Talmud Builders

    Eruvin 9a

    Back to index

    English translation — Eruvin 9a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1drawn away from the alleyway walls or suspended in the air, the following distinction applies: If the cross beam is less than three handbreadths from the walls, one is not required to bring a different cross beam, for it is considered attached to the walls based on the principle of lavud , which views two solid surfaces as connected if the gap between them is less than three handbreadths wide. However, if the distance is three or more handbreadths from the walls, he is required to bring a different cross beam in order to permit carrying in the alleyway. Rabban Shimon ben Gamliel, who holds that the principle of lavud applies to a gap of up to four handbreadths wide, says: If the cross beam is less than four handbreadths from the wall, one is not required to bring a different cross beam; but if the distance is four handbreadths from the wall, he is required to bring a different cross beam.

    2The Gemara wishes to clarify the baraita : What, is it not that when the baraita speaks of a cross beam that is drawn away from the alleyway walls, it is referring to a cross beam that is distanced from the alleyway walls and situated on the outside in the public domain, similar to the case of the cross beam resting on pegs mentioned above? And when it speaks of a cross beam that is suspended, isn’t it referring to a cross beam that is distanced from the alleyway walls and placed on the inside in the alleyway? This interpretation contradicts Rava’s statement above that disqualifies such a cross beam.

    3The Gemara rejects this interpretation: No, both this, the cross beam that is drawn away, and that, the crossbeam that is suspended, are located on the inside of the alleyway. The difference between them is that the cross beam that is drawn away is distanced from the wall from one direction, while a suspended cross beam does not lie on the alleyway walls at all, but is distanced from them from both directions.

    4Lest you say that if the cross beam is distanced from the wall from one direction, we say that the principle of lavud applies, and it is as if the cross beam is joined to the wall; but if it is distanced from the wall from two directions, we do not say that the principle of lavud applies. The baraita , therefore, comes and teaches us that there is no difference in this regard.

    5Rav Ashi said: The baraita refers to a cross beam that is drawn away from the walls and also suspended in the air. And what are the circumstances where this would be the case? For example, where he inserted two bent pegs on the tops of the two alleyway walls, and the height of the pegs from the top of the walls is less than three handbreadths, and their bend inward is less than three handbreadths, and a cross beam rests on top of them. Lest you say that we either say lavud , i.e., we consider the cross beam to be virtually extended and thus connected to the wall, or we say ḥavut , pressed down, that we consider the cross beam to be pressed down vertically; but we do not say both lavud and ḥavut . The baraita therefore teaches us that even in that case we say that any item adjacent to another with a gap of less than three handbreadths between them is considered connected to it, whether to the side or below, and even in both directions at once.

    6Rabbi Zakkai taught the following baraita before Rabbi Yoḥanan: The area between the side posts and beneath the cross beam has the legal status of a karmelit , and it is forbidden to carry in it. Rabbi Yoḥanan said to him: Exit and teach this halakha outside, i.e., this baraita is not in accordance with the accepted halakha , and therefore it should not be made part of the regular learning in the study hall.

    7The Gemara records a dispute with regard to the scope of Rabbi Yoḥanan’s statement: Abaye said: Rabbi Yoḥanan’s statement is reasonable with regard to the area beneath the cross beam, as only the area beneath the cross beam should be considered a private domain, but between the side posts, carrying is indeed prohibited, in accordance with the opinion of Rabbi Zakkai. And Rava said: The entire statement of Rabbi Zakkai is to be rejected, as Rabbi Yoḥanan asserted, and even in the area between the side posts carrying is permitted.

    8Rava said: From where do I know to say this, that carrying is permitted even between the side posts? For when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: A place that has an area of less than four by four handbreadths and is located between a public and private domain but belongs to neither has the status of an exempt domain with regard to carrying on Shabbat. Therefore, it is permitted for both the people in the public domain as well as the people in the private domain to use it for loading their burdens onto their shoulders, so long as they do not exchange objects with one another. Therefore, a place having an area of less than four handbreadths is not considered a karmelit , but rather an exempt domain, where carrying is permitted. Consequently, the area between the side posts should likewise be considered an exempt domain, and carrying should be permitted within it.

    9And Abaye said that this offers no proof, as there, with regard to Rav Dimi’s statement, the area being discussed is at least three handbreadths high, setting it apart from the other domains. It is therefore considered a domain in its own right, and has the halakha of an exempt domain.

    10The Gemara considers the position of Abaye: Abaye said: From where do I know to say this, that the area between the side posts has the halakha of a karmelit ? For Rav Ḥama bar Guria said that Rav said: The area within the opening, i.e., the doorway between two entrance posts that serve as side posts to permit carrying in the alleyway, requires another side post in order to permit carrying there, for the entrance posts alone do not suffice. This demonstrates that it is forbidden to carry in the space between the side posts without another side post.

    11And if you say that this is a case where the doorway has an area four by four handbreadths, and therefore an additional side post is required to permit carrying there, this is not a valid argument. For didn’t Rav Ḥanin bar Rava say that Rav said: The area within the opening itself, even if it does not have an area of four by four handbreadths, requires an additional side post in order to permit carrying within it. This indicates that the area between the side posts is not to be used.

    12And Rava replies that a distinction must be made between the cases: There, the case of Rav’s ruling refers to a scenario where the alleyway’s entrance opens to a karmelit , and thus the space between the entrance posts is also viewed as a karmelit , and an additional side post is required.

    13The Gemara poses a question: But if the entrance opens to a public domain, what would be the halakha ? Would it be permitted to carry there even without an additional side post? If so, it follows that the halakha of a karmelit is more stringent than that of a public domain. However, this seems untenable, for carrying in a karmelit is prohibited only by rabbinic decree, owing to the similarity between a karmelit and the public domain. This is similar to a situation where a permanent resident is down on the ground, while a stranger is raised up to the highest heaven, the very opposite of the appropriate state of affairs.

    14The Gemara comments: Yes, it is possible that this is the ruling, for we can say that it has found its own type and been awakened. In other words, as the area within the entranceway is not a defined domain, it doesn’t have the status of an independent domain. Therefore, when it opens into a karmelit , to which it is similar, its status is negated, and it joins with the karmelit to form a single unit. However, when it opens into a public domain, it cannot join with it because it is not similar to a public domain, which has a totally different set of laws; and therefore it is considered part of the alleyway, and it is permitted to carry within it.

    15Rav Huna, the son of Rav Yehoshua, said to Rava: And you do not hold that in the area between the side posts carrying is prohibited? But didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said: If an alleyway was lined with side posts, each one set more than three but less than four handbreadths apart from its neighbor, we have arrived in this matter at the dispute between Rabban Shimon ben Gamliel and the Rabbis with regard to the measure of lavud .

    16How so? According to Rabban Shimon ben Gamliel, who said that if the gap between two items is less than four handbreadths, we say that the principle of lavud applies; all the side posts are considered a single side post. He may therefore only utilize the alleyway up to the inner edge of the innermost side post, but no more. However, according to the Rabbis, who say that we do not say the principle of lavud applies unless the gap is less than three handbreadths, he may utilize the alleyway up to the inner edge of the outermost side post. This discussion demonstrates that the argument revolves around the question as to which side post establishes the permitted area. But with regard to the area between the side posts, all agree that carrying is prohibited.

    17And Rava answers that there too, it refers to a case where the alleyway’s entrance opens to a karmelit .

    18The Gemara raises a difficulty: But if the entrance opens to a public domain, what is its legal status – would carrying be permitted? If so, the halakha of a karmelit is more severe than that of a public domain. Once again, this can be likened to a situation where a permanent resident is down on the ground, while a stranger is raised up to the highest heaven. The Gemara answers: Yes, indeed, this is the ruling, but one should not be perplexed, as we have explained: it has found its own type and been awakened.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    משוכהמשמע רחוקה היא מן הכתלים:

    או תלויהשאין ראשיה מונחים על גבי הכתלים אלא תלויה באויר שקצרה משתי רוחותיה וכגון שנעץ קנה כל שהוא באמצע פתח המבוי ונתן על גבו את הקורה כזה:

    רבן שמעון סבירא ליה בכל דוכתא פחות מד' כלבוד דמי:

    משוכה מבחוץשנמשכה לתוך רשות הרבים כגון האי בעיין דלעיל דשתי יתידות:

    תלויה מבפניםשקצרה משתי רוחות ואינה מגעת לכתלים אלא נתלית באויר ואמרינן לבוד להאריך ראשיה:

    אידי ואידי מבפניםותרוייהו בקורה קצרה עסקינן:

    משוכה מרוח אחתראשה אחד על הכותל וראשה השני אינו מגיע לכותל שכנגדו:

    רב אשי אמרמשום ב' רוחות לא איצטריכא ליה דכיון דתנא משוכה מרוח אחת הוא הדין משתי רוחות אלא חדא קתני משוכה והיא תלויה שקצרה היא מהגיע לכתלים ועוד שתלויה היא למעלה מגובה כותלי המבוי:

    והיכי דמי כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על גבי ב' כותלי מבויועקמימותיהן נוטות זו כלפי זו להיותן סניף להאריך הקורה משני צידיה כשתנתן עליהם והם עצמם אינם ראויות להכשר קורה שאין בהן רוחב טפח כשיעור הכשר קורה דמתניתין:

    ואין בעקמומיתן שלשהואיכא למימר לבוד מראשי הקורה ולכתלים ואין בגובהן של יתידות ממעל לכתלים שלשה טפחים דאי הוה בגובהן שלשה טפחים הוה מיפסלא דקורה על גבי כתלים בעינן אבל השתא בפחות משלשה אמרינן חבוט השפל כאילו מונחת על הכותל:

    לבודלשון סניף להאריך ובלע"ז אפש"ק:

    נידון ככרמליתואסור לטלטל שם:

    מסתברא מילתיה דר' יוחנןדאמר פוק תני לברא אלא מותר הוא אתחת קורה קאמר ליה דקסבר חודו החיצון יורד וסותם:

    אבל בין לחייםבמבוי שאין שם קורה מודה דאסור:

    מקום שאין בו ד' על ד'עומד בין רשות הרבים לרשות היחיד הואיל וליכא מקום חשוב לאו רשות באנפי נפשיה הוא ובטיל להכא ולהכא והיינו מקום פטור:

    לכתף עליומשאות:

    ובלבד שלא יחליפודלא לימרו דקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד ואתי למישרי הוצאה בשבת ובין לחיים נמי אפילו חשבת ליה מקום בפני עצמו בטל להכא ולהכא ושרי:

    בגבוה שלשהדמינכרא אבל בין לחיים דלא מינכרא דוכתא אי שריית לטלטל התם אתי להחליף ולאפוקי לרשות הרבים:

    תוך הפתחכגון מבוי שיש פצימין רחבים לפתחו מכאן ומכאן והן הן לחיים שלו צריך להעמיד לחי אחר מבחוץ אם ירצה להשתמש בין הפצימין:

    דאית בהו ארבעברוחב הפצימין במשך המבוי דכל ד' רשות באנפי נפשיה היא וכרמלית היא ומדרבנן אסורה:

    לכרמליתלבקעה דשייך ומצטרף למינו שחוצה לו:

    יציבאאזרחי:

    מצאכרמלית שבין לחיים שלא היה בו שיעור כרמלית:

    את מינושחוצה לו:

    וניעורנתחזק על ידי מינו וניעור משנתו שהיה בתחלה בטל אצל שאינו מינו ודוגמתו בבכורות (ד' כב.) טומאה שבטלה וחזרה וניעורה:

    אבל פתוח לרשות הרביםשלא זה מינו ולא זה מינו ולכאן וכאן בטלה:

    ואת לא תסברא דבין לחייםלר' יוחנן אסור:

    והאמר ר' יוחנן מבוי שרצפו בלחייםבמשך המבוי מראשו לצד סופו בשתים ושלש אמות:

    בפחות מארבעהשאין בין לחי ללחי ד' אבל יש ביניהן ג':

    באנו למחלוקת רבן שמעון ורבנןדאיפלגו לעיל במשלשה ועד ד' אי אמרינן לבוד או לא מאותו מחלוקת אנו למידין שאף בהכשר מבוי זה יש מחלוקת ביניהן ורבי יוחנן לא מפרש מילתיה והשתא קא מפרש רב הונא בריה דרב יהושע דעל כרחיך הא דקאמר רבי יוחנן דשייכא פלוגתא דרבן שמעון ורבנן הכא לא משכחת לה אלא בתשמיש שכנגד הלחיים דלרבן שמעון הוו כולהו כחד לחי ואין משתמש במבוי אלא עד חודו הפנימי של לחי הפנימי אבל משם ולחוץ הוי בין לחיים ואסור ולרבנן לא הוי כחד לחי ובלחי החיצון משתרי מבוי ומותר להשתמש בכל המבוי עד חודו הפנימי של חיצון דכנגד חיצון לחודיה הוי בין לחיים אלמא לרבי יוחנן בין לחיים אסור דאי בין לחיים לרבי יוחנן מותר מאי שייכא פלוגתייהו דרבן שמעון ורבנן להכא בין הוו כולהו כחד בין לא הוו כולהו כחד כנגד כולם הוא משתמש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    עירובין ט עמוד א

    1משוכה או תלויה, פחות מג' אין צריך להביא קורה אחרת. ג' צריך להביא קורה אחרת. רשב"ג אומר: פחות מד' אין צריך להביא קורה אחרת, ד' צריך להביא קורה אחרת.

    2מאי לאו משוכה מבחוץ, ותלויה מבפנים!

    3לא, אידי ואידי מבפנים. משוכה מרוח אחת, ותלויה משתי רוחות.

    4מהו דתימא: מרוח אחת אמרינן לבוד, משתי רוחות לא אמרינן לבוד, קמ"ל׃

    5רב אשי אמר: משוכה והיא תלויה, והיכי דמי? כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי, שאין בגובהן ג' ואין בעקמומיתן ג' מהו דתימא: או ״לבוד״ אמרינן, או ״חבוט״ אמרינן, לבוד וחבוט לא אמרינן. קמ"ל׃

    6תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן: בין לחיים ותחת הקורה נידון ככרמלית. אמר ליה: פוק תני לברא.

    7אמר אביי: מסתברא מילתיה דר' יוחנן תחת הקורה, אבל בין לחיין אסור. ורבא אמר: בין לחיים נמי מותר.

    8אמר רבא: מנא אמינא לה דכי אתא רב דימי, א"ר יוחנן: מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו.

    9ואביי, התם בגבוה ג'׃

    10אמר אביי מנא אמינא לה דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: תוך הפתח, צריך לחי אחר להתירו.

    11וכי תימא: דאית ביה ד' על ד' והאמר רב חנין בר רבא אמר רב: תוך הפתח, אע"פ שאין בו ד' על ד' צריך לחי אחר להתירו.

    12ורבא התם דפתוח לכרמלית.

    13אבל לרה"ר מאי שרי? יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא!

    14אין, מצא מין את מינו וניעור.

    15א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ואת לא תסברא דבין לחיין אסור? והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מבוי שרצפו בלחיין פחות פחות מד' באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן.

    16לרשב"ג דאמר: אמרינן לבוד, משתמש עד חודו הפנימי של לחי הפנימי. לרבנן, דאמרי: לא אמרינן לבוד, משתמש עד חודו הפנימי של חיצון. אבל בין לחיין דכולי עלמא אסור!

    17ורבא, התם נמי דפתוח לכרמלית.

    18אבל לרה"ר מאי שרי? יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא! אין, מצא מין את מינו וניעור.

    Tosafot

    שאין בגובהן שלשהואם תאמר והא אמר בסוף פרק הישן (סוכה ד' כב.) דכי יש ברחבו טפח אמר חבוט ורמי אפילו ביתר מג' וקורה דרחבה טפח נימא נמי חבוט ורמי אפילו גבוה מג' ובלאו הכי קשה אמאי לא שריא אפילו ביתר מג' כיון דקורה תוך עשרים וי"ל דהכא בעינן קורה על גבי מבוי וביתר מג' לא הוי היכר תדע דהא משוכה מבחוץ אפילו בפחות מג' לא אמרינן לבוד:

    תוך הפתח צריך לחי אחר להתירולאו משום דנחשב כמבוי בפני עצמו דאין מבוי ניתר בלחי וקורה אלא אם כן ארכו יתר על רחבו ובתים וחצירות פתוחין לתוכו:

    ורבא התם הוא דפתוח לכרמליתואם תאמר בפרק קמא דשבת (ד' ו.) גבי אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ ופריך מהא דאמר רב צריך לחי אחר להתירו ומשני הכא באסקופת מבוי עסקינן ואמאי לא משני התם דפתוחה לכרמלית וההוא דאחרים בפתוח לרה"ר וי"ל דאי בפתוח לרה"ר כיון דאין בו ארבע על ארבע הוי מקום פטור ואפילו פתח נעול נמי כלפנים ותדע דלאביי נמי לוקמא בגובה שלשה דהוי מקום פטור כדאמרינן לעיל אלא משום דאם כן אפילו נעול נמי:

    לרשב"ג דאמר לבוד משתמש עד חודו הפנימיזו אינו מדברי רבי יוחנן דהא רב אשי מפרשה בע"א ואם תאמר אם כן מאי פריך לרבא הוא יפרש דפליגי שרצפו בלחיים רחבים ארבע דרבא מודה לעיל ברחבים ארבע דאסור ואפילו באין רחבים ד' פליגי ומשכחת פלוגתא דרשב"ג אומר לבוד והרי בין כולם יש ד' ואסור להשתמש כנגדו ולרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד משתמש עד חודו החיצון של לחי החיצון וי"ל כיון דכשאין כ"א ב' לחיים ובכל א' משהו ושניהם רצופים בפחות מד' לא משכחת פלוגתייהו דרשב"ג ורבנן ולא משכחת פלוגתייהו אלא כשיש ד' הוה ליה לרבי יוחנן לפרושי במילתיה בהדיא מבוי שרצפו בלחיים בפחות מד' במשך ד' אע"ג דרב אשי מוקי לה במשך ד' אמות כיון שאמר ר' יוחנן מבוי שרצפו הוי כאילו פירש בהדיא ד' אמות דמשך מבוי ד' אמות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ולדברי הני דאסרי דסברי חודה הפנימית מתרת הכא שרי דהא (קורה) [חודה] הפנימית פותח' מתחלת המבוי הנה רב חסדא אוקמא בפלוגתא רבא אמר לדברי הכל מבוי אסור בעינא קורה ע"ג מבוי וליכא ומותיב עליה רב אדא מהא דתניא היתה קורתו משוכה או תלויה פחות מג' אין צריך קורה אחרת.

    ג' צריך קורה אחרתרשב"ג אומר אם יש ביניהן ארבעה צריך קורה אחרת ואמרינן מאי משוכה לאו משוכה חוץ למבוי ונתונה ע"ג יתידות כי האי גוונא. וקתני דאם הקורה נתונה בפחות מג' אין צריך קורה אחרת. ומותר לטלטל במבוי. ומשני רבא לא אידי ואידי בין משוכה בין תלויה מבפנים של מבוי הוא מיהו משוכה מרוח אחת כגון שנתן קורה ע"ג המבוי ויוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל שכנגדה במבוי פחות מג' טפחים כלבוד דמי וכאילו ע"ג ב' כותלין היא נתונה ואין צריך קורה אחרת וכו'. תלויה כגון שזו הקורה תלויה באמצע מבוי ואינה נתונה לא בכותל זה ולא בכותל זה אם היא בפחות מג' טפחים מיכן ומיכן אין צריך קורה אחרת. דקיי"ל דאמרינן לבוד מב' רוחות.

    רב אשי אמר משוכה והיא תלויה היכי דמי כגון שנעץ ב' יתדות עקומות כגון עקמומית של אגמון שאין בגובהו ג' ולא בעקמימותו ג' ותלה הקורה בחבל ביניהן והיא תלויה ומשוכה כלומר רחוקה מב' כותלי המבוי וקיי"ל דאמרינן גוד אסיק מחיצה מן הקורה ולמעלה. ותוב אמרינן חבוט רמי ביתדות כדי להראות כאילו נתפשטה עקמומית להשוות לקורה כדי שתהיה הקורה על ב' הכתלים. וקיי"ל כרבא דהא רב אשי דהוא בתרא מתרץ למתניתא דא כוותיה.

    כיון דאמר רבא בין הקורה ובין הלחיים מותר להשתמש.

    א"ל רב אשי דהוא הונא בריה דרב יהושע אוג לא תסברין דבין לחיים אסור והא [אמר] רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מבוי שרצפו בלחיים פחות פחות מד' פי' כותל של מבוי בכל [שיעור] פחות מד' טפחים מרחיב בעובי הכותל כשיעור טפח ונראה לחי. וכך מושך בענין הזה רוב אורכו של מבוי. וא"ר (יוסי) [יוחנן] בכה"ג באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן שחולקין בהא דתניא היה קורה משוכה או תלויה פחות מג' א"צ קורה אחרת כו'. עד כ"ע בין לחיים אסור ושני (רבה) [רבא] במבוי שפתוח לכרמלית משום דמצא מין את מינו וניעור.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 9a

    Eruvin 9a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 301 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    משוכה משמע רחוקה היא מן הכתלים:

    או תלויה שאין ראשיה מונחים על גבי הכתלים אלא תלויה באויר שקצרה משתי רוחותיה וכגון שנעץ קנה כל שהוא באמצע פתח המבוי ונתן על גבו את הקורה כזה:

    רבן שמעון סבירא ליה בכל דוכתא פחות מד' כלבוד דמי:

    משוכה מבחוץ שנמשכה לתוך רשות הרבים כגון האי בעיין דלעיל דשתי יתידות:

    תלויה מבפנים שקצרה משתי רוחות ואינה מגעת לכתלים אלא נתלית באויר ואמרינן לבוד להאריך ראשיה:

    אידי ואידי מבפנים ותרוייהו בקורה קצרה עסקינן:

    משוכה מרוח אחת ראשה אחד על הכותל וראשה השני אינו מגיע לכותל שכנגדו:

    רב אשי אמר משום ב' רוחות לא איצטריכא ליה דכיון דתנא משוכה מרוח אחת הוא הדין משתי רוחות אלא חדא קתני משוכה והיא תלויה שקצרה היא מהגיע לכתלים ועוד שתלויה היא למעלה מגובה כותלי המבוי:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 9a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    שאין בגובהן שלשה ואם תאמר והא אמר בסוף פרק הישן (סוכה ד' כב.) דכי יש ברחבו טפח אמר חבוט ורמי אפילו ביתר מג' וקורה דרחבה טפח נימא נמי חבוט ורמי אפילו גבוה מג' ובלאו הכי קשה אמאי לא שריא אפילו ביתר מג' כיון דקורה תוך עשרים וי"ל דהכא בעינן קורה על גבי מבוי וביתר מג' לא הוי היכר תדע דהא משוכה מבחוץ אפילו בפחות מג' לא אמרינן לבוד:

    תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו לאו משום דנחשב כמבוי בפני עצמו דאין מבוי ניתר בלחי וקורה אלא אם כן ארכו יתר על רחבו ובתים וחצירות פתוחין לתוכו:

    ורבא התם הוא דפתוח לכרמלית ואם תאמר בפרק קמא דשבת (ד' ו.) גבי אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ ופריך מהא דאמר רב צריך לחי אחר להתירו ומשני הכא באסקופת מבוי עסקינן ואמאי לא משני התם דפתוחה לכרמלית וההוא דאחרים בפתוח לרה"ר וי"ל דאי בפתוח לרה"ר כיון דאין בו ארבע על ארבע הוי מקום פטור ואפילו פתח נעול נמי כלפנים ותדע דלאביי נמי לוקמא בגובה שלשה דהוי מקום פטור כדאמרינן לעיל אלא משום דאם כן אפילו נעול נמי:

    לרשב"ג דאמר לבוד משתמש עד חודו הפנימי זו אינו מדברי רבי יוחנן דהא רב אשי מפרשה בע"א ואם תאמר אם כן מאי פריך לרבא הוא יפרש דפליגי שרצפו בלחיים רחבים ארבע דרבא מודה לעיל ברחבים ארבע דאסור ואפילו באין רחבים ד' פליגי ומשכחת פלוגתא דרשב"ג אומר לבוד והרי בין כולם יש ד' ואסור להשתמש כנגדו ולרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד משתמש עד חודו החיצון של לחי החיצון וי"ל כיון דכשאין כ"א ב' לחיים ובכל א' משהו ושניהם רצופים בפחות מד' לא משכחת פלוגתייהו דרשב"ג ורבנן ולא משכחת פלוגתייהו אלא כשיש ד' הוה ליה לרבי יוחנן לפרושי במילתיה בהדיא מבוי שרצפו בלחיים בפחות מד' במשך ד' אע"ג דרב אשי מוקי לה במשך ד' אמות כיון שאמר ר' יוחנן מבוי שרצפו הוי כאילו פירש בהדיא ד' אמות דמשך מבוי ד' אמות:

    Tosafot on Eruvin 9a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ולדברי הני דאסרי דסברי חודה הפנימית מתרת הכא שרי דהא (קורה) [חודה] הפנימית פותח' מתחלת המבוי הנה רב חסדא אוקמא בפלוגתא רבא אמר לדברי הכל מבוי אסור בעינא קורה ע"ג מבוי וליכא ומותיב עליה רב אדא מהא דתניא היתה קורתו משוכה או תלויה פחות מג' אין צריך קורה אחרת.

    ג' צריך קורה אחרת רשב"ג אומר אם יש ביניהן ארבעה צריך קורה אחרת ואמרינן מאי משוכה לאו משוכה חוץ למבוי ונתונה ע"ג יתידות כי האי גוונא. וקתני דאם הקורה נתונה בפחות מג' אין צריך קורה אחרת. ומותר לטלטל במבוי. ומשני רבא לא אידי ואידי בין משוכה בין תלויה מבפנים של מבוי הוא מיהו משוכה מרוח אחת כגון שנתן קורה ע"ג המבוי ויוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל שכנגדה במבוי פחות מג' טפחים כלבוד דמי וכאילו ע"ג ב' כותלין היא נתונה ואין צריך קורה אחרת וכו'. תלויה כגון שזו הקורה תלויה באמצע מבוי ואינה נתונה לא בכותל זה ולא בכותל זה אם היא בפחות מג' טפחים מיכן ומיכן אין צריך קורה אחרת. דקיי"ל דאמרינן לבוד מב' רוחות.

    רב אשי אמר משוכה והיא תלויה היכי דמי כגון שנעץ ב' יתדות עקומות כגון עקמומית של אגמון שאין בגובהו ג' ולא בעקמימותו ג' ותלה הקורה בחבל ביניהן והיא תלויה ומשוכה כלומר רחוקה מב' כותלי המבוי וקיי"ל דאמרינן גוד אסיק מחיצה מן הקורה ולמעלה. ותוב אמרינן חבוט רמי ביתדות כדי להראות כאילו נתפשטה עקמומית להשוות לקורה כדי שתהיה הקורה על ב' הכתלים. וקיי"ל כרבא דהא רב אשי דהוא בתרא מתרץ למתניתא דא כוותיה.

    כיון דאמר רבא בין הקורה ובין הלחיים מותר להשתמש.

    א"ל רב אשי דהוא הונא בריה דרב יהושע אוג לא תסברין דבין לחיים אסור והא [אמר] רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מבוי שרצפו בלחיים פחות פחות מד' פי' כותל של מבוי בכל [שיעור] פחות מד' טפחים מרחיב בעובי הכותל כשיעור טפח ונראה לחי. וכך מושך בענין הזה רוב אורכו של מבוי. וא"ר (יוסי) [יוחנן] בכה"ג באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן שחולקין בהא דתניא היה קורה משוכה או תלויה פחות מג' א"צ קורה אחרת כו'. עד כ"ע בין לחיים אסור ושני (רבה) [רבא] במבוי שפתוח לכרמלית משום דמצא מין את מינו וניעור.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 9a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מהו דתימא או חביט אמרינן או לבוד אמרינן חביט ולבוד לא אמרינן קמ"ל. קשה לי אם כן למה לן שאין בגבהן שלשה דהא אפילו ביתר משלשה אמרינן חביט רמי כל שיש בקורה טפח, וכדאמר רבא בסוכה פרק הישן (סוכה כב, א) גבי סוכה המדובללת. ועוד דאי בפחות משלשה למה לי חביט רמי תיפוק ליה משום לבוד לחוד. ומיהו הוה ניחא לי דעל כרחך אצטריך לחביט רמי דאי לא הא איכא בין אלכסון הקורה ולכותל שלשה. אבל אידך קשיא לי. וי"ל דשאני קורה משום דבעינן קורה ע"ג מבוי ולא אמרינן בזה חביט כל שהיא למעלה משלשה, אבל פחות משלשה אמרינן, ואפילו בכי הא דלא סגי לה בלבוד בלחוד משום האלכסון שיש בין הקורה לכותל וכמו שאמרנו, כך נראה לי.

    מקום שאין בו ארבעה על ארבעה ועומד בין רשות היחיד לרשות הרבים הואיל וליכא מקום חשוב לאו רשות באפי נפשיה ובטל להכא ולהכא. ובין לחיים נמי אפילו חשבת ליה מקום בפני עצמו בטל להכא ולהכא ושרי, לשון רש"י ז"ל. ונראה מדבריו דבין הלחיים מותר להשתמש לבני המבוי ולבני רה"ר. ואינו מחוור בעיני דהא שלש מחיצות דאורייתא הן (להלן עירובין יא, ב) ואפילו בלא לחי רה"י גמורה היא דבר תורה, וא"כ היאך נתיר אותו עם בני רה"ר, ולא אמרו לחי להקל אלא להחמיר. ואולי נאמר דאפילו יש לו שלש מחיצות כיון שהוא פתוח לרה"ר כרמלית הוא, וכדמוכח נמי בפרק כל גגות (עירובין צד, א) דקתני התם חצר שנפרצה לרה"ר המכניס מרה"י לתוכה או מתוכה לרה"י חייב דברי ר"א וחכ"א מתוכה לרה"ר או מרה"ר לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית, אלמא לא אמרו שלש מחיצות דאורייתא אלא בפתוח לכרמלית, וכיון שכן הכא נמי שפתוח לרה"ר הרי הוא ככרמלית והם התירו בין הלחיים עם רה"י ועם רה"ר. כך יש לי ליישב לפי דברי רש"י ז"ל. ולי נראה שלא בא להשוותן לגמרי אלא לומר דאף ע"פ דהוא מקום בפני עצמו כיון דגריע לא חשיב לחלוק רשות לעצמו אלא הרי הוא בטל לגבי הרשויות, וכמו שאמר ר' יוחנן בעלמא לגבי מקום שאין בו ד' על ד', והלכך לגבי המבוי בעצמו ואי נמי לגבי רה"י דאפשר להשתמש עמו דבר תורה השתא נמי בטיל לגביהן ושרי, אבל לגבי רה"ר טעמא אחרינא איכא דאסור, כך נראה לי.

    והאמר רב אמר ר' חנן בר רבא תוך הפתח אע"פ שאין בו ארבעה על ארבעה צריך לחי אחר להתירו. ואף ע"ג דאמרינן (לעיל עירובין ה, א) איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו יותר על רחבו וכל שבתים וחצרות פתוחות לתוכו, הכא שאני דאף זה מכלל המבוי הוא ואינו מבוי בפני עצמו ממש. ועוד שהלחי החיצון מתיר את הכל שלא תאמר שהפתח מתיר מה שלפנים והלחי מתיר את הפתח, אבל הלחי מתיר את הכל וכדאמרינן בסמוך רשב"ג דאמר אמרינן לבוד משתמש עד חודו הפנימי של פנימי, ורבנן דלא אמרי לבוד משתמש עד חודו הפנימי של חיצון ולכ"ע בין הלחיים אסור, ואם איתא דכל אחד ואחד מתיר מה שלפנים ממנו בלבד עד הלחי שלפנים ממנו אפילו לרבנן נמי לא ישתמש בין הלחיים הפנימיים כי מי התירן, שהלחי שחוצה להן מופלג מהם שלשה ואינו מתירן ממש כלחי המתיר תוך הפתח שהוא סמוך לו ממש אלא בגררת היתר המבוי, ואם הן בעצמן מקום בפני עצמן ואינן מכלל המבוי כדעת האוסר להשתמש בין הלחיים א"כ היאך הוא מותר להשתמש בין הלחיים הפנימיים, אלא שכל לחי ולחי מתיר כל מה שלפנים ממנו ונמצא החיצון מתיר את הכל.

    התם דפתוח לכרמלית וא"ת בפרק קמא דשבת (ט, א) דאמרינן אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ, ופרכינן עלה מהא דאמרינן תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, ומשני א"ר יהודה אמר רב הכא באסקופת מבוי עסקינן, למאי אצטריך לשנויי הכי לישני ליה דההיא דאחרים בפתוח לרה"ר והא דרב חנן בפתוח לכרמלית כשנויא דרבא דהכא. ולפיכך יש מי שדחה דברי רבא דהכא, דכיון דלא משני לה הכין התם שמעינן מינה דלא ס"ל הא דרבא. וליתא דאם איתא נילף מינה נמי דאפילו דאביי ליתא, דא"כ לישני ליה נמי דהתם בגבוה שלשה. אלא דלא משני ליה התם לא כרבא ולא כאביי, דא"כ מאי שנא פתוח ומאי שנא נעול אפילו נעול יהא כלפנים. ולענין פסק הלכה: כתב הרב אלפסי דאפילו בין הלחיים מותר כרבא, דרבא לגבי אביי הילכתא כוותיה דרבא בר מיע"ל קג"ם. וכן נראה מדתרץ לה רב אשי לההיא דמבוי שרצפו בלחיים לתרוצה אליבא דרבא. והר"ז הלוי ז"ל פסק כאביי ואמר דפלוגתייהו דהכא שייכא בההיא פלוגתא אחרינא דלחי העומד מאליו, וכדאמרינן התם (טו, א) ואזדו לטעמייהו דלחי משום מחיצה לאביי ומשום היכר לרבא, וכיון דקיימא לן כאביי דלחי משום מחיצה אסור להשתמש בין הלחיים. אלו דברי הרב ז"ל. ואינן מחוורין, חדא דדילמא פלוגתייהו דהתם לאו בלחי משום היכר או משום מחיצה הוא, דדילמא רבא סבר דאפילו למ"ד משום מחיצה חוד החיצון סותם ואביי סבר דחוד הפנימי סותם דהא פליגי לעיל (עירובין ח, ב) תנאי ואמוראי בהא גבי קורה לחד לישנא. ועוד איכא למימר דלרבא אפילו למ"ד לחי משום מחיצה וחוד הפנימי סותם אפ"ה שרי משום דהוי מקום באנפי נפשיה וגרע ממקום פטור דבטל להכא ולהכא. ואי משום דאמרינן התם אזדו לטעמייהו, לאו מהאי פלוגתא קאמר אלא משום דאביי הא שמעינן ליה דלחי משום מחיצה מדאמרינן לעיל (עירובין ד, ב) גבי פלוגתא דאביי ורב יוסף דמבוי שהוא למעלה מעשרים אמה ימעט, רחבו בכמה רב יוסף אמר טפח ואביי אמר ד' ואמרי' לחד לישנא דפליגי בקורה אי משום היכר אי משום מחיצה, רב יוסף סבר קורה משום היכר ואביי סבר קורה משום מחיצה וכיון דלדידיה קורה משום מחיצה כל שכן לחי דהוי משום מחיצה ורבא נמי שמעינן ליה לקמן (עירובין יב, ב) גבי מבוי הראוי לשיתוף דאמר אחד זה ואחד זה משום היכר. אלא הא דהכא רבא אפילו למ"ד קורה משום מחיצה קאמר לה ומשום דחוד החיצון סותם ואי נמי תמצא לומר חוד הפנימי סותם והוה ליה מקום בפני עצמו הוי ליה מקום גרוע כמקום פטור כדאמרינן ושרי. ועוד כי אותה גירסא ליתא בכל הספרים כי יש ספרים דלא גרסי התם ואזדו לטעמייהו וגם ר"ח ז"ל (להלן עירובין טו, א) לא גריס ליה. אבל מה שכתב כאן הרב אלפסי ז"ל דפתוח לכרמלית בין יש לו ארבעה בין אין לו ארבעה אסור אבל פתוח לרשות הרבים מותר. בזה דקדק עליו הרמב"ן נ"ר דהוי ליה למימר אבל פתוח לרשות הרבים יש בו ארבעה אסור אין בו ארבעה מותר דהא משמע דאפילו רבא לא שרי אלא בשאין בו ארבעה, וכדקאמר מנא אמינא ליה דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רה"י ולבני רה"ר דאלמא איהו נמי כי שרי כשאין בו ארבעה הוא דשרי, ואביי נמי אמר וכי תימא דאית ביה ארבעה על ארבעה והאמר רב חנן בר רבא אמר רב תוך הפתח אפילו אין בו ארבעה על ארבעה צריך לחי אחר להתירו, דאלמא בדאיכא ביה ארבעה כולי עלמא מודו דאסור. והוא נ"ר תירץ דרבא אפילו בארבעה נמי שרי משום דלדידיה טעמא דלחי משום היכר ואפילו למ"ד לחי משום מחיצה חוד החיצון סותם, אלא דלטעמיה דאביי קאמר, כלומר: אפילו לדידך דסבירא לך דחוד הפנימי סותם אודי מיהא דבשאין בו ארבעה דשרי מדרב דימי א"ר יוחנן. ואביי נמי דאמר וכי תימא דאית ביה ארבעה האמר רב חנן לטעמיה דנפשיה נמי קאמר, כלומר: מההיא דרב חמא בר גוריא שמעינן דברחב ארבעה מיהא צריך לחי אחר להתיר וקשיא עליה דרבא דשרי (דבשאין) [דבשיש] בו ארבעה מיהא מנא ליה האמר רב חנן בר רבא. ותדע לך דרבא אפילו בדאית ביה ארבעה שרי מדאקשי עליה רב הונא בריה דרב יהושע ממבוי שרצפו בלחיים פחות מד' אמות באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן, ואם איתא דרבא בדאית ביה ארבעה מודה מאי קושיא מיהא לימא דהכא בדאית ביה ארבעה דהא מארבעה פחות משהו לרשב"ג ולחי משהו הוה ליה לחי של ארבעה ולפיכך אסור, דאי אמרת אפילו במקורבין שלשה קא אסר רשב"ג דאפילו כי אמרינן לבוד לא היו בין שני הלחיים והאויר שביניהם ארבעה ומשום הכי קא פריך ליה מיניה מי דחקו לומר כן כדי שיקשה לרבא. ועוד מדקאמרינן לקמן (עירובין י, א) גבי לחי המושך עם דופנו של מבוי פחות מד' אמות נידון משום לחי ומותר להשתמש עד חודו הפנימי ש"מ בין הלחיים אסור. ובודאי אביי לאפוקי מרבא בר פלוגתיה קאמר, כלומר: דמיהא איכא למשמע דליתא לדרבא דשרי, והא הכא יתר מד' טפחים הוא דקרוב לד' אמות נמי הוא דאלמא רבא בכל ענין שרי. ומכל מקום מסתברא שאין אלו ראיות, דההיא ודאי דרבב"ח על כרחך שמעינן מינה דאפילו במקורבין עד שלשה קאמר, דהא מדתלי לה בפלוגתא דרשב"ג ורבנן אלמא בכל מאי דפליגי רשב"ג ורבנן איתא דהיינו משלשה ועד ארבעה ומש"ה פריך לה מינה, דאי לא הוה ליה לר' יוחנן למימר מבוי שרצפו בלחיים ארבעה פחות משהו דאז משמע דלא קאמר אלא בשיש ביניהן ד' פחות משהו, אבל השתא דקאמר פחות פחות מארבעה משמע ודאי בכל שהוא פחות מארבעה עד שלשה פליגי, וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל. וההיא דלקמן דלחי המושך גם כן אין נראית לי ראיה, דהא רב יוסף אמרה ולא אביי, ורב יוסף לאו בר פלוגתיה דרבא הוא דנימא לאפוקי מדרבא. ועוד דהתם נמי פחות מד' אמות קאמר ובכל שפחות מד' אמות ועד משהו קאמר דהוי לחי ומשתמש עד חודו הפנימי, דאלמא בין הלחיים אסור לעולם. ופחות מד' אמות דנקט לאו משום דאיסור דבין הלחיים (אסור) [אתי] לאשמועינן מכלליהו דרבא הוה שרי אפילו בלחי רחב כמה, אלא עיקרא משום דינא דלחי קאתי ולאשמועינן דעד ד' אמות נדון משום לחי אבל טפי לא אלא נדון משום מבוי, וזה ברור. ורבותינו הצרפתים גם כן כך כתבו דרבא לא התיר אלא דוקא בפחות מארבעה הא בארבעה כולי עלמא מודו. אלא שאני תמה דהא בקורה לא חילקו בין רחבה טפח לרחבה ארבעה או יותר ולעולם מותר להשתמש תחתיה, וטעמא משום דקורה משום היכר ובכולה מכלתין למאן דקאמר קורה משום היכר והיכירא מלבר מותר להשתמש תחתיה ואפילו רחבה כמה, ואפילו למ"ד נמי קורה משום מחיצה וחוד החיצון סותם מותר להשתמש תחתיה ולא שמענו להם הפרש בין רחבה טפח לרחבה ארבעה, וכיון שכן לרבא נמי דשמעינן ליה בהדיא דלחי משום היכר (לקמן עירובין יג, ב) מאי שנא דלא שרי ברוחב ד', ואפילו נמי אמרת כמ"ד לחי משום מחיצה וחוד החיצון סותם אפילו ברחב ארבעה שרי כקורה וכמו שכתבתי וכל שכן דרבא לחי משום היכר סבירא ליה. וזה נראה לי בראיה מכרעת לדברי רבנו אלפסי ז"ל. אלא שלפי מה שכתבתי נצטרך לומר נמי דקורה לרבא אי פתוח לכרמלית אסור להשתמש תחתיה כלחי דמצא מין את מינו וניעור, דלחי וקורה חד טעמא אית להו כדאמרן. ומצאתי לרמב"ם ז"ל (הל' שבת פי"ז, הי"א) שכתב כן דבין בלחי בין בקורה אי פתוח לכרמלית אסור להשתמש תחתיהן וביניהן. וזה מפורש בדברי. אע"פ שהשיב עליו הראב"ד ז"ל ואמר שלא אמר רבא כן אלא בלחי בלבד, נראין הדברים כמו שכתבתי ועליה סמך הרמב"ם ז"ל ויפה כיון.

    מבוי שרצפו בלחיים פחות פחות מארבעה באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן עד כאן דברי רבה בר בר חנה משמיה דר' יוחנן, והא דאמרינן לרשב"ג דאמר אמרינן לבוד וכו' סברא דרב הונא בריה דרב יהושע היא, דמשמע ליה דליכא למיתלי הא בדרשב"ג ורבנן אלא בכי הא. ותדע לך דהא פירשה רב אשי בענין אחר ואלו אמרה ר' יוחנן בהדיא היכי מצי רב אשי לפרושה בענין אחר.

    Rashba on Eruvin 9a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מסתברא מילתיה דרבי יוחנן תחת הקורה אבל בין הלחיים אסור פירש מסתברא שלא א״ר יוחנן אלא תחת הקורה וכטעמיה דאמר לעיל מותר להשתמש תחת הקורה אבל בין הלחיים אסור אף לר׳ יוחנן וכן פרש״י ז״ל אבל בין הלחיים מודה ורבה אמר בין הלחיים מותר כלומר אף לרבי יוחנן והכין מוכחא כול׳ סוגיין דרבא מסתייע בסמוך מההיא דר׳ יוחנן ולקמן נמי פריך ליה רב הונ׳ בריה דרב יהושע מדר׳ יוחנן והא דמסתייע אביי ממימרא דרב דלקמן משום דכיון דההיא דרב הילכתא היא ולא אשכחן לר׳ יוחנן דפליג עליה לית לן לאוקומי פלוגתא בינייהו בכדי ובודאי דבין אביי ובין רבא כל חד מינייהו בעי לאוקומי לר׳ יוחנן לפום סבריה דאביי סבר בין הלחיים אסור ורבא אמר בין הלחיים מותר וטעמא דאביי ורבא יש שפירשו דאביי ורבא אזדו הכא לטעמיהו דאפליגו לקמן גבי לחי העומד מאליו דרבא סבר התם לחי משום היכירא וכיון דכן מסתמא היכירא מלבר וחודו החיצון סותם ומותר להשתמש כנגדו ואביי סבר התם לחי משום מחיצה וכל שהוא משום מחיצה מסתמא חודו הפנימי סותם דחשבי׳ עובי הלחי כאלו היא מחיצה נמשכת וסותמת ואי ק״ל דהא אביי סבר הכא מותר להשתמש תחת הקורה ואפ״ה אמרינן לעיל במה ממעטה דקורה משום מחיצה וי״ל דההוא לישנא לא קאי א״נ בקורה סבר אביי דחודה החיצון סותם משום דרחבה טפח וגבי לחי סובר דחודו הפנימי סותם ולפי פי׳ זה תקשי לגאונים ז״ל הלכתא אהלכתא דאינהו פסקו בהא הלכה כרבא ולקמי׳ גבי לחי העומד מאליו פסקו הלכת׳ כאביי וחשבי לי׳ ביע״ל קג״ם אבל יש לומר והוא הנכון לפום ריהטא דשמעתין דאביי לדברי הכל קאמר דבין הלחיים אסור ואפי׳ תימא דלת משום היכירא וטעמ׳ דידי׳ כדפריש׳ לעיל אליבא דרב חסדא דכיון דשיעורו כל שהוא לא חשיב ולית ליה היכירא וחיישינן דילמא אתי להשתמש חוץ ללחי והיינו דדחי אביי לקמן התם בגבוה ג׳ טפחים כלומר דכיון דגבוה ליכא למיחוש שמא יחליפו וכן פרש״י ז״ל אלמא טעמא דאביי בהא משום דחייש שמא יחליפו ורבא סביר׳ לי׳ דלאחלופי לא חיישי׳ כיון שהוא בתוך כותלי המבוי דאדרבה אפי׳ תימא לחי משום מחיצה דכיון דשיעורו בכל שהוא לא חשוב למיהוי מקום באנפי נפשיה ודינו שתבטל לגבי המבוי כיון שהוא בתוכו וראיה לפי׳ זה מהא דאמר רבא מנא אמינא לך דאמר ר׳ יוחנן מקום שאין בו ד׳ על ד׳ כו׳ עד שלא יחליפו אלמא לא אמר רבא אלא משום דכל שאין בו ד׳ על ד׳ לא חשיב למיהוי מקום באנפי נפשיה ובטל הכא והכא הכי נמי בין הלחיים בטיל הכא ובטיל הכא ע״כ והיינו דאמר אביי לקמן:

    וכי תימא דאית ביה ד׳ על ד׳ וכו׳ והא אמר רב וכו׳ דאלמא מודה רבא בשיש בו ד׳ על ד׳ דאסור להשתמש כנגדו דכיון דחשיב הוי מקום באפי נפשי׳ וכן פי׳ ר״י ז״ל מקום שאין בו ד׳ על ד׳ פי׳ והוא עומד בין רשות היחיד ובין רשות הרבים מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו. ובלבד שלא יחליפו פרש״י ז״ל אלמא כיון דלא הוי מקום חשיב כו׳ הכא נמי אפילו חשבת ליה מקום באנפי נפשיה בטל הכא והכא ושרי עכ״ל והא דנקט רבי׳ ז״ל אפי׳ חשבת ליה מקום באנפי נפשיה לא היה צריך לכך אלא לומר כי שורת הדין הוא דכיון שעומד בין כותלי המבוי שהו׳ בתחלת המבוי מיהו אפי׳ תימא דחשבת ליה מקום באנפי נפשי׳ מפני שבא להכשיר המבוי מ״מ כיון דלא הוי מקום חשוב בטיל הכא ולהכא ושרי ומיהו הקשו עליו בתו׳ היכי קאמר מרן ז״ל דהכא נמי בטיל הכא והכא דהא כיון שעומד בין כותלי המבוי רשות היחיד הוא מן התורה דקיימא לן ג׳ מחיצות דאורייתא וא״כ היכי שרי להשתמש בו לחוץ ויש שתירצו דמרן ז״ל סובר דלא אמר ג׳ מחיצות רשות היחיד אלא בפתוח לכרמלית אבל בפתחו לרשות הרבים דינו ככרמלית והכי מוכח בפ׳ כל גגות דקתני התם חצר שנפרצה לרשות הרבים כו׳ וחכמים אומרים המכניס מתוכה לר״ה או מר״ה לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית והכא בפתוח לר״ה מיירי כדאוקמה רבא לקמן ורי״בא ז״ל פי׳ הכא נמי כיון דאין בו ד׳ טפחים דין הוא שיבטל לגבי המבוי שהוא רשות היחיד ועומד לתוכה ואפשר שאף רש״י ז״ל לכך נתכוון וה״ק דה״נ כיון דלא הוי ביה ד׳ טפחים בטול הכא והכא מדין מיעוטא ושרי לבני רשות היחיד דאלו לבני ר״ה טעמא אחרינא איכא למיסר מפני שהוא בתוך ר״הי ואביי גופיה התם בגבוה ג׳ פי׳ דליכא למיחש לחלופי וע״כ נמי הכי ס״ל בגבוה שלשה מיירי דאי לא ארעא סמיכתא היא וה״ל רשות הרבים כיון שעומד סמוך לו ואינו בתוך רשות היחיד לא דהוה ס״ד דגובהה נמי לא מעלה ולא מוריד לעניין שלא יתבטל לכאן ולכאן כיון שאין בו ד׳ ואביי תריץ דגובהה נמי עביד לי׳ דליבטיל משום דליכא למיחש שמא יחליפו וכן פי׳ בתוס׳:

    אין מצא מין את מינו וניעור פי׳ דהא לכרמלית דמי טפי וכיון שכן נהי דאינו מתערב עמו כיון שאין בו ד׳ טפחים כשיעור כרמלית מ״מ נהור ומתחזק עמו שלא יתבטל לגבי רשות היחיד אבל לרשות הרבים לא דמי כלל ואינו מתחזק עמו בכלום וכיון שאין לו חזוק ומבטל לגבי רשות היחיד:

    מבוי שרצפו בלחיים פי׳ מבפנים לארכו של מבוי פחות פחות מד׳ טפחים באנו למחלוקת רבן שב״ג ורבנן ע״כ דברי יוחנן מכאן ואילך פירוש׳ דרב הונא בריה דרב יהושע דעביד לאכרוחי פרכיה דידע דהא רב אשי עבד בה בסמוך פירוש׳ אחרינא לרשב״ג דאמר אמרי׳ לבוד כו׳ פרש״י ז״ל דאס״ד בין הלחיים מותר בין לרבנן בין לרשב״ג חודו של לחי החיצון סותם ובמאי פליגי רבנן ורשב״ג וא״ת ולימא לי׳ דהכא בלחיים שיש בה ד׳ טפחים דמודה רבא לאביי דבין הלחיים אסור כדפרישנא לעיל וכדפר״י ז״ל י״ל דסתם לחיים כדינם משמע שאין בהם אלא כל שהוא וא״ת מיירי בשהלחיים הראשונים יש ביניהם פחות מג׳ טפחים ועבדי׳ לבוד אפי׳ לרבנן ולפי׳ חודו הפנימי סותם ולרבנן משתמשים עד לשם דהא מאי דקאמר שרצפו בלחיים פחות פחות מד׳ יש בכלל זה כיון שיש בהם פחות מד׳ ממש אפי׳ פחות מג׳ מדלא קתני שיש ביניהם מג׳ ועד פחות מד׳ וי״ל דכיון דקאמר שרצפו משמע שכולן שוין שיש ביניהם פחות מד׳ בצמצו׳ כלומר למעלה ועד פחות מד׳ דהוא פלוגתא דרבנן ורשב״ג רב אשי אמר כגון שרצפו פי׳ ולעולם דכ״ע חודו החיצון יורד וסותם בין לרבנן בין לרשב״ג ופרכי׳ ולרשב״ג להוי כנראה מבחוץ ושוה מבפנים פי׳ דמסתמא לחי העליון כשהניחו בראש המבוי מבפנים הוציאה מעט כלפי חוץ שכן דרך מעמידי לחיים שיהא נראה מבפנים ומבחוץ וכשהוסף עליו לחיים אחרים נעשה נראה מבחוץ ושוה מבפנים ואיכא היכירא קצת וכל דאיכא היכירא אע״פ שהוא במשך ד׳ אמות נדון משום לחי ופרקי׳ דרבי יוחנן ס״ל דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נדון משום לחי וק״ל מאי האי דאמרינן דלרשב״ג כיון דאמרי׳ לבוד הוה ליה מבוי וצריך לחי דהא לעיל גבי לחי הבולט מדפנו׳ של מבוי דאמרי׳ ד׳ אמות נידון משום מבוי פרש״י ז״ל דטעמא משום דלא איתעביד משום לחי ואלו הכא הא איתעביד לשם לחי דלישנא דרצפו בלחיים הכי משמע וי״ל דהתם הוא שבולט לרחבו של מבוי כי שורת הדין דמשום דריבה בסתימתו לא אלא דבעי׳ היכיר׳ וכשנעשה לשם כך איכא היכיר׳ אבל הכא שהוא במשכו של מבוי לית ליה היכירא כלל אע״פ שעושה לשם לחי וכן אתה מפרש לקמן גבי לחי המושך מדפנו של מבוי דהתם ודאי מיירי כשנעשה לשם לחי מדלא דייקי׳ עלה ש״מ לחי העומד מאליו הוי לחי כדדייקי׳ מינה אידך דיני ואפילו הכי קאמר שאם הוה ד׳ אמות נדון משום מבוי ולא קשי׳ על רש״י ז״ל מטעמא דאמרן:

    Ritva on Eruvin 9a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    ומכל מקום לענין ביאור השמועה תירצה רב אשי בדרך אחרת ופי׳ משוכה והיא תלויה ר״ל שהיא קצרה עד שאינה מגעת לכותלים לא מכאן וכן שתלויה על גובה כותלי המבוי ונמצאת רחוקה לכותלים מצדן ומשטח עליונותן והוא שנעץ שתי יתדות עקומות על שני כותלי מבוי ועקמימותן נוטה זה כלפי זה ואין ביתדות רחב טפח עד שיהו סניף לקורה ובא ללמדנו שמאחר שאין בעקמימותן שלשה וכן אין בגביהן שלשה אומרין לבוד משני צדדין שמצד הגובה אומרי׳ חבוט ומצד הרחב אומרי׳ גוד ושתיהם מתורת לבוד ואלו היו לשם שלשה הן מן הגובה הן מן הרחב פסול שקורה על גבי מבוי ממש בעינן הן. כנגד הן עליהן וכן הדין אם יוצאות שתי קורות אחת מכאן ואחת מכאן ואין נוגעות באמצע זו בזו שאם אין ביניהן שלשה כשרה ובשלשה פסולה ולמדת שקורה צריכה להיות לפנים מכותלי מבוי ממש אבל חוצה להן אפי׳ בדבוקות פסולה הא כל שהוא בפנים מכשירין אותה בלבוד הן בצדי הכותל הן על הכותל ובתוספות מצריכין כן אף בלחי ר״ל להיותו בתוך חלל המבוי. ומכל מקום לגדולי הדור ראיתי שמכשירין בו אף בחוץ לכותל כל שהוא בתוך שלשה וראיה להם מלחי המושך עם דפנו של מבוי לפי מה שפירשו הם בו על הדרך שביארנו למעלה בסוגית לחי הבולט שהוא מניח חודו של לחי לחדו של ארך הכותל שכל שהוא פחות מארבע אמות נדון משום לחי וכן ענין נראה מבחוץ ושוה מבפנים. ומכל מקום אפשר שבזה הוא מפני שהוא מן הכותל ממש ובצורת [הפתח] מיהא אין הקנים שמכאן ושמכאן צריכים ליגע לקנה העליון אלא כל שהלחיים שמכאן ומכאן גבוהים עשרה אעפ״י שאין הקנה שעל גביהן סמוך להן אפי׳ בגובה כמה הרי זה צורת פתח:

    מבוי שרצפו בלחיים בפחות מארבעה הואיל ואין תורת לבוד אלא בפחות משלשה אין כלם נחשבים כלחי אחד אלא הולכי׳ אחר הראשון ואם פתוח לכרמלית אין משתמשין כנגדו ואם רצפן בפחות משלשה הרי הכל נדון כלחי אחד ואין משתמשין ביניהם אם פתוח לכרמלית. ויש לך צד שאפי׳ פתוח לרשות הרבים אסור והוא שרצפו בלחיים בפחות פחות משלשה במשך ד׳ אמות שהרי כלם לבוד והרי הלחי נמשך לארך המבוי ארבע אמות והרי יצא מתורת לחי ונכנסה עליו תורת מבוי וצריך לחי אחר. ולפי דרכך למדת בלחי הנמשך ארבע אמות שאין בו תורת לחי ואעפ״י שכתבנו בשמועת לחי הבולט שלא נאמר כן אלא בעומד מאליו שאין המחשבה מוציאתו מתורת כותל להכניסו בתורת לחי אבל כל שעשאו לשם לחי כל שכן שהכשיר ובזו הרי לשם לחי עשאן שהרי אמר רצפו בלחיים מכל מקום בזו הואיל ומונחים לארך המבוי אפי׳ קבעם לשם כך אינו נראה לחי כלל אבל לחי הבולט הואיל וברחב המבוי הוא כל שקבעו לכך מכשיר:

    ואף זו שביארנו שבארך המבוי אינו לחי דוקא בשהלחי החיצון נבלע כלו בתוך דופן המבוי שאין כאן נראה לא מבפנים ולא מבחוץ אבל אם היה מעט ממנו נמשך כלפי חוץ ניתר באותו משהו היוצא שהוא נדון כלחי מתורת נראה מבחוץ אעפ״י שהוא שוה מבפנים ודבר זה אתה למד ממה שהקשו כאן ולרבן שמעון בן גמליאל (והוי) [ליהוי] כנראה מבחוץ ושוה מבפנים. ופרשו בו גדולי הרבנים שהרי מן הסתם כל מעמידי לחיים מושכים קימעא כלפי חוץ כדי שיראה מבחוץ ומבפנים שלשם לחי הוקבע. ותירצה על דעת האומר שנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו [נידון משום] לחי וכבר ידעת שאין הלכה כן כמו שיתבאר:

    כבר ביארנו למעלה שקצת גדולי הדורות מפרשים שבין הלחיים לדעת רבא מותר אף ברחבים ארבעה וייעדנו שהביאו ראיה לדבריהם מקצת שמועות שבסוגיא זו תדע ששמועה זו של רצוף לחיים היא אחת מהן שאלו היה רבא מודה לאסור ברחבי׳ ארבעה והרי יש כאן ארבעה שפחות מארבעה במשהו נאמר ולחיים משהו הרי כאן ארבעה ואין כאן ראיה שהרי רבן שמעון בן גמליאל בכל שהוא פחות מארבעה אמרה ומתורת לבוד ועיקר המחלקת בין רבן שמעון בן גמליאל וחכמים הוא משלשה פחות משהו ולא הקשה ממנה לרבא אלא מפחות מארבעה כל כך שלא יהא הלחי משלימו לארבעה ואף הם חזרו והביאו ראיה לדבריהם ממה שאמרו למטה אמ׳ ליה אביי לרב יוסף את אמריתה ניהלן ואהא אמריתא ניהלן לחי המושך עם דפנו של מבוי פחות מארבע אמות נידון משום לחי ומשתמש עד חדו הפנימי ואמרת לן עלה שמע מינה תלת שמע מינה בין הלחיים אסור וכו׳ וודאי אביי לאפוקי מדרבה אמרה ותפשה בפחות מארבע אמות אלמא ברחב ארבעה טפחי׳ היה רבא מכשיר. ואף זו אינה ראיה שהרי אביי לא על רבא אמרה אלא שהזכיר לרב יוסף שכך היה הוא אומרה ושמא רב יוסף שמע בה על אחד שהיה מכשיר אף ברחב ארבעה ולא כנגד רבא אמרה ולא עוד אלא שאף בזה הוא תופש בין לחיים כל שמארבע אמות ולמטה ואוסר בכלל זה הוא ממשהו עד ארבע אמות פחות משהו והרי אף ממשהו עד פחות מארבעה כדין זה שאינו משתמש לדעתו אלא עד חדו של פנימי אעפ״י שסתם לחי ראוי לעשותו בדרך שיהא נראה בין מבפנים בין מבחוץ מכל מקום כל שהוא נראה מצד אחד כשר כיצד נראה מבפני׳ ושוה מבחוץ כגון שעשה הלחי ממין הכותל והעמיד רחבו של לחי לצד ארכו של מבוי ולא המשיך כלל רחבו של לחי כלפי חוץ אלא שהשוה חדו החיצון על רחב הכותל. והוא בולט בפנים (לאור) [לאויר] שבין כותלי המבוי שנמצא עיקר ההיכר לבני המבוי וכן נראה מבחוץ ושוה מבפנים שהמשיך כל הלחי לחוץ וחדו הפנימי שוה לכותלי המבוי ואינו נראה מבפנים אלא דומה כמוסיף על ארך המבוי שנמצא עיקר ההיכר לבני רשות הרבים ושניהם נידונים משום לחי:

    Meiri on Eruvin 9a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא רב אשי אמר משוכה והיא תלויה כו' יש לדקדק מי הכריח אותו למימר והיא תלויה אלא או תלויה כדס"ד מעיקרא שקצרה ואשמועינן דאמרינן לבוד אלא דמשוכה לאו היינו קצרה אלא משוכה בגובה פחות מג' ואשמועינן דאמרי' חביט רמי ויש ליישב דמשוכה לא משמע ליה בגובה לחוד ודו"ק:

    תוס' בד"ה ורבא התם כו' וי"ל דאי כו' הוי מקום פטור ואפי' כו' ותדע דלאביי נמי לוקמא בגובה ג' דהוי כו' עכ"ל מעיקרא לא הוי אסקי אדעתייהו להקשות כן לאביי דאפשר דסתם אסקופה אינה גובה ג' אלא לרבא קשיא להו דלוקמא באסקופת כרמלית כי הכא דסתמא נמי איירי בכרמלית אלא לפי תירוצם שכתבו לרבא וי"ל כו' הוי מקום פטור ואפי' פתח נעול כו' דהיינו ע"כ אסקופה גובה ג' דבאינה גובה ג' לא הוי מקום פטור והשתא קאמרי תדע דלאביי נמי אע"ג דאפשר דסתם אסקופה לא הוי גבוה שלשה מ"מ לוקמא הכי אלא משום דא"כ אפי' נעול נמי ודו"ק:

    בד"ה לרשב"ג כו' ה"ל לר' יוחנן לפרושי במלתיה בהדיא כו' בפחות מד' במשך ד' כו' עכ"ל ומה"ט גופיה נמי לא בעי ר"י למנקט פלוגתייהו בהכי בב' לחיים שרצפן בפחות מד' במשך ד' דלא רצה להאריך לפרש בהדיא במשך ד' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 9a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה ורבא התם וכו' ומשני הכא באסקופת מבוי עסקינן התוס' לא סיימו התירוץ שם והכי משני התם הכא באסקופת מבוי עסקינן חציו מקורה וחציו שאינו מקורה וכו' ע"ש:

    Maharam on Eruvin 9a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל פוק תני לברא שבת דף קו ע"א ביצה דף יב ע"ב יומא דף מג ע"ב:

    Gilyon HaShas on Eruvin 9a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 9, Amud Aleph, about 301 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 129 words

      Opens “משוכה או תלויה, פחות מג' אין צריך…”

    2. Segment 26 words

      Opens “מאי לאו משוכה מבחוץ, ותלויה מבפנים!…”

    3. Segment 310 words

      Opens “לא, אידי ואידי מבפנים. משוכה מרוח אחת,…”

    4. Segment 412 words

      Opens “מהו דתימא: מרוח אחת אמרינן לבוד, משתי…”

    5. Segment 536 words

      Opens “רב אשי אמר: משוכה והיא תלויה, והיכי…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 617 words

      Opens “תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן: בין…”

    7. Segment 718 words

      Opens “אמר אביי: מסתברא מילתיה דר' יוחנן תחת…”

      Named: אביי, רבא.

    8. Segment 827 words

      Opens “אמר רבא: מנא אמינא לה דכי אתא…”

      Named: רב דימי, רבא.

    9. Segment 94 words

      Opens “ואביי, התם בגבוה ג'…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1018 words

      Opens “אמר אביי מנא אמינא לה דאמר רב…”

      Named: רב חמא בר גוריא, אביי.

    11. Segment 1126 words

      Opens “וכי תימא: דאית ביה ד' על ד'…”

      Named: רב חנין בר רבא, רבא.

    12. Segment 124 words

      Opens “ורבא התם דפתוח לכרמלית.…”

      Named: רבא.

    13. Segment 139 words

      Opens “אבל לרה"ר מאי שרי? יציבא בארעא וגיורא…”

    14. Segment 146 words

      Opens “אין, מצא מין את מינו וניעור.…”

    15. Segment 1531 words

      Opens “א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא:…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רבא, רבה.

    16. Segment 1628 words

      Opens “לרשב"ג דאמר: אמרינן לבוד, משתמש עד חודו…”

    17. Segment 175 words

      Opens “ורבא, התם נמי דפתוח לכרמלית.…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1815 words

      Opens “אבל לרה"ר מאי שרי? יציבא בארעא וגיורא…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Eruvin 9a · Segment 15 — “א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ואת לא…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Eruvin 9a · Segment 8 — “אמר רבא: מנא אמינא לה דכי אתא רב דימי,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 9a · Segment 7 — “אמר אביי: מסתברא מילתיה דר' יוחנן תחת הקורה, אבל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 9a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026