Talmud Builders

    Eruvin 102a

    Back to index

    English translation — Eruvin 102a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it is in a case where it cannot be picked up by its rope, as it is too thin to bear the weight of the bolt. As this Sage, Rabbi Yosei, maintains: Since it has a knob at its end, it has the status of a vessel, and one is therefore permitted to secure the door with it. And this Sage, Rabbi Eliezer, maintains: Since it cannot be picked up by its rope, no, it is not considered a proper vessel merely because of the knob, and consequently, its use is prohibited on Shabbat.

    2MISHNA: With regard to a bolt that is attached to the door, but owing to the length of the rope, it does not hang from the door but drags along the ground, one may lock a door with it in the Temple on Shabbat, as this is prohibited only by rabbinic decree, issued to enhance the character of Shabbat as a day of rest, and rabbinic decrees are not in effect in the Temple. However, one may not lock a door with this bolt in the country outside the Temple.

    3And with regard to one that is not tied at all but rests entirely on the ground, it is prohibited in both places, in and outside the Temple, as the use of this bolt is considered building. Rabbi Yehuda says: One that rests entirely on the ground is permitted in the Temple, and one that drags along the ground is permitted even in the rest of the country.

    4GEMARA: The Sages taught in a baraita : Which is the bolt that drags along the ground with which one may lock a door on Shabbat in the Temple but not in the rest of the country? Any that is tied to the door and suspended from it, while one end of the bolt reaches the ground. Rabbi Yehuda says: This type of bolt is permitted even in the rest of the country. Rather, which is the bolt with which one may lock a door in the Temple but not in the rest of the country? Any that is neither tied to the door nor suspended from it, but which one removes after use and places in a corner.

    5Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to a bolt that is dragged. It is permitted to use this bolt on Shabbat even outside the Temple, but it is prohibited to use a bolt that rests on the ground, even in the Temple.

    6Rava said: And that is the case only if the bolt is tied to the door itself. The Gemara is surprised by this ruling: Is that really so? But didn’t Rabbi Tavla happen to come to Meḥoza and he saw a certain bolt that was suspended from the side of the door, and he did not say anything to the people there with regard to a prohibition? The Gemara rejects this contention: That bolt was one that could be picked up by its rope. Everyone agrees that a bolt of this kind may be used for locking a door on Shabbat even if it is not tied to the door itself.

    7The Gemara relates that Rav Avya once happened to come to Neharde’a and saw a certain person tying a bolt to a door with a reed. He said: This door may not be locked on Shabbat, as the bolt is not adequately fastened to it.

    8Rabbi Zeira raised the following dilemma: If the bolt was pressed into the ground through a hole in the threshold, what is the halakha ? Is the use of this bolt considered building? Rav Yosef said: What is Rabbi Zeira’s dilemma? Has he not heard that which was taught in the Tosefta : If the bolt was altogether detached from the rope to which it had been tied, it is prohibited; but if it was pressed into the ground, it is permitted; and Rabbi Yehuda said: If it was pressed into the ground, even though it was not entirely detached from its rope, it is prohibited?

    9And Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to a bolt that was pressed into the ground. The Gemara asks: And what is the reason that the Sages prohibited the use of a bolt that was pressed into the ground? Abaye said: They prohibited its use because it appears like building, as the bolt enters all the way into the ground.

    10Rav Neḥumei bar Zekharya raised a dilemma before Abaye: If one produced a handle for the bolt in order to hold it, but it was not tied to the door, what is the halakha ? Abaye said to him: A pestle, you say? If it has a handle it is a proper utensil, which may be freely used according to all opinions. This teaching was stated also in the form of a direct statement: Rav Neḥumei bar Adda said: If he produced a handle for the bolt, it is permitted.

    11The Gemara relates that there was a certain cross beam in the house of Rabbi Pedat that was so heavy it took ten people to lift it, and they would place it against the door at night in order to secure it. And Rabbi Pedat did not say anything to them with regard to a possible prohibition. He said: I permit it because it has the status of a utensil. It appears like a utensil and it serves a distinct purpose; therefore, it may be used on Shabbat.

    12The Gemara further relates that there was a certain mortar in the house of Mar Shmuel that had a capacity of an adriva , which is equal to half a kor . Mar Shmuel permitted them to place it against the door to secure it. He said: It falls into the halakhic category of a utensil, and it may therefore be used to secure the door, as this is not regarded as building.

    13Rami bar Yeḥezkel sent a request to Rav Amram: Let the Master tell us some of those outstanding matters that you told us in the name of Rav Asi with regard to the arches of a boat upon which mats are draped as protection against the elements. Rav Amram sent back to him that Rav Asi said as follows: With regard to the arches of a boat, when they are a handbreadth wide, or even if they are not a handbreadth wide but there is less than three handbreadths between them, in which case the intervening space is regarded as filled in based on the principle of lavud , on the following day, i.e., on Shabbat, one may bring a mat and spread it over them.

    14What is the reason for this leniency? The reason is that this is considered adding to a temporary tent, and therefore one may well spread a mat over the arches. They themselves constitute a tent. Therefore, one who spreads a mat over them is merely adding to the temporary tent.

    15The Gemara further relates that Rav Huna had certain rams that required shade during the day and required air at night. He therefore sought a way for the pen to be covered by day but not at night, even on Shabbat. He came before Rav to seek his advice.

    16Rav said to him: Go, roll up the mats [ budeya ] that were spread out there for shade, but leave one handbreadth covered. On the following day, unroll the entire mat, which is considered adding to a temporary tent and which is permitted.

    17Rav said in the name of Rabbi Ḥiyya: With regard to a curtain put up for privacy, one is permitted to spread it out, and one is also permitted to dismantle it on Shabbat. As it is not a tent but merely a temporary wall, akin to a door, one does not violate a prohibition if it is not fixed firmly in place.

    18With regard to a bridal canopy, a curtain that is suspended over a bed and inclines outward in both directions, it is permitted both to dismantle it and to spread it on Shabbat. Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: We said that this is permitted only where the curtain extends over the bed and falls on both sides in such a manner that the top of the curtain, the apex of the canopy, is less than a handbreadth wide. However, if its top is a handbreadth wide, i.e., if the curtain does not rise to a sharp point but extends horizontally for a handbreadth, after which it falls to the side, this handbreadth is regarded as a tent and is therefore prohibited.

    19And even where its horizontal top is not a handbreadth wide, we said this leniency only if its width is less than a handbreadth within three handbreadths from its top. However, if its width is a handbreadth within three handbreadths from its top, this handbreadth is considered a tent and it is therefore prohibited to spread it on Shabbat.

    20And even where it is less than a handbreadth wide within three handbreadths of its top, we said this leniency only where

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כשאין ניטל באיגדושהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק ר"א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין:

    מתני' נגר הנגררשקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר:

    נועלין בו במקדשדשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם:

    והמונחשאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות:

    גמ' זה אפי' במדינה מותרהואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי:

    הלכה כר' יהודה בנגררדמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב:

    והוא שקשור בדלתעצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה:

    ניטל באיגדוכלומר קשור היה בחבל חזק:

    דין לא נטרוקזה לא ינעול שאינו קשור דכמאן דליתיה לגמי דמי:

    נקמז מהושנכנס הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד לארץ:

    נשמטשנפסק החבל שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו:

    עשה לו בית ידלנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא מהו לנעול בו:

    בוכנא קאמרתהא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חטין ותבלין:

    שריתאקורה כמו בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳) בטלל שרותי:

    בי עשרהכלומר משאוי עשרה בני אדם היה בה ואפילו הכי לא אסר עלייהו:

    ושדו ליה אדשאלסומכה בלילה:

    תורת כלישראויה לישב עליה:

    אסיתאמורטיי"ר:

    אדריבאלתך חטין ט"ו סאין חצי כור:

    כיפי דארבאאולמות שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים:

    שיש בהם טפחשרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל כשרוחב טפח מקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס עליו הבגד למחר אינו אלא מוסיף:

    אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשהדאיכא למימר לבוד:

    דכריאילים:

    דביממא בעו טולאמפני השרב:

    ובליליא בעו אויראהנאת הקור מפני הבל הקיץ ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום ונוטלין בלילה:

    אתא לקמיה דרבמה נעביד להו בשבתא:

    כרוך בודיאכשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם אהל:

    ולמחר פשטיהדהוי תוספת ושרי:

    וילוןכנגד הפתח לצניעות:

    מותר לנטותודלאו אהל הוא דלא קביעא התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא:

    כילת חתניםלאו אהל הוא מפני שאין לה גג למעלה רוחב טפח מפני שהיא נתונה בשיפוע והיא יריעה שפורסין סביב למטה לישן:

    שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפחשנתונה באלכסון קצר שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה אין בו רוחב טפח דהוי כוליה דופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה כאילו גגה טפח דמי ואסור לנטותה:

    עירובין 102 עמוד א

    1בשאינו ניטל באיגדו, דמר סבר: כיון דיש בראשו גלוסטרא תורת כלי עליו. ומר סבר: כיון דאינו ניטל באיגדו לא.

    Mishna

    2נגר הנגרר נועלין בו במקדש, אבל לא במדינה.

    3והמונח כאן וכאן אסור. ר' יהודה אומר: המונח מותר במקדש, והנגרר במדינה.

    Gemara

    4תנו רבנן: איזהו נגר הנגרר שנועלין במקדש אבל לא במדינה כל שקשור ותלוי, וראשו אחד מגיע לארץ. רבי יהודה אומר: זה אף במדינה מותר, אלא איזהו נגר שנועלין במקדש אבל לא במדינה כל שאינו לא קשור ולא תלוי, ושומטו ומניחו בקרן זוית.

    5אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנגרר.

    6אמר רבא: והוא שקשור בדלת. איני?! והא רבי טבלא איקלע למחוזא, וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא ולא אמר להו ולא מידי? ההוא ניטל באיגדו הוה.

    7רב אויא איקלע לנהרדעא, חזייה לההוא גברא דהוה קא קטיר בגמי. אמר: דין לא נטרוק.

    8בעי רבי זירא: נקמז, מהו? אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה הא דתניא: נשמט אסור, נקמז מותר. ורבי יהודה אמר: נקמז, אף על פי שאינו נשמט אסור.

    9ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנקמז. וטעמא מאי? אמר אביי: משום דמיחזי כבונה.

    10בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: עשה לו בית יד, מהו? אמר ליה: בוכנא קאמרת. איתמר, אמר רב נחומי בר אדא: עשה לו בית יד מותר.

    11ההוא שריתא דהוה בי רבי פדת דהוה מדלו לה בי עשרה ושדו לה אדשא, ולא אמר להו ולא מידי. אמר תורת כלי עליה.

    12ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהוה מחזקת אדריבא, שרא מר שמואל למישדייה אדשא. אמר תורת כלי עליה.

    13שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם: נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא. שלח ליה, הכי אמר רב אסי: הני כיפי דארבא בזמן שיש בהן טפח, אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה למחר מביא מחצלת ופורס עליהן.

    14מאי טעמא מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי.

    15הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא. אתא לקמיה דרב.

    16א"ל זיל כרוך בודייא, ושייר בה טפח, למחר פשטה ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי.

    17אמר רב משום רבי חייא: וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת.

    18כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת. אמר רב ששת בריה דרב אידי: לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח אסור.

    19וכי אין בגגה טפח, לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח, אבל יש בפחות משלשה סמוך לגג טפח אסור.

    20וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח נמי, לא אמרן אלא שאין׃

    Tosafot

    הלכה כר"י בנגררפירש בקונטרס דנועלין בו במדינה אבל במאי דשרי מונח במקדש לית הלכתא כוותיה:

    נקמז מהופירוש עד השתא הוה איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ והשתא בעי אם החור הולך עד שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי לבונה:

    ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרהואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין (שבת דף לה.) גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי:

    לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפחפירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    מאי טעמ' מוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דמי עיקר דיליה בפר' כל הכלים ניטלין בשבת דתנן פקק החלון ר' אליעזר אומ' בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ובגמ' גרסי אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן הכל מודין שאין עושין אהלי עראי בתחילה ביום טוב ואין צריך לומ' בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר' אליעזר אומ' אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומ' בשבת וחכמי' אומ' מוסיפין בשבת ואין צריך לומ' ביום טוב ואיתה נמי בפר' תולין את המשמרת:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 102a

    Eruvin 102a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 402 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כשאין ניטל באיגדו שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק ר"א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין:

    מתני' נגר הנגרר שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר:

    נועלין בו במקדש דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם:

    והמונח שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות:

    גמ' זה אפי' במדינה מותר הואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי:

    הלכה כר' יהודה בנגרר דמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב:

    והוא שקשור בדלת עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה:

    ניטל באיגדו כלומר קשור היה בחבל חזק:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 102a · Sefaria

    Tosafot

    הלכה כר"י בנגרר פירש בקונטרס דנועלין בו במדינה אבל במאי דשרי מונח במקדש לית הלכתא כוותיה:

    נקמז מהו פירוש עד השתא הוה איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ והשתא בעי אם החור הולך עד שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי לבונה:

    ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה ואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין (שבת דף לה.) גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי:

    לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח פירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל:

    Tosafot on Eruvin 102a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    מאי טעמ' מוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דמי עיקר דיליה בפר' כל הכלים ניטלין בשבת דתנן פקק החלון ר' אליעזר אומ' בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ובגמ' גרסי אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן הכל מודין שאין עושין אהלי עראי בתחילה ביום טוב ואין צריך לומ' בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר' אליעזר אומ' אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומ' בשבת וחכמי' אומ' מוסיפין בשבת ואין צריך לומ' ביום טוב ואיתה נמי בפר' תולין את המשמרת:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 102a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' רומנא והיא כמין אחיזת מאנא תורת כלי עליו ומותר לטלטלו ור' אלעזר סבר כיון דאינו ניטל באיגודו לא מטלטלינן ליה. ומפורש בתלמוד א"י אמר רב יוסי מי שמתיר עושה הנגר טפל לגלוסטרא והאוסר עושה לגלוסטרא טפילה לנגר. איזהו נגר א"ר יוחנן קשור אעפ"י שאינו תלוי ודברי הכל כי הגלוסטרא כלי הוא:

    נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינ'.

    והמונח כאן וכאן אסור ר' יהודה אומר המונח במקדש כו':

    ת"ר איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש כו' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה.

    אמר רב יהודה והוא שקשור ותלוי בדלת.

    ואם ניטל באיגודו אפי' תלוי אלא בבריח של דלת מותר כר' טבלא רב הונא איקלע לנהרדעא חזייה לנגר דהוה קטיר בגמי.

    אמר דין אינו ניטל באיגודו שאינו קשור בדבר שיכול להעמידו וכיון דאינו ניטל באיגודו לא ניקטור. כלומר אין סוגרין כדגרסינן טרוקו גלי סגרו הפתחים. פי' ניקמן.

    אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה דאוסר (בניקמן) [בנקמז] משום דמיחזי כבונה (דמפורש) [ומפורש] בירושלמי ר' יעקב בר אחא בשם רבנן מדדו זהו הנקמן בראשי אצבעותיו וכיון דמדדהו נראה כי בונה אמר שמואל ואם עשה לו בית יד נעשה (ככוכנא) [כבוכנא] ושרי:

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 102a · Sefaria

    Rashba

    ההוא שריתא דהוה ביה רבי פדת דהוה מדלו לה בי עשרה וכו' אמר תורת כלי עליה. הקשו המפרשים ז"ל מההיא דאמרינן בסוף במה מדליקין (שבת לה, א) שכוורת בת ג' כורים נחלקו רבה ורב יוסף אם מותר לטלטלה ובת ד' שוין שאסור לטלטלה. ותירצו בתוס' דכוורת אין דרכה לטלטלה וכל שגדולה כל כך אסור לטלטלה בשבת. אבל קורה זו דרכן היה לטלטלה בכל שעה לסגור הדלת. אף בשבת מטלטלין אותה כיון שיש תורת כלי עליה עכ"ל הרשב"א ז"ל. [מ"מ הל' שבת פכ"ה הל' ו].

    כילת חתנים מותר לפרקה ולנטותה בשבת וכו' ולא אמרו אלא דלא נחתא מפוריא טפח אבל נחתא מפוריא טפח אסורה. וכתב הרשב"א ז"ל: נחתא מפוריא טפח אסורה, דכיון שהכילה פרוסה לצל הויא לה מטה העשויה כעין גג באמצע כילה. אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינין מפוריא טפח לית לן בה [דכיון דפריסת סדינין ע"ג מטה אין בה משום אהל לית לן בה]. וכ"כ מורי נר"ו [מ"מ הל' שבת פכ"ב הל' ל].

    Rashba on Eruvin 102a · Sefaria

    Ritva

    נגר הנגרר נועלין בו במקדש פיר׳ נגר שאין בראשו גלוסטרא ואין ניטל באגדו ואין עליו תורת כלי נועלין בו במקדש שאין במקדש משום שבות אבל לא במדינה דכיון דנגר מחזי כבונה ואיכא איסורא דרבנן והיינו כרבי אליעזר דפקק החלון וכדאיתא בפרק כל הכלי׳ מאן תנא נגר הנגרר רבי אליעזר הוא והמונח כלו׳ שאינו קשור בדלת כאן וכאן אסור פרש״י ז״ל משום דאיסורא דאורייתא דה״ל בונה ממש לגרום שאדם נועץ בכתלי׳ והבונה כל שהוא חייב והוצרך רבינו ז״ל לפרש כן משום דאלו ס״ל לת״ק דאין כאן איסור תור׳ הא קי״ל דאין שבות במקדש אבל בתוספו׳ אמרו שאינו נרא׳ לפי שאין בנין דאורייתא בדבר שאין דרכו להסיר כל שעה ופירשוהם דלכ״ע ליכא בהא אלא משום שבות ואע״ג דאין שבות במקדש לא כל השבותין התירו דהא תנן דסדור הקני׳ ונעילתן אינה דוחה את השבת וה״נ אמרינן לקמן גבי חתיכת נבלה ומיהו הא דתנן גבי חזרת רטיה דלכתחלה כאן וכאן אסור וחזרת רטיה ליכא אלא שבות בעלמא ונראה דכל שבו׳ שאין בו צורך גדול במקדש לא התירוהו וכן לא התירו בדבר שנראה כמלאכה דאורייתא או שהוא קרוב לבא לידי איסור תורה הילכך בהא ת״ק גזר במקדש ורבי יהודה לא גזר גמרא בניטל באגדו כ״ע לא פליגי פרש״י ז״ל כשהוא קשור בדלת ותלוי בחבל של קיימא שראוי לטלטלו ע״י דבר אותו חבל ואינו נפסק כ״ע לא פליגי כי פליגי בשאינו ניטל באגדו שהחבל דק ואם היה רוצ׳ ליטלו משם לטלטלו ע״י אותו חבל היה נפסק ר״א סבר כיון שאינו ניטל באגדו ה״ל כמי שאינו קשור בדלת והאי הוא ואין זה מחוור שא״כ היה להם לפרש כן ועוד דכיון דטעמא משום דגלוסטרא אינו ניטל באגדו משוי ליה כלי מ״ל קשור ומ״ל שאינו קשור שהרי נראה דכל שיש תורת כלי עליו לא בעי׳ קשור וכדפרש״י ז״ל גופיה לקמן גבי עשה לו בית יד לפיכך פיר׳ בתוספות וכן פירש הרב רבי ישעיה ז״ל דה״ק באגדו כלי שעשו לו בראשו קשר אחד שהיו נוטלין אותו בקשר ההוא ותולין אותו בכתל כשאר הכלים ולפיכך רבי אליעזר מתיר בו דכלי גמור הוא וכל שהוא כלי לא מחזי כבונה הילכך אע״פ שאינו קשור לא בדלת ולא בעבורא דדשא נועלין בו והא דאמרי׳ לקמן בעובדא דר׳ טבלא דניטל באוגדו הוה ולהכי לא אמר להו ולא מידי אע״ג דאמרי׳ התם דהוי תלוי בעבורא דדשא מעשה שהיה כך היה דבלאו הכי נמי שרי וכן עיקר ומיהו לגבי דלת שבמוקצה וחרקים שבפרצה לא מהני תורת כלי דהא מחצלת וקנקן תורת כלי עליהם ואפ״ה בעי׳ קשור ותלוי דאפילו לרבי יהודה כדכתיב התם וטעמ׳ כדפרישנא התם דכיון שנוטלין שם לזמן מחזי כבונה ואפילו בשנותן שם דבר שיש עליו תורת כלי וזה ברור והקשה הראב״ד ז״ל והיאך אפשר לאסור לנעול בשום נגר ואפילו הוא מונח והא קי״ל כרבנן דשרו תוספת אהל עראי בשבת וזה אהל עראי הוא ותירץ דכל שהוא קשור בדל׳ ואין עליו תורת כלי אינו בנין עראי אלא כבנין קבע לאסר מדרבנן מיהת.

    ת״ר כו׳ ר׳ יהודה כו׳ עד ושומטו ומניחו בקרן זוית ובש״ס מוכח דכל שאינו קשור בדלת עצמה אלא בעבורא דדשא כאלו שומטו ומניחו בקרן זוית דמי ושומטו ומניחו בקרן זוית לאו דוקא ומיהו כל שניטל באגדו או שיש עליו תורת כלי לא בעי קשורה כלל כדכתיב׳ לדעת התוס׳ א״ר אמר רב יהודה כו׳ אמר רבא כו׳ פירש שאף ר׳ יהודה לא התיר אלא בקשו׳ בדלת עצמה דהשתא מוכחא מילתא דלנעילה קאי אפילו כל שקשור במקום אחר ואפי׳ בעבורא דדשא לא מוכחא מילתא ואסור כן פרש״י ז״ל וכן פי׳ רבי ישעיה ז״ל והראב״ד ז״ל פי׳ בו טעם אחר שאינו מחוור כתב הראב״ד ז״ל ואי קשיא לך הלכתא אהלכתא דהכא אמרי הלכה כרבי יהודה ובעי׳ שיהא קשור בדלת ואלו בפרק כל הכלים אמרי׳ הלכה כרשב״ג ואיהו גופיה הוא דאמר דבעינן תורת כלי עליו וסבר לה כרשב״ג בחדא ופליג עליה בחדא דאלו רשב״ג לא בעי תורת כלי ואלו רבי בעי תורת כלי כדאי׳ התם והכא דאיכא תורת כלי עליו א״ר יהודה עלי׳ דלא בעינן קשור וכדבעי׳ למימר גבי שרותה ואסיקא דלקמן ע״כ תורף דבריו ז״ל ונראה שהוא סובר כדברי התוס׳ דכל לא בעינן קשור ותלו אבל דברי הרי״ף ז״ל בפרק כל הכלים טעמ׳ שהוא סובר דאף בשיש עליו תורת כלי בעינן וכדכתיבנא התם בס״ד ודברי התוספו׳ עיקר כדכתיב׳ לעיל רב אויא אקלע לנהרדעא חזייה לההוא נגרה דהוה קטיר בגמ׳ אמר דין לה נטרוקי פרש״י ז״ל זה לא יועיל לנעול בו דקשירת גמי לאו כלום היא וכיון שאינו קשור כמאן דליתיה דמי ומיירי בשהיה קשור בדלת דאלו היה קשור בעבורא דדשא אפילו היה קשור בחבל אינו כלים ומיירי נמי בשאין תור׳ כלי עליו ואינו ניטל באוגדו דבדידהו ואפי׳ מונח נמי מותר לפירש התו׳ בעי רבי זירא נקמז מהו פרש״י ז״ל שהחור באסקופ׳ שנכנס בו נפחת ויוצא הנגר לצד הקרקע ונעץ בקרקע ומשום דמחזי כבונה כשהוא בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נכר בארץ עד שנשמט היינו שנפסק החבל שהוא קשו׳ הוא בדלת והרי הוא נשמע ומונח בקרן זוית כשפותח בו וכן פירש הרב רבי ישעיה ז״ל ואחרים פירשו נקמז כמו נקמץ כלומר שהוא נקמץ בדלת עצמו ויש מהם אצלינו הרבה שמכניסין הנגר בין הבריח המחוב׳ בדלת והדלת ומחברין אל הנגר עץ ה׳ קטן ארכו כשיעו׳ טפח והוא הולך לכאן ולכאן ופעמים שעושין את הנגר למעלה בדלת ופעמים שעושין אותו למטה בדלת וכשעושין אותו למעלה מסבבין את העץ הקטן לצד ה׳ והנגר נופל והדלת נפתח: וכשזוקפין אותו אל הנגר עולה ונכנס בשקוף העליון והדלת נעול וכשעושין אותו למטה מסבבין את העץ מצד ה׳ והנגר נופל ונכנס באסקופה התחתונה והדלת נעל וכשזוקפין אותו אז הנגר נטלה והדלת נפתת וקא מבעיא ליה לרבי זירא כיון שאינו קשור ותלוי והוא יכול לינטל משם כנשמט ומונח דמי או לא וא״ל רב יוסף דהא תניא רבי יהודה אומר נקמז אע״פ שאינו נשמע אסור ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה ואמרי׳ וטעמא מאי כלומר מאי טעמא דרבי יהודה וכי פחות הוא מן הנגרר אומן הניטל באגדו שהוא מותר לו ואמר אביי אין טעמא דרבי יהודה בנקמז משום דמחזי כבונה כי הסבוב של אותו עץ ועליית הנגר ופתיחתה ע״י אותו סבוב דומה לתקיעת מזמר ע״כ. והנה בכל הארץ נהגו היתר לפתוח ולנעול בשבת בנגר כזה ונראה דאפילו לפי זה ודאי דכל שהנגר קטן קבוע שם במסמרים כעין שלנו אין בו שום איסור ומנעול בעלמא הוא ולא אסר רבי יהודה אלא כשהוא מהודק שם בלבד אלא בענין שיוכל לינטל והנשמט הוא כל שאינו קשור ומהודק כלל וכן דנתי לפני רבותי ואם עשו לו בית יד מהו פרש״י ז״ל נגר שאינו קשו׳ כלל ועשה לו ביחיד שתחב יתד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא מוכחא מילתא שיש תורת כלי עליו מהו לנעול ואמר ליה כובנה קאמרת כלומר זה ודאי שרי:

    ההיא שרותה כו׳ פירש הראב״ד ז״ל דבי עשרה דאמרי בעלמ׳ הוי שנים צריכין לה ועשרה מסייעין להם לכך דשקלי ליה בי עשרה דאלו היה עשרה צריכין לה אסור שרא ליה רבא לאביי בתוס׳ כתבו וא״ת ומ״ש מחלתא בת תרי הרי דלא שרא ליה רבא לאביי לטלטולי כדאיתא במס׳ שבת ותירצו דהתם בחלתא אין דרכם לטלטלה והילכך כל שגדולה ע״י אדם קובע לו מקום ואסור לטלטל בשבת אבל כאן שדרכם לטלטלם כל שעה לסגור הדלת אף בשבת מטלטלין כיון שיש תורת כלי עליה וכענין שאמרו בפמוטות של בית רבי דאפילו ניטלין בעשרה בני אדם מטלטלין אותן בשבת וכן עיקר ורש״י ז״ל כן פי׳ שהיה בה משוי לעשרה בני אדם מטלטלין אות׳ בשבת וכן עיקר. זו תורת כלי עליה פרש״י זכרונו לברכה שהיתה ראויה לישב עליה: זיל כרוך בודייא ושייר בה טפי שתסתלק המחצלאות מעליהם ערב של ערב שבת לא תסלקנה כלה משם אלא הוי גללו וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פירש דלהוי עליה שם אהל ולמחר פשטה עליה והוי תוספת אהל ושרי עכ״ל ז״ל: וכתבו בתוספו׳ שנראה מן הלשון הזה שהוא אומר שלא יהדק בכך המחצלת הרבה ויעשה בענין שיהא ברחב העגול טפח באהל ואמרו בתוספו׳ דשייר בה טפח לא משמע הכין אלא שייר טפח חוץ מן הכריכה קאמר אבל חוזר העיגול ולא מחזי כאהל ולמחר כשהיא פורסה לא מחזי כמוסיף אלא כעושה אהל לכתחלה וכן עיקר ונראה שאף לשון רש״י ז״ל אפשר להלום כפי׳ הזה:

    וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו בשבת. פי׳ הרב רבי ישעיה ז״ל בפרק תולין שהוילון אינו עשוי לצל כדי שיהא חשוב אהל אלא שמעמידין אותו כנגד הפתח לצניעות בעלמא או להגן מן השמש והרוח לפיכך מותר שאינו נקרא אהל אלא מלמעלה וכשהוא עושה מן הצד בעבור מחיצה כגון במחיצות סוכה או ברשות היחיד דודאי חייב מדרבנן משו׳ בונה אבל לצניעו׳ בעלמא או להגן מן הרוח והשמש מותר שאין אהל אלא מלמעלה עכ״ל ז״ל:

    כילת חתני׳ מותר פירש נקט כילת חתנים מפני ששאר כילו׳ על הרוב הן פירושו׳ ע״ג קנופות שיש לד׳ רגלים ויש להם גג והוי אהל אבל כילת חתנים היא ע״ג נקיטין והכילה משופעת לכאן ולכאן כמין ואין לה גג ולא אמרן אלא בשפועה טפח פרש״י ז״ל כי כשתמדוד למטה שתחתיה מכנגד אמצעית הכילה עד שפת היריעה שהוא בצד המטה לא תמצא שם טפח ולפיכך מותר דהוי כלה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל אם הרחיבה בכדי שיש טפח מכנגד אמצעיתה ועד מקום שפת הכילה הוי השפוע חשוב כאהל דשפועי כאהלים דמי והקשה הוא ז״ל כי היאך אפשר שלא יהא ברחב המטה שני טפחי׳ ותירץ כי המטה רחבה כמשפטה ונקלטין הרבה יוצאין לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים מנקלטה שבראש׳ לנקלט׳ שברגליה ופירש על המטה שתים שלש כילות קטנות סמוכות שאין בכל אחת טפח. וכתבו בתוספו׳ כי לדבריו ז״ל אע״ג דאין בין זו לזו ג׳ טפחים מותר לעשותן ואע״ג דלעיל גבי כיפי דארב׳ אמרינן דכיון שהן פחו׳ משלשה מצטרפין למהוי אהל דכל פחו׳ משלשה כלבוד דמי. התם הואי לקולא להתיר תוספת אהל עראי דחשבינן להני דעבידי מבעוד יום שנצטרפו ונעשו אהל ויהא מותר להוסיף עליה׳ אבל לחשבן כאהל למי שבא לפרשן כן בשבת לא אמרינן שיצטרפו בפחות משלשה להיות אהל עראי שא״כ אסור למתוח שני חוטין תוך שלשה טפחים משום עשיית אהל ואין זה עולה על הדעת. ויש מרבותי הצפרתים זכרונו לברכה שפירש דמשכחת לה אפילו בכילה אחת ובמטה א׳ שהיא רחבה וה״ק והוא שאין בשיפועה שלמעל׳ מעשר׳ טפחים טפח אחד ואף על גב דלמטה מעשרה טפחים מתרחב השפוע ליותר מטפח אין בכך כלום לפי שאין חשיב טפח אהל בפחו׳ מגוב׳ עשר׳:

    Ritva on Eruvin 102a · Sefaria

    Meiri

    נגר הנגרר ר״ל שקשור אחורי הדלת אבל אינו תלוי אלא שהחבל ארוך כל כך שהנגר נגרר בארץ עד שאדם שומטו ומניחו בקרן זוית הרי זה כמי שלא נקשר שאין כאן היכר שלנעילה הוא עומד והרי הוא כנותנו שם מתחלה ונראה כבונה ונועלין בו במקדש אחר שהוא קשור ששבות בעלמא הוא אבל לא במדינה והמונח ר״ל שאינו קשור כלל לא ביום ולא בלילה אפי׳ במקדש אסור ור׳ יהודה מתיר במונח במקדש ובנגרר אף במדינה הואיל וקשור הוא. ופרשו בגמרא שכל שאינו נגרר אעפ״י שראשו מגיע לארץ לר׳ יהודה אף במדינה מותר אבל כל שאינו לא קשור ולא תלוי והוא הדין לקשור אלא שהוא נגרר בארץ עד שאדם שומטו משם במדינה אסור. והלכה כר׳ יהודה. וקשור זה שהוא מתיר פרשו בגמרא דוקא שקשור בדלת עצמה אבל אם נקשר במזוזת הדלת אין כאן הוכחא שלנעילה הוא עומד. ואם היה ניטל באגדו בחבל חזק מותר בכל ענין אפי׳ היה תלוי בבריח שאדם סוגרו בו תמיד מוכיח עליו שלנעילה הוא עומד אבל בקשר חלוש לא. והוא שאמרו רב אחא איקלע לנהרדעא חזייה לההוא דהוה קטיר בגמ׳ אמר דין לא ניטרוק ר״ל שלא ינעול בו אחר שאין קשורו אלא בגמי. היה נקב בגופו של נגר והיה מסמר יוצא ממנו ויש נקב בדלת עובר כל עביו של דלת עד שכשאדם פותח תוחב את הנגר באותו מסמר לנקב הדלת העובר לצד חוץ והוא הנקרא נשמט אסור שזהו בנין גמור ולא עוד אלא אפי׳ לא היה נקב הדלת עובר לצד חוץ אלא עד מקצת עוביו של דלת הרי מכל מקום הוא נראה כבונה ואסור ואם עשה לו בית יד עד שהוא נעשה כבוכנא מותר שתכונתו מוכחת עליו שלשם כלי נעשה ולא לבנין וכן כלים גדולים שמלאכתם לאיסור שמותר לטלטלם לצורך גופם ומקומם אפי׳ היו רבים צריכים בטלטולם מחמת גדלם הרי הם מטלטלים לסמכם לדלת להעמידה ננעלת וכבר ביארנוה במסכת שבת פרק כלים:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתחדש עוד בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

    כבר ביארנו במסכת שבת שאין עושין אהל עראי ביום טוב ואין צריך לומר בשבת אבל מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. מעתה כיפי דארבא והם כעין מעגלים הנקראים צירקליש ונועצים הספינה מכאן ומכאן כדרך שנועצים שנושאים את המת בתוכה לפרוס את הטלית עליה ואף בספינה נועצין אותם ראשו אחד בדופן זה מחצי אמה לחצי אמה על פני כל הספינה ופורסין עליהם בגדים ומחצלות להגין מפני החום או הצנה או הגשמי׳ וכל שיש בעובי הכיפים טפח ונעצם מבעוד יום הרי הוא אהל ואין פריסת המחצלות עליהם אלא תוספת אהל. וכן הדין אם אין בהם טפח אלא שהם נעוצים בפחות משלשה שתורת לבוד מחברם. וכן כל שמתיירא על צאנו בימות החמה ורוצה לעשות להם מחיצה ביום מפני החמה ורוצה לסלקה בלילה כדי שישאפו את האויר פורס מחצלת מבעוד יום וכורכה סמוך לשקיעת החמה ומשייר בה אהל טפח ולמחר פורשה לגמרי ואינו אלא מוסיף:

    וילון העשוי כנגד הפתח לצניעות בעלמא ולא מתורת אהל מותר לנטותו ולפרקו שכל שנעשה מן הצד לצניעות בעלמא אין עליו תורת אהל כלל:

    כילה שאין בגגה טפח וכן אין בפחות משלשה סמוך לגגה רוחב טפח מותר לנטותה ולפרקה בשבת. ואפי׳ היה שפועה כמה ששפועי אהלים לא כאהלים ושפועה הוא מנקדת האמצע עד מקום ששפת היריעה כלה:

    Meiri on Eruvin 102a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד ומתני' דלעיל דדלת שבמוקצה כו' דבעי שיהיו גבוהים מן כו' עכ"ל משום דהשתא דהך מתניתין דגלוסטרא אתיא שפיר כר' יהודה אית לן למימר דהך סתמא דמתני' דלעיל מיניה דלת שבמוקצה אתיא נמי כרבי יהודה דכוותיה פסקינן והא דבעי התם שיהיו גבוהים מן הארץ ואסור בנגררת והכא התיר רבי יהודה בנגר הנגרר משום דהתם הוה באינו ניטל באגודו ולכך צריך שיהיו גבוהים מן הארץ דאי הוה התם ניטל באגודו אפילו נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו תלוי בעיברא דדשא מתיר ר"י כדמוכח הכא לקמן וצ"ל דדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה לא הוה כקשור בדלת גופיה אלא כתלוי בעיברא דדשא דאי הוה כקשור בדלת גופיה א"נ דאינו ניטל באגודו ואפילו נגרר שרי ר"י במתני' כדמוכח לקמן דר"י מתיר בקשור בדלת אפילו אינו ניטל באגודו אפילו נגרר ודו"ק:

    בד"ה לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח פ"ה שיש כילות קטנות סמוכות כו' עכ"ל עיין בפ' תולין שכתבו התוס' פי' זה ועוד פי' אחר ועיין בזה בחידושנו שם:

    בא"ד אבל לא מסתבר שיחשב בכה"ג עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת כו' עכ"ל צ"ע לפי זה יהא מותר לכתחלה לנטות בשבת הכיפין בפחות מג' דלענין לאסור עשיית אהל בשבת לא אמרינן לבוד ואח"כ יהא מותר ג"כ לפרוס מחצלת עליהן דלא הוי אלא כמוסיף אהל ואמאי קאמר למחר מביא מחצלת כו' דמשמע דהכיפין אסור לנטות בשבת ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 102a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 102, Amud Aleph, about 402 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “בשאינו ניטל באיגדו, דמר סבר: כיון דיש…”

    2. Segment 29 words

      Opens “מתני׳ נגר הנגרר נועלין בו במקדש, אבל…”

    3. Segment 312 words

      Opens “והמונח כאן וכאן אסור. ר' יהודה אומר:…”

    4. Segment 443 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: איזהו נגר הנגרר שנועלין…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 59 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי…”

      Named: רב יהודה, רבי יהודה, שמואל.

    6. Segment 626 words

      Opens “אמר רבא: והוא שקשור בדלת. איני?! והא…”

      Named: רבי טבלא, רבא.

    7. Segment 715 words

      Opens “רב אויא איקלע לנהרדעא, חזייה לההוא גברא…”

      Named: רב אויא.

    8. Segment 830 words

      Opens “בעי רבי זירא: נקמז, מהו? אמר רב…”

      Named: רבי זירא, רב יוסף, רבי יהודה.

    9. Segment 916 words

      Opens “ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי…”

      Named: רב יהודה, רבי יהודה, שמואל, אביי.

    10. Segment 1027 words

      Opens “בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי:…”

      Named: רב נחומי בר זכריה, רב נחומי בר אדא, אביי.

    11. Segment 1123 words

      Opens “ההוא שריתא דהוה בי רבי פדת דהוה…”

      Named: רבי פדת.

    12. Segment 1218 words

      Opens “ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהוה…”

      Named: שמואל.

    13. Segment 1348 words

      Opens “שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם:…”

      Named: רב עמרם, רב אסי, רבא.

    14. Segment 149 words

      Opens “מאי טעמא מוסיף על אהל עראי הוא,…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא, דביממא…”

      Named: רב הונא.

    16. Segment 1616 words

      Opens “א"ל זיל כרוך בודייא, ושייר בה טפח,…”

    17. Segment 1711 words

      Opens “אמר רב משום רבי חייא: וילון מותר…”

      Named: רב משום, רבי חייא.

    18. Segment 1823 words

      Opens “כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת. אמר…”

      Named: רב ששת, רב אידי.

    19. Segment 1921 words

      Opens “וכי אין בגגה טפח, לא אמרן אלא…”

    20. Segment 2012 words

      Opens “וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 102a · Segment 8 — “…נקמז, מהו? אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה? לא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Eruvin 102a · Segment 5 — “…רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנגרר.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 102a · Segment 9 — “…וטעמא מאי? אמר אביי: משום דמיחזי כבונה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 102a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026