phrase: Sought to be stringent, is problematic, for the mishna should not refer to a desire to be stringent, as according to their opinion it is an outright prohibition.

    6With regard to the previous issue, Rav Ashi said: The mishna is also precise, implying this point in another manner as well, for it teaches the law governing a boat parallel to the law governing a pen and a stable. Just as a pen and a stable are fixed in their place, so too, the mishna discusses a boat that is fixed in its place.

    7Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: Rav and Shmuel both said that the halakha is in accordance with Rabban Gamliel with regard to a boat, and if they had to decide the halakha , then this proves by inference that the tanna’im disagreed about the issue. This is difficult, as the words: They wished to be stringent upon themselves, imply that there was no fundamental dispute at all.

    8Rav Ashi replied: Yes, the tanna’im do in fact disagree about a boat that is standing. When the mishna says that Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva wished to be stringent upon themselves, implying that there is no real dispute, it is referring to a boat that is stationary. And it was taught in a baraita : Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says: All that day they spent on the boat, they sat and discussed the matter of halakha ; and come evening my father’s brother, i.e., Rabbi Yehoshua, determined: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel with regard to a moving boat, i.e., one is permitted to walk about all of it. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva with regard to a pen and a stable, i.e., one may only walk four cubits in them, and the same applies to a stationary boat.

    9Rav Ḥananya raised a dilemma: Does the prohibition of Shabbat limits apply above ten handbreadths from the ground, or perhaps does the prohibition of Shabbat limits not apply above ten handbreadths? In other words, does the Shabbat limit apply only close to the ground, in which case walking more than ten handbreadths above the ground, would be permitted?

    10The Gemara clarifies the case in which this dilemma arises: With regard to a post ten handbreadths high and four handbreadths wide, partly within the limit and partly outside of it, this case should not be a dilemma for you. Such a stable post is like solid ground, although it differs from the surrounding area in height; therefore, it is prohibited to walk from the part within the limit to the part outside of it.

    11The case where there should be a dilemma for you is that of a post ten handbreadths high but not four handbreadths wide, or the like. Alternatively, the case is one where he advances by way of a leap in the air above ten handbreadths from the ground.

    12The Gemara presents another version of the previous dilemma: What is the halakha with regard to a boat sailing on the surface of the water more than ten handbreadths from the sea or river bed? Does the prohibition of Shabbat limits apply or not?

    13Rav Hoshaya said: Come and hear a resolution to this dilemma from what was taught in the mishna: It once happened that all of these Sages were coming from Pelandarsin, and their boat set sail on the sea, etc. Granted, if you say that the prohibition of Shabbat limits applies above ten handbreadths, this is why Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva sought to be stringent. However, if you say that the prohibition of Shabbat limits does not apply above ten handbreadths, why did they seek to be stringent?

    14The Gemara answers: It may be suggested as Rava said with regard to a parallel case, establishing that case as one where the boat was moving through shallow, swampy water; here, too, we are dealing with a case where the boat was moving through shallow, swampy water, within ten handbreadths of the sea’s bed, so that the prohibition of Shabbat limits certainly applies.

    15The Gemara cites another proof. Come and hear a resolution from the mishna: On one occasion on a Shabbat eve, they did not enter the port until after nightfall, etc. Granted, if you say that the prohibition of Shabbat limits applies above ten handbreadths, it was well that they asked whether or not they may disembark. However, if you say that the prohibition of Shabbat limits does not apply above ten handbreadths, even if Rabban Gamliel had told them: We were not within the city’s limit before nightfall, what difference would it have made? They could have alighted from the boat, for the boat was above ten handbreadths, where the prohibition of Shabbat limits does not apply.

    16The Gemara answers that Rava said: The mishna refers to a case where the boat was moving through shallow, swampy water within ten handbreadths of the sea’s bed.

    17The Gemara cites another proof: Come and hear a resolution from the incident involving the seven teachings that were first said on Shabbat morning before Rav Ḥisda in Sura and then repeated toward the conclusion of that Shabbat before Rava in Pumbedita, despite the fact that the distance between them is too great for someone to have traversed it on Shabbat.

    18Who said those teachings, and delivered them from one place to the other? Was it not Elijah the Prophet, who traveled from Sura to Pumbedita by way of a miraculous leap through the air above ten handbreadths from the ground, who said them? Apparently, the prohibition of Shabbat limits does not apply above ten handbreadths, for Elijah would not have transgressed this prohibition. The Gemara rejects this argument: This is no proof; perhaps Yosef the demon, who does not observe Shabbat, reported these teachings and brought them from Sura to Pumbedita.

    19The Gemara attempts to bring a different proof: Come and hear that which was taught in a baraita : With regard to one who said: I will be a nazirite on the day that the son of David comes, i.e., upon the arrival of the Messiah, he is permitted to drink wine on Shabbat and Festivals, for the Messiah will not arrive on one of those days.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    להבריח מים עשויותולא חשיבי מחיצות לעשות ספינה כולה כארבע אמות:

    אמר לך במהלכתדאיכא למימר האי טעמא דספינה נוטלתו אפילו ר"ע מודי דשרי:

    כי פליגי בשעמדהובשעת עמידתה קנו להו ד' אמותיהן (וללישני בתראי על שעת עמידה נחלקו) ואפ"ה שרי ר"ג משום אויר מחיצות:

    היינו דקתני רצו להחמירדמשמע דשרי אפילו לרבי עקיבא אלמא כי אסרי לאו במהלכת אסרי לכ"ע ואינהו הוא דאחמור אנפשייהו דדלמא עמדה פתאום ולאו אדעתן:

    אלא אי אמרתבשעמדה דברי הכל אסור דמחיצות לא חשיבי ובמהלכת הוא דפליגי מאי רצו הא לר' עקיבא ורבי יהושע בין מהלכת בין עמדה איסורא הוא:

    דיקא נמידבעמדה פליגי:

    מכלל דפליגיבספינה בתמיה והא רצו קתני ומנא להו לרב ושמואל דפליגי בספינה:

    אין והתניאבניחותא ופליגי בשעמדה והא דקתני רצו אמהלכת:

    רבי חנניא בן אחי רבי יהושע:

    (הלכה כר"ג בספינהכעין ספינתו שהיתה מהלכת דלא חיישינן לשמא עמדה ומיהו אפילו בשעמדה פליג רבן גמליאל דומיא דדיר וסהר ואין הלכה כמותו אלא במהלכת אבל עמדה דהיינו דיר וסהר הלכה כר' עקיבא):

    כל אותו היוםשהיו בספינה:

    אחי אבארבי יהושע:

    אמשלערב:

    יש תחומיןאיסור תחומין למעלה מעשרה כדמפרש ואזיל:

    בעמוד גבוה עשרה ורחב ארבעהונכנס ראשו אחד לתוך התחום לא תיבעי לך דאיסור תחומין נוהג בו ולא יעלה על ראשו שבתוך התחום ויצא לראשו אחר דהא חזי להילוך והילוך מעליא הוא:

    ואין רחב ד'דלא ניחא תשמישתיה:

    בקפיצהבשם מי הוי הילוך אי לא. סתם ספינה למעלה מעשרה מהלכת ואינה נחה ודמי לקפיצה באויר ואפ"ה אסור:

    אמאי רצוהא אין בו שום איסור אפי' עמדה:

    ברקקפחות מעשרה רקק בלע"ז גרבל"א:

    יוסף שידאדלא מינטר שבתא:

    בשבתות וי"טדודאי לא אתי משיח האידנא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 43 עמוד א

    1להבריח מים עשויות.

    2ורבה, מאי טעמא לא אמר כרבי זירא? במהלכת כולי עלמא לא פליגי. כי פליגי בשעמדה.

    3אמר רב נחמן בר יצחק: מתני' נמי דיקא דבמהלכת לא פליגי. ממאי? מדקתני: מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים. רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה, ורבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות, שרצו להחמיר על עצמן.

    4אי אמרת בשלמא במהלכת לא פליגי היינו דקתני ״רצו״, דילמא עמדה.

    5אלא אי אמרת פליגי, האי ״רצו להחמיר״ איסורא הוא!

    6אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני: ספינה, דומיא דדיר וסהר. מה דיר וסהר דקביעי, אף ספינה נמי דקביעא.

    7אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: הלכתא כרבן גמליאל בספינה, הלכתא מכלל דפליגי!

    8אין, והתניא חנניא (בן אחי רבי יהושע) אומר: כל אותו היום ישבו ודנו בדבר הלכה, אמש הכריע אחי אבא הלכה כרבן גמליאל בספינה, והלכה כרבי עקיבא בדיר וסהר.

    9בעי רב חנניא: יש תחומין למעלה מעשרה, או אין תחומין למעלה מעשרה?

    10עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה, לא תיבעי לך דארעא סמיכתא היא.

    11כי תיבעי לך, בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה. אי נמי, דקאזיל בקפיצה.

    12לישנא אחרינא: בספינה, מאי?

    13אמר רב הושעיא, ת"ש מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים וכו', אי אמרת בשלמא יש תחומין משום הכי רצו. אלא, אי אמרת אין תחומין אמאי רצו?!

    14כדאמר רבא במהלכת ברקק, הכא נמי במהלכת ברקק.

    15תא שמע: פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה וכו'. אי אמרת בשלמא יש תחומין שפיר, אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היינו בתוך התחום, מאי הוי!

    16אמר רבא: במהלכת ברקק.

    17תא שמע: הני שב שמעתא דאיתאמרן בצפר' בשבתא קמיה דרב חסדא בסורא, בהדי פניא בשבתא קמיה דרבא בפומבדיתא.

    18מאן אמרינהו? לאו אליהו אמרינהו? אלמא אין תחומין למעלה מעשרה! לא, דלמא יוסף שידא אמרינהו.

    19תא שמע: הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים,׃

    Tosafot

    כי פליגי בשעמדההשתא הדר ביה ממאי דקאמרינן איכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה וקופץ דהשתא לרבה נמי מהלך את כולה דמודה רבה לרבי זירא במהלכת וא"ת דהכא לית ליה לרבה אליבא דשמואל דמחיצות להבריח מים עשויות ובפרק כל גגות (לקמן עירובין דף צ.) קאמר שמואל בספינה אין מטלטלין בה אלא בד' אמות משום דמחיצות להבריח מים עשויות וי"ל דהתם ביתירות מבית סאתים ומטעם להבריח מים עשויות לא חשיבא כמוקפת לדירה והכא בפחות מבית סאתים דלא בעינן מוקפת לדירה אי נמי הדר ביה כדאמרינן התם:

    האי רצו איסורא הואורבי זירא לא חש לאותה קושיא ומפרש שרצו להחמיר על עצמן כשמעתייהו אי נמי היה סובר ר' זירא דאין תחומין למעלה מעשרה ורצו משום שמא תהלך ברקק כדאמרינן בסמוך:

    הלכה כרבן גמליאל בספינהפסק רשב"ם דמותר ליכנס בספינה מבע"י בערב שבת אפילו שהספינה הולכת חוץ לתחום בשבת דספינה ממילא אזלא ואיהו לא מידי עביד ובלבד שלא יצא חוץ לספינה והספינה כולה כארבע אמות והא דתניא סוף פ"ק דשבת (דף יט.) אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים אתיא כב"ש דלא שרו לעשות מלאכה בערב שבת אלא בכדי שיעשו מבעוד יום אבל לב"ה דשרו עם השמש אע"פ שהמלאכה נעשית בשבת שרי ליכנס ואע"ג דבההיא ברייתא פליגי רבי ורבן שמעון בן גמליאל אליבא דב"ש פליגי וכן משמע בירושלמי דהך ברייתא כב"ש דקתני אין מפליגין לים הגדול לא בחמישי ולא בערב שבת ב"ש אומרים אפי' ברביעי וב"ה מתירין משמע דשרי אפי' בערב שבת וקאי את"ק דאי אבית שמאי היינו ת"ק ועוד פסק רשב"ם שאפי' בשבת שרי ליכנס כיון דלאו מידי קא עביד אך אין לו אלא ארבע אמות כיון דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום ואע"ג דב"ה לא שרו אלא עם השמש אבל בשבת לא היינו משום דדמי לאמירה דנכרי שבות ואין נראה דבפרק תולין (שבת דף קלט:) משמע דאסור גבי ההוא צורבא מרבנן דאזיל וניים במברא ועבר לאידך גיסא וסייר פירי ואמר למינם קא מיכוונא ושרי משום דהערמה דרבנן הוא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה משמע דאסור לכתחילה ואפילו לתוך התחום מדאין מזכיר שם יציאתו חוץ לתחום ומשמע דסייר פירי לית בו איסורא דאפי' בשכר שרי כדאמרינן (שם ד' קנא.) שמור לי פירותי שבתחומך ואני אשמור פירותיך שבתחומי וטעם שאסור ליכנס בספינה אומר ריצב"א משום דדמי לשט בנהר ואסור גזירה שמא יעשה חבית של שייטין אי נמי שמא ינהיג הספינה והוי כמוליכה ארבע אמות בכרמלית וריצב"א מדקדק נמי מירושלמי שהבאתי שאסור ליכנס בספינה בשבת מדלא קאמר ת"ק לא בשבת ולא בערב שבת דהוה משמע דב"ה מתירין אפילו בשבת כי היכי דנקט ולא בערב שבת משום ב"ה ואור"י דאותן בני אדם שמדליקין נרות בספינה בערב שבת ואוכלין שם וסומכין על כך להפליג בספינה בשבת לא שפיר עבדי דסוף סוף הם מפליגין בשבת ומה שפירש רשב"ם שמי שנכנס בספינה בשבת אין לו אלא ארבע אמות אין נראה דקיימא לן כרב דאמר אפילו דיר וסהר דלא שבת באויר מחיצות הלכה כר"ג מדפריך לקמן (עירובין ד' מד.) בפשיטות גבי נחמיה בן חנילאי פשיטא דבלא מלו גברי עסקינן דאי בדמלו מאי תיבעי והאמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר ולקמן (עירובין ד' מז:) נמי גבי הנהו דכרי דאתו למברכתא דחשבינן כל העיר כארבע אמות היינו כרב אע"ג דרב חננאל פסיק כשמואל והביא ראיה מחנניה דאמר אמש הכריע (בן) אחי אבא כו' אין הלכה כן דהא אמרינן בשבת פרק כירה (שבת ד' מ.) הכרעה דברייתא לאו הכרעה היא ועוד דאחי אבא רבי יהושע והחולק אינו יכול להכריע וכן פסק רב אלפס דקיימא לן כרב באיסורי ועוד רצה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום וחזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ארבע אמות ואומר ר"י דאפילו ליכנס בו בערב שבת אסור דדוקא בספינה שרי ליכנס בערב שבת אבל הכא כיון דאפשר לו לירד אסור מיהו בספינה אין לו להחמיר אפילו נזדמן לו יבשה שיכול לירד לא פלוג רבנן בספינה ועוד אם בהמה מנהיג בקרון פשיטא דאסור להשתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ור' יהושע ור' עקיבא נמי ממאי דמשום דגזרי הוא דלמא משום דסברי כי אמרינן כל העיר כד' אמות דמיא היכא דשבת באויר מחיצות מבע"י אבל היכא דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום כגון האי שנתנוהו בזה הדיר גוים בשבת אין לו אלא ד' אמות ולאו משום דגזרי הילוך דיר אטו הילוך דבקעה. וכן טלטול אטו הילוך נמי לא גזרי ולא קמה הא דרב הונא בר נתן:

    אמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה שמהלך את כולהושמואל אמר הלכה כמותו בספינה בלבד שמהלך את כולה מ"ט רבה אמר הואיל ושבת באויר מחיצות מבע"י שהרי הוא יושב מע"ש בזו הספינה ר' זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו מתוך ד' ומנחתו לסוף ד' ולעולם לא עקר והניח חוץ לד' אמות ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה לרבה אסור לר' זירא מותר אי נמי בקופץ מספינה לספינה לרבה דאמר הואיל ולא שבת באויר מחיצות מבע"י אסור האי נמי דקפץ לאו באויר הני מחיצות שבת דהא מספינה אחרת קפץ ולר' זירא מותר. רבה אמר בספינה מהלכת כ"ע לא פליגי דשרי. כי פליגי בעומדת. ודייקא מתני' כוותיה דקתני והפליגה ספינתן בים אי אמרת בשלמא במהלכת לא פליגי היינו דקתני רצו להחמיר על עצמן מכלל דשרי אלא אי אמרת פליגי האי רצו איסורא הוא.

    ורב אשי נמי דייק מדקתני לספינה גבי דיר וסהר דומיא דידהו מה דיר וסהר דקביעי וקיימי אף ספינה נמי קביעה וקיימה ואע"ג דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי בהא קי"ל כשמואל דהא תניא כוותיה דתניא חנניא אומר כל אותו היום ישבו ודנו בהלכה לאמש הכריע אחי אבא בינייהו וא' נראין דברי ר"ג בספינה ודברי ר' עקיבא בדיר וסהר:

    בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מי' טפחים אם לא בעמוד גבוה י' ורחב ד' לא תיבעי לך דכי ארעא סמיכתא דמי כי תיבעי לך עמוד גבוה י' ואין רחב ד' טפחים אי נמי דקא אזיל בקפיצה ואתינא ממתני' למיפשטא דקתני והפליגה ספינתם בים וקתני רצו להחמיר על עצמן בשלמא אי אמרת יש תחומין למעלה מי' היינו טעמא דרצו להחמיר חיישינן דלמא עמדה דבמהלכת כ"ע לא פליגי דשרי ומשום חשש שמא עמדה ויש תחומין למעלה רצו להחמיר אלא אי אמרת אין תחומין למעלה מי' ואפי' עמדה שרי אמאי קתני רצו. ואוקימנא מתני' בספינה המהלכת ברקק שפחות מי' טפחים מים.

    ת"ש פעם אחת לא נכנסו לנמל עד כו'ואי אמרת אין תחומין למעלה מי' [כי לא היינו בתוך התחום מאי הוי] ואוקמה רבה בספינה שהיתה מהלכת ברקק מקום שאין שם מים י' טפחים וכאלו בקרקע הים נמשכת. ת"ש מהנך שמעתתא.

    דאיתאמרן בצפרא דשבתא בסורא בי רב חסדא ובהדי פניא איתאמרן בבי רבה בפומבדיתא לאו אליהו אמרן. ובקפיצה הלך.

    וש"מ אין תחומין למעלה מי' טפחים ודחינן לא יוסף שידה אמרן.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 43a

    Eruvin 43a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 293 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    להבריח מים עשויות ולא חשיבי מחיצות לעשות ספינה כולה כארבע אמות:

    אמר לך במהלכת דאיכא למימר האי טעמא דספינה נוטלתו אפילו ר"ע מודי דשרי:

    כי פליגי בשעמדה ובשעת עמידתה קנו להו ד' אמותיהן (וללישני בתראי על שעת עמידה נחלקו) ואפ"ה שרי ר"ג משום אויר מחיצות:

    היינו דקתני רצו להחמיר דמשמע דשרי אפילו לרבי עקיבא אלמא כי אסרי לאו במהלכת אסרי לכ"ע ואינהו הוא דאחמור אנפשייהו דדלמא עמדה פתאום ולאו אדעתן:

    אלא אי אמרת בשעמדה דברי הכל אסור דמחיצות לא חשיבי ובמהלכת הוא דפליגי מאי רצו הא לר' עקיבא ורבי יהושע בין מהלכת בין עמדה איסורא הוא:

    דיקא נמי דבעמדה פליגי:

    מכלל דפליגי בספינה בתמיה והא רצו קתני ומנא להו לרב ושמואל דפליגי בספינה:

    אין והתניא בניחותא ופליגי בשעמדה והא דקתני רצו אמהלכת:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כי פליגי בשעמדה השתא הדר ביה ממאי דקאמרינן איכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה וקופץ דהשתא לרבה נמי מהלך את כולה דמודה רבה לרבי זירא במהלכת וא"ת דהכא לית ליה לרבה אליבא דשמואל דמחיצות להבריח מים עשויות ובפרק כל גגות (לקמן עירובין דף צ.) קאמר שמואל בספינה אין מטלטלין בה אלא בד' אמות משום דמחיצות להבריח מים עשויות וי"ל דהתם ביתירות מבית סאתים ומטעם להבריח מים עשויות לא חשיבא כמוקפת לדירה והכא בפחות מבית סאתים דלא בעינן מוקפת לדירה אי נמי הדר ביה כדאמרינן התם:

    האי רצו איסורא הוא ורבי זירא לא חש לאותה קושיא ומפרש שרצו להחמיר על עצמן כשמעתייהו אי נמי היה סובר ר' זירא דאין תחומין למעלה מעשרה ורצו משום שמא תהלך ברקק כדאמרינן בסמוך:

    הלכה כרבן גמליאל בספינה פסק רשב"ם דמותר ליכנס בספינה מבע"י בערב שבת אפילו שהספינה הולכת חוץ לתחום בשבת דספינה ממילא אזלא ואיהו לא מידי עביד ובלבד שלא יצא חוץ לספינה והספינה כולה כארבע אמות והא דתניא סוף פ"ק דשבת (דף יט.) אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים אתיא כב"ש דלא שרו לעשות מלאכה בערב שבת אלא בכדי שיעשו מבעוד יום אבל לב"ה דשרו עם השמש אע"פ שהמלאכה נעשית בשבת שרי ליכנס ואע"ג דבההיא ברייתא פליגי רבי ורבן שמעון בן גמליאל אליבא דב"ש פליגי וכן משמע בירושלמי דהך ברייתא כב"ש דקתני אין מפליגין לים הגדול לא בחמישי ולא בערב שבת ב"ש אומרים אפי' ברביעי וב"ה מתירין משמע דשרי אפי' בערב שבת וקאי את"ק דאי אבית שמאי היינו ת"ק ועוד פסק רשב"ם שאפי' בשבת שרי ליכנס כיון דלאו מידי קא עביד אך אין לו אלא ארבע אמות כיון דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום ואע"ג דב"ה לא שרו אלא עם השמש אבל בשבת לא היינו משום דדמי לאמירה דנכרי שבות ואין נראה דבפרק תולין (שבת דף קלט:) משמע דאסור גבי ההוא צורבא מרבנן דאזיל וניים במברא ועבר לאידך גיסא וסייר פירי ואמר למינם קא מיכוונא ושרי משום דהערמה דרבנן הוא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה משמע דאסור לכתחילה ואפילו לתוך התחום מדאין מזכיר שם יציאתו חוץ לתחום ומשמע דסייר פירי לית בו איסורא דאפי' בשכר שרי כדאמרינן (שם ד' קנא.) שמור לי פירותי שבתחומך ואני אשמור פירותיך שבתחומי וטעם שאסור ליכנס בספינה אומר ריצב"א משום דדמי לשט בנהר ואסור גזירה שמא יעשה חבית של שייטין אי נמי שמא ינהיג הספינה והוי כמוליכה ארבע אמות בכרמלית וריצב"א מדקדק נמי מירושלמי שהבאתי שאסור ליכנס בספינה בשבת מדלא קאמר ת"ק לא בשבת ולא בערב שבת דהוה משמע דב"ה מתירין אפילו בשבת כי היכי דנקט ולא בערב שבת משום ב"ה ואור"י דאותן בני אדם שמדליקין נרות בספינה בערב שבת ואוכלין שם וסומכין על כך להפליג בספינה בשבת לא שפיר עבדי דסוף סוף הם מפליגין בשבת ומה שפירש רשב"ם שמי שנכנס בספינה בשבת אין לו אלא ארבע אמות אין נראה דקיימא לן כרב דאמר אפילו דיר וסהר דלא שבת באויר מחיצות הלכה כר"ג מדפריך לקמן (עירובין ד' מד.) בפשיטות גבי נחמיה בן חנילאי פשיטא דבלא מלו גברי עסקינן דאי בדמלו מאי תיבעי והאמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר ולקמן (עירובין ד' מז:) נמי גבי הנהו דכרי דאתו למברכתא דחשבינן כל העיר כארבע אמות היינו כרב אע"ג דרב חננאל פסיק כשמואל והביא ראיה מחנניה דאמר אמש הכריע (בן) אחי אבא כו' אין הלכה כן דהא אמרינן בשבת פרק כירה (שבת ד' מ.) הכרעה דברייתא לאו הכרעה היא ועוד דאחי אבא רבי יהושע והחולק אינו יכול להכריע וכן פסק רב אלפס דקיימא לן כרב באיסורי ועוד רצה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום וחזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ארבע אמות ואומר ר"י דאפילו ליכנס בו בערב שבת אסור דדוקא בספינה שרי ליכנס בערב שבת אבל הכא כיון דאפשר לו לירד אסור מיהו בספינה אין לו להחמיר אפילו נזדמן לו יבשה שיכול לירד לא פלוג רבנן בספינה ועוד אם בהמה מנהיג בקרון פשיטא דאסור להשתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה:

    Tosafot on Eruvin 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ור' יהושע ור' עקיבא נמי ממאי דמשום דגזרי הוא דלמא משום דסברי כי אמרינן כל העיר כד' אמות דמיא היכא דשבת באויר מחיצות מבע"י אבל היכא דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום כגון האי שנתנוהו בזה הדיר גוים בשבת אין לו אלא ד' אמות ולאו משום דגזרי הילוך דיר אטו הילוך דבקעה. וכן טלטול אטו הילוך נמי לא גזרי ולא קמה הא דרב הונא בר נתן:

    אמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה שמהלך את כולה ושמואל אמר הלכה כמותו בספינה בלבד שמהלך את כולה מ"ט רבה אמר הואיל ושבת באויר מחיצות מבע"י שהרי הוא יושב מע"ש בזו הספינה ר' זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו מתוך ד' ומנחתו לסוף ד' ולעולם לא עקר והניח חוץ לד' אמות ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה לרבה אסור לר' זירא מותר אי נמי בקופץ מספינה לספינה לרבה דאמר הואיל ולא שבת באויר מחיצות מבע"י אסור האי נמי דקפץ לאו באויר הני מחיצות שבת דהא מספינה אחרת קפץ ולר' זירא מותר. רבה אמר בספינה מהלכת כ"ע לא פליגי דשרי. כי פליגי בעומדת. ודייקא מתני' כוותיה דקתני והפליגה ספינתן בים אי אמרת בשלמא במהלכת לא פליגי היינו דקתני רצו להחמיר על עצמן מכלל דשרי אלא אי אמרת פליגי האי רצו איסורא הוא.

    ורב אשי נמי דייק מדקתני לספינה גבי דיר וסהר דומיא דידהו מה דיר וסהר דקביעי וקיימי אף ספינה נמי קביעה וקיימה ואע"ג דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי בהא קי"ל כשמואל דהא תניא כוותיה דתניא חנניא אומר כל אותו היום ישבו ודנו בהלכה לאמש הכריע אחי אבא בינייהו וא' נראין דברי ר"ג בספינה ודברי ר' עקיבא בדיר וסהר:

    בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מי' טפחים אם לא בעמוד גבוה י' ורחב ד' לא תיבעי לך דכי ארעא סמיכתא דמי כי תיבעי לך עמוד גבוה י' ואין רחב ד' טפחים אי נמי דקא אזיל בקפיצה ואתינא ממתני' למיפשטא דקתני והפליגה ספינתם בים וקתני רצו להחמיר על עצמן בשלמא אי אמרת יש תחומין למעלה מי' היינו טעמא דרצו להחמיר חיישינן דלמא עמדה דבמהלכת כ"ע לא פליגי דשרי ומשום חשש שמא עמדה ויש תחומין למעלה רצו להחמיר אלא אי אמרת אין תחומין למעלה מי' ואפי' עמדה שרי אמאי קתני רצו. ואוקימנא מתני' בספינה המהלכת ברקק שפחות מי' טפחים מים.

    ת"ש פעם אחת לא נכנסו לנמל עד כו' ואי אמרת אין תחומין למעלה מי' [כי לא היינו בתוך התחום מאי הוי] ואוקמה רבה בספינה שהיתה מהלכת ברקק מקום שאין שם מים י' טפחים וכאלו בקרקע הים נמשכת. ת"ש מהנך שמעתתא.

    דאיתאמרן בצפרא דשבתא בסורא בי רב חסדא ובהדי פניא איתאמרן בבי רבה בפומבדיתא לאו אליהו אמרן. ובקפיצה הלך.

    וש"מ אין תחומין למעלה מי' טפחים ודחינן לא יוסף שידה אמרן.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    במהלכת כולי עלמא לא פליגי והשתא הדרינן על כרחין ממאי דאמרינן לעיל דאיכא בינייהו בקופץ, כלומר: דלרבה ליכא לר' זירא איכא, דהשתא הא קאמר רבה דבמהלכת כולי עלמא לא פליגי, אלמא מודה הוא אפילו בקופץ ובשנפחתו דופני הספינה, דכל שמהלכת לא פליגי דספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומניחתו בסוף ארבע.

    אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי הלכה כר"ג כלומר: בספינה. ויש ספרים דגרסי בהדיא בספינה.

    הא דקא מתמה הכא הלכה מכלל דפליגי. נראה לי דלאו אדרב אחא בלחוד קאי, דהא רב ושמואל נמי אמרי לה בהדיא לעיל. אלא מאן דמהדר לה לגמרא נטר עד סופא ואקשי אכולהו הלכה בספינה מכלל דפליגי.

    אמש הכריע אחי אבא דהיינו ר' יהושע.

    הלכה כר"ג בספינה והלכה כר"ע בדיר וסהר ופסק ר"ח ז"ל בהא כשמואל, דאף ע"ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי, מ"מ בהא קיימא לן כשמואל הואיל והכריע ר' יהושע בהא כר"ג. אבל הרב אלפאסי ז"ל פסק כרב, ואי משום הא דר' יהושע, הא קיימא לן דאין למדין הלכה מפי תלמוד (נדה ז, ב). ואי משום דקיי"ל הלכה כדברי המכריע, הני מילי במתניתין אבל לא בברייתא כדאמרינן בפרק כירה (שבת לט, ב). ועוד דר' יהושע בעצמו היה חולק, ואין הכרעת בעל דין הכרעה. ועוד דאמרינן לקמן (עירובין מד, א) במעשה דנחמיה אי בדמלו גברי פשיטא דהאמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה. וכן נראה לקמן (עירובין מז, ב) גבי דיכרי דאתו למברכתא, דשרא להו רבא לבני מברכתא למזבן מינייהו דכולה מברכתא לדידהו כארבע אמות דמיא. וכן הלכה, ואף רבותינו הצרפתים ז"ל (תוד"ה הלכה) כן פסקו.

    בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה פירוש: בששבת למטה מעשרה ויצא דרך קפיצה חוץ מאלפים אמה ודאי לא מיבעיא ליה דכשהגיע למטה מעשרה לא יזוז ממקומו, ואפילו למ"ד אין תחומין למעלה מעשרה, כדמוכח לקמן (עירובין מה, ב) בהדיא גבי הא דתניא גשמים שירדו ביו"ט הרי הם כרגלי הממלא, דאקשינן אמאי ליקנו שביתה באוקיינוס, ומדלא קאמר עלה שמעת מינה אין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין ליקנו שביתה באוקיינוס כדאמרינן (שם) גבי ליקנו שביתה בעבים, שמעינן מינה דקושיין דליקנו שביתה באוקיינוס אפילו סבירא לן אין תחומין איתא, וכטעמא דאמרן דכיון דקנו שביתה למטה מעשרה אף ע"פ שחזרו העבים והוציאום מתחומן בלמעלה מעשרה, מכל מקום בשהניחו לארץ והרי הן חוץ למקומן לא יזיזם מד' אמות. אלא ר' חנניא בשלא קנה שביתה למטה קא מיבעיא אם יש תחומין למעלה מעשרה וקנה שם שביתה, וכדאמרינן לקמן (שם) גבי עבים. וא"נ מהו לצאת מתחומו דרך קפיצה או דרך ספינה ואפילו כמה שירצה.

    ואתיא למפשטה מדאמרו לו לר"ג מה אנו לירד ואמר להם מסתכל הייתי והיינו בתוך התחום קודם שחשיכה. וקשיא לי דהא ספינה מינד ניידא, ואמרינן לקמן (עירובין מו, א) דמים בעבים לא קנו שביתה משום דניידי, וכדתניא נהרות המושכין ומעינות הנובעין הרי הן כרגלי הממלא. וי"ל דספינה דר"ג כל בין השמשות מינח ניחא, והכי קאמר: אי אמרת בשלמא יש תחומין משכחת לה בעומדת בין השמשות, אלא אי אמרת אין תחומין אפילו בעומדת נמי כי לא היו בתוך התחום מאי הוי.

    Rashba on Eruvin 43a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ורבה מ״ט לא אמר כר׳ זירא ופרקי׳ דבמהלכת כ״ע לא פליגי דאלמ׳ ליכא למימר טעמ׳ דר׳ זירא אלא במהלכת ופשוט הוא מאי בינייהו איכ׳ בינייהו שנפתחו דופני הספינ׳. פי׳ מבעוד יום דהשתא לא שבת באויר מחיצות לרבה ליכא לר׳ זירא איכא אי נמי בקופץ מספינה לספינה פי׳ ששבת בספינה אחת וקפץ אחרי כן לספינה אחרת ובא להלך בכלא כשהיא מהלכת דלרבה אינו יכול להלך בה ולר׳ זירא יכול להלך. ולישנא דקופץ משמע שקפץ מדעת. ושמעי׳ מינה דכל שנכנס בדיר וסהר ומקום שמוקף מחיצות אין הפרש בין שנכנס לדעת או שלא לדעת לענין שיהא כלא כד׳ אמות וכדפרשית במתני׳:

    במהלכת דכ״ע לא פליגי פי׳ דבמהלכת לדברי הכל מותר להלך בכלא מטעמא דר׳ זירא ובהא לא אפיליגו ר׳ יהושע ור׳ עקיבא וכשמהלך בה בעודה עומדת הוא דאפליגו ר״ג ור׳ יהושע ור׳ עקיבא ובעומדת הוא שאמרו הלכה כר״ג בספינה והתם לא שיך טעמא דר׳ זירא כלל אבל ר׳ זירא הוה סבר דכשעמד דכ״ע לא פליגי שאינו יכול להלך את כלא דמחיצות להבריח עשויות ולא חשיבי כלום ובמהלכת הוא דפליגי אשתכח השתא לפום הא דהדרי׳ ממאי דהוה אמרי׳ דאיכ׳ בין רבי ור׳ זירא שנפחתו מחיצות אי נמי בקופץ מספינה לספינה דה״ד אי במהלכת אפי׳ רבה מודה שיכול להלך בה: ואי בשעומדת אפי׳ ר׳ זירא קאמר שאינ׳ יכולה להלך בה אלא בד׳ אמות: אא״ב במהלכת לא פליגי היינו דקתני רצו כלומר דמיירי בספינה מתהלכת ואע״ג דמדינ׳ שריא חששו דלמ׳ עמד׳ פורת׳ בשעת שמהלכין בה: אלא א״א דבמהלכת פליגי אבל בשעמדה דברי הכל אין מהלכין בה וכדסבר ר׳ זירא מאי רצו: איסורא הוא לר׳ עקיבא ור׳ יהושע ומיהו ליכא מהא תיובתא לר׳ זירא דיכול לומר דלעולם במהלכת פליגי והא דקתני ר״ע משו׳ דאינהו ספוקי מספק׳ להו עיקר דינ׳ ושורת הדין דספיקא דרבנן לקולא: וכ״ש שר״ג מתיר בודאי אלא שרצו להחמיר על עצמן נחוש לספקא והיינו דלא אסיקנא בתיובתא עליה ומיהו דיקא מתני׳ כוותיה דסתמא דלישנא משמע שרצו להחמיר אפילו על עצמן על מה שהיה בריא להם להתירא ואידך נמי דאמר רב אשי דיק׳ נמי דקתני דומיא דדיר וסהר לאו הכרחה הוא דאיכא למימר הא כדאי׳ והא כדאי׳:

    א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי הלכה כר״ג בספינה הלכה מכלל דפליגי: שאלה הוא שהיה שואל רב אחא מרב אשי היכי קאמ׳ הלכה כר״ג בספינ׳ דמשמע דפליגי בה דהא לפום פשטא דמתני׳ לא אפליגו בספינה כלל וא״ל אין דהא תני׳ חנניה וכו׳:

    ולענין פסק הלכה פסק ר״ח הלכה כשמואל כדברי המכריע הזה שהכריע כרב בספינה ואינו מחוור שאין למדין הלכה מפי משנה: ואי משום דקי״ל הלכה כדברי המכריע ה״מ במתני׳ אבל בברייתא לא כדאיתא בפרק כירה: ועוד שהמכריע הזה הוא ר׳ יהושע כדפרש״י ז״ל ואין הכרעת בעל דין הכרע׳ הלכך הדרי׳ לכללין דרב ושמואל הלכ׳ כרב באיסורי הילכך קי״ל כדפסק רב הלכ׳ כר״ג בדיר וסהר וספינה ולקמן במעשה דנחמיה אמר תלמודא בהדיא והא אמר רב הלכה כר״ג בדיר וסהר דאלמא פשיט להו שכן הלכה והכין נמי אמרי׳ לקמן גבי בתרי דאתו למצרכת׳ דכלא כד׳ אמות דמיא וכן פסק רב אלפס ז״ל:

    בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מי׳ פי׳ ונפק׳ מינה שאם לא קנה שביתה בבין השמשות אלא למעלה מעשרה דאי אמרת אין למעלה מעשרה שיכול לילך בקפיצה או בספינה כמו שירצה וכשיעמד בשום מקום לקנות שביתה יש לו אלפים לכל רוח וה״ה שאפי׳ קונה שביתה בין השמשות לאחר כן למטה מעשרה פי׳ אם בא לצאת מתחומו כשהוא בתוכו וללכת בקפיצה כמו שירצה הרשות בידו: ומיהו כל שחזר ונח למטה מעשרה לא יזוז ממקומו ממקום שביתתו אלפים אמה כשיעור תחומו והכין מוכח לקמן גבי הא דתניא גשמים שירדו ביום טוב הרי הם כרגלי הממלא דאקשינן ואמאי לקנו שביתה באוקינוס פי׳ שהרי קודם שבאו בעבים קנו שביתה באוקינוס דאפילו למ״ד שאין תחומין למעלה מעשרה מים ע״ג מים זו הנחתן והמים העליונים דינם כאלו הם גוף אחד עם אותם שהם בקרקע הים ולא אמרו בשמעתין לקמן שהים חשוב למעלה מעשרה אלא לגבי ספינה וזה ברור ולהכי פרכי׳ התם דכיון דקנה שביתה באוקיינוס למטה מי׳ אע״פ שעלו אחריו כן בעבים ויצאו מתחומין דלמעלה מעשרה מ״מ כשחזרו ונחו בארץ והרי הם חוץ למקומן לא יזיזם מד׳ אמות. וקושיין התם סתמא נקטי׳ לה ואפי׳ למאן דסבר אין תחומין דאי לא הוה לן לפרושי ולמימר שמעת מינה אין תחומין וכדאמרינן גבי לקנו שביתה בעבים אנא ודאי כדאמרן:

    כי תבעי לך עמוד גבוה עשרה ואינו רחב ד׳ פי׳ והוא עומד מקצתו תוך התחום ומקצתו חוץ לתחום דאי אמרת אין תחומין יכול להלך בכלו וללכת כן מעמוד לעמוד כמו שירצה ואע״פ ששבת בתחלה למטה מעשרה וכדפרישנא. ואי נמי בקפיצה דספינה וכדמוכחא שמעתין. אא״ב יש תחומין שפיר: פי׳ דכיון דבעמדה איכא איסורא משום תחומין החמירו על עצמן במהלכ׳ דחששו שמא תעבר אלא א״א אין תחומין ולמעלה מעשרה הרי לא קנו שביתה בספינה כלל בין שעמד׳ בין שהלכה ולמה אין מהלכין את כלא. ופסקי׳ הב״ע במהלכת ברקק פי׳ רקק נקרא מקום שהוא בשפת הנהר שאינו גבוה עשרה וכדאמרי׳ התם בפרק הזורק וכמה רקק מים פחות מעשרה ואע״ג דאמרי׳ בפ׳ הזורק גמירי שאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה. התם ה״ק שאין ספינה מהלכת מן הסתם הלוך כדרכה בפחות מעשרה אבל ספינתו של ר״ג לפום האי אוקמתא דרבא גוששת היתה שאין דרכו של נמל להיות בו רקק כן פיר׳ רבינו הגדול ז״ל. והראב״ד ז״ל פי׳ רקק של מים שהם כטיט הנרוק דחשיבי כארעא סמיכתא ואין צריך. כי לא היו בתוך התחום מאי הוי פי׳ דכיון שלא קנו שביתה במים כלל שהוא למעלה מעשרה כל שהגיעו ליבשה שם קונים שביתה וכשמגיעים לתחו׳ העיר דינם כבני העיר ומכאן ראיה למה שכתבתי למעלה:

    ת״ש הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו פי׳ לא סוף דבר שבא בו ממש דהא אמרי׳ לקמן דאי קאי בימות החול כי קאמר הכי הוי נזיר מכאן ואילך ואפי׳ בשבתו׳ וי״ט דכיון דחייל׳ תו לא פקעא ואם איתא היכי חייל׳ דהא אגלו מלתא שלא בא בן דוד. אלא ה״ק הריני נזיר ביום שבן דוד אפשר לבא בו ולה״ק מותר לשתות יין בשבתות וי״ט לפי שאין בן דוד אפשר לבא בהם כדמפרש ואזיל:

    Ritva on Eruvin 43a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    נסתפקו בסוגיא זו בתחומין אם יש תחומין למעלה מעשרה אם לאו ולא נתבררה שאלתם ומתוך כך נחלקו בה מקצת מפרשי׳. ומתוך שאחד מעקרי הוראה שבתשמישי הים תלויה בענין זה אני רואה לסדר בתחלה ביאור הסוגיא ולבאר אחר כן מה שיראה לפסוק מתוכה והוא ששאל רב חנניה יש תחומין למעלה מעשרה או לא ר״ל כגון שיצא אלפים אמה חוץ לעיר והיה בנקודת סוף התחום עמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה שכל שהוא מעשרה ולמעלה ואינו רחב ארבעה מקום פטור הוא והלך על אותו עמוד ויצא חוץ לתחום שאם יש דין תחומין למעלה מעשרה הרי יצא חוץ לתחום לדעת ואינו חוזר ואם חזר אין לו אלא ארבע אמות ואם אין דין תחומין למעלה מעשרה יכול לחזור ולא הפסיד תחומו. הא (כל) עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה הואיל וראוי להלוך ארעא סמיכתא היא ואסור לצאת דרך בה חוץ לתחום אעפ״י שלענין טלטול היא רשות היחיד ואין השאלה אלא בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה ואי נמי דאזיל בקופצא ר״ל בקפיצת מעלה מעשרה. ויש מפרשי׳ על ידי תחבולה. ויש גורסי׳ דאזיל בספינה ור״ל בפלג הים שהמים גבוהים עשרה.

    ודבר זה שפרשנוהו בששבת למטה מעשרה והלך כל תחומו ששאלתו אם תהיה יציאתו חוץ לתחום דרך למעלה מעשרה קרויה יציאה לדעת לאסרה אף בחזר אם לאו פירושה לדעת הרבה מפרשי׳ בשלא הגיע אחר כן למטה מעשרה שכל ששבת למטה מעשרה ויצא אפי׳ כל אלפים אמה למעלה מעשרה הכל נכנס לו לחשבון ולכשיגיע חוץ לתחום למקום שהוא למטה מעשרה [לא אמרינן] להיות לו משם אלפים אמה לכל רוח שכל שקנה שביתה בין השמשות ביבשה או למטה מעשרה משם מודדין לו על הדרך שכתבנו ומביאים ראיה ממה שאמרו למטה [מו:] גשמים שירדו ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם והקשו לקנו שביתה באוקיינוס כלומר ולא יזיזם ממקומם שהרי יצאו מתחומן. ומאחר שלא אמר תפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה שהרי יצאו מאוקיינוס והלכו להם בעבים על הדרך שאמר כן למי שהעמידה בעבים שנתקשרו מערב יום טוב ובדאית ליה סימנא בגווייהו ואמרו לו תפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין לקנו שביתה בעבים. ואף בזו היה לו לומ׳ כן אלא [שמע מינה] שהוא מקשה אף לדעת האומר אין תחומין למעלה מעשרה (אלא שמע מינה) שכל שקנה שביתה למטה מעשרה אעפ״י שיצא למעלה מעשרה לכשיגיע למטה מעשרה לא יזיזם ממקומם. והוא שהקשה לקנו שביתה באוקיינוס שהאידים העולים משם מקרקעיתה או מסמוך לה הם יוצאים ולא יזיזם וכו׳ כמו שיתבאר ואם כן שאלת רבי חנניה אם בקנה שביתה למטה מעשרה היא ועל הדרך שפרשנוה פירושה שאחר שהגיע לסוף תחומו יצא ממנו דרך מעלה מעשרה ולא הגיע למטה מעשרה ושאלוהו אם נקרא יוצא אם לאו. וכן השאלה מתפשטת בשבת למעלה מעשרה אם יש קנין שביתה להיות לו אלפים אמה לבד לכל רוח או אינה שביתה ושילך למעלה מעשרה כמה שירצה ולא ימדוד עד שיגיע למטה מעשרה. ומכל מקום יש חולקי׳ בדעת זה ומפרשי׳ למטה ולקנו שביתה באוקיינוס ולא יהא להם אלא אלפים אמה. ואינו נראה כן ובאו ללמדה תחלה ממה שאמרו במשנתנו שהפליגה ספינתם ור׳ יהושע ור׳ עקיבא לא זזו ממקומם והיה סובר בפי׳ משנתנו שהספינה אינה גוששת וסתמה למעלה מעשרה ולדעת רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה אין ללמוד הימנה כלום שאפי׳ למטה מעשרה היו הולכין את כלה כמו שאמרוה בנתנוהו בדיר וסהר אבל ר׳ יהושע ור׳ עקיבא שאוסרין בנתינת דיר וסהר אלא בארבע אמות והיה ראוי לומר כן מן הדין בספינה אם לא שאין תחומין למעלה מעשרה אבל מאחר שאין תחומין למעלה מעשרה היה מותר מן הדין וזהו רצו להחמיר על עצמן. וגרסת הספרים אי אמרת בשלמא אין תחומין היינו רצו כלומר שמן הדין היו מותרים אלא אי אמרת יש תחומין מאי רצו והלא מן הדין הוא ותירץ לה בשמהלכת ברקק שלדברי הכל יש תחומין ואין היתרה מן הדין מצד תחומין אלא מצד שביארנו למעלה אם ששבת באויר מחיצות אם שהספינה אין לה דין ארבע אמות. וגירסא שלנו כדאמ׳ רבה במהלכת ברקק. ויש גורסי׳ אי אמרת בשלמא יש תחומין משום הכי רצו שהיה להם להקל בה והחמירו בעצמם לפסוק יש תחומין אלא אם אין תחומין ואף הם מודים כן אמאי רצו ותירץ גזרה משום מהלכת ברקק. וכן יש בה פירושי׳ אחרים כמו שתמצא בפירושי הגאונים והרבנים אלא שאיני בא עכשו אלא להציע את הביאור בקצור.

    ואחר כך באו ללמדה ממה שאמרו במשנתנו גם כן פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה וכו׳ ואי אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי הרי הספינה למעלה מעשרה ואין לה דין תחומין והעמידוה במהלכת ברקק על הדרך שביארנו. וגדול׳ הדור שאלו ואף במהלכת בפלגים למעלה מעשרה היאך מדקדק ממנה לומר יש תחומין והרי ספינה מתנדנדת בכל שעה וכל שהוא מתנדנד אינו קונה שביתה אף לדעת האומר יש תחומין וכמו שאמרו במים לקנו שביתה בעבים. ותירץ מיא דעיבא מינד ניידי אלא שאפשר שעמדה בין השמשות או שמא כך הוא מקשה אי אמרת בשלמא יש תחומין משכחת לה בעומדת בין השמשות אלא אי אמרת אין תחומין אף בעומדת כי לא היו בתוך התחום מאי הוי וכו׳.

    ובאו ללמדה משב שמעתא הנזכרות (בראש הפרק) [בר״פ] אלו טרפות דאיתמר בצפרא לקמיה דרב חסדא בסורא ובאותו היום בעצמו נאמרו לרבה בפום בדיתא ויש שם יתר מן התחום אף על ידי עירוב ואם כן על כרחך בשהלך המגיד למעלה מעשרה והמשילו [לאליהו] על דמיון תנועת העופפות. ולמדנו מכל מקום שכל למעלה מעשרה מהלך כמו שירצה. ותירץ לו דרך צחות דלמא יוסף שידא. פרשו בו גדולי הרבנים שאינו משמר שבת. ובאו עוד ללמדה ממה שאמרו הריני נזיר יום שבן דוד בא מותר בשבתות וכו׳ ואי אין תחומין אף הוא יכול לבא למעלה מעשרה ואם מפני שלא בא אליהו שהוא צריך לבא תחלה אף בחול יהא מותר שהרי על כל פנים צריך לבא יום אחד קודם לו ואחר שלא בא אליהו אתמול אף בן דוד לא יבא היום אלא שמאחר שאתה אוסרו אתה חושש שמא בא אליהו אתמול לבית דין הגדול ולא נודע עד שבא בן דוד ואם כן אי אין תחומין אף בשבת ליתסר ותירצה משום דאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים. ואם תאמר והלא אף בבן דוד כן ונתירהו מיהא בערב שבת אלא שתירץ לו שבן דוד אינו מתעכב מפני ערב שבת שהכל נעשין עבדים לישראל באותו היום ואין חששא לטורח שלהם והקשה ובחד בשבא מיהא לשתרי שהרי לא בא אליהו בשבת דיש תחומין וכו׳ ואף הוא אינו בא היום ואם כן למדת שאין תחומין. וסוף הדברים אמר ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין אי אין תחומין ולחומרא ואנו מפרשי׳ ולחומרא לענין נזיר והילכך לא ישתה במוצאי שבת שמא אין תחומין וכבר בא אליהו מאתמול ובשבת והיה אוסרו בשבת מחשש יש תחומין אלמלא שאין אליהו בא בערבי שבתות וכו׳. ולענין הנזירות מיהא חזר ושאל אם זה אמ׳ הריני נזיר ביום שבן דוד בא הואיל ולאלתר חל עליו נזירות היאך שבת מפקיעו אחר כן. ופירשה שבשבת או יום טוב אמרה לומר שאינו אסור עד למחר ולמחר מתחיל באיסורו לעולם או עד שיבא ויש מפרשי׳ שלשים יום וכן כתבוה בתוספות והם מפרשי׳ סתם הדברים הריני נזיר ימים הראוים לביאת משיח אבל גדולי המחברי׳ כתבוה כדברינו:

    ולענין פסק ההלכה הואיל ונשאר הדבר בספק יראה לגדולי המפרשי׳ להחמיר בה וכמו שאמרו בכאן מספקא ליה ולחומרא. והם מפרשי׳ אותו אף לענין תחומין ולא לענין נזיר לבד ונמצא לדעת זה שמשנתנו מתפרשת אף למעלה מעשרה. ומביאים ראיות לדבריהם שפשוטה של משנה בעמוקה עשרה משמע ואוקימתא דרקק שנוייא דחיקא היא שהרי אין ספינה מהלכת יפה בפחות מעשרה. ומכל מקום זו אינה ראיה שאפשר בספינה קטנה. ועוד הביאו ראיה ממה שאמרו למטה [מז:] חרם שבין תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו. ואף בזו חכמי הדורות משיבין בה שאף לדעת האומר אין תחומין היא שהמים אף ביתר מעשרה קונין הם שביתה במקומן וכמו שאמרו לקנו שביתה באוקיינוס שבודאי לדעת הכל שאלוה. וטעם הדבר ממה שאמרו מים על מים היינו הנחתן ולא אמרו אין תחומי׳ אלא בספינה המהלכת והרי אמרו שכלי צף על פני המים אין זה הנחתו. ונמצא לדעת הפוסקי׳ יש תחומין למעלה מעשרה שאם הוא בין השמשות בספינה בתוך הים קנה שם שביתה אף למעלה מעשרה ובלבד בעומדת וכשמהלך אחר כן חוץ לתחום אף למעלה מעשרה נמצא יוצא חוץ לתחום ואעפ״י שמכל מקום אין הלוכו נאסר לו שהרי אינו מהלך ברגליו מכל מקום הרי הוא כהוציאוהו עכו״ם ונאסר שלא לזוז מארבעת אמותיו ואפי׳ חזר שהרי מכל מקום לדעת הוא ואין צריך לומר אם קנה שביתה בין השמשות למטה מעשרה [ונכנס] בספינה והלך שכשיגיע חוץ לתחום ועמדה הספינה שאסור לו לצאת.

    ומכל מקום עיקר הדברי׳ לפסוק שאין תחומין למעלה מעשרה שהרי ספק סופרים הוא ואף בתחום שלש פרסאות מיהא הכל מדברי סופרי׳ ואף ביבשה (כל) שאין לו אלא ארבע אמות מדברי סופרים הוא. ולשטתנו כל שהיה בין השמשות בספינה למעלה מעשרה לא קנה שביתה והולך בכל מה שהספינה הולכת וכשמגיע לפחות מעשרה הרי הוא תחלת תחומו ויורד לשם. ונמצא המגיעים לנמל בשבת אם היו בין השמשות בספינה יורדים לנמל ובתוך העיר בלא פקפוק אבל אם קנה שביתה ביבשה או למטה מעשרה אעפ״י שיצא לו מיד למעלה מעשרה כשיגיע חוץ לתחום למטה מעשרה אינו זז מארבע אמותיו כמו שכתבנו. ובקצת מקומות מערימין בזו שהעכו״ם מוציאין אותם מן הספינה בהכרח ודנין את הנמל כדיר וסהר להלך בכלו כרבן גמליאל בנמל המוקף וקצת שבוש נמצא לענין זה לקצת בני אדם שנכנסין בין השמשות לספינה ומקדשין שם וכשחשכה יורדים וחוזרים לבתיהם ולמחר בשבת או בלילה נכנסין בספינה והולכין והם סוברים ששביתת העיר בטלה מהם וחלה עליהם שביתת הספינה והרי היא למעלה מעשרה ואינה שביתה וכשמגיעין בו ביום לנמל יהו יכולין לירד וליכנס לעיר ואין זה כלום שכל שאינו בין השמשות במקום הראוי לשביתה כשיורד ממנה וחוזר לביתו חלה עליו שביתת העיר וכשיצא חוץ לתחום כשיגיע לנמל אסור לו לירד אלא אם כן הנמל מוקף וכשיעור בית סאתים שיטלטל בכלו אבל לעיר לא ואם הם הולכים למהלך גדול אין צריכים שאעפ״י שקנו שביתת העיר ילכו כל היום למעלה מעשרה ובלבד שכשיגיעו לנמל לא יצאו ממנו או אם הנמל יתר מבית סאתים לא יצאו מן הספינה.

    ומכל מקום גדולי הדור משיבין לדעת הפוסק׳ אין תחומין מה הועיל בעל הגמרא כשהעמיד ברייתא דנזיר בספיקא והרי אף כשתהא פשוטה לו דאין תחומין. לגבי נזיר אסור. לגבי תחומין מותר. ומפרשי׳ דנפקא מינה בין ספק לודאי שאם פסקנו ודאי אין תחומין אף כשקנה שביתה ביבשה מותר לו ליכנס ולילך (למטה) [למעלה] מעשרה כמו שיוכל אלא שאם יגיע לנמל לא ירד או לא יוצא ממנו על הדרך שכתבנו אבל אם פסקנוה בספק אסור לו לצאת מתחום ביתו ונמצא אף לדבריהם שאין כאן אלא איסור ולכתחלה ומודים הם שאם נכנסו ילכו ובלבד שכשיגיעו לנמל לא ירדו וכל שנפסוק אין תחומין מותר אף לכתחלה. הא מכל מקום כל ששבת בספינה למעלה מעשרה כשמגיע ליבשה יורד ויש לו ממקום שפגע בו ראשון למטה מעשרה אלפים אמה ששם הוא קונה שביתה אף באמצע שבת ואם הוא באותה שעה בתוך תחום העיר הרי הוא כבני העיר לדעתי אלא שגדולי הדור דנין אותה כמודד ובא שאפי׳ כלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ואינו כקונה שביתה בעיר אלא אם כן נכנס לתחום העיר קודם שחשכה וכל שקנה שביתה ויצא משם בספינה חוץ לתחום מותר לטלטל ולהלך בכל הספינה ואפי׳ לא שבת באויר מחיצותיה שאין לה דין ארבע אמות. ויש פוסקי׳ טעם אויר מחיצות ואומרי׳ שאם נכנס בה בשבת הואיל ולא שבת באויר מחיצות משיצא חוץ לתחום אינו מטלטל אף בתוך הספינה אלא בארבע אמות. ומטעם זה אפשר שנהגו לירד בתוכה ערב שבת שיתקיים בהם שבת באויר מחיצות וכן כתבנוה בראשון של שבת. ולמדת שצריך הוא בעצמו להיות שם ולא יועיל בה לשלח שם פת ביד שליח. ויש אומרי׳ שכל כניסה בשבת אסור בה לכתחלה עד שיכנס בה עם השמש וכן כתבוה בתוספות. ואף זה טעם אחד אצלם ליכנס בה מבעוד יום כדי שיכנס עם השמש. ואינו כלום שאם כן כשחזר לו לביתו הרי הוא אחר כן תחלת ביאה ואף לעקר הענין אין הדברים נראין:

    ומי שנכנס בספינה בשבת והלכה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה אם קנה שביתה למטה מעשרה והגיעה בהליכתה עד מקום שאין בו עשרה גם כן וחוץ לתחום אין החזרה מועלת לו לזוז מארבע אמותיו שהרי יוצא לדעת הוא ובתוספות מצאתי שזה כהוציאוהו עכו״ם והחזירוהו. ואין נראה לי כן אלא אם היה בא מקודם השבת. ושמא תאמר מכל מקום לכתחלה מיהא היאך מביא עצמו לצאת חוץ לתחום יראה שהקלו בה מתוך שאין בה הלוך ברגליו בדרך [הערמה] שאינו אלא כנכנס לשם על מנת לשבות והעכו״ם מוליכה ומנהיגה שישראל ודאי אסור להנהיגה אלא אם כן מפני סכנה:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Eruvin 43a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כי פליגי בשעמדה כו' וללישני בתראי על שעת עמידה כו' עכ"ל מהרש"ל מחק מפרש"י וללישני בתראי על שעת עמידה נחלקו דאפי' ללשון אחרון אינו צריך לפרש על שעת כו' אלא מאחר שעמדה פ"א כבר קנו לה ד"א ושוב אין לו היתר כו' עכ"ל ודבר תמוה הוא למחוק כל הפירושים בלי טעם דודאי ללשון אחרון כיון דבכל שעה שמהלכת הוה ליה כמי שהוציאוהו חוץ מארבע אמותיו כו' אין כאן איסור כלל במהלכת אלא בשעמדה פ"א ובשעת עמידה דוקא ומה שהביא ראייה מפירוש ר' יונתן שפי' כלשון אחרון ואפ"ה כתב כלשון רש"י ובשעת עמידה קני ליה ארבע אמותיהן אין כאן ראייה דודאי לכולהו לישני צ"ל דבשעת עמידה קני ליה ד' אמותיהן אלא דללישני בתראי אע"ג דקני ליה ד' אמותיהן בשעת עמידה אין כאן איסור להלוך חוץ מד' אמות אלא בשעת עמידה וראייתו מפרש"י ג"כ לא ידענא מ"ש דלמא עמדה פתאום ולאו אדעתיה ר"ל ובאותה שעת עמידה הלך חוץ לד' אמות וראייה מתוס' ג"כ אינה מבוררת לן מטעם זה ודו"ק:

    גמ' הלכתא מכלל דפליגי כו' נ"ל לפרש דה"ק כיון דלא מצינו בהדיא דפליגי ר"י ור"ע אלא רצו להחמיר קאמר אימא דלכ"ע אסור בעמדה ובמהלכת רצו להחמיר ובין לרבה ובין לר' זירא פריך מנלן לרב ושמואל דפליגי כלל בספינה דאימא דלא איירי מתני' רק במהלכת רצו להחמיר קאמר והא דדייק רב אשי דדומיא דדיר וסהר דקביעא קתני במתני' היינו אי פליגי בספינה כמו בדיר וסהר אבל אי לא פליגי בספינה ודאי דלית לן למימר דספינה דומיא דדיר וסהר קאמר דהא בדיר וסהר ודאי דפליגי ומהרש"ל דחק בזה ואין להאריך ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה הלכה כר"ג בספינה כעין ספינתו שהיתה מהלכת כו' אבל עמדה דהיינו דיר כו' עכ"ל מדברי מהרש"ל נמחק כל הדבור כו' וכ"נ שטעות הוא דלפי סוגיא זו דאנו מפרשין רצו אמהלכת קאי והם החמירו כו' בזה אין ראוי לפסוק הלכה כו' דעכשיו אליבא דרבה קיימינן כו' וכל מה שפרש"י שייך דוקא לר' זירא כו' עכ"ל ואין זה מספיק למחוק כל הפירושים אבל ודאי לר' זירא פי' כן ובוודאי האי דיקא נמי קמא דל"פ במהלכת לא אזיל אליבא דר' זירא ולא חש להך קושיא האי רצו איסור הוא כמ"ש התוס' מיהו האי דיקא בתרא דקאמר רב אשי דפליגי דע"כ פליגי בעמדה דומיא דדיר וסהר ודאי דחש לה ר' זירא והשתא לרבי זירא פליגי בין בהלכה בין בעמדה ור"ג בעמדה נמי אוסר דומיא דדיר וסהר וקאמר ר' זירא דשמואל ודאי לא פסק כוותיה דר"ג בספינה אלא במהלכת אבל עמדה לא עדיפא מדיר וסהר משום דמחיצות להבריח מים עשויות וה"ל כמו דיר וסהר שלא שבת באויר מחיצות מבע"י ומשום דהלכה כר' זירא לגבי רבה כדאמר פ' כל גגות פי' הברייתא אליבא דר' זירא דבמהלכת הלכה כר"ג דלא חיישינן לשמא עמדה ובעמדה דהיינו דומיא דדיר וסהר הלכה כר"ע והדברים ברורים הם לקיים כל הפירושים שבפרש"י שלפנינו וק"ל:

    תוס' בד"ה כי פליגי בשעמדה השתא הדר ביה ממאי דקאמרי' א"ב שנפחתו כו' עכ"ל ומיהו א"ב לשמואל כשעמדה לרבה הוי הלכתא נמי כר"ג ולר' זירא לא הוה הלכתא כר"ג אלא במהלכת וק"ל:

    בד"ה הלכה כר"ג כו' אבל בשבת לא היינו משום דדמי לאמירה דנכרי כו' עכ"ל ר"ל התם בנותן כלי לכובס נכרי בשבת דמי לאמירה דנכרי בשבת משא"כ הכא בספינה בנכנס בה בשבת לא דמי לאמירה דנכרי דהספינה ממילא אזלא ודו"ק:

    בא"ד מדלא קאמר ת"ק לא בשבת ולא בע"ש כו' עכ"ל דהא השתא נמי דקתני בדברי ת"ק לא בה' ולא בע"ש זו ואצ"ל זו הוא אלא משום רבותא דב"ה דמתירין קתני אפילו ע"ש אם כן ה"ל למתני נמי בשבת משום רבותא דב"ה וק"ל:

    בא"ד דאותן בני אדם שמדליקין נרות בספינה כו' עכ"ל היינו נמי לדעת רשב"ם דבעי להיות שבת באויר מחיצות מבעוד יום וק"ל:

    בא"ד ואר"י דאפילו ליכנס בע"ש אסור כו' כיון דאפשר לו לירד כו' עכ"ל להני טעמי דחזר רשב"ם גופיה משום שמא יפגעו בו ליסטים כו' נמי יש לאסור ליכנס אפי' בע"ש ואפשר משום דשמא יפגעו בו ליסטים כו' אין לחוש בנכנס בהיתר בע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ברש"י ד"ה הלכה כר"ג בספינה כעין ספינתו שהיתה מהלכת וכו' ומיהו אפילו בשעמדה וכו'. ונראה לי דזה פירש רש"י אליבא דר' זירא משום דאיהו פסק בספינה דוקא מהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו דאילו לרבה הא איהו סבירא ליה דבמהלכת כ"ע לא פליגי מאי הלכה שייך כאן אלא ע"כ הלכה קאי אהעמדה ומה שפרש"י ומיהו אפי' בשעמדה פליג ר"ג כו' אע"ג דרבי זירא לית ליה טעמא דשבת באויר מחיצות כדלעיל ואם כן אינו מתיר אלא במהלכת דוקא היינו שאינו פוסק כר"ג אלא דוקא במהלכת אבל פלוגתא דר"ג ור"י ור"ע איירי בכל ענין ור"ג מתיר בכל ענין שבעולם אפי' היכא דלא שבת באויר מחיצות ואפי' בעומדת דומיא דדיר וסהר ור"י ור"ע אסרי בכל ענין ודו"ק ומ"מ יש לתמוה למה לא תי' בגמרא כשהקשה מאי בינייהו ומשני איכא בינייהו שנפחתו כו' ולא קאמר נמי איכא בינייהו בעומדת דלרבה שרי ולרבי זירא אסור וי"ל דזהו פשוט לגמרא דודאי לא התיר אלא במהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו ופשיטא דמשכחת שריותא לרבה מה שלא שרי לר' זירא אלא שמהדר למצוא איפכא שריותא לרבי זירא ואיסורא לרבה ומשני כשנפחתו וכו' וק"ל:

    Maharam on Eruvin 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה הלכה, ומשמע דסייר פירי שרי אפילו בשכח, כדאמרינן שמור לי פירו' שבתחומך, ואשמור לך פירות שבתחומי. תמוה לי, הא סוגיא ערוכה בב"מ (דף נח ע"א) השוכר את הפועל כו' מבואר דאסור לשמור בשכר וד' יאר עיני:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 43a · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 43, Amud Aleph, about 293 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “להבריח מים עשויות.…”

    2. Segment 215 words

      Opens “ורבה, מאי טעמא לא אמר כרבי זירא?…”

      Named: רבי זירא, רבה.

    3. Segment 340 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: מתני' נמי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבי אלעזר, רבי יהושע, רבי עקיבא, רבן גמליאל.

    4. Segment 411 words

      Opens “אי אמרת בשלמא במהלכת לא פליגי היינו…”

    5. Segment 59 words

      Opens “אלא אי אמרת פליגי, האי ״רצו להחמיר״…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני:…”

      Named: רב אשי.

    7. Segment 715 words

      Opens “אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רבן גמליאל, רבא.

    8. Segment 828 words

      Opens “אין, והתניא חנניא (בן אחי רבי יהושע)…”

      Named: רבי יהושע, רבי עקיבא, רבן גמליאל, אבא.

    9. Segment 912 words

      Opens “בעי רב חנניא: יש תחומין למעלה מעשרה,…”

      Named: רב חנניא.

    10. Segment 1011 words

      Opens “עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה, לא תיבעי…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “כי תיבעי לך, בעמוד גבוה עשרה ואינו…”

    12. Segment 124 words

      Opens “לישנא אחרינא: בספינה, מאי?…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “אמר רב הושעיא, ת"ש מעשה שבאו מפלנדרסין…”

      Named: רב הושעיא.

    14. Segment 148 words

      Opens “כדאמר רבא במהלכת ברקק, הכא נמי במהלכת…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1528 words

      Opens “תא שמע: פעם אחת לא נכנסו לנמל…”

    16. Segment 164 words

      Opens “אמר רבא: במהלכת ברקק.…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1718 words

      Opens “תא שמע: הני שב שמעתא דאיתאמרן בצפר'…”

      Named: רב חסדא, רבא.

    18. Segment 1815 words

      Opens “מאן אמרינהו? לאו אליהו אמרינהו? אלמא אין…”

    19. Segment 1914 words

      Opens “תא שמע: הריני נזיר ביום שבן דוד…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Eruvin 43a · Segment 7 — “אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: הלכתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 43a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026