Talmud Builders

    Eruvin 31a

    Chapter 3 - BaKol Mearvin

    גם: עירובין דף ל״א ע״א, פרק ג׳ בכל מערבין

    English translation - Eruvin 31a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One may establish an eiruv for a priest who is ritually pure with teruma that is ritually pure and resting on a grave, even though the location is impure and he cannot reach it. How does he go there? In a carriage, crate, or cupboard, which shield him from the ritual impurity.

    2The Gemara asks: Isn’t it true that once the eiruv was placed directly on the grave, the teruma became defiled, and ritually impure teruma is not fit to be eaten by anyone? The Gemara answers: We are dealing here with a case where the teruma had not yet been rendered susceptible to ritual impurity, as it had not yet come into contact with a liquid. Produce that has yet to come into contact with a liquid does not contract impurity. Or we are dealing with bread that was kneaded with fruit juice, which is not one of the seven liquids that render a food susceptible to ritual impurity.

    3The Gemara now asks: How can he bring it from where it is resting on the grave in order to eat it? The Gemara answers: With flat wooden utensils that are not shaped as receptacles and therefore do not contract ritual impurity.

    4The Gemara asks: Doesn’t the utensil cover the grave? The Sages decreed that anyone who holds a utensil that is a handbreadth wide over a corpse or grave is ritually impure. The Gemara answers: He may bring it on the edge of the utensil while holding the utensil sideways so that it does not form a cover that is a handbreadth wide over the grave.

    5The Gemara asks: If that is so, and there is a way for the teruma to remain ritually pure and for the priest to access it, what is the reason the Sages disagreed with Rabbi Yehuda and did not allow an eiruv to be established for a priest on a grave? The Gemara answers: They hold that it is prohibited to acquire a home with items from which benefit is prohibited. It is prohibited to derive benefit from a grave. Since one acquires a place of residence for Shabbat by means of the eiruv , it would be as if the priest acquired a home for himself with something from which he may not derive benefit.

    6The Gemara asks: If so, does this prove by inference that Rabbi Yehuda holds that it is permitted to acquire a home with items from which benefit is prohibited? The Gemara answers: Rabbi Yehuda holds that mitzvot were not given for benefit. The fulfillment of a mitzva is not in itself considered a benefit. Since the acquisition of a place of residence by means of an eiruv is a mitzva, as one may establish an eiruv teḥumin only for the sake of a mitzva, it is even permitted to establish one’s eiruv in a place from which it is prohibited to benefit.

    7The Gemara suggests: But if so, with regard to that which Rava said: Mitzvot were not given for benefit, let us say that he stated his halakha only in accordance with the opinion of one side in a dispute between tanna’im . The Gemara answers that Rava could have said to you: If they hold that one may establish an eiruv only for the sake of a mitzva, all would agree that the eiruv may be placed on a grave because mitzvot were not given for benefit. However, the dispute between Rabbi Yehuda and the Sages centers on a different aspect of the issue. Here, they disagree with regard to this: One Sage, Rabbi Yehuda, holds: One may establish an eiruv only for the sake of a mitzva. Since mitzvot do not constitute forbidden benefit, it is therefore permitted to make use of the grave. And one Sage, i.e., the Rabbis, holds: One may establish an eiruv even for a voluntary matter. Establishing a Shabbat residence on the site of a grave by means of an eiruv made for a voluntary matter is regarded as forbidden benefit, and therefore it is prohibited.

    8The Gemara suggests: But if so, with regard to that which Rav Yosef said as a general principle: One may establish an eiruv only for the sake of a mitzva, let us say that he stated his halakha in accordance with one side in a dispute between the tanna’im .

    9The Gemara answers: Rav Yosef could have said to you: In fact, all agree that one may establish an eiruv only for the sake of a mitzva, and all agree that mitzvot were not given for benefit, and they disagree with regard to this: One Sage, Rabbi Yehuda, holds: Once he acquired his Shabbat residence at twilight by means of the eiruv , he is indifferent to its safeguarding, as his main goal has already been achieved. He has no further need for the food used for the eiruv , and therefore, he receives no benefit from its placement on the grave. And one Sage, i.e., the Rabbis, holds: It is pleasing to him that the eiruv is safeguarded, for if he needs it the next day, he can eat it. According to this opinion, he would be making prohibited use of the grave to preserve his meal for the following day, and therefore the Sages prohibited placing an eiruv on a grave.

    10MISHNA: One may establish an eiruv with demai , produce purchased from one who may not have separated the required tithes, and similarly, one may establish an eiruv with the first tithe whose teruma has been taken in order to be given to a priest, and with the second tithe and consecrated articles that have been redeemed; and priests may establish an eiruv with ḥalla , the portion of dough that must be given to a priest.

    11However, one may not establish an eiruv with tevel , produce from which the priestly dues [ teruma ] and other tithes have not been separated, nor with first tithe whose teruma , which must be given to a priest, has not been taken, nor with the second tithe or consecrated articles that have not been redeemed.

    12GEMARA: The Gemara asks: How can one establish an eiruv with demai ? Isn’t it unfit for him? Since it is prohibited to eat demai , how can it be used as an eiruv ? The Gemara answers: Since if he wants, he could declare his property ownerless, and he would be a poor person, and the demai would then be fit for him, as a poor person is permitted to eat demai , now too, even though he has not renounced ownership of his property, it is considered fit for him to use as an eiruv . As we learned in a mishna: One may feed the poor demai ,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר - וכ"ש בחולין דאי נמי מיטמו חזו ליה אלא אפי' בתרומה דאי מטמאה לא חזיא ליה אפשר למיעבד תקנתא כדמפרש ואזיל ודוקא נקט טהור בטהורה אבל בטמאה לא דלא חזיא ליה לא לכהן טמא ולא לכהן טהור וכהן טמא בטהורה נמי לא דלא חזיא ליה:

    היכי אזיל בשידה תיבה ומגדל והא כיון דאחתא מיטמיא ליה - כלומר נהי דלר' יהודה אפילו בבית הקברות איכא תקנתא למיזל בשידה תיבה ומגדל וכ"ש קבר יחידי שיכול לעמוד אצלו אלא מיהא תרומה מכי אנחה התם מטמא באהילו של קבר:

    במי פירות - שאין מכשירין:

    והיכי מייתי לה - לאוכלה דהא רבי יהודה ראוי לאוכלו בעי מדנקט טהור בטהורה ולא אכשר טמא בטהורה משום דחזיא לאחריני ועוד מדתני במתניתין לחוץ ולאכול:

    בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה - אבל במידי דמקבל טומאה לא דה"ל כלי טמא מת שהוא אב הטומאה דמיטמא מחמת אהל ומטמא ליה לאדם וטמא אסור בתרומה טהורה וקאי עליה במיתה ואע"ג דלית בה פותח טפח דמייתי ליה אחוריה כדמפרש לקמן קי"ל (שבת דף יז.) בי"ח דבר שכל המטלטלין מביאין את הטומאה על עצמן כשהאהילו על מת בכל שהן ומטמא ליה אדם האוחזו ותו לא חזיא ליה תרומה:

    והא קא מאהיל - קס"ד כשיש בכלי פותח טפח או בהקיפו טפח וגזרו על האדם הנושאו בעובי המרדע ביציאות השבת (שם):

    דמייתי ליה אחוריה - דכלי שאין בחודו טפח לאו אוהל הוא:

    אי הכי מ"ט דרבנן - בקבר יחידי נהי דאיפלגו במתניתין בבית הקברות ולא סבירא להו דתיהוי חציצה באוהל זרוק אבל הכא יכול לעמוד על שפתו ויביאנו אצלו:

    אסור לקנות בית באיסורי הנאה - בקבר והא הנאה היא דמישתרי ביה למיפק חוץ לתחום וכל תשמישי המת אסורין בהנאה דנפקא לן בסנהדרין (ד' מז:) מותמת שם מרים וגמר שם שם מעגלה ערופה ואפילו בישראל נמי אסרי רבנן והא דתני כהן להודיעך כחו דרבי יהודה:

    מצות לאו ליהנות נתנו - ואין מערבין אלא לדבר מצוה ללכת לבית האבל או לבית המשתה כדלקמן:

    הא דרבה - במסכת ר"ה (דף כח.) תוקעין בשופר של עולה:

    רבנן סברי מערבין אפילו לדבר הרשות - והלכך הנאה היא:

    הא דרב יוסף - בכיצד משתתפין (דף פב.):

    כיון דקנה ליה עירוב - בין השמשות תו לא איכפת ליה בנטירותא ועד קניית עירוב אי נמי ניחא ליה לאו הנאה היא דמשום מצוה הוא:

    מתני' בדמאי - בככר שלקחה מעם הארץ ולא הפריש ממנה דמאי:

    ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו - ואע"ג דמצי פריק להו השתא מיהא לא מפרק:

    עירובין 31 עמוד א

    1מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר, היכי אזיל? בשידה תיבה ומגדל.

    2והא כיון דאחתא איטמיא לה! בשלא הוכשרה, או שנילושה במי פירות.

    3והיכי מייתי לה? בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה.

    4והא קא מאהיל?! דמייתי לה אחוריה.

    5אי הכי, מ"ט דרבנן? קסברי: אסור לקנות בית באיסורי הנאה.

    6מכלל דר' יהודה סבר מותר? קסבר: מצות לאו ליהנות ניתנו.

    7אלא הא דאמר רבא: מצות לאו ליהנות ניתנו, לימא כתנאי אמרה לשמעתיה?! אמר לך רבא: אי סבירא להו דאין מערבין אלא לדבר מצוה דכולי עלמא מצות לאו ליהנות ניתנו. והכא בהא קמיפלגי: מ"ס אין מערבין אלא לדבר מצוה, ומ"ס מערבין אפילו לדבר הרשות.

    8אלא הא דאמר רב יוסף: אין מערבין אלא לדבר מצוה, לימא כתנאי אמרה לשמעתיה?

    9אמר לך רב יוסף: דכולי עלמא אין מערבין אלא לדבר מצוה, ודכולי עלמא מצות לאו ליהנות ניתנו, ובהא קמיפלגי: מ"ס כיון דקנה ליה עירוב לא ניחא ליה דמינטרא. ומ"ס ניחא ליה דמינטרא, דאי איצטריך אכיל ליה.

    Mishna

    10מערבין בדמאי, ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו, והכהנים בחלה.

    11אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו.

    Gemara

    12דמאי, הא לא חזי ליה? מיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזו ליה השתא נמי חזי ליה. דתנן: מאכילין את העניים דמאי׃

    Tosafot

    היכי אזיל בשידה תיבה ומגדל - פירש נהי דלר' יהודה איכא תקנה אפילו בבית הקברות על ידי שידה תיבה ומגדל ובקבר יחידי נמי שגזרו שתופס ד' אמות סביביו משום הרחקה כ"ש דמצי אזיל בשידה תיבה ומגדל ולקמן פריך מאי טעמייהו דרבנן בקבר יחידי נהי דבבית הקברות גדול לא הוי חציצה הכא דלא הויא אלא הרחקה אמאי פליגי הא מצי אזיל בשידה תיבה ומגדל דאין לך הרחקה גדולה מזו:

    בשלא הוכשרה - ולספרים דגרסי או שנילושה במי פירות ה"פ בשלא הוכשרה כגון שעירב בפירות או בפת שנילושה במי פירות:

    בפשוטי כלי עץ - משמע דלא מקבלי טומאה אפילו מדרבנן וכן תנן במס' כלים (פ"ב מ"א) ומייתי לה בפ"ק דשבת (ד' טז.) כלי עץ וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהם טמאין וע"כ פשוטין טהורים אפי' מדרבנן דכלי זכוכית אפילו יש להן בית קבול אין להן טומאה אלא מדרבנן כדאמר בשבת וכן משמע בכמה דוכתי דטהורין פשוטי כלי עץ אפי' מדרבנן וקשה דבהמוכר בית (ב"ב דף סו.) אומר שאני פשוטי כלי עץ דמדרבנן גבי דף של נחתומין והתם לא איירי בהנך דחזו למדרסות דהנהו מקבלי טומאה דאורייתא דכל המטמא מדרס מטמא טומאת מת כדילפינן בב"ק פ"ב (דף כה.) ק"ו מפכים קטנים ורשב"א פירש התם דאין לחוש כיון דמסקנא לא קיימא הכי דמוקי לה בדף של מתכת ור"י מפרש דכלי עץ שהם רחבים כעין דף וראוי להניח עליהם חפצים גזרו רבנן עלייהו טומאה משום דדמו למקבלי כלי עץ אבל פשוטי כלי עץ שאינם רחבים טהורין אפילו מדרבנן וי"מ דדף של נחתומים וכיוצא בזה שהם שימושי אדם ומשמשין שימושי אדם גזרו רבנן בהן טומאה כדמוכח בתורת כהנים בפרשת ביום השמיני דממעט סולם וקולב מכלי עץ ולא כל כלי עץ ומרבה שולחן וטבלא ודולבקי מכל וקאמר ומה ראית ת"ל שק מה שק מיוחד שהם תשמישי אדם ומשמשי תשמישי כו' וע"כ כשאין ראויין למדרס איירי מדלא נקט כסא ומטה ועוד דמוכל המשכב ה"ל לרבויינהו וכשאין להן בית קבול נמי איירי מדלא קאמר מה שק מיטלטל מלא וריקן אלמא מקבלי טומאה מדרבנן ואף על גב דדריש מקרא אסמכתא בעלמא הוא ועיקר דרשה דרשינן למה שק מטלטלין מלא וריקן וכמה מדרשות יש בת"כ דהוי רק אסמכתא ותדע דבפרק שתי הלחם (מנחות דף צו:) אמר רבי יוחנן לדברי האומר מסגרת למטה היתה פי' ברגלים ולא בשולחן טבלא המתהפכת טמאה כדדרשינן מעל השולחן הטהור מכלל דאיכא שהוא טמא ולדברי האומר למעלה היתה טבלא המתהפכת תיבעי לך דשל מקדש מקבל טומאה לפי שיש לו בית קיבול וצריך קרא דהטהור מכלל שהוא טמא שהיו מגביהין אותו לעולי רגלים שלא תאמר עשוי לנחת הוא והשתא אמאי תיבעי תיפשוט מדרשה דת"כ אלא ש"מ אסמכתא בעלמא היא כדפרישית והא דמשמע התם דטבלא המתהפכת עדיפא לקבל טומאה דאורייתא משאר פשוטי כלי עץ היינו כדפ"ה משום דראוי להשתמש מב' צדדין:

    דמאי הא לא חזי ליה - נראה דלסומכוס דווקא פריך דלרבנן אף על גב דלא חזי ליה הא חזי לעניים ואם תאמר ולסומכוס הא חזי ליה דמצי לאפרושי מיניה וביה אפילו לרבנן דרבי דספק חשיכה מעשרין הדמאי ויש לומר דמשמע ליה מתניתין אפילו ליכא אלא שתי סעודות מצומצמות דמסתמא מתניתין איירי בכל ענין ולעיל (עירובין דף ל:) נמי דפריך מאי פסקא משום דמשמע ליה דמתניתין איירי אפילו ביתר משתי סעודות ומיהו בפרק מפנין (שבת דף קכז:) פריך נמי הכי גבי טלטול ומשני כי הכא מיגו דמפקר כו' והתם הוה מצי למימר דחזי לעניים אלא משום דהתם מיבעי ליה לשנויי כי הכא ובפרק כל שעה (פסחים דף לה:) ובפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז.):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    שנילושה במי פירות עיקרו הוא שאמר הכתו' מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכך פירשוהו אין לי אלא מים הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב מניין ת"ל וכל משקה יכול מי תותים ומי רימונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי ועוד ממה שאמ' הכתו' אחר כן וכי יותן מים על זרע ואמרו בפירושו הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר מים מנין לעשות שאר משקין כמים ת"ל מים מים אמורין למעלה ומים אמורין למטה מה מים אמורין למעלה עשה בהן שאר משקין כמים אף מים האמורין למטה נעשה בהן שאר משקין כמים וזו ראיה על כל המשקין שנידונין בהכשר מים ומאי היא ז' המשקין כמו שפירשום בכאן כך פירשום עוד במשנת מכשירי' בפר' ו' ז' משקין הן הטל והיין והשמן והדם וחלב ודבש דבורים ואמרו תולדות למים היוצא מן העין ומן האוזן ובתוספת שבת גרסי מנין לדם שהוא משקה שנ' (במדבר כ״ג:כ״ד) ודם חללים ישתה ומנין ליין שהוא משקה שנ' (דברים ל״ב:י״ד) ודם ענב תשתה חמר מניין לדבש שהוא משקה שנ' (דם) ויניקהו דבש מסלע מנין לשמן שהוא משקה שנ' (ישעיהו כ״ה:ו׳) משתה שמנים משתה שמרים מנין לחלב שהוא משקה שנאמ' (שופטים ד׳:י״ט) ותפתח את נאד החלב ותשקהו מנין לטל שהוא משקה שנ' (שופטים ו׳:ל״ח) וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים מנין לדם נידה שהוא משקה שנ' (ויקרא כ) מקור דמיה ואומר (זכריה י״ג:א׳) ביום ההוא יהיה מקור נפתח מנין לדמעת עין שהוא משקה שנ' (תהילים פ׳:ו׳) ותשקמו בדמעות שליש ואומ' (ירמיהו ט׳:י״ז) ועפעפינו יזלו מים כל אלו שכתובין הם שקרויים משקה אבל מי פירות יצאו מכלל אלו המשקין ואינם מכשירין את הזרעים לטומאה ואיתה נמי בתוספ' מכשירין מי פירות מטמאין ולא מכשירין ובתוספת עקצים עיסה שנילושה במי פירות טהורה שאין לך שמחובר לאוכלין אלא משקין ובמסכתא דחלה עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות ובמסכת תרומות נמי שנינו וחכמים אומ' תעלה ותאכל ניקודים או קליות או תלוש במי פירות ואיתה נמי בתלמוד בכורות בפר' הלוקח בהמה ובבבא בתרא בפר' לא יחפור (ב"ב יט) איתה מדאקשי' ותיפוק לי דהוה ליה דבר שהוא מקבל טומאה ואינו חוצץ ופרקינן בשנילושה במי פירות:

    היכי מיתי לה בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה עיקר דילה במשנה במסכ' כלים בפר' ב' כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהם טהורין ומקבליהן טמאים ובתוספת שחיטת חולין גולמי כלי עץ טמאים ופשוטיהן טמאין ואיתה בסוף גמר' דהכל שוחטין:

    עיקר דברי רבא לאו ליהנות ניתנו במסכת ראש השנה בפרק ראוהו ב"ד ובמסכ' חולין בפרק כיסוי הדם בסופו ועיקר דברי רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה בתחילת פר' כיצד משתתפין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 31a

    Eruvin 31a. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 203 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 31a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026