Talmud Builders

    Eruvin 8b

    Back to index

    English translation — Eruvin 8b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but if the two breaches are opposite one another, you might say that it is not considered a private domain even with regard to Shabbat. Rav therefore teaches us that even if the breaches of the courtyard line up with each other, carrying is nonetheless permitted therein.

    2The Gemara raises a difficulty: And according to Rabba, who said that where the alleyway terminates in a backyard and the breaches are one opposite another, carrying is prohibited, how does he construe Rav’s case? Rav’s ruling must refer to a case where the breaches are not one opposite another, and if so, why do I need two rulings? The essence of this halakha , that the yard is deemed a private domain with regard to Shabbat, was already stated in the Tosefta , so why did Rav need to teach another halakha with regard to the very same issue?

    3The Gemara explains that there is a novelty in Rav’s teaching: If one learned the halakha from there, the Tosefta , alone, I would have said that this ruling that the courtyard is a private domain with regard to Shabbat only applies to the issue of throwing, i.e., that one who throws from the public domain into this courtyard is liable, since it is considered a private domain according to Torah law. But to allow carrying in it like a proper private domain, you might say no, that the Sages forbade carrying in it, owing to the many people passing through it. Rav therefore teaches us that we are not concerned about this, and that carrying in the yard is permitted, even by rabbinic law.

    4It was stated that the amora’im disagree about the following matter: With regard to an alleyway that is shaped like a centipede, i.e., a long alleyway that opens to the public domain but with a series of small alleyways branching off of it on both of its sides, all of which also open to the public domain, Abaye said: An opening in the form of a doorway is made for the large alleyway, and all the small alleyways are permitted by means of a side post or a cross beam.

    5Rava said to him: According to whom do you state this halakha ? Apparently according to the opinion of Shmuel, who said that the halakha of a crooked L-shaped alleyway is like that of an alleyway that is closed at one side. For in this case of an alleyway that is shaped like a centipede, when each of the smaller alleyways connects to the larger alleyway, it forms a crooked L-shaped alleyway. However, if the halakha is indeed in accordance with the opinion of Shmuel, why is the form of a doorway needed for it? According to Shmuel, an alleyway of this kind only requires a side post or a cross beam at each end in order to permit carrying within it. And furthermore, with regard to the crooked, L-shaped alleyway in Neharde’a, which was Shmuel’s place of residence, didn’t they take into consideration the position of Rav? This indicates that the halakha in practice follows Rav as opposed to Shmuel.

    6Rather, Rava said: An alleyway made like a centipede can be rendered fit for one to carry within it as follows: An opening in the form of a doorway is made for all of the small alleyways on this one of their sides, and the other side is permitted by means of a side post or a cross beam.

    7The Gemara considers a new case: Rav Kahana bar Taḥalifa said in the name of Rav Kahana bar Minyumi, who said in the name of Rav Kahana bar Malkiyu, who said in the name of Rav Kahana, the teacher of Rav; and some say that Rav Kahana bar Malkiyu is Rav Kahana, the teacher of Rav: With regard to an alleyway that opens into the public domain, its one side being long and its other side being short, i.e., one side juts out into the public domain more than the other, the halakha is as follows: If the difference in length between the two sides is less than four cubits, the cross beam is placed diagonally across the opening between the ends of the two walls of the alleyway. If, however, the difference is four cubits or more, the cross beam is placed straight across the alleyway at the end of the short side, i.e., at the end of the short side straight across toward the corresponding spot on the longer wall such that the beam is perpendicular to both walls, and no use may be made of the portion of the alleyway that lies beyond the cross beam. Rava disagreed and said: In both this case and in that case, the cross beam is placed straight across the alleyway at the end of the short side.

    8Rava added: I will state my reason, and I will state their reason. I will state my reason: What is the reason for a cross beam? To function as a conspicuous marker that separates the alleyway from the public domain, so that the residents of the alleyway should know the boundary within which carrying is permitted, and when placed diagonally, the cross beam is not sufficiently conspicuous. Those who see people carrying in the section extending past the short side will think that one is generally permitted to carry in a public domain.

    9I will state their reason as well: What is the reason for a cross beam? To function as a partition, that is to say, the cross beam is considered as though it descended to the ground, creating a fourth wall for the alleyway. Hence, even when placed diagonally, it is considered a partition.

    10Rav Kahana said: Since this involves halakhot of Sages named Kahana, I too will say something with regard to it: That which you said, that the cross beam is placed diagonally across the alleyway, this was only said in a case where the diagonal is no more than ten cubits. But if the diagonal is more than ten cubits, then even if the width of the alleyway itself is less than ten cubits, all agree that the cross beam must be placed straight across the alleyway at the end of the short side, for an entrance wider than ten cubits cannot be permitted by a cross beam, and here the entire length under the cross beam is considered an entrance.

    11A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to utilizing and carrying in the area beneath the cross beam spanning the opening of an alleyway, which the beam permits carrying? Opinions differ on the matter. Rav, Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Yoḥanan said: It is permitted to utilize the area beneath the cross beam. Shmuel, Rabbi Shimon bar Rabbi, and Rabbi Shimon ben Lakish said: It is prohibited to utilize the area beneath the cross beam.

    12The Gemara suggests a way to understand this dispute: Shall we say that these amora’im argue over the following issue, that Master, representing those who permit it, holds: A cross beam serves in an alleyway as a conspicuous marker that separates it from the public domain, and Master, representing those who prohibit it, holds: A cross beam serves as a partition.

    13The Gemara rejects this argument: No, everyone might agree that a cross beam serves as a conspicuous marker, but here they argue over the following: Master, representing those who forbid it, holds that the conspicuous marker is intended for those situated inside the alleyway, and hence the area outside the inner edge of the cross beam may not be used; and Master, representing those who permit it, holds that the conspicuous marker is intended for those outside in the public domain, and it is therefore permitted to carry up to the outer edge of the cross beam.

    14The Gemara proposes an alternative explanation: And if you wish, you can say that everyone agrees that a cross beam permits carrying as a partition, and here they argue over the following issue: As one Sage holds that the inner edge of the cross beam descends to the ground and seals off the alleyway, and therefore under the cross beam is not within the closed-off area; and the other Sage holds that the cross beam’s outer edge descends to the ground and seals off the alleyway, and therefore it is permitted to carry even in the area beneath the cross beam. Consequently, there is no need to connect the dispute with regard to utilizing the area beneath the cross beam to the dispute with regard to the nature of the cross beam.

    15Rav Ḥisda said: All concede that utilizing the area between the side posts placed at the entrance to an alleyway to permit carrying is prohibited, for a side post functions as a partition, and therefore one may only use the space up to its inner edge, but no further.

    16Rami bar Ḥama raised a dilemma before Rav Ḥisda: What is the halakha in a case where a person inserted two pegs in the two alleyway walls, one in each wall, on the outside of the entrance facing the public domain, and he placed a cross beam on top of the pegs, such that the beam is attached to the front of the alleyway walls instead of on top of them? Does this cross beam permit carrying within the alleyway?

    17Rav Ḥisda said to him: According to the statement of the one who permits utilizing the area beneath the cross beam, carrying within the alleyway is prohibited, for he holds that the cross beam’s outer edge is the critical one, and here this outer edge is positioned outside the alleyway and therefore cannot permit it. Whereas according to the statement of the authority who prohibits utilizing the area beneath the cross beam, carrying in the alleyway is permitted, for the cross beam’s inner edge is attached to the entrance of the alleyway.

    18Rava, however, disagreed and said: Even according to the opinion of the one who prohibits utilizing the area beneath the cross beam, carrying in the alleyway is prohibited, for we require that the cross beam that permits the alleyway be placed on top of the walls of the alleyway, and it is not. A cross beam that merely touches the alleyway from the outside does not permit it.

    19Rav Adda bar Mattana raised an objection to Rava from a baraita : If the cross beam being used to render an alleyway permitted for carrying is

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבל זה כנגד זהלא הויא לה חצר רה"י לשבת השתא אשמעינן דכנגדו ואפילו הכי מותרת:

    ולרבהדאמר לעיל אבל זה כנגד זה הוי מבוי מפולש ואסור (אפילו חצר) הא דרב במאי מוקים לה בזה שלא כנגד זה ועל כרחיך כנגד דקאמר רב לאו דווקא דהא אוקימנא טעמיה דרב בשלא עירבו אבל עירבו אפילו מבוי מותר:

    תרתי למה ליהא תנא לה חצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' ומילתיה דרב למשתרייה חצר מינה מסתמא ואפילו זה כנגד זה וכל שכן בזה שלא כנגד זה ואיסור מבוי מאידך מתניתין דחצר קטנה שמעינן:

    אי מהתםמחצר שהרבים נכנסין לה כו' דקתני רשות היחיד לשבת:

    הוה אמינאהאי דקרי ליה רה"י:

    לזרוקכלומר מדאורייתא רה"י הוא והזורק מרה"ר לתוכו חייב:

    אבל לטלטלבתוכו:

    אימא לאמשתריא ומדרבנן דליגזור רבנן עליה:

    קמ"לרב מותרת:

    נדלשרץ שיש לו רגלים הרבה כדתניא בתורת כהנים (פרשת שמיני): מרבה רגלים זה נדל מבוי העשוי כנדל שפתוחין לו מבואות הרבה וראשיהן פתוחין לרשות הרבים וראשו פתוח לרשות הרבים אחר:

    עושה צורת פתח לגדולבאחד משני ראשין והאחרים קטנים משתרו בלחי וקורה בראשיהן על פני רשות הרבים:

    כמאן כשמואלדאמר מבוי עקום תורתו כסתום דהא כל מבואות קטנים הללו מבואות עקומות הן נכנס בדרך זה ויוצא בדרך זה וקאמרת לא בעי תיקון לעקמומיתו כשמואל:

    ה"ג למה לי צורת פתחאמאי אצרכת צורת פתח לגדול הא איהו נמי אין פילושיו מכוונין:

    ועוד הא ההוא מבוידהוה באתריה דשמואל בנהרדעא וחשו ליה לדרב כדאמר לעיל רמו עליה חומריה דרב וחומריה דשמואל:

    עושה צורת פתח לכולהוהקטנים:

    מהך גיסאבעקמומיתן לצד מבוי גדול:

    ואידך גיסאלרשות הרבים מישתרי בלחי או קורה:

    צידו אחד ארוךונמשך כותלו לרה"ר יותר מכותל השני כזה:

    אם פחות מד' אמותעודף זה על חבירו מניח קורה באלכסון וישתמש כאן בארוכה וכאן בקצרה:

    ארבע אמות אינו מניח קורהעל ראש כותל הארוך אלא כונס לפנים מראשו כנגד ראש כותל הקצר ומניחה:

    ובאלכסון לא הוי היכיראשהרואה בני מבוי נמשכין ומשתמשין ברה"ר חוץ מכנגד כותל הקצר אומר מותר להשתמש ברשות הרבים לפי שאין אותו העודף דומה שיהא מן המבוי:

    שאין באלכסונו יותר מעשרשהמבוי קצר לרחבו הרבה ואין ברוחבו ובארבע אמות הנמשכין להצטרף יותר מעשר:

    אבל יש באלכסונו יותר מעשרנמצא פתחו רחב מעשר שהרי כל תחת הקורה הוי פתח:

    מהו להשתמש תחת הקורהאכל מבואות קאי:

    קורה משום מחיצהוחודו הפנימי יורד וסותם הלכך אסור דמן המחיצה ולפנים בעי אשתמושי:

    מר סבר היכיראלהנך מגוואי בעינן וצד הפנימי הוי להו היכר ואסור להשתמש מן ההיכר ולחוץ:

    מלברלבני רשות הרבים דהיינו צד החיצון:

    מר סבר חודו הפנימי יורד וסותםנמצא תחת הקורה מן המחיצה ולחוץ ואסור:

    הכל מודיםבמבוי שאין בו קורה והכשירו בלחי שאסור להשתמש בין לחיים כלומר כנגד הלחי והאי דנקט בין לחיים אמבואות טובא קאי:

    נעץ שתי יתידות קביליי"ש נעוצות בכותל בעוביו שלצד רה"ר ונמצאת קורה שעליהן בולטת ונמשכת לחוץ יותר מן הכתלים וחודה הפנימי דבוק וסמוך לכותל:

    לדברי האוסרלהשתמש תחת הקורה בכל מבואות דטעמא משום חודו הפנימי יורד וסותם:

    מתירכאן להשתמש במבוי הזה אגב הך קורה שאינה על גבי מבוי דכיון דחודו הפנימי סותם נמצאת סתימת הקורה דבוקה לכתלים וסתימה מעלייתא היא:

    לדברי המתירלהשתמש תחת הקורה אלמא חיצון יורד וסותם אוסר כל המבוי הזה עד שיביאו קורה אחרת דאין הסתימה מחוברת לכתלים ויש אויר ביניהם והכא לאו מחיצה ממש הוא להכשיר הפסק אויר שמכאן ומכאן ע"י לבוד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין ח עמוד ב

    1אבל זה כנגד זה, אימא לא.

    2ולרבה דאמר זה כנגד זה אסור, הא דרב במאי מוקי לה בזה שלא כנגד זה, תרתי למה לי?

    3אי מהתם הוה אמינא: הני מילי לזרוק, אבל לטלטל אימא לא. קמ"ל׃

    4איתמר: מבוי העשוי כנדל, אמר אביי: עושה צורת הפתח לגדול, והנך כולהו מישתרו בלחי וקורה.

    5א"ל רבא: כמאן, כשמואל דאמר תורתו כסתום למה ליה צורת הפתח? ועוד, הא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא, וחשו לה לדרב!

    6אלא אמר רבא: עושה צורת הפתח לכולהו להאי גיסא, ואידך גיסא מישתרו בלחי וקורה.

    7אמר רב כהנא בר תחליפא משמיה דרב כהנא בר מניומי משמיה דרב כהנא בר מלכיו משמיה דרב כהנא רביה דרב, ואמרי לה, רב כהנא בר מלכיו היינו רב כהנא רביה דרב: מבוי שצידו אחד ארוך וצידו אחד קצר, פחות מארבע אמות מניח את הקורה באלכסון. ארבע אמות אינו מניח את הקורה אלא כנגד הקצר. רבא אמר: אחד זה ואחד זה אינו מניח את הקורה אלא כנגד הקצר.

    8ואימא טעמא דידי, ואימא טעמא דידהו. אימא טעמא דידי: קורה טעמא מאי משום היכר, ובאלכסון לא הוי היכר.

    9ואימא טעמא דידהו, קורה משום מאי משום מחיצה. ובאלכסון נמי הוי מחיצה.

    10אמר רב כהנא: הואיל ושמעתתא דכהני היא, אימא בה מילתא. הא דאמרת מניח הקורה באלכסון, לא אמרן אלא שאין באלכסונו יותר מעשר, אבל יש באלכסונו יותר מעשר, דברי הכל אינו מניח אלא כנגד הקצר.

    11איבעיא להו: מהו להשתמש תחת הקורה? רב ורבי חייא ור' יוחנן אמרו: מותר להשתמש תחת הקורה. שמואל ורבי שמעון בר רבי ור"ש בן לקיש אמרו: אסור להשתמש תחת הקורה.

    12לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר: קורה משום היכר, ומר סבר: קורה משום מחיצה.

    13לא, דכולי עלמא קורה משום היכר, והכא בהא קמיפלגי, דמר סבר: היכירא מלגיו, ומר סבר: היכירא מלבר.

    14ואיבעית אימא: דכולי עלמא משום מחיצה, והכא בהא קמיפלגי, דמר סבר: חודו הפנימי יורד וסותם, ומר סבר: חודו החיצון יורד וסותם.

    15אמר רב חסדא: הכל מודים בבין לחיים שאסור.

    16בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: נעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי מבחוץ, והניח קורה על גביהן, מהו?

    17א"ל לדברי המתיר אסור, לדברי האוסר מותר.

    18רבא אמר: לדברי האוסר נמי אסור בעינן קורה ע"ג מבוי, וליכא.

    19איתיביה רב אדא בר מתנה לרבא: היתה קורתו׃

    Tosafot

    מבוי העשוי כנדלפי' רבינו תם שמבואות קטנים פתוחים למבוי גדול משני צדדין ואינן זה כנגד זה דאם כן הוו מפולשין וכענין זה הם כרגלי הנדל שיש לו ב' שורות של רגלים מימין ומשמאל והם זה שלא כנגד זה:

    והא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדע' ורמו עליה חומריה דרבממאי דחשו נמי לדשמואל לא פריך ויצטרך דלתות דהא דחשו משום דנהרדעא אתריה דשמואל הוה אבל מדחשו לדרב באתריה דשמואל פריך שפיר:

    מניח את הקורה באלכסוןפ"ה משתמש כאן בארוכה וכאן בקצרה והדין עמו שפי' כן דאי לא תימא הכי אמאי מניח את הקורה באלכסון הא בעינן קורה לכל הפחות דבוקה במבוי כדאמר בסמוך גבי ב' יתידות בשני כותלים כו' לדברי המתיר אסור ואף על פי שכאן מונח ראשו האחד על גבי המבוי אין סברא לחלק וא"ת והיכי שרי להשתמש נגד הארוך הא אין כאן אלא ב' מחיצות וי"ל דאית ליה קורה משום מחיצה ומאן דאית ליה משום מחיצה הוי אפילו דאורייתא כדמוכח בפירקין אי נמי כיון דצידו האחד ארוך מסתמא לא בקעי בה רבים ולא גזרו ביה רבנן הואיל ובטל לגבי מבוי אע"ג דאית ביה ד' על ד':

    הכל מודים בבין לחיים דאסורטעמא משום דלחי הוי אפילו משהו ואתי לאפוקי אבל בקורה דרחבה טפח ליכא למיחש אבל אין לפרש דטעמא דרב חסדא משום דסבר קורה משום היכר ולחי משום מחיצה ומשום היכר ובין לחיים אסור ואינו יכול להשתמש אלא מן המחיצה שלפנים דהא אביי אית ליה לעיל (עירובין ד' ה.) גבי היה גבוה מכ' ובא למעטו לחד לישנא קורה משום מחיצה וכ"ש לחי וקא אמר בסמוך מסתברא מילתיה דר' יוחנן תחת הקורה אבל בין לחיים אסור ורבא נמי אית ליה בפירקין דתרוייהו משום היכירא ובסמוך מודה רבא דאסור להשתמש בין לחיים היכא דרחב ארבעה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    דקיי"ל בחצר אע"פ שרבים בוקעין בה מותר לטלטל.

    אתמר מבוי העשוי כנדלפי' מבוי ארוך שמשני צדדין יש לו מבואות קטנים פתוחין מיכן ומיכן כגון רגלי השרץ הנקרא נדל. ויש לו רגלים הרבה משוכות מהנה ומהנה כדתניא עד כל מרבה רגלים זה נדל. אסקה רבא דהלכתא כוותיה. עושה צורת הפתח לכולהו אחד גיסא לכל חד וחד ואידך גיסא מישתרי בלחי וקורה. והא דרבא שייכא כרב דסבר מבוי עקום תורתו כמפולש וקאמר רב במבוי המפולש לרה"ר הלכה כת"ק דאמר עושה צורת הפתח מיכן ולחי או קורה מיכן. הא דאמר רב כהנא רביה דרב מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר. פחות מד' אמות מניח קורה באלכסון. פי' אם עודף צד הארוך על הצד הקצר ד' אמות כאילו מבוי בפני עצמו הוא וצריך מחיצות כנגדו. פחות מד' אמות חשוב כמו פירצת מבוי ומחיצות של מבוי פוטרות אותו. ואסיקנא בשיש באלכסונו יותר מעשר אמות דברי הכל אינו מניח את הקורה אלא כנגד הקצר. וכן אם בא לעשות לחי אינו עושה אותו אלא כנגד הקצר. הא דאיבעיא לן מהו להשתמש תחת הקורה רב ור' חייא ור' יוחנן אמרי מותר וקיימא כוותייהו. וסוגיא דקאמר סברי קורה משום היכר הני סבירא להו היא והיכירא מלבר.

    וא"ת משום מחיצה הני סברי חודה החיצון סותם ולפיכך מותר להשתמש תחת הקורה. וכן בין לחיים נמי מותר להשתמש כר' יוחנן דאמר לתנא דר' זכאי דהוה תני תחת הקורה ובין לחיים ככרמלית פוק תני לברא. כלומר זו אינה משנה. הכיר כלומר בין הקורה ובין הלחיים משום היכר הן ואע"ג דא"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ואת לא תסברא דבין לחיים אסור והאמר משמיה דר' יוחנן מבוי שרצפו בלחיים. ס"א נפרץ בלחיים פחות פחות מד' טפחים אליבא דרשב"ג דאמר אמרינן לבוד בד' טפחים אשתמש עם חודו הפנימי של פנימי לרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד בכי האי גוונא אשתמש עם חודו הפנימי של חיצון ודכולי עלמא בין לחיים אסור. ופרקינן דפתוח לכרמלית ואקשינן אבל לרה"ר מאי שרי. יציבא בארעא וכו'. כלומר ברה"ר מותר בכרמלית אסור. ופרקינן (היאך) מצא מין את מינו ונעור.

    בעא מיניה רמי מרב חסדא נעץ ב' יתידות בין ב' כותלי מבוי מבחוץ והביא קורה על גבן שנמצאת הקורה ע"ג היתידות מחוץ לכותלי המבוי מהו (זה) להשתמש במבוי וכו'.

    א"ל לדברי רב ור' חייא ור' יוחנן דשרו להשתמש תחת הקורה דסברי חודה של קורה החיצונה מתרת הכא אסרי דהא חודה החיצונה חוץ למבוי הוא ואין בו המחיצות מבוי לפיכך המבוי אסור.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 8b

    Eruvin 8b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 350 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבל זה כנגד זה לא הויא לה חצר רה"י לשבת השתא אשמעינן דכנגדו ואפילו הכי מותרת:

    ולרבה דאמר לעיל אבל זה כנגד זה הוי מבוי מפולש ואסור (אפילו חצר) הא דרב במאי מוקים לה בזה שלא כנגד זה ועל כרחיך כנגד דקאמר רב לאו דווקא דהא אוקימנא טעמיה דרב בשלא עירבו אבל עירבו אפילו מבוי מותר:

    תרתי למה לי הא תנא לה חצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' ומילתיה דרב למשתרייה חצר מינה מסתמא ואפילו זה כנגד זה וכל שכן בזה שלא כנגד זה ואיסור מבוי מאידך מתניתין דחצר קטנה שמעינן:

    אי מהתם מחצר שהרבים נכנסין לה כו' דקתני רשות היחיד לשבת:

    הוה אמינא האי דקרי ליה רה"י:

    לזרוק כלומר מדאורייתא רה"י הוא והזורק מרה"ר לתוכו חייב:

    אבל לטלטל בתוכו:

    אימא לא משתריא ומדרבנן דליגזור רבנן עליה:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מבוי העשוי כנדל פי' רבינו תם שמבואות קטנים פתוחים למבוי גדול משני צדדין ואינן זה כנגד זה דאם כן הוו מפולשין וכענין זה הם כרגלי הנדל שיש לו ב' שורות של רגלים מימין ומשמאל והם זה שלא כנגד זה:

    והא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדע' ורמו עליה חומריה דרב ממאי דחשו נמי לדשמואל לא פריך ויצטרך דלתות דהא דחשו משום דנהרדעא אתריה דשמואל הוה אבל מדחשו לדרב באתריה דשמואל פריך שפיר:

    מניח את הקורה באלכסון פ"ה משתמש כאן בארוכה וכאן בקצרה והדין עמו שפי' כן דאי לא תימא הכי אמאי מניח את הקורה באלכסון הא בעינן קורה לכל הפחות דבוקה במבוי כדאמר בסמוך גבי ב' יתידות בשני כותלים כו' לדברי המתיר אסור ואף על פי שכאן מונח ראשו האחד על גבי המבוי אין סברא לחלק וא"ת והיכי שרי להשתמש נגד הארוך הא אין כאן אלא ב' מחיצות וי"ל דאית ליה קורה משום מחיצה ומאן דאית ליה משום מחיצה הוי אפילו דאורייתא כדמוכח בפירקין אי נמי כיון דצידו האחד ארוך מסתמא לא בקעי בה רבים ולא גזרו ביה רבנן הואיל ובטל לגבי מבוי אע"ג דאית ביה ד' על ד':

    הכל מודים בבין לחיים דאסור טעמא משום דלחי הוי אפילו משהו ואתי לאפוקי אבל בקורה דרחבה טפח ליכא למיחש אבל אין לפרש דטעמא דרב חסדא משום דסבר קורה משום היכר ולחי משום מחיצה ומשום היכר ובין לחיים אסור ואינו יכול להשתמש אלא מן המחיצה שלפנים דהא אביי אית ליה לעיל (עירובין ד' ה.) גבי היה גבוה מכ' ובא למעטו לחד לישנא קורה משום מחיצה וכ"ש לחי וקא אמר בסמוך מסתברא מילתיה דר' יוחנן תחת הקורה אבל בין לחיים אסור ורבא נמי אית ליה בפירקין דתרוייהו משום היכירא ובסמוך מודה רבא דאסור להשתמש בין לחיים היכא דרחב ארבעה:

    Tosafot on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    דקיי"ל בחצר אע"פ שרבים בוקעין בה מותר לטלטל.

    אתמר מבוי העשוי כנדל פי' מבוי ארוך שמשני צדדין יש לו מבואות קטנים פתוחין מיכן ומיכן כגון רגלי השרץ הנקרא נדל. ויש לו רגלים הרבה משוכות מהנה ומהנה כדתניא עד כל מרבה רגלים זה נדל. אסקה רבא דהלכתא כוותיה. עושה צורת הפתח לכולהו אחד גיסא לכל חד וחד ואידך גיסא מישתרי בלחי וקורה. והא דרבא שייכא כרב דסבר מבוי עקום תורתו כמפולש וקאמר רב במבוי המפולש לרה"ר הלכה כת"ק דאמר עושה צורת הפתח מיכן ולחי או קורה מיכן. הא דאמר רב כהנא רביה דרב מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר. פחות מד' אמות מניח קורה באלכסון. פי' אם עודף צד הארוך על הצד הקצר ד' אמות כאילו מבוי בפני עצמו הוא וצריך מחיצות כנגדו. פחות מד' אמות חשוב כמו פירצת מבוי ומחיצות של מבוי פוטרות אותו. ואסיקנא בשיש באלכסונו יותר מעשר אמות דברי הכל אינו מניח את הקורה אלא כנגד הקצר. וכן אם בא לעשות לחי אינו עושה אותו אלא כנגד הקצר. הא דאיבעיא לן מהו להשתמש תחת הקורה רב ור' חייא ור' יוחנן אמרי מותר וקיימא כוותייהו. וסוגיא דקאמר סברי קורה משום היכר הני סבירא להו היא והיכירא מלבר.

    וא"ת משום מחיצה הני סברי חודה החיצון סותם ולפיכך מותר להשתמש תחת הקורה. וכן בין לחיים נמי מותר להשתמש כר' יוחנן דאמר לתנא דר' זכאי דהוה תני תחת הקורה ובין לחיים ככרמלית פוק תני לברא. כלומר זו אינה משנה. הכיר כלומר בין הקורה ובין הלחיים משום היכר הן ואע"ג דא"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ואת לא תסברא דבין לחיים אסור והאמר משמיה דר' יוחנן מבוי שרצפו בלחיים. ס"א נפרץ בלחיים פחות פחות מד' טפחים אליבא דרשב"ג דאמר אמרינן לבוד בד' טפחים אשתמש עם חודו הפנימי של פנימי לרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד בכי האי גוונא אשתמש עם חודו הפנימי של חיצון ודכולי עלמא בין לחיים אסור. ופרקינן דפתוח לכרמלית ואקשינן אבל לרה"ר מאי שרי. יציבא בארעא וכו'. כלומר ברה"ר מותר בכרמלית אסור. ופרקינן (היאך) מצא מין את מינו ונעור.

    בעא מיניה רמי מרב חסדא נעץ ב' יתידות בין ב' כותלי מבוי מבחוץ והביא קורה על גבן שנמצאת הקורה ע"ג היתידות מחוץ לכותלי המבוי מהו (זה) להשתמש במבוי וכו'.

    א"ל לדברי רב ור' חייא ור' יוחנן דשרו להשתמש תחת הקורה דסברי חודה של קורה החיצונה מתרת הכא אסרי דהא חודה החיצונה חוץ למבוי הוא ואין בו המחיצות מבוי לפיכך המבוי אסור.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    תרתי למה לי פירש רש"י ז"ל: מתניתין ודרב. ואינו מחוור דלא אמרינן הכי אלא בשתי משניות ולא במתני' ודברי אמורא. ואפילו תאמר רב תנא הוא אפילו במתני' וברייתא לא מצינו כלשון זה והוה ליה למימר הא דרב למה לי. ובתוס' פירשו הני תרתי דרב למה לי, דהיינו מבוי שכלה לרחבה ומבוי שנפרץ במלואו לחצר, דכל מאי דאשמעינן רב בתרווייהו שמעינן מהני מתני'. גם זה אינו מחוור כל הצורך.

    אביי אומר עושה צורת פתח לגדול ואידך משתרי בלחי וקורה ואביי סבר לה במבוי עקום כשמואל. וכן נראה לי לקמן (עירובין י, ב) גבי מבוי הרחב עשרים, ומש"ה אקשי ליה רבא כמאן כשמואל א"ה למה לי צורת פתח. ולפי גירסא זו מיירי בשהמבוי הגדול אינו מפולש ולפיכך לשמואל בין המבוי הגדול בין האחרים סגי להו בלחי. ויש ספרים דלא גרסי ליה, ומיירי בשהמבוי הגדול מפולש בשני ראשיו לרה"ר או לבקעה. ואין גירסא זו נכונה בעיני, דא"כ אפילו כשמואל לא עביד דלמבוי הגדול היה צריך דלת לדידיה דאמר (לעיל עירובין ז, ב) הלכה כחנניה. לעיל (עירובין ח, א) גריס ר"ח ז"ל כרוך בודיא ואותבוה בשפתיה, והיא הגירסא הנכונה.

    מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר מארבע אמות מניח את הקורה באלכסון. פירש רש"י ז"ל: ומשתמש כנגד אלכסונו, וכן נראה כפירושו. ומצאתי [בירושלמי] (פ"א, ה"ו) נותן את הקורה אלכסון ומשתמש לאלכסון. וא"ת והא אין שם אלא מחיצה אחת חוץ מכנגד הקצר והיאך ישתמש שם. י"ל דכיון שאין הרבים בוקעין שם להדיא הוי ליה ככרמלית ומדבריהם הוא והם התירו בכענין זה.

    אמינא טעמא דידהו קורה משום מחיצה ומחיצה באלכסון הויא מחיצה וכתב הראב"ד ז"ל שאם עשו בו צורת פתח אפילו לרבא שפיר דמי, דצורת פתח לכולי עלמא משום מחיצה. ומסתבר לי דצורת פתח עדיפא נמי מקורה ואפילו למ"ד קורה משום מחיצה, דאילו בקורה אינה מתרת אלא בשאין בו ארבע אמות אבל צורת פתח מתרת אפילו יתר מד' אמות, דצורת פתח מערב הכל ועושה הכל כמבוי אחד וכמחיצה גמורה. ותדע לך דהפרש יש בין קורה לצורת פתח ואפילו למ"ד קורה משום מחיצה, דהא רב כהנא אמר דלכולי עלמא והוא שלא יהא באלכסונו יותר מעשר ואפילו למ"ד קורה משום מחיצה וכדתנן (לעיל עירובין ב, א) הרחב מעשר ימעט, ואילו בצורת פתח אפילו יש באלכסונו יתר מעשר שרי וכדתנן (שם) ואם יש לו צורת פתח אין צריך למעט כך נראה לי.

    אמר רב חסדא הכל מודים בבין לחיים שאסור פירשו בתוספות (ד"ה הכל) משום דלחי אין לו שיעור אלא אפילו כחוט הסרבל, וגזרינן דלמא אתי לטלטולי חוץ ללחיים לפי שהוא דבר מועט. ואע"פ שאפשר לעשותו רחב עד כדי ד' אמות פחות משהו, מ"מ כיון דעיקרו משהו לא פלוג, אבל קורה דלפחות צריכה טפח אפשר לו להשתמש תחתיה ולדקדק שלא יוציא חוצה לה. ואיני יכול ליישב לפי דבריהם מחלוקתן של אביי ורבא דבסמוך (ט, א) דבין לחיים, דהא משמע לכאורה מהתם דאדרבה כל שהוא רחב יותר אסור, דאלמא לא משום קטנות של לחי אסרו דכל שהוא יותר רחב הוא נאסר יותר ולגבי קורה לא פלוג בין רחבה טפח לרחבה ארבעה או יותר. ומשום הכי נראה דקסבר רב חסדא דלחי לכ"ע משום מחיצה וחודו הפנימי סותם והוה ליה בין הלחיים כמקום בפני עצמו, וקורה משום היכר. ואע"ג דשרי אביי לקמן (עירובין ט, א) תחת הקורה ואיכא חד לישנא לעיל (עירובין ה, א) גבי כמה ממעטו דאביי סבר דקורה משום מחיצה ואפילו הכי שרי הכא, דאלמא לאו במחיצה והיכר תליא מילתא, לא היא דההוא לישנא לא קאי. ועוד דדילמא בקורה סבירא ליה חודו החיצון סותם ובלחי סבירא ליה חודו הפנימי סותם. ומדברי רש"י ז"ל נראה שהוא מפרש ג"כ הטעם דלחי משום מחיצה לאביי וחודו הפנימי סותם וקורה משום היכר.

    לדברי המתיר אסור וא"ת אף לדברי המתיר אמאי אסור לימא לבוד דהא אין ברחב הקורה אלא טפח. ויש מרבותינו הצרפתים ז"ל שאמרו דשאני הכא שהקורה מפסקת ולא אמרו לבוד אלא בשאין דבר מפסיק בנתים. ואינו מחוור בעיני דהא מוקי רב (אמי) [אשי] בסמוך תלויה או משוכה בעומדת על שתי יתדות עקומות ואמרינן חביט ולבוד, ואף ע"ג דאפילו כי אמרת חביט היכי אמרת לבוד והא מפסקי הנך יתדות בין קורה לכותל. ומסתברא דהכא אי אפשר, משום דטעמא דלבוד בכל מקום הוא שאנו רואים מה שהוא בנתים שנתמלאו ונתארכו הזויות ומילאו את הכל, הלכך כשאתה רואה כאן את המבוי שנתארך עד חודו החיצון של קורה הרי אתה רואה את הקורה כאילו אינה, ואי אפשר דהא על כרחך קורה רחבה טפח בעינן, ואי אפשר לומר שנראה את הקורה כאילו אינה ואינה מפסקת ונראה אותה כאילו היא וחוד של קורת טפח יורד וסותם, דאי אפשר להתקבץ שני הפכים במקום אחד.

    בעינא קורה על גבי מבוי וליכא ומסתברא דדוקא קורה אבל לחי לא בעינא שיהא ממש במבוי, שהרי לחי המושך עם דופנו של מבוי כזה: אף על פי שהלחי אינו בתוך חלל המבוי מתיר הוא, וכן נראה מבחוץ ושוה מבפנים. ונראה לחלק משום שהקורה שהיא למעלה כל שאינה עומדת ממש לפנים מחלל המבוי אינה נכרת שתהא להכשיר את המבוי, אבל לחי שהוא למטה ונראה להדיא כל שהיא סמוכה למבוי ניכר הוא שהוא משום לחי ובא להתיר. וראיתי מקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל שכתבו דאף לחי בעי ע"ג מבוי כקורה, ואי אפשר לי להעמיד דבריהם וכמ"ש.

    Rashba on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מבוי העשוי כנדל פרש״י ז״ל מבוי עקום מפולש לרשות הרבים משתי רוחותיו שהוא עשוי כנדל הזה שהו׳ שרץ קטן המרבה רגלים רק יוצאין מן המבוי מן הצד האחד מבואות קטנים שמפולשים לרשות הרבים והמבוי הגדול הוא עקום שאין פלושיו מכווני׳ אלא כגון זה וזו היא צורתו. והוצרך רבי׳ ז״ל לפר׳ כי המבוי הגדול עקום כמין גם והיא מפני הגרסא שהוא גורס ז״ל מצויה במקצת ספרי׳ כדבעי׳ למימר:

    עושה צור׳ פתח לגדול פרש״י ז״ל בא׳ משני ראשיו ואינך מבואו׳ כולהו משתרו בלחי או קורה שעושה לפתחיהן היוצאין לרשות הרבי׳ כדין מבוי סתום א״ל רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום פי׳ כמאן כשמואל מבוי עקום תורתו כסתו׳ ואין עושין בעקמימותו כלום דאלו כרב דאמר תורתו כמפולש הא בעי למעבד צורת הפתח לכל אחד מהם בעקמימותו:

    גרש״י ז״ל למה לי צורת פתח כלומר אפילו במבוי הגדול ל״ל צורת הפתח שהרי אין פילושיו מכוונים לשמואל דאמר תורתו כסתום אפילו מבוי גדול נמי לא בעי צורת פתח ומכאן הוכרח רש״י ז״ל דפי׳ דמבוי הגדול עקום היה שאלו היה מבוי ישר היכי קא אמרינן למה לי צורת פתח אדרבה אליבא דשמואל בעי׳ דהא פסק הלכה כחנניה ועוד הא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא וחשו ליה לדרב ועוד היכי עבדת כשמואל במבואות הקטנים דהא בההיא מבוי דנהרדעא דהוא מקומו של שמואל חשו לדרב וכ״ש דבעלמא אית לן למיעבד כרב וא״ת ומאי האי דפריך רבא כמאן כשמואל לא עבד דאי לשמואל לא עביד צ״פ הוה ליה למימר כמאן לא כרב ולא כשמואל דאי כשמואל למה לי צ״פ ואי כרב כולהו בעי צ״פ וי״ל דהשת׳ בדין המבואות הקטנים הוא דבעי למפלג עליה ולהכי א״ל כמאן מכשרת להו כשמואל וא״כ למה לן למיעבד צ״פ בגדול ועוד היכי עבדת במבואות הקטנים דהא בנהרדעא חשו לדרב ומ״מ למדנו מכאן דאפי׳ מבוי עקום העשוי כמין חית צריך הוא צ״פ למ״ד מבוי עקום תורתו כמפולש דהא בכל המבואות הקטנים שבכאן כולן כצורת חית וקאמרי אליבא דרב בעי צ״פ ושלא כדברי ריב״א ז״ל שפי׳ דלכ״ע מבוי העקום כמין חית דינו כסתום אבל י״ל דשאני הכא דאיירי דמפולשין כלפי המבוי הגדול ולגבי דידיה הוי כל חד מינייהו כמין גם הא בקעי ביה רבים כשרוצים ללכת לצאת לסרטיא שהמבוי הגדול פתוח לה מה שאין כן במבוי דצורת חית דעלמא דלא בקעי ביה רבים כגון ששני ראשיו יוצאין לסרטיא אחת כי מה להם לעקם דרכם ומיהו אין גרסא זו מחוו׳ דכיון שזה המבוי הגדול עקו׳ היה ואביי כשמואל סבר היכי הוה טעי למעבד צ״פ בגדול והנכון כגרסת הספרים דגרסי הכי כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום והא ההיא מבוי עקום כו׳ ול״ג למה צ״פ כי המבוי הגדול הזה מבוי ישר הוה הוא דבעי׳ צ״פ דברי הכל ולא עוד אלא דאליבא דשמואל דפסק כחנניה דלא בעי אלא דבהא אביי כרב ס״ל דפסק הלכה כת״ק דחנניה ולגבי מבוי עקום הוא דס״ל כשמואל ומ״ה לא עבד למבואות הקטנים אלא לחי או קורה בפתחיהם כדפרש״י ז״ל והא דא״ל רבא כמאן כשמואל משום הכשר המבואות הקטנים קאמר דאלו במבוי הגדול כרב הוא דעבד וכתנא קמא דחנניה:

    שם אלא אמר רבא עושה צ״פ לכולהו מהאי גיסא ואידך כולהו משתרו בלחי וקורה פרש״י ז״ל עושה צ״פ לכולהו מבואו׳ קטנים מחד גיסא דהיינו בעקמומית שלהם ואידך גיסא לחי או קורה כרב דאמר תורתו כמפולש ולפי׳ זה תקשי הא דרב׳ למאי דפרי׳ דלרב דאמ׳ תורתו כמפולש אין עושין במקום העקמומית כלום וליכ׳ לפרושי עוש׳ צ״פ לכולהו מחד גיסא בפתחי׳ הפתוח לר״ה ואידך גיסא דהיינו ראש המבוי הגדול משתרי בלחי או קורה דא״כ לא הוה קרי ליה אידך גיס׳ דכיון דקאמר מחד גיסא אידך גיסא דקאמר לא משמע אלא הצד השני שכל א׳ וא׳ מן המבואות הקטני׳ אבל ר״ת ז״ל הקשה לפירושו של רש״י ז״ל דכיון שאין למבוי הנדול הזה מבואות קטנים אלא מצד א׳ היאך קורא אותו שהוא עשוי כנדל כי הגדל משתי צדדיו הוא מרבה רגלים לכך פי׳ הוא ז״ל כי המבוי הגדול היו לו מבואות קטנים משני צדדיו שיוצאים לסרטיא ופלטיא והם לא היו מכוונים אלו כנגד אלו דא״כ לכ״ע כל חד מינייהו מבוי מפולש גמור אלא פתחו של מבוי קטן שבצד זה מכוון כנגד הסתימה שבצד האחר בכצורת למד היא צורתו ובהא פליגי אביי ורבא דאביי הוה סבר דכיון שאנם מכוונים דינם כעקו׳ וסב׳ לה כשמואל דא׳ מבוי עקו׳ תורתו כסתום וא״ל רבא דלפי דעתיה דחשיב ליה עקום כרב ה״נ למיעבד כדעבדו בנהרדעא אלא דינו כמפולש ועושה צ״פ למבואות הקטנים שאין הצד האח׳ מהך גיסא הפתוח לרשות הרבים ועושה לאידך שמצד השני לחי או קורה מאידך גיסא הסמוך לרשות הרבים האחר והלכתא כרבא ומ״מ נראה מכאן דהלכתא כתנא קמא דחנניה כדפסק רב לעיל דאי כשמואל דלת בעי כחנניה: וכן הביא ראיה מכאן רי״ף ז״ל דהא רבא דהוא בתראה עבד עובדא כת״ק דחנניה וכדפסק רב ועוד דרב ושמואל הלכת׳ כרב באיסורי אבל יש תימ׳ דהא כולהו אמוראי דלעיל שקלו וטרו אליבא דחנניה אם צריך לנעול או לא וי״ל כדאי הוא חנניה לפרש דבריו ור״ת ז״ל פס׳ כשמואל מדשקלן וטרו כולהו אמוראי דלעיל אליבא דידיה והא דרבא יש לדחותה דמיירי שהיה המבוי הזה פתוח מהאי גיסא לבקע׳ ואמרי׳ לעיל דסרטיא מכאן ובקעה מכאן דברי הכל עושה צ״פ מכאן או לחי וקורה מכאן:

    מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר פחות מד׳ אמות פי׳ ויהא מותר להשתמש אף באותו אלכסון וכן אמרו בירוש׳ בפירו׳ נותן את התקרה לוכסון ומשתמש לוכסון והקשו בתו׳ היאך משתמש שם דהא ליכא אלא שתי המחיצות המחיצה האמצעית וזה העודף על הצד השני הקצר ותרצו דהכא כיון שאין הרבי׳ בוקעין בו להדיא ה״ל כקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים שדינה ככרמלית ואיסורו מדרבנן והם התירוהו כאן ע״י קורה זו אבל יש באלכסונו יותר מעשר אינו מניח אלא כנגד הקצר פי׳ שאם מניחו באלכסון ה״ל פתח רחב יותר מעשר שהוא צריך למעט וכיון שכן אם עשה בו צ״פ אפי׳ ביותר מעשר מניח את הקורה באלכסון ומסתברא דהא דאמרי׳ שאינו מניח אלא כנגד הקצר לאו דוקא אלא שיכניסנו לפנים מן האלכסון עד שיחזירנו לעשר דהא לא בעי׳ קורה בראש מבוי ממש:

    אמר רב חסד׳ הכל מודים בין הלחיים שהוא אסור פי׳ דאפי׳ מאן דסבר מותר להשתמש כנגד הלחי וטעמא דמילתא פי׳ בתוספו׳ משום דלחי כיון דשיעורו כל שהוא לא עביד היכירא כלל ודילמא אתי להשתמש חוצה לו אי נמי דכיון דלי׳ ליה היכר כולי האי לא חשיב ובטיל לגבי חוץ מה שאין כן בקורה שהוא רחבה טפח דאי׳ לה היכירא וא״ת א״כ כשהלחי רחב יהא מותר י״ל דכיון דשיעורו מן הדין בכל שהוא לא פלוג רבנן ולפי הטע׳ הזה שנתנו רבותינו ז״ל לא תלי טעמא השתא לרב חסד׳ אם טעם לחי או קורה משו׳ היכיר׳ או משום מחיצה דבין דתימ׳ דלחי משום מחיצ׳ או משום היכירא ושיהא דינו לסתום מחודו החיצון ולחוץ משום דהיכירא מלבר עבוד. או משום דמחיצת לחי חודו הראשון החיצון כדין קורה שאמרו לעיל הכא בלחי אסור מטעמא דאמרן וטעם נכון הוא מדנקט לה רב חסדא סתמא בלישנא דהכל מודים ולא פרישו בה מידי. אבל יש שפי׳ דטעמו של רב חסדא משום דס״ל דלחי משום מחיצה וכל שהוא משום מחיצה וחודו הפנימי׳ סותם: אבל קורה משום היכירא והיכירא עביד מלבר:

    נעוץ שתי יתדות על שני כותלי מבוי מבחוץ פי׳ בשטח עובי הכותלי׳ הפונה לחוץ כמי שנועץ מסמרים והניח קורה על גביהן לדברי האוסר להשתמש תחת הקורה דעלמא מתיר כאן פי׳ או משום דקירה משו׳ היכירא והיכיר׳ מלגאו בעינן או משום דקורה משום מחיצה ס״ל דחודו הפנימי סותם ונמצ׳ כי הדבר העושה המחיצ׳ דהיינו חודו הפנימי סמוך לכותלי המבוי שיורד וסותם לדברי המתי׳ פי׳ בקורה דעלמא דס״ל מלבר או דחודו החיצון יורד וסותם אסו׳ כיון כי כשאתה רואה חודו החיצון יורד וסותם הרי הוא רחוק מן הכותלים כשיעור הקורה פרש״י ז״ל דאין הסתימה מחוברת לכותלים ויש אויר בנתים דהכא לא מחיצה ממש היא להכשיר ע״י לבוד פירש לפירושו שאלו היהמחיצה ממש יורדה משם היינו אומרים לבוד מסוף הכותלים לאותה מחיצה היורדת דהא ליכא אלא טפח בנתים כשיעור רחב הקורה וכל הפחות מג׳ כלבוד דהא אבל השתא דליכא מחיצה ממש אי אפשר לומר לבוד למטה כלפי אויר שאין בו כלום נעשות לו לבוד והקשו בתוספות מ״מ נימא לבוד למעלה בגופה של קורה ויהא חודו החיצון כאלו דבוק בכותלי׳ ותרצו דליכא לבוד במקו׳ שיש דבר מפסיק בנתים ואיכא דמקשי דהא לקמן בהא דרב אשי דאמר משוכה והיא תלויה כגון שנעוץ שתי יתדות עקומות ואמרינן חבוט ולבוד והיכי אמרינן לבוד מן הקורה המשוכה לכתלים דהא איכ׳ יתדו׳ דמפסקי דאינהו לא חזו לקורה דהא אין ברחבו טפח כדפרש״י ז״ל והא לא קשי׳ דהתם הקורה עומדת על היתדות ואומר לבוד דרך האויר שבין הקורה על היתדות מה שאין כן בזו ומיהו בר מהכא נראה דהכא אין לומר לבוד דא״כ הרי אתה רואה עובי הקורה כאלו אינו ונמצא שאין לנו קורה רחבה טפח:

    בעינא קורה ע״ג מבוי וליכא פי׳ ודוקא קורה אבל לחי לא בעי׳ תוך חלל המבוי אלא אפי׳ חוץ לחלל המבוי דהא לחי המושך מדפנו של מבוי וכן לחי הנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו תוך חללו של מבוי אלא כנגד עובי הכותל מבחוץ ואפי׳ הכי הוי לחי וטעמ׳ דמילתא משום דלחי לעולם עביד היכירא שבא להכשיר את המבוי אבל קורה אינה נראית שבא להכשיר את המבוי אלא כשהיא תוך חללו של מבוי שאין דרך שום תקרה ושום קורה לתתה אלא ע״ג הכתלים כגון שאין בגובהו ג׳ טפחים ואין בעקמימותם פיר׳ שתי יתדות עקומות כמין דלת נתונות על עובי הכתלים למעלה והעקום שהוא גגו של דלת פונה כלפי המבוי ושתיהן פונות זו לזו וכיון שאין בעקום ג׳ טפחים אמרינן לבוד וכאלו נמשכה הקורה עד כנגד הכותל ואח״כ אומר חבוט וכאלו היא יורדת למטה דאמרי׳ לבוד וחבוט כדאמרי׳ בסמוך וא״ת ואפי׳ יש בגבהן ג׳ נימא חבוט דהא קיימא לן במסכת סוכה גבי סוכה המדולדל׳ דכל שיש ברחבה טפח אמרי׳ ביה חבוט רמי ואפילו גבוה ג׳ טפחים והכא קורה זו רחבה טפח ויש מתרצים דשאני הכא דבעי׳ הכר קורה על גב מבוי ובג׳ טפחים לא מינכרא דהויא על גבי מבוי כלל ולי נראה דשאני הכא שאין הקורה שלימה אלא על ידי לבוד ובמקום דאמרינן חבוט ליכא קורה רחבה טפח ויתדות דעלמא הוא דאיכא אלא שעל ידי לבוד אתה נותן שם את הקורה:

    Ritva on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    מבוי העשוי כנדל נחלקו בו אביי ורבא שלדעת אביי צריך צורת פתח בראש המבוי הגדול היוצא לרשות הרבים ולחי או קורה בכל ראשי המבואות הקטנים אחד לרשות הפתוח לרשות הרבים בצד ימין ואחד לראש הפתוח לרשות הרבים בצד שמאל ולדעת רבא עושה צורת פתח בראש המבוי האחד וכן לכל ראשי המבואות הקטנים היוצאים לרשות הרבים בצד ימין למבוי ולחי בראשיהם היוצאים לרשות הרבים בצד שמאל או בהפך וכן לחי לראש המבוי הגדול השני והלכה כרבא ונדל זה הוא שיש כאן מבוי גדול מפולש משני צדדיו לרשות הרבים ומבואות הרבה מפולשים לו בצדו מכאן ומכאן (ברגלי) [כרגלי] הנדל ואין פלושי המבואות הקטנים זה כנגד זה שא״כ הרי הוא מפלש בפני עצמו אלא מפולש שבצד ימין כנגדו בצד שמאל סתום ומפלש שבצד שמאל כנגדו בצד ימין סתום ואף רגלי הנדל כך הם שאין רגלי הצד האחד מכוונים כנגד רגליו שבצד האחר ומבואות אלו כולם יש בתי׳ וחצרו׳ פתוחו׳ לתוכו ויש מפרשים בכל מבוי עקום דיו שבין כלם יהו בתים וחצרו׳ פתוחו׳ לתוכו ומכל מקו׳ הרי אתה מבין בצורת הנדל שהנכנס דרך פתח המבוי הגדול ויוצא לו דרך אחד המבואות הקטני׳ הולך כמין גאם ודינו דין מבוי עקום לגמרי הן לצד ימין הן לצד שמאל ואם נכנס דרך מבוי אחד קטן ויוצא דרך מבוי קטן שכנגדו הולך כמין [למ״ד] שזויותיה נצבות ואם נכנס דרך מבוי (אחר) [אחד] קטן ויוצא דרך מבוי אחר קטן שבאותו צד עצמו הוא הולך כמין ח׳ וכבר ידעת שמבוי העקום פסקנו שתורתו כמפלש ואם כן אף זה דינו ודין מבואותיו כמבואות העקומים לדעת רבא וצריך צורת פתח לראש המבוי הגדול על כל פנים ולחי מצדו האחר בהכשר מבוי מפלש וכן המבואות הקטנים צריכים צורת פתח מצד אחד ולחי מצד אחר ונמצאו כלן בהכשר מבוי מפולש אם שילך כמין גאם אם כמין למ״ד על הדרך שפרשנו. וראשיהם הפתוחים למבוי פטורים מכלום ושמא תאמר והלא בהולך כמין ח׳ מיהא שהוא ממבוי למבוי שבאותו צד בעצמו אין כאן צורת פתח כבר ביארנו לדעת התוספות שכל העקום כמין ח׳ אינו צריך צורת פתח שמאחר שהכל יוצא לרשות הרבים אחת אין דרך העוברים להתעקם בחנם לסבב המבוי אלא הולך מפתח (לזה) [זה] לפתח זה בכוון וכן שמא תאמר והלא הנכנס למבוי גדול מצד הפלוש שבו הלחי ויוצא דרך הפלוש בו בצד שמאל שבו הלחיים אין בו צורת פתח נראה שכל שהולך ממבוי גדול למבוי קטן כשנכנס במבוי גדול צורת פתח שבראשו האחר עולה לו שמאחר שהוכשר בדינו אין לנו אם נכנס דרך צורת פתח אם לאו ומכל מקום יש מפרשי׳ אותה בסתום ואומרים מתוך כך שאם הוא מפלש צריך צורת פתח משני ראשיו ואין הדברים נראין. וצריך שתדע שלדעת הפוסקים כחנניה להצריך דלת מכאן אתה צריך לפרש בכל המבואות שאין פלושן לרשות הרבים אלא מצד אחד אבל הצד השני בכלם פתוח לכרמלית כגון בקעה והדומים לה שאין חנניה מודה בה שדיו בצורת פתח מכאן ולחי מכאן כמו שביארנו ואפי׳ היה מבוי הגדול סתום כך דינו שהרי מכל מקום מפלש הוא מצד המבואות הקטנים שכלם מפלשים לו ואין סתימתו עולה אלא ללחי שהיה צריך לו אלו היה מפולש ולא עוד אלא שלענין ביאור גרסת גדולי הרבנים מוכחת שהמבוי הגדול סתום שהם גורסים אמ׳ ליה רבא כמאן כשמואל דאמ׳ (תורתום כסתום) [תורתו כסתום] למה לי צורת פתח אלמא שלא היה מפלש מצד עצמו ועוד שלדעת שמואל מפלש לדלת הוא צריך שהרי הוא פוסק כחנניה ולא עוד אלא שיש פוסקי׳ שאם היה מפלש צריך צורת פתח משני הצדדין כמו שביארנו.

    ויש שמצריכין במבואות הקטנים לדעת אביי בכל המבואות הקטנים לחי בראשן היוצא לרשות הרבים ולחי בראשן היוצא למבוי ולרבא צורת פתח לראשן היוצא למבוי שהוא מקום העקמימות ולחי מצד האחר ויש לך נדל שכלו מצד אחד ולשטה ראשונה שכתבנו יראה שדיים בלחי בכל אחד מראשיהן היוצאים לרשות הרבים וראשיהן הפתוחים למבוי פטורים מכלום מצד צורת פתח שבגדול ולשטה שניה צריך צורת פתח בכל אחד מן המבואות לצד עקמימותם והוא הראש היוצא למבוי ולחי מצד האחר היוצא לרשות הרבים וכן פרשוה גדולי הרבנים:

    מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר כשבא להכשירו בקורה אינו מתיר אלא כנגד הקצר ולא סוף דבר כשיש בשיור הארוך על הקצר ארבע אמות שאותו השיור כמבוי בפני עצמו ואינו מכלל המבוי אלא אף אם לא היה שם ארבע אמות שהיה לנו לומר שמכלל המבוי הוא והיה לנו להניח בהכשר את הקורה באלכסון כל זמן שלא יהא רחב כל כך שיהא באלכסונו. יותר מעשר לחשבון כל אמתא ברבועא אמתא ותרין חומשי באלכסונא אין אומרין כן אלא דוקא כנגד הקצר שהקורה אינה משום מחיצה אלא משום היכר ובאלכסון אינו היכר והרואים אותו משתמש בצד הארוך יותר על מה שהוא מכוון כנגד הקצר יאמרו שברשות הרבים הוא משתמש. וכתבו גדולי המפרשי׳ דוקא בקורה אבל צורת פתח מכשירו אפי׳ באלכסון ואפי׳ ברחב מעשר ואפי׳ היה משוך העודף ארבע אמות ומכל מקום בלחי אעפ״י שהוא משום מחיצה כתבו גדולי מפרשי הלכות שאינו מכשיר אלא כנגד הקצר כיון שהוא יוצא חוץ למבוי מצד אחד שמחיצת לחי אינה חשובה מחיצה לענין זה:

    קורת המבוי מותר להשתמש תחתיה שאם תאמר קורה משום מחיצה אף אני אומר חדו החיצון יורד וסותם ואם תאמר קורה משום היכר אף אני אומ׳ שאין צורך היכר אלא לבני רשות הרבים וצד החיצון הוא היכר להם. ומכל מקום הלכה קורה משום היכר ולמדת שאין צריך היכר אלא לבני רשות הרבים:

    בין הלחיים ר״ל מבוי שאין בו קורה והכשרו בלחי ולא נאמר בגמרא בין הלחיים בלשון רבים אלא על לחיים של כל מבואות וכל שהכשרו בלחי כתבו גדולי הפוסקי׳ שמותר להשתמש כנגד הלחי וראיה לדבריהם מה שאמרו בסוגיא זו תני ר׳ זכאי קמיה ר׳ יוחנן תחת הקורה ובין הלחיים נדון ככרמלית ודחאו ר׳ יוחנן ואמ׳ לו פוק תני לברא ואמ׳ אביי מסתברא לי הא דר׳ יוחנן תחת הקורה כלומר שאין ראוי לדחותו אלא מתחת הקורה שאין זה כרמלית אלא הכשר גמור כשאר המבוי אבל בין הלחיים ודאי אסור ויפה שנה ר׳ זכאי משנתו לענין בין הלחיים ורבא אמ׳ אף בין לחיים מותר. ונמצא שבין הלחיים מחלקת אביי ורבא הוא. ואעפ״י שאפשר לפרש שלא נחלקו אביי ורבא אלא על דעתו של ר׳ יוחנן היאך היה ואין זה מחלקת של עצמם מכל מקום הואיל וכל אחד מביא ראיה לדבריו נראה שמחלקת על עצמם הוא והלכה כרבא. וגדולי המגיהים עליהם פסקו שזה תלוי במחלקתם שבלחי העומד מאליו שטעם אביי בו שהלחי משום מחיצה ולרבא משום היכר ואף כאן נחלקו בטעם זה שלאביי אחר שהוא משום מחיצה כל שהוא משום מחיצה חדו הפנימי סותם ולרבא משום היכר ואין היכר צריך אלא לבני רשות הרבים וצד חיצון נותן להם היכר ומאחר שפסקנו לחי משום מחיצה וכאביי אף בזה ראוי לפסוק כאביי ובין הלחיים אסור בין בפתוח לכרמלית בין בפתוח לרשות הרבים. ומכל מקום גדולי הדורות מסכימים שאין מחלקת זו תלויה באותה של לחי העומד מאליו ואעפ״י שהלחי ודאי הלכה רווחת שמשום מחיצה הוא אף לדעת זה רבא מתיר בכאן אם שנאמר חדו החיצון סותם או שאף לדעת האומר חדו הפנימי סותם מתוך גריעותו בטל הוא לגבי מבוי ועל הדרך שאמ׳ ר׳ יוחנן במקום שאין בו ארבעה על ארבעה כמו שיתבאר ואעפ״י שבקצת ספרים גורסי׳ במחלוקת לחי העומד מאליו ואזדו לטעמייהו לא על מחלקת זו הוא חוזר אלא שאף בקורה ראינו שאביי סובר משום מחיצה למעלה בשמועת מבוי גבוה מעשרים שבא למעטו ואם כן הדבר פשוט שאף בלחי הוא אומר כן ואף רבא ראינו לו בשמועת מבוי העשוי לשתוף שקורה ולחי משום היכר ומאחר שכן הדבר פשוט להם שאביי סובר לחי וקורה משום מחיצה ורבא משום היכר והלכה כאביי בלחי וכרבא בקורה ועל סמך אותה ידיעה הוא אומר ואזדו לטעמייהו ולא על שמועה זו אלא רבא חולק בזו אף לדעת לחי משום מחיצה ולא עוד אלא שגאוני ספרד אין גורסי׳ בה ואזדו לטעמייהו והילכך בין הלחיים מותר ומכל מקום לא חלקו בה גדולי הפוסקי׳ בין שהלחי רחב ארבעה לשאינו רחב ארבעה נראה דעתם שאעפ״י שהלחי מחיצה הם מכשירים מטעם חדו החיצון סותם שאלו תכשירה מטעם שמתוך גריעותו בטל הוא היאך נאמר כן בשיש בה ארבעה. וגדולי הדור שלפנינו מקשים שהרי רבא אף הוא בעצמו לא הביאה אלא ממקום שאין בו ארבעה על ארבעה וכמו שאמרו (אמא) [אמר] רבא מנא אמינא לה דאמ׳ ר׳ יוחנן מקום שאין בו ארבעה מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו וביאור הדברים מפני שהוא מקום פטור ושתי הרשויות יכולין להשתמש בו ובלבד שלא יחליפו ר״ל שלא יטול אחד מהם מרשות היחיד ויתן לאחד מבני רשות הרבים דרך הנחה ממקום פטור וכן הלכה על הדרך שביארנו בראשון של שבת. אלמא אף רבא לא היה מביאה אלא ממקום שאין בו ארבעה על ארבעה אלא שאף הם תירצוה שמא לא הביאה מזו אלא כנגד אביי כלומר (דויי) [אודי] לי מיהא באין בו ארבעה ודחאו אביי התם בגבוה שלשה ורשומו ניכר שהוא מקום פטור ואין (בחיובו) [לחוש] לידי מכשול אבל כנגד הלחי אם תתירהו בתשמישו יבא משם להשתמש ברשות הרבים.

    ולעיקר השמועה פירשו בה גדולי הרבנים שמאחר שבמקום פטור אמרו שבטל לשתי רשויות אף בין הלחיים כן ולמדו רבים מדבריהם שבין הלחיים מותר הן לבני רשות הרבים הן לבני המבוי ובזו תמהו עליהם גדולי הדור והיאך לחי בא להקל לבני רשות הרבים והרי אינו בא אלא להשלים מחיצה רביעית למבוי הסתום אלא לא בא רבה להוכיח ממנה אלא שמתוך גריעותו אינו חשוב לעצמו ובטל אצל כל רשות ואף זה מתוך גריעותו בטל אצל המבוי וזה כדינו וזה כדינו:

    ונשוב לדברינו הוא שעדיין יש לפקפק על מה שהתירוה אף ביש בו ארבעה ממה שהביאה אביי מדאמ׳ רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו כלומר מבוי שיש בו פצימין רחבים בפתחו מכאן ומכאן והם לחיים שלא צריך להעמיד לחי אחר מבחוץ אם ירצה להשתמש בין הפצימין ואמר עליה וכי תימא דאית בהו ארבעה על ארבעה והא אמ׳ רב אע״ג דלית בהו ארבעה על ארבעה אלמא שאלו היה בהן ארבעה על ארבעה אף רבא מודה באיסורן. ואף בזו הם מתרצים וכי תימא בשיש בהן ארבעה ותודה לי בה אלא שתחלוק עדיין באין בהן ארבעה ולא עוד אלא שהם מחזקים בראיות לומר שרבא אף ברחבים ארבעה מכשיר כמו שיתבאר בפרטים שבסוגיא זו ואין הדברים נראין כן אלא בין הלחיים שהכשיר רבא דוקא באין רחבי׳ ארבעה ולקושיית אביי מכל מקום תירץ שזה שאסרוה אף באין רחבים ארבעה דוקא בפתוח לכרמלית ואעפ״י שהיה לנו להחמיר ברשות הרבים יותר מבכרמלית מצא מין את מינו וניעור שאף בין הלחיים ככרמלית הוא. ומכל מקום בקורה אף פתוחה לכרמלית משתמשין תחתיה שלא אמרו כן אלא בבין הלחיים וגדולי המחברי׳ השוו בה תחת הקורה לבין הלחיים לאסור בפתוחה לכרמלית אלא שגדולי המגיהים כתבוה כדברינו ומכל מקום דוקא בקורה שאין רחבה ארבעה אבל ברחבה ארבעה ובריאה הכל משתמשין. אף בפתוחה לכרמלית שפי תקרה יורד וסותם ברחבה ארבעה כמו שביארנו באסקופה בראשון של שבת:

    מי שנעץ שתי יתדות על שתי כותלי מבוי מבחוץ ר״ל דבוקות בעובי הכותל לצד רשות הרבי׳ והניח קורה על גביהן אין זה כלום ואף לדברי האומר קורה משום מחיצה ושחודו הפנימי סותם עד שאוסר להשתמש תחת הקורה אין אומרין מאחר שחדו הפנימי סותם הרי נמצאו אלו דבוקות למבוי אלא קורה על גבי מבוי ממש בעינן אבל כל שאינה על המבוי אעפ״י שהיא סמוכה להם בפחות משלשה ואפי׳ דבוקה מכל וכל למבוי אינו כלום. ובסוגיא זו הקשו עליה ממה שאמרו היתה משוכה או תלויה פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת והיה המקשה סובר שהמשוכה פירושה מבחוץ ועל גבי יתדות כמו שפירשנו שנעץ יתדות בצד הכותלים והניח הקורה עליהם ותלויה מבפנים כגון שנעץ שתי יתדות סמוך לכותלים מבפני׳ לא בצדן והניח הקורה עליה׳ או שנעץ קנה באמצע המבוי ונתן קורה על גבו או שנמצא בעובי הכותל בראשונה אלא שאין היתדות משלימות לקורה כגון שאין עובי היתדות טפח. ותרצה ששתיהן מבפנים שמבחוץ ודאי אינו כלום אלא משוכה מרוח אחת ר״ל שראשה האחד על הכותל וראשה השני אינו מגיע לשכנגדו ותלויה משתי רוחות ובא ללמדנו שאומרי׳ לבוד אף משתי רוחות וכל שהקורה מבפנים אעפ״י שאין אחד מראשיה מגיעין לכותלים כל שהיא קרובה לכותלים בפחות משלשה כשר וכן הלכה:

    Meiri on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ולרבה דאמר כו' ואסור אפי' חצר כו' עכ"ל מהרש"ל מחק מלת אפי' חצר מפרש"י וכתב תלמיד טועה הגיהו וסבר שהקושיא היא דאסר זה כנגד זה אפילו חצר וליתא דלא מחלקינן לעיל בין זה כנגד זה כו' עכ"ל ועוד האריך ע"ש ואין זה מוכרח דודאי אי משום איסור פילוש אין חילוק בין מבוי לחצר ומשום שרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו ומה שהבין מפרש"י לקמן שכתב ומלתיה דרב למשתרייה חצר מינה כו' דר"ל ההיא דחצר שרבים נכנסים שהיא כרה"י משתמע מן הסתם אפי' זה כנגד כו' עכ"ל זה אינו דהא מעיקרא בעי למימר אי מהתם ה"א ה"מ זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה אסור והתם לא קתני אלא חצר וכפרש"י בהדיא אבל זה כנגד זה לא הויא חצר רשות היחיד לשבת כו' אבל כוונת רש"י הוא אהא דפריך תרתי ל"ל הא תנן לה חצר כו' דאימא דרב אשמועי' למשתרייה חצר מינה כלומר דלא יאסר החצר מן המבוי וקאמר דהא מלתא משתמע ואפי' זה כו' ואיסור מבוי נמי משתמע מאידך מתני' דחצר קטנה שהגדולה מותרת וקטנה אסורה דלגבי איסור גדולה מהקטנה לא שייך למימר זה כנגד זה ושלא כנגד זה וק"ל:

    בד"ה כמאן כשמואל כו' וקאמרת לא בעי תיקון לעקמימותו כשמואל עכ"ל זהו לשיטת רש"י דלשמואל הוי כסתום ולא בעי תיקון לעקמימותו אבל לפירוש שני שפרש"י לעיל בשם רבו הזקן דהוי כסתום ובעי לחי לעקמימותו ליכא לפרושי הכי אלא דהכי פריך כמאן כשמואל דהנך כולהו משתרי בלחי וקור' אף בעקמימותו אבל לרב צריך צורת הפתח מיהו מהך קושיא דפריך כמאן כשמואל ה"מ להוכיח כפרש"י דלרב הוה כמפולש וצריך צורת הפתח בעקמימותו דאל"כ מאי פריך כמאן כשמואל דהא אדרבה לרב ניחא וכן הקשה הרא"ש לפירוש ר"י ע"ש:

    תוס' בד"ה מניח את כו' אע"ג דאית ביה ד' על ד' עכ"ל ר"ל ד' טפחים על ד"ט וק"ל:

    בד"ה הכל מודים כו' ולחי משום מחיצה ומשום היכר כו' עכ"ל מה שהכריח אותם לומר משום מחיצה ומשום היכר ולא סגי להו בלחי משום מחיצה בלחוד יש ליישב כמ"ש התוס' לעיל גבי ד' אמות נידון משום מבוי דאפי' למ"ד לחי משום מחיצה והיה לו להועיל יותר אם סותמו מ"מ היכר קצת בעינן וק"ל:

    בא"ד ורבא נמי כו' דתרווייהו משום היכרא ובסמוך מודה רבא דאסור כו' היכא דרחבה ד' כו' עכ"ל אין ראייתם מובנת לי דהא בתרוייהו שרי רבא לקמן בין לחי ובין קורה [א] ואדרבה הוה ניחא טפי להאי טעמא דרב חסדא אוסר בלחי משום דס"ל משום מחיצה ולרבא תרוייהו משום הכירא אבל לטעמא דאסר רב חסדא משום דלחי הוי משהו לא א"ש אמאי פליג רבא עליה דרב חסדא והא דהביאו מהא דרבא מודה דאסור להשתמש ברחבו ד' ודאי דליכא ראייה דאיך שיהיה ע"כ טעמא אחרינא איכא התם דאוסר כפרש"י לקמן דכל ד' רשות באנפי נפשיה הוא וצ"ע בכוונת דבריהם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה מניח את הקורה וכו' הא אין כאן כי אם שני מחיצות. פי' מחיצה האמצעית והכותל הנמשכת להקורה:

    Maharam on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    ברש"י ד"ה נדל כדתניא בתורת כהנים. והוא בחולין דף סז ע"ב:

    תוס' ד"ה מניח את הקורה משום מחיצה הוי אפי' דאורייתא. עי' לקמן דף פו ע"א תד"ה קורה:

    בא"ד לא בקעי עי' בר"ן פ"ק דסוכה דף רלא ע"א ד"ה גרסינן:

    Gilyon HaShas on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא אר"ח הכל מודים בבין לחיין שאסור [דתחת הקורה פליגי אי שרי להשתמש אבל בין לחיין אסור], וכתבו תוס' טעם החילוק בזה דלחי דהוי אפילו משהו, ואתי לאפוקי, אבל בקורה דרחבה טפח ליכא למיחש, וכתבו דאין לומר דהחילוק דר"ח סבר קורה משום היכר מש"ה שרי להשתמש תחתיו אבל לחי משום מחיצה וא"י להשתמש אלא מן המחיצה ולפנים דהא אביי אית ליה לעיל לחד לישנא דקורה משום מחיצה ומכ"ש לחי וקאמר בסמוך מסתברא מלתא דר"י בקורה אבל בין לחיים אסור, ורבא נמי אית ליה בפרקין דתרווייהו משוס היכר ובסמוך מודה רבא דאסור להשתמש בין לחיים היכא דרחב ארבע, היינו דמשמע דבקורה אפילו ברחב מותר להשתמש. ותמיה לי, דאיך יתיישב זה בטעם החילוק דלחי דהוי אפילו במשהו אתיא לאפוקי דזה שייך אם אסרו בלחי משהו, ממילא אפשר דאף ברוחב טפח לא חלקו חז"ל בזה, ושאני קורה דבכל פעם אינו פחות מטפח אבל לר"י דבלחי פחות מד' לא אסרו, א"כ האיסור דלחי רק בד', ובזה יקשה דמ"ש מקורה רחב ד'. ודוחק לומר דהאיסור מתחיל בלחי משהו ופתוח לכרמלית ומש"ה אסרו גם בלחי רחב ד' בפתוח לרה"ר וצ"ע, ובאמת לולי דברי תוס' היה נ"ל מקום לומר דבאמת לרבא גם בלחי רחב ד' מותר, ואף דהראיה רק מההיא דאר"י מקום שאין בו ד' על ד', היינו דבלא ראיה י"ל דבין הלחיים חמיר מקורה מסברת תוס' כיון דלחי סגי במשהו אתי לאפוקי וזהו באמת סברת אביי, לזה מביא רבא ראיה דעכ"פ בלחי בפחות מד' בודאי שרי ויהיה שייכות האיסור רק בד', וזהו בודאי א"א דתיקשה דמ"ש לחי מקורה דאר"י דתחת הקורה מותר, משמע דאף ברחב ד', ואף דאמרינן וכ"ת דאית ביה ד' על ד' היינו דשמא תאמר לחלק בזה, אבל לקושטא דמלתא כיון דבפחות מד' מותר לרבא ממילא גם בד' מותר דתו אין מקום לחלק בין קורה ללחי, ומרווחנא בזה ליושב בזה גם קושיית תוס' בשמעתין ד"ה לרשב"ג, כמובן:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 8b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 8, Amud Bet, about 350 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “אבל זה כנגד זה, אימא לא.…”

    2. Segment 218 words

      Opens “ולרבה דאמר זה כנגד זה אסור, הא…”

      Named: רב במאי, רבה.

    3. Segment 312 words

      Opens “אי מהתם הוה אמינא: הני מילי לזרוק,…”

    4. Segment 415 words

      Opens “איתמר: מבוי העשוי כנדל, אמר אביי: עושה…”

      Named: אביי.

    5. Segment 521 words

      Opens “א"ל רבא: כמאן, כשמואל דאמר תורתו כסתום…”

      Named: רבא, שמואל.

    6. Segment 614 words

      Opens “אלא אמר רבא: עושה צורת הפתח לכולהו…”

      Named: רבא.

    7. Segment 767 words

      Opens “אמר רב כהנא בר תחליפא משמיה דרב…”

      Named: רב כהנא בר תחליפא, רב כהנא בר מניומי, רב כהנא בר מלכיו, רב כהנא, רבא.

    8. Segment 818 words

      Opens “ואימא טעמא דידי, ואימא טעמא דידהו. אימא…”

    9. Segment 912 words

      Opens “ואימא טעמא דידהו, קורה משום מאי משום…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “אמר רב כהנא: הואיל ושמעתתא דכהני היא,…”

      Named: רב כהנא.

    11. Segment 1129 words

      Opens “איבעיא להו: מהו להשתמש תחת הקורה? רב…”

      Named: רב ורבי, רבי שמעון בר רבי, שמואל.

    12. Segment 1213 words

      Opens “לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר: קורה משום…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “לא, דכולי עלמא קורה משום היכר, והכא…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “ואיבעית אימא: דכולי עלמא משום מחיצה, והכא…”

    15. Segment 158 words

      Opens “אמר רב חסדא: הכל מודים בבין לחיים…”

      Named: רב חסדא.

    16. Segment 1619 words

      Opens “בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא:…”

      Named: רב חסדא.

    17. Segment 177 words

      Opens “א"ל לדברי המתיר אסור, לדברי האוסר מותר.…”

    18. Segment 1811 words

      Opens “רבא אמר: לדברי האוסר נמי אסור בעינן…”

      Named: רבא.

    19. Segment 198 words

      Opens “איתיביה רב אדא בר מתנה לרבא: היתה…”

      Named: רב אדא בר מתנה, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Eruvin 8b · Segment 7 — “אמר רב כהנא בר תחליפא משמיה דרב כהנא בר…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 8b · Segment 11 — “…להשתמש תחת הקורה. שמואל ורבי שמעון בר רבי ור"ש…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 8b · Segment 4 — “…העשוי כנדל, אמר אביי: עושה צורת הפתח לגדול, והנך…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 8b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026