Talmud Builders

    Eruvin 99a

    Back to index

    English translation — Eruvin 99a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara explains: Rav Ḥinnana maintains that from the fact that the latter clause of the mishna, was taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it can be inferred that the first clause was likewise taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir. But in fact that is not so: The latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, while the first clause is in accordance with that of the Rabbis.

    2We learned in the mishna: One may move objects in a public domain when he is standing in a private domain, provided that he does not carry them beyond four cubits in the public domain. The Gemara infers: This teaching indicates that if he carried them beyond four cubits, he is liable to bring a sin-offering. The Gemara asks: Let us say that this ruling supports the opinion of Rava, as Rava said: With regard to one who carries an object in a public domain from the beginning of four cubits to the end of those four cubits, even if he carried it above his head, i.e., he lifted the object above his head so that it passed through an exempt place, he is nonetheless liable for carrying four cubits in a public domain. Here, too, although he is standing in an elevated private domain and carries the object at that elevated height, he is still liable.

    3The Gemara rejects this contention: Is the mishna teaching that if he carried the object beyond four cubits he is liable to bring a sin-offering? Perhaps the mishna means: If he carried the object beyond four cubits, he is exempt from bringing a sin-offering, but it is nevertheless prohibited by rabbinic decree to do so.

    4Some say a different version of the previous discussion: The Gemara’s initial inference was actually that if he carried the object beyond four cubits he is exempt from bringing a sin-offering, but it is prohibited by rabbinic decree to do so. The Gemara asks: If so, let us say that this is a conclusive refutation of Rava’s opinion, as Rava said: With regard to one who carries an object in a public domain from the beginning of four cubits to the end of those four cubits, even if he carried it above his head, he is liable. The Gemara rejects this suggestion: Is the mishna teaching that if he took it beyond four cubits he is exempt, but it is prohibited to do so? Perhaps the tanna means that if he carried it beyond four cubits, he is liable to bring a sin-offering.

    5The mishna states: A person may not stand in a private domain and urinate or spit into the public domain. Rav Yosef said: One who urinated or spat in this manner is liable to bring a sin-offering.

    6The Gemara raises a difficulty: But for an act of carrying to be considered a prohibited Shabbat labor that entails liability, we require that the lifting and placing of the object be performed from atop an area four by four handbreadths, the minimal size of significance with regard to the halakhot of carrying on Shabbat. And that is not the case here, as one’s mouth, which produces the spittle, is not four by four handbreadths in size.

    7The Gemara answers: One’s intent renders it an area of significance, i.e., as one certainly considers his mouth a significant area, it is regarded as four by four handbreadths in size. As, if you do not say so, that the size of an area is not the sole criterion, but that a person’s thoughts can also establish a place as significant, there is a difficulty with that which Rava said: If a person threw an object and it landed in the mouth of a dog or in the mouth of a furnace, he is liable to bring a sin-offering. But don’t we require that the object be placed on an area of four by four handbreadths? And that is not the case here.

    8Rather, the person’s intent to throw the object into the dog’s mouth renders it an area of significance. Here too, his intent renders his own mouth a significant area.

    9Rava raised a dilemma: If one is standing in a private domain, and the opening of his male member is in the public domain, and he urinates, what is the halakha ? How should this case be regarded? Do we follow the domain where the urine is uprooted from the body, i.e., the bladder, which is in the private domain? Or do we follow the point of the urine’s actual emission from the body, and since the urine leaves his body through the opening of his member in the public domain, no prohibition has been violated? Since this dilemma was not resolved, the Gemara concludes: Let it stand unresolved.

    10The mishna states: And likewise, one may not spit from one domain to another. Rabbi Yehuda says: Once a person’s spittle is gathered in his mouth, he may not walk four cubits in the public domain until he removes it. The Gemara asks: Does this teaching mean that it is prohibited to do so even if he has not turned the spittle over in his mouth, i.e., after he has dredged up the saliva but before he has rolled it around in his mouth in preparation to spit it out?

    11Didn’t we learn in a mishna the halakha of one who was eating a dried fig of teruma with unwashed hands? By Torah law, only food that has come into contact with a liquid is susceptible to ritual impurity, and no liquid had ever fallen on this fig. The significance of the fact that his hands are unwashed is that by rabbinic law, unwashed hands have second degree ritual impurity status and therefore invalidate teruma . If this person inserted his hand into his mouth to remove a pebble, Rabbi Meir deems the dried fig impure, as it had been rendered liable to contract impurity by the spittle in the person’s mouth, and it subsequently became impure when it was touched by his unwashed hand. And Rabbi Yosei deems the fig ritually pure, as he maintains that spittle which is still in one’s mouth is not considered liquid that renders food liable to contract impurity; the spittle does so only after it has left the mouth.

    12Rabbi Yehuda says that there is a distinction between the cases: If he turned the spittle over in his mouth, it is like spittle that has been detached from its place, and therefore its legal status is that of a liquid, which means the fig is impure. However, if he had not yet turned the spittle over in his mouth, the fig is pure. This indicates that according to Rabbi Yehuda, spittle that has not yet been turned over in one’s mouth is not considered detached.

    13Rabbi Yoḥanan said: The attribution of the opinions is reversed, as the opinion attributed to Rabbi Yehuda is actually that of a different tanna , while Rabbi Yehuda himself maintains that the fig is ritually impure in either case.

    14Reish Lakish said: Actually, do not reverse the opinions, and the apparent contradiction can be reconciled in accordance with the original version of the text: With what we are dealing here in the mishna? We are dealing with his phlegm that is expelled through coughing.

    15The Gemara raises a difficulty against this resolution. Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: If one’s phlegm was detached, he may not walk four cubits in the public domain with it in his mouth? What, is it not the case that this halakha refers to spittle that was detached? The Gemara rejects this contention: No, this ruling applies only to one’s phlegm that was detached. The Gemara raises a difficulty: Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: If one’s phlegm was detached, and likewise, if his spittle was detached, he may not walk four cubits in the public domain before he spits it out, even if he has not yet turned it over. Rather, it is clear as we originally answered, that the opinions in the mishna with regard to spittle and ritual impurity must be reversed.

    16Having mentioned phlegm, the Gemara cites a related teaching: Reish Lakish said: One who expelled phlegm in front of his master has acted in a disrespectful manner and is liable for the punishment of death at the hand of Heaven, as it is stated: “All they who hate Me love death” (Proverbs 8:36). Do not read it as: “They who hate [ mesanai ] Me”; rather, read it as: “Those who make themselves hateful [ masniai ] to Me,” i.e., those who make themselves hateful by such a discharge.

    17The Gemara expresses surprise at this ruling: But doesn’t he do so involuntarily, as no one coughs and emits phlegm by choice; why should this be considered a transgression? The Gemara answers: We are speaking here of someone who had phlegm in his mouth and spat it out, i.e., one who had the opportunity to leave his master’s presence and spit outside.

    18MISHNA: A person may stand in a private domain and extend his head and drink in a public domain, and he may stand in a public domain and drink in a private domain, only if he brings his head and most of his body into the domain in which he drinks. And the same applies in a winepress, as will be explained in the Gemara.

    19GEMARA: The Gemara registers surprise at the mishna: It would seem that the first clause, i.e., the previous mishna, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that a person located in one domain is permitted to move objects in another domain, whereas the latter clause, i.e., this mishna, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who maintains that it is prohibited for a person in one domain to move objects in a different domain.

    20Rav Yosef said: This mishna is referring to objects that one needs, and the ruling is accepted by all. In this case, even the Rabbis concede that it is prohibited to move objects in another domain, lest one absent-mindedly draw the objects to him and thereby violate a Torah prohibition.

    21A dilemma was raised before the Sages: If one of the domains is a karmelit , what is the halakha ? Abaye said: This case is equal to that case, i.e., in this situation a karmelit is governed by the same halakha that applies to a domain defined by Torah law. Just as the Sages prohibited one in the private domain from drinking from the public domain and vice versa, so too, they prohibited one in a karmelit from drinking in the same manner. Rava said: How can you say so? The prohibition against carrying to or from a karmelit is itself a rabbinic decree. And will we then proceed to issue a decree to prevent violation of another decree?

    22Abaye said in explanation of his opinion: From where do I say that halakha ? From the fact that it is taught in the mishna:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מדסיפא ר"מהא דלא יפתח דאיירי ר"מ בהו:

    הא הוציאהחפץ מד' אמות חייב אע"ג דהוא עומד בגבוה והגביהו למעלה מי' והעבירו לא אמרי' העברת מקום פטור הוא אלמא בתר הנחה ועקירה אזלינן והרי נטלו מתחילת ארבע והניחו לסוף ארבע:

    פטור אבל אסורמדרבנן דילמא אתי לעבורי דרך למטה מעשרה:

    מחשבתושהוא צריך לכך משווא לה הוצאה חשובה:

    זרקמתחילת ד' לסוף ד':

    בפי הכבשןשקלטה שלהבת ונשרפה:

    בתר עקירהמן הגוף אזלינן והן נעקרין מן החלל של הגוף וחייב דמוציא מן הגוף שהוא רה"י לרה"ר:

    או בתר יציאהשיוצא מן הגוף ממנו והרי פי אמה ברה"ר ואין כאן עקירה מרה"י:

    ואע"ג דלא היפךבתמיה דמשום תליש' לחודיה אמר ר' יהודה דאסור דלמיפק קאי ואפי' דלא היפך בה בתוך פיו:

    היה אוכל דבילהשל תרומה:

    בידים מסואבותסתם ידים שלא נטלו הוו שניות ופוסלות את התרומה:

    ר"מ מטמאשהרי הוכשרה התרומה ברוק שבפיו:

    ר' יוסי מטהרדקסבר כל זמן שהרוק בתוך פיו לאו משקה הוא והרי הוא כגופו של אדם ואינו מכשיר:

    היפךברוק להוציאו לחוץ טמא דלמשדייה קאי ומכשיר:

    מוחלפת השיטההחליף ר' יהודה שיטתו ויצא הימנה:

    לא תחליףלא תימא מוחלפת היא דמתניתין דקאמר אע"ג דלא היפך קאי למשדיי' בכיחו עסקינן ליחה שנתלשה מן הגוף ע"י חולי שקורין טו"ש:

    כיחו ונתלשלא יהלך ד' אמות עד שירוק:

    מאי לאותרתי קתני כיחו וכן רוקו:

    כדשנינן מעיקראמוחלפת השיטה:

    חייב מיתהבידי שמים:

    כל משנאי אהבו מותתורה אמרה להאי קרא בפרשת ה' קנני:

    אלא למשניאילמשניאים דעתו באנינות:

    והא מינס אניסשעל כרחו הוא ע"י חולי או הצינה:

    כיח ורק קאמרינןשרקק אותו בפני רבו והיה לו להסתלק משם או להבליעו בכסותו:

    מתני' וישתה ברה"רויושיט צוארו לרה"ר וישתה גזירה שמא יכניס הכלי אצלו:

    וכן בגתמפרש בגמ' לענין מעשר:

    גמ' רישא רבנןלעיל אוקימנא להא דקתני עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר כרבנן דפליגי עליה דר"מ במתני' גבי מפתח ולא גזרינן שמא יכניס והכא גזר שמא יכניס כר"מ והא ליכא למימר דשתיית המים תהוי הכנסה כמשתין ורוק דלא דמי דהתם קא עקר מרשות זו וקא עבד הנחה לרשות זו אבל שותה עביד עקירה והנחה בחדא רשותא דהא ברשות שהוא שותה בה פיו עומד ובפיו הן נחין מיד:

    בחפיצין הצריכין לואפי' רבנן מודו דגזר בהו דמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו הלכך משקין הללו צריכין לו וגזרינן:

    כרמלית מאימהו שיעמוד בכרמלית וישתה ברה"י או ברה"ר:

    היא היאכי היכי דלא יעמוד ברה"ר וישתה ברה"י כך לא יעמוד בכרמלית וישתה ברה"י:

    היא גופה גזירהאי דעייל לגביה כלי ליכא איסורא דאורייתא אלא גזירה דרבנן דלא ליתי לאפוקי מרה"י לרה"ר ואנן ניקום ונגזר שתיה אטו הכנסת כלי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין 99 עמוד א

    1הוא סבר: מדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ ולא היא: סיפא ר"מ ורישא רבנן.

    2ובלבד שלא יוציא חוץ. הא הוציא חייב חטאת. לימא מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע, והעבירו דרך עליו חייב.

    3מי קתני: אם הוציא חייב חטאת? דילמא אם הוציא פטור אבל אסור.

    4איכא דאמרי: הא הוציא פטור אבל אסור, לימא תיהוי תיובתיה דרבא, דאמר רבא: המעביר מתחילת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו חייב! מי קתני ״הוציא פטור אבל אסור״? דילמא: אם הוציא חייב חטאת.

    5לא יעמוד אדם ברה"י וכו'. אמר רב יוסף: השתין ורק חייב חטאת.

    6והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' וליכא!

    7מחשבתו משויא ליה מקום. דאי לא תימא הכי, הא דאמר רבא: זרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן חייב חטאת, והא בעינן הנחה ע"ג מקום ד' וליכא!

    8אלא: מחשבתו משויא ליה מקום, ה"נ מחשבה משויא לה מקום.

    9בעי רבא: הוא ברה"י ופי אמה ברה"ר מהו? בתר עקירה אזלינן, או בתר יציאה אזלינן? תיקו.

    10וכן לא ירוק. רבי יהודה אומר וכו'. אף על גב דלא הפיך בה?

    11והתנן: היה אוכל דבילה בידים מסואבות, והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור רבי מאיר מטמא, ורבי יוסי מטהר.

    12רבי יהודה אומר: היפך בה טמא. לא היפך בה טהור!

    13אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.

    14ריש לקיש אמר: לעולם לא תחליף, והכא במאי עסקינן? בכיחו.

    15והתניא, רבי יהודה אומר: כיחו ונתלש, מאי לאו רוק ונתלש! לא, כיחו ונתלש. והא תניא, ר' יהודה אומר: כיחו שנתלש, וכן רוקו שנתלש, לא יהלך ד' אמות עד שירוק! אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא.

    16אמר ר"ל כיח בפני רבו חייב מיתה, שנאמר ״(משלי ח״, לו), כל משנאי אהבו מות אל תקרי למשנאי אלא למשניאי׃

    17והא מינס אניס כיח ורק קאמרינן:

    Mishna

    18לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברה"י אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה וכן בגת:

    Gemara

    19רישא רבנן וסיפא רבי מאיר׃

    20אמר רב יוסף בחפיצין שצריכין לו ודברי הכל׃

    21איבעיא להו כרמלית מאי אמר אביי: היא היא אמר רבא היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה׃

    22אמר אביי מנא אמינא לה, מדקתני׃

    Tosafot

    הוא סבר מדסיפא ר"מ כו'פי' בקונט' סיפא ההיא דלא יפתח דאיירי בה ר"מ וק"ק דהיא רחוקה יותר מדאי ונראה לר"י דסיפא דלא ישתין ולא ירוק דפליג עליה ר' יהודה וסתם בר פלוגתא דר' יהודה ר"מ ומיהו קשה דא"כ הוה ליה למיפרך נמי בגמרא ר"מ אדר"מ למאי דגרסי' ברוב ספרים ר' מאיר מטמא וכן גרס ר"ח ולמאי דמסיק מוחלפת השיטה נמי ניחא דלא תיקשי דר"מ אדר"מ ושמא מש"ה הניח מלהקשות דר"מ אדר"מ משום דאיכא דמהפכי דרבי מאיר לדברי רבי יוסי:

    זרק ונח ברה"ר בפי כלב כו'אור"י דלא גרסי' ונח דונח משמע דלא נתכוין לכך. כדמוכח בפ"ק דשבת (דף ה.) גבי הא דא"ר יוחנן זרק חפץ והלך ונח בתוך ידו של חבירו חייב הכא איירי במתכוין לכך ומיהו ר"ח גריס ונח דמצי למימר דונח משמע שפיר מתכוין דסתם זרק נח החפץ במקום שמתכוין אבל הלך ונח משמע שהלך בלא כוונת האדם ועוד י"ל דבפ"ק דשבת מיתורא דמימרא דייק דאיירי בלא מתכוין:

    מחשבתו משוי' ליה מקוםדוקא בכי האי גוונא דנהנה באותו מקום טפי מבמקום אחר כגון בפי כלב שיאכלנה ובפי הכבשן שתשרף שם וכן השתין ורק אבל זרק על המקלות או על שום דבר אפי' במתכוין לא אמרו מחשבתו משויא ליה מקום:

    היה אוכל דבילה בידים מסואבותפי' בקונט' דבילה של תרומה ור"י אומר דאפי' בשל חולין ניחא דידים הפוסלות תרומה מטמאין את הרוק שהוא משקה להיות תחילה וחוזר ומטמא את הדבילה וגם מכשירה דהוו להו חולין טמאים דפוסלין את הגוייה דמשקין כל שהוא מטמאין כדאמרינן בברכות פרק אלו דברים (ברכות דף נב.) שמא יצאו מים אחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים וסתמא דמאחורי הכוס ליכא רביעית דבכל נטילתו ליכא אלא רביעית ובפ"ק דפסחים (דף יד:) נמי משמע שהבשר מטמא מחמת המשקין שעליו וסתמא ליכא בהו רביעית והא דקאמר בכמה דוכתי לטמא טומאת משקין ברביעית גבי יין ובנזיר [לח:] גבי עשר רביעי' היינו לפסול את הגוייה כדתנן במעילה (דף יז:) כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית אבל ליטמא ולטמא אוכלים בכל שהוא [משקין] טימאו ומטמו ורוק חשיב משקה לקבל טומאה כמו שחשוב משקה להכשיר הדבילה והשתא ההיא דחגיגה (דף כ:) נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה לפי מה שפירשתי ניחא אפי' ברוק של טהור וכן פי' הר"ר י"ט נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה ובשעה שנארג בה כדי לקבל טומאה עדיין היה רוק לח עליה שניטמא מחמת הידים וטימא את המפה שהמשקה מטמא בכל שהוא כדפרישית ולא כמו שמפרש ר"ת דאיירי ברוק של נדה כמו שפירש שם בקונטרס לפי שלא היה נראה לו להעמיד ברוק של טהור משום דלא חשיב רוק משקה לקבל טומאה דחשיב שפיר משקה כדפרישית:

    רבי מאיר מטמאאית ספרים דגרסי רבי מאיר מטהר:

    וכן בגתלענין מעשר פירוש צריך שיכניס ראשו ורובו על הגת ועל ידי כן מותר לשתות בכל ענין והיינו כרבי מאיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    [מתני'] הא דתנן עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר אוקימנא לרבנן ודלא כר' מאיר דתנן לא יעמוד אדם ברשות הרבים וכו' ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות דייקינן מינה ללישנא בתרא הא הוציא פטור אבל אסור נימא תהוי תיובתא דרבא דאמר המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' אם העבירו דרך עליו חייב. ודחי רבא מי קתני בהדיא אם הוציא פטור אבל אסור אבל לעולם אימא לך אם הוציא חייב חטאת: לא יעמוד ברה"י וישתין כו' וכן לא ירוק מרשות לרשות. אמר רב יוסף השתין או רקק בשוגג חייב חטאת ואע"ג דלא עקר מע"ג מקום ד' דהא פיו ופי אמה שלו אין בהן ד' טפחים מחשבתו שחשב כדי לעקור מהן להנאתו משויא להו כמו שיש בו ד' טפחים וכדרבא דאמר רבא זרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן חייב דמחשבתו שויא לפי הכלב ולפי הכבשן [כמקום ד'] הכא נמי פיו ופי אמתו מחשבתו משויא להו כאילו מקום ד' הן.

    בעי רבא הוא ברשות הרבים ופי אמתו ברשות היחיד או הוא ברה"י ופי אמתו ברה"ר מהו בתר עקירה אזלינן ומרשות לרשות הוא או דלמא בתר יציאה אזלינן ורשות חדא היא ועלתה בתיקו. וקי"ל כל תיקו דאיסורא לחומרא.

    ר"י [אומר] אע"פ שנתלש רוקו בפיו כו' ואע"ג דלא אפיך ברוק נתלש נקרא והתניא האוכל דבילה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ר' מאיר מטמא שכבר נכשרה ברוקו ונגע בה וידיו מסואבות ור' יוסי מטהר שאין זה הכשר ר' יהודה אמר היפך ברוקו הנה נתלש והכשיר לא היפך טהור פי' לא נתלש עדיין ואינו משקה להכשיר דתנן במכשירין פ"ו ואלו מטמאין ומכשירין זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית מן המת ודם נדה ר' אלעזר אומר ש"ז אינה מכשרת.

    א"ר יוחנן מוחלפת השיטהפי' חלוף ואומר במשנה ר' מאיר אומר היפך בו טמא ר' יהודה אומר אע"פ שלא היפך טמא ובא ר"ל ואמר לעולם לא תיפוך והא דתניא בברייתא רוקו ומשנתנו כיחו. פי' כיחו ליחה עבה שהיא כמו חתיכה. ואקשינן עליה והתניא כיחו וכן רוק שנתלש עמו. אם הלך בו ד' אמות חייב אלא מחוורתא כר' יוחנן.

    אמר ר"ל כיח ורק כו':

    לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר כו' ואמרינן רישא דקתני עומד ברה"ר ומטלטל ברה"י כו' רבנן סיפא דקתני לא יעמוד אדם כו' ר' מאיר ופריק רב יוסף בחפצין שצריכין לו לגופו ואפילו רבנן מודו דכי האי גוונא לא שרי ליה אלא מכניס ראשו ורובו למקום שהחפצין נתונים בו.

    איבעיא להו כלים שצריכין לו והן בכרמלית מהו שיעמוד ברה"ר או ברה"י אמר אביי היא היא. כלומר אסור.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 99a

    Eruvin 99a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 330 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מדסיפא ר"מ הא דלא יפתח דאיירי ר"מ בהו:

    הא הוציא החפץ מד' אמות חייב אע"ג דהוא עומד בגבוה והגביהו למעלה מי' והעבירו לא אמרי' העברת מקום פטור הוא אלמא בתר הנחה ועקירה אזלינן והרי נטלו מתחילת ארבע והניחו לסוף ארבע:

    פטור אבל אסור מדרבנן דילמא אתי לעבורי דרך למטה מעשרה:

    מחשבתו שהוא צריך לכך משווא לה הוצאה חשובה:

    זרק מתחילת ד' לסוף ד':

    בפי הכבשן שקלטה שלהבת ונשרפה:

    בתר עקירה מן הגוף אזלינן והן נעקרין מן החלל של הגוף וחייב דמוציא מן הגוף שהוא רה"י לרה"ר:

    או בתר יציאה שיוצא מן הגוף ממנו והרי פי אמה ברה"ר ואין כאן עקירה מרה"י:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 99a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הוא סבר מדסיפא ר"מ כו' פי' בקונט' סיפא ההיא דלא יפתח דאיירי בה ר"מ וק"ק דהיא רחוקה יותר מדאי ונראה לר"י דסיפא דלא ישתין ולא ירוק דפליג עליה ר' יהודה וסתם בר פלוגתא דר' יהודה ר"מ ומיהו קשה דא"כ הוה ליה למיפרך נמי בגמרא ר"מ אדר"מ למאי דגרסי' ברוב ספרים ר' מאיר מטמא וכן גרס ר"ח ולמאי דמסיק מוחלפת השיטה נמי ניחא דלא תיקשי דר"מ אדר"מ ושמא מש"ה הניח מלהקשות דר"מ אדר"מ משום דאיכא דמהפכי דרבי מאיר לדברי רבי יוסי:

    זרק ונח ברה"ר בפי כלב כו' אור"י דלא גרסי' ונח דונח משמע דלא נתכוין לכך. כדמוכח בפ"ק דשבת (דף ה.) גבי הא דא"ר יוחנן זרק חפץ והלך ונח בתוך ידו של חבירו חייב הכא איירי במתכוין לכך ומיהו ר"ח גריס ונח דמצי למימר דונח משמע שפיר מתכוין דסתם זרק נח החפץ במקום שמתכוין אבל הלך ונח משמע שהלך בלא כוונת האדם ועוד י"ל דבפ"ק דשבת מיתורא דמימרא דייק דאיירי בלא מתכוין:

    מחשבתו משוי' ליה מקום דוקא בכי האי גוונא דנהנה באותו מקום טפי מבמקום אחר כגון בפי כלב שיאכלנה ובפי הכבשן שתשרף שם וכן השתין ורק אבל זרק על המקלות או על שום דבר אפי' במתכוין לא אמרו מחשבתו משויא ליה מקום:

    היה אוכל דבילה בידים מסואבות פי' בקונט' דבילה של תרומה ור"י אומר דאפי' בשל חולין ניחא דידים הפוסלות תרומה מטמאין את הרוק שהוא משקה להיות תחילה וחוזר ומטמא את הדבילה וגם מכשירה דהוו להו חולין טמאים דפוסלין את הגוייה דמשקין כל שהוא מטמאין כדאמרינן בברכות פרק אלו דברים (ברכות דף נב.) שמא יצאו מים אחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים וסתמא דמאחורי הכוס ליכא רביעית דבכל נטילתו ליכא אלא רביעית ובפ"ק דפסחים (דף יד:) נמי משמע שהבשר מטמא מחמת המשקין שעליו וסתמא ליכא בהו רביעית והא דקאמר בכמה דוכתי לטמא טומאת משקין ברביעית גבי יין ובנזיר [לח:] גבי עשר רביעי' היינו לפסול את הגוייה כדתנן במעילה (דף יז:) כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית אבל ליטמא ולטמא אוכלים בכל שהוא [משקין] טימאו ומטמו ורוק חשיב משקה לקבל טומאה כמו שחשוב משקה להכשיר הדבילה והשתא ההיא דחגיגה (דף כ:) נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה לפי מה שפירשתי ניחא אפי' ברוק של טהור וכן פי' הר"ר י"ט נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה ובשעה שנארג בה כדי לקבל טומאה עדיין היה רוק לח עליה שניטמא מחמת הידים וטימא את המפה שהמשקה מטמא בכל שהוא כדפרישית ולא כמו שמפרש ר"ת דאיירי ברוק של נדה כמו שפירש שם בקונטרס לפי שלא היה נראה לו להעמיד ברוק של טהור משום דלא חשיב רוק משקה לקבל טומאה דחשיב שפיר משקה כדפרישית:

    רבי מאיר מטמא אית ספרים דגרסי רבי מאיר מטהר:

    וכן בגת לענין מעשר פירוש צריך שיכניס ראשו ורובו על הגת ועל ידי כן מותר לשתות בכל ענין והיינו כרבי מאיר:

    Tosafot on Eruvin 99a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    [מתני'] הא דתנן עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר אוקימנא לרבנן ודלא כר' מאיר דתנן לא יעמוד אדם ברשות הרבים וכו' ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות דייקינן מינה ללישנא בתרא הא הוציא פטור אבל אסור נימא תהוי תיובתא דרבא דאמר המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' אם העבירו דרך עליו חייב. ודחי רבא מי קתני בהדיא אם הוציא פטור אבל אסור אבל לעולם אימא לך אם הוציא חייב חטאת: לא יעמוד ברה"י וישתין כו' וכן לא ירוק מרשות לרשות. אמר רב יוסף השתין או רקק בשוגג חייב חטאת ואע"ג דלא עקר מע"ג מקום ד' דהא פיו ופי אמה שלו אין בהן ד' טפחים מחשבתו שחשב כדי לעקור מהן להנאתו משויא להו כמו שיש בו ד' טפחים וכדרבא דאמר רבא זרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן חייב דמחשבתו שויא לפי הכלב ולפי הכבשן [כמקום ד'] הכא נמי פיו ופי אמתו מחשבתו משויא להו כאילו מקום ד' הן.

    בעי רבא הוא ברשות הרבים ופי אמתו ברשות היחיד או הוא ברה"י ופי אמתו ברה"ר מהו בתר עקירה אזלינן ומרשות לרשות הוא או דלמא בתר יציאה אזלינן ורשות חדא היא ועלתה בתיקו. וקי"ל כל תיקו דאיסורא לחומרא.

    ר"י [אומר] אע"פ שנתלש רוקו בפיו כו' ואע"ג דלא אפיך ברוק נתלש נקרא והתניא האוכל דבילה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ר' מאיר מטמא שכבר נכשרה ברוקו ונגע בה וידיו מסואבות ור' יוסי מטהר שאין זה הכשר ר' יהודה אמר היפך ברוקו הנה נתלש והכשיר לא היפך טהור פי' לא נתלש עדיין ואינו משקה להכשיר דתנן במכשירין פ"ו ואלו מטמאין ומכשירין זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית מן המת ודם נדה ר' אלעזר אומר ש"ז אינה מכשרת.

    א"ר יוחנן מוחלפת השיטה פי' חלוף ואומר במשנה ר' מאיר אומר היפך בו טמא ר' יהודה אומר אע"פ שלא היפך טמא ובא ר"ל ואמר לעולם לא תיפוך והא דתניא בברייתא רוקו ומשנתנו כיחו. פי' כיחו ליחה עבה שהיא כמו חתיכה. ואקשינן עליה והתניא כיחו וכן רוק שנתלש עמו. אם הלך בו ד' אמות חייב אלא מחוורתא כר' יוחנן.

    אמר ר"ל כיח ורק כו':

    לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר כו' ואמרינן רישא דקתני עומד ברה"ר ומטלטל ברה"י כו' רבנן סיפא דקתני לא יעמוד אדם כו' ר' מאיר ופריק רב יוסף בחפצין שצריכין לו לגופו ואפילו רבנן מודו דכי האי גוונא לא שרי ליה אלא מכניס ראשו ורובו למקום שהחפצין נתונים בו.

    איבעיא להו כלים שצריכין לו והן בכרמלית מהו שיעמוד ברה"ר או ברה"י אמר אביי היא היא. כלומר אסור.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 99a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    לימא מסייע ליה לרבא דאמ' המעביר מתחילת ד' לסוף ד' וכו' כבר כתבתיה למעלה (צח, א ד"ה אי הכי) להא דרבא.

    הכי גרסינן זרק לפי הכלב ולפי הכבשן. ולא גרסינן דנח, דנח משמע לא נתכוין לכך אלא דהלך ונח שם מעצמו, (ואם כן) [ואנן] משום דמחשבתו משויה ליה מקום אתינן ליה.

    Rashba on Eruvin 99a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ואיהו סבר כו׳ פי׳ איהו סבר דכלהו הני סתמי דאמרינן מהכא ועד סופה דתנן לא יעמוד אדם כו׳ לאו סתמו נינהו אלא כלם מדברי ר״מ ורבנן פליגי עליה דגבי מפתח לא גזרינן שיבוא להביאו אצלו דכיון שהוא צריך לפתוח ולנעול לצורך שבת לא החמירו עליו אבל בזה שעומד בפנים ומטלטל בחוץ דבר שאינו צריך לו לעשות כן גזרינן דאם הוא צריך לעשו׳ כן יצא ויטלטל שם: ובלבד שלא יטלטל חוץ לד׳ אמות פי׳ ארישא קאי דקתני עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות ברשות הרבים הא הוציא חייב חטאת כלומר דהא אשמעינן במאי דקתני ובלבד שלא יוציא כלומר ובלבד שיזהר מזה שהוא איסור תורה. לימא מסייע ליה לרבא וכו׳ לפי׳ הנכון שפי׳ למעלה אתיא הא כפשטה דמתני׳ נמי עומד במקום אחד אלא שמעביר ד׳ אמו׳ ברשו׳ הרבים מימינו לשמאלו ורש״י ז״ל הוצרך לפרש לפי פירושו דהכא מיירי בשעומד בגג שהוא גבוה עשרה ומסתמא כשהוא מעביר החפץ ההוא מעבירו למעלה מי׳ לרשות הרבים שהוא מקום פטור וזה דוחק הגג מאן דכר שמיה ומ״ל דבגג קאי דנסייעיה לרבא או דנותביה מיהא: איכא דאמרי הא הוציא פטור אבל אסור פי׳ דלהכי לא קתני תנא אלא ובלבד שלא יוציא כלומ׳ שלא יוציא לכתחלה והא קי״ל דהלכתא כרבא ובמתני׳ נמי אם הוציא חייב חטאת והא דתנן לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד אמרינן עלה בירושלמי לא סוף דבר עומד ברשות היחיד והם מתגלגלין ויורדין לרשות הרבים אסור.

    אמר רבי יוסי חדא אמרה חלון שהוא עומד ברשות היחיד סמוך לרשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד׳ אין שופכין לתוכו מים בשבת מפני שמתגלגלין ובאין ע״כ וכן הלכה מחשבתו משויא ליה מקום פר״י ז״ל מחשבתו שחשב לנקות גופו ממנו ואהניא ליה מחשבתו להא משויא ליה מקום למהוי עקירה חשובה לענין שבת ודכותה הא דאמרינן בהזורק לפי הכלב או לפי הכבשן דמחשבתו שחשב לשריפה בכבשן או להאכילה לכלב אהני׳ דמשויא ליה מקום וה״ג זרק לפי הכלב כלומר שנתכוון לכך בלא כוונ׳ וכב׳ פירשתיה במסכ׳ שב׳ בפרק הזורק ובפ״ק בס״ד:

    בחפצים הצריכים לו ודברי הכל כלומר דמודו רבנן בחפצי הצריכין לו במקום שהוא עומד דאסור לטלטלם כשהוא ברשות אחת והם ברשו׳ אחר׳ אלא א״כ הוציא ראשו ורובו למקום שהוא נסתם כלו שהוא שותה בו כלים הצריכים לו במקומו הוא שמביאו אצלו כדי לשתו׳ בנחת ולא בטורח כרמלי׳ מאי כו׳ כל הסוגיא פירשתיה בפ״ק דשבת בס״ד.

    Ritva on Eruvin 99a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    אף לענין הכשר אוכלין לטומאה שהדבר ידוע שרוקו של אדם מתולדות המים הוא ומכשיר דוקא. בהפך בה אבל לא הפך בה הרי היא כגופו של אדם ואינו מכשיר. מעתה האוכל דבלה של תרומה בידים מסואבות שהן שניות והשני פוסל את התרומה אלא שהדבלה לא הוכשרה אם אחר שהכניסה בפיו הכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ונגעה הוכשרה וקבלה טומאת היד ודוקא בהפך ברוקו על דעת להוציאו לחוץ:

    כל העושה דברי׳ הממאיסי׳ הרי זה נמאס ואם עושה אותם לפני מי שגדול ממנו הרי זה דרך הדיטות ופורק עול יראה. דרך הערה אמרו הכיח בפני רבו חייב מיתה. ודוקא בכיח ורק שהיה לו להסתלק משם או לכסותו אחר כן. ודרך סמך הביאוה ממה שכתוב ולמשנאי אהבו מות אל תקרי למשנאי אלא למשניאי והם מחללים את כבוד התורה בגנות מדותיהם:

    המשנה הרביעית והכונה בה כענין משנה שלפניה והוא שאמר לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים ברשות הרבי׳ וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. ואעפ״י שהתרנו לעמוד ברשות היחיד ולטלטל ברשות הרבים והיה לנו ג״כ להתירו בזה בהוצאת ראשו לבד. כבר ביארנו דוקא בחפצים שאין צריכים לו אבל זה שהוא צמא והמים צריכים לו חוששין שמא ימשכם אחריו ויכניסם. ומכל מקום בכרמלית מותר בהוצאת ראשו לבד שהרי אף הוצאה גמורה בכרמלית אינו אלא גזרה בעלמא ואין גזרה לגזרה.

    Meiri on Eruvin 99a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הוא סבר מדסיפא כו' משום דאיכא דמהפכי דר"מ לדר' יוסי כו' עכ"ל דהיינו ר"מ מטהר ור' יוסי מטמא כמ"ש התום' לקמן ובכל נוסחאות פי' המשניות שלפנינו דמס' כלים פ"ח גרסי' ר"מ מטמא ר"י מטהר ר' יוסי אומר היפך כו' וגי' זו א"א להולמה לכל הגירסאות דהא לדברי המקשה ר' יהודה אומר היפך קתני ולדברי המתרץ מוחלפת השיטה ע"כ ר' יהודה לאו מטהר דא"כ מכ"ש תקשי ר' יהודה אדר' יהודה ממתניתין דהכא דאפי' בלא היפך בה חשיב ליה משקה אלא דלפי גירסת הספרים דגרסי ר"מ מטהר כמ"ש התוס' לקמן הוה גרסי' בהמקשה הכא ר' יוסי מטמא ור' יהודה אומר היפך כו' ומסיק מוחלפת השיטה ר' יהודה מטמא ור' יוסי אומר היפך כו' ולפי גירסת הספרים ר"מ מטמא ור' יוסי מטהר ור' יהודה אומר היפך כו' ולדברי המתרץ מוחלפת השיטה גרסי' ר' יהודה מטמא ור' יוסי מטהר ור"מ אומר היפך כו'. ודע דבפ"ח דכלים פסק הרמב"ם בפי' המשנה כמ"ד דבעי היפך ברוק וכאן בפי' המשנה שכתב ומאמר ר"י כי מי שנתלש רוקו מפיו שאסרו לו להלוך ארבע אמות בתנאי שיהפכנו בפיו ואין הלכה כר' יהודה עכ"ל שיעור דבריו כך הוא כי מאמר ר' יהודה מי שנתלש רוקו שאסור כו' אינו להלכה אלא בתנאי שיהפכנו בפיו ואין הלכה כר"י דסבר הכא דלא בעי היפך וכן תפרש דברי הרע"ב בפירושו וק"ל:

    בד"ה היה אוכל כו' ליטמא ולטמא אוכלין בכל שהוא משקין טימאו ומטמאו כו' כצ"ל:

    גמ' רישא רבנן וסיפא ר"מ אמר רב יוסף כו' ולפרש"י ניחא אע"ג דלעיל מסיק רישא רבנן וסיפא ר"מ ואין נראה לו דחוק היינו משום דמשניות רחוקים הן אבל הכא פריך רישא רבנן וסיפא ר"מ דנראה לו דחוק לומר כן במשניות הסמוכות כ"כ אבל לפי' התוס' לעיל דסיפא ר"מ היינו ההיא דלא ישתין ורישא רבנן ההיא דעומד אדם ואין נראה לו דחוק וסמוכות הן ממש וא"כ מאי פריך רישא רבנן וסיפא ר"מ ברחוקות יותר מהן ועוד דניחא לן למימר דסיפא דהכא ר"מ מדנימא סיפא דהכא רבנן דאם כן תקשי טפי רישא רבנן ומציעתא ר"מ וסיפא רבנן ויש ליישב דסיפא דלעיל ר"מ היא לא ישתין ולא ירוק אינו סותר רישא דעומד אדם דאתיא כרבנן אבל הכא מקשה רישא רבנן ההיא דעומד אדם וסיפא ר"מ ההיא דלא יעמוד כו' דהנך משניות סתרי אהדדי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 99a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    מתני', לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר הטעם דגזרינן שמא יכניס הכלי אצלו, וא"ת תיפוק ליה דשתייתו תיהוי הכנסה כמו משתין ורק מרה"י לרה"ר דאסור, תירץ רש"י ז"ל דלא דמי, דהתם קעקר מרשות זו, וקעבד הנחה לרשות זו, אבל שותה עביד עקירה והנחה בחדא רשותא, דהא ברשות שהוא שותה בה פיו עומד ובפיו הן נחין מיד עכ"ל. ואע"ג דחוזרין ונבלעין אין לחוש הואיל ונחו במקום פטור. אבל במשתין ורוק לא חשיב פיו מקום פטור, כיון דפיו וגופו הן במקום אחד, וכ"ז ביארו בתוס' לעיל (דף כ' ע"א ד"ה לא יעמוד) והם כתבו טעם אחר, דהכא כשבולעה מיד חשיב כנחים משום דמבטלי אגב גופו: ונראין לי דבריהם ז"ל מדברי רש"י ז"ל דעל פירוש רש"י קשיא לי איך אמרינן בריש שבת עקירת גופו כעקירת חפץ דמיא, ואינו דומה לידו, הא בל"ז ל"ק מידי די"ל דידו מש"ה פטור מטעם דכשבא מיד בעה"ב לידו דעני הוי כמונח במקום פטור, כיון דידו וגופו אינן במקום אחד. ואין לדחוק ולומר דזהו כוונת הגמרא שם באמרו ידו לא נייח והיינו דהוי מקום פטור, דמ"מ כל כמה דלא הוי סבירא ליה סברא זו לא נייח ולא הוי מקרי מקום פטור, ורצה לנקוט דעקיר' גופו לאו כעקיר' חפץ דמי, א"כ תקשי ליה מתני' דהכא במכניס ראשו ורובו אמאי מותר והא הוי עקיר' מרשות זה והנחה ברשות זה, אלא ע"כ דמה דבאו בפיו הוי מקום פטור, וא"כ גם בידו הוי מקום פטור:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 99a · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 99, Amud Aleph, about 330 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “הוא סבר: מדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ…”

    2. Segment 224 words

      Opens “ובלבד שלא יוציא חוץ. הא הוציא חייב…”

      Named: רבא.

    3. Segment 312 words

      Opens “מי קתני: אם הוציא חייב חטאת? דילמא…”

    4. Segment 433 words

      Opens “איכא דאמרי: הא הוציא פטור אבל אסור,…”

      Named: רבא.

    5. Segment 512 words

      Opens “לא יעמוד אדם ברה"י וכו'. אמר רב…”

      Named: רב יוסף.

    6. Segment 69 words

      Opens “והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום…”

    7. Segment 727 words

      Opens “מחשבתו משויא ליה מקום. דאי לא תימא…”

      Named: רבא.

    8. Segment 810 words

      Opens “אלא: מחשבתו משויא ליה מקום, ה"נ מחשבה…”

    9. Segment 916 words

      Opens “בעי רבא: הוא ברה"י ופי אמה ברה"ר…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1013 words

      Opens “וכן לא ירוק. רבי יהודה אומר וכו'.…”

      Named: רבי יהודה.

    11. Segment 1118 words

      Opens “והתנן: היה אוכל דבילה בידים מסואבות, והכניס…”

      Named: רבי מאיר, רבי יוסי.

    12. Segment 1210 words

      Opens “רבי יהודה אומר: היפך בה טמא. לא…”

      Named: רבי יהודה.

    13. Segment 135 words

      Opens “אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 1410 words

      Opens “ריש לקיש אמר: לעולם לא תחליף, והכא…”

    15. Segment 1533 words

      Opens “והתניא, רבי יהודה אומר: כיחו ונתלש, מאי…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1620 words

      Opens “אמר ר"ל כיח בפני רבו חייב מיתה,…”

    17. Segment 176 words

      Opens “והא מינס אניס כיח ורק קאמרינן:…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “מתני׳ לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר…”

    19. Segment 196 words

      Opens “גמ׳ רישא רבנן וסיפא רבי מאיר…”

      Named: רבי מאיר.

    20. Segment 208 words

      Opens “אמר רב יוסף בחפיצין שצריכין לו ודברי…”

      Named: רב יוסף.

    21. Segment 2118 words

      Opens “איבעיא להו כרמלית מאי אמר אביי: היא…”

      Named: אביי, רבא.

    22. Segment 226 words

      Opens “אמר אביי מנא אמינא לה, מדקתני…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Eruvin 99a · Segment 5 — “…ברה"י וכו'. אמר רב יוסף: השתין ורק חייב חטאת.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 99a · Segment 21 — “…כרמלית מאי אמר אביי: היא היא אמר רבא היא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 99a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026