Talmud Builders

    Eruvin 42b

    Chapter 4 - Mi SheHotziuhu

    גם: עירובין דף מ״ב ע״ב, פרק ד׳ מי שהוציאוהו

    English translation - Eruvin 42b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If a person was measuring the two thousand cubits of his Shabbat limit from the spot where he deposited his eiruv , and his measuring ended in the middle of the city, he is permitted to carry throughout the city, provided that he does not overstep the limit by foot, i.e., that he does not walk beyond his permitted limit in the middle of the city. If he cannot walk about on foot, how can he carry throughout the city? Is it not by means of throwing? This presents a difficulty for Rav Huna, who prohibits carrying by means of throwing in a place where it is prohibited to walk.

    2Rav Huna said: No, it means that he may carry in the city by means of pulling, i.e., he is permitted to pull objects from the other side of the city to the side where he is permitted to walk, for in this manner there is no concern that he might be drawn after the object, since he is bringing the object to him.

    3Similarly, Rav Huna said: If a person was measuring the two thousand cubits of his Shabbat limit from the spot where he deposited his eiruv , and his measuring ended in the middle of a courtyard, he has only half the courtyard in which to walk.

    4The Gemara raises a difficulty: It is obvious that he is not permitted to walk beyond his Shabbat limit. The Gemara answers: Read Rav Huna’s statement as follows: He has half a courtyard, i.e., Rav Huna addresses a different aspect of the issue; namely, he permits carrying in half the courtyard.

    5The Gemara asks: However, this too is obvious, for why should it be prohibited for him to carry in a private domain where he is permitted to walk? The Gemara answers: Lest you say that we should be concerned that if he is permitted to carry in half the courtyard, he might come to carry in the entire courtyard. Consequently, Rav Huna teaches us that this concern is not taken into account.

    6Rav Naḥman said: Rav Huna agrees with me that carrying is not prohibited in a comparable case, out of concern that the person be drawn after the object he is carrying: If a person was measuring the two thousand cubits of his Shabbat limit from the spot where he deposited his eiruv , and his measuring ended at the edge of the roof of a house, most of which stood outside his Shabbat limit, he is permitted to carry throughout the house by means of throwing.

    7What is the reason that Rav Huna agrees in this case? Because the edge of the roof of the house is regarded as if it presses down vertically at the end of his Shabbat limit, thus creating a partition, and so there is no concern that he might pass beyond this partition and be drawn after his object.

    8Rav Huna, son of Rav Natan, said: The dispute between Shmuel and Rav Huna is parallel to a dispute between tanna’im recorded in the mishna: If the gentiles brought him to a different city beyond his Shabbat limit, or if they put him in a pen or a stable, the Sages disagree. Rabban Gamliel and Rabbi Elazar ben Azarya say: He may walk about the entire stable or pen. Since they are enclosed by a partition, their entire area is considered like only four cubits. Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva say: He has only four cubits from where he was deposited.

    9Is it not the case that Rabban Gamliel and Rabbi Elazar ben Azarya, who said: He may walk about the entire area, do not prohibit walking in a pen or a stable due to walking in a field where one is limited to four cubits? Rather, they say that since the stable is surrounded by partitions, it is not similar to a field, in which a person may not leave his four cubits.

    10And since they did not prohibit walking in a pen or a stable due to the limits imposed on walking in a field, they would certainly not prohibit carrying in a pen due to the limits imposed on walking in a field. Rather, they would permit a person to carry in a field that had been enclosed on Shabbat by gentiles, and even to throw into the part lying beyond his two thousand cubits, parallel to the opinion of Shmuel who did not decree against this.

    11And is it not the case that Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva, who say that he has only four cubits, prohibit walking in a pen or a stable due to the limits imposed on walking in a field? And since they prohibit walking in a pen or a stable due to the limits imposed on walking in a field, they would also prohibit carrying past the two thousand cubit limit by means of throwing due to the limits imposed on walking past there, in accordance with Rav Huna’s opinion.

    12The Gemara rejects this comparison: From what do you infer that this is the case? Perhaps Rabban Gamliel and Rabbi Elazar ben Azarya did not prohibit walking in a pen or a stable due to the limits imposed on walking in a field, but this applies only there, because they are two distinct places. In other words, the pen and stable are enclosed by partitions, while the field is not, and there is no reason to prohibit walking in one place out of concern that one might come to act improperly in a different place.

    13However, as for the prohibition of carrying due to the limits imposed on walking, where it is all one place, might we also say that even Rabban Gamliel and Rabbi Elazar ben Azarya would decree against carrying as a preventive measure, lest the person be drawn after his object and come to walk in a place prohibited to him.

    14The comparison can also be rejected from another angle: And with regard to Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva too, from what can it be inferred that they prohibit walking beyond four cubits due to a decree? Perhaps it is because they hold that when we say that the entire house is considered like four cubits, this applies only where one acquired his place of residence within the airspace of the partitions of the house while it was still day, i.e., prior to the onset of Shabbat.

    15However, where he did not acquire his place of residence within the airspace of the partitions of the house while it was still day, the house, and all the more so the stable or pen, is not considered as four cubits; rather, it is measured based on the actual number of cubits it contains. Based on this explanation, this ruling indicates nothing with regard to the issue of throwing beyond the two-thousand cubit limit. Consequently, the Gemara rejects the link between the dispute of the tanna’im in the mishna and that of Rav Naḥman and Rav Huna.

    16Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel with regard to a pen, a stable, and a boat. And Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel with regard to a boat, but not with regard to a stable or a pen.

    17The Gemara poses a question: At any rate, all agree, i.e., both Rav and Shmuel, that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel with regard to a boat. What is the reason that the halakha is different in this case than in the other cases?

    18Rabba said: This is since he acquired his place of residence within the partitions of the boat while it was still day, in which case it is reasonable to say that the entire boat is considered as if it is only four cubits.

    19Rabbi Zeira said: This is since the boat constantly moves the person out of his four cubits, lifting him from the beginning of four cubits and placing him at the end of four cubits. Since in any case he cannot restrict himself to any particular four cubits, even if he wished to do so, it is reasonable to say that he is permitted to walk about the entire boat.

    20The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to a case where the walls of the boat were breached, so that the person is no longer located between its partitions. Alternatively, there is a difference with regard to a case where the person jumped from one boat to another, so that he is no longer on the boat where he had acquired his place of residence. In both of these cases, Rabba’s reason no longer applies, but Rabbi Zeira’s reason does.

    21The Gemara asks: As for Rabbi Zeira, what is the reason that he did not state his opinion in accordance with the opinion of Rabba, whose explanation is more straightforward? The Gemara answers: He could have said to you: The sides of a boat are not regarded as proper partitions,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    היה מודד ובא - הנותן עירובו ובא לילך ממקום עירובו אלפים וכלתה מדתו בחצי עיר אחרת שעירבו את כולה אי נמי ביו"ט:

    שלא יעבור תחום - אלפים ממקום עירובו ברגליו דכיון דלא שבת בתוכה לא הויא ליה כד' אמות:

    במאי מטלטל - בכל העיר הואיל ותני שלא יעבור את התחום ברגליו:

    לאו על ידי זריקה - אלמא לא גזרינן שמא ימשך:

    לא במשיכה - לא גרסי' ומאן דגריס לה הכי קאמר ורב הונא אמר לך האי דקתני מותר לטלטל בכל העיר כולה במשיכה קאמר שמושך מחוץ לאלפים לתוך אלפים דהתם ליכא למיגזר שמא ימשך דלאו חפציו הוא עד דמייתי ליה לגואי וכי מייתי ליה תו לא מפיק ליה:

    הכי גרסינן אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר להלך:

    פשיטא - דהא כלו אלפים שלו:

    אימא יש לו חצי חצר - אותו חצי של חצר שבתוך תחומו מותר להלך כי אורחיה והתירא איצטריכא לאשמועינן ולאו איסורא דאידך פלגא:

    הא נמי פשיטא - דפלגא דבתוך מדתו אית ליה:

    (ה"ג אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר:

    פשיטא - דהא שמעינן ליה לרב הונא דגזר שמא ימשך:

    אימא יש לו חצי חצר - אותו חצי חצר שבתוך תחומו מותר לטלטל כי אורחיה והתירא איצטריך לאשמועי' ולאו איסורא דאידך פלגא:

    הא נמי פשיטא - דפלגא דבתוך מדתו שרי דלא דמי לשבת בבקעה דהתם איכא למיסר לטלטולי אפי' בתוך אלפים משום טעמא דנפרצה דההיא ודאי נפרצה לקמום האסור לה שהרי מחיצות הללו לא היו כאן מבעוד יום והיתה אסורה לכל אדם וכשהוקפה בשבת והועילו לזה שבתוכו לאלפים הועילו לו ולא לחוץ אלפים שהן חוץ מתחומו והאי חוץ לאלפים לא היה לו שום היתר אצל שום אדם הלכך הוי מקום האסור ואוסר אבל חצר אין לומר בה חילוק פירצה למקום האסור דהא מבעוד יום חדא היא ונהי דאסרי להאי לטלטולי חוץ לאלפים על ידי זריקה משום שמא ימשך אבל בתוך מדת תחומו מותר לטלטולי כי אורחיה):

    מודה לי הונא - אע"ג דגזר שמא ימשך:

    היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה - כנגד שפת הקירוי והבית חוץ למדתו הוא וכגון שנפרץ כותל הבית שנשתייר מלמעלה קירוי ונפרץ בית לחצר שבפניה דלא הוי בית נפרץ למקום האסור:

    מותר לטלטל בכל הבית - ע"י זריקה ואע"פ שאסור ליכנס לתוכה ברגליו והכא לא גזרינן שמא ימשך הואיל ותקרות הבית חובטות כלומר נראות כיורדות וסותמות ואיכא היכר ולא ממשיך שהרי עיניו נותן בתקרה וסימן הוא ששם כלתה מדתו:

    כתנאי - אי גזרינן שמא ימשך אי לא:

    דלא גזרינן הילוך דיר וסהר - היכא דנתנוהו נכרים בו:

    אטו הילוך דבקעה - דאין בה מחיצות דהתם אין לו אלא ד' אמות כדתנן בריש פירקין ובדיר וסהר אע"ג דלא שבת באויר מחיצותיהן מבעוד יום כארבע אמות דמיין ליה הואיל ובאונס יצא מתחומו:

    ומדהילוך - דיר וסהר אטו הילוך דבקעה לא גזרינן:

    טלטול אטו הילוך - כגון שבת בבקעה ביו"ט שהילוך אסור לו חוץ לאלפים במקום שביתתו וטלטול דזריקה מותר בלא מחיצות:

    לא גזרינן - שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים אטו הילוך שמא ימשך אחר חפצו כרב נחמן ואף על גב דבשבת בבקעה והקיפוהו נכרים לא סבירא להו כוותיה דהא לדידהו אע"ג דלא שבת באויר מחיצות שרי בהא מיהא כרב נחמן קיימי דלא גזרי' שמא ימשך אי נמי בשבת בבקעה נמי סבירא להו כוותיה דהא דשרו ליה הכא משום דנאנס הוא:

    שני מקומות הן - ולא דמי אהדדי דיר וסהר יש להן מחיצות בקעה אין לה מחיצה הלכך לא מיחלפי:

    אבל טלטול אטו הילוך - כגון ששבת בבקעה ביו"ט אימא דגזרי שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים שמא ימשך אחר חפצו דהא חד מקום הוא ולית להו דרב נחמן כלל:

    אבל היכא דלא שבת - לא הוי כארבע אמות ולהכי לא מישתרי בהילוך אבל טלטול דזריקה לעולם אימא לך דשרי ליה בכל הדיר וסהר בזריקה ולא גזרינן שמא יזוז וימשך:

    הואיל ושבת - הויא לה ספינה כארבע אמות:

    נוטלתו מתחילת ד' ומניחתו לסוף ארבע - כלומר משיצא זה חוץ לתחום לא נקט ליה ארבע אמות דספינה כל שעה היא מהלכת בכל קפיצה וקפיצה יותר מארבע אמות נמצא שאין לה תורת ארבע אמות כלל שלא עמד פסיעה אחת בתוך ארבע אמות הלכך לא קנו לו ארבע אמות. לישנא אחרינא כגון שהספינה הולכת למזרח והוא מהלך בתוכה למערב שהספינה מחזירתו כל שעה לתוך ארבע אמותיו. וקשיא לי תינח הליכה אבל אם חזר לראש האחר היכי מישתרי ובמתני' לא חילק רבן גמליאל בין שהוא מהלך לצד זה בין שהוא מהלך לצד שהספינה מהלכת. וזהו לשון דודי ר' שמעון מפי הרב ל"א כלומר כשעוקר את רגלו קודם שיניחנה הספינה מוציאתו מד' אמות שלו ונכנס לתוך ארבע אמות אחרות על כרחו והוה ליה כמי שהוציאוהו נכרי חוץ מארבע אמותיו ונתנוהו לתוך ארבע אמות אחרות שנותנין לו ד' אמות וכן לעולם וזה עיקר:

    מאי בינייהו - בין רבה לר' זירא:

    שנפחתו דופני הספינה - וביטלו המחיצות דרבה ליתא דר' זירא איתא:

    אי נמי בקופץ מספינה לספינה - ובאויר מחיצותיה של זו לא שבת לרבה אין יכול להלך בזו ולרבי זירא שרי:

    עירובין 42 עמוד ב

    1היה מודד ובא, וכלתה מדתו בחצי העיר מותר לטלטל בכל העיר כולה, ובלבד שלא יעבור את התחום ברגליו. במאי מטלטל, לאו על ידי זריקה?

    2אמר רב הונא: לא, על ידי משיכה.

    3אמר רב הונא: היה מודד ובא, וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר.

    4פשיטא! אימא: יש לו חצי חצר.

    5האי נמי פשיטא? מהו דתימא: ליחוש דלמא אתי לטלטולי בכולה, קמ"ל׃

    6אמר רב נחמן, מודה לי הונא: היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה מותר לטלטל בכל הבית.

    7מאי טעמא הואיל ותקרת הבית חובטת.

    8אמר רב הונא בריה דרב נתן: כתנאי. הוליכוהו לעיר אחרת, ונתנוהו בדיר או בסהר, רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים: מהלך את כולה. ורבי יהושע ורבי עקיבא אומרים: אין לו אלא ארבע אמות.

    9מאי לאו, רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה דאמרו: מהלך את כולה דלא גזרי הילוך דיר וסהר אטו הילוך בבקעה;׃

    10ומדהילוך אטו הילוך לא גזרי, טלטול אטו הילוך לא גזרי.

    11ור' יהושע ור' עקיבא דאומרים: אין לו אלא ארבע אמות, דגזרי הילוך דיר וסהר אטו הילוך דבקעה; ומדהילוך אטו הילוך גזרי, טלטול אטו הילוך נמי גזרי.

    12ממאי? דילמא כי לא גזרי רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הילוך סהר ודיר אטו הילוך בקעה, הני מילי התם דשני מקומות הן.

    13אבל טלטול אטו הילוך דמקום אחד הוא, ה"נ דגזרי, גזירה שמא ימשך אחר חפצו.

    14ורבי יהושע ור' עקיבא נמי, ממאי דמשום דגזרי הוא? דילמא משום דקא סברי כי אמרינן כל הבית כולו כארבע אמות דמי, הני מילי היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום.

    15אבל היכא דלא שבת באויר מחיצות מבעו"י לא.

    16אמר רב: הלכתא כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה. ושמואל אמר: הלכתא כרבן גמליאל, בספינה, אבל בדיר וסהר לא.

    17דכולי עלמא מיהת הלכה כרבן גמליאל בספינה, מאי טעמא?

    18אמר רבה: הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום.

    19ר' זירא אמר: הואיל וספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומנחתו בסוף ארבע.

    20מאי בינייהו? איכא בינייהו שנפחתו דופני ספינה. אי נמי: בקופץ מספינה לספינה.

    21ורבי זירא, מאי טעמא לא אמר כרבה? אמר לך: מחיצות,׃

    Tosafot

    לא ע"י משיכה - כי שקיל מבראי לגואי ליכא למיחש שמא ימשך אחר חפצו אלא כשזורק מגואי לבראי דמרחיק החפץ ממנו והא דאמר רב הונא אין מטלטלין אלא בארבע היינו כלפי צד אבראי לטלטל כי אורחיה או לזרוק דלענין זה נפרצה במלואה למקום האסור לה אבל במשיכה מטלטל בכל מקום דלענין זה לא נפרצה במלואה למקום האסור לה וכענין זה יש בכל גגות (לקמן עירובין דף פט.) דאסר רב לטלטל טפי מארבע בכלים דבית לגג אע"ג דכלים דגג שרי לטלטל בכל הגגין כרבי שמעון והוי למקום המותר לו:

    [אמר רב הונא היה מודד ובא - ותימה לי לרב הונא היכי מטלטל בחצי חצר הא נפרץ למקום האסור לו ורש"י פי' להלך וקשה ל' לטלטולי לא משמע להלך ועוד הא אשמעינן לעיל בבקעה דמהלך אלפים ולא גזרי' דילמא אתי להלוכי חוץ לאלפים וי"ל לענין טלטול יש לחלק בין בקעה לחצר כיון דלגבי אחריני חשיב מחיצה בחצר לא חשיב נפרץ למקום האסור לה ואי להלך כפי' רש"י איצטריך רב הונא לאשמעינן אע"ג דשייך טפי למיגזר בחצר מבבקעה אפ"ה לא גזרינן. תוספות שאנ"ץ]:

    וכלתה מדתו בחצי חצר - גרסינן דחצי העיר שמעינן ליה ממתני' דכיצד מעברין (לקמן עירובין דף סא.) וא"ת חצר נמי פשיטא דמאי שנא ממערה דתנן בכיצד מעברין (שם) ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה שאפי' כלתה מדתו במערה דמשמע דיש לו חצי מערה ואין לומר דהתם מיירי בכלתה מדתו בסוף המערה מדקאמר בגמרא (שם) סוף העיר אצטריכא ליה דלא תנן וי"ל דמערה לא שכיחא בה כלים ושייך למיגזר טפי בחצר מבמערה:

    כתנאי (או) הוליכוהו לעיר אחרת - קצת קשה דהשתא בעי לאוקומי שמואל כר"ג ושמואל לא פסיק לקמן כר"ג אלא בספינה וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך:

    אבל היכא דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום - וא"ת והרי ספינה דשבת באויר מחיצות מבעוד יום ומוכיח לקמן דפליגי וי"ל דקסבר מחיצות להבריח מים עשויות:

    ורבי זירא מ"ט לא אמר כרבה - פירוש ויתיר אפי' בהעמדה וא"ת מאי קבעי מההוא טעמא דלית להו לר' יהושע ור' עקיבא מאותן סברות לית להו לדידהו דהדדי וי"ל דלר' יהושע ור' עקיבא ניחא דאית להו בכל מקום שהוא חוץ לתחום דאין לו אלא ד' אמות ולא מפלגי בין דיר וסהר וספינה אבל רבה ורבי זירא דמפלגי בין דיר וסהר וספינה בעי שפיר מר אמאי לא אמר כמר שמטעם זה יש לחלק ביניהם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ופי' ובלבד שלא יעבור חצי העיר [השניה] ממקום שכלתה מדתו שם ואקשינן וכי מאחר שאינו עובר חצי העיר היאך מטלטל בכל העיר כולה אלא לאו ע"י זריקה הוא דמטלטל בכל העיר ש"מ. ולענין הילוך ברגליו כ"ע לא פליגי שאין לו להלך ברגליו אלא כמה שקנה שביתה מבעוד יום ומחיצה שנעשית בשבת לא מהניא ליה להילוך כי לא שבת מעיקרא באויר מחיצות כי פליגי בטלטול שמואל סבר דינה כי השתא כיון דהשתא מוקפת מחיצות שרי לטלטולי בכל המחיצות כולן מיהו עד אלפים אמה במקום שיש לו רשות להלך מטלטל כדרכו. א) וחוץ לאלפים אמה עד סוף המחיצות מטלטל ע"י זריקה ורב הונא דאמר אין מטלטל אלא בד' אמות קסבר כל מחיצה שנעשית בשבת ב) לאו מחיצה היא דאע"ג דחייא בר רב קאי כרב הונא קיי"ל כשמואל דתניא כוותיה.

    אמר רב הונא היה מודד ממקום שקנה בו שביתה אלפים אמה ובא וכלתה מדתו בחצי חצר יש לו חצי חצר ולא גזרינן דלמא אתי לטלטולי בכולה חצר אמר רב נחמן מודה לי הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בשפת תקרה מותר לטלטל בכל הבית ג) הואיל ותקרת הבית חובטת. פי' כיון שנכנס מן הבית המקורה מקצתו בתוך מדתו הותר לו לטלטל בכל הבית ד) כשם שאם כלתה מדתו תחת חצי התקרה יש לו לטלטל לבעל התחום עד סופה כך אם כלתה מדתו בסוף העיר ונותר בקצה העיר כלום נשכר אותו בעל התחום וישנה לו עד סופה דתנן (לקמן סא) היה מודד ובא [נותנין לו אלפים אמה שאפילו סוף מדתו כלה במערה] אמר רב הונא בריה דרב נתן כתנאי דתנן הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו לדיר או לסהר כו' מאי לאו רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה דאמרי מהלך את כולה דלא גזרו הילוך דדיר וסהר דאינון מוקפין מחיצות אטו בקעה.

    ומדהילוך דבקעה אטו הילוך לא גזרו טלטול נמי אטו הילוך לא גזרי ושמואל דאמר כוותיהון ור' יהושע ור' עקיבא דאמרי אין לו אלא ד' אמות דהיינו טעמא משום דגזרי הילוך דדיר דהוא מוקף מחיצות אטו בקעה דאינה מוקפת מחיצות ומדהילוך אטו הילוך גזרי טלטול אטו הילוך נמי גזרי ורב הונא דאמר כוותייהו ודחינן ממאי דלמא כי לא גזר רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה הילוך דדיר אטו הילוך דבקעה משום דדיר ובקעה ב' מקומות נינהו דיר לחוד ובקעה לחוד ולא גזרי מקום אטו מקום אבל טלטול אטו הילוך דחד מקום הוא אמרינן גזרה שמא ימשך אחר חפצו הכי נמי דגזרי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 42b

    Eruvin 42b. The full printed text of this folio side - 21 numbered segments, about 319 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 42b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026