Talmud Builders

    Eruvin 39b

    Back to index

    English translation — Eruvin 39b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And the Rabbis hold that there, the first day is not observed as a Festival by Torah law but due to rabbinic decree, so that people will not demean the day in future years and end up desecrating the Festival should the witnesses come on time. However, by Torah law it is an ordinary weekday, and therefore one can establish two separate eiruvin for the two days.

    2We learned in the mishna that in addition to his ruling with regard to eiruvin for the two days of Rosh HaShana, Rabbi Yehuda said further that the two days can be split with regard to a basket of tevel produce and an egg laid on the first day of the Festival.

    3The Gemara comments: And it was necessary to teach us all three laws, as they could not have been derived from one another. As, if he had only taught us the halakha with regard to establishing an eiruv for the two days of Rosh HaShana, one might have said that only in this case does Rabbi Yehuda say his ruling because in this case one does not actually do anything on the Festival itself. But in the case of a basket, where it appears as though one is rendering tevel fit on a Festival, say that Rabbi Yehuda concedes to the Rabbis that it is decreed prohibited.

    4And had he taught us only these two halakhot , we might have said that Rabbi Yehuda is lenient because there is no reason to issue a decree prohibiting them, as the potential prohibitions involved are not so severe. But in the case of an egg that was laid on the first day of a Festival, where there is reason to issue a decree prohibiting it, as explained in tractate Beitza , because of fruit that fall from a tree or due to liquids that oozed from fruit on a Festival, both of which the Sages prohibited as a safeguard against violating Torah prohibitions, say that Rabbi Yehuda concedes to the opinion of the Rabbis, which maintains that this egg may not be eaten even on the second day of the Festival. It was therefore necessary to teach us all three cases.

    5It was taught in a baraita : How is one to carry out what Rabbi Yehuda said, that a person may make a condition with regard to a basket of tevel produce on the first day of the Festival and then eat the produce on the second day? If there were two baskets of tevel produce before him, he says as follows: If today is an ordinary weekday and tomorrow is sanctified, let this basket be teruma for that basket; and if today is sanctified and tomorrow is an ordinary weekday, my statement has no significance. And he bestows upon the basket the name of teruma , and sets it aside.

    6And on the next day he says as follows: If today is an ordinary weekday, let this basket be teruma for that basket; and if today is sanctified, my statement has no significance. And He bestows upon the basket the name of teruma , and he may then eat the produce in the other basket, as teruma has definitely been separated on a weekday. Rabbi Yosei prohibits this. And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora, even though the second day is only observed because of a doubt as to the proper day on which to observe the Festival.

    7The Gemara relates that a particular young deer was brought to the house of the Exilarch. The deer was trapped by a gentile on the first day of a Festival observed in the Diaspora and slaughtered on the second day of the Festival. The question arose whether it was permitted to eat it, based on the fact that one of these two days was certainly an ordinary weekday.

    8Rav Naḥman and Rav Ḥisda ate from it, but Rav Sheshet did not eat from it. Rav Naḥman said in a jesting manner: What can I do for Rav Sheshet, who does not eat deer meat? Rav Sheshet said to him: How can I eat it, as Isi taught, and some say that this should be read as a question: Didn’t Isi teach: And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora?

    9Rava said: What is the difficulty? Perhaps this is what he said: And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of Rosh HaShana in the Diaspora, but with regard to the two days of other Festivals observed in the Diaspora, he too would agree with Rabbi Yehuda and permit it. They said to him: If so, the phrase of the Diaspora is inappropriate. It should have said in the Diaspora.

    10Rav Asi said: What is the difficulty? Perhaps this is what he said: And so too, Rabbi Yosei would treat the prohibition of such a procedure on the two Festival days of the Diaspora as on the two Festival days of Rosh HaShana, according to the opinion of the Rabbis, who permit it. In any case, the proof from this baraita is inconclusive.

    11The Gemara further relates that afterward Rav Sheshet met Rabba bar Shmuel and said to him: Has the Master learned anything with regard to the two sanctities of a Festival and the like? Rabba bar Shmuel said to him: We have learned that Rabbi Yosei concedes with regard to the two Festival days of the Diaspora. Rav Sheshet said to him: If you happen to meet Rav Naḥman and Rav Ḥisda, who disagreed with me and ate the deer in the Exilarch’s house, do not tell them anything of what you just told me, lest they use this tannaitic source to embarrass me about my refusal to eat.

    12Rav Ashi said: Ameimar told me that the deer was not trapped on the Festival;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ורבנןאמרי לך התם נמי כיון דנדחה ליום המחרת הוי ראשון חול ולא הוי קודש אלא חד והאי דתקון לגמור היום בקדושה כי היכי דלא לזלזולי ביום ל' של שנה האחרת דאי שריית להו לעשות בו מלאכה מן המנחה ולמעלה כשיודעין שידחה אתו למיעבד ביה נמי קודם המנחה ושמא יבואו עדים קודם המנחה ויהא היום קדש ונמצא שעשו מלאכה בי"ט:

    וצריכילר' יהודה לאורויי דב' קדושות הן בהנך תלת מילי לענין עירוב וכלכלה וביצה:

    הכי גרסינן אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא אימא לא:

    ביצהשנולדה ביום טוב איתסר בכלל גזירת פירות הנושרין שגזרו עליהן שמא יעלה ויתלוש ויש שאוסרי' בכלל משקין שזבו מן הענבים שגזרו עליהן משום שמא יסחוט והך פלוגתא בשמעתא קמייתא דביצה:

    וקורא עליה שםבתנאי כמו שאמרנו:

    ולמחר הוא אומרעל אותה עצמה שתהא תרומה על חברתה:

    וקורא עליה שםעל אותה של תרומה:

    ואוכלהלחברתה:

    וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים טובים של גלויותכגון ב' ימים של פסח ועצרת וסוכות שהתורה אמרה יום אחד שבתון ובגולה עושין שני ימים מפני שרחוקין מב"ד ואין יודעין אם הוקבעו תשרי וניסן ביום שלשים או ביום ל"א ואף על גב דמשום ספק וחד מינייהו חול אפ"ה מחמיר בהו ר' יוסי והנך דר"ה לא קרי להו של גלויות מפני שאף בירושלים פעמים היו נעשין ב' ימים וכגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה:

    בר טביאצבי:

    דאיתציד בי"ט ראשון של גלויותועל ידי נכרים:

    רב נחמן ורב חסדא אכלוממה נפשך אי אתמול חול הרי מותר ואי אתמול קודש הרי היום חול והרי המתננו בכדי שיעשה:

    לא אכלמשום דקא סבר קדושה אחת היא:

    דתני איסיבניחותא:

    ואמרי לה איסי תניובלשון תימא כלומר איסי תני וכו' ואנא איכול:

    ומאי קושיאדילמא הך סיפא נמי אראש השנה קאי והכי קאמר וכן היה רבי יוסי אוסר בר"ה בגולה כל ראשי שנים כאותו שהיו עושים בירושלים כשבאים העדים מן המנחה ולמעלה:

    של גלויותמשמע בהני שאין נעשים שנים אלא בגולה:

    אמר רב אסי ומאי קושיא דילמאהאי אוסר ה"ק וכן היה ר' יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גלויות קל כאיסור שני ימים של ר"ה לרבנן דפליגי עליו ואמרי מותר כדתניא לעיל מודים חכמים לרבי אליעזר ומוטב לתרוצי הכי מילתיה ולא נוקי שבשתא בר' יוסי דקי"ל ר' יוסי נמוקו עמו והאי חומרא בלא טעמא הוא:

    תנינא מודה ר"י בשני ימים טובים של גלויותדב' קדושות הן:

    אי משכחת להולרב נחמן ורב חסדא:

    לא תימא להולהאי מילתא דמיכספי לי על דלא אכלית מיניה פסק ושמעינן מדרב נחמן ורב חסדא ומדרבה בר שמואל ומדרב ששת דהדר ביה ומדרבא דאמר במסכת ביצה (ד יז.) מניח אדם עירובי תבשילין ועירובי תחומין מי"ט לחבירו ומתנה ומדרב דאמר במסכת ביצה (ד' ד:) בב' ימים טובים של גלויות ביצה שנולדה בזה מותרת בזה וקבעי הלכתא כוותיה דדבר הניצוד או הנלקט מן המחובר ביום טוב הראשון של גלויות ממתין לערב בכדי שיעשו ומותר דמכולהו שמעינן דאחד מהן חול דאי מספקא לן בקדושה אחת אמאי מישתרי בהו ביצה ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ר"ה ועוד קי"ל במסכת ביצה (ד' ד.) דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור ועוד צידת צבי מלאכה דאורייתא היא ושרייא ובהלכות גדולות אסר ויליף טעמא מדקבע רב פפא הילכתא נכרי שהביא דורון לישראל כו' ומוקי דהאי לערב אסורין בכדי שיעשו לערב של מוצאי יום טוב שני קאמר דליהוי ראוי לעשות קאמר ובעיני נראה שאינו כן אלא כדסתם ואמר לערב סתם אי ביום טוב ראשון הביאו ימתין לערב בכדי שיעשו ואוכלו ולפיכך צריך להמתין דשמא היה היום קדש ולמחר חול ובעי המתנה בכדי שיעשו ואי הוה איפכא כל שכן דאף בלא המתנה היו מותרין ואי ביום שני הביאום. ימתין לערב בכדי שיעשו דשמא היום קדש הוא ותדע דעיקר מילתיה דרב פפא לערב יום טוב ראשון איתמר דאמר לקמן (עירובין דף מ.) הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביום טוב שני לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר אלמא קסבר כי בעינן בכדי שיעשו ביום טוב ראשון דהא קים לן בקביעא דירחא דראשון עיקר והא דעבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו כו' אבל יום טוב שני דקיל לא בעינן בכדי שיעשו ומסקנא קבעינן הילכתא אף בי"ט שני בכדי שיעשו דלא ליתו לזלזולי ביה ותשובת הגאון יש בידי כן. ע"כ פסק:

    לאו איתצודי איתצידדודאי פשיטא ליה לרב ששת דשרי בשני:

    עירובין 39 עמוד ב

    1ורבנן, התם כי היכי דלא לזלזולי ביה.

    2ועוד א"ר יהודה וכו'.

    3וצריכא. דאי אשמעינן ר"ה בהא קאמר ר' יהודה, משום דלא קעביד מידי. אבל כלכלה, דמיחזי כמתקן טיבלא אימא מודה להו לרבנן.

    4ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למיגזר עלייהו. אבל ביצה, דאיכא למיגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו אימא מודה להו לרבנן, צריכא.

    Baraita

    5תניא, כיצד א"ר יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביו"ט ראשון ואוכלה בשני? היו לפניו שתי כלכלות של טבל, אומר: אם היום חול ולמחר קדש תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש ולמחר חול אין בדברי כלום. וקורא עליה שם, ומניחה.

    6ולמחר הוא אומר: אם היום חול תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש אין בדברי כלום. וקורא עליה שם ואוכלה. ר' יוסי אוסר. וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות.

    7ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא דאתציד ביו"ט ראשון של גליות, ואשתחיט ביו"ט שני.

    8ר"נ ורב חסדא אכלו, רב ששת לא אכל. אמר ר"נ מאי אעביד ליה לרב ששת דלא אכיל בישרא דטביא? א"ל רב ששת: והיכי איכול דתני איסי, ואמרי לה איסי תני: וכן היה ר' יוסי אוסר שני ימים טובים של גליות!

    9אמר רבא: ומאי קושיא? דילמא ה"ק וכן היה ר' יוסי אוסר בשני יו"ט של ר"ה בגולה! א"ה ״של גליות״ ״בגולה״ מיבעי ליה!

    10א"ר אסי: ומאי קושיא? דילמא הכי קאמר: וכן היה ר' יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גליות, כשני ימים טובים של ראש השנה לרבנן דשרו.

    11אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה: תני מר מידי בקדושות? אמר ליה תנינא: מודה רבי יוסי בשני ימים טובים של גליות. אמר ליה: אי משכחת להו, לא תימא להו ולא מידי.

    12אמר רב אשי: לדידי אמר לי אמימר: ההוא בר טביא לאו איתצודי איתציד,׃

    Tosafot

    אי משכחת להו לא תימא להורש"י פסק דבדבר הניצוד או הנלקט ביו"ט ראשון של גליות דממתין בי"ט שני בכדי שיעשו ושרי דודאי קי"ל בשני י"ט של גליות דשתי קדושות הן כדמוכח הכא ובפרק קמא דביצה (ד' ד:) נמי פסקינן נולדה בזה מותרת בזה אלמא דשתי קדושות הן והא דפסיק רב פפא הלכתא בריש אין צדין (ביצה ד' כד:) דנכרי שהביא דורון לישראל כו' ולערב בכדי שיעשו פי' בקונטרס דהיינו לערב די"ט ראשון ומותר ממה נפשך דאי יום ראשון קדש יום שני חול דהא שרינן ביצה וצבי הניצוד בי"ט ראשון לאוכלו בי"ט שני ולקמן נמי גבי הנהו גננא דשרי להו רבינא לאורתא לאורוחי ביה לאלתר אלמא קסבר דכי בעינן בכדי שיעשו היינו מי"ט ראשון דטעם בכדי שיעשו מפרש הקונטרס באין צדין (שם ד' כד.) כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט ולפי טעם זה ודאי יש להתיר לעי"ט ראשון בכדי שיעשו דמה נפשך לא יהנה ממלאכת יו"ט כדפי' ולפי זה נמי אין צריך להמתין כשיעור שילך ויצוד ויביא ויתלוש ויביא אלא שיעור תלישה לבד שהוא ברגע אחד קטן דאז לא יהנה ממלאכת י"ט ודוקא בדבר הנעשה בשביל ישראל צריך להמתין בכדי שיעשו אבל בפירות הנושרין או שעשה הנכרי בשביל עצמו אין צריך בכדי שיעשו כדאמר בשבת בפ' שואל (שבת ד' קנא.) אם רוב נכרים בעיר במוצאי שבת רוחץ בה מיד ומבשל בשבת דאמר בשוגג יאכל (שבת ד' לח.) אע"ג דנהנה ממלאכת שבת כיון דמילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ובה"ג מפרש דצריך להמתין עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו וטעם כדי שיעשו יש לפרש משום שמא יאמר ישראל לנכרי לעשות ביום טוב כדי שיאכל לאלתר במוצאי יום טוב וזה אין שייך אלא בדבר הנעשה בשביל ישראל כדמשמע נמי בפרק שואל (שבת ד' קנא) וההיא בר טביא מיירי באיתציד מאליו על ידי שהיו מצודות פרוסות מערב יום טוב ולא נכרי שהביא דורון לישראל הוה ורבינא דשרי לאורוחי ביה לאלתר שמאלית ליה בכדי שיעשו כלל אפילו בי"ט ראשון או שמא אית ליה בי"ט ראשון שהוא מדאורייתא בכדי שיעשו במוצאי י"ט שני ומבשל בשבת אתי שפיר דיאכל דליכא למיגזר אטו שמא יבשל בשבת ולפי טעם זה היה צריך להמתין במוצאי י"ט שני כשיעור [שילך] ויתלוש ויביא דאי כדי שיתלוש לבד איכא למיחש שמא יאמר לנכרי בי"ט לתלוש כדי שיאכל במוצאי י"ט אחר שעה מועטת ושמא יש לומר דכולי האי לא החמירו חכמים וריצב"א אומר דבירושלמי דנדה משמע דטעם כדי שיעשו כדפרש"י דתניא התם לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ותתנם לתוך התנור עם חשיכה ואם עשתה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו ומפרש התם בתר הכי מפני שהניית שבת עליו וכיון דממתין בכדי שיעשו אינו נהנה ממלאכת שבת כלום ובשבת וי"ט אף לפרש"י אסור מזה לזה אף בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל ובדבר הניצוד והנלקט אפילו שלא בא בשביל ישראל יש לאסור בשבת וי"ט משום הכנה מידי דהוה אביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן משמע בריש ביצה (ד' ד.) דמשמע התם דרב דאסר ביצה אסר נמי עצים שנשרו מן הדקל ושירי מדורה ושירי פתילה ושמן שכבה בשבת ומפרש בירושלמי דרב אוסר להדליק בי"ט ובהלכות גדולות בהלכות י"ט כתב דאע"ג דדבר הניצוד והנלקט בי"ט בשביל ישראל אסור עד מוצאי י"ט שני בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל שרי בי"ט שני מידי דהוה אביצה שנולדה בזה מותרת בזה ונראה שדקדקו מדקאמר באין צדין (שם ד' כד:) ולערב אסורים בכדי שיעשו אאם יש [במינו] במחובר ולא קאמר נמי על הבא מחוץ לתחום משמע דאין צריך בו בכדי שיעשו וטעמא משום דבתחום הקילו כעין שהקילו לענין הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ומיהו לביצה ודאי לא מדמינן דבביצה לא שייך שמא יאמר לנכרי כמו בדבר הבא מחוץ לתחום:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    כמאן כר' יוחנן בן נורי בפרק מי שהוציאוהו גוים דתנן מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ר' יוחנן בן נורי ופירושו בתלמוד כי מדבריו אלו נתברר שהיה סובר דחפצי הפקר קונין שביתה. אמ' ליה רבא בר רב חנן לאביי אי הוה שמיעא ליה למר כלפי רבא הוא אומ' דאמ' דאזיל ושתיק יתיב והוא רבה בר נחמני רבו דאביי:

    ביצה דאיכא למיגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקים שזבו איתה בתחילת מסכת יום טוב:

    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 39b

    Eruvin 39b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 280 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ורבנן אמרי לך התם נמי כיון דנדחה ליום המחרת הוי ראשון חול ולא הוי קודש אלא חד והאי דתקון לגמור היום בקדושה כי היכי דלא לזלזולי ביום ל' של שנה האחרת דאי שריית להו לעשות בו מלאכה מן המנחה ולמעלה כשיודעין שידחה אתו למיעבד ביה נמי קודם המנחה ושמא יבואו עדים קודם המנחה ויהא היום קדש ונמצא שעשו מלאכה בי"ט:

    וצריכי לר' יהודה לאורויי דב' קדושות הן בהנך תלת מילי לענין עירוב וכלכלה וביצה:

    הכי גרסינן אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא אימא לא:

    ביצה שנולדה ביום טוב איתסר בכלל גזירת פירות הנושרין שגזרו עליהן שמא יעלה ויתלוש ויש שאוסרי' בכלל משקין שזבו מן הענבים שגזרו עליהן משום שמא יסחוט והך פלוגתא בשמעתא קמייתא דביצה:

    וקורא עליה שם בתנאי כמו שאמרנו:

    ולמחר הוא אומר על אותה עצמה שתהא תרומה על חברתה:

    וקורא עליה שם על אותה של תרומה:

    ואוכלה לחברתה:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 39b · Sefaria

    Tosafot

    אי משכחת להו לא תימא להו רש"י פסק דבדבר הניצוד או הנלקט ביו"ט ראשון של גליות דממתין בי"ט שני בכדי שיעשו ושרי דודאי קי"ל בשני י"ט של גליות דשתי קדושות הן כדמוכח הכא ובפרק קמא דביצה (ד' ד:) נמי פסקינן נולדה בזה מותרת בזה אלמא דשתי קדושות הן והא דפסיק רב פפא הלכתא בריש אין צדין (ביצה ד' כד:) דנכרי שהביא דורון לישראל כו' ולערב בכדי שיעשו פי' בקונטרס דהיינו לערב די"ט ראשון ומותר ממה נפשך דאי יום ראשון קדש יום שני חול דהא שרינן ביצה וצבי הניצוד בי"ט ראשון לאוכלו בי"ט שני ולקמן נמי גבי הנהו גננא דשרי להו רבינא לאורתא לאורוחי ביה לאלתר אלמא קסבר דכי בעינן בכדי שיעשו היינו מי"ט ראשון דטעם בכדי שיעשו מפרש הקונטרס באין צדין (שם ד' כד.) כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט ולפי טעם זה ודאי יש להתיר לעי"ט ראשון בכדי שיעשו דמה נפשך לא יהנה ממלאכת יו"ט כדפי' ולפי זה נמי אין צריך להמתין כשיעור שילך ויצוד ויביא ויתלוש ויביא אלא שיעור תלישה לבד שהוא ברגע אחד קטן דאז לא יהנה ממלאכת י"ט ודוקא בדבר הנעשה בשביל ישראל צריך להמתין בכדי שיעשו אבל בפירות הנושרין או שעשה הנכרי בשביל עצמו אין צריך בכדי שיעשו כדאמר בשבת בפ' שואל (שבת ד' קנא.) אם רוב נכרים בעיר במוצאי שבת רוחץ בה מיד ומבשל בשבת דאמר בשוגג יאכל (שבת ד' לח.) אע"ג דנהנה ממלאכת שבת כיון דמילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ובה"ג מפרש דצריך להמתין עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו וטעם כדי שיעשו יש לפרש משום שמא יאמר ישראל לנכרי לעשות ביום טוב כדי שיאכל לאלתר במוצאי יום טוב וזה אין שייך אלא בדבר הנעשה בשביל ישראל כדמשמע נמי בפרק שואל (שבת ד' קנא) וההיא בר טביא מיירי באיתציד מאליו על ידי שהיו מצודות פרוסות מערב יום טוב ולא נכרי שהביא דורון לישראל הוה ורבינא דשרי לאורוחי ביה לאלתר שמאלית ליה בכדי שיעשו כלל אפילו בי"ט ראשון או שמא אית ליה בי"ט ראשון שהוא מדאורייתא בכדי שיעשו במוצאי י"ט שני ומבשל בשבת אתי שפיר דיאכל דליכא למיגזר אטו שמא יבשל בשבת ולפי טעם זה היה צריך להמתין במוצאי י"ט שני כשיעור [שילך] ויתלוש ויביא דאי כדי שיתלוש לבד איכא למיחש שמא יאמר לנכרי בי"ט לתלוש כדי שיאכל במוצאי י"ט אחר שעה מועטת ושמא יש לומר דכולי האי לא החמירו חכמים וריצב"א אומר דבירושלמי דנדה משמע דטעם כדי שיעשו כדפרש"י דתניא התם לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ותתנם לתוך התנור עם חשיכה ואם עשתה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו ומפרש התם בתר הכי מפני שהניית שבת עליו וכיון דממתין בכדי שיעשו אינו נהנה ממלאכת שבת כלום ובשבת וי"ט אף לפרש"י אסור מזה לזה אף בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל ובדבר הניצוד והנלקט אפילו שלא בא בשביל ישראל יש לאסור בשבת וי"ט משום הכנה מידי דהוה אביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן משמע בריש ביצה (ד' ד.) דמשמע התם דרב דאסר ביצה אסר נמי עצים שנשרו מן הדקל ושירי מדורה ושירי פתילה ושמן שכבה בשבת ומפרש בירושלמי דרב אוסר להדליק בי"ט ובהלכות גדולות בהלכות י"ט כתב דאע"ג דדבר הניצוד והנלקט בי"ט בשביל ישראל אסור עד מוצאי י"ט שני בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל שרי בי"ט שני מידי דהוה אביצה שנולדה בזה מותרת בזה ונראה שדקדקו מדקאמר באין צדין (שם ד' כד:) ולערב אסורים בכדי שיעשו אאם יש [במינו] במחובר ולא קאמר נמי על הבא מחוץ לתחום משמע דאין צריך בו בכדי שיעשו וטעמא משום דבתחום הקילו כעין שהקילו לענין הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ומיהו לביצה ודאי לא מדמינן דבביצה לא שייך שמא יאמר לנכרי כמו בדבר הבא מחוץ לתחום:

    Tosafot on Eruvin 39b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    כמאן כר' יוחנן בן נורי בפרק מי שהוציאוהו גוים דתנן מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ר' יוחנן בן נורי ופירושו בתלמוד כי מדבריו אלו נתברר שהיה סובר דחפצי הפקר קונין שביתה. אמ' ליה רבא בר רב חנן לאביי אי הוה שמיעא ליה למר כלפי רבא הוא אומ' דאמ' דאזיל ושתיק יתיב והוא רבה בר נחמני רבו דאביי:

    ביצה דאיכא למיגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקים שזבו איתה בתחילת מסכת יום טוב:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 39b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    השתא בחזקת חול לפיכך התקינו שיהיו לעולם אותו היום נוהגין (אותו היום) קודש:

    ת"ר כיצד אר"י מתנה אדם על הכלכלה של פירות ביו"ט הראשון ואוכלה בשני. היו לפניו ב' כלכלות של טבל אומר אם היום קדש אין בדברי כלום. אם חול הוא תהא זו תרומה על זו וקורא עליה שם. ואומר ור' יוסי אוסר וכן היה ר' יוסי אוסר להתנות מיו"ט לחבירו בשני ימים טובים של גליות: ההוא טביא (דאתבציר) [דאיתציד] ביום טוב הראשון של גליות ואתאי לריש גלותא ואישתחיט ביו"ט שני.

    רב נחמן ורב חסדא אכלו ורב ששת לא אכל אמר היכי איכול (ומתני) [דתני] וכן היה ר' יוסי אוסר בשני יו"ט של גליות מאן פליג עליה ר' יהודה [ור"י] ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואתא [רבה] לפרושי דברי איסי ואמר ודלמא הכי קתני איסי וכן היה ר' יוסי אוסר להתנות מיו"ט לחבירו בב' יו"ט של ר"ה [בגולה]. אבל בב' יו"ט של גליות מודה ליה לר' יהודה ונדחו דברי רבה.

    ואתא רב אשי לפרושי ואמר ודלמא לא קאי ר' יוסי (בהא) [אהא] מתני' דתני ר' יהודה אלא (לרבנן פליג) [האי ארבנן דפליגי] והכי קתני וכן היה ר' יוסי עושה איסור שני י"ט של גליות כאיסור ב' יו"ט של ר"ה. ולרבנן היא דפליג דשרו בכלי ולא אתבררא שפיר אשכחיה רב ששת לרב שמואל א"ל תני מר מידי בקדושות. א"ל תנינא מודה ר' יוסי לחכמים בב' ימים של גליות וכן הלכה:

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 39b · Sefaria

    Rashba

    ורבנן התם כי היכי דלא ליזלזלי ביה פירש רש"י ז"ל: בדין הוא שלא ישלימו בקדושה אותו היום שבאו העדים, כיון שבאו מן המנחה ולמעלה וידחה למחר, אלא כדי שלא יזלזלו בו אפילו קודם שיבואו העדים, כי יאמרו אולי לא יבואו העדים עד לאחר המנחה ונמצא היום הזה חול ויעשו בו מלאכה. והראב"ד ז"ל פירש: בדין היה שישלימו יום זה לבד בקדושה, אלא מפני שלא אמרו בו שיר של קודש בין הערבים יחשבו כי המועד הזה קיל ויזלזלו בו, לפיכך עשו גם מחר קודש.

    הכי קאמר וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים טובים של ראש השנה בגולה. פירוש: ואיצטריך למימר הכי, דלא תיסק אדעתין דעד כאן לא אמר ר' יוסי אלא בירושלים בלבד שאין עושין שם שני ימים טובים אלא אם כן באו עדים מן המנחה ולמעלה, ולא משום ספק הן עושין וכטעמיה דאמר להן לחכמים, אבל בגולה שהן עושין שני ימים טובים גם משום ספק אם היום אם למחר הוה להו כשאר ימים טובים של גליות, קא משמע לן דאפילו בגולה כיון שלא מן הספק הזה בלבד הם עושין, אלא אף מספק אחר שמא אף בירושלים יעשו אותו שני ימים וקדושה אחת, נמצא שאף בחוצה לארץ אף משום קדושה אחת הן להן ונולדה בזה אסורה בזה.

    א"ר אשי לדידי אמר לי אמימר האי בר טביא לאו איתצודי איתציד וכו'. ורב אשי לאו לאיפלוגי אדינא אתא, דהא איהו גופיה הוא דקא מהדר לפרושי הא דתני איסי וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות לדחויי לרב ששת דאסר ההוא בר טביא דאיתצוד. ועוד דאם איתא דרב אשי לפלוגי אדינא ולמיסר הוא דאתא, הוה ליה למימר ורב אשי אמר אסור. אלא הכי קאמר: אמר לי אמימר לאו בהאי פלוגתא פליגי אלא בפלוגתא אחריני פליגי, דמעשה שהיה לא כך היה אלא מחוץ לתחום הוא דאתא ובהא פליגי, דמר סבר מאי דאתי לבי ריש גלותא אתיא, ומר סבר אדעתא דכולהו רבנן הוא דאתי. ואי נמי יש לומר דרב אשי הכי קאמר אי אפשר דרב ששת פליג בהא, דלכולי עלמא שני ימים טובים של גליות חד מינייהו חול הוא ומאי דאיתציד בהאי שרי בהאי, אלא בבא מחוץ לתחום הוא דפליגי. וכן פירש הראב"ד ז"ל.

    Rashba on Eruvin 39b · Sefaria

    Ritva

    אבל כלכלה דדילמא אתי לתקוני טבלא אימא לא פי׳ דאי שהה ליה ביום שני דילמא אתי למעשר. בראשון ואי עביד הכי דמתקנו טובא. ורש״י ז״ל מחק והגיה דה״נ אבל כלכלה דמחזי כמאן דמתקן טבלא. ואין צריך.

    ההוא בר טביא דאתי לבי ריש גלותא דאתציד בי״ט ראשון של גליות פרש״י דאיתציד ע״י עובדי כוכבים ואסיקנא דבה״ג לכ״ע מותר בשני ומכאן ראיה לדברי רש״י ז״ל שכתב דשני ימים טובים של גליות שהם שתי קדושות כשם שביצה שנולדה בזה מותרת בזה כך מה שנעשה בו מלאכה ע״י עובדי כוכבים בראשון מותר בשני כיון שהמתין לערב בכדי שיעשו והא דא׳ רב פפא כעובדי כובבים שהביא דורון לישראל שיש במינו במחובר שהוא אסור לערב בכדי שיעשו היינו לערב י״ט ב׳ ולא כדברי בעל הלכ׳ גדולות ז״ל שפי׳ דבלילה הראויה לעשיה קאמר דהיינו במוצאי י״ט שני ולא התירו בשני אלא בביצה שנולדה דהויא ממילא ואין בה איסור בכדי שיעשו אבל כל שנעשה בו מלאכה כיון דבעי׳ בכדי שיעשו לא משתרי עד מוצאי י״ט שני לאחר כדי שיעשו. וכן סובר ר״י ז״ל ואמר דמעשה עובדי כובבים ומזלות בי״ט לישראל. אינם אסורים כדי שלא יהנה ממעשיו הרעים כדפרש״י ז״ל דא״כ ודאי הרי הם מותרין בשני ממה נפשך שאם הראשון חול הרי זה מותר ואם השני חול הרי מעשה עובדי כוכבים ומזלות ביום טוב או בשבת מותר הרי כחול לאחר כדי שיעשו אלא הטעם שמא יאמר לו ישראל עשה וכיון שכן אם אתה מתי׳ מעשיו לישראל בשני יאמר לו בראשון עשה כדי שיהנה בשני והכי ראיה מהמבשל בשבת בשוגג שהוא מותר כר׳ מאיר כדאי׳ בפ״ק דחולין אלא דלא דרשינן ליה בפרקא ולא אסרי׳ ליה משום נהנה ממלאכת שבת ועובדא דהכא דבר טביא לא אתציד ע״י עובדי כוכבים ומזלות אלא שנצוד מעצמו במכמורת הפרושה מעי״ט דהויא לה ממילא כביצה שנולדה בי״ט ודברי רש״י ז״ל נראין יותר דהא למאי אסיק רב אשי דהאי בר טביא מחוץ לתחום אתא עובד׳ ע״י עובדי כוכבים ומזלות הוה. וה״ה למאי דסברי׳ השתא ועוד דלישנא דלמערב בכדי שיעשו לערב של אותו יום משמע ולא לערב של מחרתו וההוא דהמבשל בשבת בשוגג לא דמי׳ להא דהרי בשוגג נעשית מלאכה וליכא למגזר ולא למקנס ביה מידי אליבא דר׳ מאיר דליכא למיחש שמא יעשה במזיד אבל במה שנעשה ע״י עובדי כוכבים ומזלות לישראל דאתי לזלזולי במילתא ולומר לו עשה גזרו שלא יהנה ממנה עד כדי שיעשו בחול והא שני חול הוא ואם הראשון חול כ״ש דשרי: וא״ת וכיון שנאסר מעשה עובד כוכבים ומזלות לערב יום טוב שני בכדי שיעשו היאך יהא מותר למחר נימא מגו דאתקצאי לבין אשמשות התקצאי לכולא יומא. י״ל שלא אמרו כן אלא כשנאס׳ בבין השמשו׳ של שבת או י״ט גמור אבל י״ט שני דחול הוא כיון שעבר ספיקו של ראשון שוב אין לאסור וזה הטעם בביצה עוד פירשו בתוספו׳ דליכא למימר מגו אלא באיסור שנאסר בין השמשות מפני קדושת היום הבא אבל לא במה שנאסר מפני היום שעבר. וא״ת והא גבי סוכה אסורה עד מוצאי י״ט האחרון הואיל ואי מתרמי ליה אורחים אוכלי התם ומגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכול׳ יומא י״ל דמוקצה דמצוה שאני שהחמירו בו חכמים וכבר פירשתי זה במס׳ סוכה בארוכה בס״ד. וכדי שיעשו פר״ח ז״ל שמשערין בכדי שתעשה המלאכה ויביאו אותה ממקום שבאה בי״ט ובמס׳ שב׳ כתבתי ענין זו פ׳ מי שהחשיך בס״ד.

    דילמא ה״ק וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של ר״ה בגולה. וא״ת והא למאי אצטריך דכיון דאוסר בארץ ישראל כל שכן בגולה דהא רבה דאסר בגולה ושרי בארץ ישראל וכדאי׳ התם וכדכתיבנא לעיל וי״ל דאיצטריך לומר כן דדילמא ס״ד דדוקא בארץ ישראל עושה אותם קדושה אחת מפני שבזמן שבית המקדש קיים לא היו עושים אותם בבית הוועד לעולם מחמת ספק וכל ארץ ישראל דינו כבית הועד מפני שכולה ראויה לכך אבל בגולה כי לעולם היו עושים אותם אף מחמת הספק משום דלא ידעו קביעות ב״ד אימא דכלהו שתי קדושות קמ״ל דכיון דבגולה לא היו עושין אותן מפני הספק בלבד אלא שמא אף בירושלים היו עושין אותן קדושה אחת שאפי׳ בהם דנין כדין ירושלים להם בקדושה אחת וביצה שנולדה בזה אסורה בזה. אי הכי האי של גליות כגולה מבעי ליה פי׳ דלישנא דשני ימים טובים של גליות לא מיתמר אלא באותן שאינם נעשים אלא בגליות ואינם בבית הועד לעולם אלא יום אחד.

    דילמא ה״ק וכן היה ר׳ יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גליות כשני ימים טובים של ר״ה לרבנן דשרו. פי׳ דכי קתני וכן היה ר׳ יוסי אדר׳ יהודה קאי כי האיסו׳ שהיה נותן ר׳ יהודה בשני ימים של ר״ה לעיל היה הוא נותן בשני ימי׳ של גליות לומר שלא היה אוסר הביצה אלא ביום ראשון בלבד ואע״ג דדחקי׳ לישנא דר׳ יוסי טובא הא עדיפא ליה לרב אשי מלאוקומי׳ לר׳ יוסי בטיעותא דליסר בשני ימים טובים של גליות וכדפרש״י ז״ל:

    אמר רב אסי אמ׳ לי אמימר ההוא בר טביא לא אתצודי אתציד אלא מחוץ לתחום אתא הא ודאי לאו למימרא דאי אתציד כדהוה אמרי׳ מעיקרא דילמא דרב אשי דאסור בשני דהא רב אשי גופיה דחיק מתנית׳ לעיל כי היכי דלא נימא כלל דר׳ יוסי אוסר בשני. ועוד דהא כלהו אמוראי שרו ורב ששת גופיה קאמר אי משכחת לדבי ריש גלותא לא תימ׳ להו ולא מידי דאלמא איהו גופיה הדר ביה ובמתניתא תנינא דמודי ר׳ יוסי להתירא אלא ה״ק דמרימר אמר דח״ו דלאו אתצודי אתציד בי״ט ראשון דבהא לא הוה אסר רב ששת כלל דליכא למ״ד דלא להוו שני ימים טובים של גליות שתי קדושות אלא בבא מחוץ לתחום הוא דאיפליגו. וכן פרש״י ז״ל וגם הראב״ד ז״ל:

    Ritva on Eruvin 39b · Sefaria

    Meiri

    הוזכרו בסוגיא זו שמועות שכבר ביארנו היוצא מהם במסכ׳ יום טוב אלא שאנו צריכים להשיב ענינם בכאן בקצור והוא שהזכירו בחיה שניצודה ביום טוב של גליות והותרה לערב מוצאי יום ראשון בכדי שיעשו וכן הדין בפירות שנלקטו וצורך שהייתם בכדי שיעשו פרשו גדולי הרבנים שלא יהנה ממלאכת יום טוב הנעשית על ידי עכו״ם בשביל ישראל מפני שהדבר קל בעיניו ויאמר לו לך והבא לי. ואינו דומה לישראל המבשל בשבת שיאכל במוצאי שבת בלא שיעור [בכדי] שיעשו שהדבר חמור לו ולא יבא לטעות להיתר. ויש שואלין היאך לא נאסר בשני במגו דאתקצאי וכו׳ וכבר כתבנו הנאמר בה בראשון של יום טוב:

    Meiri on Eruvin 39b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אי משכחת כו' וזה אין שייך אלא בדבר הנעשה בשביל ישראל כו' עכ"ל ר"ל דלפי טעמו של פרש"י דלא יהנה ממלאכת שבת אין כאן טעם טוב אמאי לא אמרו בכדי שיעשה אלא בנעשה בשביל ישראל אבל לפי' ה"ג דמשום גזירה היא שמא יאמר לנכרי לעשות בי"ט ניחא טפי דלא שייך אלא בנעשה בשביל ישראל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 39b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל כעין זה לעיל יא ע"ב ובב"ק צח ע"ב:

    Gilyon HaShas on Eruvin 39b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 39, Amud Bet, about 280 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “ורבנן, התם כי היכי דלא לזלזולי ביה.…”

    2. Segment 24 words

      Opens “ועוד א"ר יהודה וכו'.…”

    3. Segment 321 words

      Opens “וצריכא. דאי אשמעינן ר"ה בהא קאמר ר'…”

    4. Segment 424 words

      Opens “ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למיגזר…”

    5. Segment 541 words

      Opens “תניא, כיצד א"ר יהודה מתנה אדם על…”

    6. Segment 634 words

      Opens “ולמחר הוא אומר: אם היום חול תהא…”

    7. Segment 715 words

      Opens “ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא…”

    8. Segment 840 words

      Opens “ר"נ ורב חסדא אכלו, רב ששת לא…”

      Named: רב חסדא, רב ששת.

    9. Segment 922 words

      Opens “אמר רבא: ומאי קושיא? דילמא ה"ק וכן…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1026 words

      Opens “א"ר אסי: ומאי קושיא? דילמא הכי קאמר:…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר…”

      Named: רב ששת, רבי יוסי, רבה, שמואל.

    12. Segment 1213 words

      Opens “אמר רב אשי: לדידי אמר לי אמימר:…”

      Named: רב אשי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Eruvin 39b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026