Talmud Builders

    Eruvin 14a

    Back to index

    English translation — Eruvin 14a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: The Gemara questions the statement in the mishna with regard to the minimum width of the cross beam: A handbreadth? A handbreadth and a half is required, as a small brick is a handbreadth and a half wide.

    2The Gemara answers: Since the cross beam is wide enough to receive and hold a handbreadth, one can affix the remaining half handbreadth with plaster, a small amount on this side and a small amount on that side, and the brick will stand in place.

    3Rabba bar Rav Huna said: The cross beam of which the Sages spoke must be sturdy enough to receive and hold a small brick; however, the supports of the cross beam need not be sturdy enough to receive and hold a cross beam and a small brick. Criteria were established for the cross beam itself, which renders the alleyway fit for one to carry within it; criteria were not established for its supports. Rav Ḥisda disagreed and said: Both this, the beam, and that, its supports, must be sturdy enough to hold a cross beam and a small brick.

    4Rav Sheshet said: If one placed a cross beam over the entrance of an alleyway, and draped a mat over it, and raised the lower end of the mat three handbreadths from the ground, there is neither a cross beam here, nor is there a partition here to render the alleyway fit for one to carry within it. There is neither a cross beam here, as it is obscured and therefore inconspicuous. Nor is there a partition here, as it is a partition that is more than three handbreadths off the ground through which goats can pass, and therefore it does not have the legal status of a partition.

    5Our Sages taught in the Tosefta : If a cross beam projects from this wall of an alleyway but does not touch that wall opposite, and similarly, if there are two cross beams, one projecting from this wall and one projecting from that wall opposite, and they do not touch one another, if there is a gap of less than three handbreadths between the beam and the wall, or between the two beams respectively, one need not bring another cross beam to render the alleyway fit for one to carry within it, as they are considered joined based on the principle of lavud . However, if there is a gap of three handbreadths, one must bring another cross beam.

    6Rabban Shimon ben Gamliel says: If the gap is less than four handbreadths, one need not bring another cross beam. However, if it is four handbreadths, he must bring another cross beam, as in his opinion the principle of lavud applies to a gap up to four handbreadths wide.

    7And similarly, if two matching, extremely narrow cross beams are placed alongside each other, even though there is not sufficient width in this beam to receive a small brick, and there is not sufficient width in that beam, if the two beams together can receive a small brick along its handbreadth width, one need not bring another cross beam to render the alleyway fit for one to carry within it; but if not, one is required to bring another cross beam.

    8Rabban Shimon ben Gamliel says: If the two cross beams can receive a small brick along its length, which is three handbreadths, one need not bring another cross beam, but if not, one must bring another cross beam.

    9If these two narrow cross beams are placed one above and one below, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One considers the upper one as though it were below, and the lower one as though it were above, i.e., close together. If the two together are fit to hold a small brick, they render the alleyway fit for one to carry within it, although they are not actually close to each other, provided that the upper cross beam is not above twenty cubits and the lower one is not below ten handbreadths, between which a cross beam renders an alleyway fit for one to carry within it.

    10Abaye said: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds in accordance with the opinion of his father with regard to one matter, and disagrees with his opinion with regard to one matter. He holds in accordance with the opinion of his father in one matter, as he is of the opinion that the principle: One considers, applies. Just as Rabbi Yehuda stated in the mishna that the cross beam is considered as though it were sturdy even though it is not, his son, Rabbi Yosei, holds that one considers two cross beams placed apart as though they were adjacent.

    11And Rabbi Yosei disagrees with his father’s opinion with regard to one matter. While Rabbi Yehuda holds that a cross beam renders an alleyway fit for one to carry within it even if it is higher than twenty cubits, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds: Within twenty cubits, yes, it renders the alleyway fit for one to carry within it; above twenty, it does not.

    12It was stated in the mishna that Rabbi Yehuda says: It suffices if the cross beam is wide enough to hold a small brick, even though it is not sturdy enough to actually support it. Rav Yehuda taught this clause of the mishna to Ḥiyya bar Rav in the presence of Rav: It suffices if the cross beam is wide enough to hold a small brick, even though it is not sturdy enough to actually support it. Rav said to him: Teach it to him as follows: Wide enough and sturdy enough to hold a small brick.

    13The Gemara challenges this statement: Didn’t Rabbi Elai say that Rav said: A cross beam that is four handbreadths wide renders an alleyway fit for one to carry within it even if it is not sturdy enough to hold a small brick? The Gemara answers: A cross beam that is four handbreadths wide is different, as a beam of that width is considered a roof and not a beam. It is considered as though the edge of the roof descended and constituted an actual partition, not merely a conspicuous distinction.

    14It was stated in the mishna: Even if the cross beam is made of straw or reeds, one considers it as though it were made of metal. The Gemara asks: What is the mishna teaching us? If it is teaching that we say one considers the cross beam as though it were fit to bear a brick, then this clause is the same as the previous clause in the mishna: Wide enough even though it is not sturdy enough.

    15The Gemara answers: There is a novel point here, lest you say that with regard to a cross beam made of material that other beams of its own kind are sturdy, e.g., wood, we say that even the flimsiest of cross beams is considered sturdy. However, with regard to a cross beam made of material that only beams not of its own kind are sturdy, e.g., straw, which can never support a brick, we do not say that one considers the cross beam as if it were made of metal. Therefore, the mishna teaches us that there is no difference between the cases.

    16It was taught in the mishna: If the cross beam is curved, one considers it as though it were straight. The Gemara challenges: That is obvious. The Gemara answers that this is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira said: If the cross beam is inside the alleyway, and its curved section is outside the alleyway; or it is within twenty cubits of the ground, and its curved section is above twenty cubits; or it is above ten handbreadths, and its curved section is below ten handbreadths, meaning that the curved part of the beam is outside the area where a cross beam is effective, one considers the situation: In any case where, were the curved section outside the area where a cross beam is effective removed, there would not be a gap of three handbreadths between this effective part of the cross beam and that effective part of the cross beam, one need not bring another cross beam. And if not, if the gap would be greater, he must bring another cross beam.

    17The Gemara comments: That too is obvious, as the curved portion of the cross beam is considered as though it were straight. The Gemara explains: In a case where the cross beam is inside the alleyway and its curved portion is outside the alleyway, it was necessary for him to teach the halakha . Lest you say: Let us be concerned that he will come to be drawn after it and carry in the area where the curvature extends beyond the alleyway, Rabbi Zeira teaches us that this is not a concern.

    18The mishna continues: If the cross beam is round, one considers it as though it were square. The Gemara asks: Why do I need this clause as well? Similar cases were already taught in the mishna. The Gemara answers: It was necessary to teach the last clause of this section, i.e., the principle that any circle with a circumference of three handbreadths is a handbreadth in diameter.

    19The Gemara asks: From where are these matters, this ratio between circumference and diameter, derived? Rabbi Yoḥanan said that the verse said with regard to King Solomon: “And he made a molten sea, ten cubits from the one brim to the other: It was round all about, and its height was five cubits; and a line of thirty cubits did circle it round about” (I Kings 7:23).

    20The Gemara asks: But isn’t there its brim that must be taken into account? The diameter of the sea was measured from the inside, and if its circumference was measured from the outside, this ratio is no longer accurate.

    21Rav Pappa said: With regard to its brim, it is written that the brim is as the petals of a lily, as stated in the verse: “And it was a handbreadth thick; and its brim was wrought as the brim of a cup, as the petals of a lily; it contained two thousand bat ” (I Kings 7:26). The brim was very thin.

    22The Gemara asks: But nevertheless, isn’t there the minimal amount of the thickness of the brim? The Gemara answers: When one calculates the circumference, he calculates from the inside.

    23Rabbi Ḥiyya taught in a baraita : The sea that Solomon fashioned contained a volume of one hundred and fifty baths of ritual purification. The Gemara asks: After all, with regard to a ritual bath, how much is its volume? It is forty se’a , as it was taught in a baraita : And he shall bathe his flesh

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' מלבין להלקורה בטינא ממרח בטיט בשיפוע מלא אצבע מכאן וכנגדו מכאן ומשוה אותה לקורה: מלבין לשון לבנים:

    ומעמידי הקורהאם הניחה על גבי יתידות אין צריכין שיהו בריאין לקבל קורה ואריח אלא לקבל קורה לבד דהא לא יהבי אריח עלה ובקורה הוא דבעינן קביעות כי היכי דתיהוי היכר מעליא אבל מעמידיה לא תלי היכירא בדידהו:

    אחד זה ואחד זהקורה בעינן בריאות דאריח ומעמידיה בעו בריאות דקורה ואריח:

    מחצלתלהיות מחיצה לייפות כח התירו:

    שהגדיים בוקעין בההואיל וגובהה שלשה הויא מחיצה תלויה ואינה מתרת:

    המתאימותשהשכיבן זו אצל זו כמו תאומים:

    אחת למעלה ואחת למטהובין שתיהם כדי לקבל אריח זו אצל זו אלא שאחת מעמידים [שלה] גבוהים משל חברתה וגבוהים ממנה:

    רואין את העליונה כו'עד שיהא זו אצל זו בשוה:

    ולא תחתונה למטה מי'סמוך לקרקע:

    דאית ליה רואיןנמי כאבוה דאמר במתניתין רואין אותה כאילו היא של מתכת:

    למעלה מעשרים אמהמן הקרקע דאין שם הכשר קורה:

    היינו הךדתנא ברישא רחבה אע"פ שאינה בריאה ולמה לי תו היתה של קש דאינה בריאה רואין אותה כאילו היא של מתכת:

    בריאה במינה אמרינןשרגיל להיות באותו המין בריאה כגון קורה של עץ כי אינה בריאה נמי אמרינן רואין כאילו היא בריאה אבל של קש ושל קנים דאינה בריאה במינה אימא לא אמרינן רואין:

    פשיטאדהכא נמי אמרינן רואין דמאי שנא הא מדרישא:

    משפתו עד שפתוחללו שלו לבד עובי דופנותיו עשר אמות וכתיב וקו שלשים באמה יסוב אותו אלמא לכל אמה רוחב בעיגולא איכא שלש אמות היקף:

    והאיכא עובי שפתודהוה עדיף על י' של חלל ואפילו הכי וקו שלשים הוא דבעי ותו לא:

    פרח שושןדק מאד כפרח שושן זו:

    ועביו טפחבשולי דפנותיו מלמטה אבל מלמעלה דק מאד כמעשה שפת כוס פרח שושן:

    מגוואי קא חשיבקרא לההוא קו ל' להיקף דגואי חשיב ליה שאין עובי שפתו מוקף בו אלא קו שלשים הוא מקיף חלל שלשים:

    מקוה טהרהארבעים סאה:

    עירובין 14 עמוד א

    Gemara

    1טפח, טפח ומחצה בעי!

    2כיון דרחב לקבל טפח, אידך חצי טפח מלבין ליה בטינא משהו מהאי גיסא ומשהו מהאי גיסא, וקיימא.

    3אמר רבה בר רב הונא: קורה שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי לקבל אריח, ומעמידי קורה אינן צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח. ורב חסדא אמר: אחד זה ואחד זה צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח.

    4אמר רב ששת: הניח קורה על גבי מבוי, ופרס עליה מחצלת והגביה מן הקרקע שלשה קורה אין כאן מחיצה אין כאן. קורה אין כאן דהא מיכסיא. מחיצה אין כאן דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה.

    Baraita

    5ת"ר קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה, וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואינן נוגעות זו בזו, פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת. שלשה צריך להביא קורה אחרת.

    6רבן שמעון בן גמליאל אומר: פחות מד' אין צריך להביא קורה אחרת, ארבע צריך להביא קורה אחרת.

    7וכן ב' קורות המתאימות, לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח, אם מקבלות אריח לרחבו טפח אין צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו צריך להביא קורה אחרת.

    8רשב"ג אומר: אם מקבלת אריח לארכו שלשה אין צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו צריך להביא קורה אחרת.

    9היו אחת למעלה ואחת למטה, ר' יוסי בר' יהודה אומר רואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' אמה ותחתונה למטה מעשרה׃

    10אמר אביי ר' יוסי בר' יהודה סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כאבוה בחדא דאית ליה רואין׃

    11ופליג עליה בחדא דאילו ר' יהודה סבר למעלה מעשרים ור' יוסי ברבי יהודה סבר בתוך כ' אין למעלה מכ' לא:

    12ר' יהודה אומר רחבה אע"פ שאינה בריאה: מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב רחבה אע"פ שאינה בריאה א"ל אתנייה רחבה ובריאה׃

    13והאמר ר' אילעאי אמר רב רחבה ארבעה אע"פ שאינה בריאה רחבה ארבעה שאני:

    14היתה של קש כו': מאי קמ"ל דאמרינן רואין היינו הך׃

    15מהו דתימא במינה אמרינן שלא במינה לא אמרינן קמ"ל:

    16עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה: פשיטא קמ"ל כדרבי זירא דאמר ר' זירא היא בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי היא בתוך עשרים ועקמומיתה למעלה מעשרים היא למעלה מעשרה ועקמומיתה למטה מעשרה רואין כל שאילו ינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה שלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת׃

    17הא נמי פשיטא היא בתוך מבוי ועקמומיתה חוץ למבוי איצטריכא ליה מהו דתימא ליחוש דילמא אתי לאמשוכי בתרה קמ"ל:

    18עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת: הא תו למה לי סיפא איצטריכא ליה כל שיש בהיקיפו ג' טפחים יש בו רחב טפח׃

    19מנא הני מילי א"ר יוחנן אמר קרא ״(מלכים א ז״, כג) ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב׃

    20והא איכא שפתו׃

    21אמר רב פפא שפתו שפת פרח שושן כתיב ״ביה דכתיב (מלכים א ז״, כו) ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן אלפים בת יכיל׃

    22והאיכא משהו כי קא חשיב מגואי קא חשיב׃

    Baraita

    23תניא רבי חייא ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה מכדי מקוה כמה הוי ארבעים סאה כדתניא (ויקרא טו, טז) ורחץ (את בשרו)׃

    Tosafot

    ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשריםבפ' הישן (סוכה כב.) פריך מהכא למאן דאמר כל היכא דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי ומשני תריץ הכי ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' אלא בתוך כ' ותחתונה סמוכה לה בפחות משלשה וקשה דאדפריך מר' יוסי בר' יהודה לסייעינן מרבנן דלית להו רואין ואומר ר"י דטעמי' דרבנן לאו משום דלית להו חבוט רמי בפחות מטפח אלא משום דבעי קורה ראויה לקבל אריח ופסלי קורה הנופלת ברוח ושתי קורות המתאימות אפילו בפחות משלשה משום דבעי קורה ראויה לקבל אריח:

    אתנייה רחבה ובריאהפירש רשב"ם ואין מחלוקת בדבר וקשה דאז יש למחוק כל בבא דרואין אלא נראה שהיה מהפך דברי רבי יהודה לרבנן וא"ת מאי פריך מרבי אילעאי דילמא כרבנן ס"ל וי"ל דלא מתוקם מילתיה כרבנן דהא רחבה ארבעה קאמ' ולרבנן דיה שתהא רחבה טפח ואפילו אינה בריאה אלא על כרחך כדרבי יהודה וס"ד דקים ליה לר' אילעאי דר' יהודה בעי רחבה ד' אבל אין צריך שתהא בריאה ומשני רחבה ארבעה שאני אבל ברחבה טפח בעי ר' יהודה שתהא בריאה ומיהו קשיא כיון דגם דברי רבנן מהפך הוה ליה למימר מילתיה ארבנן ולמימר אתנייה רחבה אע"פ שאינה בריאה כמילתייהו דרבנן ונראה לרבינו תם דרב יהודה מתני ליה אמילתיה דרבנן ואמר ליה רב אתנייה רחבה ובריאה כמו במתני' אלא שהש"ס המתין לסדר הגמרא זו עד שסיים פלוגתייהו והשתא פריך מר' אלעאי דמסתמא הוי כרבנן ולפי זה יש להוכיח דאין הלכה כרב דקאמר לעיל (עירובין ד' יא.) אתנייה צריך למעט דהמשנה לא נשנית כמו שהגיה וכאן נשנית כמו שהגיה וכן פסקו הגאונים וה"ג והאיכא משהו. משמע שהחשבון מצומצם וכן בפ"ק דב"ב (ד' יד) גבי שני טפחים שנשתיירו בארון ששם ספר תורה מונח שהיא בהיקפה ששה טפחים ופריך כיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה משני טפחים וכן בתר הכי דמשני בספר דעזרה לתחלתו נגלל ופריך אכתי תרי בתרי היכי יתיב משמע דמצומצם לגמרי וקשיא דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות:

    והאיכא משהומשמע שהחשבון מצומצם וכן בפ"ק דב"ב (דף יד.) גבי שני טפחים שנשתיירו בארון ששם ספר תורה מונח שהיא בהיקפה ששה טפחים ופריך כיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה משני טפחים וכן בתר הכי דמשני בספר דעזרה לתחלתו נגלל ופריך אכתי תרי בתרי היכי יתיב משמע דמצומצם לגמרי וקשיא דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה עיקר בירור זה בתוספת כלאים והיא הברייתא האמורה בזה הפרק הבא לפנינו כל שהוא פחות מג' צריך שלא יהא בין זה לזה ג' שלא יזדקר הגדי בבת ראש וכבר ביררנוהו בפר' הזורק במסכ' שבת:

    אמ' אביי ר' יוסי בר' יהוד' סבר לה כאבוה בחדא היא שאמ' במשנה היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת ור' יוסי בנו השוה עמו בזה הדבר כמו שהזכיר בזו הברייתא בכאן ר' יוסי בר' יהודה אומ' רואין את העליונה כאילו היא למטה ברואין השוו שניהן ובגובה המבוי יתר מכ' אמה היתה חלוקה ביניהן שר' יוסי היה סובר צריך למעט כי כן אמ' ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' אמה ור' יהודה אביו היה מכשיר במבוי שגבוה למעלה מכ' אמה כדתנן מבוי שגבוה למעלה מכ' אמה ימעט ור' יהודה אומ' אינו צריך ולפי דעתו אפי' עליונה למעלה מכ' אמה רואין אותה כאילו היא למטה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 14a

    Eruvin 14a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 506 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' מלבין לה לקורה בטינא ממרח בטיט בשיפוע מלא אצבע מכאן וכנגדו מכאן ומשוה אותה לקורה: מלבין לשון לבנים:

    ומעמידי הקורה אם הניחה על גבי יתידות אין צריכין שיהו בריאין לקבל קורה ואריח אלא לקבל קורה לבד דהא לא יהבי אריח עלה ובקורה הוא דבעינן קביעות כי היכי דתיהוי היכר מעליא אבל מעמידיה לא תלי היכירא בדידהו:

    אחד זה ואחד זה קורה בעינן בריאות דאריח ומעמידיה בעו בריאות דקורה ואריח:

    מחצלת להיות מחיצה לייפות כח התירו:

    שהגדיים בוקעין בה הואיל וגובהה שלשה הויא מחיצה תלויה ואינה מתרת:

    המתאימות שהשכיבן זו אצל זו כמו תאומים:

    אחת למעלה ואחת למטה ובין שתיהם כדי לקבל אריח זו אצל זו אלא שאחת מעמידים [שלה] גבוהים משל חברתה וגבוהים ממנה:

    רואין את העליונה כו' עד שיהא זו אצל זו בשוה:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 14a · Sefaria

    Tosafot

    ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים בפ' הישן (סוכה כב.) פריך מהכא למאן דאמר כל היכא דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי ומשני תריץ הכי ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' אלא בתוך כ' ותחתונה סמוכה לה בפחות משלשה וקשה דאדפריך מר' יוסי בר' יהודה לסייעינן מרבנן דלית להו רואין ואומר ר"י דטעמי' דרבנן לאו משום דלית להו חבוט רמי בפחות מטפח אלא משום דבעי קורה ראויה לקבל אריח ופסלי קורה הנופלת ברוח ושתי קורות המתאימות אפילו בפחות משלשה משום דבעי קורה ראויה לקבל אריח:

    אתנייה רחבה ובריאה פירש רשב"ם ואין מחלוקת בדבר וקשה דאז יש למחוק כל בבא דרואין אלא נראה שהיה מהפך דברי רבי יהודה לרבנן וא"ת מאי פריך מרבי אילעאי דילמא כרבנן ס"ל וי"ל דלא מתוקם מילתיה כרבנן דהא רחבה ארבעה קאמ' ולרבנן דיה שתהא רחבה טפח ואפילו אינה בריאה אלא על כרחך כדרבי יהודה וס"ד דקים ליה לר' אילעאי דר' יהודה בעי רחבה ד' אבל אין צריך שתהא בריאה ומשני רחבה ארבעה שאני אבל ברחבה טפח בעי ר' יהודה שתהא בריאה ומיהו קשיא כיון דגם דברי רבנן מהפך הוה ליה למימר מילתיה ארבנן ולמימר אתנייה רחבה אע"פ שאינה בריאה כמילתייהו דרבנן ונראה לרבינו תם דרב יהודה מתני ליה אמילתיה דרבנן ואמר ליה רב אתנייה רחבה ובריאה כמו במתני' אלא שהש"ס המתין לסדר הגמרא זו עד שסיים פלוגתייהו והשתא פריך מר' אלעאי דמסתמא הוי כרבנן ולפי זה יש להוכיח דאין הלכה כרב דקאמר לעיל (עירובין ד' יא.) אתנייה צריך למעט דהמשנה לא נשנית כמו שהגיה וכאן נשנית כמו שהגיה וכן פסקו הגאונים וה"ג והאיכא משהו. משמע שהחשבון מצומצם וכן בפ"ק דב"ב (ד' יד) גבי שני טפחים שנשתיירו בארון ששם ספר תורה מונח שהיא בהיקפה ששה טפחים ופריך כיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה משני טפחים וכן בתר הכי דמשני בספר דעזרה לתחלתו נגלל ופריך אכתי תרי בתרי היכי יתיב משמע דמצומצם לגמרי וקשיא דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות:

    והאיכא משהו משמע שהחשבון מצומצם וכן בפ"ק דב"ב (דף יד.) גבי שני טפחים שנשתיירו בארון ששם ספר תורה מונח שהיא בהיקפה ששה טפחים ופריך כיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה משני טפחים וכן בתר הכי דמשני בספר דעזרה לתחלתו נגלל ופריך אכתי תרי בתרי היכי יתיב משמע דמצומצם לגמרי וקשיא דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות:

    Tosafot on Eruvin 14a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה עיקר בירור זה בתוספת כלאים והיא הברייתא האמורה בזה הפרק הבא לפנינו כל שהוא פחות מג' צריך שלא יהא בין זה לזה ג' שלא יזדקר הגדי בבת ראש וכבר ביררנוהו בפר' הזורק במסכ' שבת:

    אמ' אביי ר' יוסי בר' יהוד' סבר לה כאבוה בחדא היא שאמ' במשנה היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת ור' יוסי בנו השוה עמו בזה הדבר כמו שהזכיר בזו הברייתא בכאן ר' יוסי בר' יהודה אומ' רואין את העליונה כאילו היא למטה ברואין השוו שניהן ובגובה המבוי יתר מכ' אמה היתה חלוקה ביניהן שר' יוסי היה סובר צריך למעט כי כן אמ' ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' אמה ור' יהודה אביו היה מכשיר במבוי שגבוה למעלה מכ' אמה כדתנן מבוי שגבוה למעלה מכ' אמה ימעט ור' יהודה אומ' אינו צריך ולפי דעתו אפי' עליונה למעלה מכ' אמה רואין אותה כאילו היא למטה:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 14a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' מי שנכנס בצורך העולם יותר ממי שנברא ועכשיו שנברא ימשמש במעשיו ואמרי לה יפשפש במעשיו:

    מתני' הקורה שאמרו רחבה כו' כיון שנתפרש במשנה כי שיעור קורה כדי לקבל אריח שהיא חצי לבנה של ג' טפחים נמצא האריח טפח ומחצה. למה שנינו דיה לקורה טפח. טפח ומחצה בעי כשיעור אריח. ומשנינן כי משוי האריח על הקורה מעדיף אצבע בגודל מיכן וכמותו מצד אחר ממלאהו בטיט ועומד. פי' בריאה חזקה. ואמר רב חסדא אחד הקורה ואחד מעמיד הקורה כנגד כותלי המבוי צריכין להיות בריאין כדי לקבל קורה ואריח שעליה. שמועה דרב ששת פשוטה היא.

    ת"ר קורה היוצאת מכותל צפוני ואינה נוגעת בכותל דרומי שיש כנגדו אלא יש ביניהן ריוח וכן ב' קורות אחת יוצאה מכותל צפוני ואחת יוצאה מכותל דרומי ואין מגיעות הקורות [זא"ז] אלא יש ריוח ביניהן. אם אותו הריוח פחות מג' טפחים כלבוד דמי וא"צ קורה אחרת (אלא) [אבל] אם אותו הריוח ג' טפחים צריך קורה אחרת למלאות הריוח ההוא.

    רשב"ג אומר ד' טפחים צריך להביא קורה אחרת פחות מד' אין צריך דסבר כל פחות מד' טפחים כלבוד דמי וכן ב' קורות דקות משוכות ע"ג המבוי שאין אחת מהן בריאה לקבל אריח לארכו ג' טפחים [פחות מג'] אין צריך להביא קורה אחרת כו'. היו ב' קורות אחת למעלה ואחת למטה ממנה ואין אחת מהן בריאה [כדי] לקבל אריח ר' יוסי אומר רואין את העליונה כאילו היא למטה. פי' חבוט רמי ורואין את התחתונה כאילו היא למעלה. פי' אמרינן גוד אסיק מחיצתא.

    ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מכ' אמה שיצאה מתורת פתחו של היכל ולא תהיה עוד התחתונה למטה מעשרה טפחים שיצאת מתורת מחיצה.

    אמר אביי ר' יוסי סבר לה כר' יהודה אבוה בחדא דאית ליה רואין. פי' פצימין שרואין בהן. ופליג על אבוה בחדא. דאילו לר' יהודה אפילו הקורה אם היא נתונה למעלה מעשרים מכשיר.

    ר"י אמר רחבה אע"פ שאינה בריאה אמר רבינא לא היא אלא [בעינן] בריאה. אלא אם רחבה הקורה ד' טפחים אינה צריכה בריאה.

    היתה של קש או של קנים מהו דתימא רואין אותה כאילו היא של קש אמיץ וחזק שהוא מינו אמרינן אבל בדבר שאינו מינו לא קמ"ל רואין אותה כאילו היא של מתכת עקומה כר' זירא דאמר הקורה במבוי ועקמומיתה חוץ למבוי היא בתוך עשרים ועקמימותה למעלה (מי' טפחים) ועקמומיתה למטה מי' טפחים רואין כל שאילו תינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה ג' אמרינן כלבוד דמי ואין צריך קורה אחרת כו':

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 14a · Sefaria

    Rashba

    מעמידי קורה אינן צריכין שיהיו בריאין לקבל קורה ואריח יש מפרשים: מעמידי קורה, אם נעץ יתדות שאין ברחבן טפח במבוי והניח ראשי הקורה עליהן. ור"ח ז"ל פירש: כותלי המבוי ממש שמעמידין את הקורה עליהן אינן צריכין שיהו בריאין לקבל קורה ואריח.

    הניח קורה על גבי מבוי ופירש מחצלת עליה וכו' קורה אין כאן מחיצה אין כאן. תמיה לי ותיפוק ליה משום קורה, דאטו קורה אם היה משוכה למטה אינה נידונית משום קורה, לחי מצינו לו שיעור דהיינו עד ד' אמות כדאמרינן לעיל (עירובין ה, ב) וכדברי רש"י ז"ל אם העמידוהו לשם לחי אף הוא אין לו שיעור, אבל קורה בין כדברי זה בין כדברי זה לא שמענו לה שיעור. ושמא נאמר דקורה נמי צריכה שלא תהא משוכה למטה עשרה טפחים כשיעור מחיצה, דאם כן נפקא לה מתורת קורה והויא לה מחיצה תלויה ומחיצה תלויה אינה מתרת. וזה נראה לי אמת, אבל מ"מ אינו ענין כאן שא"כ היה לו לומר ומשוכה עשרה וגבוהה מן הקרקע שלשה טפחים. ואפשר לומר דמחצלת דנקט דוקא, מפני שאינה ראויה לקורה שאינה בריאה לקבל אריח, ודלא כר' יהודה דהתיר אפילו של קש ושל קנים.

    אם מקבלת אריח לרחבו טפח אין צריך להביא קורה אחרת מסתברא דהכי פירושה: כגון שאין בזו [אלא] רובע טפח ולא בזו [אלא] רובע טפח, ולא הרחיקן זו מזו אלא חצי טפח כדי שיקבלו בין שניהם ובין אוירן אריח טפח ומחצה שהוא אריח לרחבו, אין צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו אלא שהרחיקן יותר צריך להביא קורה אחרת. דאע"ג דבעלמא אמרינן לבוד בפחות משלשה הכא לא אמרינן ביה לבוד. ולפיכך צריך הוא לקורה אחרת או לקרב את אלו זו לזו בכדי שיעור זה, ומפני שהקורות קבועות בכותל נקט לשון זה יביא קורה אחרת.

    רבי שמעון בן גמליאל אומר אם מקבלות אריח לארכו שלשה טפחים כלומר: אפילו רחוקות זו מזו כל כך שמקבלות אריח לארכו, אבל יתר מכאן צריך להביא קורה אחרת. וכן מצאתי בירושלמי (ה"ג) דגרסינן התם: שתי קורות בזו חצי טפח ובזו חצי טפח כמה יהא ביניהן, ר' זעירא אמר חצי טפח. ועוד שם: שתי קורות בזו שליש וכל שהוא ובזו שליש וכל שהוא וביניהן פחות משליש, ייבא כדאמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין לארבעה והוא שיהא העומד רבה על החלל ע"כ. ונראה כי שבוש יש בנוסחא וביניהן שליש גרסינן ומשהו דקאמר היינו רביע טפח דבין שני העומדים והאויר יקבלו אריח טפח ומחצה לרחבו. ואי נמי גרסינן פחות משהו פירושו שיהא בין הכל טפח, ופחות משהו דקאמר (פחות משהו) כנגד שני משהויין שהעומדין רבין. ולא נקט משהו בכל אחד מן העומדים בדוקא, דדי אם יהא העומד שליש ומשהו כדי להשלים פחות המשהו של האויר, אלא דמשום דכיון דלא סגי באחד מן העומדים שלא יהא בו שליש ומשהו נקט אף בשני שליש ומשהו. ומכל מקום למדנו מן הירושלמי הזה שאע"פ שאין ברחב של שתי הקורות עצמן טפח, אפילו הכי אויר המועט בין אחד מן העומדים מצטרף להשלים.

    אמר אביי ר' יוסי ב"ר יהודה סבר לה כאבוה וכו' תמיה לי כיון דאוקמה אביי לדר' יוסי ב"ר יהודה כאבוה, ודאבוה דקאמר רואין ליתא, א"כ הא נמי דר' יוסי ליתא, אין ודאי קיימא לן כר' יוסי ב"ר יהודה דאמרינן חבוט רמי, וכדמפרש רב אשי נמי ברייתא (לעיל עירובין ט, א) דקתני היתה קורה משוכה או תלויה פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת משוכה והיא תלויה קאמר וקמ"ל דגוד וחביט אמרינן, וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא. ומסתברא לי דאביי לאו דוקא כאבוה ודלא כרבנן קאמר אלא משום דבחדא פליג עליה דאבוה קאמר, כלומר: בחדא איכא למימר דסבר לה כאבוה דאמר דאמרינן רואין וכי היכי דאמר בהא רואין ה"ה בשל קש ושל קנים דאמר רואין, אבל בחדא ודאי פליג אדאבוה. ומפני שכל שאנו יכולין להשוות דברי הרב ודברי התלמיד ודברי הבן עם האב אנו משוין ביניהם לפום כך אמר אביי כן, אבל מכל מקום טעמא דר' יוסי משום חבוט הוא ולא מצאנו לו שיודה בשאר המקומות לאביו, ורבנן נמי חבוט סבירא להו, הלכך קיימא לן בהא כר' יוסי וכרבנן בשל קש ושל קנים. אבל הרב אלפסי ז"ל דחה הא דר' יוסי ב"ר יהודה נמי לבר מהלכתא משום דאוקמה אביי כאבוה. אחר כך חזרתי וראיתי שהדין עם הרב אלפסי ז"ל, דהכא בשתי קורות שאין באחת מהן טפח קאמר כעין שתי קורות המתאימות ובשהן זו למעלה מזו שלשה או יותר מכן קאמר, דסתמא קאמר, והלכך לא אמרינן חבוט רמי בקורה שאין ברחבה טפח וכדמסיק רבא בסוכה פרק הישן (סוכה כב, א) גבי סוכה המדולדלת. אבל מכל מקום אם היו תוך שלשה זו לזו אין צריך להביא קורה אחרת דאמרינן לבוד. ומיהו עדיין צריכה לי תלמוד ההיא דרב אשי, למה הצריכו במשוכה והיא תלויה שאין בגובהן של יתדות ג' טפחים כיון דקורה טפח אפילו למעלה מג' נמי נימא חבוט רמי. וכן קשה עדיין על הרב ז"ל דמכל מקום היה לו לכותבה ולהעמידה בשיש בין שתיהם פחות משלשה כדאוקמה רבא התם בפרק הישן.

    ר' יהודה אומר רחבה אע"פ שאינה בריאה וכו' ולית הלכתא כוותיה אלא בעינן רחבה ובריאה. ואם היתה קורה רחבה ד' טפחים אע"פ שאינה בריאה. וגם בזו נראה שפסק הרב אלפסי ז"ל דבעינן בריאה. וזהו תימא דרב אמרה ולא אשכחן מאן דפליג עליה, ואע"ג דסתם מתני' בריאה לקבל אריח הא איכא רב דפריש דדוקא בשאין בה אלא טפח כדי לקבל אריח, אבל ברחבה ארבעה שיש לה כשיעור מקום חשובה היא ואף ע"פ שאינה בריאה. ואף הרמב"ם ז"ל (עי' הל' שבת פי"ז הי"ג) לא מצאתי לו שחילק וגם הוא נראה שיש לו כדעת הרב אלפסי ז"ל. (ורמב"ם) [ורשב"ם] ז"ל (תוס' ד"ה אתנייה) פירש דכולי עלמא היא, וכמו שאני כותב למטה (בד"ה מתני ליה). כתב הראב"ד ז"ל: נראה לי דבעינן קורה בריאה כדי לקבל אריחים כשיעור כל הקורה, כי בריאות קבלת אריח כדי שתהא הקורה נראית כתקרה שעל הפתח, ואע"ג דלא בעינן אריחים מקום הראוי לקבל אריחים בעינן, כך דעתי נוטה על האמת, נמצא עכשיו בשתי קורות המתאימות אם הניחן זו בצד זו ממש כדי לקבל אריח לרחבו, אם רוחב המבוי י' אמות די לשתי הקורות שיהיו בריאות לקבל עשרים אריחים לארכן שהן עשר אמות, ואם הרחיקן זו מזו עד פחות משלשה טפחים שאינן מקבלות אריח אלא לארכו צריכות שיהיו בריאות כדי לקבל אריחים לרחבו, נמצא קולו חומרו ע"כ. וכן מצאתיה מפורשת כדבריו בירושלמי, דגרסינן התם (ה"ג): קורה שאמרו כדי לקבל אריח א"ר אחא בר אבא כדי לקבל דמוס של אריחין לארכו, תני רבן שמעון בן גמליאל כדי לקבל דימוס של אריחין לרחבו, מה ביניהן, אמר אית ביניהון על דעתיהון דרבנן ארבעין אריחין על דעתיה דרבן שמעון בן גמליאל עשרים אריחין ע"כ בירושלמי. ואף על גב שיש קצת שבוש בנוסחת הירושלמי. מכל מקום למדנו ממנו מפורש כדברי הראב"ד ז"ל. אלא שאני מסתפק מעט והלא אמרינן לבוד בקורה ואפילו משתי רוחות, וא"כ אם היא חלושה באמצעה ואינה יכולה לקבל אריח בכל חלקיה למה תפסל בכך ומי גרע מאויר גמור. ואפילו תאמר כיון דישנה ואינה בריאה גרועה ממי שאינה, והלא בעקומה התירו כל שאילו ינטל עקמימותה ולא יהא בין זה לזה שלשה. ושמא לאו דוקא עשרים וארבעים, וצ"ע.

    מתני' עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. מסתברא שאלו אפילו לרבנן הם. ותדע לך מדאמרינן בגמרא גבי היתה של קש ושל קנים מאי קמ"ל דאמרינן רואין היינו הך, כלומר: דר' יהודה דאמר רחבה אע"פ שאינה בריאה ואילו בעקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה לא אקשינן הא תו למה לי אלא אדרבה אקשינן פשיטא ואמרינן קמ"ל כדר' זירא, אלמא מילתא פשיטא היא דהכין הלכתא ורבנן היא, ודר' זירא כרבנן אמרה ולא כר' יהודה. וכן בעגולה דאמרינן הא תו למה לי דרבנן היא, והכי קאמר: כיון דאשמועינן רבנן דאמרינן רואין, דעקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה, הא נמי דעגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת פשיטא נמי דאמרינן רואין דרבנן היא. ומסתברא דעל כרחך אית לן למימר דעגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת רבנן היא, דכיון דאית לן למימר דעקומה רבנן היא, (ד)אם איתא בתר ההיא דשל קש הוה ליה למתנייה ומאי טעמא אפסיק בין הני דר' יהודה ותנא עקומה ביניהו דהיא רבנן. וטעמא דמילתא דרבנן פליגי בשאינה בריאה ובשל קש ומודו בעקומה ועגולה, נראה לי משום דשאינה בריאה ושל קש אי אפשר לומר בהן רואין אלא לענין דינא, כלומר: עושין אותן לענין הדין כאילו הן בריאות וראויות לקבל אע"פ שאי אפשר, ורואין כזה לית להו לרבנן, אבל רואין שהוא בגופו של דבר ואינו מחוסר אלא מעשה מגופן רואין אותו כאילו נעשה בו אותו מעשה, והיינו עקומה רואין אותה כאילו תקנוה וניטל ממנה עקמימותה, וכן עגולה שכן דרכן של בני אדם לרבע ולתקן ולישר את העגול ואת העקום. ובירושלמי מצאתי בעקומה כדברי ובעגולה שלא כדברי, דגרסי' התם (ה"ה): היתה של קש למי נצרכה לר' יהודה דאמר רחבה אע"פ שאינה בריאה, עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה ר' אחא בשם ר' זעירא דר' יהודה היא, רב יוסף בשם ר' זעירא דברי הכל היא והוא שתהא עקמומית מן הצד עקמימיות שאינה מעכבת אבל עקמומיות שהיא מעכבת את המבוי הרי זו אסורה, ואיזו היא עקמומיות שהיא מעכבת את המבוי כל שאילו יגוד ואין בין זו לזו שלשה. ונראה דשאינה מעכבת גרסינן, ושבוש יש בנוסחאות. עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת, עוד היא דר' יהודה, ע"כ בירושלמי. ומה שנראה לי כתבתי, ונראין הדברים מפני שהפסיק בינה ובין של קש וכמו שכתבתי, ועוד שהטעם לשתיהן אחד. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בעקומה (הל' שבת פי"ז, הכ"ו), כך נראה לי.

    מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב רחבה אף על פי שאינה בריאה אמר ליה רב אתניי' רחבה ובריאה. הרבה פירושין נאמרו בדבר זה, ואין אחד מהם עולה לי ליפה. והנכון שבהם מה שפירש רבנו שמואל ז"ל, דרב יהודה הוה מתני ליה במתני' פלוגתא דר' יהודה ורבנן כדאיתא במתני', ואמר ליה רב לא תתני דבהא פליגי דהא דברי הכל בריאה בעינן ולא נחלקו ר' יהודה ורבנן בדבר זה, והיה רב מחסר ממשנתינו הא דר' יהודה וכן נמי היתה של קש רואין אותה כאילו של מתכת. ולדבריו אתי האי לא תתנייה כההיא דלעיל (עירובין ב, ב) דאם יש לו צורת פתח אין צריך למעט, דהכא והתם הוה מתני ליה לבריה כמשנתינו והוא היה מהפך למשנתינו ומשבשה. ואקשינן והא אמר רב רחבה ארבעה אע"פ שאינה בריאה, אלמא איכא מאן דמכשר בשאינה בריאה והא מני ר' יהודה וכר' יהודה אמרה רב, ופריק רחבה ארבעה שאני דבכי האי כולי עלמא מודו בה.

    Rashba on Eruvin 14a · Sefaria

    Ritva

    מעמידיו קור׳ פרש״י ז״ל אם הניחה על גב יתדות: ור״ח ז״ל פירש כותלי המבוי שהקורה עומדת עליהם אחד זה ואחד זה צריכין שיהו בריאי׳ כדי לקבל קורה ואריח. גרש״י ז״ל ומצדדין קאמר שהמעמידין יקבלו אריח וקורה והקורה תקבל האריח. ואין לפרש אחד זה ואחד זה על כל אחד מן המעמידין דהא אמאי דינא שיקבלום שניהם לכך פרש״י ז״ל א׳ המעמידין ואחד הקורה וכדפרישנא:

    קורה אין כאן דהא מינסא וא״ת תהא המחיצה חשובה קורה כי מפני שהגדיל אותה לא הפסיד י״ל דכל שהוא כך אין לה היכר קורה ואנן בעינן היכירא קצת ואפי׳ למ״ד מחיצה עוד י״ל דהכ׳ כשאינה בריאה בעצמה כדי לקבל אריח והראשון נכון:

    מחיצה אין כאן דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה פי׳ ולפי׳ אין מחיצה תלויה כזו מתרת וא״ת כל מאן דאמר קורה משום מחיצה היאך מתרת והרי השורים והגמלים בוקעין תחתיה י״ל דשאני קורה שהיא רחבה טפח וראוי לומר גוד אחית וא״כ רואין כאלו כבר נסתם:

    וכן שתי קורות המתאימו׳ פי׳ שיוצאות מכותל לכותל ביחד אלא שיש אויר ביניהן לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם מקבלות לרחבו טפח א״צ להביא קורה אחרת פי׳ הא ודאי לא אתא לאשמועי׳ ששתיהן סמוכות ושיעלו שתיהן לאחת דהא אפי׳ מחיצה של קש ושל קנים הרכה הוא מחיצה ובלבד שתהא מחיצה בריא׳ אלא ודאי מפני שיש אויר ביניהן ועם האוי׳ שבנתי׳ ורחבן יש שיעו׳ קורה אנו מצרפין הכל כאלו יש בקורה רחב אריח לרחבו ומה שאמר רחב אריח לרחבו טפח הוא בעינן שאמרנו דייה לקורה שתהא רחבה טפח כי אף כאלו נמלא החצי טפח החצר ע״י ליבון שמלבנין בטיט מכאן ומכאן אי נמי בא לומר שיקבלו אריח לרחבו באויר שביניהן טפח כלומר שיתפוס חצי טפח של האריח בשתי הקורו׳ אצבע בזו ואצבע בזו וישאר רחב טפח בנתים על האויר ועל זה הדרך פירשוה בירושלמי שהאויר מצטרף עם העומדים לרחב האריח אלא ששם לא נתנו שיעור רחב טפח לאויר ובתלמודא דילן התירו רבנן עד רחב טפח אויר בנתים אבל לא יותר ורשב״ג הכשיר אפילו יש ביניהן אויר שני טפחים ומחצה כיון שמקבלות אריח שיש בארכו ג׳ טפחים ויהא חצי טפח מונח עליהן אצבע מכאן ואצבע מכאן או אפי׳ פחות מאצבע מכאן ולפיכך נקט זה הלשון אריח של ג׳ טפחים ולא אמר כדאמרי רבנן ברחבו טפח ומה שאומר ואם לאו צריך להביא קורה אחרת לאו דוקא כי דיו שיחברם יותר וימעט אויר שביניהם אלא דנקט אידך דקיל טפי להביא ביניהם קורה כל דהו למעט האויר דכיון שהקורות קבועות בכותל קשה הוא לעקור אחת מהן ולקרבה לחברתה:

    היו אחת למעלה ואחת למטה פי׳ שזו עולה וזו יורדת רואין את העליונה כאלו היא למטה או את התחתונה כאלו היא למעלה ואסיקנא מכיון דליכא בחד מינייהו רחב טפח לא אמרי׳ חבוט רמי אלא עד פחות מג׳ טפחים ולעיל דאמר רב אשי פחות ג׳ טפחים אפילו בקורה רחב טפח בענין שתי יתדות עקומות שאני התם שלא היתה קורה על גב מבוי.

    ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרי׳ והתחתונה למטה מעשרה פי׳ או התחתונה קאמר דאי לא פשיט׳ שאין אמות חבוט עשרים אמה וגם נלמוד מבאן שאין אומרים חבוט או אחית אלא בשכל אחת מהן ראויה שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה מה שאין כן בזו ודוק.

    ר׳ יוסי בר יהודא סבר לה כאבוה בחדא פי׳ דאמרינן רואין והא ודאי בהאי רואין אפילו לרבנן היא שאין לנו חסרון חוצה לו אלא דאיידי דבעי למימר ופליג עליה דאבוה בחדא נקט הכא אבוה אי נמי משום דאבוה אמר רואין בהדיא:

    מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמי׳ דרב רחב׳ אע״פ שאינה בריאה. פי׳ במילתיה דר׳ יהודא א״ל רב אתנויה רחבה ובריאה פירש״י ז״ל אתניוה אפי׳ לר׳ יהודא דלא פליגי הוא ורבנן בהא כלל: וא״ת א״כ ישבש רב כולי מתני׳ מילתא דרבי יהודא ומאי דתנן היתה של קש כו׳ י״ל אין הכי נמי דהא שבש ג״כ רב מתני׳ דמבוי רחב דקאמר אתנייה צריך למעט ואע״פ שבכאן משבש לנו המשנ׳ יותר אין רב חושש לכל זה ופרכי׳ איני והאמר ר׳ אילעי אמר רחבה ד׳ אע״פ שאינ׳ בריא׳ וא״כ קשיא דרב אדרב דהא כמאן לא ר׳ יהודא ולא רבנן ופרקי׳ רחבה ד׳ שאני דבהא כולהו מודו דכיון דרחבה ד׳ טפחים שאינה בריאה ולפי פי׳ זה אין מחלוקת בין רבנן ור׳ יהודא בעניין זה כלל ומיהו אף לשטה זו אנן לית לן שבושא דרב אלא מתני׳ בדנקטי לה וכפי שסדר׳ רב אשי וכפי מה שאמר אביי למעלה סבר לה כאבוה אלמא יש בעניין זה מחלוק׳ בין ר׳ יהודא ורבנן אלא מתני׳ כפשטא ופליגי ואפילו ברחבה ד׳ טפחים וקיימא לן כרבנן: שיטת הרי״ף והרמב״ם ז״ל שפסקו דאפי׳ ברחבה ד׳ בעי׳ בריאה דלא סמכי׳ כלל על כל מאי דאמרי׳ השתא כיון דאליב׳ דרב איתמר לפום גרסא דיליה: ומ״מ אפשר היה לומר דברחבה דמודו רבנן אפי׳ לפי גרס׳ דגרסי׳ אנן דלא כרב: ויש מבעלי התוספות שפירשו דה״ק רב חיננא אמרה למתני׳ ואימא דר׳ יהודא אמר בריאה ורבנן אינה בריאה ומתני׳ דהית׳ של קש רבנן והשתא לא משבש לה רב למתני׳ כולי האי ופרכינן והא אמר רב רחבה ד׳ אף ע״פ שאינה בריאה ומסתמא לר׳ יהודא אמרה דאלו לרבנן לית להו קורה אלא טפח כדאיתא במתני׳ ומהדרי׳ רחבה ד׳ שאני ואפי׳ רבנן מודו בה ופירוש דחוק הוא ולפי פי׳ רשב״ם ז״ל אפשר היה לפרש דכי אמרי׳ רחבה ד׳ שאני ה״ק דברחבה ד׳ הוא דפליג רבי יהודה על רבנן ופלוגת׳ דמתני׳ וסתמא שהיתה של קש ברחב ד׳ טפי מיירי והשתא לא משבש לה רב למתני׳ כולי האי אלא דמוקים לה ברחבה ד׳ טפחים ואינה בריאה ואין רב חושש׳ משום דריש׳ דמתני׳ מיירי בקורה טפח כנ״ל:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Eruvin 14a · Sefaria

    Meiri

    אף מעמידי קורה צריכים להיות חזקים לקבל הקורה ואריחים עליה ומעמידי קורה הוא יתדות היוצאות מן הכותל והקורה קצרה ונשענת עליהם או אף הכותלים עצמן כגון שהיה כותל של קנים וכיוצא בו שכל שהקורה נסמכת עליו אינו ראוי לקבל הרי היכר הקורה בטל ונפקע. ויש מפרשים במעמידי קורה שנעץ קנה או עמוד וכיוצא בהן מכאן ומכאן וסמך קורה על גביהן. ואין נראה כן שהרי מכל מקום יועיל משום צורת פתח:

    הניח קורה על גבי מבוי ופרס עליה מחצלת והיתה המחצלת גבוהה מן הקרקע שלשה טפחי׳ הרי יצאה מכלל קורה ולכלל מחיצה לא בא ופסול שהרי קורה אין בהן שהרי (נתנסית) [נתכסית] ואין כאן היכר מחיצה אין כאן שמאחר שגבוהה שלשה הוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה והרי היא כדין מחיצה תלויה ויש למדין מכאן שכשם שיש ללחי שיעור ברחבו שאם היה רחב ארבע אמות אינו לחי כך קורה כל שיש ברחבה עשרה טפחי׳ יצאה מכלל קורה ונעשית מחיצה ומפרשי׳ שמועה זו במחיצה (המשולשת) [המשלשלת] עשרה טפחים (אלא) [ולא] משום כסוי שלדעתם אלו נתכסית במחצלת שאין בה עשרה לא בטלה תורת קורה שאין הבטול אלא מצד שחזרה לה כמחיצה ומאחר שאינה מחיצה (מנמצא) [נמצא] שקורה (אין) [יש] כאן מחיצה אין כאן וגדולי הדור (משמים) [מגמגמים] עליה שאם כן היה לו לומר משולשת עשרה וגבוהה שלשה אלא אף בלאו משולשת עשרה נאמרה ומחצלת דוקא מפני שאינה ראויה לקורה שהרי אינה חזקה לקבל אריחין. ומכל מקום יראה כפירוש האחר שאם בלא (שלוש) [שלשול] עשרה הרי אין מחיצה כלל והיאך הוא אומ׳ עליה הויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה. ויש שואלין לדעת האומר קורה משום מחיצה היאך לא חששו לגדיים בוקעין בה ומכל מקום בזו סמכו על חודה יורד וסותם אבל כל שעשאה מחיצה שלא מחמת סתימת חודה אינו כלום אחר שהגדיים בוקעין בה:

    קורה היוצאה מכותל זה ואינה מגעת לכותל שני אם סמוכה לכותל בפחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם בשלשה צריך להביא קורה אחרת וכן אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואין נוגעות זו בזו אם בפחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם בשלשה צריך להביא קורה אחרת:

    התאים שתי קורות זו אצל זו ואין באחת מהן טפח אלא שיש בין. שתיהן טפח נחלקו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן שלדעת חכמים צריך שיהו סמוכות באויר טפח לבד ביניהם עד שיהיו ראויות לקבל אריח לרחבו שכשינתן האריח שרחבו טפח ומחצה בין שתי הקורות יסמך באצבע לכאן ובאצבע לכאן וכל (שהחוקות) [שרחוקות] יתר מכן אעפ״י שהן בתוך שלשה צריך להביא קורה אחרת או לקרבם זו אצל זו ומתוך שהלשון שגור תמיד לומר צריך קורה אחרת ואין צריך קורה אחרת. וכן שאפשר לפעמים שהבאת קורה קל מקירוב הקורות כגון שקבועות בחוזק הוא תופס לשון הבאת קורה אחרת ולא קירוב הקורות ומכל מקום צריך להביא או לקרב ואין סומכין לתורת לבוד שבה שהרי לראיית קבלת אריח אנו צריכים עד שתדמה כמונחת לקביעות לבנות עליה ולרבן שמעון דיו שיהיו ראויות לקבל אריח לארכו והוא שלא יהו רחוקות זו מזו אלא שני טפחי׳ ומחצה אויר בינתים ויסמך אצבע לכאן ואצבע לכאן ומה שאמר שלשה פירושו אריח שהוא שלש וטפח הנזכר בדברי תנא קמא נאמר על טפח שבינתים ושלשה הנזכרים בדברי רבן שמעון בן גמליאל נאמר על שיעור ארכו של אריח והלכה כחכמים. כך קבלנו פי׳ שמועה זו. וראיה ברורה בתלמוד המערב על מה שכתבנו למעלה שצריך שתהא כל הקורה בחוזק הראוי לקבל אמרו שם בשתי קורות המתאימות על דעתיה דרבנן עשרין ארחין ועל דעתיה דרבן שמעון בן גמליאל ארבעין ארחין פי׳ שלרבנן האריחין מונחים לרחבן על הקורה ונמצא ארכן לרוחב המבוי וכשהמבוי רחב עשר אמות שהוא גדול שבשיעורין צריך שתהא ראויה לקבלת עשרים ולרבן שמעון בן גמליאל שהאריחי׳ מונחין על הקורה בארך ונמצא רחבן לרחב המבוי צריך ארבעים. ומכל מקום גדולי המפרשי׳ כתבו בפי׳ דברי חכמים שכל שיש בין שתיהן טפח אעפ״י שהן מרוחקות יתר מטפח הואיל והם תוך שלשה כשר ופי׳ אם מקבלות אריח ענינו בין שתיהן אלו היו סמוכות ובלבד בתוך שלשה ומכל מקום בדבר רבן שמעון בן גמליאל פרשו כפי׳ ראשון ואין הדבר מחוור לפרש זה בדרך אחת וזה בדרך אחרת שדברי תנא קמא מפורשי׳ לדעתם ברחב עצמה ודברי רבן שמעון בן גמליאל בריחוק שביניהן וזה ראיה לדעת ראשון כל שכן שהסכמנו בו עם תלמוד המערב. ומכל מקום גדולי המחברי׳ כתבוה כדבריהם ולשונם בזה לפי מה שמצאנו בקצת ספרים אם יש בין שתיהן טפח כדי לקבל אריח ושאין בין זו לזו שלשה כשר ואין הדברים נראין:

    היו שתי קורות אלו סמוכות בריוח שביניהם אלא שהיתה זו למעלה וזו למטה ומכל מקום שתיהן במקום הכשר זו למטה מעשרי׳ וזו למעלה מעשרה הואיל ושתיהן במקום הכשר ומכל מקום דוקא בשקרובות בפחות משלשה ומתורת לבוד וכמו שתירצוה בשני של סוכה עליונה למטה מעשרי׳ ותחתונה סמוכה לה בפחות משלשה או תחתונה למעלה מעשרה ועליונה סמוכה בפחות משלשה. ואעפ״י שבמתאימות לא הכשרנו מתורת לבוד הואיל ותחתונה סובלת העליונה אם ארחי מכניעים אותה די לנו בכך ורואין כאלו נסמכו ואעפ״י שמתוך (צרות) [דקות] העליונה אינה יכולה לקבל הואיל ומכל מקום הם בתורת לבוד ושאנו אומרים כן רואין מטעם שהזכרנו מה לנו אם עומדת זקופה אם לאו ועל זו אמרו נעשו כשפודין של מתכת. ויש חולקי׳ לפסול אף בזו ושלא לפסוק כר׳ יוסי בר׳ יהודה. ומכל מקום אף לשטתנו אחת במקום הכשר ואחת במקום פסול אפי׳ סמוכה בפחות משלשה אינו כלום ולא עוד אלא אף בפחות מטפח אבל כששניהם במקום הכשר (מתקרת) [כשר מתורת] לבוד הא כל שאין שם לבוד אין מתירין בדין חבוט רמי אחר שאין בה טפח כמו שיתבאר במסכת סוכה:

    Meiri on Eruvin 14a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אתנייה רחבה כו' ולרבנן דיה שתהא רחבה טפח כו' עכ"ל דאינו מהפך כולה מלת' דר' יהודה לרבנן אלא שהוא מגיה בדברי רבנן אינה בריאה ובדברי ר"י רחבה ובריאה דהשתא למאי דמתהפך מלתייהו נמי בדברי רבנן תני רחבה טפח ומיהו ק"ק ומאי פריך ואימא דמהפך כל מלתייהו דהשתא לא תני כלל בדברי רבנן רחבה טפח ושפיר מתוקמא מילתא דר' אלעאי כרבנן וי"ל דמשמע מדקאמר אתנייה רחבה ובריאה דאינו מהפך רק הך מלתא בלחוד ודו"ק:

    בא"ד ונראה לר"ת כו' אתנייה רחבה ובריאה כמו במתני' אלא שהתלמוד כו' עכ"ל ר"ל כמו במתני' שלפנינו והשתא לפי' זה קושטא הוא אליבא דרבנן דברישא אסקו שפיר מלתייהו ולא נטר עד פיסקא דסיפא אלא שהתלמוד כו' עד שסיים פלוגתייהו ודע דלפי' זה הא דמתני ליה מעיקרא בדברי רבנן אף ע"פ שאינה בריאה אצ"ל דמהפך דברי רבנן לדברי ר' יהודה אלא שמוחק הפלוגתא ואין מחלוקת בדבר אלא לכ"ע אף ע"פ שאינה בריאה ולפירוש רשב"ם ל"ק להו לעיל למחוק הפלוגתא אלא למחוק כל בבא דרואין אבל לפי' רבינו תם שפיר מוחק הפלוגתא לחוד מיהו איכא לפרש לפי' ר"ת נמי דמעיקרא מהפך דברי רבנן לר' יהודא אלא דלא נחית להפך אלא מלתא דרבנן וממילא דנפרש בהיפך דברי ר' יהודה ואיך שיהיה ק"ק לפי' ר"ת דפריך לרב דאתנייה רחבה ובריאה מהא דר' אלעאי דסתמא הוי כרבנן דלמאי דמתני נמי מעיקרא אע"פ שאינה בריאה בדברי רבנן תקשי ליה מדר' אלעאי דאיהו רחבה ד' קאמר ובמתני' תני לרבנן דדייה שתהא רחבה טפח ויש ליישב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 14a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה אתנייה רחבה כו' אלא שהגמרא המתין כו' פירוש מאחר שקאי אדברי רבנן למה סדר הגמרא השמועה אדברי ר' יהודה ועשה פיסקא ר' יהודה אומר וכו':

    Maharam on Eruvin 14a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, הָיָה מַחֲזִיק מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִקְוֵה טָהֳרָה נראה לי בס"ד טעם למספר ק"ן [150] דעשאו דוגמה לכללות העולם הזה ולכן עשאו עומד על י"ב בקר כנגד י"ב צרופים דשם הוי"ה ששולטים בכל חודש צירוף אחד וכן הוא בי"ב צרופים דשם אהי"ה והעולם קיים ועומד על שלשה דברים שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים כמו שאמר שמעון הצדיק באבות (אבות א, ב) וכל אחד מאלו השלשה צריך שיהיה בשלימות ארבעה חלקים שהם מעשה ודבור וכונה ומחשבה שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה כנודע ושלשה פעמים ארבעה הם י"ב ולכך עשאו עומד על י"ב בקר והיה מחזיק ק"ן מקוה טהרה דידוע ששם הקדוש יהי הרמוז במעשה בראשית שמספרו כ"ה הופיע אורו בבריאת העולם בארבע רוחות ומעלה ומטה שאז נעשה בו ק"ן אורות בעולם כי ששה פעמים כ"ה הוא ק"ן וכנגד זה חיבר דוד המלך ע"ה בתהלים ק"ן מזמורים. והקדמה זו הבאתי בסה"ק 'אדרת אליהו' בפרשת בלק ורמזתי בה כמה דברים בס"ד יעיין שם, ולכן עשה את הים הרומז לכללות העולם מחזיק ק"ן מקוה טהרה כנגד ק"ן אורות דשם 'יהי' הנזכר שהופיע בכל העולם כולו. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בזה כי ק"ן מקוה טהרה הם ששה אלפים סאה כגגד ששה אלפים שנה דחיי עלמא דין. גם הם עולים ל"ו אלף קבים כנגד ל"ו צדיקים שמעמידין את העולם בכל דור שכל אחד נחשב כאלף שנאמר הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף (ישעיה ס, כב) וזהו ערך הפחות, גם הוא רמז לששה צדיקים משבט יהודה שנתברכו בששה ברכות וששה פעמים ששה הם ל"ו. ועוד נראה לי עשה הים רמז למלכות שנקראת 'ים' שתהא מלאה בשש קצוות שהם חג"ת נה"י [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד] שכל אחד כלול מששה הרי ל"ו וידוע באצילות החשבון הוא בסוד אלפים ולכן עשאו מחזיק ל"ו אלף קבין.

    Ben Yehoyada on Eruvin 14a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 14, Amud Aleph, about 506 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “גמ׳ טפח, טפח ומחצה בעי!…”

    2. Segment 217 words

      Opens “כיון דרחב לקבל טפח, אידך חצי טפח…”

    3. Segment 337 words

      Opens “אמר רבה בר רב הונא: קורה שאמרו…”

      Named: רב הונא, רב חסדא, רבה.

    4. Segment 435 words

      Opens “אמר רב ששת: הניח קורה על גבי…”

      Named: רב ששת.

    5. Segment 536 words

      Opens “ת"ר קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת…”

    6. Segment 617 words

      Opens “רבן שמעון בן גמליאל אומר: פחות מד'…”

      Named: רבן שמעון.

    7. Segment 730 words

      Opens “וכן ב' קורות המתאימות, לא בזו כדי…”

    8. Segment 818 words

      Opens “רשב"ג אומר: אם מקבלת אריח לארכו שלשה…”

    9. Segment 931 words

      Opens “היו אחת למעלה ואחת למטה, ר' יוסי…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “אמר אביי ר' יוסי בר' יהודה סבר…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1120 words

      Opens “ופליג עליה בחדא דאילו ר' יהודה סבר…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1224 words

      Opens “ר' יהודה אומר רחבה אע"פ שאינה בריאה:…”

      Named: רב יהודה, רב קמיה, רב רחבה.

    13. Segment 1313 words

      Opens “והאמר ר' אילעאי אמר רב רחבה ארבעה…”

      Named: רב רחבה.

    14. Segment 1410 words

      Opens “היתה של קש כו': מאי קמ"ל דאמרינן…”

    15. Segment 159 words

      Opens “מהו דתימא במינה אמרינן שלא במינה לא…”

    16. Segment 1652 words

      Opens “עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה: פשיטא…”

      Named: רבי זירא.

    17. Segment 1719 words

      Opens “הא נמי פשיטא היא בתוך מבוי ועקמומיתה…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת: הא…”

    19. Segment 1931 words

      Opens “מנא הני מילי א"ר יוחנן אמר קרא…”

    20. Segment 203 words

      Opens “והא איכא שפתו…”

    21. Segment 2124 words

      Opens “אמר רב פפא שפתו שפת פרח שושן…”

      Named: רב פפא.

    22. Segment 228 words

      Opens “והאיכא משהו כי קא חשיב מגואי קא…”

    23. Segment 2325 words

      Opens “תניא רבי חייא ים שעשה שלמה היה…”

      Named: רבי חייא.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Eruvin 14a · Segment 6 — “רבן שמעון בן גמליאל אומר: פחות מד' אין צריך…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Eruvin 14a · Segment 19 — “מנא הני מילי א"ר יוחנן אמר קרא (מלכים א…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 14a · Segment 10 — “אמר אביי ר' יוסי בר' יהודה סבר לה כאבוה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 14a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026