Talmud Builders

    Eruvin 80a

    Back to index

    English translation — Eruvin 80a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and whose fruit they do not taste. This tree is evidently consecrated to the cult.

    2And Shmuel said: For example, if they say: These dates are for the beer of the temple of Nitzrefei, which they drink on the day of their festival, then this is enough to establish the tree as an asheira . Ameimar said: And the elders of Pumbedita said to me with regard to this issue: The halakha is in accordance with the opinion of Shmuel.

    3The Gemara returns to Rav Yehuda’s ruling that the barrel used for merging the alleyway must be raised a handbreadth from the ground. The Gemara raises an objection from a baraita : How does one merge an alleyway? One brings a barrel of wine, or oil, or dates, or dried figs, or any other type of produce for merging the alleyway.

    4If one contributed a barrel of his own, he must confer possession to all the other residents by means of another person who acquires it on their behalf. And if the barrel is theirs, he must at least inform them that he is merging the alleyway. And the one acquiring it on behalf of the others raises the barrel a minimal amount from the ground. Apparently, the barrel need not be raised a handbreadth. The Gemara answers: Here too, what is this minimal amount of which the tanna of the baraita spoke? This expression means a handbreadth, but no less.

    5It is stated that the amora’im disagreed with regard to the acquisition of a merging of alleyways. Rav said: It is not necessary to confer possession of the food used in merging the alleyway to all the residents of the alleyway; and Shmuel said: It is necessary to confer possession to them. They likewise disagreed with regard to a joining of Shabbat boundaries, but the opinions are reversed. Rav said: It is necessary to confer possession of the food to all those who wish to be included in the eiruv , and Shmuel said: It is not necessary to confer possession to them.

    6The Gemara raises a difficulty: Granted, according to the opinion of Shmuel, his reasoning is clear, as here, with regard to a merging of the alleyways, we learned in the mishna that he must confer possession, whereas there, with regard to a joining of Shabbat boundaries, we did not learn that this is the halakha . However, according to Rav, what is the reason that he differentiates between the cases in this manner?

    7The Gemara answers: This is the subject of a dispute between the tanna’im , as Rav Yehuda said that Rav said: There was an incident involving the daughter-in-law of Rabbi Oshaya, who went before Shabbat to the bathhouse, which was located beyond the Shabbat boundary, and it grew dark before she was able to return, and her mother-in-law established a joining of Shabbat boundaries for her so that she could return home.

    8And the incident came before Rabbi Ḥiyya for a ruling as to whether the eiruv is valid, and he ruled that it was not valid and prohibited her return. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: Babylonian, are you so stringent with regard to an eiruv ? This is what my father said: Any case where you have the ability to be lenient with regard to an eiruv , be lenient.

    9And a dilemma was raised before the Sages: Did the mother-in-law establish the eiruv for her daughter-in-law with the mother-in-law’s food, and Rabbi Ḥiyya prohibited it because she did not confer possession to her, i.e., she merely prepared the eiruv but did not confer possession of the food, and an eiruv of this kind is not effective? Or perhaps she established the eiruv for her with the daughter-in-law’s own food, but the eiruv was invalid because it was prepared without her knowledge?

    10One of the Sages, named Rabbi Ya’akov, said to them: It was personally explained to me by Rabbi Yoḥanan that the mother-in-law established the eiruv for her with the mother-in-law’s food, and Rabbi Ḥiyya prohibited it because she did not confer possession of the food to her.

    11Rabbi Zeira said to Rabbi Ya’akov, son of the daughter of Ya’akov: When you go there, to Eretz Yisrael, take a roundabout route, i.e., do not travel by the shortest path, and go to the Ladder of Tyre and raise this dilemma before Rav Ya’akov bar Idi.

    12Rabbi Ya’akov did so and raised a dilemma before him: With regard to that incident, did the mother-in-law establish the eiruv for her daughter-in-law from the mother-in-law’s food, and Rabbi Ḥiyya prohibited it because she did not confer possession of the food to her? Or perhaps she established the eiruv for her with the daughter-in-law’s own food, but the eiruv was invalidated because it was prepared without her knowledge?

    13Rav Ya’akov bar Idi said to him: The mother-in-law established the eiruv for her with the mother-in-law’s food, and Rabbi Ḥiyya prohibited it because she did not confer possession of the food to her. Like his master and uncle, Rabbi Ḥiyya, Rav also maintains that possession of the food must be conferred upon those who wish to be included in a joining of Shabbat boundaries.

    14Rav Naḥman said: We hold based on tradition that with regard to all of them, joining of Shabbat boundaries, joining of courtyards, and merging of alleyways, it is necessary to confer possession. After issuing this statement, Rav Naḥman raised a dilemma concerning an issue that was not sufficiently clear to him: With regard to a joining of cooked foods [ eiruv tavshilin ], which must be prepared in order to permit cooking for Shabbat on a Festival that occurs on a Friday, is it necessary to confer possession, or is it not necessary to confer possession?

    15Rav Yosef said: What is his dilemma? Did he not hear that which Rav Naḥman bar Rav Adda said that Shmuel said: With regard to a joining of cooked foods, it is necessary to confer possession? Abaye said to Rav Yosef: It is obvious that he did not hear that ruling, as had he heard it, why would he have raised this dilemma?

    16Rav Yosef said to him: Didn’t Shmuel say, with regard to a joining of Shabbat boundaries, that it is not necessary to confer possession, and Rav Naḥman nonetheless said that it is necessary to confer possession? Perhaps here too Rav Naḥman did not accept Shmuel’s ruling.

    17Abaye replied: How can you compare the two cases? Granted, there, with regard to a merging of alleyways and a joining of Shabbat boundaries, Rav and Shmuel disagree, and Rav Naḥman teaches us that the halakha is in accordance with the stringency of this master and the stringency of that master, i.e., his ruling is based on both opinions. However, here, with regard to a joining of cooked foods, if it is so, if he actually heard Shmuel’s ruling, is there anyone who disputes it? If one of his teachers issued an uncontested ruling, it is presumably an established halakha .

    18A certain gentile superintendent [ turzina ] lived in Rabbi Zeira’s neighborhood. The neighbors said to him: Rent your domain to us so that we may carry on Shabbat. However, he would not rent it to them. They came before Rabbi Zeira and asked him: What is the halakha if we seek to rent the domain from his wife without her husband’s knowledge?

    19Rabbi Zeira said to them: Reish Lakish said as follows in the name of a great man, and who is this great man? It is Rabbi Ḥanina. He stated: A man’s wife may establish an eiruv without his knowledge. According to this principle, the superintendent’s wife could indeed rent out the domain without his knowledge.

    20The Gemara relates a similar incident: A certain superintendent lived in the neighborhood of Rav Yehuda bar Oshaya. The neighbors said to him: Rent your domain to us so that we may establish an eiruv and carry on Shabbat, but he would not rent it to them. They came before Rav Yehuda bar Oshaya and said to him: What is the halakha if we seek to rent it from his wife? He did not have a ready answer at hand. They subsequently came before Rav Mattana, and he too did not have an answer at hand. They came before Rav Yehuda, who said to them that Shmuel said as follows: A man’s wife may establish an eiruv without his knowledge, and the same applies to renting out his property.

    21The Gemara raises an objection from a baraita : Women who joined the courtyards or merged the alleyways without the knowledge of their husbands, their eiruv is not a valid eiruv , and their merging of alleyways is not a valid merging. How can Shmuel rule against an explicit baraita ?

    22The Gemara answers: This is not difficult. In this case, where Shmuel said that a wife may establish an eiruv without her husband’s knowledge, he was referring to a situation where the husband would prohibit his neighbors from carrying if he did not join their eiruv , and the halakha is therefore lenient, as a wife may establish an eiruv on his behalf. However, in that case, the baraita , which states that his wife may not establish an eiruv without his knowledge, is referring to a situation where he would not prohibit his neighbors from carrying.

    23The Gemara adds: So too, it is reasonable that this is the correct interpretation, as if you do not say this, there is a contradiction between this ruling of Shmuel and another ruling of Shmuel. As Shmuel said: With regard to one of the residents of an alleyway who was accustomed to join in a merging of alleyways with the other residents of the alleyway, but one Shabbat he did not join in a merging of alleyways with them, the other residents of the alleyway may enter his house and take his contribution to their merging of alleyways from him even against his will.

    24The Gemara infers: If he was accustomed to join in their merging of the alleyway, yes, they may enter his house to collect his contribution, but if he was not accustomed to do so, no, they may not do so. Clearly, it is not possible in all cases to compel a person to participate in a merging of alleyways against his will. The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that it is so.

    25The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports him. The residents of an alleyway may compel anyone who lives in the alleyway to erect a side post and a cross beam for the alleyway. This teaching indicates that with regard to these Shabbat enactments, a person’s wishes are not taken into account; rather, others may act on his behalf even against his will.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואין טועמין מפירותיהדאי לאו דפלחוה לא הוו פרשי מינה:

    נצרפישם ע"ז שהיתה באותה מדינה:

    צריך להודיעאם חפצין בכך שמא מקפידין בעירובין ואמר (בפ"ק) המקפיד על עירובו אינו עירוב שעינו צרה באותה פת ליתן לחביריו אבל משלו אין צריך להודיעו דזכין לו לאדם שלא בפניו:

    הכא תנןבעירובי חצירות ומזכה להן:

    הכא לא תנןבעירובי תחומין קתני לקמן (עירובין דף פב.) כיצד משתתפין בתחומין וכו'. ולא קתני ומזכה להן:

    שהלכה לבית המרחץמבעוד יום חוץ לתחום עירה וחשכה לה ואסר לה לחזור:

    ר' חייא בבלי היה כדאמרינן במסכת סוכה (דף כ.) עלו ר' חייא ובניו ויסדוה:

    ואיבעיא להוגרסינן:

    בריה דבת יעקבאביו לא היה הגון לפיכך לא הזכירו:

    אקיףהרבה עלי הדרך בשבילו:

    וזיל אסולמא דצורדרך מסילת צור:

    ר' חייא קאי כרב בתחומין וגבי חצירות טעמא דרב משום דכיון דקאסר עליה גמר ומקני ואין צריך זכייה ואע"ג דמתני' פליגא עליה דרב רב תנא ופליג:

    מי איכא למאן דפליגמי אשכחן דפליג איניש עליה:

    טורזינאנכרי היה ממונה על כלי זיין העשויין לשמירת העיר להלחם על הצרים ודר בעיר:

    הא דאסרעל בני המבוי לא בעינן דעתיה ומתניתין בדלא אסר כגון חצר שבין שני מבואות ורגילה עם זה ולא עם זה:

    הכי נמי מסתבראדמודה שמואל היכי דלא אסר:

    ולא נשתתףאינו רוצה ומתכוין לאסור עליהן:

    עירובין 80 עמוד א

    1ואין טועמין מפירותיה.

    2ושמואל אמר: כגון דאמרי ״הני תמרי לשיכרא דבי נצרפי דשתו ליה ביום חגם״. (אמר אמימר) ואמרו לי סבי דפומבדיתא: הלכתא כוותיה דשמואל.

    3מיתיבי: כיצד משתתפין במבוי מביאים חבית של יין ושל שמן ושל תמרים ושל גרוגרות ושל שאר מיני פירות.

    4אם משלו צריך לזכות. ואם משלהן צריך להודיע. ומגביה מן הקרקע משהו! מאי ״משהו״ נמי דקאמר? טפח.

    5איתמר: שיתופי מבואות, רב אמר: אין צריך לזכות, ושמואל אמר: צריך לזכות. עירובי תחומין, רב אמר: צריך לזכות, ושמואל אמר: אין צריך לזכות.

    6בשלמא לשמואל הכא תנן, והכא לא תנן. אלא לרב מאי טעמא?

    7תנאי היא, דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה בכלתו של רבי אושעיא שהלכה לבית המרחץ, וחשכה לה, ועירבה לה חמותה.

    8ובא מעשה לפני רבי חייא ואסר. אמר לו רבי ישמעאל ברבי יוסי: בבלאי, כל כך אתה מחמיר בעירובין?! כך אמר אבא: כל שיש לך להקל בעירובין הקל.

    9ואבעיא להו: משל חמותה עירבה לה, ומשום דלא זיכתה לה. או דילמא: משלה עירבה לה, ומשום דשלא מדעתה?

    10אמר להן ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: לדידי מיפרשא לה מיניה דרבי יוחנן משל חמותה עירבה, ומשום דלא זיכתה לה.

    11אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב (בריה) דבת יעקב: כי מטית התם, אקיף וזיל לסולמא דצור, ובעי' מיניה מרב יעקב בר אידי.

    12בעא מיניה: משל חמותה עירבה, ומשום דלא זיכתה לה, או דלמא: משלה עירבה, ומשום דשלא מדעתה?

    13אמר ליה: משל חמותה עירבה לה, ומשום דלא זיכתה לה.

    14אמר רב נחמן: נקטינן, אחד עירובי תחומין, ואחד עירובי חצירות, אחד שיתופי מבואות צריך לזכות. בעי רב נחמן: עירובי תבשילין צריך לזכות, או אין צריך לזכות?

    15אמר רב יוסף: ומאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה הא דאמר ר"נ בר רב אדא אמר שמואל: עירובי תבשילין צריך לזכות. אמר ליה אביי: פשיטא דלא שמיע ליה. דאי שמיע ליה, מאי תיבעי ליה?

    16אמר ליה: אטו עירובי תחומין מי לא אמר שמואל: אין צריך לזכות, ואמר איהו: צריך לזכות.

    17הכי השתא?! בשלמא התם פליגי רב ושמואל, וקא משמע לן כחומרין דמר וכי חומרין דמר, אבל הכא, אי איתא דשמיע ליה מי איכא דמאן דפליג?

    18ההוא טורזינא דהוה בשיבבותיה דרבי זירא, א"ל אוגיר לן רשותך, לא אוגיר להו. אתו לקמיה דר' זירא אמרו ליה: מהו, למיגר מדביתהו?

    19אמר להו: הכי אמר ר"ל משמיה דגברא רבה, ומנו רבי חנינא: אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו.

    20ההוא טורזינא דהוה בשיבבותיה דרב יהודה בר אושעיא, אמרי ליה: אוגר לן רשותך, לא אוגר להו. אתו לקמיה דרב יהודה בר אושעיא, אמרי ליה: מהו למיגר מדביתהו, לא הוה בידיה. אתו לקמיה דרב מתנה, לא הוה בידיה. אתו לקמיה דרב יהודה, אמר להו: הכי אמר שמואל: אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו.

    21מיתיבי: נשים שעירבו ונשתתפו שלא מדעת בעליהן, אין עירובן עירוב, ואין שיתופן שיתוף!

    22לא קשיא: הא דאסר, הא דלא אסר.

    23הכי נמי מסתברא, דא"כ קשיא דשמואל אדשמואל, דאמר שמואל: אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי, ולא נשתתף בני המבוי נכנסין לתוך ביתו ונוטלין שיתופן ממנו בעל כרחו.

    24רגיל אין, שאין רגיל לא. שמע מינה.

    25לימא מסייע ליה: כופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי.

    Tosafot

    רב אמר א"ל לזכותדכיון דאסר עליה גמר ומקני ליה ובתחומין צריך לזכות דלא אסר עליה ולא נמר ומקני כדפירש בקונטרס ולשמואל במבוי צריך לזכות דלמקני רשות הוא דקסבר עירוב משים קנין בפ' מי שהוציאוהו (לעיל עירובין דף מט.) אפילו למ"ד עירוב משום דירה צריך לזכות כדי שיהא קונה דירה בבית חבירו ובתחומין סבר שמואל דאין צריך לזכות דלא קני רשות אחרים הוא אי נמי כיון דאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה משום מצוה גמר ומקני ועוד כיון דעירובי תחומין אין מערבין אלא מדעתו אמירתו כשהוא אומר צא וערב לי חשובה כזכייה והשתא יש דברים שאנו מחמירין בחצירות מתחומין דחצירות צריך לזכות לשמואל ובפי פח ובתחומין אין צריך לזכות ואין צריך פת ויש דברים שאנו מחמירין בתחומין טפי דבתחומין בעי ב' סעודות לכל אחד ובחצירות בזמן שהן מרובין סגי [במזון ב' סעודות לכולם ובזמן שהן מועטין סגי] בגרוגרת לכל אחד כדאמרינן סוף פירקין והשולח עירוב ביד חרש שוטה וקטן אינו עירוב בתחומין ובחצירות קטן גובה אח העירוב:

    מעשה בכלתו כו'פי' בקונטרס דהאי עובדא בתחומין היה ואע"ג דבחצירות פליגא מתני' עליה דרב רב תנא הוא ופליג וקשיא דעיקר הקושיא לא היתה אלא מחצירות ומהא לא משני מידי וי"ל דבעירובי חצירות היה המעשה וכן פירש רבינו חננאל ורב סבר כרבי ישמעאל וקסבר רב דתנא דיק תנא בחצירות דבעינן זיכוי כל שכן בתחומין דתחומין לכולי עלמא בעי זכיה ולפירוש הקונטרס דמוקי לה בתחומין יש לומר דרבי חייא ורבי ישמעאל בר' יוסי משום אביו אזדו לטעמייהו דר' חייא אית ליה לפיל בספ"ק דתחומין דאורייתא ולהכי מחמיר בהו ור' יוסי דמיקל לטעמיה דאמר לעיל (עירובין דף צה.) ספק עירוב כשר:

    אמר רב נחמן נקיטינן אחד עירובי תחומין ואחד שיתופי מבואות צריך לזכותוכן הלכה וכן פסק בשאלתות בפרשת ויהי בשלח דכולם צריכין לזכות עירובי תחומין וחצירות ושיתופי מבואות ועירובי תבשילין ואע"ג דבעי רב נחמן עירובי תבשילין מאי הא מסיק אביי דלא שמיע ליה דשמואל דאי שמיע ליה לא הוה מיבעיא ליה:

    אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל אשתו של אדם כו' - ואם תאמר ואמאי לא מייתי מדרב יהודה דאמר בריש כדר (לע. ל דף סד.) משמיה דשמואל שכירו ולקיטי של נכרי נותן עירובו ודיו וכל שכן אשתו והוה מייתי מנכרי אנכרי ויש לומר דאשתו אאשתו ניחא ליה לאתויי:

    רגיל אין שאינו רגיל לאדרגיל אסר כמו פתח הרגיל אבל שאינו רגיל אינו אוסר ונוטלים שיתופו בעל כרחו דקאמר היינו של בעל הבית אבל דעת אשתו צריך ואף על גב דאסיקנא דאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו אין ללמוד מכאן שתוכל לזכות לבני המבוי ולבני חצר לתת פת עבורם נהי דבשביל עצמה יכולה ליתן שלא מדעת בעלה אין לה כח לזכות לשכיניה שלא מדעת וצריך ליזהר שלא תזכה האשה לשכיניה כשאין בעלה בעיר ואף על גב דאם כל אחד ואחד נותן פת נראה דשרי אפילו לא אסרי אהדדי כל זמן שלא מיחה הבעל דמסתמא לא קפיד מכל מקום אין לסמוך על זה לענין שתוכל לזכות לאחרים ואם אין הבעל זה אשה בעיר אלא בני ביתו צריך לדקדק אם יכולין לערב בני ביתו בלא רשות משל בעל הבית דהא בסמוך [עמוד ב] תנן ניתוספו עליהן מוסיף וצדיך להודיע וכשכלה האוכל נמי קתני דצריך להודיע ממין אחר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    סליק פרק חלון

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 80a

    Eruvin 80a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 484 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואין טועמין מפירותיה דאי לאו דפלחוה לא הוו פרשי מינה:

    נצרפי שם ע"ז שהיתה באותה מדינה:

    צריך להודיע אם חפצין בכך שמא מקפידין בעירובין ואמר (בפ"ק) המקפיד על עירובו אינו עירוב שעינו צרה באותה פת ליתן לחביריו אבל משלו אין צריך להודיעו דזכין לו לאדם שלא בפניו:

    הכא תנן בעירובי חצירות ומזכה להן:

    הכא לא תנן בעירובי תחומין קתני לקמן (עירובין דף פב.) כיצד משתתפין בתחומין וכו'. ולא קתני ומזכה להן:

    שהלכה לבית המרחץ מבעוד יום חוץ לתחום עירה וחשכה לה ואסר לה לחזור:

    ר' חייא בבלי היה כדאמרינן במסכת סוכה (דף כ.) עלו ר' חייא ובניו ויסדוה:

    ואיבעיא להו גרסינן:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 80a · Sefaria

    Tosafot

    רב אמר א"ל לזכות דכיון דאסר עליה גמר ומקני ליה ובתחומין צריך לזכות דלא אסר עליה ולא נמר ומקני כדפירש בקונטרס ולשמואל במבוי צריך לזכות דלמקני רשות הוא דקסבר עירוב משים קנין בפ' מי שהוציאוהו (לעיל עירובין דף מט.) אפילו למ"ד עירוב משום דירה צריך לזכות כדי שיהא קונה דירה בבית חבירו ובתחומין סבר שמואל דאין צריך לזכות דלא קני רשות אחרים הוא אי נמי כיון דאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה משום מצוה גמר ומקני ועוד כיון דעירובי תחומין אין מערבין אלא מדעתו אמירתו כשהוא אומר צא וערב לי חשובה כזכייה והשתא יש דברים שאנו מחמירין בחצירות מתחומין דחצירות צריך לזכות לשמואל ובפי פח ובתחומין אין צריך לזכות ואין צריך פת ויש דברים שאנו מחמירין בתחומין טפי דבתחומין בעי ב' סעודות לכל אחד ובחצירות בזמן שהן מרובין סגי [במזון ב' סעודות לכולם ובזמן שהן מועטין סגי] בגרוגרת לכל אחד כדאמרינן סוף פירקין והשולח עירוב ביד חרש שוטה וקטן אינו עירוב בתחומין ובחצירות קטן גובה אח העירוב:

    מעשה בכלתו כו' פי' בקונטרס דהאי עובדא בתחומין היה ואע"ג דבחצירות פליגא מתני' עליה דרב רב תנא הוא ופליג וקשיא דעיקר הקושיא לא היתה אלא מחצירות ומהא לא משני מידי וי"ל דבעירובי חצירות היה המעשה וכן פירש רבינו חננאל ורב סבר כרבי ישמעאל וקסבר רב דתנא דיק תנא בחצירות דבעינן זיכוי כל שכן בתחומין דתחומין לכולי עלמא בעי זכיה ולפירוש הקונטרס דמוקי לה בתחומין יש לומר דרבי חייא ורבי ישמעאל בר' יוסי משום אביו אזדו לטעמייהו דר' חייא אית ליה לפיל בספ"ק דתחומין דאורייתא ולהכי מחמיר בהו ור' יוסי דמיקל לטעמיה דאמר לעיל (עירובין דף צה.) ספק עירוב כשר:

    אמר רב נחמן נקיטינן אחד עירובי תחומין ואחד שיתופי מבואות צריך לזכות וכן הלכה וכן פסק בשאלתות בפרשת ויהי בשלח דכולם צריכין לזכות עירובי תחומין וחצירות ושיתופי מבואות ועירובי תבשילין ואע"ג דבעי רב נחמן עירובי תבשילין מאי הא מסיק אביי דלא שמיע ליה דשמואל דאי שמיע ליה לא הוה מיבעיא ליה:

    אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל אשתו של אדם כו' - ואם תאמר ואמאי לא מייתי מדרב יהודה דאמר בריש כדר (לע. ל דף סד.) משמיה דשמואל שכירו ולקיטי של נכרי נותן עירובו ודיו וכל שכן אשתו והוה מייתי מנכרי אנכרי ויש לומר דאשתו אאשתו ניחא ליה לאתויי:

    רגיל אין שאינו רגיל לא דרגיל אסר כמו פתח הרגיל אבל שאינו רגיל אינו אוסר ונוטלים שיתופו בעל כרחו דקאמר היינו של בעל הבית אבל דעת אשתו צריך ואף על גב דאסיקנא דאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו אין ללמוד מכאן שתוכל לזכות לבני המבוי ולבני חצר לתת פת עבורם נהי דבשביל עצמה יכולה ליתן שלא מדעת בעלה אין לה כח לזכות לשכיניה שלא מדעת וצריך ליזהר שלא תזכה האשה לשכיניה כשאין בעלה בעיר ואף על גב דאם כל אחד ואחד נותן פת נראה דשרי אפילו לא אסרי אהדדי כל זמן שלא מיחה הבעל דמסתמא לא קפיד מכל מקום אין לסמוך על זה לענין שתוכל לזכות לאחרים ואם אין הבעל זה אשה בעיר אלא בני ביתו צריך לדקדק אם יכולין לערב בני ביתו בלא רשות משל בעל הבית דהא בסמוך [עמוד ב] תנן ניתוספו עליהן מוסיף וצדיך להודיע וכשכלה האוכל נמי קתני דצריך להודיע ממין אחר:

    Tosafot on Eruvin 80a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    סליק פרק חלון

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 80a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ושמואל אמר כגון דאמרי הני תמרי לשיכרא דבי נצרפי ושתו ליה ביום אידם אמר אמימר אמרו לי סבו דפומבדיתא הלכתא כשמואל מותבינן על מאן דאמר צריך להגביה חבית של (שותפים) [שיתופי מבואות] מן הקרקע טפח והתניא כיצד משתתפין במבוי מניח אדם חבית של יין של שמן ושל תמרים ושל גרוגרות ושל שאר מיני פירות בין משלו ובין משל חבירו צריך להודיע ומגביהה מן הקרקע כל שהוא ופריק מאי כל שהוא דקתני טפח:

    איתמר שיתופי מבואות רב אמר אין צריך לזכות ושמואל אמר צריך לזכות עירובי תחומין רב אמר צריך לזכות ושמואל אמר אין צריך לזכות.

    בשלמא לשמואל דתנן בשיתופי מבוי ומזכה להן אלא לרב דאמר בשיתופי מבוי אין צריך לזכות קשיא ליה מתני' ופריק תנאי היא. ר' חייא סבר צריך לזכות. ור' ישמעאל ב"ר יוסי אמר משום אביו אין צריך לזכות דתניא מעשה בכלתו של ר' אושעיא שהלכה למרחץ ועירבה לה חמותה משלה ולא זכתה לה ואסר לה ר' חייא ואמר לו ר' ישמעאל ב"ר יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירובין כך אמר אבא כל שיש לך להקל בעירובין (בעירובין) הקל.

    וכן אמר ר' יוחנן דחמותה משל עצמה עירבה ולא זיכתה לכלתה ולפיכך אסר ר' חייא.

    אמר רב נחמן נקטינן אחד שיתופי מבואות ואחד עירובי תחומין צריך לזכות בעי רב נחמן עירובי תבשילין צריך לזכות או לא.

    ואמר רב יוסף מאי תיבעי ליה הא אמר שמואל צריך לזכות ההוא טורזינא דלא בעא לאוגורי להו רשותיה לבני מבוי ואזלו ואגרו אינהו מדביתהו. ואמר להו ר' זירא שפיר עבידיתו דאשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו וכן באשתו של נכרי משכרת בלא רשות בעלה. ואם בא בעלה הנכרי ומיחה בטילה אותה השכירות ונאסרו וחזרו לאיסורן. וכן אמר רב יהודה בר הושעיה משמיה דשמואל אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו. ואותבינן עלייהו והתניא נשים שעירבו ונשתתפו שלא מדעת בעליהן אין עירובן עירוב ואין שיתופן שיתוף. ופרקינן מתניתא בדלא אסר עלייהו כגון שאינו רגיל לערב עמהן וגם אינו אוסר עליהן.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 80a · Sefaria

    Rashba

    שיתופי מבואות רב אמר אין צריך לזכות ושמואל אמר צריך לזכות יש לפרש טעמא דרב משום דכיון דמערב נהנה בכך כדי שלא יאסור חברו עליו את המבוי גמר בדעתיה ומזכה ליה. וא"ת מ"מ במאי קא זכי ליה. מסתברא לי כיון דלאו זכיה גמורה היא וערוב דרבנן הוא, עשאוהו כאותה שאמרו בפרק השוכר עבודה זרה (סג, ב) גבי חנוני המקיפו דמזכה ליה דינר בכיסיה. ושמואל סבר כיון דקני רשותא בהכין, ועוד דאכתי לא נפק מרשותיה דהאי, לא זכי ביה אידך. ובתחומין מיחלפא שיטתייהו, דרב סבר כיון דלא מתהני מערב בהא מידי לא גמר ומקנה עד שיזכה, ושמואל סבר כיון דמפיק ליה מרשותיה לגמרי ומנח ליה לברא גמר ומקנה. ואסיקנא דכולהו צריכין לזכות ואפילו עירובי תבשילין.

    הא דאמרינן תנאי היא פירשו רש"י והראב"ד ז"ל: עירובי תחומין, ועובדא דכלתו של ר' הושעיא בתחומין הוה, ולומר דכי היכי דבמתניתין דכיצד משתתפין לא תני פלוגתא ואפ"ה פליגי בה תנאי בברייתא, הכי נמי בשל חצרות אע"ג דלא תני בה במתניתין פלוגתא, איכא למימר דפלוגתא היא ולאו כולי עלמא מודו בה. ונראה דהזקיקם ז"ל לומר כן כי היכי דתיקום דרב כר' חייא רביה. ומיהו פשטא דמילתא דאעירובי חצרות קאי, דהוא ניהו דקשיא לן טפי, משום דתני לה בהדיא במתניתין דצריך לזכות, ועובדא דכלתיה דר' הושעיא בעירובי חצרות הוה. וזה יותר נכון.

    אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו והוא הדין לשוכרת (לעיל עירובין סד, א). ושלא מדעתו דקאמר לאו דוקא בשותק ואינו מוחה, אלא אפילו במוחה, דהא טורזינה כבר גילה בדעתו שאינו רוצה וכמוחה דמי. ועוד דאמר שמואל אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף ולא נשתתף. פירוש: ולא רצה להשתתף עכשיו, בני מבוי נכנסין לתוך ביתו ולוקחין ממנו שיתופו בעל כרחו. ועוד דאייתינן לסייעו מדתנן כופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי, דאלמא אפילו בעל כרחו ממש קאמר. ודוקא בדאסר, כלומר: בחצר האוסרת במבוי כגון שרגילה בו, אבל בשאינה אוסרת כלומר: שאינה רגילה במבוי, בעל כרחו ואפילו שלא מדעתו, כלומר: שגילה בדעתו שאינו חפץ בכך לא, וכדתניא נשים שעירבו ושנשתתפו שלא מדעת בעליהן אין עירובן עירוב ואין שיתופן שיתוף. אלא מיהו קשיא לי כיון דברגיל אפילו בני מבוי נכנסין לתוך ביתו ונוטלין שיתופו בעל כרחו, ומאי שנא אשתו דאמר שמואל דמערבת שלא מדעתו, אפילו אחר נמי. וצ"ע.

    Rashba on Eruvin 80a · Sefaria

    Ritva

    איתמר שתופי מבוי רב אמר אין צריך לזכות ושמואל אמר צריך לזכו׳. ואמרינן בשלמא לשמואל הכא גבי ערובי חצרות צריך לזכו׳ והכא גבי ערובי תחומין לא תנן שיהא צריך לזכו׳ כדפריש תנא לקמן כיצד מערבין בתחומין ומסתמ׳ כיון דלא תנן צריך לזכות כדתנן הכא איכא למימר דס״ל שאינו צריך אלא לרב מ״ט ופרקינן תנאי היא דתניא דאמר רב יהודה וערבה לה חמותה ובא מעשה לפני ר׳ חייא ואסר ור׳ ישמעאל בר יוסי בשם אביו מתיר ומיירי משום דערבה לה חמות׳ משל חמותה אלא דלא איכפ׳ לן כדמפ׳ ואזיל ופרש״י ז״ל דפלוגתא בערובי תחומין ורב כר׳ חייא רביה דאסר דקסבר צריך לזכות. ואע״ג דמתני׳ דהכא בעירובי חצרות פליגא עליהם רב תנא הוא ופליג והקשו בתוס׳ דהא ודאי מתני׳ דהכא דקתני בהדיא צריך לזכות הוה קשיא טפי לרב ממתניתין דלקמן דתחומים שהיא סתימה ולא תנן בה בהדיא והא דהכא הוה צריך תלמודא לפרושי שנויא דמשני אליבא דרב לומר רב תנא הוא ופליג לכך פירש דפלוגתא דר׳ חייא ור׳ ישמעאל בעירובי חצרו׳ היא ורב דאמ׳ כר׳ ישמעאל בר׳ יוסי ומסתמ׳ כי היכי דאיכ׳ תנאי בהא איכ׳ תנאי בההיא דלקמן ולא עוד אלא דאפש׳ דמתני׳ דלקמן צריך לזכו׳ ס״ל ופריש הכ׳ וה״ה לסתם: והשת׳ צריכי לפרושי מ״ט דרב ושמואל בפלוגתייהו. וי״ל דרב ס״ל דבשתופי מבוי כיון דאיכא הנאה למערב שהוא מותר במבוי אין צריך לזכות בפירש דודאי גמר ומקני להו וכי תימא במאי אקני ליה י״ל בהנאה דמקבל דחשיב ככסף ואקני להו מקום בחצרו אבל בעירובי תחומין דליכא הנאה למערב צריך לזכות בפי׳ ושמואל סבר דאדרבא (דדוקא) בעירובי תחומין כיון דמפיק ליה מרשותיה ומנח ליה א״צ לזכות דהא ודאי גמר ומקני וכיון שהוא מחזיק באותו מקום לקנות שביתה לזה זכה לחבריה במקום העירוב וקנה ליה מקומו של עירוב אבל בעירובי חצרות דלא מפיק ליה מרשותיה דילמא לא גמר ומקנה ובעינן נמי היכרא ולפיכך צריך לזכות וכן הלכה ואסיקנא דאף ערובי תבשילין צריך לזכות וקמ״ל כחומרי דמר וחומרי דמר פי׳ ולא הוו סתרן אהדדי דהא בכל חד איכא טעמא וכדפרישנא וליכא בהא משום והכסיל בחשך הלך:

    אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו פירש וה״ה שמשכרת ולא תימא שלא מדעתו בלבד אלא אפילו בעל כרחו וכדאמרינן לקמן לההיא דתניא בני מבוי נכנסין לתוך ביתו ונוטלין ממנו שתופו בעל כרחו וכהא דתניא כופין בני מבוי זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי והכא נמי כיון דלא בעו לאגורי להו כעל כרחין דמי ומיהו אינו מערבת משלו על אחרים שלא מדעתו ונראין דברים דאשתו לאו דוקא אלא ה״ה לשאר בני ביתו וכההיא דתניא לקמן שנכנסין לתוך ביתו אבל בתו׳ כתבו דדוקא אשתו ובברייתא דלקמן קיים להו דמדעת אשתו קתני.

    הא דאסר הא דלא אסר פי׳ דכי אסר על בני מבוי נוטלין שלא מדעתו אבל היכא דלא אסר עליהם כגון בית שבין שתי חצרות או שני מבואות ורגילה עם זו ולא עם זו אין נוטלין שלא מדעתו אלא כשהיה רגל לערב או לשתף עמהם גרש״י ז״ל שאני התם דליכא מחיצות פרש״י ז״ל ומבוי מגונה הוא ואין נוח לשמרו הילכך כופין אותו אבל להתיר בטלטול לעולם אימא לך דבעי דעתיה ע״כ ואין זה נכון דמאי גנות איכא בלא לחי ומאי שמירה איכא בלחי וקורה והנכון כגרסת רוב הספרים דגרסי שאני סתם דאיכא מחיצות כלומר דאע״ג דנעשו בעל כרחו מחיצות הן להתיר המבוי וכיון שכן וראוי לכופו כופין אותו אבל ערובי חצרות דבעינן קנין או דירה הוה כבעל כרחו אימא לך דלא מהני דאין כאן קנין ולא דירה וכן פי׳ בתוספת.

    Ritva on Eruvin 80a · Sefaria

    Meiri

    המערב בחצרות בשביל כל חבריו אינו צריך להודיע שזכות הוא להם וזכין לאדם שלא בפניו אבל משלהם צריך להודיע אם הם חפצים בכך שמא יש בהם שמקפידים על עירובם ר״ל שעינם צרה בפת שלהם והמקפיד על עירובו אינו עירוב. ויש צדדים שאף בשלהם אין צריך להודיע כמו שיתבאר למטה:

    כשם שביארנו בעירובי חצרות ושתופי מבואות שצריך לזכות לחבריו על ידי אחר כך הדין בעירובי תחומין כל שמניחם בשביל אחרים הצריכים לילך באותו צד צריך לזכות ואם לא זיכה אינו כלום וכל שמזכין על ידו עירובי חצרות ושתופי מבואות מזכין על ידו עירובי תחומין ובעירובי תחומין אפילו עירבו לו משלו צריך להודיעו מבעוד יום שאין מערבין עירובי תחומין אלא לדעת שמא אינו רוצה לילך באותו הצד להפקיע ממנו שאר רוחות ואפי׳ היה אחד חוץ לעירו ושבת בחוץ לתחום עירו ועירבו לו ליכנס לעירו כל שלא הודיעוהו מבעוד יום אינו עירוב שהרי מכל מקום שמא אינו רוצה להפקיע ממנו שאר רוחות:

    עירובי תבשילין כל שמניחם לסמוך עליהם הוא ואחרים צריך לזכות להם על ידי אחר על הדרך שביארנו בעירובין אלו. ומכל מקום אין צריך להודיע שהרי זכות הוא וכל שזוכה באלו זוכה בעירובי תבשילין וכבר [ביארנו] ענין זה במקומו:

    כבר ביארנו ששכירו ולקיטו של אדם מערבין לו עירובי חצרות שלא מדעתו וכן שכירו ולקיטו של עכו״ם משכיר שלא מדעתו. צריך שתדע שאין אומרין כן אלא מן הסתם ר״ל שלא נודע להם דעת הבעלים אבל כל שמיחו הבעלים לערב או להשכיר אין יכולים שכירו ולקיטו לערב או להשכיר. אבל אשתו של אדם מערבת או משכרת שלא מדעת הבעלים אפי׳ מיחה הבעל כבר שמן הסתם אדם מתרצה למה שאשתו עושה אעפ״י שכבר היה מוחה בדבר. ומכל מקום אם הוא מוחה בשעת העירוב או השכירות אין עירובה או שכירותה על כרחו כלום ואף כשערבה או השכירה אחר מחאה או מן הסתם אם הוא מוחה לאחר מעשה אינו כלום:

    אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי כגון חצר שבין שני מבואות ויש לה דרך על זה ועל זה והיה רגיל באחד מהן יותר מן האחר שהיא אוסרת על אותו שרגיל ואירע עכשו שלא נשתתף עמהם בני מבוי זה נכנסין לתוך ביתו ונוטלין ממנו שתוף על כרחו ר״ל שמערבין לו שלא מדעתו על דעת להשתלם ממנו ובמוצאי שבת משתלמין ממנו בעל כרחו. ודברים אלו דוקא בחצר שהוא דר בה אבל בחצר אחרת שאינו רגיל בה הואיל ואינו אוסר בה אין מערבין לו משלו שלא מדעתו ואף בסתם ר״ל שלא מיחה הא משל מערב שיזכה לו אף שלא מדעתו ואף בחצר אחרת הא על כרחו מיהא לא. ולענין גוף ההכשר כופין בני מבוי זה את זה לעשות לחי וקורה ואפי׳ מיחה כבר ולא עוד אלא אפי׳ הוא מוחה עכשו עושין אותו על כרחו ומשתלמין המנו הא יחיד או מיעוטו של מבוי אין כופין את האחרים. ומכל מקום אפי׳ יחיד שעשאן על כרחו כלם מכל מקום מחיצות גמורות הם ומועלת להם אלא שאינו משתלם מהן:

    יש חולקין לומר שבני מבוי מערבין לאדם על כרחו ממה שמצאוה כן בתלמוד המערב בפי׳ וכמו שאמרו שם בפרק זה ר׳ יעקב בר אדי בשם ר׳ יודן נשיאה מערבין לאדם על כרחו. וכן פסקו שאשתו של אדם משכרת ומערבת אפי׳ על כרחו. והדברים נראין כדעת ראשון:

    ולענין ביאור הסוגיא מה שהקשו משמועת נשים שעירבו ונשתתפו שלא מדעת בעליהן אין עירובן עירוב. ותירצו בה לא קשיא הא דאסרה הא דלא אסרה. כלומר כשדירתו אוסרת על בני מבוי יש מן הדין לבני מבוי לכופו לערב עמהם ועל הדרך שאמרו נוטלין ממנו שתופו על כרחו והילכך כל שעירבה אשתו במקומו הרי הוא כמי שכפאוהו בכך אבל בשאינו אוסר על בני המבוי כגון שיש לו פתח מחצרו פתוח לרשות הרבים או לחצר אחרת שהוא רגיל בה שאין בני מבוי זה רשאים לכופו לערב עמהם אם עירבה אשתו שלא מדעת אינו כלום. והוא שאמרו אחד מבני מבוי שרגיל וכו׳ דוקא רגיל שהוא אוסר אבל שאינו רגיל אין נוטלין שתוף ממנו על כרחו וכל שאין נוטלין ממנו על כרחו אם עירבה אשתו שלא מדעתו אינו כלום. וזה שאמרו רגיל להשתתף פי׳ אף ברגיל בביאה ויציאה אוסר וכופין אותו ובהווה דבר שמתוך שהוא רגיל בביאה ויציאה מסתמא רגיל הוא להשתתף עמהם. וגאוני ספרד אין מחלקין בענין זה בין שאוסר על החצר בין שאינו אוסר בה. והם גורסי׳ הא דאסר הא דלא אסר ומפרשי׳ הא ר״ל שמוחה בדבר ומתוך שמוחה אין אשתו יכולה לערב על כרחו והוא שאמרו אחד מבני מבוי וכו׳ ואם אשתו מערבת ואף בעל כרחו תערב היא בשבילו אלא שמע מינה שבמקום מחאה אין עירובה כלום וברגיל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ובשאין רגיל כיון שמיחה אין כופין אותו הא בלא מיחה אשתו מערבת לו בין ברגיל בין בשאינו רגיל. וגדולי המחברים כתבו בזו דברים זרים לומר שאף במוחה בשעת העירוב מערבת לו מדעת. ולשונם בזה אשתו של אדם מערבת שלא מדעת והוא שלא יאסור על שכניו אבל אם אוסר מערבת עליו ולא משתתפת אלא מדעת וכיצד אוסר כגון שאמ׳ איני מערב ולא משתתף עמכם. ובתלמוד המערב שבסוף פרק זה נראה לכאורה כדבריהם אלא שאין הדברים מתישבים כל כך:

    אחד מבני מבוי שכעס על חבריו בשבת והפקיר חלק עירובו כדי לאסור על שכניו זה היה מעשה והורו בה קצת חכמי ההר שאין בטולו כלום מזו שאמרו אחד מבני מבוי וכו׳ ולא נשתתף וכו׳ שאעפ״י שכבר גלה דעתו מערב שבת שאינו רוצה להשתתף כופין אותו כל שכן זה שנשתתף שאין כח בידו לחזור ולהפקיר כדי לאסור עליהם שהרי זכו הם בחלקו זכיה גמורה בין השמשות ועוד ששבת שהותרה הותרה. ומה שאמרו אחד מבני המבוי שבקש יין ושמן ולא נתנו לו בטל השתוף. שמא בערב שבת היא אפי׳ תפרשה בשבת הואיל ומכל מקום אין רצונו לאסור אלא שהוא צריך לאותו דבר ואף כשיתנו לו לא יאסרו זה על זה מצד מה שלקח זה ונמצא שלא היה להם להקפיד והקפידו הרי נתגלה דעתם שאין שתופם שתוף אבל זה שכוונתו להזיק ולאסור דין הוא שיקפידו עליו ושלא יתבטל השתוף מתוך קפדא זו שהרי אין קפידתם אלא שלא יאסרו זה על זה:

    Meiri on Eruvin 80a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה רב אמר כו' ובחצרות בזמן שהן מרובין סגי ב' סעודות לכולן ובזמן שהן מועטין סגי בגרוגרת כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל בין במרובין ובין במועטין חמיר תחומין מחצרות ודו"ק:

    בא"ד והשולח עירוב ביד חש"ו כו' ובחצירות קטן גובה כו' עכ"ל והמ"ל נמי דבתחומין אין מערבין אלא מדעתו ואין מערבין אלא לדבר מצוה ואפשר דבפלוגתא לא קמיירי והני פלוגתא נינהו דאיכא למ"ד לקמן בחצרות נמי אין מערבין אלא לדעת ואיכא למ"ד בפ' בכל מערבין דבתחומין נמי מערבין שלא לדבר מצוה ודו"ק:

    בד"ה מעשה בכלתו כו' ולפ"ה דמוקי לה בתחומין יש לפרש דר' חייא ור' ישמעאל כו' אזדו לטעמייהו כו' עכ"ל ר"ל והשתא אין אנו צריכין לפרש טעמא דרב משום דבחצרות גמר ומקני כמ"ש התוס' לעיל אלא דרב כר' חייא דתחומין דאורייתא משא"כ חצרות ושמואל כר' ישמעאל בר"י וק"ל:

    בד"ה רגיל אין כו' דרגיל אסר כמו פתח הרגיל אבל שאינו רגיל אינו אוסר כו' עכ"ל ר"ל דאסר היינו רגיל ולא אסר היינו אינו רגיל ולאפוקי מפי' הרא"ש והמרדכי דרגיל ואינו רגיל הוא מלתא אחריתא דרגיל היינו רגיל לערב ואינו רגיל אינו רגיל לערב ותרוייהו בדאסרי ע"ש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 80a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מעשה כו' לא ידעתי למאי נדחקו רש"י ותוס' בזה הא י"ל כפשוטו דרב ס"ל מסברא בהחלט דתחומין דיש לו אסמכתא מקרא חמור מחצירות או מטעם דבחצירות דאסרי אהדדי גמר ומקני. וא"כ דר"י בר"י דס"ל דבתחומים א"צ לזכות כ"ש בחצירות ואף הך תנא מסייע לו דבחצירות א"צ לזכות. אלא דרב עצמו מחמיר בתחומין כר"ח דאסר בתחומין ופשוט:

    ד"ה אתו לקמי' וכ"ש אשתו. עי' לעיל דף סה ע"ב תד"ה דלא הוי שוכר וצ"ע:

    בא"ד דאשתו אאשתו ניחא ליה לאתויי ק"ל ממימרא דשמואל באשתו קמייתרא כיון דכבר אמר בשכירו ולקיטו מערבי' והיינו ג"כ אפי' בע"כ דהא דהא מייתי ליה לעיל אההיא דלחמן בר ריסתק דלא רצה לא גזרו. וא"כ מכ"ש באשתו והיה נראה מזה ראיה גדולה לפשוט ספיקא דתוס' לעיל דף ע' ד"ה יורש בסה"ד דאפשר דשכירו ולקיטו רק דנכרי אבל לא דישראל דהוצרך שמואל לאשתו דהכא מיירי בישראל דזהו דוקא באשתו ולא בשכירו ולקיטו:

    Gilyon HaShas on Eruvin 80a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו. קשה לי, הא כבר אמרה חדא זימנא, בריש הדר משמיה דשמואל, שכירו ולקיטו של עכו"ם נותן עירובו ודיו, וא"כ כש"כ אשתו, וי"ל דשכירו ולקיטו רק בעכו"ם, אבל בישראל לא, ושמואל דהכא מיירי בישראל דבזה דוקא אשתו אבל שכירו ולקיטו לא, ובתוס' לעיל (דף ע' סוף ד"ה יורש) נסתפקו בזה [אי שכירו ולקיטו דוקא בעכו"ם או לא. ומכח קושיא זו יש לפשוט ספיקתם]:

    גמרא, מעשה בכלתו, פירש"י דמיירי בתחומין, ונדחק דהא דרב פליג בחצירות על מתני' דרב תנא ופליג, ובתוספות כתבו דמיירי בחצירות, ולענ"ד היה נראה דא"צ לדחוקי כלל דהמעשה היה באמת בתחומין, והכי אמרינן דרב סבר מסברא בהחלט דתחומין חמיר מחצירות דיש לו אסמכתא בקרא, או מטעם דלא אסרי עלי', ולא גמר ומקני, ומש"ה לא קתני במתניתין בתחומין, ומזכה כיון דקתני כן בחצירות, מכ"ש בתחומין, ושפיר משנינן דלא תיקשה איך פליג רב על מתני' בחצירות דתנאי היא היינו דרבי ישמעאל בר"י דס"ל בתחומין אין צריך לזכות ומכ"ש בחצירות, א"כ יש לו בחצירות תנא דמסייע דא"צ לזכות אלא בתחומין פסק רב דצריך לזכות דס"ל כר"ח דאסר בתחומין, ועכ"פ בחצירות יש לו סייעתא מר' ישמעאל ב"ר יוסי, ומרווח שמעתא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 80a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 80, Amud Aleph, about 484 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “ואין טועמין מפירותיה.…”

    2. Segment 222 words

      Opens “ושמואל אמר: כגון דאמרי ״הני תמרי לשיכרא…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 318 words

      Opens “מיתיבי: כיצד משתתפין במבוי מביאים חבית של…”

    4. Segment 417 words

      Opens “אם משלו צריך לזכות. ואם משלהן צריך…”

    5. Segment 523 words

      Opens “איתמר: שיתופי מבואות, רב אמר: אין צריך…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    6. Segment 611 words

      Opens “בשלמא לשמואל הכא תנן, והכא לא תנן.…”

      Named: רב מאי, שמואל.

    7. Segment 720 words

      Opens “תנאי היא, דאמר רב יהודה אמר רב:…”

      Named: רב יהודה, רבי אושעיא, רבה.

    8. Segment 827 words

      Opens “ובא מעשה לפני רבי חייא ואסר. אמר…”

      Named: רבי חייא, רבי ישמעאל ברבי יוסי, אבא.

    9. Segment 918 words

      Opens “ואבעיא להו: משל חמותה עירבה לה, ומשום…”

      Named: רבה.

    10. Segment 1020 words

      Opens “אמר להן ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה:…”

      Named: רבי יעקב, רבי יוחנן, רבה.

    11. Segment 1122 words

      Opens “אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב (בריה)…”

      Named: רבי זירא, רבי יעקב, רב יעקב בר אידי.

    12. Segment 1216 words

      Opens “בעא מיניה: משל חמותה עירבה, ומשום דלא…”

      Named: רבה.

    13. Segment 1310 words

      Opens “אמר ליה: משל חמותה עירבה לה, ומשום…”

      Named: רבה.

    14. Segment 1426 words

      Opens “אמר רב נחמן: נקטינן, אחד עירובי תחומין,…”

      Named: רב נחמן.

    15. Segment 1534 words

      Opens “אמר רב יוסף: ומאי תיבעי ליה? לא…”

      Named: רב יוסף, רב אדא, שמואל, אביי.

    16. Segment 1616 words

      Opens “אמר ליה: אטו עירובי תחומין מי לא…”

      Named: שמואל.

    17. Segment 1725 words

      Opens “הכי השתא?! בשלמא התם פליגי רב ושמואל,…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    18. Segment 1822 words

      Opens “ההוא טורזינא דהוה בשיבבותיה דרבי זירא, א"ל…”

      Named: רבי זירא.

    19. Segment 1917 words

      Opens “אמר להו: הכי אמר ר"ל משמיה דגברא…”

      Named: רבי חנינא, רבה.

    20. Segment 2052 words

      Opens “ההוא טורזינא דהוה בשיבבותיה דרב יהודה בר…”

      Named: רב יהודה בר אושעיא, רב מתנה, רב יהודה, שמואל.

    21. Segment 2113 words

      Opens “מיתיבי: נשים שעירבו ונשתתפו שלא מדעת בעליהן,…”

    22. Segment 227 words

      Opens “לא קשיא: הא דאסר, הא דלא אסר.…”

    23. Segment 2329 words

      Opens “הכי נמי מסתברא, דא"כ קשיא דשמואל אדשמואל,…”

      Named: שמואל.

    24. Segment 247 words

      Opens “רגיל אין, שאין רגיל לא. שמע מינה.…”

    25. Segment 259 words

      Opens “לימא מסייע ליה: כופין אותו לעשות לחי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Eruvin 80a · Segment 8 — “…ואסר. אמר לו רבי ישמעאל ברבי יוסי: בבלאי, כל…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 80a · Segment 15 — “אמר רב יוסף: ומאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 80a · Segment 15 — “…רב אדא אמר שמואל: עירובי תבשילין צריך לזכות. אמר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 80a · Segment 15 — “…לזכות. אמר ליה אביי: פשיטא דלא שמיע ליה. דאי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 80a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026