Talmud Builders

    Eruvin 7a

    Back to index

    English translation — Eruvin 7a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and the latter statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who does not pay attention to a Divine Voice that attempts to intervene in matters of halakha , for according to him, the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel has not yet been decided.

    2The Gemara suggests yet another resolution: And if you wish, say instead that this is what the baraita is saying: Wherever you find two tanna’im or two amora’im who disagree with each other in the manner of the disputes between Beit Shammai and Beit Hillel, one should not act either in accordance with the leniency of the one Master and in accordance with the leniency of the other Master, nor should one act in accordance with the stringency of the one Master and in accordance with the stringency of the other Master. Rather, one should act either in accordance with both the leniencies and the stringencies of the one Master, or in accordance with both the leniencies and the stringencies of the other Master.

    3All of this is suggested to explain the wording of the baraita . In any case, it is difficult to explain the law with regard to the alleyway in Neharde’a, concerning which they simultaneously adopted the stringencies of both Rav and Shmuel.

    4Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In fact, they acted entirely in accordance with the opinion of Rav, and the reason that they required doors and did not rely on the opening in the form of a doorway alone is due to that which Rav Huna said that Rav said: This is the halakha ; however, a public ruling is not issued to that effect ab initio . Although Rav maintains that an opening in the form of a doorway is sufficient in an open alleyway, a public ruling is not issued to that effect; rather, the ruling is stringent, in accordance with Ḥananya’s position, and requires doors.

    5The Gemara asks: And according to the statement of Rav Adda bar Ahava that Rav said, as Rav Adda bar Ahava said that Rav said with regard to the same issue: This is the halakha and a public ruling is issued to that effect, what can be said? Why did the residents of Neharde’a adopt the stringencies of the two authorities?

    6Rav Sheizvi said: The principle of dictating when we do not act in accordance with the stringencies of two authorities applies only in a case where the two stringencies contradict one another. In these types of cases, following both stringencies would result in an internal contradiction.

    7The Gemara illustrates this principle with an example from the laws governing the spine and skull. As we learned in a mishna: The spine and the skull of a corpse that are incomplete do not impart ritual impurity via a tent as a corpse would; rather, they impart impurity only through contact or if they are carried as individual bones. This basic law was unanimously accepted, but the details were the subject of dispute: How much is considered a deficiency in the spine for this purpose? Beit Shammai say: If it is missing two vertebrae, and Beit Hillel say: Even if it is missing only one vertebra. And similarly, they argued over the deficiency in the skull: Beit Shammai say: It must be missing piece the size of a drill hole, and Beit Hillel say: It must be missing an amount that, when removed from a living person, would cause him to die, which is a larger amount.

    8And Rav Yehuda said that Shmuel said: Beit Shammai and Beit Hillel argued likewise with respect to a tereifa , a kosher animal suffering from a wound or illness that will cause it to die within twelve months, and which is prohibited to be eaten even after the required ritual slaughter. Beit Shammai say that an animal is regarded as a tereifa if it is missing two vertebrae, while Beit Hillel hold that it is a tereifa if it lacks even one. In such a situation, a person must not be stringent with regard to the halakhot of tereifa in accordance with the view of Beit Hillel, and at the same time be stringent with regard to the halakhot of ritual impurity of a corpse in accordance with the view of Beit Shammai, for the two disputes relate to the same issue, and one must not act in accordance with two contradictory opinions.

    9Rav Sheizvi continues: However, in a case where the two stringencies do not contradict one another, we may indeed act in accordance with the stringencies of two authorities. Therefore, the stringencies adopted in the case of the alleyway in Neharde’a were legitimate, for the two stringencies related to two separate issues: Rav’s stringency was that an L-shaped alleyway is regarded like an open alleyway, and Shmuel’s stringency was that an open alleyway requires a door.

    10The Gemara challenges Rav Sheizvi’s assertion: Is it true that we do not act in accordance with the stringencies of two authorities in a case where the two stringencies contradict one another? Rav Mesharshiya raised an objection from a baraita : There was an incident involving Rabbi Akiva, who gathered the fruit of a citron tree on the first of the month of Shevat and applied the laws of two tithes to it. After teruma and the first tithe have been separated, an additional tithe is separated from what is left. During the first, second, fourth, and fifth years of the Sabbatical cycle, second tithe is set aside to be taken to Jerusalem and eaten there by its owner, while during the third and sixth years, poor man’s tithe is set aside to be distributed to the needy. When tithing the fruit picked on the first of Shevat, Rabbi Akiva set aside both additional tithes, second tithe and poor man’s tithe: He set aside one in accordance with the statement of Beit Shammai, who say that the new year for trees begins on the first of Shevat, and as that day belongs to the new year, a tithe must be set aside in accordance with the law of that year; and he set aside one in accordance with the statement of Beit Hillel, that the new year for trees is the fifteenth of Shevat, and any fruit picked prior to that date must be tithed in accordance with the law of the previous year. Apparently, Rabbi Akiva adopted for himself two contradictory stringencies.

    11The Gemara answers: Rabbi Akiva did not act in this way in order to be stringent in accordance with both opinions, but because he was in doubt with regard to his tradition and did not know whether Beit Hillel said the New Year for trees falls on the first of Shevat or on the fifteenth of Shevat, and therefore he acted stringently here and stringently there.

    12The Gemara resumes its discussion of alleyways that are open on two opposite sides. Rav Yosef sat before Rav Huna, and he sat and said: Rav Yehuda said that Rav said: The dispute between the anonymous first tanna of the baraita and Ḥananya refers to a case where there is a main street [ seratya ] from here, on one side of the alleyway, and a main street from here, on the other side. Alternatively, it refers to a case where there is a plaza [ pelatya ] from here, on one side of the alleyway, and a plaza from here, on the other side.

    13But if there is a main street from here, on one side, and a valley from here, on the other side, a valley being a karmelit , which is neither a public domain nor a private domain, in which carrying is prohibited on Shabbat by rabbinic decree, or if there is a valley from here, on one side, and a valley from here, on the other side, one constructs an opening in the form of a doorway from here, on one side of the alleyway, and places a side post or a cross beam from here, on the other side. One is thereby permitted to carry in the alleyway even according to the opinion of Ḥananya.

    14The Gemara raises a question about this ruling: Now, if you say that where there is a main street from here, on one side of the alleyway, and a valley from here, on the other side, it is sufficient to construct an opening in the form of a doorway from here, on one side, and a side post or a cross beam from here, on the other side, was it necessary to state that these are sufficient if there is a valley from here, on one side of the alleyway, and a valley from her e, on the other side?

    15The Gemara answers: This is what he intended to say: If there is a main street from here, on one side, and a valley from here, on the other side, it is considered as if there were a valley from here, on one side, and a valley from here, on the other side.

    16The Gemara continues: And when Rav Yosef reported this ruling, he concluded with a statement in the name of Rav Yehuda himself, without attributing it to one of Rav Yehuda’s teachers: If the alleyway terminated in a backyard, i.e., a closed-off area behind a group of houses, then even if there is a breach in the wall between the yard and the public domain beyond it, nothing is needed on this side of the alleyway, as it is considered closed.

    17Abaye said to Rav Yosef: This ruling of Rav Yehuda is a ruling of his teacher Shmuel, and not of his other teacher, Rav.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ורבי יהושעבפרק הזהב בבבא מציעא (ד' נט:):

    ואיבעית אימאהרוצה לעשות דקתני לאו בית שמאי ובית הלל דווקא נקט על כרחיך כב"ה בעי למיעבד אלא אפלוגתא דשאר תנאי בעלמא קאי דפליגי בעלמא בשאר מילי כגון אלו מחלוקת דבית שמאי ובית הלל כלומר כי היכי דפליגי בית שמאי ובית הלל בדברי מחלוקתן:

    מכל מקוםברייתא (לא) מתרצה וקשיא לנהרדעי דעבוד כתרי חומרי:

    הלכהכתנא קמא:

    ואין מורין כןאלא כחנניה דבעי דלתות:

    דסתרן אהדדיתרי תנאי דפליגי מר מחמיר ומר מיקל וטעמא דחומריה דמר בהאי הוי קולא בדוכתא אחריתי וטעמא דקוליה דמר בהאי הוי חומרא בדוכתא אחריתי מאן דעבד בהנך תרי דוכתי לחומרא מיקרי כסיל דהא חד טעמא הוא דהכא הוי חומרא והכא הוי קולא ואי ההוא טעמא סבירא ליה ליעביד כקוליה וכחומריה:

    כגון שדרה וגולגולתשל מת דאיפליגו בה דלבית שמאי לא הוי חסרון אלא בב' חוליות ואם חסרה חוליא אחת עדיין מטמא באהל וגבי טריפה נמי לא הוי חסרון וכשירה והוי טעמא דבית שמאי חומרא לגבי מת ולבית הלל דאמרי חסרון הוא הוי חומרא לגבי טריפה ומאן דעביד בטריפה כבית הלל וכבית שמאי במת הוי כסיל דהא סתרין עובדי אהדדי דהכא הוי חסרון והכא לא הוי חסרון:

    השדרה והגולגולתגבי טומאת אהל במת תנן כמה חסרון בשדרה ותצא מתורת שדרה ותידון כשאר עצם כשעורה שאינו מטמא באהל:

    כמלא מקדחוכדי שינטל מן החי וימות מפרש להו בבכורות בפרק שלישי:

    אבל היכא דלא סתרן חומרי אהדדיכגון הכא דפליגי בתרי מילי דתליין בתרי טעמא מר מחמיר בהא עקום ומר מחמיר בהא מפולש ולא סתרן חומרי אהדדי עבדינן:

    שליקט אתרוגכל האילן קרוי אתרוג:

    שני עישוריןשניה יוצאה ושלישית נכנסת הואי שנה שניה לשמיטה מעשר ראשון ושני והשלישית מעשר ראשון ומעשר עני:

    אחד כדברי בית שמאידאמרי באחד בשבט ראש השנה לאילן וכבר נכנסת שלישית:

    ואחד כדברי בית הללדאמרי עד חמשה עשר בו לא הוי ראש השנה ועדיין שניה היא:

    גמריה איסתפיק ליהוכוליה כבית הלל עבד:

    מחלוקתדמבואות המפולשין דת"ק וחנניה:

    סרטיא ופלטיאשתיהן רה"ר כדאמרינן ביציאות השבת (שבת ד' ו.) איזהו רה"ר סרטיא ופלטיא סרטיא דרך הילוך בני אדם פלטיא רחוב לשווקים והיכא דשני ראשין מפולשין ברה"ר הוא דפליג חנניה ואמר בעי דלת:

    בקעהכרמלית היא ואיסורא דרבנן הוא:

    ומסיים בהרב יוסף משמיה דרב יהודה סתמא ולא פירש לו רב יהודה לרב יוסף ממי קבל האי סיום דאם היה סוף המבוי הזה המפולש לרה"ר כלה לרחבה ודרך הרחבה היה המבוי מפולש שנפרץ כותל הרחבה שכנגדו לרה"ר. רחבה היקף חצר שאחורי בתים קרי רחבה מוקפת ארבע מחיצות:

    אין צריך כלוםלתקן אותה פתיחה של צד הרחבה אלא ראש המופלש לרה"ר צריך לחי או קורה כתורת מבוי סתום ועל כרחיך בדנפרצה נמי רחבה כנגד פרצת המבוי בכותל שכנגדו לרה"ר אתא לאשמועינן ואמפולשין דלעיל קאי דאי ברחבה סתומה לגמרי פשיטא דהא סתימה מעלייתא היא והא ליכא למימר דמשום בני רחבה איצטריך לאשמועינן דלא אסרי אבני מבוי ואפילו לא עירבו עמהן דהא נמי פשיטא דרחבה לא בעיא לערובי דסתם רחבה אין בה דיורין לצאת ולבא ואין תשמישה תדיר כדאמרינן בפרק שני (ד' כה.) מאן דשרי לטלטולי מן המבוי לתוכה משום דלית בה דיורין והלכתא כוותיה דקיימא לן בכל התורה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא בר מאומצא ביעי ומזריקי ורחבה לאו דוקא נקט והוא הדין לחצר שיש בה דיורין וערבו אלא עובדא ברחבה היתה כדאמרינן לקמן עובדא הוה בדורא דרעותא כו'. כל כניסה ויציאה דבתים שבהש"ס דרך החצר הוא וחצר לפני הבתים:

    הא דר"יהא דסיימת משמיה דרב יהודה ולא פירש לך ממאן גמרה כדמפרש ברישא דמילתיה משמיה דרב האי סיומא ע"כ משמואל רביה גמרה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין ז עמוד א

    1ורבי יהושע היא דלא משגח בבת קול.

    2ואיבעית אימא, הכי קאמר: כל היכא דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי כעין מחלוקת ב"ש וב"ה לא ליעבד כי קוליה דמר וכי קוליה דמר, ולא כחומריה דמר וכי חומריה דמר. אלא, או כי קוליה דמר וכחומריה עביד, או כקוליה דמר וכחומריה עביד.

    3מ"מ קשיא!

    4אמר ר"נ בר יצחק: כוליה כרב עבדוה. דאמר רב הונא אמר רב: הלכה ואין מורין כן.

    5ולרב אדא בר אהבה אמר רב, דאמר: הלכה ומורין כן, מאי איכא למימר?

    6אמר רב שיזבי: כי לא עבדינן כחומרי דבי תרי היכא דסתרי אהדדי.

    7כגון שדרה וגולגולת. דתנן: השדרה והגולגולת שחסרו וכמה חסרון? בשדרה, בש"א שתי חוליות, וב"ה אומרים: חוליא אחת. ובגולגולת, בש"א כמלא מקדח, וב"ה אומרים: כדי שינטל מן החי וימות.

    8ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן לענין טריפה.

    9אבל היכא דלא סתרי אהדדי עבדינן.

    10והיכא דסתרי אהדדי לא עבדינן?! מתיב רב משרשיא: מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו ב' עישורין: אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה׃

    11ר' עקיבא גמריה איסתפיק ליה ולא ידע אי בית הלל בחד בשבט אמור אי בחמיסר בשבט אמור ועבד הכא לחומרא והכא לחומרא:

    12יתיב רב יוסף: קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר אמר רב יהודה אמר רב מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן ופלטיא מכאן ופלטיא מכאן׃

    13אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן או בקעה מכאן ובקעה מכאן עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן׃

    14השתא סרטיא מכאן ובקעה מכאן עושה לו צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא׃

    15הכי קאמר סרטיא מכאן ובקעה מכאן נעשה כבקעה מכאן ובקעה מכאן׃

    16ומסיים בה משמיה דרב יהודה אם היה מבוי כלה לרחבה א"צ כלום׃

    17אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא.

    Tosafot

    כגון שדרה וגולגולתמשמע דוכן לטרפה אתרוייהו קאי ואם תאמר מאי קאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות לב"ש נמי מיית בשיעורא דידהו ועוד מאי קמ"ל רב יהודה דאמר וכן לטרפה לענין גולגולת כיון דמיית בה וי"ל דרגילות הוא למות על ידי נטילה בחסרון מועט מעל ידי רקיבה וחולי וא"ת ובאלו טרפות (חולין ד' מב:) דפריך והאיכא בסג"ר ושב שמעתתא והסמ"ך הוי חסרון בשדרה ואמאי לא פריך נמי מגולגולת וי"ל דחסרון גולגולת דטריפה היינו משום דסוף הקרום של מוח ליפסק והוי בכלל י"ח טריפות אבל שדרה לא הוי משום דסוף החוט ליפסק דאפילו למטה מפרשות דליכא טרפות בפסיקת החוט איירי:

    (ומיהו כמה בני אדם שניטל הרבה מעצם גולגלתם ולא ניקב הקרום וחיו וצ"ל דחסרון הגולגולת הוי עם קרום העליון ואע"ג דאיכא למ"ד דבבהמה בכה"ג בנקיבת קרום העליון טריפה היינו משום דסוף התחתון ליפסק אבל באדם אין סופו ליפסק לפי שהוא קשה וחזק באדם יותר מבהמה ולכך צריך חסרון העצם אבל למ"ד עד דאינקיב תתאה אדם ובהמה שוים דבין באדם בין בבהמה כי נפסק העצם עם הקרום סוף התחתון ליפסק):

    ונהג בו ב' עישוריםמפרש בירושלמי שעישר על תנאי וחללו ונתנו לעניים:

    בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיאולא משמע ליה דאתא לאשמועינן דאפ"ה בעי צורת הפתח אלא אתי לאשמועינן דסגי בצורת הפתח:

    אם היה מבוי כלה לרחבה אינו צריך כו'פירש רש"י דנפרצה רחבה כנגדו איירי דאל"כ מאי אשמועינן דלאשמועינן דאין רחבה אוסרת על המבוי לא איצטריך דרחבה לית בה דיורין כדאמרינן בפ' ב' (ד' כד:) גבי רחבה דהוה בפום נהרא מאן דשרי משום דלית בה דיורין והלכתא כרבינא לקולא ועוד דאין צריך כלום משמע דקאי אאיסור פילוש דאיירי ביה לכך נראה דבנפרצה כנגדו איירי והא דנקט רחבה ולא נקט חצר משום דבעי למימר אין צריך כלום אפילו לא עירבו אבל חצר דאית ביה דיורין אסור עד שיערבו דסבר נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי ופתח ובכלה לאמצע רחבה איירי ולא חשיב ליה כמפולש משום דביציאתו מן המבוי יש מקום לנטות לכאן ולכאן ולא אתי למישרי מפולש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    ובגולגלת בית שמי אומ' כמלא מקדח במשנה שנו באי זה מקדח אמרו בקטן של רופאים דברי ר' מאיר וחכמי' אומ' בגדול של לשכה בפר' ב' דאהלות ובית הלל אומ' כדי שינטל מן החי וימות תמצא פירוש שלו במסכת בכורות בפר' על אלו מומין שוחטין את הבכור (בכורות לז) יתיב רב חסדא ומיבעיא ליה כדי שינטל מן החי כמה אמ' רב תחליפא בר אבדימי הכי אמ' שמואל כסלע:

    מעשה בר' עקיבה שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו ב' עישורין כו' ובגמ' דבני מערבא גרסי מה עשה קרא שם למעשר שני ופדאו ונתנו לעני ועל זו הדרך ישיג בקשתו לרווחא דמילתא שרצה לעשות לפנים משורת הדין כדי להנצל מן הספק ממה נפשך לפי שקרא עליו שם מעשר שני ואחר כך פדאו ונתנו לעניים והניח הכסף שמור אצלו עד שיאכלנו בירושלם לפנים מן החומה לפי מה שפרט בו הכת' (דברים י״ד:כ״ה-כ״ו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך שאם יהיו בית הלל הם שאמרו באחד בשבט ראש השנה לאילן זה המעשר שהפריש מעשר עני הוא וכבר נטלו מי שהוא ראוי לו ואם בט"ו בשבט אמרו הרי שנה שנייה עדין לא יצאת וזה המעשר שהפריש מעשר שני הוא וחייב לאכלו הוא או כספו בירושלם ולפיכך פדאהו בכסף ואכל כספו לפנים מן החומה כראוי לו כדי להינצל מן הספק:

    Edition: Wien, 1847 · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 7a

    Eruvin 7a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 272 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ורבי יהושע בפרק הזהב בבבא מציעא (ד' נט:):

    ואיבעית אימא הרוצה לעשות דקתני לאו בית שמאי ובית הלל דווקא נקט על כרחיך כב"ה בעי למיעבד אלא אפלוגתא דשאר תנאי בעלמא קאי דפליגי בעלמא בשאר מילי כגון אלו מחלוקת דבית שמאי ובית הלל כלומר כי היכי דפליגי בית שמאי ובית הלל בדברי מחלוקתן:

    מכל מקום ברייתא (לא) מתרצה וקשיא לנהרדעי דעבוד כתרי חומרי:

    הלכה כתנא קמא:

    ואין מורין כן אלא כחנניה דבעי דלתות:

    דסתרן אהדדי תרי תנאי דפליגי מר מחמיר ומר מיקל וטעמא דחומריה דמר בהאי הוי קולא בדוכתא אחריתי וטעמא דקוליה דמר בהאי הוי חומרא בדוכתא אחריתי מאן דעבד בהנך תרי דוכתי לחומרא מיקרי כסיל דהא חד טעמא הוא דהכא הוי חומרא והכא הוי קולא ואי ההוא טעמא סבירא ליה ליעביד כקוליה וכחומריה:

    כגון שדרה וגולגולת של מת דאיפליגו בה דלבית שמאי לא הוי חסרון אלא בב' חוליות ואם חסרה חוליא אחת עדיין מטמא באהל וגבי טריפה נמי לא הוי חסרון וכשירה והוי טעמא דבית שמאי חומרא לגבי מת ולבית הלל דאמרי חסרון הוא הוי חומרא לגבי טריפה ומאן דעביד בטריפה כבית הלל וכבית שמאי במת הוי כסיל דהא סתרין עובדי אהדדי דהכא הוי חסרון והכא לא הוי חסרון:

    השדרה והגולגולת גבי טומאת אהל במת תנן כמה חסרון בשדרה ותצא מתורת שדרה ותידון כשאר עצם כשעורה שאינו מטמא באהל:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כגון שדרה וגולגולת משמע דוכן לטרפה אתרוייהו קאי ואם תאמר מאי קאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות לב"ש נמי מיית בשיעורא דידהו ועוד מאי קמ"ל רב יהודה דאמר וכן לטרפה לענין גולגולת כיון דמיית בה וי"ל דרגילות הוא למות על ידי נטילה בחסרון מועט מעל ידי רקיבה וחולי וא"ת ובאלו טרפות (חולין ד' מב:) דפריך והאיכא בסג"ר ושב שמעתתא והסמ"ך הוי חסרון בשדרה ואמאי לא פריך נמי מגולגולת וי"ל דחסרון גולגולת דטריפה היינו משום דסוף הקרום של מוח ליפסק והוי בכלל י"ח טריפות אבל שדרה לא הוי משום דסוף החוט ליפסק דאפילו למטה מפרשות דליכא טרפות בפסיקת החוט איירי:

    (ומיהו כמה בני אדם שניטל הרבה מעצם גולגלתם ולא ניקב הקרום וחיו וצ"ל דחסרון הגולגולת הוי עם קרום העליון ואע"ג דאיכא למ"ד דבבהמה בכה"ג בנקיבת קרום העליון טריפה היינו משום דסוף התחתון ליפסק אבל באדם אין סופו ליפסק לפי שהוא קשה וחזק באדם יותר מבהמה ולכך צריך חסרון העצם אבל למ"ד עד דאינקיב תתאה אדם ובהמה שוים דבין באדם בין בבהמה כי נפסק העצם עם הקרום סוף התחתון ליפסק):

    ונהג בו ב' עישורים מפרש בירושלמי שעישר על תנאי וחללו ונתנו לעניים:

    בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא ולא משמע ליה דאתא לאשמועינן דאפ"ה בעי צורת הפתח אלא אתי לאשמועינן דסגי בצורת הפתח:

    אם היה מבוי כלה לרחבה אינו צריך כו' פירש רש"י דנפרצה רחבה כנגדו איירי דאל"כ מאי אשמועינן דלאשמועינן דאין רחבה אוסרת על המבוי לא איצטריך דרחבה לית בה דיורין כדאמרינן בפ' ב' (ד' כד:) גבי רחבה דהוה בפום נהרא מאן דשרי משום דלית בה דיורין והלכתא כרבינא לקולא ועוד דאין צריך כלום משמע דקאי אאיסור פילוש דאיירי ביה לכך נראה דבנפרצה כנגדו איירי והא דנקט רחבה ולא נקט חצר משום דבעי למימר אין צריך כלום אפילו לא עירבו אבל חצר דאית ביה דיורין אסור עד שיערבו דסבר נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי ופתח ובכלה לאמצע רחבה איירי ולא חשיב ליה כמפולש משום דביציאתו מן המבוי יש מקום לנטות לכאן ולכאן ולא אתי למישרי מפולש:

    Tosafot on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    ובגולגלת בית שמי אומ' כמלא מקדח במשנה שנו באי זה מקדח אמרו בקטן של רופאים דברי ר' מאיר וחכמי' אומ' בגדול של לשכה בפר' ב' דאהלות ובית הלל אומ' כדי שינטל מן החי וימות תמצא פירוש שלו במסכת בכורות בפר' על אלו מומין שוחטין את הבכור (בכורות לז) יתיב רב חסדא ומיבעיא ליה כדי שינטל מן החי כמה אמ' רב תחליפא בר אבדימי הכי אמ' שמואל כסלע:

    מעשה בר' עקיבה שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו ב' עישורין כו' ובגמ' דבני מערבא גרסי מה עשה קרא שם למעשר שני ופדאו ונתנו לעני ועל זו הדרך ישיג בקשתו לרווחא דמילתא שרצה לעשות לפנים משורת הדין כדי להנצל מן הספק ממה נפשך לפי שקרא עליו שם מעשר שני ואחר כך פדאו ונתנו לעניים והניח הכסף שמור אצלו עד שיאכלנו בירושלם לפנים מן החומה לפי מה שפרט בו הכת' (דברים י״ד:כ״ה-כ״ו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך שאם יהיו בית הלל הם שאמרו באחד בשבט ראש השנה לאילן זה המעשר שהפריש מעשר עני הוא וכבר נטלו מי שהוא ראוי לו ואם בט"ו בשבט אמרו הרי שנה שנייה עדין לא יצאת וזה המעשר שהפריש מעשר שני הוא וחייב לאכלו הוא או כספו בירושלם ולפיכך פדאהו בכסף ואכל כספו לפנים מן החומה כראוי לו כדי להינצל מן הספק:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    כב"ה עושה ובלבד שלא יעשה כקולי זה וכקולי זה או כחומרי זה וכחומרי זה. ופרקינן הא דעבוד דלת בהאי מבוי עקום כוליה כרב עבוד דאע"ג דאמר רב הלכה כת"ק (א') [הא אמר] אין מורין כן אלא כב"ה ואליבא דחנניה דאמר עושה דלת ולרב אדא בר אהבה דאמר הלכה ומורין כן פריק רב שיזבי כי לא עבדינן כתרי חומרי כגון שדרה שנעקרה צלע מעיקרא טריפה.

    דסתרי אהדדי דחיסרן בשדרה חוליא וצלע בהדא ונעקרה צלע בלא חוליא אבל תרי חומרי דלא סתרי אהדדי עבדינן. וכבר פירשנו שמועה זו בפרק אלו טרפות [באהלות תנן] כמה חסרון בשדרה כדי שינטל מן החי וימות.

    ולענין טרפה תנן זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה וכיון שאתה עושה חוליא אחת טריפה ולענין טומאה [אם חסר] חוליא אחת [אתה] מטמא באהל דהן סותרין זה את זה. פי' תרי חומרי דסתרי אהדדי כגון שדרה וגולגולת דתנן בתרוייהו כדי שינטל מן החי וימות. גבי טומאה תנן כמה חסרון בשדרה ולא יהא מטמא באהל בש"א ב' חוליות ובה"א אחת. וחלוקתם דב"ש סברי לא מיית עד דאשתלפי מיניה תרי חוליות. וב"ה סברי כשתנטל חוליא אחת מיית וכאלו הותזה ראשו ואם נחמיר כב"ה לחשבו מת ולטמא במגע מת ולכשימות לגמרי [אינו] מטמא באהל שכבר חסר כדי שינטל מן החי וימות. ואם כשניטלה ממנו חוליא אחת אינו מת אלא חי הוא [כב"ש] אינו מטמא במגע. אבל לטמויי במגע כב"ה ובאהל כב"ש לא אפשר דהא העיקר דסמכא דתרוייהו עליה כדי שיטול מן החי וימות ואי אפשר לחלל בשעה אחת לב"ש חי ולב"ה מת. וכיון ששנינו בטריפה נמי זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה שמפרכסין טמאין [אף] כזנב הלטאה שמפרכסת. ומי שנטלה ממנו חוליא אחת לב"ה כאילו הותזו ראשיהן:

    יתיב רב יוסף וקאמר הא דת"ר כיצד מערבין ואוקימנא במבואות המפולשות לרה"ר מחלוקת ת"ק וחנניה בסרטיא או פלטיא מיכן.

    אבל סרטיא מיכן ובקעה מיכן עושה צורת הפתח מיכן ולחי או קורה מיכן ומסיים בה משמיה דרב יהודה אם היה מבוי כלה לרחבה אינו צריך כלום.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן תמיה לי מאי נפקא לה מיהא לרב, דהא איהו כתנא קמא סבירא ליה ואפילו בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן. ומיהו למאי דאמרינן משמיה דרב דהלכה כת"ק ואין מורין כן ניחא, דקמ"ל דבסרטיא מכאן ובקעה מכאן מורין דדברי הכל היא. אבל לאידך קשיא לי, וצ"ע.

    ומסיים בה משמיה דרב יהודה ואם היה מבוי כלה לרחבה אינו צריך כלום. פירש רש"י ז"ל: דרחבה זו אין בה דיורין וחצר שאחורי הבתים היא ומוקפת ד' מחיצות. ועל כרחין בשנפרצה רחבה לרשות הרבים קאמר, דאי בשלא נפרצה ולאשמועינן שאין המבוי צריך תיקון מחמת הרחבה פשיטא (אלא) שרחבה אינה אוסרת את המבוי דהא אין בה דיורין וכל שאין בה דיורין אינה אוסרת, וכדאמרינן לקמן בפרק פסין (עירובין כד, ב) גבי רחבה דהוה בפום נהרא מרחבה למתא וממתא לרחבה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דשרי לית בה דיורין מאן דאסר זמנין דהוו ביה דיורין. ובכל התורה רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל (שילהי שבת), הלכך הרחבה הויא סתימא מעליא למבוי וכמבוי שראשו אחד רחב הוא. ועוד דהשתא גבי פלוגתא דמבואות המפולשין לרשות הרבים קאי וסיומא דההיא הוא, וקאתא לאשמועינן דאף ע"ג דנפרצה רחבה כנגדו לא חשבינן ליה כאילו מבוי זה נפרץ לרשות הרבים, אלא איהו לרחבה הוא דכלה ולמקום המותר לו נפרץ, והלכך אינו צריך תיקון כלל. ומש"ה קא קשיא ליה לאביי ואמר דהא דרב יהודה לאו דרב היא אלא דשמואל רביה. ואע"ג דרישא קאמר משמיה דרב על כרחך האי סיומא לאו דרב, דאי דרב קשיא דרב אדרב דאמר רב ירמיה אמר רב מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו מבוי אסור וחצר מותרת, וקס"ד השתא דטעמא דרב באיסור המבוי לאו משום שנפרץ לחצר הוא ושתהא רגל החצר אוסרתו מדנקט ונפרצה החצר כנגדו, דאי איסורא משום החצר לימא בלא נפרצה החצר כנגדו. וטעמא דאין החצר אוסרתו כדאמרינן בסמוך (ח, א) דקסבר נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי וגפופי החצר הרי הן כגפופי המבוי, אלא טעמא דמבוי משום דנפרצה חצר כנגדו והרי זה כאילו נמשך המבוי וכלה לפרצת החצר והרי זה כמפולש לרשות הרבים ודלא כרב יהודה. וא"ת ומי דחקו לאביי לומר כן לימא דאיסור מבוי משום דנפרץ במלואו לחצר, ונפרצה חצר כנגדו דקאמר משום שריותא דחצר נקט ליה וכדאמרינן במסקנא. י"ל דקס"ד דאביי דאי משום הא פשיטא דמתניתין היא (להלן עירובין כב, ב) חצר שהרבים נכנסין בה בזו ויוצאין בזו רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה, דהא למסקנא (להלן עירובין ח, א) פריך לה מינה רבה בר עולא לרב ביבי בר אביי לאו משנתינו היא זו, אלא לאוסרה למבוי קאמר. וקשיא לי כיון שאין איסור המבוי משום דנפרץ לחצר במלואו אלא משום דנפרצה חצר כנגדו, א"כ נפרץ במלואו דקאמר למה לי דמשמע דאי לאו הכי אפילו מבוי שרי, והא אי אפשר לומר כן שאילו גיפופי מבוי מצלי ליה דלא לדונן משום מפולש השתא נמי נימא הכי, דהא גיפופי החצר כגיפופיו של מבוי וכאילו לא נפרץ במלואו הוא דהא על כרחך סבירא ליה לרב נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי. וי"ל דקס"ד השתא דנפרץ במלואו לאו משום איסור מבוי נקט ליה דהוא הדין נמי כי לא נפרץ במלואו, אלא חדא דאית בה תרתי קמ"ל, דטעמא דנפרצה חצר כנגדו הוא דאסור ומשום מפולש הוא, הא לאו הכי שרי ואפילו כי נפרץ במלואו לחצר דנראה מבפנים ושוה מבחוץ נדון משום לחי. ואי נמי יש לי לומר דדוקא נקט נפרץ מבוי במלואו הא לאו הכי מבוי נמי שרי, דכיון דאית ליה גיפופי ממש הנראין מבפנים אינו נראה לעומדין בין מבפנים בין מבחוץ ככלה לפרצת החצר וכמפולש לרה"ר אלא הרי נראה לכל שהוא פתוח לחצר והחצר היא שנפרצה לרה"ר, וכשם שאין פרצת החצר למבוי נדון לחצר משום פרצה אלא משום פתח לגבי מבוי נמי פתח הוא ולא הוי מפולש. ואינו דומה לנפרץ במלואו, דהתם אף ע"ג דקושטא דמלתא אינו כנפרץ גמור דגיפופי חצר נדונין ליה משום לחי ולאו פילוש גמור הוא שהרי החצר שנפרץ לתוכה מותר לטלטל בכולה, אפ"ה כיון דלעומדין בפנים נראה כמפולש לרה"ר וכאילו כלה לפרצת החצר אנו מחמירין עליו לדון אותו משום מפולש. ותדע לך דהא למסקנא מפלגינן בין שנפרץ לאמצע רחבה לנפרץ בצדי רחבה, ואע"ג דבין כך ובין כך לגבי חצר ניתר באותו גיפוף לבדו שנראה לו מבחוץ וכדאמרינן לקמן (עירובין ט, א) ונימא לבוד מרוח אחת ותשתרי, אלא דכי כלה באמצע הרחבה אינו נראה כנמשך וכלה לפרצה ואף ע"ג (כ)שנפרץ במלואו וכשנפרץ בצדי רחבה נראה כנמשך וכלה לפרצה, והכא נמי דכותה וכל שכן כיון שאינו נפרץ במלואו ונראה לכל שאינו נמשך עד הפרצה אלא כלה לחצר, כנ"ל.

    Rashba on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ור׳ יהושע היא דאמ׳ אין משגיחין בבת קול פרש״י ז״ל דאמר הכי בפ׳ הזהב גבי תנורו של עכנאי. וק״ל דהתם רבנן מודו ליה ואלו הכא פליגי עליה וסברי דהלכתא כב״ה. וי״ל דשאני התם שהתריס ר׳ אליעזר כנגד המרובין ולפיכך אין משגיחין בבת קול שכבר אמרה תורה אחרי רבים להטות מה שאין כן בזו דב״ה נפישי אלא דב״ש מחדדי טפי.

    שנהג בו שני עישורין פי׳ ובכל א׳ מהם הוציא המעשר הראוי לכל האתרוג ולא מן הנשאר בלבד שא״כ שמא זה מעשר ואינו מפרישו כראוי. ובתוס׳ פירשו כי מעשר אחר הוציא וחללו על המעות ואח״כ נתנו לעניים בתורת מעשר עני א״נ שהוציא מעשר אחד ונתנו בירושלים לעניים שיאכלוהו שם:

    גמריה אסתפיק ליה פי׳ ולא היה מי שיברר לו האמת אבל מי שעשה חומרא דמר ודמר מפני שאינו יודע הדין אע״פ ששורת הדין כך יש לו לעשו׳: מ״מ אכתי קרינא ביה שהוא כסיל הולך בחשך שהיה לו ללמוד ולא למד. בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא: פי׳ דסגי ליה בצ״פ וא״ת ודילמא הא קמ״ל דאפי׳ האי צריך צורת פתח תירצו בתוס׳ דהא פשיטא כיון שהוא מפולש. וי״ל כי מלשון רב יוסף שאמר מחלקת נראה שלא בא אלא להשמיענו אלא שיורה חנניה דסגי ליה בצורת הפתח ודו״ק:

    אם היה מבוי כולה לרחבה אינו צריך כלום פי׳ לישנא מוכח שאינו צריך כלום ואפי׳ לחי וקורה לאותו רוח ומיירי ודאי כשרחבה פתוחה לרשות הרבי׳ דאי לא פשיטא דהא אין רחבה בה דיורין כדי שתאסור ועוד דממבוי מפולש לרשות הרבים דאיירי לעיל עסקינן אלא ודאי ברחבה מפולשת עסקי׳ ואשמועינן דההוא פלוש לא מזיק לן כלל. ופרש״י ז״ל דאע״ג דהאי רחבה אין בה דיורין כדמוכח מלישנא ה״ה לחצר שיש בה דיורין אלא דעובדא ברחבה הוה ופירושו בחצר דומיא כרחבה שאין שם דיורין לאסור וכגון שערבו עם בני המבוי וכדמוכח לקמן.

    Ritva on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו במסכת ראש השנה שכל מחלוקת שנזכר בתלמוד ונתלים באותו מחלקת דברים שהאחד הפך לחברו עד שנמצאת סברת כל אחד מהם קולא אצל דבר אחד וחומרא אצל דבר אחר כגון חסרון בשדרה הנזכר במסכת חולין [מב:] שלבית שמאי אינה חסרון עד שתחסר שתי חוליות ובבהמה אינה טרפה אלא בשתי חליות ולענין אהל לא נפקע ממנה תורת טומאת אהל אלא בשתי חליות ולבית הלל באחת וכן בגולגולת לבית שמאי כמלא מקדח ולבית הלל כדי שינטל מן החי וימות והוא כסלע והוא שיעור קטן (ממקח גדול) [ממקדח] כמו שיתבאר במסכת (ברכות) [בכורות] שנמצא לענין אהל המת בית שמאי לחומרא ולענין טרפות שבבהמה לקולא ובית הלל באהל לקולא ובטרפות לחומרא אעפ״י שבזו אין ראוי לו לעשות אלא כבית הלל הואיל והדבר ידוע שהלכה כמותו במקום בית שמאי בכל כיוצא בה מיהא ר״ל בשאר תנאים או אמוראים כל שלא נפסקה הלכה (באחד) [כאחד] מהם יש בחירה ביד התלמיד לפי שקול דעתו לפסוק כאחד מהם באחת ובשני לו באחרת [אבל לפסוק בשניהם להקל] הואיל והדברים תלויין זה בזה אינו רשאי שהרי נמצאו עכשו דבריו סותרים זה את זה ואם עשה כן אם פסק בשניהם להקל נקרא רשע ואם בשניהם להחמיר נקרא כסיל ואף במחלקת שאינה בדרך זה אלא ששניהם מצריכים איזה דבר זה לפי צד אחר וזה בא ועושהו לפי שני הצדדין שאף זה נקרא כסיל אלא יברור לו דעתו של אחד מהם הא אם בירר לו דעתו של אחד לפי מה שהוא יודע במעלתו אלא שנסתפק איזה הוא דעתו של זה ומצד אותו ספק יוצא ידי שתיהן אין זה בכלל המוזהר כיצד אתרוג הנכנס משנה שניה לשלישית שנחנט קודם שבט ונלקט לאחר שבט והרי שנחלקו בו חכמי׳ ור׳ אליעזר שר׳ אליעזר סובר שדינו כאילן לילך בו אחר חנטה ומתעשר כדין שנה שניה למעשר שני וחכמי׳ סוברי׳ שדינו כירק לילך אחר לקיטה ומתעשר כדין שלישית למעשר עני אם היה זה בא ומעשר שני עשורין אחד בשניה [שני׳] כר׳ אליעזר ואחד בשלישית כחכמי׳ אין זה נכון והרי הוא בכלל המוזהר כמו שזכרנו הא אם דעתו לפסוק כחכמי׳ לפי מה שיודע ממעלתם אלא שהוא מסופק בהם היאך אמרוה אם כאילן אם כירק אין בזה כלום שכל שנולד לו ספק בגוף הדבר כך הוא ראוי לו לעשות. וכן אם נלקטו אתרוגין אלו מאחד בשבט שהוא שנה שלישית לבית שמאי עד חמשה עשר בו שהוא שנה שלישית לבית הלל והוא בא ומעשר כדין שניה למעשר שני וכדין שלישית למעשר עני הרי זה בכלל המוזהר ואפי׳ היה המחלקת לשאר חכמי׳ שלא נודע בהם הלכה כאיזה מהם הא אם הוא רוצה בה לעשות כבית הלל אלא שהוא מסופק בבית הלל היאך אמרוה כך הוא ראוי לו. וזהו שאמרו בר׳ עקיבא שלקט אתרוג באחד בשבט ונהג בה שני עישורין מעשר שני כדין שניה ומעשר עני כדין שלישית מפני שנסתפק לו בבית הלל אם באחד בשבט אמרו אם בחמשה עשר בשבט אמרו והיה דעתו לפסוק כבית הלל על כל פנים לפי מה שהיה יודע ממעלתם:

    ולעיקר הענין מיהא יש לשאול היאך אפשר להפריש שני עישורין שאם הפריש את של עני תחלה ואחר כך הפריש השני לפי חשבון הנשאר אחר עשור ראשון הרי פחת במעשר ואם עשרו לפי חשבון ראשון הרי הרבה במעשר ונמצאו פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים וכן שאם הפריש תחלה את השני שמא שנה שלישית היא והראשון לעניים ונמצא אוכל ממון עניים בירושלם ומה שהוא נותן להם אחר כן מתנה אחרת היא ואף במפריש את של עני תחלה יש לחוש בכיוצא בזה שהרי הראשון שני ונמצא מאכיל שני לעניים. ומתוך כך פרשוה שהפריש מעשר שני ופדאו והעלה המעות לירושלם ואחר כך נתנו לעניים ר״ל אותו מעשר הפדוי וכן היא שנויה בתלמוד המערב בשני של בכורים. ומכל מקום לענין פסק בית הלל בחמשה עשר בו אמרו כמו שביארנו במסכת ראש השנה. וכן לענין חסרון שדרה וגלגולת הלכה כבית הלל וכבר ביארנו הענין במסכת חולין:

    מבוי המפלש מצד האחד לרשות הרבים וצדו השני כלה לרחבה אינו צריך כלום מצד הרחבה ורחבה זו פרושה בשהוקפה לדירה ואם שמא לא הוקפה לדירה אתה מפרשה בבית סאתים שהוא כרשות היחיד שאם לא הוקפה לדירה והיא יתרה על בית סאתים הרי הוא פתוח לכרמלית והמבוי הפתוח לשם או שנפרץ לשם במלואו ר״ל כותל רוחב אמצעי שלו על פני כלו נפרץ הוא למקום האסור לו וצריך הכשר אבל רחבה זו פירושה רחבה המותרת על הדרך שביארנו. ואי אתה מפרשה ברחבה שלא נפרצה כלל אלא שמוקפת ארבע מחיצות שאם כן מבוי סתום לגמרי הוא ולא הוצרכה ללמדה ואי משום רחבה סתם רחבה אין בה דיורין ואינה אוסרת על המבוי עד שנצריכהו אפי׳ עירוב ממנה למבוי אלא אף בנפרצה כותל של רחבה לרשות הרבי׳ הואיל והרחבה מותרת לטלטל בה בבית סאתים כמו שביארנו אע״פ שפתוחה לרשות הרבי׳ אף המבוי מותר ואף ראשו המפלש אינו צריך אלא לחי או קורה כתורת מבוי סתום ואין צריך עירוב בין רחבה למבוי הואיל ואין בה דיורין ומה שאמרו למטה בשעירבו פירשו בו שכיון שאין בה דיורין הרי היא כדיורין שבמקום אחד ועירבו. זו היא שטת גדולי הרבנים ויראה שפירשוה כן מפני שאם יש בה דיורין הרי היא כחצר וצורת מבוי זה הוא וגדולי המפרשים פירשוה בשיש בה דיורין שהיא כחצ׳ אלא שאין לה דין חצר אלא דין רחבה מפני שבני המבוי נכנסין ויוצאים דרך עליה וכן שאין לה דלתות ובית שער כחצר ולפי זה צריך עירבו ממש מרחבה למבוי:

    Meiri on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כגון שדרה כו' מאי קאמרי ב"ה כדי כו' וימות לב"ש נמי מיית כו' עכ"ל ר"ל כיון דקאי נמי לטרפה ואינה חיה לב"ש נמי מיית כו' וממאי משמע דפליגי ב"ה על ב"ש ותירצו בכדי שינטל כו' פליגי דלב"ש בכדי חסרון דרקיבה וחולי איירי וק"ל:

    בד"ה ונהג בו וכו' שעישר על תנאי וכו' עכ"ל עי' בתוס' פ"ק דר"ה:

    בד"ה בקעה כו' ולא משמע לי' דאתי לאשמועינן דאפ"ה בעי צורת כו' עכ"ל דמדקאמר מחלוקת בסרטיא כו' אבל כו' עושה צורת הפתח כו' משמע דהתירא אתי לאשמועי' דסגי בצורת הפתח וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה כגון שדרה וגולגולת וכו' לב"ש נמי מיית בשיעורא וכו' פי' מה משיב ב"ה כדי שינטל וכו' הא ע"כ צ"ל דב"ש סבירא להו דבכמלא מקדח דהוא שיעורא דידהו דוקא מתה הבהמה ולא בפחות דאי ס"ל דמתה בפחות מאי טעמא דס"ל דאינה טריפה עד כמלא מקדח וא"כ אינהו נמי ס"ל דבכמלא מקדח הוא כדי שינטל מן החי וימות וא"כ מה משיב להו ב"ה ואי ס"ל לב"ה דהוי שיעור בפחות ממלא מקדח הוי להו לאפלוגי הכי ולומר דהוי שיעור מיתה בפחות ממלא מקדח ולא הל"ל כדי שינטל וכו' ומשני דרגילות וכו' פי' והשתא ב"ש נמי ס"ל דבנטילה הוי שיעור מיתה בפחות ממלא מקדח אלא ברוחב סלע כסברת הפוסקים והכא בחסרון ע"י רקיבה פליגי וס"ל לב"ש דברקיבה לא הוי שיעורא כסלע אלא כמלא מקדח ובית הלל ס"ל דהוי נמי שיעורא בכדי שינטל וכו' דהיינו בכסלע כמו גבי נטילה ודו"ק:

    ד"ה ונהג בו ב' עישורין מפרש בירושלמי וכו' משום דקשה דהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים ואם כן אם הפריש שני מעשרות ממש לא היה מתוקן לכך מפרש הירושלמי דלא הפריש אלא מעשר אחר על תנאי ואח"כ הללו כדין מעשר שני והמעשר עצמו נתן לעניים והשתא אי מעשר עני הוא הרי נתנו לעניים כדינו ואם מעשר שני היה הרי הללו כדינו ואכל המעות בירושלים כדין מעשר שני והמעשר עצמו יצא לחולין ומה מזיק שנתנו לעניים בתורת מתנה הרי יכול ליתנו לכל מי שירצה שהרי חולין גמורין הוא ועיין בר"ה דף י"ד:

    ד"ה אם היה מבוי כלה לרחבה וכו' הציור הוא כזה *:

    ד"ה אם היה מבוי וכו' ובריש ע"ב ד"ה דאי דרב קשיא וכו' וד"ה בערבו קמפלגי כו' הד"א:

    Maharam on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר לי' אביי לר"י הא דר"י דשמואל היא לקמן דף פה ע"א יבמות יח ע"א כתובו' דף יב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Eruvin 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 7, Amud Aleph, about 272 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “ורבי יהושע היא דלא משגח בבת קול.…”

      Named: רבי יהושע.

    2. Segment 243 words

      Opens “ואיבעית אימא, הכי קאמר: כל היכא דמשכחת…”

    3. Segment 32 words

      Opens “מ"מ קשיא!…”

    4. Segment 416 words

      Opens “אמר ר"נ בר יצחק: כוליה כרב עבדוה.…”

      Named: רב עבדוה, רב הונא.

    5. Segment 513 words

      Opens “ולרב אדא בר אהבה אמר רב, דאמר:…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    6. Segment 612 words

      Opens “אמר רב שיזבי: כי לא עבדינן כחומרי…”

      Named: רב שיזבי.

    7. Segment 728 words

      Opens “כגון שדרה וגולגולת. דתנן: השדרה והגולגולת שחסרו…”

    8. Segment 88 words

      Opens “ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן לענין…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    9. Segment 96 words

      Opens “אבל היכא דלא סתרי אהדדי עבדינן.…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “והיכא דסתרי אהדדי לא עבדינן?! מתיב רב…”

      Named: רב משרשיא, רבי עקיבא.

    11. Segment 1122 words

      Opens “ר' עקיבא גמריה איסתפיק ליה ולא ידע…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “יתיב רב יוסף: קמיה דרב הונא ויתיב…”

      Named: רב יוסף, רב הונא, רב יהודה, רב מחלוקת.

    13. Segment 1317 words

      Opens “אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן או בקעה…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “השתא סרטיא מכאן ובקעה מכאן עושה לו…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “הכי קאמר סרטיא מכאן ובקעה מכאן נעשה…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “ומסיים בה משמיה דרב יהודה אם היה…”

      Named: רב יהודה.

    17. Segment 1710 words

      Opens “אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרב…”

      Named: רב יוסף, רב יהודה, אביי, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Eruvin 7a · Segment 10 — “…לא עבדינן?! מתיב רב משרשיא: מעשה ברבי עקיבא שליקט…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Eruvin 7a · Segment 11 — “ר' עקיבא גמריה איסתפיק ליה ולא ידע אי בית…

    • Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim

      Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…

      Source: Eruvin 7a · Segment 6 — “אמר רב שיזבי: כי לא עבדינן כחומרי דבי תרי…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 7a · Segment 12 — “יתיב רב יוסף: קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר אמר…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 7a · Segment 8 — “…רב יהודה אמר שמואל: וכן לענין טריפה.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 7a · Segment 17 — “אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 7a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026