Talmud Builders

    Eruvin 47a

    Back to index

    English translation — Eruvin 47a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The excluded area need not be so large; rather, three courtyards each containing two houses are sufficient for this purpose. And Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; and who disagrees with Rabbi Shimon on this matter? It is Rabbi Yehuda. Didn’t you say: In a case where Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? This teaches that one should not rely on these principles.

    2The Gemara rejects this argument as well: What is the difficulty here? Perhaps here, too, where it is stated explicitly that the halakha is in accordance with Rabbi Shimon, it is stated, but where it is not stated explicitly, it is not stated, and the principle that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda applies.

    3Rather, the proof is from that which we learned elsewhere in a mishna: With regard to one who left his house without making an eiruv of courtyards, and established residence for Shabbat in a different town, whether he was a gentile or a Jew, his lack of participation prohibits the other residents of the courtyards in which he has a share to carry objects from their houses to the courtyard, because he did not establish an eiruv with them, and failure to include a house in the eiruv imposes restrictions upon all the residents of the courtyard. This is the statement of Rabbi Meir.

    4Rabbi Yehuda says: His lack of participation does not prohibit the others to carry, since he is not present there. Rabbi Yosei says: Lack of participation in an eiruv by a gentile who is away prohibits the others to carry, because he might return on Shabbat; but lack of participation by a Jew who is not present does not prohibit the others to carry, as it is not the way of a Jew to return on Shabbat once he has already established his residence elsewhere. Rabbi Shimon says: Even if he left his house and established residence for Shabbat with his daughter in the same town, his lack of participation does not prohibit the residents of his courtyard to carry, even though he is permitted to return home, because he has already removed it, i.e., returning, from his mind.

    5And Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. And who disagrees with him? It is Rabbi Yehuda. Didn’t you say: When there is a dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? This teaches that one cannot rely upon these principles.

    6The Gemara rejects this argument again: What is the difficulty here? Perhaps here, too, where it is explicitly stated that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, it is stated; but where such a ruling is not stated, it is not stated, and the principle that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda is relied upon.

    7Rather, the proof is from that which we learned in the mishna. And that is what the Sages meant when they said: A pauper can establish an eiruv with his feet; that is to say, he may walk to a place within his Shabbat limit and declare: Here shall be my place of residence, and then his Shabbat limit is measured from that spot. Rabbi Meir says: We apply this law only to a pauper, who does not have food for two meals; only such a person is permitted to establish his eiruv by walking to the spot that he wishes to acquire as his place of residence.

    8Rabbi Yehuda says: This allowance applies both to a pauper and to a wealthy person. Indeed, they said that one can establish an eiruv with bread only in order to make placing an eiruv easier for a wealthy person, so that he need not trouble himself and go out and establish an eiruv with his feet, but the basic eiruv is established by walking to the spot one will acquire as his place of residence.

    9And Rav Ḥiyya bar Ashi once taught this law to Ḥiyya bar Rav in the presence of Rav, saying: This allowance applies both to a pauper and to a wealthy person, and Rav said to him: When you teach this law, conclude also with this ruling: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    10The Gemara asks: Why do I need a second ruling? Didn’t you already say: When there is a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? The fact that Rav needed to specify that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda on this matter indicates that he does not accept the general principle that when there is a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    11The Gemara rejects this reasoning: What is the difficulty here? Perhaps Rav does not accept these principles, but the other Sages accept them.

    12Rather, the Gemara brings a proof from that which we learned in another mishna with regard to a woman waiting for her brother-in-law, i.e., a woman whose husband died without children but who is survived by a brother. The brother-in-law is obligated by Torah law either to perform levirate marriage with his deceased brother’s widow, or to free her to marry others by participating in ḥalitza . The woman waiting for her brother-in-law may neither participate in ḥalitza nor undergo levirate marriage until three months have passed following her husband’s death, due to concern that she may be pregnant from him, in which case she is exempt from levirate marriage and ḥalitza . After the three-month waiting period it will become clear whether she is pregnant from her husband.

    13And similarly, all other women may not be married or even betrothed until three months have passed following their divorce or the death of their husbands, whether they are virgins or non-virgins, whether they are widows or divorcees, and whether they became widowed or divorced when they were betrothed or married. In all cases, the woman may not marry for three months. Otherwise, if she is within the first three months of her pregnancy from her first husband, and she gives birth six months later, a doubt would arise as to the identity of the father. The Sages did not differentiate between cases where this concern is applicable and where it is not; rather, they fixed a principle that applies universally.

    14Rabbi Yehuda says: A woman who had been married when she became widowed or divorced may be betrothed immediately, as couples do not have relations during the period of their betrothal. However, she may not marry until three months have passed, in order to differentiate between any possible offspring from the first and second husband.

    15A woman who had only been betrothed when she became widowed or divorced may be married immediately, as it may be assumed that the couple did not have relations during the period of their betrothal. This is except for a betrothed woman in Judea, because there the bridegroom’s heart is bold, as it was customary for couples to be alone together during the period of betrothal, and consequently there is a suspicion that they might have had relations, in which case she might be carrying his child. However, no similar concern applies in other places.

    16Rabbi Yosei says: All the women listed above may be betrothed immediately, because the decree applies only with regard to marriage; this is except for a widow, who must wait for a different reason, because of the mourning for her deceased husband.

    17And we said with regard to this: It once happened that Rabbi Eliezer did not come to the study hall. He met Rabbi Asi, who was standing, and said to him: What did they say today in the study hall? He said to him that Rabbi Yoḥanan said as follows: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rabbi Eliezer asked: By inference, can it be inferred from the fact that the halakha is in accordance with his opinion that only a single authority disagrees with him?

    18Rabbi Asi answered: Yes, and so it was taught in the following baraita : If a woman was eager to go to her father’s house and did not remain with her husband during his final days, or if she was angry with her husband and they separated, or if her husband was elderly or sick and could not father children, or if she was sick, or barren, or an elderly woman, or a minor, or a sexually underdeveloped woman who is incapable of bearing children, or a woman who was unfit to give birth for any other reason, or if her husband was imprisoned in jail, or if she had miscarried after the death of her husband, so that there is no longer any concern that she might be pregnant from him, all these women must wait three months before remarrying or even becoming betrothed; this is the statement of Rabbi Meir, who maintains that this decree applies to all women, even when the particular situation renders it unnecessary. In all these cases Rabbi Yosei permits the woman to be betrothed and to marry immediately.

    19The Gemara resumes its question: Why do I need Rabbi Yoḥanan to state that the halakha is in accordance with Rabbi Yosei? Didn’t you say: In a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and therefore the halakha should be in accordance with him here as well? This implies that the principle is not to be relied upon.

    20The Gemara rejects this argument: What is the difficulty here? Perhaps this ruling comes to exclude what Rav Naḥman said that Shmuel said: Although there are many cases in which the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, nonetheless, the halakha is in accordance with Rabbi Meir with respect to his decrees, i.e., in those cases where he imposed a restriction in a particular case due to its similarity to another case. For this reason Rabbi Yoḥanan had to say that the halakha here is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, notwithstanding its opposition to Rabbi Meir’s decree.

    21Rather, the proof that these principles do not apply is from that which was taught in the following baraita : One may go to a fair of idolatrous gentiles and buy animals, slaves, and maidservants from them, as the purchase raises them to a more sanctified state; and he may buy houses, fields, and vineyards from them, due to the mitzva to settle Eretz Yisrael; and he may write the necessary deeds and confirm them in their gentile courts with an official seal, even though this involves an acknowledgement of their authority, because it is as though he were rescuing his property from their hands, as the court’s confirmation and stamp of approval prevents the sellers from appealing the sale and retracting it.

    22And if he is a priest, he may become ritually impure by going outside Eretz Yisrael, where the earth and air are impure, in order to litigate with them and to contest their claims. And just as a priest may become ritually impure by going outside Eretz Yisrael, so may he become ritually impure for this purpose by entering into a cemetery.

    23The Gemara interrupts its presentation of the baraita to express surprise at this last ruling: Can it enter your mind to say that a priest may enter a cemetery? This would make him ritually impure by Torah law. How could the Sages permit a priest to become ritually impure by Torah law?

    24Rather, the baraita is referring to an area where there is uncertainty with regard to the location of a grave or a corpse [ beit haperas ], owing to the fact that a grave had been unwittingly plowed over, and the bones may have become scattered throughout the field. Such a field imparts ritual impurity only by rabbinic law.

    25The baraita continues: And a priest may likewise become ritually impure and leave Eretz Yisrael in order to marry a woman or to study Torah there. Rabbi Yehuda said: When does this allowance apply? When he cannot find a place to study in Eretz Yisrael. But if the priest can find a place to study in Eretz Yisrael, he may not become ritually impure by leaving the country.

    26Rabbi Yosei says: Even when he can find a place to study Torah in Eretz Yisrael, he may also leave the country and become ritually impure, because

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שלש חצירותלקמן בכיצד מעברין (עירובין דף נט.) וקאמר ר' יהודה עיר של רבים ונעשית של יחיד שנתמעטו אוכלוסיה מעבור ברחובותיה ששים ריבוא ולא דמיא השתא לדגלי מדבר אין מערבין את כולה יחד אלא אם שייר חוצה לה נ' דיורין שלא יערבו עמה למיהוי היכר לעיר של רבים דלא ליערבו כולה אלא מבואות מבואות ר"ש אומר דיו לשייר ג' חצירות של ב' ב' בעלי בתים:

    אוסר על בני חצירותשלא יוציאו מבתיהן לחצר מפני שיש לו רשות בחצר ואע"פ שאינו בעיר אוסר עליהן אם לא עירב קודם שהלך:

    רבי יהודה אומר אינו אוסרהואיל ואינו בעיר:

    נכרי אוסראף על פי שאינו בעיר שהרי יכול לבא ואין זה היסח מן הלב אבל ישראל משהלך מכאן ולא בא מערב שבת הסיח לביתו מלבו כל השבת שהרי לא יבא הלכך כמאן דלית ליה להך דירה בעלים דמי:

    לשבות אצל בתומאמש אפילו באותה העיר:

    רבי יהודה פליג עליהדאמר בעיר אחרת אינו אוסר הא באותה העיר אוסר ורבי יוסי נמי פליג עליה אלא חד מינייהו נקט:

    זהו שאמרובפירקין היא (דף מט:):

    אנו אין לנושיכול לקנות שביתה ברגליו בלא עירוב פת אלא עני כלומר מי שהוא בדרך ואין עמו פת:

    אחד עשירהיושב בביתו אם רצה לילך בעצמו ולהחשיך שם על התחום קונה לו שביתה:

    שלא יצאמפני הטורח ויערב ברגליו אלא התירו לשלוח עירוב בפת ע"י שלוחו:

    ומתני ליה רב חייא בר אשילמתני' לחייא בר רב קמיה דרב:

    אחד עני ואחד עשירמילתיה דרבי יהודה:

    למה ליהלמיפסק הלכה כרבי יהודה דר' מאיר פליג עליה הא כיילת לעיל להיכא דלא איתמר הלכה לא כמר ולא כמר עבדינן כרבי יהודה:

    רב לית ליה להני כלליומשום דרב לית ליה קאמרת ליתנהו והא ר' יוחנן קאמר להו והלכה כר' יוחנן:

    היבמה לא תחלוץבתוך ג' חדשים למיתת בעלה מפרש טעמא ביבמות שמא מעוברת היא וחליצת מעוברת אינה חליצה וא"ת תחלוץ בתוך ג' ותמתין עד לאחר ג' שאם תמצא מעוברת אינה צריכה חליצה אם תלד וולד של קיימא ואם לא תמצא מעוברת אינה צריכה חליצה אחרת ואם תלד וולד שאינו של קיימא תחלוץ פעם שניה שמא יהא וולד של קיימא ואינה חליצה לאוסרה לכהונה ונמצא מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה וסבר שרו חלוצה לכהן:

    ולא תתייבםשמא מעוברת היא ונמצא בא על אשת אחיו שיש לה בנים והרי היא עליו בכרת אבל לאחר שלשה דניכר בה שאינה מעוברת או תחלוץ או תתייבם:

    שאר כל הנשים כו'שמא תלד בתוך תשעה למיתת בעלה ספק בן שבעה לאחרון ספק בן תשעה לראשון ובעינן הבחנה כדאמרינן ביבמות (דף מב.) שמא ייבם אשת אחיו מאמו ועוד יש איסורין הרבה:

    ולא יתארסוגזור רבנן אירוסין אטו נשואין:

    אחת בתולות כו'מפרש התם (שם:) אחת שנישאו לזה כשהן בתולות ואחת שנישאו לזה כשהן בעולות שנתאלמנה או נתגרשה מבעלה זה בין מן האירוסין בין מן הנשואין צריכות להמתין אחר הגט או אחר המיתה ג' חדשים:

    אחת ארוסותאף על גב דארוסה לא בת עיבורי היא גזור רבנן ארוסה אטו נשואה: דברי ר"מ לא גרסי' אלא סתמא היא:

    יתארסומיד דהא לא מיעברא משני תוך ג' ואם תלד בתוך ט' ודאי דראשון הוא דאי מאחרון בן ששה הוא ולא חיי:

    והארוסותשנתאלמנו או שנתגרשו מן האירוסין ינשאו מיד דהא לא מיעברא מראשון:

    חוץ מן הארוסה שביהודהשהיו רגילין ליחד חתן וכלה קודם כניסתן לחופה כדאמרינן בכתובות (דף יב.):

    גס בהרגיל בה ומכירה ומרוצה לו:

    כל הנשים יתארסואתנא קמא פליג דאסר אפי' ליארס ואדרבי יהודה פליג דשרי ארוסה לינשא:

    חוץ מן האלמנה מפני האיבולשאסורה ליארס כל ימי אבלה אבל גרושה תיארס מיד:

    הלכה כר' יוסידמתיר ליארס מיד:

    ואמרינןמכלל דהך סתמא דתניא לעיל אחת ארוסות ואחת נשואות יחידאה היא:

    והתניאבניחותא:

    רדופה לילך לבית אביהתדירה לדור בבית אביה בעיר אחרת ואינה רגילה עם בעלה:

    חולהואינה מקבלת טורח תשמיש:

    עקרהמחמת מזל שכבר נישאת לג' בני אדם ולא ילדה להן והוחזקה עקרה:

    איילוניתממעי אמה ויש לה סימנין שאין לה שערות ולא דדין ולשון איילונית דוכרניתא כאיל זה שאינו יולד:

    ושאינה ראויה לילדמחמת משקה סם:

    דברי ר"מאלמא ר"מ הוא דגזר בההיא דפשיטא לן דאינה מעוברת וה"ה לארוסה:

    ולמה ליהלר' יוחנן למימר הלכה כר' יוסי דהא איהו גופיה כייל לעיל ר"מ ורבי יוסי הלכה כר' יוסי אלא ש"מ לא אמר ר' יוחנן להני כללי אלא הנך אמוראי אמרינהו מנפשייהו:

    ומאי קושיא דלמאאע"ג דכיילינהו ר' יוחנן איצטריך ליה למיפסק בהא משום דהוה רבי מאיר מחמיר ואמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו בכל מקום שהחמיר ואתא רבי יוחנן לאפוקי לדשמואל מיהא דבהא הלכה כרבי יוסי:

    לירידשוק הנקבע ליום חג של גוים ולוקחין מהן בתים ושדות מפני שממעיטן אי נמי משום ישוב א"י:

    בהמה ועבדים ושפחותמפני שמכניסן לקדושה:

    ומעלההשטר:

    בערכאות שלהןלפני דייניהן לחתום ואע"פ שהוא חשיבות להן ואיכא למיחש דלמא אזלי ומודו אפ"ה שרי:

    מפני שהוא כמציל מידםשלא יחזור הגוי ויערער על המכירה:

    בית הקברות ס"דהא עבר בלאו:

    שאינו מוצא ללמודבארצו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 47 עמוד א

    1שלש חצירות של שני בתים. ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי שמעון. ומאן פליג עליה רבי יהודה. והא אמרת: רבי יהודה ור"ש הלכה כרבי יהודה!

    2ומאי קושיא? דילמא הכא נמי, היכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר לא איתמר.

    3אלא, מהא דתנן: המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת, אחד נכרי ואחד ישראל אוסר לבני חצירות, דברי רבי מאיר.

    4רבי יהודה אומר: אינו אוסר. רבי יוסי אומר: נכרי אוסר, ישראל אינו אוסר, מפני שאין דרך ישראל לבא בשבת. רבי שמעון אומר: אפילו הניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר, שכבר הסיח דעתו.

    5ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כר"ש ומאן פליג עליה ר"י והא אמרת רבי יהודה ור"ש הלכה כרבי יהודה!

    6ומאי קושיא? דלמא הכא נמי, היכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר לא איתמר.

    7אלא, מהא דתנן: וזהו שאמרו העני מערב ברגליו. רבי מאיר אומר: אנו אין לנו אלא עני.

    8רבי יהודה אומר: אחד עני ואחד עשיר. לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר, שלא יצא ויערב ברגליו.

    9ומתני ליה רב חייא בר אשי לחייא בר רב קמיה דרב: אחד עני ואחד עשיר. ואמר ליה רב, סיים בה נמי: הלכה כרבי יהודה.

    10תרתי למה לי, והא אמרת: ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה!

    11ומאי קושיא? דילמא רב לית ליה להני כללי?

    12אלא, מהא דתנן: היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהו לה שלשה חדשים.

    13וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים, אחד בתולות ואחד בעולות, אחד אלמנות ואחד גרושות, אחד ארוסות ואחד נשואות.

    14ר' יהודה אומר: נשואות יתארסו.

    15וארוסות ינשאו, חוץ מארוסה שביהודה, מפני שלבו גס בה.

    16ר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה מפני האיבול.

    17ואמרינן: רבי (אליעזר) לא על לבי מדרשא. אשכחיה לרבי אסי דהוה קאים. אמר ליה: מאי אמור בבי מדרשא? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי. מכלל דיחידאה פליג עליה?

    18אין, והתניא: הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה, או שהיתה לה כעס עם בעלה, או שהיה בעלה זקן או חולה, או שהיתה היא חולה, עקרה, זקנה, קטנה ואיילונית, ושאינה ראויה לילד, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין, המפלת לאחר מיתת בעלה כולן צריכין להמתין ג' חדשים, דברי ר"מ רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד.

    19למה לי? והא אמרת ר"מ ורבי יוסי הלכה כר' יוסי!

    20ומאי קושיא? דלמא לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל, דאמר: הלכה כרבי מאיר בגזירותיו.

    21אלא, מהא דתניא: הולכין ליריד של נכרים ולוקחים מהן בהמה ועבדים ושפחות, בתים שדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן, מפני שהוא כמציל מידן.

    22ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהן. וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות.

    23בית הקברות ס"ד טומאה דאורייתא היא!

    24אלא בבית הפרס, דרבנן.

    25ומטמא לישא אשה, וללמוד תורה. אמר רבי יהודה: אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל מוצא ללמוד לא יטמא.

    26ר' יוסי אומר: אף בזמן שמוצא ללמוד נמי יטמא, לפי׃

    Tosafot

    הכי גרסינן רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מידואין להאריך כאן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואקשינן נמי מהא דתנן ר"ש אומר ג' חצרות של ב' בתים כו' ופרקינן כדפרקינן לעילא.

    ואקשינן מהא דתנן ר"י אומר אחד עני ואחד עשיר לא אמרו מערבין [בפת] אלא להקל על העשיר שלא יהא צריך לצאת ולערב ברגליו ומתני ליה רב חייא בר אשי לחייא בר רב קמיה דרב אחד עני ואחד עשיר וא"ל רב אתניה הלכה כר' יהודה כלומר קבעה במשנתנו הלכתא כר' יהודה ואי איתא להא דר' יוחנן למה ליה למתנייה במתני' אע"ג דלא תנא הא ידוע דהלכתא כר' יהודה דהא ר' מאיר פליג עליה ודחינן דלמא רב פליג על ר' יוחנן ואמר ליתנהו להני כללי ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן אלא מהא דתנינן היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהו לה ג' חדשים וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן ג' חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד אלמנות ואחד גרושות כו' ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מאלמנה מפני האיבול. וא"ר (יוסי) [אסי] א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי ואמר מכלל דיחיד פליג עליה אין והתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיתה לה כעס מבעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה [היא] חולה או קטנה או איילונית או עקרה או זקנה שאינה ראויה לילד והמפלת לאחר מיתת בעלה צריכה להמתין ג' [חדשים] דברי ר"מ ר' יוסי מתיר ליארס ולהנשא מיד למה ליה לר' יוחנן למימר הלכה כר' יוסי והא ר' יוחנן הוא דאמר ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכ"ש ר"מ ור' יוסי שהלכה כר' יוסי אלא ש"מ ליתנהו להני כללי ודחינן (למאי) [ומאי] קשיא ודלמא לעולם איתנהו להני כללי ר' יוחנן לא אצטריך למימר הכא הלכה אלא כדי לאפוקי מרב נחמן אמר שמואל דאמר הלכה כר"מ בגזירותיו. והא גזרה היא דגזר עקרה ואיילונית ומי שאינה ראויה לילד ואפי' המפלת לאחר מיתת בעלה אטו ראויה לילד אתא לדחויי מהא דרב נחמן אמר שמואל ואמר הלכתא כר' יוסי (ופליג) [דפליג] על ר"מ אלא מהא דתניא הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהן בהמה עד (דמטי) [ומטמא] ללמד תורה ולישא אשה.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 47a

    Eruvin 47a. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 459 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שלש חצירות לקמן בכיצד מעברין (עירובין דף נט.) וקאמר ר' יהודה עיר של רבים ונעשית של יחיד שנתמעטו אוכלוסיה מעבור ברחובותיה ששים ריבוא ולא דמיא השתא לדגלי מדבר אין מערבין את כולה יחד אלא אם שייר חוצה לה נ' דיורין שלא יערבו עמה למיהוי היכר לעיר של רבים דלא ליערבו כולה אלא מבואות מבואות ר"ש אומר דיו לשייר ג' חצירות של ב' ב' בעלי בתים:

    אוסר על בני חצירות שלא יוציאו מבתיהן לחצר מפני שיש לו רשות בחצר ואע"פ שאינו בעיר אוסר עליהן אם לא עירב קודם שהלך:

    רבי יהודה אומר אינו אוסר הואיל ואינו בעיר:

    נכרי אוסר אף על פי שאינו בעיר שהרי יכול לבא ואין זה היסח מן הלב אבל ישראל משהלך מכאן ולא בא מערב שבת הסיח לביתו מלבו כל השבת שהרי לא יבא הלכך כמאן דלית ליה להך דירה בעלים דמי:

    לשבות אצל בתו מאמש אפילו באותה העיר:

    רבי יהודה פליג עליה דאמר בעיר אחרת אינו אוסר הא באותה העיר אוסר ורבי יוסי נמי פליג עליה אלא חד מינייהו נקט:

    זהו שאמרו בפירקין היא (דף מט:):

    אנו אין לנו שיכול לקנות שביתה ברגליו בלא עירוב פת אלא עני כלומר מי שהוא בדרך ואין עמו פת:

    36 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 47a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הכי גרסינן רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ואין להאריך כאן:

    Tosafot on Eruvin 47a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ואקשינן נמי מהא דתנן ר"ש אומר ג' חצרות של ב' בתים כו' ופרקינן כדפרקינן לעילא.

    ואקשינן מהא דתנן ר"י אומר אחד עני ואחד עשיר לא אמרו מערבין [בפת] אלא להקל על העשיר שלא יהא צריך לצאת ולערב ברגליו ומתני ליה רב חייא בר אשי לחייא בר רב קמיה דרב אחד עני ואחד עשיר וא"ל רב אתניה הלכה כר' יהודה כלומר קבעה במשנתנו הלכתא כר' יהודה ואי איתא להא דר' יוחנן למה ליה למתנייה במתני' אע"ג דלא תנא הא ידוע דהלכתא כר' יהודה דהא ר' מאיר פליג עליה ודחינן דלמא רב פליג על ר' יוחנן ואמר ליתנהו להני כללי ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן אלא מהא דתנינן היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהו לה ג' חדשים וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן ג' חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד אלמנות ואחד גרושות כו' ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מאלמנה מפני האיבול. וא"ר (יוסי) [אסי] א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי ואמר מכלל דיחיד פליג עליה אין והתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיתה לה כעס מבעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה [היא] חולה או קטנה או איילונית או עקרה או זקנה שאינה ראויה לילד והמפלת לאחר מיתת בעלה צריכה להמתין ג' [חדשים] דברי ר"מ ר' יוסי מתיר ליארס ולהנשא מיד למה ליה לר' יוחנן למימר הלכה כר' יוסי והא ר' יוחנן הוא דאמר ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכ"ש ר"מ ור' יוסי שהלכה כר' יוסי אלא ש"מ ליתנהו להני כללי ודחינן (למאי) [ומאי] קשיא ודלמא לעולם איתנהו להני כללי ר' יוחנן לא אצטריך למימר הכא הלכה אלא כדי לאפוקי מרב נחמן אמר שמואל דאמר הלכה כר"מ בגזירותיו. והא גזרה היא דגזר עקרה ואיילונית ומי שאינה ראויה לילד ואפי' המפלת לאחר מיתת בעלה אטו ראויה לילד אתא לדחויי מהא דרב נחמן אמר שמואל ואמר הלכתא כר' יוסי (ופליג) [דפליג] על ר"מ אלא מהא דתניא הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהן בהמה עד (דמטי) [ומטמא] ללמד תורה ולישא אשה.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 47a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    צריכות להמתין דברי ר"מ לא גרסי' במתניתין ר"מ, דהא מתמהינן עליה דר' יוחנן דפסק כר' יוסי ואמר מכלל דיחידאה פליג עליה ואמרינן אין ומייתינן לה מברייתא דתני בה בהדיא ר' מאיר, אלמא במתני' לא תני בה ר"מ. וכן נמי מוכח בהדיא במקומה בפרק החולץ (יבמות מב, ב) דקרי ליה התם מתניתא. וכן כתב כאן רש"י ז"ל. אלא דנראה לי דאי גרסינן ליה אורחא דתלמודא היא בהכין, דמאי דמתפרש בברייתא כי מייתי מתניתין בדוכתא אחרינא מעייל בלישנא דמתניתין מאי דמתפרש בברייתא. ודכותה אשכחן לעיל בפרק בכל מערבין (עירובין לז, א) דמייתי מתני' דהלוקח יין מבין הכותים והא גרסי' בה פלוגתא דר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון, וליתא במתני' אלא בברייתא, וקא מעייל במתני' פלוגתא דמפרשא בברייתא, ואחריני טובא איכא בגמרא דכוותייהו.

    והא אמרת ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי תמיה לי מאי קא מקשה מהא, דאדרבא במקומה ביבמות (שם) מקשינן עליה דר' יוחנן האיך פסק כר' יוסי בהא דהא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה, ואיצטריך לשנויי דסתם ואחר כך מחלוקת הוא משום דפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בצידה לאו סתם משנה היא, ומעתה למה איצטריך למימר הלכה כר' יוסי לשתוק מינה. לא היא דעדיין צריכה משום דלא תימא דהלכה כאותה סתמא, דסתמא כי האי ודאי סתמא היא. ותדע לך מדאמרינן בשלהי שבת (קנו, ב) הלכה כר"ש במוקצה לענין שבת הואיל וסתם לן תנא כוותיה דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים, ואע"ג דפליג עלה בצידה ר' יהודה, דתנן ור' יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע"ש לא יזיזנה ממקומה, אלמא סתמא כי האי סתמא היא. אלא דלאו סתמא גמורה נקרית כי היכי דנקשי מינה לכללא דר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה וכדכתיבנא לה התם ביבמות (בד"ה סתם) בס"ד. וא"כ הכא איצטריך למפסק בה בהדיא כר' יוסי. וי"ל דאין הכי נמי דהוה לן לתרוצי ליה הכין, אלא דחד מן תרי טעמי נקט. ועוד דאגב אורחיה קמ"ל דבהא לית ליה לר' יוחנן האי כללא דקאמר ר"נ אמר שמואל הלכה כר' מאיר בגזרותיו.

    Rashba on Eruvin 47a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ומאי קושיא דילמא הכא נמי היכא דאיתמר איתמר וכו׳ ואפשר דלאו כי הדדי איתמר הכי פרכי בו מדריש׳ א״נ דמאן דקשי להו סבר דכיון דבתרתי תלת דוכתי אפסיקא הלכתא בהדיא כר״ש דהוי חזקה שהלכה כמותו בכל מקום במקום רבי יהודה. ומאי קושיא דילמא רב לית ליה הני כלל. דרבי יוחנן. בדין הוא דבהא מלי מתרץ קושי׳ דלעיל אלא דכל היכא דמצינא לתרוצי בענין דלא לפלגו רב ורבי יוחנן הוה עדיפא לן טפי. והכא דלאו אפשר משנינן דדילמ׳ רב לית להו הני כללי דר׳ יוחנן ומשום דרב לית ליה הכי לית ליה לרב משרשיא למפסק ולמימר דליתנהו הני כללי דהא רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן. אלא מיהא וכו׳ כלומר דכי אמר רב משרשיא דלתנהו להני כללי היינו משום דאשכחן דר׳ יוחנן גופיה משמע דלא סבר להו כדתנן היבמה לא תחלוץ וכו׳ מכלל דיחידא׳ פליג עליה אין והתניא וכו׳ מהא שמעי׳ דלא גרסי׳ במתני׳ דברי רבי מאי׳ כדגרסי׳ במקצת נסחי והכין נמי מוכח ביבמו׳ דאקשי׳ מאי נפקא דפסק ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יוסי ואלו בעלמא קאמר הלכה כסתם משנ׳ ופרקי דהכא סתם ואח״כ מחלקת היא.

    למה לי והא אמרת ר׳ יהודה ורבי יוסי הלכה כר׳ יוסי לאפוקי מהתם משנה אע״ג דלא חשיבא סתם משנה כיון דמחלוקת בצדה כדאסיק ביבמות וליכא למפרך מינה למאי דכייל ר׳ יוחנן הלכה כסתם משנה מ״מ בדוכתי טוב׳ חשיב׳ לן סתמא למפסק כוותיה כדברירנ׳ התם וכדמוכ׳ בשמעתא קמייתא די״ט דאמרי׳ דגבי י״ט סתם לן תנא כר״ש דתנן מחתכין את הדלועין וכו׳ וסתם מחלוקת בצדה דפליג עליה ר׳ יהודה וי״ל דעדיפא מינה בעי לשנויי ליה הכא דאע״ג דאמוראי בתראי חשיבא להו סתמא אע״פ שמחלוקת בצדה הא לר׳ יוחנן לא שמעי׳ ליה הכי מדלא כייל שתהא הלכה אלא כשהוא סתם משנה לגמרי בלא שום מחלוקת:

    הולכין לדיר של עכו״מז ולוקחים מהם בהמה עבדים ושפחות פרש״י ז״ל דלמעוטינהו שרי והפי׳ הנכון מפני שדברים אלו הם צריכין לו לתשמיש ביתו ואינם נמצאים לימכור וה״ל כדבר האבד ובכי הא לא גזור והכי מוכח פי׳ במסכת משקין ובמקומה הארכתי בה בס״ד.

    Ritva on Eruvin 47a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת נכרי אוסר שמא יחזור אבל ישראל אינו אוסר על בני חצרו שלא לטלטל מביתם לחצר שאין דרכו לבא בשבת ואפי׳ לא הלך בעיר אחרת אלא שהניח את ביתו והלך בעיר עצמה לשבות אצל בתו אינו אוסר שאין ישראל עשוי לשנות מה שגמר בלבו. ועיקר דבר זה יתבאר בפרק כיצד משתתפין כהלכתו בע״ה:

    אחד עני ואחד עשיר מערבין בין ברגל בין בפת ואין אומרי׳ שלא הותר עירוב ברגליו אלא לעני שאין לו פת מצויה אלא אף עשיר מערב ברגליו שלא אמרו לעשיר עירוב בפת אלא להקל עליו לשלחו על ידי עבדו אבל מכל מקום עיקר עירוב ברגליו הוא ועיקר דבר זה יתבאר למטה במשנה ששית בע״ה:

    היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שתמתין שלשה חדשים לידע אם היא מעוברת אם לאו שמא מעוברת היא ואינה ראויה לייבום ואין חליצה נתקנה אלא בראויה לייבום ומכל מקום אם ייבם או חלץ הואיל ונתברר שאינה מעוברת אינה צריכה כלום וכן שאר כל הנשים שנתגרשו או שנתארמלו לא יתארסו ולא ינשאו עד שתמתין שלשה חדשים ר״ל תשעים יום הן שנישאו לזה בתולות או בעולות ואפי׳ לא נתגרשו או נתאלמנו מן הנשואין אלא מן האירוסין כלן צריכות להמתין שלשה חדשים חוץ מיום המיתה והגירושין ר״ל כתיבת הגט וחוץ מיום שרוצה להתארס או לינשא בו ואפי׳ היתה קטנה או זקנה או עקרה או חולה או אילונית או שאינה ראויה לילד מחמת מום או (מחמת) [ששתת] משקה [סם] ואפי׳ היה בעלה במדינת הים או חולה או חבוש בבית האסורין ואפי׳ בתולה מן האירוסין או אפי׳ הפילה אחר מיתת בעלה או שהיתה רדופה לילך בבית אביה כלומר תדירה ומחמדת לילך בבית אביה בעיר אחרת וידוע לה שלא היתה עם בעלה כל שלשה חדשים בכלן גזרו שלא לינשא תוך שלשה חדשים. ועיקר דבר זה יתבאר בסדר נשים בע״ה:

    הולכין ליארוד של עכו״ם ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות וכותב ומעלה בערכאות שלהם מפני שהוא כמציל ודוקא במקום שאין שם מכס לע״ז על הדרך שביארנו בראשון של ע״ז. וכן אעפ״י שגזרו טומאה על ארץ העמים וכהן מוזהר שלא לילך בה אם היה צריך לדון ולערער בה ולא היה לו דרך אחרת מותר לו ליטמא בה וכן בבית הפרס וכן לכל דבר מצוה כגון ללמוד תורה ולישא אשה ואפי׳ אם היה לו מי שיכול ללמוד וכבר ביארנו עקרי דברים אלו בראשון של עבודה זרה:

    Meiri on Eruvin 47a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י כל הנשים יתארסו את"ק כו' ואדר"י פליג דשרי ארוסה לינשא עכ"ל ועיין בתוספות פ' החולץ שהקשו ע"ז מהך ברייתא דרדופה דמתיר ר' יוסי ליארס ולינשא גם מ"ש התוספות בשמעתין ה"ג רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא כו' עיין בתוספות שם:

    Chidushei Halachot on Eruvin 47a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה ה"ג רבי יוסי מתיר וכו' משום דיש גורסין ולרבי יהודה מתיר וכו' דאי רבי יוסי אם כן תקשה דר' יוסי אדר"י דהא לעיל לא התיר אלא ליארס אבל התוס' ס"ל דר' יוסי מתיר לארוסות אפילו לינשא והא דאמר לעיל כל הנשים יתארסו אנשואות קאי וע"ש ביבמות בתוס' דף מ"א:

    Maharam on Eruvin 47a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' והא אמרת ר"י ור"ש הלכה כר"י עי' תוס' לקמן דף סה ע"ב ד"ה איקלעו:

    גמ' בבית הפרס דרבנן ומטמא עי' בכורות דף כט ע"א תוס' ד"ה היכי אזיל:

    Gilyon HaShas on Eruvin 47a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 47, Amud Aleph, about 459 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “שלש חצירות של שני בתים. ואמר רב…”

      Named: רב חמא בר גוריא, רבי שמעון, רבי יהודה.

    2. Segment 213 words

      Opens “ומאי קושיא? דילמא הכא נמי, היכא דאיתמר…”

    3. Segment 320 words

      Opens “אלא, מהא דתנן: המניח את ביתו והלך…”

      Named: רבי מאיר.

    4. Segment 437 words

      Opens “רבי יהודה אומר: אינו אוסר. רבי יוסי…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון.

    5. Segment 521 words

      Opens “ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב:…”

      Named: רב חמא בר גוריא, רבי יהודה.

    6. Segment 613 words

      Opens “ומאי קושיא? דלמא הכא נמי, היכא דאיתמר…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אלא, מהא דתנן: וזהו שאמרו העני מערב…”

      Named: רב ברגליו, רבי מאיר.

    8. Segment 819 words

      Opens “רבי יהודה אומר: אחד עני ואחד עשיר.…”

      Named: רבי יהודה, רב ברגליו.

    9. Segment 924 words

      Opens “ומתני ליה רב חייא בר אשי לחייא…”

      Named: רב חייא בר אשי, רב קמיה, רבי יהודה.

    10. Segment 1011 words

      Opens “תרתי למה לי, והא אמרת: ר"מ ורבי…”

      Named: רבי יהודה.

    11. Segment 118 words

      Opens “ומאי קושיא? דילמא רב לית ליה להני…”

      Named: רב לית.

    12. Segment 1213 words

      Opens “אלא, מהא דתנן: היבמה לא תחלוץ ולא…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא…”

    14. Segment 145 words

      Opens “ר' יהודה אומר: נשואות יתארסו.…”

    15. Segment 159 words

      Opens “וארוסות ינשאו, חוץ מארוסה שביהודה, מפני שלבו…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “ר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ…”

    17. Segment 1731 words

      Opens “ואמרינן: רבי (אליעזר) לא על לבי מדרשא.…”

      Named: רבי אסי, רבי יוחנן, רבי יוסי.

    18. Segment 1854 words

      Opens “אין, והתניא: הרי שהיתה רדופה לילך לבית…”

      Named: רבי יוסי.

    19. Segment 1910 words

      Opens “למה לי? והא אמרת ר"מ ורבי יוסי…”

      Named: רבי יוסי.

    20. Segment 2013 words

      Opens “ומאי קושיא? דלמא לאפוקי מדרב נחמן אמר…”

      Named: רב נחמן, רבי מאיר, שמואל.

    21. Segment 2123 words

      Opens “אלא, מהא דתניא: הולכין ליריד של נכרים…”

    22. Segment 2217 words

      Opens “ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון…”

    23. Segment 236 words

      Opens “בית הקברות ס"ד טומאה דאורייתא היא!…”

    24. Segment 244 words

      Opens “אלא בבית הפרס, דרבנן.…”

    25. Segment 2518 words

      Opens “ומטמא לישא אשה, וללמוד תורה. אמר רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    26. Segment 2610 words

      Opens “ר' יוסי אומר: אף בזמן שמוצא ללמוד…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 47a · Segment 20 — “…מדרב נחמן אמר שמואל, דאמר: הלכה כרבי מאיר בגזירותיו.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 47a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026